הצדדים לתביעה ותמציתה

1. מונחת לפניי תביעה אשר הגישה בילדקו הנדסה בע"מ, חברה קבלנית לבניה ופיתוח (להלן: "בילדקו") כנגד מר רם יבין (להלן: "יבין"), מר אברהם בן ארוש, מר מיכאל גל ושותפותם לבנייה; בעלי קרקע ברח' המבדיל 2 ר"ג הידועה כגוש 6204 חלקה 155 (להלן: "הנתבעים"; המקרקעין יקראו להלן: "האתר"). מנהל בילדקו הינו ג'ורג' אבינדר (יקרא להלן: "אבינדר").

2. בין הצדדים נחתמו ביום 17.6.2007 שני הסכמים לביצוע פרויקט בניה אחד מסוג TURN KEY PROJECT לבניין מגורים באתר (להלן: "ההסכם"/ "החוזה"; נספחים 1 – 2 לכתב התביעה ו"הפרויקט" בהתאמה). התמורה שהיה על הנתבעים לשלם לבילדקו היתה 3,213,000 ₪ (על פי הסכם א1) וכן תמורה נוספת בסך 6,462,000 ₪ (על פי הסכם א2). אין מחלוקת כי על הקרקע היה מצוי מבנה ישן; אין מחלוקת שבילדקו החלה בביצוע העבודות בסמוך לאחר חתימת ההסכמים; אין מחלוקת כי ביום 1/1/08 ניתן צו הפסקה מינהלי בטענה שהריסת המבנה הישן נעשתה בניגוד לתנאי ההיתר; אין מחלוקת שביום 28/1/08 ניתן צו הפסקה שיפוטי המורה על הפסקת העבודות; אין מחלוקת שהעבודות חודשו ביום 13/3/08 או בסמוך לכך, שלא באמצעות בילדקו (ולאחר מכן הופסקו שוב, אולם אין הדבר רלוונטי לענייננו). המחלוקות בין הצדדים מתרכזות בשני עניינים – הראשון נוגע לידיעה של בילדקו ולמצג שהציגו הנתבעים בפניה בשלב המשא ומתן והחתימה על ההסכמים בנוגע לאופי ביצוע העבודות והיקפן (במיוחד לעניין עבודות ההריסה ובניית השלד); והשני נוגע לסיבה בגינה לא שבה בילדקו לעבודה באתר.

3. בכל הנוגע לעניין הראשון טוענת בילדקו שאופן ביצוע העבודות בפועל היה שונה מהותית מכפי שעולה מההסכמים שנכרתו בין הצדדים; מהתוכניות שהוצגו בפניה; משהוסבר לה בשלב המשא ומתן. לשיטתה נמסר לה כי עליה לבצע הריסה של המבנה הישן כולו, למעט קיר מרתף דרומי (עמ' 37 ש' 16 – 17) וכי עבודות ההריסה אמורות היו להתבצע לכל היותר בשני שלבים (סעיף 21 לתע"ר אבינדר). בהתאם למצג זה בוצע התמחור לפרויקט. עוד טוענת בילדקו כי סוכם שככל שעלויות ההריסה או הביצוע תהיינה גבוהות מהעלויות שנקבעו על פי התכניות הראשוניות תיערך התחשבנות נוספת ותשולם תמורה נוספת. לטענתה, בסופו של יום ביצעה עבודה החורגת בצורה ניכרת מהעבודה המקורית עליה התחייבה בהסכם ואופן העבודה של ביצוע הריסה בחלקים במקביל לבניית השלד לא היה כפי שסוכם. בכל הנוגע לעניין השני טוענת בילדקו כי כלל לא נקראה לשוב לאתר עם חידוש העבודות; כי לא התקיימו התנאים הקבועים בהסכמים להפסקת עבודות וגם הקפאת ההליכים אליה נקלעה בחודש מרץ 2008 לא הצדיקה את אי חזרתה לאתר, ההיפך הוא הנכון.

4. מנגד טוענים הנתבעים שעל פי התב"ע נדרש היה להקים את בניין המגורים כך שהריסת חלקים מהמבנה הישן תעשה בד בבד עם עבודות הבניה. הנתבעים טוענים שבהתאם לכך הוגדר היתר הבניה והגרמושקה אשר צורפה לו (מוצג נ/21), וכן מערכת ההסכמים הנלווית. בנוסף ולחילופין טוענים הנתבעים כי גם אם נפל פגם כזה או אחר בניסוח אחד מההסכמים או התוכניות, אזי אופן ביצוע העבודות היה ידוע וברור לבילדקו עוד בטרם נחתמו ההסכמים ובטרם בוצע תמחור העבודות על ידה. הנתבעים טוענים כי ניתן ללמוד על כך בין היתר מעדויות הצדדים; מהפגישות בהם השתתפו עוד בטרם נחתמו ההסכמים; מהפרוטוקולים של המפגשים; מיומני העבודה שהוצגו, בהם אין תיעוד למחאה של בילדקו בזמן אמת באשר לאופי ביצוע העבודה; מאי העלאת דרישות כספיות לתמחור מחדש של העבודה. הנתבעים דוחים מכל וכל את תיאוריית ה"קנוניה" שהועלתה על ידי בילדקו לפיה מלכתחילה תכננו הנתבעים להערים על עיריית רמת גן ובשל כך הציגו את העבודות באופן שונה, הן בהסכמים ובתוכניות והן כלפי בילדקו. הנתבעים טוענים שהעובדה שהצווים הוסרו בסופו של יום ושההליך הפלילי אשר ננקט כנגד יבין הסתיים בשל חזרה של המאשימה מכתב האישום, מלמדים שאין בטענה זו כל ממש, מעבר להיותה חסרת כל היגיון כלכלי. בכל הנוגע לעניין השני טוענים הנתבעים כי דווקא הם פנו לבילדקו בבקשה לשוב לעבודה, אך זו האחרונה לא הגיבה ולא הותירה בידם כל ברירה אלא להעסיק גורם אחר, בעלות גבוהה יותר. עוד טוענים הנתבעים שמצבה הכלכלי של בילדקו (הקפאת הליכים בשל חובות כבדים בהם היתה נתונה באותה עת), כלל לא איפשרו לה לשוב לעבודתה.

5. אלו בתמצית המחלוקות בין הצדדים, בגינם הגישה בילדקו את התביעה שבפניי. בילדקו טוענת שעקב שינוי תכניות ההריסה והארכת תקופת הביצוע מעבר ללוח זמנים החוזי (העניין הראשון שהוגדר להלן) נגרם לה לנזק בסך 1,066,428 ₪. בשל העניין השני (דחיקתה מהאתר ומניעת רווח מביצוע ההסכמים במלואם) נגרם לה נזק בסך 1,500,000 ₪. בתביעה זו תובעת את הסך 2.5 מיליון ₪ (סכומים אלו שונים מאלו שנכללו בחוות הדעת של המומחה מטעם התובעת, מר יוסי לזר, להלן: "לזר", על כך בהמשך). יש לציין כי מעבר לתשלומים שוטפים ששילמו הנתבעים לבילדקו , אזי במהלך חודש 11/2007 שילמו לה הנתבעים סך של 120,000₪. בפרטי החשבונית נכתב: "על חשבון עבודות עתידיות בפרויקט" (נספח 13 לתע"ר יבין); ביום 31.1.2008, לאחר משלוח מאזן בוחן מטעם בילדקו ליבין, שילמו הנתבעים לבילדקו 287,874 ₪ (כולל מע"מ). בחשבונית שהונפקה בגין תשלום זה נכתב: "עבור ביצוע עבודות בניה" (נספח 15 לתע"ר יבין). סך הכל שילמו הנתבעים לבילדקו עבור העבודות שבוצעו על ידה סך של 1,710,725 ₪.

6. כפי שכבר הוזכר לעיל, בשלהי שנת 2007 נקלעה בילדקו למצב תזרימי קשה. לעזרתה נחלץ חמו של אבינדר שהינו קבלן ידוע ומוכר בעל אמצעים כספיים וארגוניים אשר היו בהם לסייע לה להתגבר על המצב אליו נקלעה, כך לטענתה. לצורך הבראת בילדקו פנתה היא לביהמ"ש המחוזי בחיפה וביקשה צו הקפאת הליכים ואישור הסדר נושים. ביהמ"ש נעתר לבקשה ונתן ביום 26.3.2008 צו הקפאת הליכים. כמו כן, מינה את רו"ח יובל קדרון כנאמן לצורך ביצוע ההבראה ומימוש הסדר הנושים (נספח 3 לכתב התביעה). ביום 14.12.2009 נעתר ביהמ"ש המחוזי לבקשת הנאמן להתיר את הגשת תביעה זו (נספח 7 לכתב התביעה).

7. לאחר הגשת התביעה, ובמסגרת קדם משפט שהתקיים ביום 24.4.2012, הוריתי, חרף התנגדות הנתבעים, על מינוי מומחה מטעם בית המשפט, המהנדס עמירם יפה (להלן: "מומחה ביהמ"ש"). בהתאם להחלטתי המוזכרת היה עליו לבדוק: "המומחה יתייחס לראש הנזק הראשון. דהיינו, יבחן האם אכן העבודה שנדרשה בפועל מהתובעת היא זו שהוזמנה על-פי ההסכם, נספחיו והיתר הבניה. לגבי ראש הנזק השני, אני מפנה לדברים שאמרתי בדיון הקודם. על התובעת יהיה להוכיח את הרווח שהיא עצמה אמורה הייתה להפיק בפרויקט זה. המומחה יתייחס לנתונים שהובאו על-ידי התובעת ויתן את דעתו האם מדובר ברווחים סבירים ומקובלים בענף בנסיבות העניין. אציין כי התייחסות המומחה לעניין הרווח הינה, כאמור, בכפוף לכל ההלכות המשפטיות ולדבריי בפרוטוקול הדיון הקודם".

8. מומחה בית המשפט הגיש את חוות דעתו (סומנה במ/1) ונחקר עליה. בתמצית, קבע מומחה בית המשפט כי תיאור הפרוייקט בהסכמים ובתוכניות אינו מבהיר את מורכבותו, וכי יש לשלם סכום נוסף העומד על 284,137 ₪ בגין העבודות אשר בוצעו בפועל על ידי בילדקו. חישוב התמורה הנוספת נעשה על בסיס המחיר החוזי (הפאושלי) ולא על בסיס cost+12%, כפי שביקשה בילדקו (לצורך המשך פסק הדין אתייחס ל"מחיר החוזי" לעומת "מחירי עלות"). בכל הנוגע לעניין השני קבע מומחה בית המשפט כי לבילדקו לא מגיע כל תשלום עבור מניעת רווח בשלבי הפרויקט שלא בוצעו על ידה. מומחה בית המשפט הגיע למסקנה שהנתבעים היו רשאים להעסיק גורם אחר במקום בילדקו, בנסיבות שנוצרו.

