בפניי תביעה כספית בגין אי תשלום שכר טרחת עו"ד.

הנתבע, אשר כיהן כסגן יו"ר במועצה המקומית עראבה (להלן: "המועצה"), פנה לתובע לצורך ייצוגו בתביעה כנגד המועצה, בגין אי תשלום כספים והפרשים לנתבע.

התובע טוען, כי במסגרת ייצוג הנתבע, הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה לתשלום הכספים המגיעים לנתבע, כך שביום 18.06.03 ניתן תוקף של פס"ד להסכם הפשרה אליו הגיעו הצדדים, לפיו חויבה המועצה לשלם לנתבע סך של 57,760 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 15.11.2000 ועד ליום התשלום המלא בפועל. כן חויבה המועצה לשלם לנתבע הוצאות ושכ"ט בשיעור של 5% בתוספת מע"מ, כך שהסכום הכולל, אשר נפסק לטובת הנתבע נכון ליום מתן פסה"ד הינו סך של 76,573 ₪.

לטענת התובע, ביום חתימת הנתבע על יפוי כח במשרדו, סוכם בין השניים, כי הנתבע ישלם לתובע בגין ייצוגו שכ"ט בשיעור של 10% בתוספת מע"מ מכל סכום שייפסק לטובת הנתבע. על כן, לטענתו מגיע לו שכר טרחה בסך של 8,882 ₪.

עוד מציין התובע, כי בתקופה שבה ניתן פסה"ד, המועצה הייתה שקועה בחובות והתנהל נגדה תיק איחוד בלשכת ההוצאה לפועל. על כן, ייעץ לנתבע להעביר לו סך של 800 ₪ לצורך תשלום אגרת פתיחת תיק הוצל"פ נגדה. לטענתו, הנתבע סירב להצעתו בטענה, כי אנשים מוסמכים במועצה הבטיחו לשלם לו את כספיו המגיעים לו.

התובע טוען, כי התברר לו שתפקידו כבא כוחו של הנתבע הסתיים, בהודעתו המפתיעה של הנתבע, כי לקח את שירותיו של עו"ד אחר לייצגו בהגשת תביעת החוב לנאמנים. עם התברר לו על סיום ייצוגו, פנה התובע לנתבע ודרש ממנו, כי ישלם לו את שכר טרחתו בגין הטיפול והייצוג המשפטי בפני בית הדין לעבודה בחיפה.

לגרסתו של התובע, למרות שהנתבע קיבל את מלוא כספיו מן המועצה ישירות לידיו, וכי זכותו לקבל את שכר טרחתו קמה עוד ביום מתן פסק הדין (דהיינו ביום 18.06.03), לא שילם הנתבע לתובע את שכר טרחתו, וזאת חרף אינספור פניות התובע אליו, בבקשה כי יעשה כן.

מנגד, טוען הנתבע להתיישנות התביעה. לטענתו, מועד היווצרות עילת התביעה הוא עם מתן תוקף להסכם הפשרה בין הנתבע למועצה, דהיינו ביום 18.06.03, כאשר מניין שבע שנים ממועד זה מביא למסקנה, כי עילת התביעה התיישנה ביום 18.05.10. אליבא דה הנתבע, משהגיש התובע את תביעתו ביום 02.06.10, כלומר לאחר התיישנות התביעה, יש לדחות את תביעתו על הסף.

שנית, לטענת הנתבע, מהיום שבו קיבל התובע את פסק הדין בעניינו, לא דאג לביצועו ואף ייעץ לנתבע שלא להגישו לביצוע בחוסר תום לב ומשיקולים בלתי עניינים, שנבעו מרצונו של התובע לקבל עבודה מהמועצה המקומית כעו"ד חיצוני, רצון שאכן התגשם לטענתו, בסמוך לסיום טיפול התובע בתביעתו. הנתבע טוען, כי עובדה זו נודעה לו באיחור, דבר שגרם לו לנזק כספי ולהפסדים.

הנתבע מדגיש, כי רק כעבור מספר שנים, ומשסירב התובע להגיש פסה"ד לביצוע, נאלץ לפנות לעו"ד אחר, דבר שגרם לסחבת ארוכה, לדחיית תביעות החוב שלו כעובד ולהפסד סך של 16,000 ₪. כך שבסופו של דבר נאלץ להתפשר בהמלצת בית המשפט המחוזי לתשלום סך כולל של 45,000 ₪.

לא הוגשה תביעה שכנגד.

כך העיד הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 30.01.11:

"אני ב-2003 קיבלתי פס"ד שפסק לי 56,000 ₪, ישבנו ודיברנו מה נעשה, הייתה הצעה שיש איחוד תיקים במועצה ואם אני אלך לאיחוד תיקים אני לא אקבל כסף.

הוא ביקש זמן לבוא במו"מ עם המועצה המקומית, עברו שנים ולא קרה כלום".

במענה לטענות אלו של הנתבע משיב התובע, כי הציג בפני בית משפט זה מסמך החתום על ידי גזבר המועצה, לפיו הנתבע הגיש תביעת חוב, אשר אושרה על פי תנאי הסדר הנושים על ידי החלטת בית המשפט המחוזי, וכי שולם לו סך של 45,000 ₪. לטענת התובע, המסמך הינו חד-משמעי וברור ממנו, כי שולם לנתבע הסכום המגיע לו. כך או כך, התובע שב ומדגיש כי אינו קשור כלל לייצוג הנתבע בתביעת החוב.

