המדובר בתביעת פיצויים בגין נזקי גוף אשר נגרמו לתובע, לטענתו, בעקבות תאונת עבודה שארעה ביום 23/8/07.

התובע נפגע באצבעות מס' 4 ו – 5 ביד שמאל. הוא טופל בבית החולים ולאחר מכן היה במעקב רפואי במרפאות קופ"ח. מומחה רפואי מטעם בית המשפט קבע לתובע נכות בשיעור 2.5%. חרף ממצאים אלה, לא הסתיים התיק בפשרה ולא היה מנוס משמיעת הראיות.

התובע העיד אך לא הביא עדים מטעמו. הנתבעת מס' 2 לא הביאה עדים מטעמה. הוגשו סיכומים בכתב והתיק הונח בפניי להכרעה.

אעיר בפתח הדברים כי הנתבע מס' 1 הגיש כתב הגנה הן נגד התביעה והן בהודעת צד ג', אך לא התייצב לדיון. התובע לא עתר לקבל פסק דין נגד הנתבע מס' 1 עד אשר העלה עתירה זו במהלך סיכומיו. הנתבעת מס' 2/המודיעה עתרה לקבל פסק דין נגד צד ג' (שהוא כאמור הנתבע מס' 1) ומבוקשה ניתן לה. כפי שאבהיר להלן, לא הייתה הצדקה למתן פס"ד נגד צד ג', למעט העניין הפורמלי של אי התייצבותו לדין. לאחר שהגעתי למסקנה בפסק דין זה כי האחריות במלואה נופלת על נתבעת מס' 2, נחה דעתי לבטל את פסק הדין נגד צד ג' לעיל. כהערה נוספת אציין כי הודעת צד ג' הוגשה גם נגד צד ג' נוסף, אך נמחקה לבקשת ב"כ המודיעה.

התובע טוען כי ביום 23/8/07 בסמוך לשעה 16:00 כאשר עבד בעבודות התקנת פיגום חוץ במפעל באזור התעשייה בנהריה וזאת בשירותו של מעבידו, הנתבע מס' 1, נפלה לפתע חתיכת זכוכית מלמעלה מאחד העובדים שעבדו אצל הנתבעת מס' 2. זכוכית זו פגעה ביד שמאל של התובע וגרמה לחתך בכף יד שמאל.

התובע הובהל לבית החולים ואושפז משך 4 ימים. בבדיקותיו אובחן אצל התובע חתך בצד גבי של אצבעות 4 ו – 5 ביד שמאל. הוא טופל על ידי תפירת הגיד המיישר באצבע 4 ביד שמאל ותפירת הפצעים. הגיד המיישר של אצבע 5 נמצא שלם. לאחר אשפוז של 4 ימים הוא שוחרר לביתו, תוך קיבוע היד בסד גבס והוראה למעקב רפואי. בהמשך הופנה התובע לטיפול פיזיותרפי ובמהלך הטיפול אובחנו הגבלה בכיפוף אצבעות 4 ו – 5. בשלב מאוחר יותר (ביום 29/11/08) אושפז התובע בשנית למשך 3 ימים, שם נותח ובוצע שחרור של הגידים המיישרים באצבעות 3 עד 5.

מומחה רפואי מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי קבע כי הממצאים הקליניים מלמדים על קיום הגבלה אקטיבית קלה בטווח תנועות היישור שבין אצבע רביעית ובין כף היד, ללא הגבלה פסיבית, וללא פגיעה בכל טווחי התנועות האחרות של האצבע הרביעית וללא פגיעה בטווחי שאר האצבעות. לאור ממצאי הבדיקה קבע המומחה כי מגיע לתובע נכות בשיעור 2.5% לצמיתות, כחלק יחסי מסעיף 44 (4) לתקנות המל"ל וזאת בגין הגבלה קלה ביישור אקטיבי של אצבע 4 ביד שמאל.

התובע היה בן 25 שנים במועד פגיעתו, רווק, ועבד עובר לאירוע התאונה כשכיר לתקופות קצרות ובשכר נמוך משכר המינימום. כך למשל, הוכח במהלך המשפט כי בשנת 2005 עבד התובע משך 3 חודשים אצל מעביד בשם חב' פראג' חורי בשכר ממוצע של 1600 ₪. בשנת 2006 לא עבד התובע כשכיר כלל , ואילו בשנת 2007 החל לעבוד אצל הנתבע מס' 1 בחודש יולי, כאשר השתכרותו הממוצעת עמדה על סך כ – 5,000 ₪.

מחומר הראיות עולה כי התובע עבד במהלך השנים שקדמו לתאונה, אך הוא צירף להוכחת נתוני השכר רק תלושי שכר בלבד, האחד מחודש הראשון לעבודתו אצל הנתבע מס' 1 (יולי 2007) והתלוש השני הינו מחודש התאונה 8/07). הנתבע לא צירף שום ראיה בכתב על מנת להאיר את עינינו אודות יכולת ההשתכרות שלו עובר לאירוע התאונה.

כך הוא הדבר בכל הקשור לשנים שחלפו מאז אירוע התאונה ועד היום. התובע נמנע מהמצאת ראיה כלשהי לעניין השתכרותו. לא זכינו לראות אפילו תלוש שכר אחד לאורך אותם 8 שנים שחלפו מאז אירוע התאונה.