9. מעבר לחוות דעת מומחה בית המשפט, הונחו בפניי במהלך ההליך גם תצהירו של אבינדר (ת/1); חוות דעתו של לזר (ת/4), שקיפלה בחובה דרישה לתשלום נוסף של 1,430,134 ₪ (593,212 ₪ בגין העבודות הנוספות בשלב ההריסה והשלד; סך של 836,922 ₪ בגין מניעת רווח עתידי) ; תצהירו של יבין (נ/26); תצהירו של המהנדס צבי אבני ששימש מפקח הבניה בפרויקט (להלן: "אבני", תצהירו סומן נ/25); וכן נעתרתי לבקשת בילדקו לזמן לעדות ללא תצהיר את המהנדס מר חיים שטיינברג , אשר הכין את תוכנית הקונסטרוקציה (ת/5) ותוכנית רצפת מרתף (ת/7). בנוסף, ולנוכח העובדה שבמהלך חקירתו הכחיש אבינדר את חתימתו על גבי נ/21 (הגרמושקה אשר צורפה להיתר הבנייה) וטען כי מדובר בזיוף, התרתי לנתבעים להגיש את חוות דעתו של המומחה להשוואת כתב יד, מר יצחק חגג, (להלן: "המומחה להשוואת כתב יד", חוות הדעת סומנה נ/24).

טענות בילדקו, ביתר פירוט

10. עבודות ההריסה שאמורות היו להמשך 30 ימים, כפי שמוגדרות בסעיף 10 להסכמים, נמשכו הרבה מעבר לכך, בשלבים במקום ברצף, כאשר חלקים נהרסו במקביל והוצבו כלונסאות באופן הדרגתי בהתאם לשלבי ההריסה, זאת בהתאם להוראות הנתבעים והפיקוח. לטענת בילדקו, העבודה בוצעה באופן זה כדי להערים על פקחי העירייה ולהציג מצג שווא שהעבודה נעשית בהתאם להיתר.

11. בתצהיר אבינדר הוסיפה בילדקו וטענה שמהסבר הנתבעים, הצעות ניסור לקידוח בטון (שניתנו בהפניית יבין), טיוטת ההסכם, המסמכים שהועברו ותכניות הביצוע - הבינה בילדקו שאמורה היא להרוס את המבנה הישן כולו פרט לקיר העגול במרתף - בעדותו תיקן אבינדר את הקיר המדובר לקיר המרתף הדרומי (עמ' 37 ש' 16 – 17). זאת ניתן ללמוד, לשיטת בילדקו, גם מפוליסת הביטוח שהוזמנה ע"י יבין, ראו נספחים ד'1 ו-ד'2 לת/1. מוסיפה בילדקו וטוענת שאם היתה כוונה מצד הנתבעים במהלך המו"מ או בחתימה על ההסכם שהעבודות יבוצעו כפי שבוצעו הרי שהיה על היזם להעביר תכנית הריסה פרטנית המפרטת את שיטת פירוק המבנה ובכך היתה בילדקו מתמחרת את עלות ההריסה והשלד בהתאם.

12. בילדקו טוענת שהתקשרה עם קבלן הריסות וכן עם חברת קידוח וניסור בטון על פי המידע שהיה ברשותה, ראו ההסכם נ/17. לטענת בילדקו, בפועל עבודות ההריסה והניסור עלו לבילדקו מעבר לסכומים שסוכמו. ההפרש בין עלות ההריסה על פי התכנון והאומדן (84,300 ₪) לבין העלות בפועל (179,000 ₪) הסתכם בסך 94,700 ₪. בכל הנוגע לעבודות השלד, אזי בהתאם לידוע לבילדקו בעת חתימת ההסכם תוקצבה הבניה בסכום של 954,000 ₪ ותוכנן לבצע את העבודה בתוך פחות מ – 3 חודשים. אלא שבפועל קבלן השלד נדרש לבנות 130 מ"ר ובהמשך 60 מ"ר נוספים ולאחר מכן עוד 70 מ"ר במפלסים ותוך פיצול העבודה כך שהעבודה הפכה יקרה עם תפוקה נמוכה. ההפרש בין הסכום שאמור היה להשתכר קבלן השלד (340,000 ₪) לבין הסכום שהשתכר בפועל (480,000 ₪) עומד על סך של 140,000 ₪. כמו כן, עבודתו נמשכה בסופו של יום שבעה וחצי חודשים.

13. בילדקו טוענת להוצאות נוספות אשר נגרמו לה בשל השינוי המהותי בשיטת העבודה. כך טוענת שהעסיקה פועלים ב"יומית" בעלות 110,000 ₪ לשם ביצוע עבודות כגון: חציבות, מילוי ופינוי שלא נדרשו ע"פ התכנון המקורי; כך טוענת שהיה עליה לשאת בהסעת העובדים ברכב חברה במשך 6 חודשים בסכום של 25,000 ₪; כך טוענת היא שבהוראת הנתבעים עבודות הביסוס ורצפת המרתף בוצעו מתחת לבניין קיים שנהרס בשלב אחר. כתוצאה מכך, המנוף לא נוצל בהתאם להיקף העבודה ונדרש להשתמש במשאבת בטון במקומו. המבנה הישן שטרם נהרס אילץ את בילדקו לעשות שימוש במשאבת מייקו, דבר אשר יקר והגדיל את עלויות העבודה בסכום של 9,646 ₪; כך טוענת בילדקו שבגין קושי הקידוח מתחת למבנה וחלוקת העבודה לשלבים שולם לקבלן הקידוח תוספת 2 ימי עבודה בסך 7,000 ₪. זאת ועוד, בגין עבודות/ תוספות נוספות (כגון: ברזל; יציקת כלונסאות מתחת למבנה ובטון ביתר; בניית קיר שלא הופיע בתכניות ראשוניות; תוספות בטון) שילמה בילדקו 8,448 ₪.

14. נזק נוסף לו טוענת בילדקו נוגע לעניין התקורות. לטענתה, הוצאה בגין תקורות חד פעמיות (כגון חשמל זמני; שילוט; העמדת מנוף; ביטוחים) אמורה היתה להתחלק על פני תקופת הפרויקט כולה. אולם מאחר שהעירייה עצרה את העבודה והנתבעים המשיכו אותה בעצמם, הם נהנו מהשקעותיה היא באתר. בעוד הוצאה זו אמורה היתה להיות פחות מ-2% מהיקף הפרויקט הרי שהיא הסתכמה בפועל כ-8% ובכך נגרם לבילדקו נזק בסך 101,000 ₪. יתר על כן, חל גידול בהוצאות קבועות וחודשיות (כגון שכירת מנוף, שכר עבודת מנהל, מהנדס, חשמל, מים, טלפון ושמירה) בסך 140,136 ₪. במקום הוצאה חודשית של 8.5% מהיקף כל העבודה הוציאה בילדקו כ- 21% מהיקף החשבון המאושר האחרון ע"י המזמין.

15. בילדקו טוענת כי הינה זכאית לכל הסכומים הנ"ל כיוון שהוכיחה, לשיטתה, שהמצג שהוצג בפניה עובר לכריתת ההסכמים, וכפי שמשתקף מההסכמים והתוכניות, לא תאם את שנעשה בפועל וחמור מכך, מראש ידעו הנתבעים או מי מהם כי התוכניות אינן משקפות את העבודה אשר נדרשת בפועל. זאת נעשה כאמור, לשיטת, בילדקו, על מנת להערים על עיריית רמת גן. בעניין זה מפנה בילדקו ללשון ההסכמים; לסיכום הסיור מיום 14/6/07; לשינוי הגרסה שחל, לטענתה, אצל הנתבעים; לאמירות שונות (אליהן אתייחס בהכרעה) שנאמרו במהלך העדויות מפי יבין, אבני, שטיינברג ומומחה בית המשפט. לטענת בילדקו, הנתבעים לא הצליחו להוכיח, גם לא באמצעות חוות הדעת של חגג, שנ/21 נחתם ביחד עם מסמכי ההסכם, ובכל מקרה ההסכם אינו מפנה לתוכנית ההיתר אלא לתוכניות אחרות. עוד טוענת בילדקו שהעובדה שהנתבעים שילמו תשלומים נוספים, למרות שמדובר בהסכם "פאושלי", מלמדת אף היא על כך שהנתבעים הכירו בשינוי המהותי שנעשה ובכך שהעבודות חורגות באופן ניכר מהמוסכם.

16. בכל הנוגע לסכומים הנתבעים בגין העבודות הנוספות טוענת בילדקו שחוות דעתו של לזר לא נסתרה ושהנתבעים לא הביאו כל חוות דעת סותרת מטעמם. לשיטת בילדקו אין להתייחס לסכומים אותם העריך מומחה בית המשפט, שכן בעניין זה הוא חרג מסמכותו ולא קיבל כל הוראה לתמחר את העבודות הללו. אציין כי גם הנתבעים טענו שבנקודה זו חרג מומחה בית המשפט מסמכותו ואין לאמץ את קביעותיו בנוגע למחיר העבודות. לגופו של עניין טענה בילדקו שטעה מומחה בית המשפט כאשר תמחר את העבודות על בסיס המחיר החוזי ולא על בסיס מחיר עלות בתוספת רווח מקובל בשיעור של 12%.

17. בעניין השני, עניין החזרה לעבודה, מכחישה בילדקו את טענת הנתבעים לפיה פנו אליה להמשך העבודה וטוענת שאף הנאמן פנה בעצמו לנתבעים, ואלו סירבו לשתף עימה פעולה. בילדקו מכחישה כי נשלח אליה מכתב מטעם הנתבעים המודיע על סיבת הפסקת העבודה. בילדקו טוענת כי לא התקיימו תנאי סעיפים 39 ו-41 להסכמים, הדנים בהפסקת עבודת הקבלן ע"י המזמין (סעיף 39) ובמקרים בהם ניתן לסלק את הקבלן מהאתר (סעיף 41). בילדקו מרחיבה וטוענת שעל פי סעיף 39 לחוזה ניתנה לקבלן, ולא למזמין, הזכות לדרוש עריכת חשבון סופי אם תקופת ההפסקה תעלה על 3 חודשים. בילדקו לא ביקשה עריכת חשבון אלא לשוב לעבודה ולכן אף הושאר המנוף באתר. על כן, אין ממש בטענת הנתבעים שההתקשרות הופסקה על פי סעיף זה. כמו כן, אין ממש בטענה שבילדקו סולקה על פי סעיף 41 להסכם שכן אף חלופה שם אינה מתקיימת, לא התקבלה הוראה, לא נערך חשבון, לא שולם תשלום לבילדקו וגם לא פיצוי.

