16 ינואר 2014

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר

פסק דין

המחלוקת שבין הצדדים בתיק זה נוגעת לשאלה - האם אירעה לתובע תאונת עבודה ביום 31/3/09?

עיקר העובדות הצריכות לעניין :

1. התובע יליד שנת 1952. במועדים הרלוונטים לתביעה הועסק כאזרח עובד צה"ל בתחום האחזקה בבסיס חיל האויר בתל נוף.
2. ביום 14/9/09 התובע הגיש לנתבע הודעה על פגיעה בעבודה שאירעה ביום 31/3/09 בהודעה נכתב כדלקמן:

"לצורך הוצאת לוח עץ מערימת עצים משך העובד לוח עץ (קרש) הנמצא בתחתית הערימה. הלוח עץ שהיה מעל הלוח הנמשך נפל על יד העובד. המשיך בעבודתו"

1. ביום 31/1/10 נמסרה לתובע הודעה כי תביעתו לדמי פגיעה נדחתה, משלא הוכח קיומו של אירוע תאונתי.

הכרעה

1. התאונה הנטענת אירעה לתובע, כך על פי טענתו, במקום מבודד, בו לא נכחו עדים. התובע לא נזקק לטיפול רפואי לאחר התאונה הנטענת והמשיך בעבודתו כרגיל.
2. תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה ניתנה לתובע רק ביום 14/10/09.
3. מטעם התובע העידו פקידת אזרחי צהל גב' זהבה פלדמן [להלן :- גב' פלדמן] והממונה על התובע מנהל העבודה מר צורי סעיד [להלן: "מר סעיד"] העדים מטעם התובע לא היו עדי ראיה לאירוע, ועדותם נוגעת לדברים ששמעו מהתובע.
4. לנוכח האמור, באין עדי ראיה לאירוע הנטען, יש להכריע בתובענה על יסוד התרשמות מעדותו של התובע, ומהאופן בו מתיישבת גרסתו אודות האירוע הנטען עם מסמכים שהוגשו לתיק, ועם חקירת יתר העדים.
5. כפי שאפרט להלן, לאחר שעיינתי בעדותם של התובע ושל העדים מטעמו וכן במסמכים המצויים בתיק, אני סבורה כי לא עלה בידי התובע להוכיח כי אירע לו אירוע תאונתי ביום 31/3/09.
6. עדותו של התובע ביחס לאירועים הסובבים את התאונה הנטענת לא היתה קוהרנטית, לא נתמכה במסמכים מזמן אמת, והיא השתנתה מספר פעמים בנקודות מהותיות, באופן שאיננו מאפשר ליתן אמון בגרסתו. להלן יפורטו הקשיים שמעוררת עדות התובע על גילגוליה השונים:
7. ראשית, אציין כי בטופס התביעה שהוגש למל"ל ביום 14/9/09 (ראה נ/1) טען התובע כי ביום התאונה הוא פנה לקבלת טיפול רפואי במרכז רפואי קפלן. התובע חזר בו מטענה זו כבר בעת שמסר עדות בפני חוקר המל"ל, כשבועיים מאוחר יותר, ביום 6/1/10, עת טען כי בסמוך לאחר האירוע סבר כי הכאב יחלוף ולכן כלל לא פנה לקבלת טיפול רפואי.
8. שנית, ביום 6/1/10 בעת שהתובע נחקר על ידי חוקר המל"ל (ראה נ/2) הוא טען בחקירתו כי בסמוך לאחר האירוע הוא דיווח טלפונית לממונה עליו, ובהתאם להנחייתו דיווח גם לפקידת אזרחים, שמילאה טופס בל / 250 והציעה לו שילך לרופא. גירסה זו נתמכה בעדותם של עדי התובע, הגם שהשניים התקשו להסביר לבית הדין כיצד בחלוף זמן רב ממועד האירוע, הם זוכרים שהדיווח מהתובע התקבל ביום 31/3/09 דווקא (ולא, לדוגמא, ביום 20/4/09, מועד מתן טופס בל/ 250).
9. אצין, כי לבית הדין הוגשו שלושה (!) נוסחים של טופס בל/250 (נ/ 15, נ/3) אף אחד מהם איננו מתיישב עם גרסת התובע לפיה בסמוך לאחר האירוע (31/3/09) הוא ניגש לפקידת האזרחים וזו הנפיקה לו טופס בל/250. על גבי טופס אחד לא צויין תאריך מתן האישור, אולם יש חותמת ד.צ. מיום 7/10/09. על גבי שני טפסים אחרים מצויין תאריך מתן האישור : 20/4/09, באחד מהם יש חותמת יחידה ובאחר אין חותמת. מכל מקום, טופס בל/250 מיום 31/3/09 לא הוצג.
10. הגב' פלדמן אמנם טענה כי התובע בא למשרדה ביום 31/3/09 על מנת להתלונן על התאונה, והיא הנחתה אותו לפנות לקצין הבטיחות ומילאה טופס בל/250 לאחר שהתובע שב למשרדה מקצין הבטיחות, ואולם עדותה ביחס לתאריך איננה מעוררת אמון.
11. יובהר כי גב' פלדמן חזרה וטענה מספר פעמים בעדותה כי הכללים מחייבים כי בטרם תנפיק טופס בל/250 על הנפגע למסור דיווח בפני קצין בטיחות, לטענתה בטרם נתנה לתובע טופס בל/250 היא הנחתה את התובע לדווח לקצין בטיחות ונתנה לו את הטופס רק לאחר שדיווח לקצין הבטיחות על הפגיעה.

