<#2#>

נוכחים:

ב"כ המאשימה – עו"ד איברהים מוחמד

הנאשמים – נוכחים

הסנגורים –

עו"ד ענאן אבו רחמון – ב"כ נאשמים 2 ו-3

עו"ד קסום ב"כ נאשם 1

פרוטוקול

ב"כ נאשמות 2 ו-3:

מאחר והצדדים הגיעו להסכמה לסיום התיק, אני מצהיר כי נאשמת 2 פעילה, אם כי לא במבנה נשוא כתב האישום אלא במקומות אחרים ולמיטב ידיעתי היא מעסיקה מורים, משלמת משכורות ותוכל לעמוד בתשלום קנס.

ב"כ המאשימה:

אני מבקש לתקן את כתב האישום בכך שבסעיף 3(ג) יצויין כי נאשמת 3 הייתה עובדת מטעם העמותה ומנהלת בית הספר נשוא כתב האישום המתוקן ולא מנהלת העמותה.

<#3#>

החלטה

כמבוקש.

<#4#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אלול תשע"ד, 11/09/2014 במעמד הנוכחים.

באי כח הצדדים:

בהמלצת ביהמ"ש הגענו להסדר טיעון לפיו הנאשמים יחזרו בהם מהכפירה, יודו בכתב האישום המתוקן. נאשמת 3 תחתום על התחייבות כספית בסכום לשיקול דעת ביהמ"ש ללא הרשעה, נאשמים 1 ו-2 יורשעו והטיעון לעונש יהיה חופשי.

באי כח הנאשמים:

אנחנו מצהירים כי העסק המתואר בכתב האישום המתוקן נסגר ולא פעיל יותר באותו מקום. הנאשמים מבקשים לחזור בהם מכפירתם והם מודים בעובדות כתב האישום המתוקן.

<#5#>

הכרעת דין

אני מתיר חזרה מכפירה.

אני מרשיע את הנאשמים 1 ו-2 בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום המתוקן.

<#6#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אלול תשע"ד, 11/09/2014 במעמד הנוכחים.

ב"כ המאשימה טוען/נת לעונש:

לגבי נאשמת 3 קיימים נימוקים מיוחדים והגעתי להסדר בהמלצת ביהמ"ש ועל רקע מערכת ראיות שבתיק ואין בכך משום תקדים למקרים מיוחדים. השימוש הבלתי חוקי הופסק בהתאם להצהרת הנאשמים והדיווח שקבלתי. נאשמת 3 הייתה עובדת שכירה של העמותה.

לגבי נאשמים 1 ו-2, אני מגיש צילומים של המבנה מסומנים יחד ת/1, וכן מגיש הסכם שכירות שנחתם עם העמותה מיום 22.8.04, התקבל וסומן ת/2. במקרה שלנו יש פה פגיעה והפקת רווח כלכלי לכאורה שזה בית ספר ולצורכי חינוך, אך בפועל מדובר בעמותה שהיא בבחינה עמותה פרטית שמקבלת תקצוב ממשרד החינוך, שמערכת החינוך הרגילה האחרת מתנהלת בצורה ממלאכתית כאשר הרשות המקומית משלמת ומקימה את המבנה ומשרד התרבות והחינוך מפעיל את בית הספר. בעניינו לא כך הדבר זה מוסד חינוכי שמופעל ע"י גוף פרטי והמיקום שלו בבית פרטי או בנכס פרטי ולא של רשות מקומית. יש פה חריגה מהיתר ושימוש יום יומי של מבנה שהרישוי שלו הוא רישוי של גן ילדים, גן ילדים יש גילאים של גן ויש דרישות הנדסיות וטכניות בשל הגיל הרך, ואילו שימוש של בית ספר מעל הגן הכוונה לכיתה א' והלאה דורש תנאים אחרים ודרישות בטיחות ורווחה. לכן בעניין זה נפגעו ערכים מוגנים מבחינת התכנון והראוי והן מבחינת הבטיחות לילדים במזל או במקרה לא ארעה תאונה, המחוקק דאג לכך שדיני בטיחות יהיו לטובת הציבור. כאן גם הופק רווח כלכלי לשני הנאשמים ויש ליתן את הדעת. פסיקת ביהמ"ש העליון קבעה כי בעבירות שמוש והפקת רווח כלכלי העונש צריך להיות גבוה על מנת להפוך את העבירה לבלתי כדאית "לעבריין" ובמיוחד כאשר הופקה תועלת כלכלית יש בכך גם הרתעה לאחרים וגם עונש לקופה הציבורית.

