ע"י ב"כ עוה"ד אשרף סיף

בפני התנגדות לביצוע שטר על סך 185,000 ₪ אשר חולל.

הנתבעת טענה כי פרעה השיק על ידי מתן שיק נוסף בסך 115,000 ₪ אשר נפרע ובמזומן בסך 70,000 ₪.

התובע טוען כי שולם 115,000 ₪ וכן 40,000 ₪ ו-15,000 ₪ במזומן, סכומים אלו בנוסף לשיק על סך 185,000 שלא כובד, מסתכמים ל 355,000 ₪ ומהווים את סך ה 100,000 דולר בשקלים שעזאת פריתך היה חייב להחזיר לו לאחר שביטל את עסקת מכר ביתו.

נטל השכנוע כי ניתנה תמורה מלאה בעד השיק שאוחז התובע היא על הנתבעת.

להלן ייבחנו הראיות שהובאו בפני והאם יש בהן כדי להרים הנטל.

א. הראיות

בפני העידו התובע ומנהל הנתבעת, מר נאסר פריתך.

מקריאת תצהיריהם ושמיעת עדותם מתבררות הנסיבות הבאות:

1. לתובע ולמשפחתו חברה למוצרי חשמל ואלקטרוניקה. לעזאת פריתך (אחיו של נאסר פריתך – מנהל הנתבעת) היה בנין ובו סופרמרקט, אולם אירועים במרתף, בית קולנוע פיצריה ומשרדים שהושכרו לעו"ד.
2. בין התובע לבין עזאת פרח נקשרו בשנת 2008 שתי עסקאות גדולות: האחת – מכירת ציוד אלקטרוני לאולם החתונות של עזאת בשווי של כ-400,000 ₪ (פרו' עמ' 14 ש' 1-6) והשניה – רכישת דירה של עזאת בשועפט, בשווי של 300,000 דולר.
3. על פי גרסת התובע הוא שילם את מלוא התמורה בגין הדירה, כשעזאת הבטיח למסור החזקה בתוך כמה חודשים. להבטחת ביצוע העסקה קיבל ביום 24/2/08 יפוי כח נוטריוני בלתי חוזר לטובתו (צורף לתצהירו). לאחר כמה שבועות, חזר בו עזאת מהעסקה, החזיר לו 200,000 דולר ונותר חייב 100,000 דולר, אותם הבטיח להשיב בתוך כמה ימים. יפוי הכח הנוטריוני לא בוטל ונשאר בחזקתו של התובע עד היום (עמ' 16 ש' 10).

200,000 הדולר מתוך ה-300,000 דולר ששולמו על ידי התובע, הוחזרו "במזומן אצל חלפן כספים בשם אלג'ולי שיושב ברמאלה בשקלים ואח שלו (הכוונה לנאסר פריתך-מ.ק.) יודע את זה". (פרו' עמ' 15 ש' 15 ).

1. לגבי מכירת הציוד האלקטרוני לאולם החתונות, טוען התובע כי עזאת מסר שיקים שחזרו ולאחר שברח מהארץ וועדה של מכובדי מזרח ירושלים התכנסה לפתור בעיות של כ 126 נושים נוספים שהופיעו בפניה, לרבות התובע, והיא הורתה לשלם לתובע סכום מסוים שאינו מהווה את התמורה המלאה של העסקה, בהתחשב במצב החובות ויתר הנושים. (פרו' ש' 28-30, 32). הסכומים המדויקים לא היו זכורים לתובע והנתבעת מצידה לא הציגה כל ראיות בענין זה.
2. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה, האם הסכומים ששולמו לתובע באמצעות הוועדה, נוגעים לעסקת מוצרי האלקטרוניקה או גם לעסקת רכישת הבית השבת יתרת הסכום ששילם ולא הוחזרה.

