1. מבוא
2. כתב אישום מתוקן מיום 20.10.14 ייחס לנאשם ביצוע עבודות בניה הטעונות היתר ללא היתר וכן שימוש ללא היתר, בקרקע שיעודה למגורים במג'דל שמס כדלקמן:
   1. בניית מבנה בן ארבע קומות מבניה קשיחה, שלוש קומות בשטח כולל של כ-760 מ"ר וקומה נוספת בשלב של קירות ופתחים ללא תיקרה בשטח של כ-100 מ"ר, וכן פרגולה מעץ בשטח של כ-40 מ"ר, וכל זאת ללא היתר.
   2. שימוש למגורים בשלוש הקומות שבנייתן נסתיימה בשטח כולל של כ-760 מ"ר וכן שימוש בפרגולה בשטח של כ-40 מ"ר, ללא היתר.

1. נטען כי במועדים הרלוונטים הנאשם היה מי שמוחזק כבעל המקרקעין, האחראי לעבודות ולשימוש ומי שהיה עליו להשיג היתר.

1. נטען כי הן בשנת 2006 והן בשנת 2009 הגיש הנאשם בקשות להיתר אשר אושרו בתנאים, אולם הנאשם לא עמד בתנאים בכל אחת מן הפעמים, ותוקף ההחלטות פג מבלי שניתן היתר.
2. נטען כי אגרת הבניה שהיה על הנאשם לשלם אילו היה מקבל היתר כחוק הינה סך של 28,130 ₪ וכפל אגרה: סך של 56,260 ₪.
3. ביום 6.11.14 הודה הנאשם בעובדות כתב האישום המתוקן והורשע בעבירות המיוחסות לו לפי סעיף 204(א) חוק התכנון והבניה, תשכ"ה - 1965 (להלן: "חוק התכנון והבניה").
4. ביום 5.1.16 טענו הצדדים לעונש בדיון שנערך בפני המותב הקודם, חברי השופט ד. קירס. בתום הטיעונים לעונש, ביקש הסנגור להמציא מסמך נוסף, מרשות מקרקעי ישראל וכן תלושי שכר של הנאשם, ובית המשפט נעתר למבוקש וקצב מועדים להגשת המסמכים. על אף האמור, וחרף דיונים רבים שנקבעו מאז, אליהם לא התייצב הנאשם מטעמים שונים, אלא סנגורו בלבד, לא הוגשו מי מן המסמכים האמורים לעיל.
5. טיעוני המאשימה לעונש
6. ב"כ המאשימה טענה, כי יש לתת את הדעת להיקפה העצום של הבניה, בשטח של למעלה מ – 800 מ"ר ובנוסף קומה חלקית, תוך שנבנו שלוש דירות מגורים, אשר נועדו לשרת מספר תאים משפחתיים. המאשימה הדגישה את חומרת העבירה ואת החיסכון הכספי הרב שצמח לנאשם מביצוע העבירה- לכל הפחות חסכון בשכר דירה לשלוש דירות מגורים למשך כל התקופה בה הנאשם עושה שימוש במבנה ללא היתר כדין חלף השכרת שלוש דירות מגורים בהתאם לחוק. המאשימה ציינה כי הנאשם צפוי לקבל היתר בזמן הקרוב, ואולם היתר בניה יש לקבל בטרם ביצוע הבניה ולא בדיעבד כשבתיק זה הבניה החלה עוד בשנת 2009. המאשימה צינה כי אין לנאשם הרשעות קודמות. המאשימה הטעימה כי בית המשפט העליון הורה בשורה ארוכה של פסקי דין כי הענישה בתיקים כגון זה צריכה לתת מענה ולאיין את הכדאיות הכלכלית שבביצוע העבירה, ויש להורות כן אף עת מדובר בבניה לצרכי מגורים. בהמשך, הפנתה המאשימה לשורה של פסקי דין.
7. המאשימה עתרה לענישה כדלהלן: קנס בסכום של בין 180,000 ₪ לבין 220,000 ₪, מאסר על תנאי למשך 3 שנים לתקופה שבין 4 ל – 6 חודשים, כפל אגרה, התחייבות כספית בסכום של 100,000 ₪ להימנע מלעבור עבירה לפי פרק י', צווי הריסה ואיסור שימוש. לאור העובדה שהנאשם צפוי לקבל היתר – צינה המאשימה כי היא אינה מתנגדת כי ביצוע הצווים יידחה לתקופה קצרה.
8. טיעוני הנאשם לעונש
9. הסנגור טען כי הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בכתב האישום המתוקן. כי מדובר בנאשם שבנה את המבנה נשוא כתב האישום המאכלס אף את שני אחיו. נטען כי מדובר בשלוש משפחות אך הבקשה להיתר הינה רק בשמו של הנאשם מסיבות כלכליות. נטען כי הנאשם עובד כנהג אוטובוס שכיר, שכרו בסך כ-4,000 ₪ בחודש, ולא הצליח לשלם את ההיטלים על המקרקעין. הסנגור ציין כי הנאשם אמור לקבל היתר בניה בזמן הקרוב.
10. הסנגור ביקש מבית המשפט לאפשר לנאשם לצרף בנוסף להיתר הבניה אסופה של פסקי דין שניתנו על ידי בתי משפט שונים ובמיוחד על ידי כב' השופט נדל מרדכי ז"ל המצביעים על מדיניות ענישה שונה מן המדיניות לה טענה המאשימה. עוד ביקש הסנגור לתת את הדעת כי עסקינן באזור רמת הגולן עת במקרים רבים לא ניתן היה להשיג היתר בניה נוכח התנגדות המנהל. הסנגור הפנה לפסיקה של בית המשפט המחוזי אשר מתח ביקורת על התנהלות זו.
11. יוער כי הנאשם ביקש להגיש מסמך מרשות מקרקעי ישראל התומך בטענתו וכן תלושי שכר של הנאשם, אולם חרף הזמן הרב שחלף מאז מועד הטיעונים לעונש, לא עשה כן עד היום.
12. דיון והכרעה