בכל אופן מתחם הענישה המקובל כולל בחובו: קנס כספי בסכום ניכר ומשמעותי, חתימה על התחייבות כספית, צו פורמלי המחזיר את המצב לקדמותו במובן של התאמת השימוש להיתר הבניה שקיים ובתוקף, וכן חתימה על התחייבות כספית בסכום משמעותי. היה ויתבקש ע"י כב' ביהמ"ש תשלומים, המאשימה סבורה כי בתיק זה אין מקום לפסוק תשלומים אשר פריסה עלולה להחטיא את המטרה, ובאם ביהמ"ש יראה לנכון שהפריסה תהיה לכל היותר 3 תשלומים. הרף העליון בקנס הוא 74,000 ₪ ו- 500,000 ₪ לשנה. המינימלי זה 150,000 ₪.

אני מציין כי הופיעו להיום שני הפקחים יוסף אשמוז ולואי טאהא.

ב"כ נאשם 1 טוען לעונש:

נאשם 1 הוא בעל הנכס. הנאשמת מס' 2 באמצעות נאשמת 3 פנו אליו בשנת 2003 להשכיר את המקום להפעלת גן ילדים, מציג את ההסכם, ובתנאי שהשימוש יהיה אך ורק גן ילדים ודאג לעשות שינוי ייעוד של המבנה כאשר היתר הבניה יצא בשנת 2003, מציג את הרישיון. בשנת 2004 הוא הוציא היתר בניה לשימוש גן ילדים, מציג לעיון ביהמ"ש. בשנת 2007 הייתה פניה נאשם 1 נתן לנאשמים 2 ו-3 להפעיל בית ספר ודאג בהסכם סעיף 20 שהפעלת המקום, שנאשמים 2 ו-3 ידאגו להוציא היתר בניה כאשר ולפני הפעלת בית הספר כאשר ישב נאשם 1 עם יועצו המשפטי של 2 ו-3 הוסבר לו שאין צורך בהיתר בניה חדש אבל כשהתברר לו שהדבר לא נכון ויש צורך בהוצאת היתר בניה, הוא דאג להפעיל לחצים על נאשמים 2 ו-3 לדאוג להיתר שימוש לבית ספר. אכן הוגשה בקשה עוד בשנת 2008 ע"י נאשמת 2 להוצאת היתר בניה לבית ספר, מציג לעיון ביהמ"ש. הבקשה אושרה בתנאים כאשר כל התנאים מולאו למעט מחלוקת לבניית ממ"ד. כשנאשם 1 ראה שנאשמים 2 ו-3 לא ממלאים אחרי הסכם השכירות ולא דואגים להוצאת היתר שימוש הנחה והורה לנאשמים 2 ו-3 שעם תחילת שנת לימודים לא יוצא היתר בניה הם אמורים לעזוב את המקום.

חברי ב"כ המאשימה הציג הסכם שכירות משנת 2004 וזה הסכם לגן ילדים שיש בו היתר, לגבי הרווח הכלכלי, נאשם 1 הרווח היחידי זה דמי השכירות במופיעים בדמי השכירות. לנאשם 1 אין הרשעות. הנאשם לפנים משורת הדין חסך זמן שיפוטי יקר למרות שהוא לא אחראי על מעשיה של נאשמות 2 ו-3.

אנו מבקשים במקרה הספציפי הזה להסתפק בחתימת הנאשם על התחייבות במיוחד כאשר בכתב האישום המתוקן לא נתבקש ביהמ"ש לחייב את הנאשמים בקנס.

ב"כ נאשמות 2 ו-3 טוען לעונש:

לנאשמים אין עבר פלילי, הפעילות במבנה נשוא כתב האישום החלה בפעילות של גן ילדים. הפעלה של כיתות א הוצאה בהרשאת משרד החינוך אשר בודק מענה לכל האספקטים הבטיחותיים, כאשר ניתן ההיתר ממשרד החינוך לא היה חשש למפגע בטיחותי, איש לא נפגע בגלל מפגע במקום. כפי שתיאר ב"כ הנאשם 1 למעשה ניתן אישור לשימוש חורג לבית ספר ההתניה שהוצבה הקמת ממדי"ם היא התניה שקיומה לא בשליטת נאשמים 2 ו-3, אלא של בעלי הבניין, דהיינו הנאשם 1. לו פעל הנאשם 1 לקיום ההתניה היינו עומדים היום עם היתר להפעלת בית ספר. למרות שהבקשה והפניה נעשתה לפנים משורת הדין מאחר ואין הבדל בין הפעלת גן להפעלת בית ספר עד כיתה א' או ב'. באוגוסט 2014 הוצא הציוד מהמקום. משהבינה נאשמת 2 שהוצאת ההיתר לא בשליטתה לאור התניית הקמת הממדי"ם פעלה לעזיבת המבנה וכך היה במהלך חופשת הלימודים האחרונה.