18. בנוסף מפנה בילדקו להוראת סעיף 350ח לחוק החברות התשנ"ט – 1999 וטוענת כי בהתאם לאמור שם, דווקא בשל היותה בהליך של הקפאת הליכים היה על הנתבעים לפנות לנאמן ולקבל את רשותו להפסקת ההסכם, ודבר זה לא נעשה. בעניין זה הודפת בילדקו את ממצאי מומחה בית המשפט; טוענת כי נתפס הוא למסקנות משפטיות שגויות וכי אין כל יסוד לקביעותיו לפיהן בילדקו אינה זכאית לקבלת סכומים בגין מניעת רווח עתידי.

טענות הנתבעים, ביתר פירוט

19. הנתבעים טוענים כי יש לדחות את התביעה במלואה, על שני ראשי הנזק שלה. כפי שכבר צוין לעיל, הנתבעים טוענים שהתובעת ידעה בזמן אמת מהי העבודה אותה עליה לבצע ואין כל ממש בטענה שמדובר בעבודה השונה באופן מהותי משסוכם. לא זו אף זו, הנתבעים טוענים כי קבלת גרסת התובעת במלואה, על הטענות בדבר הצגת מצגים כוזבים בידיעה ובכוונה מראש על מנת להערים על עיריית רמת גן, מחייבת הצגת ראיות והוכחות ברמה מוגברת, כהולם קבלת טענות מסוג קנוניה ורמייה. לשיטת הנתבעים, לא רק שאין בידי התובעת ראיות והוכחות שכאלו אלא גרסתה קרסה. עוד טוענים הנתבעים שאין כל היגיון בטענה זו, שהרי אם ברצון הנתבעים היה להערים על העירייה על ידי הריסה מהירה חלף ביצוע הריסה בשלבים תוך שימור חלקי בניין קיימים, מדוע בפועל בוצעה הבנייה בשלבים בעלויות גבוהות? וכיצד זה יתכן שהתובעת לא פצתה פה במשך שישה חודשים, כל משך שהותה באתר, אם אכן מדובר בשינוי כה מהותי?

20. לעניין טענת הקנוניה מציינים הנתבעים שהאתר מצוי באזור צפוף. בהתאם להוראות התב"ע באזור בניה חדשה הותנתה בחפירת מרתפי חניה, דבר בלתי אפשרי במגרש ששטחו כ- 350 מ"ר ולכן חובה היה להותיר חלקים מסוימים מחלקי הבניה הישן על כנם ולהרוס חלקים אחרים. הנתבעים טוענים שאבינדר ידע שלא ניתן להרוס את המבנה ולבנות על קרקע "נקיה"; הגרמושקה המצורפת להיתר משרטטת את חלקי הבניין הישן אשר אסור להרוס שכן הריסתם תחשב סטייה מהיתר הבניה; יבין טוען כי נפגש עם אבינדר והמהנדס מטעמו מס' פעמים. ובפגישות דובר על הצורך לשלב בין ביצוע הריסות תוך הותרת חלקים ישנים ושילובם בבניית הבניין.

21. הנתבעים מפנים להסכמים ולתוכניות מהם ניתן ללמוד, לשיטתם, שתיאור העבודה נמסר באופן הולם לבילדקו. לטענת הנתבעים הוכחה טענתם, בין היתר באמצעות חוות הדעת של חגג, שהיתר הבניה ונ/21 היו בידיעת בילדקו עוד בטרם החתימה על ההסכמים. הנתבעים מפנים לעדותו של אבינדר שם אישר כי מנ/21 ניתן ללמוד מהם החלקים המיועדים להריסה מהם החלקים שנועדים לשימור (עמ' 34 שו' 12-32). בנוסף מזכירים הנתבעים כי בילדקו אמורה היתה להיות הקבלן הראשי, עד המפתח, ומשכך מוטלת עליה חובה על פי דין לרבות הכרת היתר הבניה, ולראיה בילדקו אף חתמה על התחייבות לועדה המקומית. עוד מפנים הנתבעים לסעיף 6 להסכם של בילדקו עם קבלן ההריסות, שנחתם לפני חתימת ההסכם (נ/17), ממנו ניתן להיווכח, לשיטת הנתבעים, שכותב הסעיף הבין (מתוך תכנית ההיתר או מהסברים שקיבל מאבני/יבין) שיש חלקים בבניין שאסור להרוס.

22. בנוסף מפנים הנתבעים לכותרת תכניות הביצוע, המהוות נספחי ההסכם, שם נכתב "תוספת 7 קומות טיפוסיות וקומת גג מעל בניין קיים" ומכאן ניתן להסיק על אופי הפרוייקט. מוסיפים הנתבעים וטוענים שאבינדר ציין שיש לתכניות חשיבות ולכן סביר להניח שעיין בהן לפני תמחור הפרוייקט ואם לא הרי שמדובר בעצימת עיניים, רשלנות של קבלן שאולי גרמה לו לטעות בתמחור והדבר הינו לכל היותר טעות בכדאיות העסקה. לגרסת הנתבעים, מתכנית הכלונסאות לא ניתן להסיק דבר מה גם שאין כל מחלוקת שיסודות הבניין אמורים להיות חדשים. מכל מקום, נכתב בתכנית שיש לקרוא אותה יחד עם תכנית אדריכלות, לגביה העיד אבינדר ש"אינו זוכר" אם עיין בה לפני חתימת ההסכמים (עמ' 29 שו' 3). עוד טוענים הנתבעים שדו"ח ביסוס הקרקע מלמד אף הוא על בניה משולבת בהריסה, ראו סעיף ד', סעיף 3(א) המדבר על סמיכות ליסודות קיימים וסעיף 3(ד) המדבר על קשיי גישה לביצוע כלונסאות העלול לחייב שימוש בביצוע במכונת קידוח קטנה.

23. אם לא די בכך, מפנים הנתבעים לטבלת "גאנט" אותה הכינה בילדקו (לשיטתם במהלך שלב המשא ומתן) המפרטת שני שלבי הריסה: לאחר השלב הראשון מגיע שלב יציקת הכלונסאות ותחילת ביצוע עבודות הבניה ולאחר מכן מתחיל שלב ההריסה השני. מכאן, שגם לגישת בילדקו הפרויקט כלל בניה והריסה והדבר שולל את טענתה בדבר סיום כלל הריסות בתוך 30 ימים. עוד מפנים הנתבעים לדו"ח הפיקוח לגבי הסיור של בילדקו עם אבני לפני החתימה על ההסכם (14/6/07) המפרט את החלקים שיש להרוס ועבודות ההכנה; לגוף ההסכם והסעיפים העוסקים בהיתר. לטענת הנתבעים, משלל התוכניות והמסמכים הללו ניתן לקבוע בוודאות שבילדקו ידעה גם ידעה מהי העבודה אותה עליה לבצע.

24. בנוסף ולחילופין טוענים הנתבעים כי גם אם נפל פגם כזה או אחר בתוכנית ו/או קיימת סתירה בין תוכנית כזו או אחרת, אין קביעה שכזו אמורה להכריע את גורל התיק אלא יש לבחון את ידיעתה בפועל של בילדקו, ממכלול הנתונים שהוצבו בפניה. בעניין זה שבים הנתבעים ומזכירים את יומני העבודה והפרוטוקולים של הפיקוח מזמן אמת, בהם אין כל תיעוד למחאה של בילדקו לגבי אופן ביצוע העבודה. הנתבעים מקשים ושואלים אם אכן מדובר בעבודה השונה באופן מהותי מהמוזמן, הכיצד לא באה מחאה שכזו? עוד מפנים הנתבעים בעניין זה לדברי מומחה בית המשפט שקבע כי לא ראה מחאה שכזו (עמ' 150 שו' 18, 21), וכי בנסיבות כאלו: " הקבלן נכנס לעבודה איפשהו ביוני ומאז בעצם היה באותו מסלול של עבודה מורכבת ומכיוון שהדבר כל-כך מורכב, אני מצפה שיהיה ביומנים הערה שיש משהו לא בסדר עד כדי כך שהוא עוצר את העבודה ודורש שיגיעו איתו לסיכום חדש. לא הייתה כזאת שבירת כלים. אני לא יודע מה הסיבה לזה, אבל בפועל לא מתבטא מהלך כזה מהניירת שהוצגה בפניי" (עמ' 153 שו' 6-8).

25. לחיזוק גרסתם טוענים הנתבעים שהעובדה כי איימן טבעוני, מורשה החתימה השני בבילדקו אשר חתם על תשריט ההיתר (נ/21), לא הובא להעיד – פועלת לרעת בילדקו; העובדה שבילדקו לא העלתה כל טענה על העבודות או על תשלום נוסף שמגיע לה מוכיחה שדובר על עבודות שגרתיות; כאשר היו לבילדקו טענות היתה נוהגת להעלותן בכתב כך למשל בתוספת/ הערות לחוזה. בהקשר זה מפנים לנ/18, נ/19, יומן עבודה דף מס' 1, דוחות המפקח; במכתב בילדקו מיום 30.9.2007 אמנם טוענת בילדקו כי הובטח לה סכום נוסף, אך המפקח הודיע לה באותו מכתב שסוכם שהשתתפות הנתבעים תהא עד סך 10,000 ₪ בלבד ורק אם יסתבר שאכן מדובר בעבודה נוספת; יומני עבודה ודוחות המפקח משקפים את יחסי העבודה בזמן אמת. בענייננו, לא נמצא בהם כאמור כל זכר לטענות בילדקו; הפרוטוקולים שוגרו לבילדקו לאחר הכנתם, היא לא הגיבה ולא הלינה על תוכנם.

26. בכל הנוגע לסכומים הנתבעים על ידי בילדקו בגין העבודות החריגות טוענים הנתבעים שחוות דעת מומחה ביהמ"ש בנקודה זו ניתנה ללא סמכות, בין היתר מכיוון שלא ניתנה לו הוראה לדון בכך וכן מכיוון שעמדת הנתבעים לא נשמעה בעניין. לטענת הנתבעים, הם השיבו לבילדקו את עלויותיה ואף יותר מכך. אך גם לגופו של עניין אין ממש בסכומים ובטיעונים אשר נדרשו על ידי בילדקו. כך, למשל, הבובקט והמחפרונים הינם כלים קטנים ועבודתם היתה צפויה מראש, מה גם ולא פורט מהו החלק העודף; בילדקו לא שילמה לקבלן השלד ולכן לא נגרם לה חסרון כיס; אין פירוט כיצד נקבע שההפרש מקורו בשינוי ולא הגדרות שגויות של בילדקו; עלויות עבודות ביומית ועלויות רכב הינן צפויות; אין פירוט על החלק העודף בעלות הסעת נוסעים; שימוש במשאבת מייקו צפוי לאור דו"ח ביסוס הקרקע; תקורות נכללו במחירי יחידה; המנוף לא פורק ולכן אין מקום לראש נזק זה. באשר להתארכות העבודה ולאור מחדליה של בילדקו בכמות העובדים ואי עמידה בלוח הזמנים על בילדקו היה להוכיח איזה שיעור נובע שלא מחמת מחדליה, וזאת לא נעשה.