"קודם הוא הלך לקצין בטיחות מילא טופס ואחרי זה הוא בא אלי ומילאתי את בל זה החוק שלנו" (עמ' 15 שורה 7) "אני שאלתי אותו אם הוא היה אצל קצין בטיחות והוא אמר לי שהוא היה" (עמ' 15 שורה 32)

1. אלא שעדות זו איננה מתיישבת עם העובדה, שאיננה נתונה במחלוקת, לפיה הדיווח לקצין הבטיחות לא נעשה ביום 31/3/09 אלא רק בשלב מאוחר יותר (כפי שנפרט להלן). זאת ועוד, גב' פלדמן לא יכולה היתה להסביר בעדותה האם מסרה את הטופס ביום 31/3/09 לתובע או שהותירה אותו בתיק ומדוע וכיצד "נעלם" (עמ' 18 שורות 19-23).
2. ממכלול הראיות עולה בבירור כי בניגוד לנטען בעדותו בפני חוקר המל"ל, ביום 31/3/09 התובע לא פנה לפקידת אזרחים ולא הונפק לתובע טופס בל/250, שהרי טופס כזה (ואף לא העתקו) לא הומצא לתיק. בניגוד לגרסת התובע בהודעתו בפני חוקר המל"ל, טופס בל / 250 הונפק לראשונה, לכל המוקדם ביום 22/4/09.
3. שלישית, בהודעתו מיום 6/1/10 התובע טען כי בסמוך לאחר האירוע "באותו היום" הוא הודיע על התאונה לקצין הבטיחות מר מוטי סולטני (ת/2 עמ' 6 שורה 18). ואולם, עיון בנ/11 מעלה כי דוח אירוע בטיחותי הונפק על ידי קצין הבטיחות מר מוטי סולטני רק ביום 2/2/10 (היינו כחודש לאחר שהתובע נחקר במל"ל, וכשנה לאחר האירוע הנטען).

אציין כי בעת עדותה של הגב' פלדמן התובע הציג בפניה גרסה לפיה ביום האירוע הוא לא דיווח על התאונה לקצין הבטיחות כי הקצין סולטני לא היה במשרדו (עמ' 19 שורה 10 לפרוטוקול). למותר לציין כי גירסה זו עומדת בסתירה לעדותו של התובע בפני חוקר המל"ל, לפי דיווח על התאונה לקצין הבטיחות ביום האירוע.

עוד ראוי לציין, כי בפרטי האירוע כפי שמולאו על ידי קצין הבטחון נרשם בסעיף חומרת הפגיעה – "לא נפגע" ובאיזור בגוף "אין פגיעה".

1. רביעית, כאשר התובע נשאל על ידי חוקר המל"ל האם עובר לאירוע הנטען היו לו כאבים ביד שמאל הוא העיד כי "לא היו לי כאבים ביד שמאל אני אדם בריא".

אלא, שבפני בית הדין הוצגו רישומים מהם עולה כי כשלושה שבועות לפני האירוע הנטען, ביום 10/3/09 התובע התלונן על חוסר תחושה ועל כאבים ביד שמאל מזה זמן רב.

לא נעלמה מעיני טענת התובע לפיה ביום 27/4/09 נערכה לו בדיקת רנטגן שבממצאיה נרשם" "אצבע 2 של יד שמאל – רושם לסדק באספקט דורסלי של קצה דיסטלי של גליל אמצעי." וזאת כאשר עד לאותו מועד הוא אובחן רק כסובל מ- CTS מודגש יותר משמאל ומארטריטיס נוונית. ואולם, הממצא בדבר "רושם לסדק" (אשר נדמה כי לא דרש טיפול רפואי), כשלעצמו, איננו יכול ללמד על אירוע תאונתי בעבודה דווקא.

1. אני סבורה כי בנסיבות דנן, בהעדר כל ראיה ישירה ואוביקטיבית ביחס לקרות האירוע הנטען, כאשר התובע לא פנה לקבלת טיפול רפואי ולא נעדר מעבודתו בסמוך לאחר האירוע, ריבוי הגרסאות והסתירות בעדותו של התובע אינן יכולות להקים בסיס להוכחת התרחשותו של האירוע התאונתי הנטען.
2. לנוכח כל האמור לעיל החלטתי לדחות את התביעה.
3. בשים לב לסוג ההליך אין צו להוצאות.

ניתנה היום, ט"ו שבט תשע"ד, (16 ינואר 2014), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.