הכנסתו של המנוח עלתה בטרם נפטר כתוצאה מתאונת עבודה.

האם זכאית אלמנתו לקצבת תלויים על פי דיווחיו של המנוח לביטוח לאומי עת הקים את עסקו,
או שהאלמנה זכאית ע"פ הכנסתו בפועל שהייתה גבוהה מהצהרתו – זוהי הסוגיה העומדת להכרעתנו.

העובדות כפי שעלו מחומר הראיות:

1. התובעת 1 היא אלמנתו של אייל ירדן ז"ל (להלן: "המנוח"). התובעות 2 וְ-3 הן בנותיהם של התובעת 1 והמנוח.

2. ביום 24.5.09 נפגע התובע קשה בתאונת עבודה ונפטר בבית החולים ביום 2.8.09.

3. ביום 24.3.09 הגיש המנוח לנתבע טופס דו"ח רב שנתי ובו דיווח כי מחודש 4/09 בכוונתו לפתוח עסק עצמאי והכנסתו הצפויה תעמד על סך 6,000 ₪ (נספח א' לכתב התביעה).

4. ביום 20.1.10, לאחר מות המנוח, הוגשה השומה למס הכנסה (נספח ה' לכתב התביעה).

טענות הצדדים:

לטענת התובעות, בפועל הכנסתו המוכחת של המנוח עמד על סך 38,095 ₪ לחודשים אפריל ומאי 2009.

הנתבע חישב את קצבת התלויים המגיעה לתובעות על פי השכר המשוער שדווח ע"י המנוח, אולם על הנתבע היה לחשב את קצבת התלויים על פי הכנסתו בפועל.

לטענת התובעות, החלטת הנתבע מקפחת אותן ואין לראות בהצהרתו של המנוח לסך משוער של הכנסה, שניתנה לפני שפתח את עסקו, בהצהרה מחייבת להכנסתו בפועל.

לטענת הנתבע, חישוב הגמלה נעשה כדין ועל פי תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) התשמ"ד 1984. המנוח עבד כחודשיים כעצמאי (אפריל ומאי 2009) לכן הבסיס לחישוב הוא על פי חודשיים ולא רבע שנתי. המנוח דיווח בהצהרתו על הכנסה בגובה של 6,000 ₪ ולכן ההכנסה המיטבית לחודש היא כ- 6,000 ₪.

כל השינויים שנעשו בבסיס ההכנסה נעשו לאחר תאריך הפגיעה והם לא תקפים מאחר שהם נחסמים. מאחר שלא נתקבלה שומה מיטיבה בטרם הפגיעה לא ניתן לתקן את בסיס ההכנסה.

עדויות

שמענו את עדות התובעת והעד מטעמה, מר עראסי ליאון, יועץ המס של התובעת.

הכרעה

1. לאחר ששמענו את העדויות, עיינו במסמכים שצורפו ובחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להתקבל.

המסגרת הנורמטיבית

1. סעיף 345 (ב) (1) לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה 1995 קובע:

"ההכנסה בשנה השוטפת תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה כאמור לאותה שנה לפני כל פטור, ניכויים וזיכויים לפי פקודת מס הכנסה (להלן - ההכנסה בשומה), בהפחתת סכומים אלה:

(א) סכומי דמי ביטוח ומס מקביל המותרים בניכוי מההכנסה בשומה לפי סעיף 47א לפקודת מס הכנסה;

(ב) סכום שהותר בניכוי לפי סעיף 47(ב)(1) לפקודת מס הכנסה;

ואולם כל עוד לא נערכה שומה סופית כאמור ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח בהתאם להוראות שנקבעו בתקנות, ודין המקדמות לענין חוק זה כדין דמי ביטוח; בתקנות כאמור ייקבעו גם התנאים והכללים שלפיהם תקודם הכנסה של שנות כספים קודמות, כפי שנקבעה בתקנות, לצורך תשלום המקדמות בשנה השוטפת."

1. תקנה 11 לתקנות הביטוח הלאומי (מקדמות) התשמ"ד – 1984 קובעת:

"(א) אירעה פגיעה בעבודה בשנת מס פלונית, תיחשב ההכנסה, לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות לפני הפגיעה, כהכנסה לפי שומה סופית, והוראות תקנות 4 ו-10 לא יחולו לגבי שנה זו;

(ב) לענין זה, "פגיעה בעבודה" - פגיעה המזכה בדמי פגיעה לפי פרק ג' או ט'2 לחוק לתקופה של 90 ימים לפחות, בין שהם רצופים ובין שאינם רצופים, או פגיעה המזכה בקיצבת נכות, בקיצבת תלויים או במענק לנכה או לאלמנה לפי הפרקים האמורים.

(ג) על אף האמור בתקנת משנה (א), אם הפגיעה בעבודה אירעה בשני החדשים הראשונים של שנת מס פלונית, תיחשב כהכנסה לפי שומה סופית ההכנסה לפיה חויב הנפגע בתשלום מקדמות בשנת המס שקדמה לפגיעה.

תקנה זו תחול אם הפגיעה ארעה החל משנת הכספים 1985."

