1. במסגרת החלטתי מיום 10.3.2011 הוריתי לצדדים להגיש תצהירי עדות ראשית. התובע הגיש את תצהיריו בסופו של דבר ביום 12.9.2011 ואילו הנתבעת הגישה את תצהיריה ביום 8.12.2011.

2. לאחר הגשת התצהירים, התקיימו שתי ישיבות קדם משפט, האחת ביום 15.1.2012, והשנייה ביום 23.2.2012. התיק נקבע להוכחות ליום 12.11.2012 (היום).

3. ביום 28.8.2012, 8 חדשים לאחר שהנתבעת הגישה תצהיריה ולמעלה מששה חדשים מאז ישיבת קדם המשפט האחרונה, הגיש התובע הודעה על צירוף חוות דעת מומחה רו"ח מטעמו, בלא שצורפה בקשה להארכת מועד להגשת חוות דעת מעין זו, ומבלי שהותר לתובע לעשות כן. ביום 11.10.2012 הגישה הנתבעת התנגדות להגשת חוות דעת המומחה, אשר הועברה לתגובת התובע.

בפתח הדיון שהתקיים בפני היום, השלימו הצדדים את טיעוניהם בעל פה בעניין זה.

4. לאחר שעיינתי בטיעוני הצדדים, הגעתי לידי מסקנה כי יש לקבל את התנגדותה של הנתבעת להגשת חוות הדעת הנ"ל.

5. ככלל, על בעל דין המבקש לצרף ראיות לתיק בית המשפט לאחר המועד להגשתן, לעמוד בנטל לשכנע את בית המשפט, כי קיימים טעמים סבירים והוגנים שיש בהם להצדיק סטייה מן הכלל של הגשת ראיות לבית המשפט כמקשה אחת.

במסגרת רע"א 1297/01 גיל מיכאלוביץ' נגד כלל חברה לביטוח בע"מ נקבע כדלקמן:

"ככלל, ניהולו התקין של ההליך הדיוני אכן מחייב כי בית-המשפט ישמור על הכללים הקובעים את סדר הבאת הראיות, ובכללם העיקרון שלפיו אין להגיש ראיות חדשות לאחר שנסתיים שלב ההוכחות. על הצדדים, ככלל, מוטלת החובה הדיונית להגיש את ראיותיהם "כחבילה אחת", כך שבסיומו של שלב ההוכחות יוכל בית-המשפט לפסוק בתובענה ולהביא את ההתדיינות לסיומה... עם זאת עיקרון זה מפנה את מקומו כאשר בית-המשפט רואה כי הגשתה של ראיה נוספת דרושה לשם בירור האמת, וכי יש בה כדי לסייע לו לעמוד באופן מלא ושלם על זכויותיהם המהותיות של בעלי-הדין. אכן, בית-המשפט עשוי להיעתר לבקשה להגשת ראיה נוספת אף כאשר אי-הגשתה במועד נובעת ממחדלו של בעל-דין, ובנסיבות מסוימות, אף כאשר הגשתה מתבקשת בשלב הערעור...".

שיקולי בית המשפט לעניין הגשת ראיות נוספות באיחור פורטו במסגרת רע"א 2137/02 אליהו ממן נגד פז חברת נפט בע"מ, כדלקמן:

"הכלל לעניין הגשתן של ראיות לבית המשפט הוא, כי בעל דין צריך להגישן ב"חבילה אחת". רק מקום בו מצביע בעל-דין על טעמים סבירים והוגנים המצדיקים סטייה מן הכלל הנ"ל, יענה בית המשפט לבקשתו להגיש ראיות נוספות (ראו: ע"א 579/90 מרדכי וגילה רוזין נ' ציפורה בן-נון, פ"ד מו (3) 738, 742; ע"א ג'ני בטאן נ' יעקב זאבי ואח', פ"ד יט (4) 337, 339). בשאלת הגשתן של ראיות נוספות, יתחשב בית המשפט, בין היתר, באופי הראיה הנוספת, האם היא "פשוטה"; מהו השלב אליו הגיע המשפט; ככל שהמשפט מצוי בשלב מתקדם יותר כן יטה בית המשפט שלא לקבל את הראיה; יש לבחון גם האם הצד המבקש את הבאת הראיה הנוספת ידע או היה עליו לדעת על קיומה של ראיה זו בשלב מוקדם יותר (ראו: ע"א 188/89 פיאד אחמד עזאיזה נ' המועצה המקומית כפר דבוריה, פ"ד מז (1) 661, 665)".

6. בענייננו, התובע כלל לא ביקש להאריך את המועד לצורך הגשת חוות הדעת ואף בתגובתו להתנגדות הנתבעת לא נמצא טעם של ממש שיבהיר מדוע חוות דעת מעין זו לא הוגשה בשלב מוקדם יותר, יחד עם יתר תצהיריו.

7. יתירה מזאת וחשוב מכך, עיון בחוות הדעת מעלה כי היא כלל אינה רלוונטית לסכסוך נשוא תיק זה. חוות הדעת עוסקת בשלושה עניינים: חישוב הפרשי הצמדה וריבית על עמלות שהגיעו לתובע ואשר לא שולמו לו, הוצאות ריבית שהוציא התובע על הלוואות שונות ושערוך שלהן וירידת ערך רכבו של התובע, אשר לא שוחרר משעבוד שנרשם לטובת הנתבעת.

אלא, שבמסגרת כתב התביעה לא תבע התובע הפרשי הצמדה וריבית על סכומי העמלות שלא שולמו לו, לטענתו, מיום היווצרות החוב ועד להגשת התביעה, אלא, נתבע סכום נומינלי (ראה סעיפים 26 ו - 38(א) לכתב התביעה ונספח ה' שלו, על פיו חושב הסכום הנתבע ברכיב זה). בנוסף, לא עתר התובע לחייב את הנתבעת בגין הפרשי הצמדה וריבית על הריבית ששלם עבור הלוואות שונות אותן נאלץ ליטול, עקב אי תשלום הסכומים המגיעים לו. התובע לא שערך בתביעתו את הפרשי ההצמדה והריבית המגיעים לו עד להגשת התביעה ואף לא שלם בגין רכיב זה אגרה.

באשר להערכת המומחה בדבר שווי ירידת הערך שנגרמה לרכבו של התובע, הרי שהעניין כלל אינו בתחום מומחיותו של הנ"ל, שהינו רו"ח, אלא, בתחום מומחיות של שמאי. יתירה מזאת, בעוד שהתובע עתר בכתב התביעה לפצותו בסך של 6,800 ₪ בגין רכיב זה, הרי שבמסגרת חוות דעת המומחה, הגיע רכיב זה לסך של 39,000 ₪, בבחינת הרחבת חזית אסורה.

8. לפיכך, חוות דעת המומחה, מהווה הרחבת חזית לטענות התובע בכתב התביעה והערכה שאינה בתחום מומחיות המומחה ומטעם זה, היא אינה רלבנטית.

9. לאור האמור לעיל, אני מקבל את התנגדות הנתבעת ומורה כי חוות דעת המומחה לא תשמש ראיה בתיק זה.

10. הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בעת פסיקת ההוצאות בהליך העיקרי.

המזכירות תמציא העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, כ"ז חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.