גזר דין

1. הנאשם הורשע על פי הודאתו בכתב אישום המייחס לו (לאחר תיקונו), הסעת 17 מתושבי האזור, שלא היה בידם אישור שהייה כדין בתחומי ישראל – עבירה על חוק הכניסה לישראל; והסעת נוסעים מעל המותר, לפי סעיף 61 לפקודת התעבורה, הרשעה שעתיד אני להורות על ביטולה בהמשך מטעמים שיפורטו. העבירה בוצעה לפני קרוב לחמש שנים.

2. כאמור, ראוי לפסק דין זה להתייחס רק לעבירה על חוק הכניסה לישראל. ותחילה, לשאלת מתחם הענישה. פשיטא, שעבירה מן הסוג שעל הפרק מחויבת במאסר בפועל, וזאת, הן בשל טיב העבירה והן בשים לב למספר תושבי האזור, שהיו במוקד המעשה. היקף העבירה שבוצעה תמורת בצע כסף, ברור על פניו. במישור זה נחלקו באי כוחם הנכבדים של הצדדים, כשכל צד מושך להגדרת מתחמי קיצון שאינם מתיישבים עם הפסיקה המקובלת. בהמשך לכך, קובע אני, שמתחם הענישה הראוי לעבירה זו - בין כארבעה חדשי מאסר, במצבי קיצון לביצוע בעבודות שירות, ועל פי רוב מעבר לסורג הבריח, ועד ל – 14 חודש.

3. במוקד טיעוני ההגנה, הודאת הנאשם שחסכה מזמנו של בית המשפט, חוות דעת פסיכיאטרית שהוזמנה, בין היתר, לבקשת הממונה על עבודות שירות שאישר למרות זאת את התאמת הנאשם, ויש בסיס לטענה שבמצבו של הנאשם במישור זה יש מידה של גבוליות, נושא בו ראתה ההגנה טיעון לקולא. עוד נטען לעובדה שאין לחובת הנאשם הרשעות קודמות. בפני בית המשפט גם תסקיר המתאפיין באמביוולנטיות. יש בו כדי להצביע על בעייתיות הגלומה בנאשם בהיבטים שונים, ועם זאת, הומלץ, בין היתר בשים לב למצבו המנטלי, שיסתפק בית המשפט בעבודות שירות.

4. ואולם, בשלב זה של הדיון, מן הנמנע, שלא לציין את מורת רוח בית המשפט מכך שבמהלך הדיון התברר, שהחליטה התביעה לפצל את התנהלותה בין בית משפט זה לבין בית המשפט לתעבורה. הגם שייתכן ולא חרגה בכך התביעה הכללית מסמכויותיה על פי החוק, על פני הדברים, לא נכון ולא ראוי ששתי ערכאות שונות ידונו בשני רכיבים של אותה פרשה בדיוק, וחמור מכך, שגזר דינה של הערכאה הראשונה שנתנה את דעתה לנושא (בית המשפט לתעבורה), לא היה כלל בידיעת בא כוחה הנכבד של המאשימה. זאת, למרות שהמדובר בגזר דין שניתן לפני למעלה מארבע שנים. אלמלא הציגו הסניגור, לא היינו יודעים כלל, שביחס לרכיב התעבורתי, היינו הסעת נוסעים ברכב מעל המספר המותר, נדון כבר הנאשם, הורשע, וגם את דינו כבר סיים לרצות. פשיטא ופשיטא, שבפרשה שבמרכזה אירוע אחד, אין הצדקה לפצל באופן מלאכותי את רכיביו ואת הדיון בעניינו, כך שעבירת התעבורה תדון בנפרד והעבירה על חוק הכניסה לישראל בבית משפט זה, ומה גם שלמדנו, שאין יד אחת של התביעה הכללית יודעת כלל, מה עשתה, מה ביקשה, ומה קיבלה במסגרת גזר דין, היד האחרת. מכל מקום, מחויב בית משפט זה לזקוף את מצבי הספק ומחדלי התביעה לטובת הנאשם. לסיום פיסקה זו אתקשה שלא להביע את דעתי, שאלמלא העובדה שכתב אישום שעניינו באותה פרשה הוגש לבית המשפט לתעבורה, קשה להניח, שניתן היה לסיים את הפרשה ללא מאסר ממשי בפועל במסגרת מתחם הענישה דלעיל. חומרת העבירות – יתרה, ונכללו בה שני אלמנטים שלטעמי, כל אחד מהם, ולבטח שניהם גם יחד, היה בהם כדי להצדיק מאסר בפועל – הן העבירה שבמרכזה הסעה לישראל של 17 שוהים בלתי חוקיים, והן העבירה שסיכנה את חייהם תעבורתית, ולמעשה, סיכנה תעבורתית גם אחרים. ברם, יש בדרך בה התנהלה התביעה, טעם לפגם, שלעיקריו ניתן ביטוי כדלעיל, ובנסיבות אלה מחויב בית המשפט לזקוף מצב דברים זה לטובת הנאשם. לפיכך, בשים לב גם לכך שעל הפרק גם נאשם ללא כל עבר פלילי קודם ושהודה במיוחס לו תוך שהביע את חרטתו, אסתפק, למרות חומרת העבירה, במאסר לריצוי בעבודות שירות.

