רקע עובדתי

1. ביום 8.2.06 נכרת בין התובעת והנתבעת שכנגד (להלן – אביטל) לבין הנתבעת והתובעת שכנגד (להלן – מאיו), שבשליטת עו"ד אסף קוסטיקה (להלן – קוסטיקה), החולשת על חנויות נוספות תחת שם מותג זה, הסכם ליסוד שותפות בלתי מוגבלת (להלן – ההסכם) שמטרתה פתיחת חנות לממכר בגדי אופנה ברמת השרון שתיקרא "MAYU רמת השרון" (להלן – הסניף או סניף רמת השרון). בהסכם נקבע כי אחוז חלוקת הרווחים יועמד על 40% לאביטל ו-60% למאיו, כי אביטל תשקיע הון עצמי התחלתי בסך של 30,000 ₪ לצורך שיפוץ הסניף - שלא יוחזר לה, ככל שתידרש השקעה כספית נוספת, זו תושקע על-ידי הצדדים לפי יחסיהם בחלוקת הרווחים; כי הסניף יעבוד כיחידה עסקית עצמאית ונפרדת; כי אביטל תפתח תיק עוסק מורשה וייפתח חשבון בנק משותף ע"ש מאיו כאשר אביטל תהיה מורשית חתימה בו; כי בתוך 3 חודשים ממועד החתימה על ההסכם יערכו הצדדים ביטוח מנהלים ויקבלו טלפונים סלולאריים. עוד הוסכם, כי במקרה של פירוק השותפות, יכוסו חובות השותפות שנצברו עד למועד זה, כי יחולקו רווחי השותפות שנצברו עד ליום זה וכי חלקה של אביטל בשותפות יעבור למאיו ללא תמורה.

עוד נקבע בהסכם, כי אביטל תעסוק בניהול הסניף, וכי שכרה יסתכם ב-7,000 ₪ נטו לחודש אשר ישולם לה באופן הבא: סך של 4,000 ₪ ישולם לה כנגד חשבונית מס שתוצא על-ידה, וסך 3000 ₪ ישולם לה כשכר עבודה בתלוש משכורת. כן נקבע כי מאיו תעסיק עובדת מטעמה ואביטל תעסיק עובד מטעמה.

לאחר החתימה על ההסכם, איתרו הצדדים נכס ברח' אוסישקין ברמת השרון, ולאחר שנחתם הסכם שכירות בין אביטל לבין בעלת הנכס – נפתח הסניף בחודש מרץ 2006, והמיזם המשותף יצא לדרך. השותפות שרדה במשך כשלוש שנים, וביום 19.2.09 הודיעה אביטל כי היא מבקשת לפרק את השותפות.

רקע דיוני

2. ביום 1.6.09 הגישה אביטל את התביעה העיקרית נגד מאיו ע"ס 279,724 ₪ לבית משפט השלום בתל אביב, ומאיו מצידה הגישה תביעה שכנגד נגד אביטל ע"ס כ- 187,966 ₪.

בהחלטה מיום 12.5.10 קבע בית משפט השלום כי הסמכות לדון בתביעות ההדדיות מסורה לבית משפט מחוזי, משהללו עוסקות בהתחשבנות הקשורה לשותפות בין הצדדים ולפירוקה, והורה על העברתן לבית המשפט המחוזי בתל אביב.

עוד יצוין כי בהחלטות נוספות נמחקו מכתבי הטענות סעדים הקשורים ליחסי עובד-מעביד, משנקבע שהסמכות לבירורם מסורה לבית הדין לעבודה.

התביעה העיקרית

3. בתביעתה טוענת אביטל כי מאיו ביצעה מהלכים חד צדדיים בשותפות בניגוד להסכם, ובכלל זה, משכה כספים מהשותפות ללא ידיעתה והשתמשה בהם כדי לבצע רכישות שיש בהן כדי לקדם את ענייניה שלה בלבד בחנויותיה האחרות, להבדיל מענייניה של השותפות, וכי בהתנהלותה זו הביאה מאיו לריקון קופת השותפות ולקיפוחה של אביטל. נטען, בין היתר, כי מאיו משכה כספים למטרת מימון רכישת אופנוע למחסנאית במאיו; למימון רכב לאחת מבעלי המניות במאיו; לתשלום שכר עובדי מאיו שלא עבדו כלל בסניף ברמת השרון כי אם בחנויות אחרות של הרשת; לתשלום עבור פרסום ומיתוג של מאיו בלבד, ועוד.

