בפני תביעה שעניינה נזקים שנגרמו לרכב בבעלות התובעת בתאונת דרכים שארעה ביום 7/4/09, בין רכב התובעת לבין רכב בו נהג הנתבע 1, והמבוטח על-ידי הנתבעת 2 (להלן: "רכב הנתבעים").

בכתב התביעה נטען, כי בתאריך 7/4/09 בשעה 23:15 לערך, נסע נהג התובעת בבאקה אל גרביה, ונפגע מהרכב הפוגע תוך כדי נסיעה. זו גם הגרסה שנמסרה לחברת הביטוח, על פיה רכב הנתבעים "נכנס" ברכב התובעת מהצד במהלך נסיעה.

יצויין, כי רכב התובעת הוא רכב של חברה ומי שמסר את ההודעה לחברת הביטוח, היה מי מטעם החברה ולאו דווקא נהג התובעת.

לענייננו חשוב, כי בשלב הראשוני – הן בשלב ההודעה לחברת הביטוח והן בשלב הגשת התביעה - לא נמסרה גרסה מדויקת מצד התובעת בדבר אופן השתלשלות התאונה.

לעומת העדר גרסה בנוגע לנסיבות התאונה מצד התובעת, בכתב ההגנה נטען, כי במועד התאונה, בשעה שרכב הנתבעים נסע בתוך הצומת, הגיע לפתח רכב התובעת מצד שמאל בחוסר זהירות מבלי לשים דעתו לרכב הנתבעים, התפרץ לצומת לא פנוי מבלי לציית לתמרור "עצור" המוצב בכיוון נסיעתו ופגע ברכב הנתבעים.

הנתבעים הוסיפו, כי רכב התובעת נסע במהירות מופרזת ללא שימוש באורות, כאשר אירוע התאונה התרחש בשעת לילה מאוחרת וחשוכה.

התביעה שהוגשה בשנת 2010 נדונה רק בשנת 2012, וזאת בעיקר עקב מספר דחיות לבקשת הנתבעים, על מנת לשמוע עדותו של עד ניטראלי לתאונה, אשר לא התייצב פעם בטענה, כי נפגע בתאונת עבודה ובפעמים אחרות בלא כל הסבר. העד הניטראלי אף לא המציא אישור מחלה כפי שהורה לו בית המשפט. יצויין, כי הנתבעים טענו שהעד הניטראלי מפחד להעיד שכן אוים, אך טענה זו לא נתמכה בדבר, מלבד עדות הנתבע, אודות דבריו עם העד.

בדיון ההוכחות, העיד נהג התובעת ועד מטעמו. נהג התובעת העיד, כי במהלך נסיעה בכביש ראשי בבאקה אל גרביה, כאשר יש נתיב נסיעה אחד, היה רכב הנתבעים בצומת בצד, הוא רצה לפנות ימינה או לעשות פרסה ונתן לו מכה בגלגל האחורי שמאלי. העד טען, כי אין תמרור עצור בכיוון נסיעתו מדובר בכביש ראשי. לשאלה באיזו שעה היתה התאונה, השיב ונידב מידע ביוזמתו: "בערב. נסעתי עם אורות. בערב אני נוסע עם אורות" (עמ' 1 לפרוטוקול, שורה 17).

בחקירה הנגדית, נשאל העד, האם הנתבע הגיע ממולו והתחיל לבצע פרסה, העד השיב, כי עקף אותו כמעט עבר אותו ואז שמע בום והרכב שלו הסתובב. לשאלת בית המשפט אם לא ראה את מכונית התובעת כאשר החל לעבור את הצומת, השיב, כי יש לנתבע יש קו עצירה, הוא עצר ואחר כך עבר. כאשר נשאל נהג התובעת על כך שהדברים לא נאמרו בכתב ההגנה טען, כי סיפר לבוס שלו, ושב והבהיר: "הודעתי לבוס שלי על התאונה ועל מה שקרה בדיוק" (עמ' 2, שורה 24). לשאלה מה נאמר אחרי התאונה, השיב, כי הנתבע אמר שחזר מירושלים באוטובוס וצריך לאסוף את אשתו ואמו, כאשר נאמר לו שאמו של הנתבע נפטרה השיב, כי זה מה שהוא אמר וזו הבעיה שלו. העד הכחיש, כי אמר לעד הניטרלי לא להגיע לדיון. כאשר הוטח בפני העד, כי אינו אומר אמת וזאת מאחר שיש לו השתתפות עצמית ונזק, טען, כי אינו עובד עוד אצל התובעת זמן רב ואין לו מה להפסיד. עד התובעת הבהיר, כי היה עם עוד שניים ברכב, והביא רק אחד מאלו שהיו איתו להעיד, כי השלישי במבחנים.