27. בכל הנוגע לראש הנזק השני טוענים הנתבעים שבילדקו לא התכוונה לשוב לעבודה והעובדה כי רוקנה את ציודה מחזקת מסקנה זאת. הנתבעים מדגישים שמצבה הכלכלי ומצוקת האשראי לא איפשרו לבילדקו לנהל את עסקיה ובכלל זה את הפרוייקט, וזו הסיבה לאי חזרתה לעבודה. הנתבעים טוענים שטענת אבינדר לפיה לא קיבל את מכתב יבין הקורא לבילדקו לשוב לעבודה הינה טענה בעל פה כנגד מסמך בכתב. הנתבעים מדגישים כי באותו שלב האינטרס העליון שלהם היה לבטל את צו הפסקת העבודה ולחדש את העבודות במהירות האפשרית, והדרך המהירה ביותר הייתה לשוב לעבודה עם בילדקו. יבין טוען שלאחר שאבינדר אמר שאינו יכול לשוב לעבוד בשל קשיים עסקיים לא היתה לו ברירה אלא לשלם לקבלן השלד כספים שבילדקו אמורה היתה לשלם כדי שימשיך במקומה לבצע את העבודה. בנוסף ולחילופין מכחישים הנתבעים את חישוב הרווח הנטען כל ידי לזר בחוות דעתו וטוענים כי הינו משולל כל בסיס.

28. הנתבעים מעלים טענות נוספות כנגד בילדקו. לשיטתם, סמוך לאחר התקשרות הצדדים החלה בילדקו להפר את ההסכמים הפרות "קטנות" ו"בינוניות" ובכלל זה: ביצוע העבודות עם כוח אדם קטן יחסית להיקף העבודה ולוח הזמנים; אי הפקדת ערבויות בנקאיות על פי התחייבויותיה בהסכם; התעלמות חוזרת ונשנית לתקן את ההפרות. בהמשך, נמנעה בילדקו מלשלם לקבלני המשנה שלה ולעובדיה וביקשה מהנתבעים שיוקדמו לה תשלומים. הנתבעים נאלצו לשלם לעובדים ולספקים כדי שהפרויקט לא יתעכב; סמוך למתן הצו להפסקת העבודה נערך עם בילדקו גמר חשבון ולבקשתה שולמו לה לא רק הכספים שהגיעו לה אלא גם הוקדם לה תשלום בסך מאות אלפי שקלים בין היתר ע"ח עבודות שהיה עליה לבצע בשובה לעבודה; בהוצאת הציוד מהאתר הוציאה בילדקו גם חומרי בניה של הנתבעים בשווי עשרות אלפי שקלים ובהמשך אף פירקה את המבנים הזמניים אותם הקימה. הנתבעים מציינים כי בהתאם לסעיף 41 להסכם הפרת התחייבות שלא תוקנה בחלוף 7 ימים מקנה לנתבעים את הזכות לבטל את ההסכם. לשיטת הנתבעים, בילדקו הפרה את ההסכם כך שממילא הנתבעים היו רשאים לבטלו.

29. עוד מעלים הנתבעים טענת קיזוז. לטענתם, סך של כ- 350,000 ₪ שולם ביתר עם הוצאת צו הפסקת העבודה ע"ח עבודות שהיו אמורות להתבצע עם שובה של בילדקו; כ- 55,000 ₪ שכר עבודה אשר שולם במישרין לעובדי בילדקו; כ- 30,000 ₪ ששולמו ע"י הנתבעים לקבלן ההריסות לאחר ששיקים שמסרה לו בילדקו חוללו; כ- 8,000 ₪ ששולמו לספק של בילדקו, קומסקו; 6,650 ₪ לחברת חשמל ולעיריית ר"ג; 9,000 ₪ בגין נזקים שגרמה בילדקו לדיירים הגרים בשכנות לפרויקט; 53,000 ₪ בגין חומרי בניה אשר נטלה בילדקו מהאתר. לטענת הנתבעים יש להפחית את הסכומים הללו מכל סכום שיפסק לטובת בילדקו, אם וככל שיפסק.

דיון והכרעה

30. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות; בתצהירים; בתוכניות; שמעתי את עדויות הצדדים והמומחים, ובכל זה מומחה בית המשפט, קובעת אני כי דין התביעה להתקבל, בחלקה. בכל הנוגע למחלוקת הראשונה קובעת אני בתמצית כי ההסכמים והתוכניות שהוצגו בפניי בילדקו לא תיארו נאמנה את העבודה שנדרשה בסופו של יום, אך היתה ידועה לנתבעים בחלקה מלכתחילה; יתרה מזו, שוכנעתי כי הנתבעים הסכימו לשאת בתשלומים נוספים מעבר לתמורה החוזית עקב כך שהעבודה לא תאמה התוכניות, ומשכך, גם מהטעם הזה, יש מקום לבדוק את החשבונות ולבחון האם שולמה לבילדקו תמורה הולמת. בכל הנוגע למחלוקת השנייה הגעתי לכלל מסקנה שלא הייתה על הנתבעים כל חובה, בנסיבות שנוצרו, להחזיר את בילדקו לאתר ובכל מקרה ספק רב בעייני אם זו האחרונה הייתה מסוגלת באותם ימים לשוב ולבצע את העבודה כנדרש. מטעמים אלו הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום להורות על פיצוי בילדקו בגין מניעת רווח צפוי. אבהיר קביעותיי אלו.

האם לבילדקו מגיעה תמורה נוספת בגין העבודות אשר בוצעו על ידה? האם אכן מדובר בעבודה השונה באופן מהותי מזו המוצגת בהסכמים ובתוכניות?

31. כפי שכבר הזכרתי לעיל, בין היתר לצורך בחינת שאלה זו מינתי מומחה מטעם בית המשפט, אשר "יבחן האם אכן העבודה שנדרשה בפועל מהתובעת היא זו שהוזמנה על-פי ההסכם, נספחיו והיתר הבניה". מומחה בית המשפט עיין במסמכים אותם פירט בחוות דעתו (ראו עמ' 2 ו-3 לחוות הדעת); נפגש עם הצדדים; נחקר על חוות דעתו בבית המשפט. בחוות הדעת ציין המומחה במפורש כי "לא מדובר בפרויקט רגיל של הריסת מבנה קיים והקמת מבנה חדש במקומו. מדובר על מהלך מורכב ולא רגיל של הריסת קומות המבנה השונות ו/או שליפה של אלמנטים מהן ובנייה מחדש במקביל של אותן חלקי קומות..." (סעיף 5 לחוות הדעת); "תיאור הפרויקט על כל הפניותיו ברישא לחוזה, כמו גם יתר תנאי החוזה ותוכניות המכרז/ החוזה של המתכננים אינם מבהירים כלל ועיקר מורכבות ביצוע זו ו/או את מצוקתם האפשרית של היזמים, כפי שפירטתי דלעיל – כאשר חשוב היה כי הקבלן יהא מודע למכלול התנאים אילו, ולא רק כי הפרויקט יהרס בשלבים" (סעיף 8 לחוות הדעת).

32. על דברים אלו חזר מומחה בית המשפט גם בעדותו: "מדובר היה על הריסה מאוד מאוד מורכבת. לא בהליך שגרתי, אפילו לא של הריסה רגילה או של הריסה בשלבים או של ביצוע פרויקט בשלבים" (עמ' 136 ש' 22 – 24). בעניין זה עדות מומחה ביהמ"ש הייתה יציבה והדגישה לכל אורך החקירה את מורכבות הפרויקט (עמ' 137 ש' 20 – 26; עמ' 139 ש' 26 – 27; עמ' 141 ש' 25 – 31). ראו עדותו בעמ' 148 שו' 28-29: " במקרה הזה בגלל המורכבות הגדולה של העבודה, והיא מורכבות גדולה בתחום הבניין הקיים, אני חושב שהתכנית שאני ראיתי לא יכלו לבטא את המורכבות הגדולה של העבודה הזו". על מורכבות העבודה העיד יבין בהליך שהתנהל בביהמ"ש לעניינים מקומיים בש 000016/08 בפרו' מיום 14.4.2008 עמ' 10 ש' 22 – 26: "..וכך עבדנו במשך 7 חודשים בתוך הבניין ומתחת לבניין עם כל הקשיים שהיו כרוכים בכך. ש. הסבר מה זה נקרא קשיים? ת. זה תמונות של עבודות מתחת לבנייה. שימוש בכלים מיוחדים. קידוחים, כלונסאות מיוחדות בצמוד לעמודי היסוד." עוד העיד יבין: "ולכן, העבודה הזו היא עבודה למקצוענים ולא לקבלנים כאלה" (עמ' 109 שו' 15).

33. חיזוק לכך שמדובר בפרויקט לא שיגרתי מצאתי גם בעדותם של שטיינברג ואבני. שטיינברג העיד: " אני לא מתווכח, ראינו את זה ביחד. אבל אתה שואל אם הבניין הקיים היה בשטח וידוע היה שצריך להתייחס אליו, למיטב זכרוני כן. היה תקוע לי כמו עצם בגרון" (עמ' 83 שו' 9-10). ואבני העיד, בעמ' 92 שו' 29-32: " לא. הבקשה היא בקשה לתוספת בניה על בניין קיים. הכוונה היא לשמור כמה שיותר ממה שנדרש, בעצם לשמור את הכל. רק שהיה חלק שאי אפשר היה לשמור אותו, את התקרות, אם הורדת לאדם את הרגליים, הוא נופל. אין מה לעשות. זה היה השינוי בעניין הזה. לכן זה בכלל לא אותו דבר כמו להרוס את הבניין ולבנות בניין חדש".

34. מכאן, שקיימת תמימות דעים שמדובר בפרויקט מורכב ומסובך, ל"מקצוענים" בלשונו של יבין, עם בניין שיש לשמר את חלקיו כדי לעמוד בתנאי ההיתר, בניין ה"תקוע כמו עצם בגרון", לעדות הקונסטרוקטור. כל הדברים הללו היו ידועים לנתבעים עוד בטרם החלו בביצוע עבודות ההריסה והשלד, (ולפיכך אין מדובר בשינויים בלתי צפויים תוך כדי עבודה) והשאלה העולה היא האם הייתה למורכבות העבודה ביטוי הולם בהסכם ובתוכניות. במידה והתשובה לכך היא שלילית, יש לבחון שאלה נוספת והיא האם חרף העובדה שלא ניתן ביטוי הולם לעבודה הנדרשת בהסכם ובתוכניות, מה היתה ידיעתה בפועל של בילדקו על עבודה זו.