מתחם העונש ההולם

1. מטרת תיקון 113 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") שכותרתו: "הבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה" הינה לקבוע את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש להעניק להם והיחס ביניהם, על מנת לקבוע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה (סעיף 40 א לחוק העונשין). העיקרון המנחה בקביעת עונשו של נאשם הינו קיומו של יחס הולם בין חומרת מעשה העבירה בנסיבותיו ומידת אשמו של הנאשם לבין סוג ומידת העונש המוטל עליו (להלן: "העיקרון המנחה"ׂ, סעיף 40 ב' לחוק העונשין). בקביעת מתחם העונש ההולם, על בית המשפט להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה; בנסיבות הקשורות בביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40ט לחוק העונשין (סעיף 40 ג (א) לחוק העונשין). בתוך מתחם העונש ההולם יגזור בית המשפט את העונש המתאים לנאשם, בהתחשב בנסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה בהתאם לסעיף 40יא לחוק העונשין. בית המשפט רשאי לחרוג ממתחם העונש ההולם בשל שיקולי שיקום או הגנה על שלום הציבור בהתאם לסעיפים 40ד ו-40ה (סעיף 40 ג (ב) לחוק העונשין).משנקבע מתחם העונש ההולם, על בית המשפט לבחון אם יש מקום לחרוג ממתחם העונש ההולם, לקולא או לחומרא ולגזור את העונש המתאים לנאשם בנסיבות בגדרו.

ראו גם: תו"ב (רמ') 47071-10-10 מדינת ישראל- נ' צוקרמן (פורסם בנבו, 2.1.14).

1. הנה כי כן, "מתחם העונש ההולם הוא אמת-מידה נורמטיבית, המשקללת את הערך החברתי שנפגע כתוצאה מן העבירה, מדיניות הענישה הנהוגה ביחס לעבירה זו ונסיבות ביצועה, לרבות מידת אשמו של הנאשם." (ע"פ 1323/13 רך חסן נ' מדינת ישראל (5.6.13), עמ' 6, פסקאות 7-9).

הערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה ומידת הפגיעה בו

1. חשיבותם של דיני התכנון והבניה לשמירה על שלטון החוק, הסדר הציבורי והמדיניות התכנונית, כמו גם חומרת העבירות על חוקי התכנון והבניה והצורך במיגורן, הודגשו בפסיקת בתי המשפט. ראו: רע"פ 5509/13 סאלח סלימאן נ' הוועדה המקומית לתכנון ובניה "מבוא העמקים" (20.10.13) בעמ' 8 וההפניות שם:

"בית משפט זה עמד, לא פעם, על חומרתן של העבירות על חוקי התכנון והבניה, אשר פוגעות קשות בשלטון החוק, בסדר הציבורי ובמדיניות התכנונית, ועל הצורך להיאבק בהן, על מנת להביא לביעורו של נגע זה. יפים, לעניין זה, דבריו של השופט (כתוארו דאז) מ' אלון:

"לצערנו, הפכו עבירות נגד חוקי התכנון והבניה לחזון נפרץ, ורבים גם טובים איש הישר בעיניו יבנה. זוהי פגיעה חמורה וקשה בשלטון החוק, המזולזל לעין השמש, ואין איש שם אל לב לאזהרות הגורמים המוסמכים ולפסקי הדין של בתי המשפט" (ע"פ 917/85 הועדה המקומית לתכנון ובניה גליל מזרחי נ' אבו נימר, פ"ד מא(4) 29 , 31 (1987); ראו עוד: רע"פ 4544/13 ניסים נ' מדינת ישראל- הועדה המקומית לתכנון ובניה באר טוביה [פורסם בנבו] (15.10.2013); רע"פ 9239/12 אבו עראר נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (2.1.2013); רע"פ 5545/11 יאסין נ' הועדה המקומית לתכנון ולבניה לב הגליל [פורסם בנבו] (2.8.2011)). "

ראו עוד: רע"פ 2464/15 זוהיר אבו רמילה נ' מדינת ישראל (13.5.15) פסקה 10; רע"פ 2809/05 טסה נ' מדינת ישראל (22.5.2005) עמ' 2- 3 וההפניות שם.

1. נפסק זה מכבר כי העבירות על חוקי התכנון והבניה הפכו "למכת מדינה" (רע"פ 4357/01 סבן נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה "אונו", פ"ד נו(3) 49, פסקה 23).

מדיניות הענישה הנהוגה

1. בטרם יקבע מתחם העונש ההולם יובאו להלן מספר דוגמאות למדיניות הענישה הנהוגה:
2. ב- תו"ב (צפת) 52148-02-15 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' עלי חוסיין מופדי שנואן (31/5/16) - הנאשם הורשע בביצוע עבודות בניית 3 בתי מגורים העשויים בניה קשיחה בשטח של 178 מ"ר+192 מ"ר+195 מ"ר, ושימוש במבנים, הטעונים היתר ללא היתר, לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבניה. בית המשפט גזר על הנאשם קנס בסך 46,000 ₪ או 270 ימי מאסר תחתיו; התחייבות בסך 50,000 ₪ להימנע במשך שלוש שנים מביצוע עבירה לפי פרק י' לחוק. (ערעור על גזר הדין נדחה ביום 28/2/17 בגדרי ע"פ 27267-07-16).
3. ב- תו"ב 923-11-08 ועדה מקומית לתכנון מעלה חרמון נ' בטחיש (22/1/15) הורשע הנאשם בביצוע עבודות התחלת בניית בנין הכולל שתי יחידות מגורים מבניה קשיחה בשטח של 250 מ"ר כל אחת וסה"כ 500 מ"ר, ללא היתר. בית הנאשם גזר על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי כי לא יעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה; קנס בסך של 55,000 ₪; התחייבות כספית בסך של 100,000 ₪; תשלום אגרה בסך של 12,700 ₪; צו הריסה וצו איסור שימוש.
4. ב- תו"ב 3483-08-11 ועדה מקומית לתכנון ובניה מעלה חרמון (5/7/15) הנאשם הורשע בהקמה ושימוש במבנה בן שתי קומות, בו ארבע דירות מגורים, בשטח כולל של כ- 550 מ"ר, מבניה קשיחה בקרקע שיעודה למגורים, ללא היתר. בית המשפט גזר על הנאשם מאסר על תנאי לתקופה של 5 חודשים והתנאי הוא כי במשך שלוש שנים לא יעבור הנאשם עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה; קנס בסך של 110,000 ₪; התחייבות כספית בסך של 50,000 ₪; צו איסור שימוש וצו הריסה.
5. ב-תו"ב (צפת) 35865-11-09 ועדה מקומית לתכנון אצבע הגליל נ' הייב (29/10/2015), הורשע הנאשם בגין בניית מבנה מבלוקים ובטון בשטח של כ-500 מ"ר, ללא היתר, והושתו עליו קנס בסך 60,000 ₪, חתימה על התחייבות בסך 100,000 ₪ וצו הריסה.
6. ב-תו"ב 5093/06+5087/04+5069/04 ועדה מקומית לתכנון ובניה מעלה חרמון נ' עבדאלולי ואח' (13/11/14) הורשעו הנאשמים 1 ו-2 בביצוע עבודות ושימוש ללא היתר בשטח כולל של כ-700 מ"ר. בית המשפט קבע כי מתחם העונש ההולם הינו קנס בין 40,000 ₪ ל-250,000 ₪, מאסר על תנאי ועונשים נלווים. בית המשפט גזר על כל אחד מן הנאשמים קנס בסך 100,000 ₪ ועונשים נלווים. במסגרת ערעור על גזר הדין שנדון בגדרי ע"פ 64416-12-14 (16/3/15) הופחת גובה הקנס ל-80,000 ₪ לכל אחד מן הנאשמים, תוך שבית המשפט מתייחס לעובדה כי ממתן גזר הדין ועד מועד הדיון בערעור התקבל היתר והמחדל הוסר.
7. ב-תו"ב 3456-08-11 ועדה מקומית לתכנון ובניה מעלה חרמון נ' עוידאת (22/12/15) הורשע הנאשם בבניית מבנה בן חמש קומות בשטח כולל של כ-900 מ"ר למגורים, ללא היתר, כשנטען כי היתר נמצא בהישג יד. בית המשפט גזר על הנאשם קנס בסך 120,000 ₪, מאסר על תנאי ועונשים נלווים.