מטעם התובעת העיד עד נוסף, מר מוסלם אבו מוך שישב ברכב. לדברי העד, נסעו ישר בכביש, הייתה צומת, פתאום "תפס" אותם מישהו מאחורה והסתובבו. לפי עדותו לא היה במקום תמרור, כי זה כביש ראשי. העד העיד, כי רכב הנתבעים הגיע מהצד. הוא לא שם לב מאיפה הוא הגיע, הם נסעו בכביש הראשי. אחרי התאונה, עצרו באמצע הכביש, ודיברו, הנתבע אמר שהוא מצטער ובא לקחת את אמא שלו ואשתו "סגרנו הכל" (עמ' 4 לפרוטוקול, שורה 20). כאשר נאמר לו שנהג התובעת לא סיפר שנהג הנתבעים ביקש סליחה, השיב, כי הוא שמע אותו. גם עד זה הכחיש כי אמר לעד הניטראלי לא להגיע להעיד. העד הכחיש כי הגיעו מכביש צדדי, וכאשר נשאל איך לא ראו את רכב הנתבעים, השיב כי הוא היה חייב לראות אותם, זכות הקדימה שלהם. לפי עדותו: "לא ראינו אותו נקודה" (עמ' 5, שורה 13).

לעומת עדויות אלה, מסר הנתבע בעדותו, כי היה במהלך עריכת פרסה במקום מותר בצומת, פתאום יצא רכב התובעים בדרך צדדית ופגע בו. לדבריו, יש לרכב התובעת בכיוון נסיעתו תמרור עצור והוא נסע בלי אורות. הנתבע העיד, כי לא ראה את רכב התובעת. בפני העד הוצגו תמונות של המקום והוא הסביר כי רכב התובעת הגיע מהכביש הצדדי שנמצא בסמוך לצומת, כאשר כפי שנראה גם בתמונה בכיוון נסיעת נהג התובעת היה שלט עצור. לדבריו, במועד התאונה לא היתה במקום תאורה, והם נסעו ללא אורות. הנתבע הסביר והדגים עם מכוניות, כי סיים לעשות את הפרסה כך שמכוניתו הייתה כבר בנתיב הנסיעה, ורכב התובעת הגיע מהצד במהירות. לדבריו, בצומת היה עד, שהוא מכיר מהכפר ועד זה לקח את הרכב לפחח, כי הוא עצמו הלך לבית החולים. העד טען שהוא מפחד ולכן לא הגיע להעיד. לדבריו, שוחח עם העד לפני שבוע ואמר לו שהוא צריך לבוא להעיד, העד הסכים לבוא עמו, אך טרם הישיבה אמר שהוא מפחד.

מתוך העדויות והתמונות שהוצגו, עולה, כי הפגיעה ברכב התובעת הייתה בכנף אחורית שמאלית, בית גלגל אחורי שמאלי, עמוד אחורי שמאלי, ובדו"ח השמאי עולה, כי גם אושרה החלפת דלת אחורית שמאלית. הרכב הוכרז כאובדן כללי. רכב הנתבעים נפגע בחלקו הקדמי השמאלי.

בדיון שנדחה לצורך התייצבות העד הניטראלי הודיעה ב"כ הנתבעים, כי העד הניטראלי לא מתכוון להתייצב ולפיכך הסכימו הצדדים על הגשת סיכומים ומתן פסק דין בהתאם לחומר שנמצא בתיק.

דיון והכרעה

יצויין, כי בפרשה זו, כפי שהבהירו הצדדים בסיכומיהם, תלויה ועומדת תביעה קטנה המתנהלת בבית משפט שלום בחדרה, במסגרתה תובע הנתבע על הנזקים שנגרמו לרכבו. תביעה זו לא אוחדה עם התביעה דנן, דבר שהוא בסמכות נשיא בית המשפט העליון, כתבי בי-הדין שם אינם עומדים בפני ולכן על אף בקשת הנתבעים בסיכומיהם, אין בידי להכריע באותה תביעה, אלא בהליך שנשמע בפני, אף כי אפשר שלהכרעה כאן תהיינה משמעויות לגבי ההליך שם, דבר שבית המשפט לתביעות קטנות יצטרך ככל הנראה להכריע בו ככל שהצדדים לא יגיעו לידי הסכמות בעקבות פסק הדין כאן.

לענייננו, הכלל הוא, שנטל השכנוע מוטל על המוציא מחברו. על כן, התובעת נושאת בנטל השכנוע לגבי כל יסודותיה העובדתיים של עילת התביעה ועליה להוכיח את קרות המקרה נושא התביעה. השאלה האם הרים בעל הדין את נטל השכנוע המוטל עליו נבחנת בתום הדיון כולו ובית המשפט בוחן שאלה זו על סמך כל הראיות שהובאו בפניו ועל בסיס הערכת מהימנותן של הראיות וקביעת משקלן הראייתי. בית המשפט בוחן את משקלן של העדויות שהובאו בפניו, החיזוקים לעדויות אלה, הגיונן ועקביותן של הגרסאות. ככל שישנו שינוי בגרסאות, ישפיע הדבר באופן ישיר על האמון שבית המשפט יוכל ליתן בגרסת אותו עד ועל האפשרות להשתית את העובדות על סמך עדותו.