בפן החשבונאי, וכפועל יוצא מהנטען לעיל, טענה אביטל כי הרווח האמיתי הכולל של סניף רמת השרון מיום תחילת השותפות ועד ליום 31.12.08 מסתכם ב- 590,253 ₪, ומשחלקה ברווחי הסניף מתבטא ב-40% הרי שהיא זכאית, לאחר ניכוי תשלומים ששולמו לה ע"ח רווחיה, לסך נוסף של 196,000 ₪ מתוך הסך האמור. אביטל אף עתרה לסכום נוסף של 60,000 ₪ - החזר שיעור חלקה בעלות שיפוץ הסניף.

אביטל תמכה טענותיה החשבונאיות בחוות דעתו של רו"ח קובי מסינג.

התביעה שכנגד

4. לעומתה, טוענת מאיו כי החל מחודש נובמבר 2008 החלה התדרדרות דרסטית במכירות הסניף, ואז הוברר כי אביטל מפרה את ההסכם: אביטל החלה להיעדר מהחנות ובתוך כך עלה שכרה של עובדת נוספת שנשכרה על ידה מנת שתעבוד במקומה; אביטל סירבה להזרים הון נוסף לשותפות לצורך תשלום משכורות; אביטל לא פתחה תיק עוסק מורשה ולא הנפיקה חשבונית מס כנגד התשלומים החודשיים בסך 4,000 ₪ שהעבירה לה מאיו מדי חודש כחלק ממשכורתה; אביטל הפרה את חובתה לעבוד בסניף כמוכרת אף ששולמה לה משכורת בגין כך; העסיקה מוכרת נוספת בחנות בהיקף הגדול פי 4 מהמוסכם; אביטל שילמה למוכרת הנוספת את שכרה בצ'קים של החנות ובלא שדיווחה על כך למאיו ואף בלא שהנפיקה לעובדת הנוספת תלושי שכר; אביטל מנעה רישום לקוחות חדשים במחשב; אביטל מחקה שמות של לקוחות קבועים; ניצלה מידע פנים וסודות מסחריים וכו'

מאיו תמכה טענותיה החשבונאיות בחוות דעתו של רו"ח פיליבה שלומי, אשר קבע, לאחר ניתוח נתוני השותפות, כי ההפסד המצטבר של הסניף בתקופה הרלבנטית עמד על 90,369 ₪. מאחר שחלקה של אביטל בשותפות הינו 40%, הרי שעליה לשאת בהפסד בסך 36,148 ש"ח. בנוסף לכך תבעה מאיו פיצוי בגין טענותיה לעיל ותביעתה שכנגד הסתכמה בסך של 187,966 ₪.

חוות דעת המומחה

5. לאור הפערים שבחוות הדעת, מינה בית המשפט, בהסכמת הצדדים, את רו"ח יואל כהן כמומחה מטעם בית המשפט (להלן – המומחה), ובחוות דעתו מיום 13.3.13 הגיע המומחה למסקנות הבאות –

1. הסכום המצטבר של התשלומים למיניהם שהגיעו לאביטל בגין התקופה שמיום הקמת הסניף ועד לסגירתו ביום 31.3.09 מסתכם ב- 280,202.18 ₪,
2. התשלומים ששולמו לאביטל בפועל על דרך משכורות, דמי ניהול, תשלומים שוטפים ורכישות בגדים שביצעה – עולים לכדי סך של 309,645 ₪,
3. רווחי הסניף מאז הוקם ועד לסגירתו ביום 31.3.09 מסתכמים ב- 127,978 ₪, לפני מס;
4. הרווח לחלוקה בין השותפים לאחר ניכוי מס חברות מסתכם ב- 85,053 ₪, ולאחר מס על דיבידנד בסך של 57,188 ₪. חלקה של אביטל ברווחים אלו, בדרך של חלוקת דיבידנד, עומד על סך של 22,875 ₪.
5. בהתחשב בסכומים שונים שקיבלה אביטל בגין שכר; דמי ניהול; בגדים שרכשה בתקופה הרלוונטית ולא שילמה עליהם– הפכה יתרת הזכות ליתרת חובה המתבטאת בסך של 29,443 ₪, בערכי 31.3.09.