35. לשאלה הראשונה שהוצבה השיב מומחה בית המשפט בשלילה: "במקרה הזה בגלל המורכבות של העבודה, והיא מורכבות גדולה בתחום הבניין הקיים, אני חושב שהתכניות שאני ראיתי לא יכלו לבטא את המורכבות של העבודה הזאת" (עמ' 148 ש' 28 – 29; ראו גם עמ' 150 ש' 13 – 15 שם העיד כי לא נתקל במסמך בחוזה המעיד על החלקים המיועדים להריסה בכל שלב) ובהמשך: "בגלל שזה מורכב צריך להיות הסבר מאוד ברור של הדברים, לפי דעתי גם בחוזה, במסמכי החוזה וגם בפגישות אתר ראשונות" (עמ' 149 ש' 3 – 4). ברם, לשיטת מומחה ביהמ"ש, בין היתר, הגרמושקה לא הייתה מפורטת מספיק ולא שיקפה מה אמור להתבצע ואופן הביצוע (עמ' 134 ש' 18 – 26); גם תכניות הקונסטרוקציה "שהן אמורות לבטא בצורה הכי חזקה את הדברים" לא היה בהן ביטוי למורכבות הפרויקט לדעת המומחה (עמ' 138 ש' 1 – 6) כנ"ל לגבי התכניות האדריכליות (עמ' 149 ש' 1 – 2); מומחה ביהמ"ש שלל שהתכנית מיום 20.6.2007 הינה תכנית הריסה וטען כי מדובר ב"סכמת הריסה מאוד כללית" (עמ' 150 ש' 7). כלומר, מעדות מומחה ביהמ"ש עולה כי החוזה ונספחיו כמו גם שאר המסמכים שהוחלפו אינם משקפים את אופן העבודה המורכבת שבוצעה ולא ניתן היה ללמוד מהם מבעוד מועד מהו אופן העבודה הצפוי. אפנה כעת לדון בכל מסמך ומסמך להלן, האם ניתן להסיק ממנו שניתנה מלוא האינפורמציה לבילדקו מטעם הנתבעים.

36. יבין העיד ש"לצערו" ההסכם הינו חוזה סטנדרטי שהיה לו במחשב אשר לא נערך על ידי משפטן (עמ' 108 ש' 32 – עמ' 109 ש' 4). משמדובר בפורמט הסכם בסיסי הרי שאינו כולל פירוט על שלבי ההריסה ואופן ביצוע העבודה הקונקרטיים לפרויקט אשר כזכור הוגדר ע"י מומחה ביהמ"ש כמורכב ולא שגרתי. כך למשל אין בהסכם מילה וחצי מילה על הריסה בשלבים, בד בבד עם בניית השלד. נהפוך הוא, על פי ההסכם עבודות ההריסה אמורות להסתיים בתוך 30 ימים (סעיף 10) הא ותו לא. הקורא הסביר יכול להסיק מכך שמדובר בשלב הריסה אחד. בעדותו טען יבין כי סעיף זה התייחס לשלב א' בהריסות כאשר שלבים ב' וג' אינם מופיעים בהסכם וההוראות בדבר קיומם התקבלו מהמפקח (עמ' 120 ש' 13 – 121 ש' 2).

37. טבלת הגאנט (לוח הזמנים) שהכינה בילדקו (נספח 5 לתע"ר הנתבעים) משקפת את ידיעתה בדבר שני שלבי הריסה לפרויקט (שלב א' שאמור להתחיל ביום 1.7.2007 ולהמשך חמישה ימים ושלב ב' שאמור להתחיל ביום 31.8.2007 למשך שלושה ימים) אך לא מעבר לכך (ראו את עדות המומחה עמ' 139 ש' 1 – 23). הטבלה אינה מפרטת את שלב ג' בהריסה הגם ולגישת יבין היה כזה ראו עדותו: "ש. תראה לי איפה על גבי הטבלה של לוחות הזמנים (גאנט, דף אחד צורף כנספח 5 לתצהיר יבין) מופיע שלב ג'. ת. לא מופיע פה.." (עמ' 105 ש' 27 – 29; וראו עמ' 106 ש' 2 -3) ובהמשך: "ש. אז איפה במסמכי החוזה כתוב שצריך להרוס שלב ב'.. ולא להרוס שלב ג' בד בבד עם אותה הריסה? ת. במסמכי החוזה כתוב שגם תכניות שיוגשו במהלך הבניה דינם בתכנית שהוגשה לפני חתימה החוזה" (עמ' 106 ש' 7 – 10).

38. בתכנית הכלונסאות מיום 29.4.2007 (נספח ג(1) לתע"ר אבינדר) ניתן להיווכח במערכת יסודות חדשה. בהקשר זה טענו הנתבעים שאין כל מחלוקת שמערכת היסודות של הבניין אמורה להיות חדשה (עמ' 82 ש' 23 – 24). ברם, התכנית אינה כוללת התייחסות לבניין הישן למעט קיר אחד. שטיינברג העיד שהבניין הישן "היה תקוע כמו עצם בגרון" (עמ' 83 ש' 9 – 10) והוא היה אמור להשתלב בבניה אך הוא לא שימש חלק מהקונסטרוקציה (עמ' 84 ש' 2-3). זו כנראה הסיבה שאין בתכנית זכר לבניין הישן (עמ' 81 ש' 6 – 7) ואין הוא מסומן (עמ' 81 ש' 18 – 20). מכאן, לא ניתן ללמוד מתכנית הכלונסאות פרטים לגבי ההריסה, שלביה ושילובה בבניית השלד ואף ניתן להסיק ממנה על הריסת רוב המבנה בסופו של יום (מבלי להיכנס לשלבי ההריסה). בהקשר זה העיד מומחה ביהמ"ש: "מהתכניות ביצוע בלבד שאני ראיתי אי אפשר היה ללמוד על אופן העבודה שהיה בפועל" (עמ' 147 ש' 17). זה המקום לציין שאבני העיד שקיים אי התאמה בין נ/21 לתכנית הביצוע לפחות מבחינת התקרות (עמ' 91 ש' 16; עמ' 92 ש' 3 – 4), לנקודה זו אתייחס בהמשך.

39. לגבי נ/21 יאמר מיד כי אינו חלק ממסמכי החוזה (עמ' 119 ש' 25 – 31). מומחה השוואת כתב היד העיד שמדובר בחתימת אבינדר למרות הכחשת האחרון. התובעת לא הביאה חוו"ד נגדית ולכן יש יסוד לקביעה שאכן מדובר בחתימה אותנטית של אבינדר. לאור חתימתו קיימת חזקה שעיין בנ/21. יחד עם זאת, היות והמומחה לא נדרש לבחון את סוג הדיו ולא נכתב תאריך ליד חתימת אבינדר הרי שלא ניתן לקבוע מהו המועד בו חתם על נ/21, האם היה זה במעמד החתימה על ההסכם אם לאו (עמ' 74 ש' 1 – 2).

40. ראוי לציין שמומחה ביהמ"ש העיד שקבלן סביר ומקצועי אמור להסתכל על תכניות ההיתר לפני שהוא חותם (עמ' 132 ש' 12 – 13) ולכן ניתן היה לצפות מבילדקו לעיין בתכניות אף אם לא נמסרו לעיונה לפני החתימה על ההסכם. למרות זאת, מעיון בנ/21 עולה כי אין הוא נותן אינדיקציה מספקת לגבי אופן העבודה ושלבי ההריסה אף אם מדובר בנוסח צבעוני (ראו עדות מומחה ביהמ"ש עמ' 134 ש' 15 – 26). כך שגם אם ראה אבינדר את נ/21 במעמד כריתת ההסכם אין בכך כדי לתת מענה הולם לתיאור הנדרש, ובכל מקרה לא יכולה להיות מחלוקת שקיימת סתירה בין התוכניות.

41. דו"ח ביסוס הקרקע (נספח 4(6) לתע"ר נתבעים) אכן מעיד על כך שהבניה אינה אמורה להתבסס על "קרקע נקיה" (עמ' 132 ש' 30 – 32) אלא הקמת קומות עליונות מעל מבנה קיים (סעיף ד' תחת הכותרת "תיאור המבנה"); שהעבודה אמורה להתבצע ליד יסודות קיימים (סעיף 3א תחת הכותרת "מסקנות והמלצות"; עמ' 133 ש' 10 – 12) ושיתכן שיהא צורך בקידוח כלונסאות מתחת תקרה (סעיף 5ה מתחת הכותרת "הנחיות לביצוע הכלונסאות") – בשונה מבניה על קרקע נקיה (עמ' 134 ש' 1-9; עמ' 68 ש' 3 - 7). ועדיין, אין בכך ליתן את מלוא פרטי אופן ביצוע העבודה או ההריסה. לגבי ההדגשה לקשיי גישה לביצוע כלונסאות ושימוש במכונות קטנות (סעיף 3ד מתחת הכותרת "מסקנות והמלצות") הרי שהן מומחה ביהמ"ש והן מומחה בילדקו העידו שאין בכך לשקף בהכרח כי מכונות קטנות מתחייבות בשל בניה בשטח קיים וכי שימוש במכונות אלה אפשרי בעבודה בתחום עירוני שיש קווי חשמל, קווי בזק (עמ' 133 ש' 20 – 23), שהמקום צפוף או תנאי הכביש לא מאפשרים להביא מכונה גדולה (עמ' 68 ש' 14 – 15).

42. לפי הצעת מחיר שנשלחה ע"י חברת ש.ר ניסור וקידוח בבטון בע"מ מיום 12.6.2007 דובר על הריסת מבנה עד חדר מדרגות וכן ניתוק הבניין. הדף המקדים להצעה נשלח ע"י החברה הנ"ל לבילדקו ובו נכתב: "רצ"ב הצעת המחיר שהועברה לכם לגבי הריסת המבנה עד לחדר המדרגות" (נספח ב2 לתע"ר אבינדר) גם הצעת המחיר מעידה על ידיעה בדבר שני שלבי הריסה. יוער כי צורפה הצעת מחיר נוספת של אותה חברה ובה מוזכרת "הריסת מבנה" אולם ההצעה נושאת תאריך 27.6.2007, לאחר מועד החתימה על ההסכם, הגם והדף המקדים לה נושא תאריך 8.6.2007.