הנתבע מציין, כי לא הגיש תביעה על רשלנות מקצועית כנגד התובע בשל יחסי הקרבה בניהם וכך או כך משהפסיד סך קרן של 16,000 ₪, תביעת התובע, אם בכלל, נבלעת בסכום זה על דרך הקיזוז.

זאת ועוד, לטענתו התובע לא הציג מכתב אחד שהיה אמור לשלוח לנתבע כלקוחו, וכמנהגם של עורכי דין, היכול לאשש את טענתו, כי הפציר בתובע לשלם לו את אגרת פתיחת תיק ההוצל"פ.

לאחר ששקלתי את הדברים ועיינתי בכתבי הטענות מטעם הצדדים, בסיכומים שהוגשו בכתב (לאחר אורכות), במסמכים שהוצגו בפניי וכן בפרוטוקולים, אני נותן בזאת את פסיקתי:

דין התביעה להתקבל.

להלן נימוקי בית המשפט בהגיעו לתוצאה האמורה:

1. ראשית, אדון בטענת ההתיישנות אותה מעלה הנתבע כנגד תביעתו של התובע- עילת התביעה נולדה לתובע ביום שבו קיבל הנתבע את פסק דינו, דהיינו ביום 18.06.03. כתב התביעה הוגש על ידי התובע ביום 02.06.10. אין ספק כי מדובר בשיהוי רב מצד התובע, אך תביעתו לא הגיעה לכדי מיצוי תקופת ההתיישנות במלואה. משכך, טענתו זו נדחית.

עלי לציין כי עניין השיהוי יילקח על ידי בחשבון בהמשך.

2. שנית, עניינה של תביעה זו הינו גרסתו של התובע אל מול גרסתו של הנתבע, כפי שתוארו בהרחבה כאמור לעיל.

התובע צירף לתיק בית המשפט מסמך חתום על ידי גזבר המועצה, מר חניף חניף, אשר אישר, כי הנתבע הגיש לנאמן תביעת חוב שמספרה 850/06, לקבלת זכויות סוציאליות המגיעות לו מכח תפקידו, באמצעות עו"ד באסם להואני, והתביעה אושרה על פי תנאי הסדר הנושים בהתאם להחלטת בית המשפט המחוזי. כך ששולם לנתבע סכום של 45,000 ₪ ביום 06.03.08, אשר הועברו לבקשתו לחשבון הבנק ע"ש עו"ד באסם להואני.

מסמך זה כאמור מאשר, כי הנתבע קיבל את הסכומים המגיעים לו בהתאם להסדר החוב לאחר הסכם הפשרה.

הנתבע עצמו העיד בפרוטוקול הדיון מיום 30.01.11 כדלקמן:

"אני מודיע לבית המשפט שאם התובע ממציא לביהמ"ש אישור שאני קיבלתי את כל מה שמגיע לי על פי הסכם הפשרה שקיבל תוקף של פס"ד בבית הדין לעבודה חיפה, אשלם לתובע את כל מה שמגיע לו".

ובפרוטוקול הדיון מיום 04.07.12 העיד בפניי הנתבע כדלקמן:

"הוא תובע אותי על 10% מהתביעה. הוא רוצה 8,600 ₪ ואני קיבלתי רק 45,000 ₪ והפסדתי 15,000 ₪. אמרתי לו שיוריד משכר הטרחה שלו".

הודאה זו של הנתבע שווה כאלף מונים ויש בה כדי להצביע על כך שהנתבע הודה הלכה למעשה בקיומו של חוב כלפי התובע. אינני סבור למרות טענות התובע, כי יהיה זה הוגן, במיוחד לאור השיהוי המשמעותי בהגשת התביעה לחייב את הנתבע ב-10% פלוס מע"מ שכ"ט עו"ד מתוך הסכם הפשרה המקורי אשר אליו הגיע התובע והגם שהתובע לא ייצג את הנתבע בתביעת החוב אל מול המועצה נראה לי נכון והוגן לחייב את הנתבע בשכ"ט עו"ד בגובה של 10% פלוס מע"מ מתוך סך הסכום שהוכח שהנתבע קיבל בפועל על פי מסמך גזבר המועצה מיום 04.04.2012.

גם הסכם שכה"ט התייחס היה לקבלת כספים בפועל ולא הוכח כי הנתבע קיבל יותר מ-45,000 ₪.

3. לא מצאתי כי נפלה התרשלות בהתנהלותו של התובע וכי הוא זה שגרם לכך שהנתבע לא קיבל את מלוא סכום הפשרה או כי יש לקזז סכום כזה או אחר מן התביעה.

טענות אלה נדחות.

אשר על כן, אני מקבל את התביעה בחלקה ומורה לנתבע לשלם לתובע 4,500 ₪ בצירוף המע"מ שהיה נהוג באותה עת. דהיינו בשנת 2008, אשר אני מעמיד אותו לצורך העניין לאור השינויים במע"מ על 16%, דהיינו סכום נוסף של 720 ₪.

הסכום של 5,220 ₪ שהיה מגיע לתובע יוצמד בלבד אך לא יתווסף לו ריבית מיום מרץ 2008 ועד התשלום המלא בפועל.

אני נמנע מתוספת ריבית לאור השיהוי הקיצוני בהגשת התביעה.

לסכום זה הנפסק לתובע יש להוסיף אגרת בית משפט ראשונה ששולמה וכן הוצאות משפט (ושכ"ט עו"ד) בסך של 600 ₪.

ניתן פטור ממחצית שנייה של אגרת בית משפט.

סכום זה ישלם הנתבע לתובע תוך 30 יום שאם לא כן ישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

ניתנה היום, כ"ה אלול תשע"ב, 12 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.