דיון והכרעה

6. הצדדים הפנו למומחה שאלות הבהרה והוא השיב עליהן אף נחקר בחקירה נגדית בבית המשפט. המומחה בדק את החומר החשבונאי ביסודיות ראויה לציון, עיין בחוות הדעת מטעם מומחי הצדדים, אף ניפגש עמם, ניפגש עם מנהל החשבונות של השותפות מר קובי שאבי ובדק עמו "חשבונית חשבונית, שורה שורה". חוות דעתו של המומחה לא נסתרה בחקירתו הנגדית, אף לא בעקבות עדות המומחים מטעם שני הצדדים, שנחקרו בבית המשפט לאור הסדר דיוני שביניהם, אף שמינוי המומחה נעשה בהסכמה.

אף שחוות דעתו של המומחה מקובלת עלי ואני מקבלת את ממצאיה, לא אפטור עצמי מהתייחסות לטענות המרכזיות שהועלו ע"י בעלי הדין בקשר אליה.

7. משהסכום הסופי, 29,443 ₪, נקבע לאחר ניכוי מס חברות ולאחר ניכוי מס דיבידנד, טוענת אביטל כי מאחר שלא הייתה בעלת מניות במאיו, אין כל היגיון חשבונאי בניכוי מס מרווחיה. אלא שתשובת המומחה לפיה ניכוי המס מחויב המציאות משאין לתת יד לעבירות מס - מקובלת עלי, בהינתן שבמשך כל שלוש שנות השותפות, לא דווח התשלום החודשי השוטף בסך 4000 ₪ ששולם לאביטל מדי חודש.

הסביר המומחה:

"...יש כאן עבירת מס שמתבטאת באי דיווח הכנסות. האם מצפים שאני אתן יד לכך? ומספיק שבחלק הראשון בזקיפה של דמי ניהול ואין אפילו חשבונית. האם אתם רוצים שנמשיך באותו קו גם בנושא המס? היה צריך לצאת כל חודש חשבונית על סך 4,000 ₪ ולא יצאה וזו עובדה. זו עבירת מס של מי שקיבל את ה-4,000 ₪ ... מה שהיה צריך לקחת בחשבון אם היה עובד כמו שצריך, זה המשכורת שלה, בתוספת דמי הניהול ולמעשה, מעבר לזה יש לה את חלוקת הרווחים. ולא בטוח שזה היה פטור ממס כפי שצוין. כי הבסיס המשכורת היה 3,000 ₪ + דמי ניהול של 4,000 ₪ לחודש כבר אנו מגיעים ל-70,000 ₪ 80,000 ₪ לשנה" (עמוד 15 לפרוטוקול מיום 18.2.14).

מתשובת המומחה עולה שאם היה מתבצע דיווח, ובעקבותיו היה נערך חישוב מס "נכון" הנסמך על הנפקת חשבונית מס מדי חודש – היה בכך כדי להשפיע על התוצאה הסופית, וזאת בשל החיסכון במס על דיבידנד, הגם שבכפוף לתשלום 16% לביטוח לאומי, ואולי גם מס הכנסה בסכום מסוים בשל הצטברות התשלומים, אלא שאת הנעשה, וליתר דיוק, את שלא נעשה, אין להשיב. מי שמבקש סעד מבית המשפט חייב לקחת בחשבון כי עניינו ייבחן לפי החוק, וכי ההתחשבנות הכספית תיערך לפי אמות המידה החוקיות, באין דרך להכשיר את השרץ באופן רטרואקטיבי.