במקרה דנן, לאחר שבחנתי את מכלול טענות הצדדים ובכלל זה את עדויות עדי התובעת ועדותו של הנתבע, את מתווה השטח ואת הנזקים בכלי הרכב, באתי לידי מסקנה כי התובעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכיח את תביעתה.

אני מעדיפה את עדות וגרסת הנתבע על עדותם הכבושה של נהג התובעת והעד מטעמו, כפי שפורט לעיל, בזמן אמת נמסרה מטעם התובעת גרסה חסרה, לא צוין בגרסה זו שרכב התובעת נסע במתווה הדרך הראשית, לא צוין כי רכב הנתבעים ביצע פרסה או הגיע מפניה וכי חובתו הייתה לתת זכות קדימה, אלא נמסרה גרסה מעורפלת לפיה במהלך נסיעה בכביש פגע רכב הנתבעים ברכב התובעת. לו אכן, כטענת נהג התובעת על דוכן העדים, היה מבצע רכב הנתבעים פניה שלא כדין בצומת, תוך אי מתן זכות קדימה, בוודאי שעד התובעת היה מוסר זאת בהזדמנות הראשונה והתובעת הייתה מוסרת זאת לחברת הביטוח, עוד בטרם הגשת כתב התביעה, דבר שלא נעשה.

יצויין, כי אף שבעלי התובעת היה באולם בית המשפט והתרעם קשות על דחיית הדיון ובזבוז זמנו, הוא לא מצא לנכון להעיד על נסיבות התאונה שכפי שנמסרו לו בזמן אמת ולחזק בעניין זה את גרסת הנהג מטעמו וכן לא העיד לגבי טענת נהג הרכב כי אינו צפוי לסנקציה כספית לו התביעה תדחה.

יתירה מזו, נפלו אי התאמות בין גרסת נהג התובעת לעד הראיה מטעם התובעת, כאשר – שוב – לראשונה על דוכן העדים מסר עד הראיה, כי הנתבע הודה באחריותו לתאונה. נהג התובעת כלל לא העלה טענה כזו, והנתבע שהעיד אחרי אותו עד ראיה כלל לא נחקר אודות טענה זו, כמו גם אודות הטענה, כי אמר שהוא בדרך לקחת את אמו ואחותו.

לעומת גרסת העדים מטעם התובעת, הנתבע טען מלכתחילה, כי רכב התובעת הגיע מכביש צדדי בלא אורות ובלא להישמע לתמרור שהיה בכיוון נסיעתו. זו הגרסה שנטענה בהזדמנות הראשונה, והיא מתיישבת גם אם הנזקים בכלי הרכב שעה שרכב הנתבעים היה במהלך ביצוע הפרסה ולפיכך בהטיה שמאלה, כך שהצד השמאלי קדמי שלו פונה לעבר נתיב נסיעת רכב התובעת, וככל שנכונה גרסתו כי רכב התובעת נכנס לצומת מהכביש הצדדי במהירות רבה מבלי לציית לתמרור הנמצא בכיוון נסיעתו, בעוד רכב הנתבעים מבצע את הפרסה באיטיות המתחייבת ממהלך של פרסה ומן הפניה הנדרשת בנתיב הנסיעה הספציפי המחייב פניה חדה. בחנתי את אופן עדותו של הנתבע, ואת מהימנותו, שפת הגוף שלו והדרך בה מסר על קורות אותו היום, ולא התרשמתי, כי קיימת אפשרות שהנתבע המציא גרסה יש מאין, כאילו רכב התובעת הגיע מהנתיב הצדדי ללא אורות במהירות רבה רק כדי לכסות על אחריותו לתאונה.

אכן הפגיעה ברכב התובעת הייתה בחלק האחורי, אך אין בכך, כדי להטיל את האשם לתאונה על רכב הנתבעים, שעה שכפי שמסתמן מן העדויות שנשמעו בפני, רכב התובעת נכנס למתווה הדרך הראשית מכביש צדדי, בלא לתת זכות קדימה לרכב שהיה במהלך ביצוע פרסה בצומת ושבא מימינו. ככל הנראה, רכב התובעת נסע בלא אורות ובמהירות, דבר שגרם לכך שרכב הנתבעים לא הבחין בו. חשוב להדגיש, כי מטבע הדברים, רכב הנתבעים שביצע פרסה נסע באיטיות, בשעת לילה מאוחרת, היה בולט ועל נהג התובעת היה להבחין בו ולהימנע מלהיכנס אל הצומת.

בנסיבות אלה, אני קובעת, כי לא עלה בידי התובעת להוכיח את אחריות רכב הנתבעים לתאונה ומשכך, אני קובעת, כי התביעה נדחית.

בנסיבות בהן, התקיימו שלושה דיונים, שלשניים מהם התייצבו עדי התובעת, עקב העובדה שהעד הניטראלי שזומן על ידי הנתבעים לא התייצב, אינני עושה צו להוצאות וקובעת, כי כל צד ישא בהוצאותיו ובהוצאות העדים מטעמו.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ' אדר תשע"ג, 02 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.