נסיבות הקשורות בביצוע העבירה ובמידת אשמו של הנאשם

1. בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק העונשין כאמור, בקביעת מתחם העונש ההולם על בית המשפט להתחשב בהתקיימן של נסיבות הקשורות בביצוע העבירה, במידה והתקיימו וככל שיש בהן כדי להשפיע על חומרת מעשה העבירה ואשמו של הנאשם בהתאם לסעיף 40 (ט) לחוק העונשין.
2. התכנון שגרם לביצוע העבירה- בראי הודאת הנאשם בעובדות כתב האישום, מעשה העבירה תוכנן על ידי הנאשם ובוצע בידיעתו.
3. חלקו היחסי של הנאשם בביצוע העבירה- מעובדות כתב האישום ומן האמור לעיל עולה כי לנאשם חלק מרכזי בביצוע העבירה.
4. הנזק שהיה צפוי להיגרם מביצוע העבירה והנזק שנגרם מביצוע העבירה- הנזק מביצוע העבירה מתבטא בפגיעה ניכרת בערכים המוגנים שפורטו לעיל. זאת, בין היתר, בשים לב לעובדה כי מדובר בעבירות בניה ושימוש ביחס לבניה שהיקפה הכולל עצום, כ- 900 מ"ר. עוד מדובר בתקופה ארוכה במהלכה נמשך השימוש, עת הבניה בוצעה בשנת 2009.
5. הסיבות שהביאו את הנאשם לבצע את העבירה- עולה כי הבניה נועדה לשמש ושימשה לצרכי מגורים את הנאשם ומשפחתו וכן את שני אחיו על משפחותיהם. אף על פי שהנאשם החל לפעול לקבלת היתר, ההליך נזנח והבנייה הבלתי חוקית נמשכה ללא היתר.

לא מצאתי כי יש ממש בטענה בדבר קושי במתן היתר הקשור לאזור רמת הגולן והתנהלות הרשויות, שעה שמן החומר שהובא בפני עולה כי בקשות שהגיש בעבר הנאשם למתן היתר התקבלו, בכפוף לתנאים שלא מולאו עקב מחדלי הנאשם דווקא.

1. לנוכח כל האמור אני קובעת כי מתחם העונש ההולם הינו: מאסר על תנאי; ברכיב הקנס סך של בין 80,000 ₪ לבין 250,000 ₪; התחייבות כספית בסך דומה; צווי הריסה ואיסור שימוש שיבוצעו ממועד מיידי ועד עיכוב ביצועם לשנה; תשלום אגרה.