8. אף לא מצאתי שהוכחה טענת אביטל לפיה טעה המומחה בחישוב הרווח הגולמי של סניף רמת השרון, משנסמך על דוחות חשבונאיים של חברת מאיו כולה, להבדיל מדוחות המיוחדים לסניף בלבד. תשובתו של המומחה לפיה "הבסיס שלך לא נכון. אני לא בדקתי את כל החברה ... חוות הדעת היתה רק על החנות" (עמוד 14 לפרוטוקול מיום 18.2.14)- לא נסתרה, ולא הוצגה תשתית ראייתית לביסוס הטענה לפיה השתרבבו לחישובי המומחה נתונים השייכים לכלל הרשת.

9. בכל הקשור לתביעת מאיו, למעט הסכום המשקף את תוצאת ההתחשבנות, כפי שנקבע ע"י המומחה,- דינה להידחות אף היא.

מאיו טוענת כי היא זכאית לפיצוי בסכום המשקף את הפסד מס ערך מוסף אותו יכלה לנכות מתשלומיה לו הנפיקה אביטל חשבוניות מס, הפסד המתבטא בסך של 620 ₪ לחודש, במשך שלוש שנים. אני דוחה את הטענה. המומחה התייחס לסוגיה זו והשיב: "אם היא (אביטל – י.ש.) היתה מוציאה חשבונית אז היה צריך להוסיף את המע"מ. ולכן התקבול שהיא קיבלה לא משתנה בגלל רכיב המע"מ. לא נגרם לכם נזק בנושא המע"מ" (בעמוד 20 לפרוטוקול מיום 18.2.14), "התשובה היא לא... בגלל שלא קנית מוצר ב-118% אלא רק ב-100%. המע"מ לא נלקח בחשבון" (שם). מהראיות עולה שמאיו שלמה לאביטל מדי חודש סך של 4000 ₪ ללא תוספת מע"מ, וממילא גם לא יכלה לקזז את שלא שילמה בפועל. זאת ועוד, מחדל אי הנפקת חשבוניות במשך שלוש שנים תמימות אינו עולה בקנה אחד עם אי ידיעת מאיו על כך, מה גם שמעדותו של מנהל החשבונות עולה שלא הציג כל דרישה כלפי אביטל להוציא חשבוניות, אף שהדפיס עבורה פנקסים, אף לא בירר אם פתחה תיק עוסק מורשה על שמה, אם לאו. מאיו ידעה איפוא על מחדל זה, או לכל הפחות היתה אמורה לדעת עליו, ומשכך אינה יכולה לגלגל את האשם אל עבר פתחה של אביטל.

10. אף הטענה לפיה העסיקה אביטל ביתר ובסתר את הגב' גילי ש' ובכך גרמה להוצאה מיותרת לשותפות – דינה להידחות. גילי העידה, ועדותה לא נסתרה, כי עבדה בסניף בידיעתו המלאה של קוסטיקה, כי נפגשה עמו מספר פעמים בחנות, ואף עבדה לעיתים בחנות אחרת השייכת למאיו. הרושם העולה מעדותה הוא שהועסקה ע"י אביטל בגלוי, וכי היקף העסקתה היה ידוע למאיו, וזו לא מיחתה;, ומשכך מושתקת היא מלהעלות כל טענה בהקשר זה.

11. מסקנה דומה יש להסיק גם ביחס לטענות הקשורות לתשלומי יתר לגב' ליאור ג' ולגב' נטלי פ'. המומחה הבהיר כי התחשב במסגרת עריכת חוות דעתו בעלויות העסקתן: "היו קלסרים ובקלסרים היו שמות של עובדים, וגם במחברות היו שמות של עובדים. עשיתי הצלבה של הדוחות והגעתי למסקנה מה אפשר לנכות ומה לא" (בעמוד 18 לפרוטוקול מיום 18.2.14), "נטלי... הנושא הזה עלה ועניתי. אין משכורת לנטלי. הסכומים שהיו צריכים לשלם לה רשומים על שם גילי...למה זה לא דווח ה-106? תיק הניכויים של מאיו, אי אפשר להפיל את זה על התובעת" (עמוד 18 לפרוטוקול מיום 18.2.14) וכן: "המשכורת במרס 2007 דווח על שם גילי. יש לי את הטבלאות האלה... מבחינה חשבונאית ב-10/3/07 הסכום 1,868 ₪ דווח על שם גילי".

