בפני תביעה לקבלת תגמולי ביטוח ע"ס 117,000 ₪ בגין פוליסה לביטוח רכב.

כתב התביעה תוקן ועל כן אתייחס להלן בפסק הדין לטענות הרלוונטיות הנובעות מכך.

אין מחלוקת בין הצדדים כי הנתבעת ביטחה את הרכב מסוג ב.מ.וו מ"ר 4229215 (להלן – "הרכב") בפוליסה הכוללת גניבה או אבדן וכן אין מחלוקת כי כאשר הרכב שהה וחנה במקום עסקו, מסר התובע את הרכב למוריס בר ולאחר מכן נגנב.

אין חולק כי התובע פנה בדרישה אל הנתבעת לקבל פיצוי בגין הפוליסה ונדחה בטענה כי מסר את הרכב למי שאינו מורשה עפ"י הפוליסה וכן בטענה כי הרכב שימש למטרות עסקיות, מטרה אשר גם היא מוחרגת מהפוליסה.

אין גם חולק כי מוריס בר אינו מורשה לנהוג ברכב עפ"י הפוליסה וכי כיסוי ביטוחי יינתן לרכב רק בשימוש למטרות חברתיות ופרטיות.

התובע טוען כי הרכב נגנב לא ע"י מוריס בר אלא ע"י אחר, לאחר מכן, וכן כי לא נעשה שימוש ברכב למטרה עסקית אלא התובע "עשה טובה" למוריס בר ומסר לו את הרכב לשימושו, כאשר רכבו של מוריס בר היה בשטיפה.

הצדדים חלוקים בשאלות אלה.

ישיבת ההוכחות נקבעה ליום 17.5.12 בה העידו התובע, עו"ד דקלה פרץ ומר יוסי בונדה.

לאחר תום שמיעת העדים, הוריתי לצדדים לסכם טענותיהם בכתב וכך עשו.

הכרעה

עיינתי בסיכומי התובע ודא עקא כי עולים בהם דברים מפתיעים שאינם ברורים.

בסע' 5 לסיכומים טוען התובע כי "עולה כי הרכב נגנב" ובאותה נשימה לאחר מכן אומר: "בנסיבות אלה לא מדובר באירוע גניבה".

בסע' 6 לסיכומים טוען התובע כי פעולות חברת איתוראן או העדר פעולות חברה זו וכן העדר הודעת צד ג' כנגד חברת איתוראן, הם אלה שיש בהם כדי לבסס את הטענה כי לא מדובר בגניבה.

האמנם?

התשובה לשאלה זו שלילית.

עובדות המקרה עצמו הן אלה שיכולות להקים את הטענה כי מדובר בגניבה או לאו ולא פעולות חברת איתוראן לאחר מכן.

בסע' 7 לסיכומיו טוען התובע כי מדובר באירוע ביטוחי של שלילת השליטה ברכב ע"י צד ג'. האם אין המדובר כאן בגניבה למעשה??? ובכן טענות התובע אינן ברורות.

אין חולק כי עפ"י פוליסת הביטוח, רשאים לנהוג ברכב אך ורק התובע ו/או בת זוגו.

אין חולק כי התובע מסר את הרכב למוריס בר שאינו מורשה לנהוג בו לפי הפוליסה.

התובע טוען בסיכומיו כי נותק הקשר הסיבתי בין מסירת הרכב למוריס בר ועד אשר נגנב ע"י צד ג'.

בסע' 30 לסיכומיו טוען התובע כי השימוש שעשה מוריס בר ברכב הסתיים בחנייתו בסמוך לבית הוריו. דע עקא כי טענה זו אין לה כל תימוכין בחומר הראיות ולא הובאה כל ראיה לגבי מה עשה מוריס בר ברכב.

יתרה מזאת, בעמ' 19 לפרוטוקול מעיד התובע בשורה 14 כדלקמן:

"אני יודע שהוא לקח את האוטו לשימוש של שעה. מעבר לזה אני לא יודע מה קרה לאוטו".

כאשר בא התובע וטוען לניתוק הקשר הסיבתי עליו היה להוכיח זאת. התובע לא עשה כן.

אין בקביעתי זו כמובן כדי להביע עמדה לגבי ההשלכות שיש להסיק מניתוק קשר סיבתי כזה או אחר.

כמו כן אין חולק כי פוליסת הביטוח מחריגה שימוש עסקי ברכב.

הנתבעת טוענת כי מסירת הרכב למוריס בר היה כרכב חלופי כאשר רכבו היה בשטיפה.

מנגד טוען התובע כי לא עשה שימוש עסקי ברכב כרכב חלופי ללקוחותיו אלא רק "עשה טובה" למוריס בר שהיה זקוק לרכב לשעה.

דע עקא כי איני יכול לקבל את טענות התובע בעניין זה.

אין חולק כי מסר את הרכב ללקוחותיו כאשר השאירו את רכבם בעסקו לצורך שטיפה וכן בחרתי להאמין לעד מטעם הנתבעת, מר יוסי בונדה, כי התובע אישר בפניו שמסר את הרכב לכ- 3-4 לקוחות כרכב חלופי.

לאור האמור לעיל אני קובע כי מסירת הרכב למוריס בר מוחרגת מהפוליסה בכך שנמסרה לאדם שאינו מורשה לנהוג בו וכן למטרה שאינה חברתית או פרטית.

לאור כל האמור לעיל דין התביעה להידחות.

התובע ישלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 8,000 ₪.

ניתן היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.

חתימה