התובע חזר וטען בעדותו באופן נחרץ כי הוועדה כלל לא התייחסה לעסקת רכישת ביתו של עזאת, אלא רק לחוב בגין מוצרי החשמל (פרו' עמ' 11 ש'20, ש' 22, עמ'12 ש' 14, עמ' 14 ש' 21 וש' 24). הנתבעת יכלה להפריך טענות אלו, לו רק היתה מעידה מי מבין חמשת חברי הוועדה המכובדת של מזרח ירושלים, שישבה על המדוכה והורתה על חלוקת הכספים לנושים השונים.

אי הבאת עדים פועלת לרעת זה שנמנע להביאם ובוודאי שאינה מסייעת לו להרים את נטל השכנוע המוטל עליו.

יתכן שהתובע לא היה זקוק לוועדה שתורה על תשלום חלקי של החוב בענין עסקת הבית, משום שהחזיק בידיו בטוחה - יפוי כח נוטריוני המעביר לו את הבעלות באותו בית. ב"כ הנתבעת טוען בדיוק ההיפך ש"אין זה מתקבל על הדעת כי נושה שיש לו תביעת חוב נגד מישהו יעשה פיצול בין תביעות החוב שלו...." (פרו' עמ' 19 ש' 11). הנה כי כן, לא די בהגיון כדי להרים את נטל השכנוע, כי אם בראיות שיסתרו את החזקה שהתובע נתן תמורה בעד השיק שהוא אוחז בו.

1. נאסר פריתך בתצהירו מטעם הנתבעת, הצהיר כי אחיו היה חייב כספים לתובע. הוא לא מפרט בגין מה הגיעו לו כספים, אלא טוען שסוכם כי "החוב...יעמוד על סך של 370,000 ₪ אותם קיבל מר אבו עצב" (ס' 4 לתצהיר)
2. עוד הצהיר כי "מר אבו עצב ראמי קיבל ממני סכומים בדרכים לא חוקיות, ואי לכך נאלצתי לשלם לו ללא כל הצדקה סכום של 55,000 ₪ במזומן וכל (צ"ל עוד-מ.ק.) סכום של 115,000 ₪ בהמחאה בנקאית". יש לציין כי הטענה שהתובע אישר קבלת סך 70,000 ₪ במזומן, כפי שצוין בהתנגדותו נעלמה מהדיון שבפני. (ב"כ התובע באחד המסמכים הפנה לתשומת לב המותב הקודם כי אין במסמך בערבית שצורף לבקשה שום אזכור של 70,000 ₪, בניגוד לכיתוב שהוסף בעברית בראש המסמך מסמך מיום13/7/10 סעיף 7).
3. בעדותו הסביר נציג הנתבעת מדוע היה צורך להמשיך ולשלם לתובע - אחיו של התובע לא הסתפק בסכומים שקבעה הוועדה "ואמר שהוא לא מסכים ורוצה את כל ההפרש ואני הסכמתי. זה לא היה בקלות שהסכמתי היה הרבה בלאגן" (פרו' עמ' 18 ש' 7-8). לא היתה מחלוקת כי הוועדה לא החזירה את מלוא הסכומים לנושים ויש הגיון בכך, שעה שמדובר בחובות של 26 מיליון ₪ - כך העיד נאסר.
4. משלא הוצג כל מסמך לפיו התובע ויתר על יתרת הסכומים שמגיעים לו, אין חשיבות לשאלה במה דנה הוועדה, והנתבעת אינה יכולה לטעון שנתנה תמורה חלף השיק בסך 185,000 ₪.
5. מחקירתו של התובע עלה כי לאחר שלא שולם לו מלוא הסכום שמגיע לו בגין ביטול מכירת הבית (השבת היתרה בסך 100,000 דולר), הוא השתלט על מסעדת פיצריה בבנין ששייך לבעל חובו וסירב לפנות המקום, עד שיגיעו עמו להסדר על מלוא הסכום. ב"כ הנתבעת מלין על הכוחניות שהפגין התובע, אולם אם לא היתה לכך הצדקה ולא היתה נותרת יתרת חוב, משפחת פריתך היתה מסלקת את התובע מהנכס בדרך כוחנית לא פחות, אולם מה שקרה בעקבות כך הוא שנאסר פריתך הסכים לפרוע מלוא החוב באמצעות שיקים דחויים 185,000 ₪, 115,000 ₪ ותשלומי מזומן שהגיעו באמצעות שליח וניתנה לכל אחד מסכומים אלו קבלה (40,000 ₪ ו-15,000 ₪).
6. הסכומים הללו אינם מסתדרים עם הטענה ששולם במזומן 70,000 ולכן נאסר העיד ש"חוץ מזה יש עוד 15,000 ₪ שילמתי לו במזומן" (עמ' 18 ש' 2). למזומן זה לא התקבל כל אישור קבלה מהתובע, בניגוד לשני הסכומים במזומן הקודמים, מה שמביא אותי למסקנה כי מדובר בעדות כבושה שנועדה לסדר את המספרים שיתאימו לגרסה כאילו שולם 70,000 ₪ ועוד 115,000 ₪ כנגד השיק על סך 185,000 ש"ח. אם אכן כך היה מדוע לא הוחזר השיק על סך 185,000 ₪ עוד במועד תשלום הסך של 115,000 ₪. כל חייב שמבקש למחזר חובותיו מחליף שיקים בתמורה לשיקים ולא משלם לנושה ומשאיר בידיו את השיקים המקוריים. לא התרשמתי כי נאסר היה חסר ניסיון ותמים עד כדי כך.
7. דברים נוספים שאמר נאסר ואשר לא נשמעו סבירים ולא הוכחו נגעו לכך שאולץ לשלם לתובע או שוכנע על ידי אחיו של התובע שלאחר שישלם לתובע, יוחזר לו הכסף על ידי אחיו (פרו' עמ' 18 ש' 10-11).
8. בחקירתו החוזרת העלה נאסר טענה חדשה לפיה הבית שימש כבטוחה להחזרת החוב של מוצרי האלקטרוניקה, משמע כלל לא היתה עסקת מכירת הבית?!

כנראה שטענה זו אף לא נמסרה לבא כוחו, שאם לא כן, לא היה זה שואל לגבי שתי העסקאות:

"ש. אגיד לך שהוועדה דנה גם בתביעת החוב שלך לעניין הבית וגם בענין תביעת החוב שלך בעניין מוצרי החשמל", "ש. הוועדה קבעה שמגיע לך סכום חוב בגין שתי עסקאות סך של 370,000 ₪..."(פרו' עמ' 14 ש' 19 וש' 22).

1. גרסה נוספת שלא מוצתה עד תום היתה שנאסר נחטף על ידי התובע ואולץ בכפיה לחתום על השיק בסך 185,000 ₪, משמע מלכתחילה גם סכום זה לא היה מגיע לתובע? ב"כ התובע התנגד להרחבת חזית והתנגדותו התקבלה. עצם העלאת טענה זו בשלב כה מאוחר מלמדת על היותה כבושה ופוגעת אנושות במהימנות העד מטעם הנתבעת.

לסיכום

1. לאחר ששמעתי העדים ושקלתי טענות הצדדים, אני מוצאת להעדיף את עדותו של התובע על פני זו של נציג הנתבעת. התרשמתי מהקוהרנטיות, הסבירות של דבריו והבטחון בו העיד על דברים מידיעתו האישית, לעומת עדותו של נציג הנתבעת שהיתה בלתי עקבית ובחלקה לא הגיונית ובעיקר נעדרת כל תימוכין, אם בדמות מסמכים ואם בדמות עדים נוספים שלא היתה כל מניעה לזמנם.
2. גם אם עדותו של נציג הנתבעת היתה שקולה לזו של התובע, לא היה בכך די כדי להרים את נטל השכנוע ועל כן אין לי אלא לקבל התביעה. הליכי ההוצאה לפועל יימשכו כסדרם.
3. אני מחייבת את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בגין הליך זה בסך של 10,000 ₪, אשר ישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ו' כסלו תשע"ו, 18 נובמבר 2015, בהעדר הצדדים.