1. לפניי בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום הא.א.ג. התובעת נפגעה בתאונת דרכים ביום 17.6.2007 ונגרמו לה נזקי גוף. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה כ"תאונת עבודה", וועדה רפואית לעררים מטעמו קבעה, בין היתר, כי לא נותרה נכותה צמיתה בתחום הא.א.ג.
2. התובעת טענה כי בעקבות התאונה סבלה מטנטון וירידה בשמיעה וציינה כי פנתה לטיפול רפואי בשל כך מספר פעמים. התובעת סבורה כי קיימת יותר מראשית ראייה לנכות בתחום הא.א.ג ולפיכך מבקשת למנות מומחה בתחום.
3. הנתבעת מתנגדת לבקשה. לטענתה ועדה רפואית לעררים קבעה כי לא נותרה לתובעת נכות צמיתה בתחום הא.א.ג. וקביעה זו מחייבת מכוח סעיף 6ב' לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה – 1975.
4. בתשובה להתנגדות הנתבעת השיבה התובעת כי מומחה מטעם בית המשפט בתחום הפסיכיאטרי הוא שהמליץ על בדיקתה של התובעת על ידי מומחה בתחום הא.א.ג והוסיפה כי הנתבעת הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל, לפיכך קביעת המל"ל אינה מחייבת.
5. מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית לעררים במל"ל שצורף לתגובת הנתבעת עולה כי הוועדה אכן דנה במצבה הרפואי של התובעת בתחום הא.א.ג, התייחסה לבדיקות שמיעה, ולתלונות על טנטון וסחרחורות וקבעה כי לא נותרה נכות בתחום זה.
6. קביעת הוועדה הרפואית מחייבת וככל שמבקשת התובעת לסתור את דרגת הנכות, הדרך לעשות כן היא על ידי הגשת בקשה להבאת ראיות לסתור על פי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים.
7. הנתבעת הגישה בקשה להבאת ראיות לסתור את קביעת המל"ל בתחום הפסיכיאטריה ובהסכמת הצדדים מונה מומחה מטעם בית המשפט בתחום זה.
8. אין בעובדה שהוסכם על הבאת ראיות לסתור בתחום הפסיכיאטרי כדי לבסס מינוי מומחה בתחום א.א.ג.
9. המומחה בתחום הפסיכיאטריה ציין, אמנם, בחוות הדעת כי הוא ממליץ על בדיקת רופא בתחום א.א.ג לבחינת נכות עקב תלונות על טנטון והדבר יכול, אולי, לשמש כנימוק להבאת ראיות לסתור, אולם לא כתמיכה לבקשה למינוי מומחה.
10. אני דוחה, אפוא, את הבקשה.
11. הוצאות הבקשה יידונו בתום ההליך.

ניתנה היום, י"א תשרי תשע"ד, 15 ספטמבר 2013, בהעדר הצדדים.