43. ברי כי סקר הביטוח מיום 26.10.2006 (נספח ד2 לתע"ר אבינדר) כמו גם פוליסת הביטוח (נספח ד1 לתע"ר אבינדר) לא שימשו חלק ממסמכי בילדקו בבואה להכין הצעת מחיר עבור הפרויקט. ברם, סקר הביטוח התבסס על מידע שמסר יבין לשמאי ביום 26.10.2006 על העבודות המתוכננות באתר (סעיף 1.2) וגם פוליסת הביטוח על פי טיבה התבססה על מידע שנמסר לחברת הביטוח. על פי סקר הביטוח, המבנה הישן היה "מיועד להריסה" (סעיף 2.2) ועבודות ההריסה תבוצענה בשני שלבים: הריסה של חצי מהבניין באגף הדרומי ולאחר מכן הריסת המחצית השניה (סעיף 4.3). על פי לוח הזמנים היתה אמורה להתבצע עבודת הריסה, ישור הקרקע חפירה וביסוס במשך חודש, עד 12/2006. לאחר מכן, מחודש 1/2007 ועד 6/2007 אמורה היתה להתבצע יציקת המרתף והשלד ולבסוף חלוקה פנימית ועבודות גמר (סעיף 7). בפוליסת הביטוח (נספח ד1 לתע"ר אבינדר) תחת הכותרת "נושא הביטוח לפי החוזה" נכתב "הריסת מבנה קיים ובניית מבנה מגורים בן 9 קומות".

44. מההסכם שנכרת בין בילדקו לקבלן ההריסות מ.נ אלנדאף תשתיות ופיתוח עולה שסוכם שההריסה תתבצע בשני שלבים "לפי מתן צו הריסה" מעיריית ר"ג (נספח 1א בקלסר 2 מתחת לסעיף 6 ל"נספח תנאים מיוחדים להסכם"); אציין כי הכותרת המצוינת בתכניות "תוספת 7 קומות טיפוסיות וקומת גג מעל בניין קיים" אינה נותנת אף היא אינדיקציה מספקת על אופן ביצוע העבודה ושלבי ההריסה; דו"ח הפיקוח מיום 14.6.2007 אינו מעיד על מורכבות הפרויקט (מומחה ביהמ"ש עמ' 149 ש' 32 – 150 ש' 1) וגם לא תכנית ההריסה מיום 20.6.2007 לגביה טען המומחה שאין מדובר בתכנית הריסה אלא בסכמה כללית ביותר (עמ' 150 ש' 7).

45. אם אסכם עד כה, אזי מניתוח המסמכים והתוכניות עולה כי לא ניתן תיאור מדויק והולם לעבודה אשר אמורה להתבצע בשטח, עבודה אשר לפחות בחלקה הייתה ידועה לנתבעים עוד בטרם החל בביצועה. בעניין זה עולה כי לכל הפחות קיימת סתירה בין התוכניות הקיימות – ראו עדות אבני בעמ' 90 שו' 8, שם הודה כי תקרת קומת הקרקע הייתה מיועדת להריסה על פי תוכנית הקונסטרוקטור אך לא על פי תוכנית האדריכל, וכן עדותו בעמ' 91 שו' 16-19, שם הודה כי קיים הבדל מהותי בין נ/21 לבין תוכנית הביצוע, ככל שהדבר נוגע לתקרות. ראוי להפנות בעניין זה גם לעדותו של יבין, אשר במענה לשאלה בעניין התקרות השיב: " התקרות, אפשר להגיד שבהיתר ההבניה טעו..." (עמ' 102 שו' 21).

46.בנוסף ולסיכום פרק זה אציין כי מקובלת עליי חוות דעתו של מומחה בית משפט לפיה התיאור של העבודה במסמכים ובתוכניות אינו משקף נאמנה את אשר התבקש. כאן אעיר כי אמנם שני הצדדים השמיעו ביקורת כנגד מומחה בית משפט; שני הצדדים טענו כי חרג מסמכותו עת התייחס לעלויות העבודה הנוספת, אולם באופן מהותי לא מצאתי כל טעות גלויה על פני חוות הדעת המצדיקה אי קבלת מסקנות המומחה, בוודאי שלא בפרק תיאור העבודה. נוכחתי לדעת כי מדובר במומחה מקצועי ואובייקטיבי, שמצא לנכון להעיר על חלקו של כל צד בביצוע הפרויקט (אי תיאור העבודה ע"י הנתבעים; מנגד חוסר המחאה של בילדקו בזמן אמת, כפי שיפורט להלן). המומחה קיבל חלקית את התביעה במחלוקת הראשונה ודחה את התביעה במחלוקת השנייה; התרשמתי כי מדובר במומחה שפעל ללא משוא פנים ולפיכך אין מקום לסטות ממצאיו בפרק זה.

האם בילדקו ידעה בפועל מהי העבודה הנדרשת הימנה?

47. כפי שכבר ציינתי לעיל, טענו הנתבעים כי גם אם ההסכמים ו/או התוכניות לא תיארו אל נכונה את העבודה אשר נדרשה מבילדקו, הרי זו האחרונה ידעה גם ידעה מהי העבודה הנדרשת עוד בטרם תמחורה וביצועה, ולפיכך לא מגיעה לה כל תמורה נוספת עבורה, ולכל היותר מדובר בטעות בכדאיות העסקה מבחינתה.

48. בעניין זה חזרו עדי הנתבעים וטענו כי בטרם החלו בביצוע העבודה הסבירו לבילדקו את שנדרש הימנה, ראו עדות אבני בעמ' 91 שו' 16; עמ' 96 שו' 24-28; עמ' 98 שו' 13-17; עמ' 99 שו' 14-16: "זה היה מובהר מראש וזה הובהר לכל קבלן שבא לסיור בשטח. גם עם התובעת. ישבנו במשרד של רם והסברנו את הדברים בנוכחות אבו נדאר במשרד של רמי יבין ואחר כך יצאנו לשטח לראות את זה אחד לאחד מול התכניות". עוד ראו עדות יבין בעמ' 117 שו' 28-30: "זה נחתם לפני חתימת ההסכם. סמיר וג'ורג' ידעו בדיוק והבינו במדויק מה נדרש בבניין לעשות, עד כדי כך שהוא בזמן אמת חתם על ההסכם הזה בלי קשר אליי. אני לא צד להסכם הזה. כתוב שם, בין היתר (מקריא). זה מראה שהוא הפנים את ההסברים שנתנו לו".

49. עוד בעניין זה נשאל מומחה בית המשפט על ידי בית המשפט : "שוב, לא שאלתי האם מהתכניות אפשר ללמוד על המורכבות. שאלתי, בהנחה.. יש תכניות, אני אקבע שהן לא טובות, שהן סותרות אחת את השנייה, כל מה שתגיד, אבל כשג'ורג' ידע, הושיבו אותו בחדר ואמרו לו לעשות כך וכך, יש על זה פרוטוקולים נגיד, יש תרשומות בינו ובין המפקח, האם אז תשובתך תשתנה?" והשיב: "גם בתצהירים שנתן רם יבין הוא ציין שבמהלך הביצוע התגלו קשיים לא מעטים, הוא ציין חלק מהם, ביוב, כל מיני דברים אחרים, אני לא נכנס לפרטים אבל כתבתי את זה בחוות הדעת, שהם בוודאי לא יכלו לעלות. אבל, אם כל העובדות היו על השולחן, מה שנקרא, אז ההסכם הוא הסכם מסחרי ומאותה סיבה שלא נכנסתי לניתוח עלויות כוח אדם כמו שהקבלן נתן כי הם סגרו איזשהו סיכום דברים לגבי פרויקט מסוים, אותו דבר אני אומר גם לגבי הנושא הזה. יש הסכמה, היה סיכום, שני הצדדים חתמו בראש בריא על ההסכם, ולכן שניהם צריכים לכבד אותו" (עמ' 138 שו' 9-19).

50. לחיזוק טענתם כי הבהירו לבילדקו מהי העבודה הנדרשת עוד בטרם ביצועה, הפנו הנתבעים לעובדה שאין כל מחאה בזמן אמת מטעם בילדקו מיד בסמוך לאחר התחלת העבודה, רוצה לומר – בילדקו לא מחתה כיוון שידעה מהי העבודה הנדרשת ממנה ואין מדובר בשינוי מהותי. בעניין זה הפנו הנתבעים לעדות מומחה בית המשפט בעמ' 153 שו' 4-8: "הקבלן נכנס לעבודה איפשהו ביוני ומאז בעצם היה באותו מסלול של עבודה מורכבת ומכיוון שהדבר כל-כך מורכב, אני מצפה שיהיה ביומנים הערה שיש משהו לא בסדר עד כדי כך שהוא עוצר את העבודה ודורש שיגיעו איתו לסיכום חדש. לא הייתה כזאת שבירת כלים. אני לא יודע מה הסיבה לזה, אבל בפועל לא מתבטא מהלך כזה מהניירת שהוצגה בפניי". ראו גם דבריו בהמשך, בעמ' 153 שו' 9-20.

51. בילדקו מנגד הכחישה שהובא לידיעתה ההיקף המלא של העבודה עוד בטרם החתימה על ההסכמים. אבינדר הודה כי התקיימו 2-3 פגישות בטרם החתימה על ההסכם (עמ' 28 שו' 17), אולם טען שעד ליום 30/9/07 לא ידע על הצורך בשימור המבנה, וכן סיפק הסבר מטעמו מדוע לא שיגר מכתבי מחאה: "המכתב שסמיר הוציא למזמין ב-30/9/07 לצביקה אבני המפקח שיש לדאוג לקבלת היתר להריסת החלק השני של המבנה על מנת לפתוח את כל העבודה. אנחנו עד תאריך זה לא ידענו שצריך לשמר את המבנה, חשבנו שהוא ממתין להיתר כדי להרוס את המשך הבניין. אם היינו יודעים שאסור, לא היינו מוציאים מכתב כזה. אתה שואל כל הזמן, תפנה את השאלות ליזם שנתן את ההוראות להריסת המבנה (מסמך א' 1 וסיכום הישיבה מיום 27/6/07 מוגשים ומסומנים נ/16). היזם ביקש ממני לא להוציא מכתבים על הדבר הזה כי הוא עושה עבירה, זה נודע לי רק אחרי שלושה חודשים מהביצוע והוא אמר לי שהוא אמור היה לשמר את הבניין, ביקש ממני לא להגיד כלום בעניין. אני נתתי הוראה לא להוציא מכתבים בעניין הזה. הוא גם הבטיח לי את כל התשלומים האלה וגם שילם חלק מהם, עד שקרה מה שקרה" (עמ' 32 שו' 1-8). עוד הסביר מדוע ביומני העבודה אין מחאה מיידית: " ברגע שקיבלתי את התוכנית הזאת לא הבנתי לאן פניכם הולכים. זה שינוי אני לא יכול להגיד אם זה מהותי או לא. התחלתי להבין שיש שינוי מהותי" (עמ' 53 שו' 11-12). בהמשך חזר על הטענה שהתבקש לא להוציא מכתבים: "רמי יבין דיבר איתי אחרי שקיבל את המסמך אמר לי כל העבודות הנוספות מעבר לחוזה אני אשלם לך אותם אנא ממך תבקש מסמיר לא להוציא יותר מכתבים, יש לי פה בעיה רגישה הוא הקדים תשלומים ונתן לי מקדמות. הוא הסכים לא לקבל ערבות ממני" (עמ' 55 שו' 5-7).