1. תכלית התקנה היא:

"(1) לדאוג לכך, שהכנסת המבוטח קודם לתאונה היא זו שתשמש בסיס לקביעת שיעור הגמלה. דאגה זו מקורה בחשש שהכנסת עובד עצמאי עלולה להיפגע עקב התאונה, וממילא סופה להיות נמוכה יותר בעקבותיה.

(2) לשמש בלם לנסיונות מרמה של מבוטחים, עובדים עצמאיים, נפגעי תאונות עבודה, שמתוך מגמה להגדיל את גימלתם, ינסו לתקן לאחר התאונה את גובה שומתם כלפי מעלה, ובכך להגדיל את גובה גימלתם..."

(עבל (ארצי) 20/99 יעקב סדיק - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 18.2.2002 פורסם במאגרים האלקטרוניים. שם עמ' 13).

1. העולה מסעיפי החוק כי ההכנסה בשנה שוטפת תיקבע על פי השומה הסופית של ההכנסה לפי פקודת מס הכנסה. כל עוד לא נערכה שומה סופית, ישולמו מקדמות על חשבון דמי הביטוח על סמך שנה קודמת. אם יתברר כי שולמו מקדמות בסכום קטן מסכום דמי הביטוח שהמבוטח היה חייב בתשלומם לפי השומה הסופית, ישלם המבוטח את הפרשי דמי הביטוח. אם קיימים הפרשי דמי ביטוח לזכות המבוטח, יחזיר המוסד למבוטח את סכום ההפרשים.
2. תקנה 11 קובעת כי אם אירעה פגיעה בעבודה, ייחשבו המקדמות שחוייב הנפגע כהכנסתו לפי שומה סופית.
3. בעב"ל 1171/00 בן יששכר - המל"ל פד"ע ל"ט עמ' 97 (שם, עמוד 105), מבהיר כב' הנשיא אדלר כי בית הדין מפעיל את שיקול דעתו ביישום תקנה 11:

"בפסק דין סדיק נקבע כי המכריע לעניין החלתה או אי-החלתה של תקנה 11 הוא מקור השומה הסופית, אם היא פרי דיווח של המערער או מי מטעמו, לפני התאונה או אחריה. נפסק כי היה ויוברר על פי הראיות שהשומה הסופית נקבעה באופן עצמאי ובלי שידו של המערער או מי מטעמו היא שגרמה לקביעת גובה השומה הסופית לאחר התאונה, מן הנכון ששומה זו היא שתהווה את הבסיס לחישוב הגימלה. עם זאת, אם יוברר כי גובה השומה הסופית הוא תוצאה של מעשי המערער או מי מטעמו, תחול תקנה 11 והגימלה תחושב על פי המקדמות. במקרה ש לפנינו הדיווח על שינוי מעמד הוגש על-ידי המערער והוא כלל לא דיווח על גובה הכנסותיו."

מן הכלל אל הפרט:

1. אין מחלוקת בין הצדדים כי אכן ההכנסות שהוצגו אמיתיות הן ולא פיקטיביות. התובעת המציאה תצהירים של מקבלי העבודות מאת המנוח בצירוף חשבוניות שהוצאו ע"י המנוח. אולם לא דווח על שינוי בהכנסות ע"י המנוח בטרם הפגיעה אלא היו הכנסות בפועל גבוהות מהסכום שדווח.
2. מחקירתו של יועץ המס עלה כי ההוצאות דווחו כדין למעט חשבון טלפון נייד לחודש אחד. ברי כי עם הקמת עסק ההוצאות גבוהות יותר בתחילה ויורדות בהמשך. במקרה דנא עסקינן בעסק להדבקת שלטים אשר ההוצאות בו נמוכות. המנוח לא עבד ממחסן או ממשרד (עמ' 7 לפ' שורות 16-13 לעדות התובעת 1). לכן ההוצאות לחודש 4/09 הן הוצאות שהוצאו בחודש 3/09, בעת הקמת העסק.
3. העולה מהאמור הוא כי דו"ח רווח והפסד מתבסס על הוצאות והכנסות אמיתיות ולכן ניתן להסתמך עליו. בשונה ממקרים אחרים, אין חשש כי הנישום העלה באופן פיקטיבי את הכנסותיו או הקטין את הוצאותיו שכן המנוח נפטר ודיווח עליהן בזמן אמת (עמ' 7 לפ' שורות 23-21 לעדות התובעת 1). אופיו של העסק שאותו הקים המנוח הוא עם הוצאות נמוכות (עמ' 11 לפ' שורות 7-6 לעדות עראסי).
4. הנתבע לא הוכיח כי ההוצאות שאכן הוצאו לצורך העסק לא נכללו בחישובים. לכן משההכנסות אכן היו אמיתיות. התביעה מתקבלת.
5. הנתבע ישלם לתובעת שכ"ט עו"ד בסך 3,000 ₪ והוצאות משפט בסך 1,200 ₪.

ניתן היום, ‏‏כ"ז אלול תשע"ד (‏22 ספטמבר 2014), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

ק. שני נעמן / אסף כהן