הנאשמת 2 הינה עמותה פועלת לפי היתר, עמותה ללא כוונת רווח, תשלומי השכר והוצאות מפוקחים ע"י רשם העמותות דוחות מוגשים מידי שנה, מכאן שהטענות של הפקת רווח ועסק משפחתי מטיל כתם על עבודתו של המפקח מטעם העמותות ומשרד החינוך, משרדי החינוך מפקחים על מעשיה, מכאן שאין מדובר במקרה של הפקת רווח. היות ומדברים על מבנה שהיה בו היתר להפעלת גן וזה צמח לכיתה א' צריך לגזור את הקנס מהשימוש החורג המינורי ושלגביו משרד החינוך אישר את ההפעלה הזו. צודק יהיה להטיל על נאשמת 2 קנס כספי של מאות עד אלפים בודדים, שולמה אגרה בין ההיתר שניתן להפעלת גן, שולמה אגרה בגין הלגיליזציה כך שלא מדובר במקרה של הפעלה ללא תשלום.

<#7#>

גמר דין

לאור חומרת העבירה, הסרת המחדל, הודאת נאשמת 3 והסכמת הצדדים, אני מחייב את נאשמת 3 לחתום על התחייבות ללא הרשעה בסכום של 10,000 ₪ להימנע במשך 3 שנים מהיום מביצוע עבירה בה הורשעה בתיק זה. לא תחתום על ההתחייבות תאסר ל-10 ימים.

<#8#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אלול תשע"ד, 11/09/2014 במעמד הנוכחים.

<#9#>

גזר דין

הנאשמים 1 ו-2 עשו שימוש חורג ללא היתר בקומת קרקע בשטח של 426 מ"ר לערך בהפעלת כיתת לימוד בגילאים א' ומעלה וחדרי מזכירות.

מדובר בעבירות חמורות בשל השימוש שנעשה, שימוש אשר דורש עמידה בתנאים מוגדרים בדין לשם בטיחות ורווחת השוהים במקום, וכן לאור היקף הבניה בה נעשה השימוש החורג. עוד מצאתי חומרה לאור התקופה הממושכת בה נעשה השימוש החורג כאמור.

בנסיבות הנ"ל מצאתי כי מתחם הענישה הראוי בעניינם של נאשמים 1 ו-2 הוא קנס כספי בסך של 30,000 ₪ עד הסך של 60,000 ₪ וחתימה על התחייבות, לכל אחד מהם.

יחד עם זאת, מצאתי נימוקים מיוחדים לחרוג ממתחם הענישה הנ"ל לאחר ששוכנעתי כי השימוש החורג להפעלת כיתה א' במקום נעשה בתום לב, נוכח העובדה כי קיים היתר לשימוש חורג והפעלת גן ילדים במקום, כאשר במשך הזמן שונה השימוש בפועל להפעלת כיתה א' כאמור. עוד התרשמתי כי הנאשמים החל בהליכים להכשרת השימוש בפועל ע"י נקיטת הליכי רישוי לאחר שהובהר להם כי המדובר בשימוש חורג השונה מהשימוש המותר לפי ההיתר הקיים, והם חדלו מביצוע אותו שימוש חרוג בשנת 2014 ובכך הסירו את מחדלם ואין חולק כי כיום לא מופעל בית ספר באותה בניה נשוא כתב האישום. לנסיבה זו ייחסתי משקל של ממש.

אני דוחה את טענותיו של נאשם 1 כי עיקר האחריות הפלילית מוטלת לפתחה של נאשמת 2, שהרי הוא הבעלים והמחזיק במקום, וניהול בית ספר במקום גן ילדים, נעשה בידיעתו או תוך עצימת עיניים, שעה שהוא מפיק רווח במסגרת יחסי שוכר משכיר.

לכל האמור אני דן כל אחד מהנאשמים 1 ו-2 לעונשים הבאים:

* קנס בסך 13,000 ₪ . הקנס ישולם ב- 10 תשלומים חודשיים שווים ורצופים החל מ- 2.11.14 ובכל 2 לחודש שלאחריו. לא ישלם נאשם 1 את הקנס, יאסר למשך 130 יום תמורתו.

* חתימה על התחייבות כספית בסך 20,000 ש"ח, להימנע מלעבור על החיקוק שהורשע עליו תיק זה תוך 3 שנים מהיום. לא יחתום נאשם 1 על ההתחייבות יאסר ל- 10 ימים. נאשמת 2 תחתום על ההתחייבות באמצעות מורשה חתימה מטעמה תוך 7 ימים מהיום.

* זכות ערעור תוך 45 יום מהיום.

<#10#>

ניתנה והודעה היום ט"ז אלול תשע"ד, 11/09/2014 במעמד הנוכחים.