1. התובע בחר שלא להגיב לבקשה לסילוק התביעה על הסף כנגד נתבעת 2 מחמת התיישנות. זאת למרות שבישיבה מיום 12.9.12 נקבע שיגיב בתוך 20 יום, וארכה נוספת התבקשה על ידי ב"כ התובע, ואושרה עד 5.11.12. אין בידי לאלץ את התובע להגיב לבקשה , וההחלטה תינתן אפוא באין תגובה.

2. מדובר בתביעת נזקי גוף: תאונת דרכים נטענת מיום 25.10.00. בכתב התביעה המקורי שהוגש

ב 19.6.02 בעילה שלפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, נטען שהתובע נהג ברכב שבטחה "מנורה" בביטוח חובה. או אז החליק רכבו והתנגש במעקה והוא נפגע בגופו.

3. בכתב הגנתן כפרו הנתבעות בחבותן (מדובר כאמור במנורה חברה לביטוח וכן ב"אבנר" איגוד לביטוח נפגעי רכב. חבות שתיהן היתה תלויה בין היתר בקיום ביטוח חובה תקף ומשולם עובר לאירוע התאונה). טענתן של הנתבעות באותו הליך היתה אכן שאין ביטוח חובה בתוקף ליום התאונה (נטען בכתב ההגנה שגם לא הוצג רשיון נהיגה תקף ליום התאונה).

נשמעו ראיות בתיק לאור הכפירה בחבות.

חרף הכפירה, שנודעה עוד בשלב הגשת ההגנה, לא צורפה "קרנית" לכל אורך הדרך.

4. בישיבת 7.6.06 שקוימה בפני כב' השופט טובי, נרשמה מפי ב"כ הצדדים הודעה מוסכמת בזו הלשון:

"מאחר ומחומר הראיות והעדויות שהובאו בתיק עולה כי:

א. לא הוכח קיומו של ביטוח שנתי משולם כדין.

ב. תעודת ההחלפה שהוצגה על פי עדות פקיד הבנק, לא שולמה.

אי לכך הסכימו הצדדים ביניהם על דחיית התביעה ללא צו להוצאות".

בהתאם לאותה הסכמה דיונית, נדחתה התביעה בלא צו להוצאות באותה ישיבה.

5. כתב התביעה הנוכחי הוגש כנגד שני נתבעים שלא נתבעו בגלגולה הקודם של התביעה. הנתבעת 1, כלפיה נטען להיותה בעלת הרכב בו נהג התובע ומתירת השימוש; כאשר לפי הטענה הציגה בפניו תעודת ביטוח חובה משולמת בבנק ומצג של כיסוי ביטוחי, ורק בדיעבד התגלה כי התשלום מעולם לא התקבל אצל המבטחת. וכן הנתבעת 2, היא קרנית.

6. קרנית היא מגישת הבקשה. היא מפנה לכך כי התביעה נגדה הוגשה בחלוף 9.5 שנים לערך ממועד האירוע, ובחלוף שנתיים וחצי מחלוף מועד חלוף ההתיישנות בת 7 השנים.

בבקשה זו איני נכנס לבירור העילה כנגד קרנית (ועיין בסע' 7(5) לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים), אלא אניח לטובת התובע שיש עילה. עוד, ומאחר ועסקינן בבקשה לסילוק על הסף, אני מניח הנחה שלטובת התובע (לצורך בקשה זו בלבד), שאכן הוצג בפניו מצג בדבר קיום תעודת ביטוח חובה משולמת עובר לתאונה; וכי לא היה עליו לדעת במקור עד שלב הגשת ההגנה בהליך הקודם כי יש טענה שלא היה ביטוח חובה בתוקף לעת התאונה.

אלא שגם אז, ככל שאבקש לבדוק עוד לטובת התובע חלות כלל ההשעייה של התיישנות שלא מדעת (סע' 8 לחוק ההתיישנות) הרי שלמצער התגלה לו אותו "קצה חוט" הנדרש בפסיקה ביחס לכלל הגלוי המאוחר וביחס לעילת התביעה כלפי קרנית, עם הגשת הגנתן של אבנר ומנורה ביום 12.12.02. מבחנו של סע' 8 הנו מבחן אובייקטיבי. אין די שנעלמו מן התובע העובדות המהוות את עילת התובענה כלפי קרנית, אלא נדרש גם שהדבר יהא מסיבות שאינן תלויות בו ואף בזהירות סבירה לא יכול היה למונען. מלים אלה התפרשו כקובעות מבחן אובייקטיבי של שקידה סבירה ודי כאמור בקצה חוט, ביחס לאותן עובדות, על מנת שיחל מירוץ ההתיישנות.

כתב התביעה בהליך זה הוגש ב 2.6.10 , כלומר כמעט חצי שנה לאחר הגשת הגנתן של "אבנר" ו"מנורה". בסע' 2(ג) לאותו כתב הגנה נטען כאמור כי לא היה כיסוי ביטוחי לתובע מאחר ולא הוצגו רשיון נהיגה ותעודת ביטוח בתוקף ליום התאונה המוכחשת, ולא התקיימה גם נסיעה בהיתר.

ואם תרצה לומר כי בחלק ניכר מכתבי ההגנה מדובר בהכחשות גורפות בשלב ראשון, ולאחר מכן חוזרות בהן המבטחות לא אחת מטענות לחוסר כיסוי ביטוחי: אין בכך כדי לענות על חובת הבדיקה הסבירה שלשם הקמתה די כאמור בקצה חוט. כתב ההגנה בהליך הקודם בהחלט עונה על דרישת "קצה החוט", ויכול היה התובע, לו פעל בשקידה סבירה, להיוודע שלנתבעות באותו הליך טענה בדבר ביטוח חובה לא משולם נכון למועד התאונה; הכל למעלה משבע שנים לפני הגשת התביעה בהליך זה, היא תקופת ההתיישנות הרלבנטית. כדי שיחל מירוץ ההתיישנות ביחס לקרנית לא היה צורך בוודאות ביחס לתוצאה הסופית בהליך הקודם בשאלת ביטוח החובה התקף; אלא רק בידיעה שהנתבעות טוענות להיעדר ביטוח חובה בתוקף נכון למועד התאונה.

הגיונית, ממילא היה על התובע לעשות לצירופה של קרנית בהליך הקודם ולו כדי שתהא כבולה לתוצאות ההתדיינות שם, ככל שגרס שיש לו עילה מולה אם תתקבל טענת הנתבעות שם. את זאת בודאי שניתן היה לבקש מהלך 4 השנים ממועד הגשת התביעה בהליך הקודם, ועד שנדחתה בהסכמה. משלא עשה כן, ואף לא פעל לצירוף קרנית לאחר מכן ובתוך תקופת ההתיישנות, אין לו אלא על עצמו להלין.

7. אני מקבל אפוא הבקשה ומורה על דחיית התביעה נגד נתבעת 2 על הסף: ככל שיש לתובע עילת תביעה כנגד קרנית, התיישנה אותה עילה. בשים לב לתוצאה הלא קלה, אין צו להוצאות.

8. ביחס לנתבעת 1 , עיון במערכת מעלה שכל אישורי המסירה לכתובת שצוינה בתביעה חזרו בציון "לא ידוע" או "לא נדרש" . ככל שלא יוגש לי אישור מסירה תקף של כתב התביעה לגבי נתבעת זו בתוך 30 יום, יכול והתביעה נגדה תימחק מחוסר מעש.

ניתן היום, י"א כסלו תשע"ג, 25 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים.