1. לפני תביעה לתשלום פיצויים בגין נזקי גוף הן עפ"י פקודת הנזיקין והן עפ"י חוק חוזה הבטוח.
2. על - פי האמור בכתב התביעה, התובע יליד 8.9.79, היה, בכל הזמנים הרלבנטיים לתביעה, סטודנט לקולנוע אצל נתבעת 3, ושימש כצלם בסרט אשר צולם במסגרת בית הספר של נתבעת 3, כשנתבע 4 הינו הבמאי ו/או המפיק של הסרט הנ"ל.
3. נתבעות 1 ו – 2 הינן חברות ביטוח אשר הוציאו פוליסות לביטוח, לזכות נתבעים 3 ו – 4, לפיהן חייבות לשפות את התובע בגין כל נזקיו:
4. פוליסה מס' 31007832/07 "מגן" לעסק, אשר הוצאה ע"י נתבעת 2 לנתבע 3 (אחריות מעבידים ואחריות צד שלישי).
5. פוליסת בטוח מס' 7-21476181-00 כלפי צד שלישי, אשר הוצאה ע"י נתבעת 2 עבור המבוטח שי שמעון (נתבע 4).
6. פוליסת בטוח תאונות אישיות מס' 6-16557110-00 אשר הוצאה ע"י נתבעת 2 עבור נתבע 3 והכוללת פיצוי בגין נכות תמידית וגמורה וכן עבור אי כושר לעבודה.
7. על - פי האמור בכתב התביעה ביום 29.6.07, במהלך צילומי סרט במסגרת נתבעת 3, נפל התובע בצפון ת"א מגג בנין בן קומה אחת בו הוכן הסרט. כתוצאה מנפילה זו הוא שבר את כתפו וזרועו השמאלית וידו גובסה.
8. התאונה הוכרה ע"י המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה ונקבעו לו נכויות זמניות כדלקמן:
9. 100% מ – 29.9.07 עד 30.11.07.
10. 20% מ – 1.12.07 עד 2.12.07.
11. 100% מ – 3.12.07 עד 15.3.08
12. 20% מ – 16.3.08 עד 15.6.08.

כמו כן נקבעה נכות צמיתה בשיעור 5% מיום 16.6.08.

1. התובע הגיש חוות דעת רפואית של מומחה רפואי בתחום האורתופדיה של ד"ר יעקב קואטלר, שקבע לו נכות צמיתה בשיעור 10%.
2. הנתבעים הגישו חוות דעת מטעמם של מומחה רפואי בתחום האורתופדיה של ד"ר מיכאל טנצמן, שקבע כי לא נותרה לתובע נכות צמיתה.
3. המומחה הרפואי בתחום האורתופדיה מטעם בית המשפט, ד"ר אוריאל דרייפוס, ציין בחוות דעתו, כי התובע נחבל ביום 29.6.07 כשנפל מגג ואובחן שבר רוחבי של אמצע עצם הזרוע משמאל, ביום 27.11.07 נמצא איחוי מלא של השבר. ביום 3.12.07 בזמן משחק כדורסל חש כאב פתאומי בזרוע שמאל. בצילום אובחן שבר חוזר בזרוע שמאל. מאחר ובזמן בדיקתו של התובע ע"י ד"ר דרייפוס עברו כארבע וחצי שנים מיום התאונה, ניתן לראות את המצב כיציב. בבדיקה נמצאו טווחי תנועה תפקודיים בכתף ובמרפק שמאל וכוח גס שמור. ד"ר דרייפוס קבע לתובע נכות צמיתה בשיעור 5%. המומחה אף קבע נכויות זמניות, וכן הוסיף כי אין לתובע מגבלות תפקודיות בשים לב לעבודתו ומקצועו.
4. נתבעים 1 ו – 3 בכתב הגנתם הכחישו את הארוע על נסיבותיו ואחריותם. עוד טוענים הנתבעים כי התובע עסק בצילום סרט לאחר שלמד ותודרך וטיבה של העבודה הובהרה לו היטב. כמו כן טענו, כי רשלנותו של התובע היא זו שגרמה לפציעתו. כמו כן האירוע נגרם ע"י מקרה בלתי רגיל או חריג שאדם סביר לא יכול היה לראותו מראש ולא ניתן היה למנוע תוצאותיו אף לא בזהירות ראויה.
5. נתבעים 2 ו – 4 בכתב הגנתם טענו כי התאונה ארעה כתוצאה מרשלנותו של התובע, דבר שניתק את הקשר הסיבתי בין מעשי נתבע 4 לבין התובע.
6. בתצהיר עדותו הראשית של התובע, הוא חוזר על האמור בכתב התביעה. התובע מוסיף כי הוא זכאי לקבל מנתבעת 2 בגין פוליסה לביטוח תאונות אישיות מס' 6-16557110-00 פיצוי לפי 5% נכות צמיתה וכן תשלום בגין אי כושר לעבודה במשך 10 חודשים. כמו כן הוא תובע את ההוצאות בגין המומחים הרפואיים. עוד מצהיר התובע כי עבר טיפולים פסיכולוגיים שעלו לו כסף רב (הוא לא צירף חוות דעת רפואית של פסיכולוג או פסיכיאטר).
7. התובע מצהיר כי נעשה עצמאי 4 חודשים לפני התאונה, עבד כתאורן וצלם עם לקוחות שונים והשתכר כ- 5,000 – 6,000 ₪ לחודש. עד אז מירב זמנו הוקדש ללימודי קולנוע. מיום חזרתו לעבודה עבד כעוסק פטור באולפני ג.ג למעט חודשים אוגוסט – דצמבר 2006 ומרץ 2009.
8. בחקירתו הנגדית נשאל התובע על כך ששימש בזמן האירוע כצלם בסרט עצמאי, השיב בשלילה והוסיף כי בסרט השתתפו תלמידי הכיתה והסרט הוסרט. זו עבודה שקיבל עליה ציון בתעודת גמר. הסרט עבר אישור תסריט ע"י וועדה , התגלה קונפליקט שהם לא היו שותפים לו. אף אחד לא אמר להם שהם לא מכוסים בפוליסה. התובע ידע שיש קונפליקט בין נתבע 4 לבין מנהל בית הספר, אך לא ידע מהו. הוא בסך הכל שימש כצלם. מאחר והסרט הוסרט הם הבינו שהקונפליקט נסגר. הוצגה לעד הודעה שמסר בביטוח הלאומי שבה הצהיר כי נפל מגובה 4 מ' על הארץ תוך כדי עבודה. את הסרט עשה בחור בשם שמעון שי שהוא בוגר ביה"ס בירושלים ששם גם התובע למד, אך לא במסגרת ביה"ס. מדובר בבחור שהחליט לעשות סרט באופן עצמאי, אך התובע השתתף בו כתלמיד. הוצאה עוד פוליסה, אך העד רק משער מדוע הוצאה. על הצילום מגבוה היתה ההחלטה של הבמאי, הצלם ותאורן. התובע ערך סיור מקדים במקום, כך שביום הצילום הכיר את המקום וידע היכן הוא צריך להיות. הצלם לא אמור לבדוק את חוזק הגג. התובע לא מצא לנכון לתבוע את הבעלים של המבנה, כי היה סבור שיש לו פוליסת ביטוח ברת תוקף.
9. התובע נחקר גם לגבי גובה הכנסתו, שטען כי היא היתה 5,000 – 6,000 ₪ בעוד שבתיק המל"ל חישוב שכר רבע שנתי הוא 5,653 ₪, והשיב כי הדבר אינו סביר. הוא היה מושבת עקב עריכת הסרט לפני האירוע כחודש וחצי חודשיים. התובע קיבל דמי פגיעה מהמל"ל.

התובע לא ערער על הנתונים של המל"ל בגלל מצבו הנפשי. אחרי 11 חודשים החלים וחזר לעבוד. התובע סבר שמגיע לו פיצוי גם מפוליסת הביטוח וגם עקב הרשלנות כי עלו על גג מסוכן. התובע הלך על הגג אחורנית, דרך על גג אסבסט ששבר. לא ידע שהגג מסוכן ולא ראה את האסבסט.

1. מר רנן שור הופיע כעד מטעם בית הספר, שהוא מייסדו ומנהל בית הספר לקולנוע וטלויזיה סם שפיגל. בתצהיר עדותו הראשית מצהיר העד כי אם ניתן אישור בית הספר להפקה, הסרט מופיע תחת המטריה של בית הספר והקריטריונים נבדקים באופן קפדני. מאחר ובית הספר משמש כהפקה הוא גם מקבל את הזכויות על הסרט. הסרט נשוא תיק זה חרג מהקריטריונים של בית הספר, ונתבע 4 עמד על התחלות הצילומים ללא הסדרה מתאימה של זכויות יוצרים למוסיקה של הסרט. סוכם כי הוא יפיק את הסרט במסגרת חוץ בית ספרית, תוך לקיחת אחריות על הסרט. נתבע 4 הסכים לכך והזכויות על הסרט נשארו בידיו. שי פנה להכיר בסרט כמטלת גמר, וכדי שלא לפגוע בו אישר בית הספר את הסרט כמטלת גמר. הגג ממנו נפל התובע אינו בשטח בית הספר ו/או בבעלותו ו/או בשליטת בית הספר, ולפיכך אין כל אחריות על בית הספר.
2. בחקירתו הנגדית אישר העד כי התובע ונתבע 4 היו תלמידים בבית הספר, אך הסרט לא נעשה במסגרת בית הספר, למרות שהמדובר בסרט סטודנטים. בשיחה עם נתבע 4 הבהיר העד כי אם לא יבדוק את זכויות המוסיקה הסרט יהיה עצמאי וכל האחריות תעבור על נתבע 4, והוא אמנם הסכים לכך. בית הספר לא בודק אתר שבו בוצעה הפעילות של בית הספר מבחינה בטיחותית, כי זה לא התפקיד של בית הספר. ובית הספר לא יכול לעמוד בכך. הסטודנט צריך לעשות את זה ומולו עומד חונך של בית הספר. סטודנט עם הבמאי יושבים ובודקים את האישורים של האתר ואת נושא הבטיחות. העד אינו זוכר אם בתקופה הרלבנטית היה אחראי בטיחות. אינו זוכר אם היו להם הנחיות כתובות על עבודה בגובה. לעד נראה ברור שלא הולכים אחורה על גג ולכן לא נתנו בעניין זה הדרכה.
3. נתבע 4 העיד אף הוא. בתצהיר עדותו הראשית הצהיר כי הוא והתובע היו סטודנטים, שהכינו סרט קצר במסגרת הלימודים. כחלק מהלימודים הכין נתבע 4 סרט, כאשר התובע היה הצלם. באופן דומה הוא השתתף בסרטים של סטודנטים אחרים. מאחר וגם העד וגם התובע היו סטודנטים לא היה מצב בו העד נתן הוראות לתובע. העד אף מצהיר כי לא אמר לתובע לכוון את הפנסים וזה לא היה במסגרת תפקידו, שכן היה תאורן על הסט. העד לא ידע כי התובע טיפס על הגג עד ששמע את הנפילה. טיפוס התובע על הגג היה מיוזמתו. בחקירתו הנגדית אישר העד כי בתוכנית הקרנת סרטי הגמר מופיע גם סרט זה. מי שביצע את הסרט היו סטודנטים והוא היה גם המפיק וגם הבמאי. אף אחד לא הוציא הודעה כי לא מכירים בסרט. גם לא אמרו שמי שמשתתף בסרט הדבר על אחריותו. מפיק בסרט סטודנטים אחראי לוגיסטי וכלכלי על הסרט. הוא לא יוזם את הצילומים ולא בוחר את הלוקיישנים. מקום ההסרטה נקבע בדיאלוג בין הבמאי לצלם. היה סיור מוקדם באתר ונקבע כי הפריים יהיה צילום מול חלון זכוכית. מקום הפנסים על הגג נעשה בדיאלוג בין העד לבין הצלם ולבין התאורן. העד ידע כי הפנסים נמצאים על הגג. הוא לא בדק את הגג. העד והתובע ערכו את תוכנית התאורה. העד דאג כי יהיה ביטוח בגלל שהמקום היה מסוכן. העד מאשר את תוכן השיחה עם מר רנן שור כפי שהעיד האחרון. בית הספר קידם את הסרט אך אין לבית הספר זכויות כלכליות או קנייניות על הסרט. רנן הפסיק את תמיכתו האמנותית והכלכלית בסרט עוד לפני ההסרטה. העד אינו יודע האם הסטודיו בו צולם הסרט ידוע כמקום שמאפשר לסטודנטים להשתמש בו כסט צילומים.

