נוכחים:

ב"כ המאשימה –עו"ד חן שפירא

הנאשם ובא כוחו עו"ד אריאל הרמן

1. הנאשם הורשע על ידי מותב נכבד קודם, בהסעת שניים מבין תושבי האזור שלא היה בידם אישור שהייה כדין; זאת ביום 26.11.2008.

2. עמדת התביעה שהוצגה במהלך הדיון עמדה על ארבעה חודשי מאסר תוך נכונות לאשר את ריצוים בעבודות שירות ומאסר על תנאי. נוכח בדיקת התיק בנסיבות כמפורט בהמשך, הודיעה התביעה סמוך למועד שימוע גזר הדין, שמצמצמת היא את דרישתה לתנאי וקנס.

3. ומנגד, בא כוחו הנכבד של הנאשם, הטוען לביטול ההרשעה מטעמים אליהם אתייחס בהמשך, ולהקלה בדינו של הנאשם.

4. אבן הפינה לטענות ההגנה בעובדה שעל הפרק נאשם, נהג מונית, שאין לחובתו הרשעות קודמות מכל סוג שהוא, ובטענה לפיה, לאחר מועד ביצוע העבירה נמצאה בתוקפה הנחיית פרקליט המדינה, שעבירות מן הסוג שעל הפרק הנעברות בנסיבות רלוונטיות, לא יהוו בסיס לכתב אישום אם על הפרק מעידה ראשונה ויחידה לחשוד הנדון.

5. טענה זו הועמדה לדיון ובהמשך לכך נמצא לנכון לפרט ולהרחיב כדלקמן:

א. תחילה יצוין, שאין חולקין שמשעה שהוגש כנגד הנאשם כתב אישום, ומשעה שהורשע בו הנאשם, אין מקום לשקול את ביטול ההליך, וגם אם לימים שונתה המדיניות, אין בכך כדי להצדיק את השבת הגלגל לאחור. בנקודה זו עוד יוטעם, שגם סעיף 5 (א) לחוק העונשין, אליו עתיד אני לשוב בהקשר אחר, תחולתו מסויגת לשינוי מקל בחוק, ולא לשינוי במדיניות הדרג המנהלי, במקרה דנן, התביעה הכללית.

ב. ועם זאת, מטעמם אליהם אתייחס בתמצית בהמשך, נותנת הדעת ששינוי מקל במדיניות העמדה לדין, עשוי להוות שיקול לקולא בעונשו של נאשם.

ג. עם זאת, לא נכון היה בית המשפט לקחת כמובן מאליו את הצהרת בא כח הנאשם בעניין, ומאחר והתביעה לא הייתה ערוכה לטיעון בכיוון זה, ראוי היה, וכך אף נעשה, לאפשר לה לבדוק את הנושא באופן מוסדר ולהגיש לבית המשפט הודעה שתתייחס לשאלה, האם, אילו הייתה הנחייתו העדכנית של פרקליט המדינה נכנסת בתוקפה במועד מאוחר יותר, כי אז לא היה מוגש כתב אישום נגד הנאשם.

ד. גם אם באיחור קל, שנכון אני לסלוח לו, הגישה אכן התביעה את תגובתה, תוך שאישרה בסעיף 6 להודעתה בהגינותה הרבה עד מאוד כי: "בענייננו, לאור הנחיית פרקליט המדינה, ונסיבות העבירה שאינן נמנות על החריגים בהנחיה, המאשימה סבורה כי אילו היה נפתח תיק החקירה היום, לא היה מוגש כתב אישום".

ה. משני טעמים נכון אני לייחס למצב דברים זה משקל לקולא. ראשית אציין את תחושת הצדק הכללית הפועלת בכיוון זה, בפרט על רקע העדכון לקולא בהנחיותיו העדכניות של פרקליט המדינה; ושנית, אוסיף ואציין, שהגם שסעיף 5(א) לחוק העונשין אינו חל, כאמור, על נסיבות העניין, יש בו כדי להקרין על הדיון ולהשליך, לפחות על שאלת העונש, אם לא בלשונו, לפחות ברוחו: יש בו כדי להצביע על תפיסת המחוקק, שנכון היה להכיר במשמעות הגלומה בשינוי לקולא, ביחס לנאשם, שאולי, ביצע את העבירה, קודם שנכנס לתוקפו אותו שינוי מקל.

כללו של דיון במסקנה שראוי לייחס לאמור משקל לקולא גם בפרשתנו, מכאן חוזר הדיון לעניינו הספציפי של הנאשם דנן.

6. ההגנה מבקשת, כאמור, את ביטול הרשעת הנאשם. על יסוד כל האמור וגם אם בגבול שורת הדין, נכון אני לכך. בתוך כך יצוין, שעל שולחני גם פסיקה המצביעה על כך שגם אם בנסיבות חריגות, גם עבירה על חוק הכניסה לישראל, יכול שתסתיים ללא הרשעת הנאשם – ראה פסק דינו של בית המשפט המחוזי מרכז, עפ"ג 8906-01-11 עוואד ג'אבר נ. מדינת ישראל. נוכח האמור נכון אני להורות על ביטול הרשעת הנאשם וזאת תוך שאשוב ואציין גם את עמדת שירות המבחן שעולה בקנה אחד עם האמור לעיל. גם החשש שהרשעתו תפגע ברישיונו כנהג רכב ציבורי (מונית) לא נעלם מעיני, ואף לעובדה שבוצעה העבירה לפני כארבע שנים וחצי, משקל בהחלטתי זאת.

בהמשך לאמור, נכון אני להורות על ביטול הרשעת הנאשם תוך שאשוב ואקבע שביצע את המיוחס לו, והכל בהתאם לאמור בהכרעת דינו של כבוד השופט שטיין.

7. עמדת שירות המבחן לשל"צ בהיקף של 150 שעות. בנסיבות העניין, ונוכח עמדת בית המשפט, כי על הפרק עבירה שחומרתה ממשית, ותוך שיצוין גם, שלא נכון היה הנאשם לקבל אחריות על מעשיו, דבר שחייב את שמיעת הראיות בפרשה, דומני, שראוי להרחיב את היקף השל"צ ולהעמידו על 180 שעות, לביצוע בתיאום עם שירות המבחן. באשר בוצעה העבירה אגב נהיגה, ועל יסוד סעיף 35 לפקודת התעבורה, ראוי לתמוך פסיקה זו גם בפסילת רישיון הנאשם, גם אם בממד המותנה: רישיון הנהיגה של הנאשם ייפסל למשך 4 חודשים, אם יעבור בשנתיים הקרובות עבירה נוספת על חוק הכניסה לישראל. להסרת ספק יצוין, שעבירות על פקודת התעבורה, לא יהא בהן כדי להפעיל תנאי זה, אלא רק עבירה על החוק הנ"ל.

ניתן היום, 19 במאי 19 מאי 2013, במעמד הצדדים.