52. לאחר ששקלתי את מכלול העדויות בשאלה שבכותרת, וכן בחנתי מבחני היגיון ושכל ישר, קובעת אני כי הובאו לידיעת בילדקו פרטים נוספים מעבר לאמור בהסכמים ובתוכניות, וידעה היא כי אין מדובר בעבודת הריסה בשלב אחד, שלאחריו מתחילים בבניית השלד – בכך הודה למעשה גם אבינדר, ראו עדותו בעמ' 18 שו' 13. עם זאת התרשמתי שלא הובא לידיעת בילדקו, גם לא בעל-פה, מלוא מורכבותה של העבודה, ולא הובא לידיעתה כי למעשה, כפי שאמר אבני, הגם שבתוכנית ההיתר מסומנת תקרת קומת המרתף לשימור, הדבר למעשה בלתי אפשרי. אבני נשאל האם לפי תוכנית ההיתר התקרה אמורה הייתה להשאר והשיב: "לפי הסימון, כן. לפי האפשרויות של הביצוע, זה בלתי אפשרי" (עמ' 89 שו' 24).

53. וזו הסיבה בגינה הקונסטרוקטור, שככל הנראה ידע מראש שבלתי אפשרי לשמר את התקרות, תכנן את התקרות הללו להריסה – עמ' 90 שו' 1-12; זו התוכנית שעליה השליכה בילדקו את יהבה; בסמוך לחתימת ההסכמים קיבלה בילדקו הסברים כיצד לבצע הריסה זו, והדברים לא תאמו את תוכנית הקונסטרוקציה; מסקנתי היא כי ההנחיות שניתנו כיוונו לעמידה בתנאי ההיתר; בסופו של יום, ומאחר והדברים לא היו ניתנים לביצוע (כפי שהודה אבני), נהרסו התקרות הללו. לא זו אף זו, אבני הודה כי לפחות חלק מהתקרות נהרסו בכוונת מכוון, ראו עדותו בעמ' 115 שו' 31. ההתנהלות הזו מספקת לדידי הסבר הגיוני לאי מחאה גדולה בזמן אמת מצד בילדקו; לאי "שבירת כלים"; להצעתו של יבין לשלם סכומים נוספים עבור העבודות, הגם שלכאורה מדובר בהסכם פאושלי (שהרי אם העבודה היתה ידועה מראש והוסברה, לא היה כל מקום לשלם סכומים נוספים, אלא אם מדובר בעבודות בלתי צפויות, וזה אינו המקרה); לתשלומים אשר נעשו בפועל.

54. אין בכוונתי להכנס למחלוקת בין הצדדים האם מראש התכוונו הנתבעים ל"הערים" על העירייה אם לאו. יש ממש בטענת הנתבעים לפיה אם התכוונו מראש שלא לעמוד בתנאי ההיתר, לא היו נעשים מאמצים על ידם לבצע את העבודות בצורה כה מורכבת והנתבעים לא היו נדרשים לשלם את אותן תוספות. אציין כי הכרעה במחלוקת זו אינה דרושה לצורך הכרעתי בתיק זה – במרכזו עומדת השאלה האם העבודות שהתבקשו מבילדקו תוארו אל נכונה, והאם זכאית היא לתמורה נוספת בגין עבודתה. משכך, ומעבר לדברים אותם ציינתי לעיל, איני נדרשת להכריע בסוגיה זו.

55. אציין כי לחילופין, וגם אם הייתי מגיעה למסקנה שונה בעניין תיאור העבודה, אם במסמכים ואם בעל-פה ובמהלך ביצוע העובדה, נוכחתי לדעת, ועובדה זו לא הוכחשה, כי יבין הסכים לשלם לבילדקו תמורה נוספת בגין עבודות נוספות שבוצעו. כך, הודה יבין בעדותו ששלבים ב' – ג' בהריסה לא נכתבו בהסכם והם עלו בהוראות המפקח (עמ' 120 ש' 27 – 32). עוד הודה יבין ששלב ג' לא נקבע מראש אלא בזמן העבודה ובגינו מגיע לבילדקו פיצוי כאשר ההערכה הראשונית עמדה על פיצוי בגובה של עד 10,000 ₪ מבלי שנבדקה לעומק. ראו: "בהחלטה של הפיקוח להכניס עוד שלב של הריסה, לקטע הזה מגיע לו פיצוי.." (עמ' 121 ש' 6 – 7) ובהמשך: "לפני ההריסה בשלב ג' נרשמה הערה ביומן העבודה והנושא נדון בישיבה השבועית עם המפקח, והמפקח ציין בסיום הישיבה שבמידה והוא יבדוק ותגיע לקבלן תוספת תשלום בגין ההריסה הזאת שלא נלקחה בחשבון מראש, אזי הוא ישקול פיצוי בסך 10,000 ₪." (עמ' 121 ש' 11 – 13; ההדגשות אינן במקור – ח.פ) לגבי גובה הפיצוי אמר יבין: "באותו רגע נראה לו שהוא יאשר עד 10,000 ₪ אבל חשבון צריך להגיש עם חישוב כמויות ומחירים" (עמ' 122 ש' 2 – 3). ראו נספח י' לתע"ר בילדקו.

56. עוד יש לזכור שלאחר צו הפסקת העבודה מסר יבין לבילדקו שיק בסך 287,874 ₪, הסכום התבסס על הוצאות שדיווחה בילדקו שהוציאה בגין הפרויקט ומאזן שהגישה (עמ' 124 ש' 22 – 23). בחשבונית שהונפקה בגין תשלום זה כתבו הנתבעים "עבור ביצוע עבודות בניה". בניגוד לטענתו של יבין, לא התרשמתי שסכום זה שולם על חשבון עבודה עתידית. אין מדובר בסכום "עגול" אלא מדובר בסכום המתבסס על מאזן ועל הוצאות בילדקו. אופן התשלום, באמצעות יבין ולא באמצעות המפקח, כמו גם רשימת ההוצאות עליו מתבסס והעובדה שהצדדים לא התנהלו בהתאם להסכם הפאושלי שנכרת בניהם מובילים אותי למסקנה שלא מדובר במקדמה על חשבון עבודה עתידית אלא תשלום נוסף. לדידי, אין מדובר בעזרה, ואיני מקבלת את טענת יבין : "אני עזרתי לו" (עמ' 125 ש' 16). זאת ביתר שאת משהעיד יבין שאבינדר אמר לו שחילטו לבילדקו ערבויות בסך 7 מיליון ₪ והיא על סף קריסה כלכלית (עמ' 123 ש' 27 – 29) , כך שאין כל טעם להקדים תשלום עבור עבודה שאין כל וודאות שתבוצע בעתיד.

57. לפיכך, בנוסף ולחלופין למסקנתי כפי שמפורטת לעיל בנוגע לידיעת בילדקו את היקף העובדה הנדרשת, הגעתי לכלל מסקנה שקיימת הסכמה חוזית בין הצדדים לשלם עבור העבודה הנוספת שנעשתה ואשר חרגה מההסכם הראשוני. מכאן שזכאותה של בילדקו לקבלת הסכומים עבור העבודה שנעשתה בפועל מבוססת על הסכמה חוזית מפורשת המאוחרת לחתימת ההסכם, וכל שנותר הוא לבחון האם הנתבעים שילמו לבילדקו את מלוא התמורה עבור העבודות שבוצעו.

האם שולמה מלוא התמורה עבור העבודות שבוצעו? ואם התשובה שלילית, מהי התמורה הנוספת אותה יש לפסוק לבילדקו?

58. כזכור בעניין זה הגישה בילדקו את חוות דעתו של לזר; טענה שהנתבעים לא הגישו כל חוות דעת נגדית; שהתייחסות מומחה בית המשפט לסכומים הנוספים חרגה מגדר הסמכות שהוקנתה לו. לגופו של עניין טענה בילדקו שאין מקום לאמץ את המחיר החוזי כי אם את מחירי העלות בתוספת רווח בשיעור 12%. מנגד הנתבעים טענו ששילמו מעל ומעבר לנדרש ואף הקדימו תשלומים; שאין כל מקום להתבסס על חוות דעתו של לזר ושלא הוכח כל רווח בפרויקט זה; שאין מקום לאמץ את חוות דעתו של מומחה בית משפט, שאכן לא הוסמך לפסוק בסוגיה זו.

59. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בשאלה שבכותרת, הגעתי לכלל מסקנה שאין מקום לאמץ את חוות דעתו של לזר, המבוססת על מחירי עלות בתוספת רווח קבלני, ולמעשה קבלת חוות דעת זו והסכומים הנקובים בה תהווה "פתיחה מחדש" ושכתובו של ההסכם המסחרי אשר גובש בין הצדדים בהסכמה מלאה. בעניין זה מקובלים עליי דבריו של מומחה בית המשפט בחקירתו, עת הסביר מדוע בחר להעניק תוספת הנגזרת מהמחיר החוזי ולא ממחירי עלות: " ש. אתה נצמד להסכם הפאושלי, אבל אתה אומר שפה חל שינוי מהותי בעבודה ואני גם לפני רגע הצגתי לך תשלום שבוצע על בסיס עבודה בפועל, שזה מעבר לסכום הפאושלי. האם אין זה נכון להמשיך באותו קו שהצדדים התחילו בו ולהעריך את העלויות לפי העבודות הנוספות קוסט פלוס? ת. לא, כי לדעתי זה חריגה מהמסגרת של ההסכם שהצדדים הגיעו אליה וכל הערכה צריכה להיעשות על בסיס אותו סיכום דברים. כלומר, זו החלטה של המזמין לפנים משורת הדין הוא שילם. אני לפי המסקנות שלי הוא צריך לשלם עוד, אבל אני ציינתי שזו החלטה לפנים משורת הדין שהוא נתן כסף על בסיס תשומות בפועל" (עמ' 157 שו' 15-17) ובהמשך: " ש. אבל אם הטוב להם בזמן חתימת החוזה כבר לא טוב להם בזמן שדורשים... אם היה שינוי מאוד מהותי ובפועל הקבלן קיבל תשלומים על בסיס עבודה בפועל, אתה לא חושב שכדי שהוא יקבל את השכר הראוי שמגיע לו, צריך לחשב את זה לפי עלויות קוסט פלוס? ת. אני לא חושב, כי גם אמרתי שגם במהלך רגיל אם תעשה חישוב לפי קוסט פלוס, תגיע למצב של או שאתה מפסיד הרבה או מרוויח הרבה, אבל אף אחד לא פותח את זה בקוסט פלוס כי החישובים הם אינסופיים" (עמ' 158 שו' 14-16).