ניתוח הראיות

1. אין מחלוקת כי הסרט היה סרט סטודנטים. השאלה שבמחלוקת היא: האם נעשה במסגרת בית הספר? על פי עדותו של נתבע 4 ועל פי עדותו של מנהל בית הספר מר רנן שור, עקב מחלוקת בין נתבע 4 לבין מר רנן שור, נאמר לנתבע 4 כי הסרט הוא על אחריות של נתבע 4, ולפיכך גם זכויות הסרט הם שלו, בניגוד לסרטים של סטודנטים שאושרו, שבהם הזכויות היו שמורות לבית הספר. נכון הדבר כי כדי שלא לפגוע בנתבע 4 החליט מר רנן שור כי הסרט יכלל במסגרת ציוני הגמר של נתבע 4, אך היה ברור הן לנתבע 4 והן למר רנן שור כי הסרט הוא פרטי ולא מטעם בית הספר.

האחריות

1. הגם שבסיכומי התובע לא פורטה טענת רשלנות, ולפיכך היה מקום לקבוע כי התובע ויתר עליה (ולמרות שפורטה בכתב התביעה) אדון תחילה בשאלה זו.
2. הסרט היה פרטי ולא מטעם בית הספר ונאמר לנתבע 4 כי הוא מקבל על עצמו את כל האחריות.
3. מקום הנפילה היה מגג של סטודיו למחול בת"א, שלא היה קשור לבית הספר והוא לא נדרש לאשר אותו. נתבע 4 שילם על השימוש בגג.
4. גם אם קיימת חובת זהירות מושגית של בית הספר לפעילות הסטודנטים, הרי במקרה זה לא חלה חובת זהירות קונקרטית, שכן כאמור, הסרט נעשה באופן פרטי וללא אישור בית הספר.
5. לפיכך אין אחריות לנתבע 3.
6. נתבע 4 העיד כי העליה על הגג של התובע היתה על דעת עצמו, מבלי שהוא ידע כי התובע עלה על הגג. יתרה מכך, התובע עלה על הגג והלך אחורנית מבלי ששם ליבו למצב של הגג שמאחוריו. לפיכך גם לא ניתן לייחס אחריות לנתבע 4.
7. מאחר ובעל המבנה לא נתבע, אין מקום להתייחס לשאלת אחריותו.

החבות לפי פוליסות הביטוח

1. על – פי פוליסה מס' 6-16557110-00 שהיא פוליסת תאונות אישות, היא מכסה 170 סטודנטים במשך 24 שעות לכל תקופת הביטוח.
2. אין מחלוקת כי התובע היה בעת האירוע נשוא תיק זה, סטודנט אצל נתבעת 3.
3. נתבעים 1 ו – 3 לא התייחסו כלל בסיכומיהם לחיוב בגין הפוליסה הזו.
4. על פי הפוליסה, הפיצוי בגין 5% נכות שנקבעו לתובע ע"י המומחה מטעם בית המשפט, הוא 7,500 ₪ נומינלי. בעד כל שבוע של אי כושר סך של 600 ₪ נומינלי. התובע החלים לאחר 5 חודשים, אלא שלאחר מכן נפצע שוב באותה היד במשחק כדורסל והיה תקופה נוספת באי כושר. לפיכך תחושב לו רק התקופה הראשונה בת ה – 5 חודשים, לפיכך זכאי התובע לפיצוי בגין 23 שבועות בסך נומינלי של 13,800 ₪. סך כל הפיצוי לפי פוליסה מס' 6-16557110-00 הוא 21,300 ₪.
5. באשר לפוליסה מס' 7-21476181-00 שמכסה את נתבע 4 בהיותו מפיק ומנהל הפקה באשר לנזקי צד ג', הרי יש לפעול לפי

האמור בפוליסה, דהיינו פיצוי בגין 5 חודשים (לפי החישוב דלעיל) כאשר יש לגרוע שבוע אחד לפי הוראות הפוליסה, לפיכך הסכום הוא 12,000 ₪.

30. התוצאה הסופית היא כי על נתבעות 1 ו – 3 לשלם לתובע סך של 21,300 ₪ ועל נתבעים 2 ו – 4 לשלם לתובע סך של 12,000 ₪.

1. הסכומים יוצמדו לחישוב על פי הפוליסה.
2. עוד אני מחייב את הנתבעים לשלם את הוצאות המשפט, כשהם נושאים הפרשי הצמדה וריבית מיום הוצאתם עד לתשלום בפועל. כמו כן אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע שכ"ט עו"ד בשיעור 20% מהסכום המוצמד, שישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

זכות ערעור תוך 45 יום.

המזכירות תשלח פסק הדין לצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ל' אב תשע"ד, 26 אוגוסט 2014, בהעדר הצדדים.