5. בד בבד, אורה בזה על ביטול הרשעתו בעבירה על סעיף 61 לפקודת התעבורה, ואמנע מלשקול את פסילת רישיונו על יסוד ההנחה שלכך כבר ניתן שיקול הדעת על ידי בית משפט לתעבורה ואין מקום לשוב לנושא שנית. בנסיבות אלה, וגם אם בגבול שורת הדין, אף אמנע מחילוט מכוניתו, וזאת, גם, תוך מתן משקל לכך שעל הפרק עבירה יחידה שבוצעה לפני קרוב לחמש שנים, ולפחות למיטב הידיעה, לא ביצע הנאשם מאז עבירות נוספות, בוודאי לא על חוק הכניסה לישראל.

הרשעת הנאשם בעבירה על פקודת התעבורה – מבוטלת בזה.

6. אשר לטענות ההגנה בדבר מצבו הפסיכיאטרי של הנאשם. ככלל, אינני בדעה שבמהותם של דברים מדובר בטיעון לקולא, בוודאי משעה שנמצא הנאשם כשיר לעמוד לדין, ואולם בנסיבות העניין מחויב בית המשפט להערה נוספת. לנאשם – רישיון נהיגה. על פי נסיבות הפרשה ובשים לב לכך שנתפס נוהג באוטובוס, אף ייתכן שהורשה הנאשם לנהוג ברכב ציבורי. גם אם מהטעמים שפורטו אמנע מענישה במישור זה, הרי משעה שעל הפרק נאשם שההגנה עצמה טוענת למצב פסיכיאטרי מורכב שבעטיו בוצעו העבירות, בפני מצב דברים שראוי שרשות הרישוי תהא מודעת לו. אין לבית המשפט כל דעה בשאלה האם נכון וראוי שיוסיף הנאשם ויאחוז בידו רישיון נהיגה, ואם אין בכך סיכון, מבחינתו של בית משפט זה, אף אין מניעה שיוסיף הוא ויחזיק ברישיונו. ואולם, במצב דברים זה, ראוי שייבדק הנושא ותינתן על כך הדעת בשל פוטנציאל הסיכון הגלום לכאורה במצב דברים זה. ניתנת בזה הוראה לבא כח המאשימה להעביר העתק מגזר דין זה לרשות הרישוי שתפעיל את שיקול דעתה באופן מאוזן וענייני, ככל שמתבקש הדבר מהאמור לעיל.

7. סוף דבר, מהטעמים שפורטו יפסוק בית המשפט את דברו ברף התחתון של מתחם הענישה, וכדלקמן:-

מאסר - מאסר בפועל לתקופה של 5 חודשים. תקופת מאסרו תרוצה בעבודות שירות מיום 26.1.2014 באגודה למען העיוור באשדוד.

מאסר על תנאי - מאסר על תנאי לתקופה של 3 חודשים. הנאשם ישא בעונש זה אם בתקופה של שנתיים מהיום יעבור עבירה נוספת לפי חוק הכניסה לישראל.

זכות ערעור על פסק הדין תוך 45 יום מהיום.

ניתן היום, ז' בטבת תשע"ד, 10 דצמבר 2013, במעמד הצדדים.