60. מומחה בית המשפט הסביר מה היה הבסיס לתוספת שהעניק – שיעור של 50% בהריסה ושיעור של 25% בהקמה מחדש (ראו עמ' 11 לחוות הדעת; ראו הסבריו בעמ' 135 שו' 17-26; עמ' 136 שו' 4-12) והסבריו מקובלים עליי ולא נסתרו בחקירה הנגדית. כן מקובלים עליי ממצאי מומחה בית המשפט בנוגע לתשלומים ביומית (סעיף 30 לחוות הדעת) ולגידול בתקורות (סעיף 31 לחוות הדעת וכן החקירה בעמ' 155 שו' 23-29; עמ' 156 שו' 1-6; עמ' 156 שו' 10-14).

61. בכל נושא התקורות אין להתעלם מהטענות של הנתבעים כנגד בילדקו, לגבי אופן ביצוע העבודה והתמשכותה. מעיון בסיכומי הישיבה נוכחתי שבילדקו לא הגיעה ערוכה מבחינת כמות העובדים (ראו סיכומי ישיבה מימים 21.8.2007; 6.9.2007; 25.9.2007). בהקשר זה העיד גם אבני: "הזמנים היו פונקציה של כמות העבודה שעשו. אם לא הייתי בוכה בפרוטוקולים שהיה חסר כוח אדם, זה היה מתבצע מהר יותר." (עמ' 99 ש' 11 – 12). על פי סעיף 17.1 להסכם: "הקבלן מתחייב לספק על חשבונו את כח האדם הדרוש לביצוע העבודות, במספר בדרוש והכישורים המתאימים לשם ביצוע העבודות תוך המועד הקבוע בחוזה." עוד נוכחתי שהיה פיגור בעבודת בילדקו (ראו למשל סיכום ישיבה מיום 14.8.2007). ערה אני לכך שלא ניתן לדעת בוודאות מה היה הגורם לפיגור בעבודה, אם זה מורכבות העבודה אם זה עבודתה האיטית של בילדקו כמו גם הנקודה אליה התייחסתי לעיל לעניין כמות העובדים הבלתי מספקת או שמא שילוב השניים. מכל מקום היות ולא נוכחתי במסמך מטעם בילדקו המלין על תוכן סיכומי הישיבה בהם נכתב בין היתר כי על בילדקו להאיץ את הקצב (ראו למשל סיכום ישיבה מיום 14.8.2007), יוצאת אני מנקודת מוצא שהאמור בהם נכון וכי בילדקו אכן יצרה פיגור, וגם מסיבה זו אין מקום לקבל את האמור בחוות הדעת של לזר לגבי גובה החיוב בתקורות.

62. זה המקום לציין כי התוצאה אליה הגיע מומחה בית המשפט לתשלום נוסף של 284,137 ₪ בתוספת התייקרויות ומע"מ מתיישבת גם עם התשלומים העיקריים אותם שילמה בילדקו לקבלן ההריסה– סכום של 94,700 ₪ וסכום של 140,000 ₪ לקבלן השלד. אם נוסיף לכך את התקורות אשר הוערכו על ידי בית המשפט, נגיע לסכומים אותם פסק מומחה בית המשפט. עוד אציין כי התוספת אותה העריך מומחה בית המשפט מהווה כ – 20% מהסכומים אשר שולמו בפועל לבילדקו על ידי הנתבעים. סבורה אני כי מדובר בתוספת הגיונית לאור התנהלות הצדדים במהלך ביצוע הפרויקט. אזכיר כי לא ניתנה מחאה בזמן אמת לפיה העבודה שונה באופן מהותי וגורף, ואין לכך תיעוד ביומני העבודה, ראו גם הערות המומחה בעניין זה, בעמ' 153 שו' 2-8; עמ' 153 שו' 12, 15-20; עמ' 154 שו' 4-8, וכן את דברי לזר עצמו: "ש. קבלן סביר לא יסתפק תשלם לי את העבודות הנוספות אלא יפתח את כל החוזה לגמרי. ת. בוודאי. אם הוא יודע שהעבודה הולכת להתפצל ולהיות בשלבים וזה הולך להיות.. וזה הולך להיות בלוח זמנים שונה אז הוא יבוא וידרוש או שיגיד שזה לא בשבילו והוא הולך הביתה" (עמ' 71 ש' 17 – 20). אזכיר כי לזר העמיד את התוספת עבור העבודה שבוצעה על סך של כ – 600,000 ₪, דהיינו כשליש מהסכומים אשר שולמו על ידי הנתבעים. מדובר בתוספת משמעותית שניתן היה לצפות לדרישות תשלום בזמן אמת ובלשונו של לזר, שבילדקו תאמר שהיא "הולכת הביתה". זאת לא נעשה, ומכאן שאין מדובר בתוספת כה גדולה כפי שדורשת כיום בילדקו.

63. עוד אציין כי איני מקבלת את טענת הצדדים לפיה המומחה חרג מסמכותו ושאין לקבל את חוות דעתו בנקודות אלו. המומחה פירט את ממצאיו בחוות דעתו, תוך התייחסות לחוות הדעת של לזר; בקשתם של הצדדים למחוק חלקים אלו מחוות דעתו לא התקבלה, אלא נקבע שהטענות תהיינה שמורות לשלב הסיכומים, לאחר שלצדדים עומדת הזכות לחקור את המומחה על הסכומים שקבע; הצדדים פעלו כמצוות בית המשפט וחקרו את המומחה גם בעניינים אלו, ולא הצליחו לקעקע את חוות דעתו. המומחה נתן בידי בית המשפט כלים מקצועיים על מנת להעריך את העבודה שבוצעה בפועל, הערכה שדרושה לצורך הכרעה, ושאינה בידיעתו השיפוטית של בית המשפט. משכך, יש להותיר חלקים אלו על כנם ולאמצם, משלא מצאתי כל טעות גלויה על פני חוות הדעת.

האם זכאית בילדקו לתשלום עבור מניעת רווח בביצוע יתרת הפרויקט, אליו לא שבה לאחר חידוש העבודה באתר?

64. בעניין זה קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים: בילדקו טענה כי הנתבעים לא הודיעו לה על ביטול צו הפסקת העבודה ולא ביקשו ממנה לחזור למרות שחפצה בכך ואילו יבין טען מנגד שהתקשר מידי יום לאבינדר וביקש את חזרתה של בילדקו לעבודה ומשזו לא עשתה כן לא היתה בידו הברירה אלא למצוא לה מחליפים. משעסקינן בגרסה מול גרסה, יש לבחון האם בילדקו הרימה את הנטל לשכנע את בית המשפט שאכן לא נקראה שוב לעבודה. נטל זה לדידי לא הורם. יש להפנות בעניין זה למסמך הנתבעים בכתב ממנו עולה כי ביום 21.3.2008 כתב יבין לבילדקו: "למען הסדר הטוב ובהמשך לשיחתנו האחרונה, רשמנו לפנינו שאינך יכול לחזור לעבודה במתכונת עליה התחייבת בהסכם וזאת למרות בקשתינו, לטענתך עקב המצב שאליו נקלעה בילדקו וכן בגלל מצבך הנפשי הקשה" (נספח 16 לתע"ר נתבעים). אמנם, אבינדר טען כי לא קיבל מסמך זה אולם לא די בכך כדי לסתור את המכתב אשר הוצג בפניי.

65. לא זו אף זו: אבינדר לא הכחיש כי הוציא ציוד שלו מהאתר באמצע חודש מרס 2008 (עמ' 55 שו' 29); אבינדר העיד כי הוציא את הציוד מחשש לגניבות (עמ' 56 שו' 4-5) ולא מחשש לעיקולים, אם כי מבחינת לוח הזמנים הודה שביום 5/3/08 חזרו שיקים; ביום 27/3/08 הוגשה הבקשה להקפאת הליכים; בין לבין הוצא הציוד, ראו עמ' 56 לפרוטוקול. לוח זמנים זה מלמד שבחודש מרץ 2008 האדמה "בערה" מתחת לרגליה של בילדקו; מצבה היה לוט בערפל ולא היתה כל וודאות שתוכל לשוב לעבודה סדירה ולסיים פרויקטים. משכך, סביר יותר בעייני כי בילדקו לא השיבה לפניות הנתבעים ולא היתה מסוגלת להתחייב לשוב לעבודה, כשהיא מצויה בעין הסערה.

66. לפיכך, סבורה אני כי התקיימו הנסיבות הנזכרות בסעיפים 39 ו-41 להסכמים, והנתבעים רשאים היו להפסיק את עבודת בילדקו באתר. אציין כי באותו מועד טרם ניתן צו הקפאת הליכים כנגד בילדקו ולכן אין תחולה לאמור בסעיף 350 (ח) לחוק החברות. כמו כן אני מפנה לממצאי מומחה בית המשפט בעניין זה בסעיף 33 לחוות דעתו, ממצאים שלא נסתרו וכן להתרשמותי לפיה לזר לא הצליח כלל ועיקר להוכיח את הרווח הפוטנציאלי בפרויקט זה ולא שכנע את בית המשפט לאמץ את תחשיביו המבוססים על מחירי עלות, ראו עדותו בעמ' 70 שו' 10-11.

סוף דבר

67. מכל הטעמים אותם פירטתי לעיל, דין התביעה להתקבל בחלקה. הנתבעים, ביחד ולחוד, ישלמו לתובעת סכום של 284,137 ₪ כשלסכום זה יתווסף מע"מ כדין ; הצמדה על פי מדד תשומות הבנייה למגורים מיום 15/3/08 ועד לתשלום המלא בפועל וכן ריבית על פי דין. התשלום יבוצע תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין ויהיה כפוף להסדר הנושים.

68. בכל הנוגע להוצאות משפט – יש לזכור כי תביעה זו הוגשה במקורה על סכום של 2,500,000 ₪, ובסופו של יום הסכום שנפסק עומד על כ – 20%. יש לזכור את הליכי הבינים הרבים בתיק זה, ההתנגדויות והבקשות, אשר היו מנת חלקם של שני הצדדים. לפיכך, החלטתי שכל צד ישא בשכר המומחים מטעמו ובחלקו בתשלום שכר טרחת מומחה בית המשפט. הנתבעים ישיבו לבילדקו חלק יחסי באגרה בסכום של 15,000 ₪ וכן ישאו בשכר טרחת עורך דין בסך של 30,000 ₪. הערבות אשר הופקדה על ידי בילדקו תושב לידיה לאלתר.

המזכירות תשלח עותק מפסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, ח' ניסן תשע"ד, 08 אפריל 2014, בהעדר הצדדים.