מצבו הכלכלי של הנאשם

1. בהתאם לסעיף 40ח' לחוק העונשין, משקבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם כולל קנס, עליו להתחשב בנוסף על האמור בסעיף 40ג(א) לחוק העונשין אף במצבו הכלכלי של הנאשם לצורך קביעת מתחם עונש הקנס ההולם. בנדון, נטען כי המדובר בנהג שכיר אשר התקשה לעמוד בתשלום ההיטלים הכרוכים באישור היתר, ואולם לא צורפו כל תימוכין בדבר מצבו הכלכלי. כמו כן, מצב כלכלי נלמד אף מהיקף הבניה, והיקפה העצום של הבניה במקרה דנן, איננו מתיישב עם טענה למצב כלכלי דחוק. (ראו: ע"פ (נצ') 29754-12-12 הוועדה המקומית לתו"ב הגליל המזרחי נ' אסלאן (6.2.2013), סעיף 21).
2. גזירת עונשו של הנאשם

נסיבות שאינן קשורות בביצוע העבירה- סעיף 40 יא' לחוק

1. בבחינת נסיבותיו של הנאשם ראיתי ליחס משקל מסוים להודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן אשר הביאה לחסכון בזמן שיפוטי יקר, אם כי מנגד, העדר התייצבותו לדיונים רבים הביאה להארכת ההליך שלא לצורך. כן נתתי דעתי לעברו הפלילי הנקי, ולעובדה כי הן המאשימה והן הנאשם טענו כי היתר נמצא בהישג יד, זאת למרות שעד היום וחרף חלוף כשנה ממועד הטיעונים לעונש לא הוצג היתר בפני בית המשפט.
2. לא מצאתי טעמים נוספים המצדיקים סטייה ממתחם העונש ההולם לחומרא או לקולא.

סוף דבר

1. אשר על כן, אני משיתה על הנאשם את העונשים הבאים:
2. מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים והתנאי הוא כי במשך שלוש שנים לא יעבור הנאשם עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה ויורשע בגינה תוך תקופת התנאי או לאחריה.
3. קנס בסך של 120,000 ₪ או 60 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב – 36 תשלומים חודשיים, שווים ורצופים החל מיום 1.5.2017 ובכל ראשון לחודש שלאחריו. לא ישולם אחד מן התשלומים האמורים במועדו, תעמוד יתרת הקנס לפירעון מיידי.
4. אני מחייבת את הנאשם בתשלום כפל אגרה בסך 56,260 ₪, בניכוי סכומים ששולמו אם שולמו. הנאשם ישלם האגרה ב- 12 תשלומים חודשיים ושווים החל מיום 1/5/17 ובכל 1 לחודש שאחריו. לא ישולם אחד מן התשלומים האמורים במועדו, תעמוד יתרת סכום האגרה לפירעון מיידי.
5. הנאשם יחתום על התחייבות כספית בסך של 120,000 ₪ להימנע מלעבור עבירה לפי פרק י' לחוק התכנון והבניה למשך שנתיים או 60 ימי מאסר תמורתה. לא תחתם התחייבות כספית בתוך 7 ימים מהיום, יאסר הנאשם למשך 30 ימים.
6. ניתן בזה צו הריסה של המבנה, מושא כתב האישום, תוך 6 חודשים מהיום, אלא אם יושג היתר בניה כדין עד למועד זה.
7. אני מחייבת את הנאשם בהוצאות ביצוע ההריסה. ככל שהנאשם לא יבצע את ההריסה במועד שנקבע ולא יושג היתר בניה כדין, אני מתירה למאשימה לבצע את צו ההריסה בעצמה, ומחייבת את הנאשם בהוצאות ההריסה.
8. הריני מורה כי חל על הנאשם איסור מוחלט לעשות כל שימוש במבנה, מושא כתב האישום (להלן: "צו איסור שימוש"). צו איסור השימוש יכנס לתוקפו בתוך 6 חודשים מהיום.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 ימים.

ניתן היום, כ"ח אדר תשע"ז, 26 מרץ 2017, בהעדר הצדדים.