החלטתי לזכות את הנאשם.

1. הנאשם קיבל דוח לפיו ביום 20.12.09 לא ציית לתמרור ב – 37, עת נהג ברכב מסוג משא איסוזו כסוף (להלן "הרכב") ופנה ימינה מצומת נין לכביש 65.

הנאשם ביקש להשפט בגין דוח מושא תיק זה, ועל כן הוגש כתב האישום בתיק זה.

1. בתשובתו לאישום ביום 4.10.11 טען הנאשם "מודה בנהיגה בזמן ובמקום. עצרתי לפני קו העצירה". על כן, התיק נקבע לשמיעת הראיות.

בפתח ישיבת ההוכחות ביום 14.10.12, הסביר ביהמ"ש לנאשם, שלא היה מיוצג, את מהות ההליך ומהלכו.

1. מטעם התביעה העיד רס"ל סרג'י בדנקו (להלן "השוטר"), אשר ערך את הדוח ואת הסקיצה שבצדו השני של הדוח, שהתקבל וסומן ת/1. השוטר העיד כי איננו זוכר את המקרה (עמ' 2 ש' 5), מכאן שעדותו נסמכת על האמור בת/1 בלבד.

עפ"י ת/1 השוטר עמד בשול הדרך מכיוון כללי של צומת גולני וכ – 100 מ' לפני צומת נין עת הבחין בנאשם פונה ימינה מצומת נין "תוך כדי נהיגה רצופה ללא לעצור את רכבו עצירה מוחלטת לפני קו העצירה". לפני המשמרת בדק השוטר כי התמרור מוצב כחוק ונראה לעין בצורה ברורה.

השוטר נסע אחרי הנאשם, שהיה לבדו ברכב, תוך שמירה על קשר עין רצוף עד שנעצר על ידו. עוד נרשם על גבי הסקיצה, בהתייחס לרכב, כי "בצומת לא היה רכב לפניו או אחריו".

1. בחקירתו הנגדית חזר השוטר על כך שהרכב היה בודד. עוד השיב השוטר בחקירתו הנגדית כי ערך את הסקיצה בסיום עריכתו של הדוח ועל גבי צדו השני. לשאלת הנאשם ענה, כי הוא נותן לנאשם רק העתק מצדו הראשון של הדוח ואת הדוח במלואו מעביר לממונה עליו. השוטר העיד כי אינו זוכר היכן עצר את הנאשם ומה המרחק שעבר עד לעצירתו, אך שמר על קשר עין רציף עד לעצירתו. השוטר אף לא זכר אם הרכב היה רתום לעגלה. עוד עימת הנאשם את השוטר עם כך שדברי הנהג הרשומים בת/1: "לא שמתי לב שיש תמרור", אינם הדברים שאמר (עמ' 2 ש' 16 – 17), אך השוטר השיב כי כתב את שאמר לו הנאשם.
2. בפתח פרשת ההגנה העיד הנאשם, לאחר שהוזהר כדין. הנאשם סיפר כי בבוקר האירוע נסע למפגש עם מספר כלי רכב, שבחלקם מובילים כלי תעופה בגרור. הוא נכנס לתחנת הדלק עם כלי רכב נוספים מהחבורה, תדלק ובעת יציאתו מתחנת הדלק עצר, פנה ימינה ונסע כקילומטר עד לצומת הבא. אחריו יצאו כלי רכב נוספים מתחנת הדלק. בצומת הבא עמד בנתיב הפניה שמאלה ואז הגיעה אליו הניידת, והשוטר, שנעמד בכביש במקביל אליו והורה לו לעצור בצד לאחר הפניה שמאלה. הנאשם נעצר ולבקשת השוטר מסר לו את רשיונותיו. לטענתו, אמר לשוטר שעצר בקו העצירה של התמרור ב – 37 ומאחר שהשוטר לא רשם את דבריו, הנאשם סרב לחתום על גבי ת/1.
3. בחקירתו הנגדית השיב הנאשם כי יצאו אחריו מצומת נין מספר כלי רכב נוספים מהחבורה, אך הוא זוכר רק את מר דידי סגל (להלן "העד"), שעמד ביציאה מהצומת אחריו. עוד השיב, כי הבחין בניידת רק כשזו נעמדה במקביל אליו עת עמד במסלול הפניה שמאלה בצומת דברת בזמן שהעד עמד אחריו. כשעומת עם דברי הנהג, כפי שאלה נרשמו על גבי ת/1 השיב כי השוטר לא רשם את אשר הנאשם ביקש לרשום והוא הבחין בכך רק לאחר שקיבל את הדוח לידיו, ולא ידע כי באפשרותו לכתוב את תגובתו בכתב ידו.

לשאלת התביעה השיב כי עצר לפני מיקומו של התמרור ב – 37 וכי לא היו כלי רכב בכביש 65 מלבד אלה שיצאו מתחנת הדלק, כאשר אחריו יצא העד. הנאשם לא ידע להסביר לתביעה מדוע השוטר רשם על הסקיצה כי רכבו היה בודד בצומת בעת ביצוע העבירה, אך הדגיש כי דברים אלו נרשמו על גבי הסקיצה ולא נרשמו על גבי צדו הראשון של ת/1, שאותו קיבל לידיו.