ובאשר לטענה הנוגעת להעסקתה של דנה ר', לגביה נטען על-ידי מאיו כי היה על המומחה לחשב את שכרה כחלק מהוצאות השותפות, משעבדה בשותפות, מששולמו לה משכורות ואף הוצא לגביה טופס 106- התרשמתי כי המומחה ערך את האבחנה בין עובדת השייכת אך ורק לסניף, שאז יש לנכות את שכרה מרווחיה של השותפות, לבין עובדת שעבדה גם במאיו וגם בשותפות. משמהראיות עולה שדנה עבדה לא רק בסניף אלא גם בחנויות אחרות של מאיו, הרי שלא ניתן להתייחס לשכר אותו קיבלה בשנים 2007-2008 כאל הוצאה של השותפות במאזן הרווח וההפסד. המומחה הסביר בחקירתו כי לא התעלם משכרה של דנה כשערך את חוות הדעת, אולם לא ראה לקחת זאת בחשבון במאזן הדו"חות הרלוונטיים לשותפות בהסבירו: "מכיוון שהיא לא היתה חלק מעובדי החנות. הסברתי מה שהוכר בסוף זה מרכיבי שלושת העובדים ועובדי החנות. הסברתי שקיבלתי טבלאות וניתחתי אותם. דנה לא הייתה חלק מעובדי החנות וזה היה חלק מהמחלוקת. אני חושב שדווקא במחלוקת הזו הגברת תקווה צודקת. היא לא בעלת הרשת וצריך לראות את הנושא של דנה ...בצורה יותר נכונה". מקובל עלי.

12. כך גם לא הוכיחה מאיו פגיעה בשמה הטוב, לא הוכיחה גניבת רשימת לקוחות ע"י אביטל או התחרות בה, ועתירתה לפיצוי בעניין זה נדחית.

כן ראיתי לדחות את עתירות מאיו לפיצוי בגין "הפסדים עסקיים" כתוצאה מהתנהלותה של אביטל; לפיצוי הפסד בגין זכויות סוציאליות שלא שולמו לעובדים ובגין "החזר רווחים" שאביטל קיבלה ולא הגיעו לה. נושא הרווח וההפסד של השותפות נבחן על-ידי המומחה בכללותו במסגרת חוות דעתו בה הגיע למסקנה כי לחובת אביטל יתרה שלילית בסך של 29,442.82 ₪. סכום זה מבטא את מכלול הסכומים שבמחלוקת בין הצדדים, ולא מצאתי כי בהסתמכות על חוות הדעת של רואה החשבון מטעמה הוכיחה מאיו שגיאות הראויות לתיקון.

אף לא התעלמתי מהסכמות חשבונאיות כלשהן אליהן הגיעו המומחים מטעם שני הצדדים, אלא שאני מקבלת את עמדת המומחה לפיה אינו קשור להסכמות אלו וכי מסקנותיו אמורות להיגזר מהחומר החשבונאי ומחוקי המיסוי.

התוצאה

התביעה העיקרית נדחית.

התביעה שכנגד מתקבלת בחלקה באופן שאני מחייבת את התובעת לשלם לנתבעת-תובעת שכנגד סך של 29,442.82 ₪, בתוספת ריבית והפרשי הצמדה מיום 31.3.09 ועד לתשלום בפועל, וכן רבע מאגרת המשפט ששילמה התובעת שכנגד בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום, וכן את חלקה של הנתבעת שכנגד בשכר המומחה בתוספת ריבית והצמדה מיום התשלום.

מעבר לכך, ובשים לב לתוצאה הסופית, ישא כל צד בהוצאותיו הנוספות.

.

ניתן היום, ט"ז אב תשע"ד, 12 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.