1. עד ההגנה, מר דידי סגל , ציין בפתח חקירתו הראשית כי על אף חלוף הזמן, הוא זוכר את המקרה בברור. לדבריו, נכנס עם הנאשם לתדלק בתחנת הדלק בנין, כאשר כל אחד מהם נהג ברכב רתום לגרור. כשיצאו לכיוון הכביש הראשי, הנאשם נסע לפניו, עצר בתמרור עצור ופנה שמאלה והעד עצר אף הוא ופנה מיד אחרי הנאשם (עמ' 5 ש' 4 – 5). עוד הוסיף העד "אני יודע בפירוש שהוא עצר ביציאה מתחנת הדלק" (שם ש' 6). לאחר מכן, הבחין העד כי השוטר נעמד במקביל לנאשם, משוחח עמו ולאחר הפניה שמאלה בצומת דברת לא עקב אחר המשך ההתנהלות בין הנאשם לשוטר.
2. בחקירתו הנגדית השיב כי הבחין בניידת לראשונה כשעקפה אותו על מנת להורות לנאשם לעצור. הוא ראה שנאשם עצר לאחר הפניה, אך לא ראה לנכון לעצור גם הוא.

לשאלות ההגנה, השיב העד כי אינו זוכר אם בעת הארוע נסעו על הכביש כלי רכב נוספים וכך השיב אף לשאלות לעניין כלי הרכב שיצאו אחריו מתחנת הדלק. עם זאת, העד ענה לתובעת כי הזמן שעבר מיציאת הנאשם ליציאתו שלו מתחנת הדלק הינו "מרחק של עצירה ויציאה" (עמ' 5 ש' 32).

1. מצאתי את גרסת ההגנה, לפיה הנאשם עצר לפני תמרור ב – 37 וקו העצירה הלבן המסומן במקום וזאת לפני שהחל בפנייתו ימינה, כמהימנה. הארוע התרחש לפני כ – 4 שנים, כך שטבעי כי עדי ההגנה לא זוכרים לפרטי פרטים את הארוע. עם זאת, הנאשם גולל בפשטות את סדר הארועים מעת הפניה מצומת נין דרך המפגש לראשונה עם הניידת בצומת דברת ועד לרישום הדוח על ידי השוטר לאחר שהורה לו לעצור.

בדברי הנאשם אינני מוצאת גוזמאות או ניסיון לשפר את טיעוניו כך שיתאימו לגרסתו. נהפוך הוא, במספר נקודות הנאשם אישר את דברי התביעה שלכאורה אינם לטובתו, כגון העדר כלי רכב על גבי כביש, מה שיכול לפתות נהג לבצע פניה ללא עצירה, כמו גם העובדה שכלל לא הבחין בניידת עד לצומת דברת.

אני מוצאת את גרסתו של הנאשם לוגית, עקבית ואמינה. התרשמותי הבלתי אמצעית מעדותו של הנאשם היא כי הוא מספר את האמת ביחס לאופן התרחשות הדברים.

אני מוצאת שעל אף שהעד הנו ידידו של הנאשם, ומטבע הדברים הינו עד מעוניין, גרסתו מתארת את אשר ראה, ללא ניסיון להיטיב עם הנאשם. הוא זכר את הארוע, סיפר באופן ענייני את אשר ראה וציין כי לא היה עד לחילופי הדברים בין הנאשם לשוטר בצומת דברת כמו גם להתנהלות לאחר שהנאשם פנה שמאלה ועצר. העד טעה כשאמר כי הוא והנאשם פנו שמאלה בצומת היציאה מתחנת הדלק. אין מחלוקת כי השניים פנו ימינה ובצומת הבא פנו שמאלה. אני רואה בכך פליטת פה, ואינני סבורה שיש בכך כדי להפחית ממהימנותו של העד. גם התביעה, בצדק, לא התייחסה לכך בחקירתה ובסיכומיה. על כן, אני מוצאת את גרסתו, אשר עולה בקנה אחד עם גרסת הנאשם, ניטראלית ואמינה.

1. לא מצאתי פרכות או סתירות בעדותו של השוטר אל מול הרשום בת/1. התרשמתי כי עדותו לפניי היתה מהימנה.
2. גרסת התביעה וגרסת ההגנה סותרות זו את זו בשתי נקודות, העיקרית הינה כמובן, השאלה האם הנאשם עצר לפני קו העצירה בטרם פנה, והשניה, האם אמר הנאשם לשוטר את הדברים שנרשמו בפרק דברי הנהג בת/1.
3. אני סבורה כי במקרה זה כפות המאזניים מעויינות, משום ששתי הגרסאות שהונחו לפניי נראות לי אמינות בה במידה. במצב דברים זה, ונוכח המשקל הראייתי הנדרש לצורך הרשעה בפלילים, התוצאה הינה כי אני מזכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום.

ניתנה היום, כז' חשון תשע"ג, 12 נובמבר 2012, במעמד הצדדים.