מדו"ח רציפות ביטוח במוסד לביטוח לאומי עולה כי לתובע היו הכנסות כעצמאי לאחר התאונה וכן היו הכנסות מעבודתו כשכיר. בחודש אוגוסט 2009 עבד התובע כשכיר אצל חורי אמג'ד והשתכר בממוצע סך 3,700 ₪. החל מחודש 12/10 ולמשך שנה עבד התובע כקצין בטיחות בתעבורה אצל "ניקוי הגליל 91" בע"מ בהשתכרות חודשית של 4000 ₪. הגם שהתובע לא ראה לנכון להמציא תלושי שכר ו/או נתוני שכר אודות השנים שחלפו מאז אירוע התאונה ועד היום, הרי יש בנתוני המל"ל הנ"ל כדי ללמד על מזעריות הפגיעה התפקודית שנותרה אצל התובע בעקבות פגיעתו ביד והנכות הרפואית המינורית שנקבעה.

באשר לנסיבות אירוע התאונה והאחריות הנזיקית ולמרות שמדובר בעדות יחידה של בעל דין ובהעדר ראיות סותרות מטעם הנתבעים, וכן לאחר עיון במסמכים בכתב שהוגשו, נחה דעתי לקבוע כי הפגיעה שנגרמה לתובע הינה כתוצאה מזריקת זכוכית על ידי מי מעובדי הנתבעת מס' 2, אשר פגעה בכף ידו של התובע וגרמה לחתך. אכן, התובע הינו עובד של הנתבע מס 1 ואין לו כל קשר עם הנתבעת מס' 2, אך בנסיבות המיוחדות הנ"ל, לא ניתן לייחס לתובע אשם תורם וכן לא ניתן לייחס אחריות נזיקית לנתבע מס' 1 (חרף היותו המעביד הישיר). הנתבעת מס' 2 חבה באופן מלא באחריות שילוחית למעשה הרשלני של מי מעובדיה. קביעה זו הביאה אותי למסקנה שאין זה הוגן להותיר את פסק הדין שניתן נגד צד ג' לעיל (שכאמור הוא הנתבע מס' 1) מפאת חוסר התייצבות למשפט, וזאת משני טעמים: צד ג' הגיש כתב הגנה ודחה את כל הטענות נגדו והפנה לכך כי האחריות במלואה הינה על הנתבעת מס' 2. הטעם השני הינו שקביעת האחריות הנזיקית של הנתבעת מס' 2 כפי שהוחלט לעיל מסירה מאליה כל אחריות נזיקית על הנתבע מס' 1/ צד ג'.

בכל הקשור לנזק והפיצויים המגיעים לתובע, אציין כי שני הצדדים הקצינו בעמדותיהם. ב"כ התובע סבר כי מגיע לתובע 464,000 ₪ ואילו ב"כ הנתבעת מס' 2 סבר כי התביעה נבלעת בתגמולי המל"ל.

לטעמי חישובי הנזק של הצדדים נעשו תוך התעלמות מהנתונים האובייקטיביים שהוכחו במהלך שמיעת הראיות. להלן, אתייחס לראשי הנזק באופן תמציתי ואפסוק בהם אחד לאחד.

כאב וסבל:

התובע היה בן 25 ביום התאונה, סבל מחתך ביד שמאל אשר חייב אשפוז משך 7 ימים (במצטבר) וכן עבר ניתוח כפי שפורט לעיל. לתובע נותרה נכות רפואית בשיעור 2.5% לצמיתות. הפיצוי שנראה לי מידתי לפסוק לתובע בהתאם לדיני הנזיקין הינו סך של 20,000 ₪.

הפסד שכר לעבר:

התובע טוען כי נעדר מעבודתו משך 19 חודשים מצטברים. אינני סבור כי זוהי תקופה מידתית שנובעת מהפגיעה שנגרמה לתובע בתאונה. בנוסף, לא הוגשו נתונים אודות תקופת דמי הפגיעה ששולמו לתובע וכן הנכויות הזמניות, ככל שנקבעו. גם כאן, יש מקום לפסוק לתובע פיצוי גלובלי, אותו אני מעמיד על סך של 10,000 ₪.

פגיעה בכושר ההשתכרות העתידית:

מהנתונים שצוינו לעיל, ניתן לקבוע כי הנכות הרפואית שנקבעה לתובע כמעט ואין לה השלכה תפקודית. בנוסף לכך, השתכרותו של התובע לאחר אירוע התאונה מלמדת לכאורה על העדר פגיעה תפקודית. יחד עם זאת, נוכח גילו של התובע יהיה זה צודק וראוי לפסוק לתובע פיצוי גלובלי, אותו אני מעמיד ע"ס 10,000 ₪.

עזרת צד ג' והוצאות:

התובע עותר לפיצוי בגין עזרת צד ג' כאשר בפועל לא הובאו ראיות ממשיות להוצאה זו. המדובר כפי הנראה בעזרה מוגברת של המשפחה. כמו כן, עותר התובע לפיצוי כללי בגין הוצאות נסיעה ואחרים. אני מעמיד אתה פיצוי בגין הוצאות אלה בסך כולל של 5,000 ₪.

הוצאות מיוחדות:

אני מחליט לאשר לתובע החזר הוצאות בגין השתתפותו בשכר טרחת המומחה בסך 2,300 ש"ח.

תשלומי מל"ל:

ב"כ התובע לא הביא תשלומים אודות תשלומי המל"ל. מנגד, פירט ב"כ הנתבעת מס' 2 כי תקבולי המל"ל ששולמו לתובע הינם סך של 17,000 ₪ נומינלי ששווים להיום 20,600 ₪. ב"כ התובע לא חלק על סכומים אלה.

סוף דבר:

1. אני דוחה את התביעה נגד הנתבע מס' 1 ללא צו להוצאות.
2. אני מקבל את התביעה נגד הנתבעת מס' 2 ומחייב אותה לשלם לתובע באמצעות בא כוחו את הסך 26,700 ₪ בצירוף שכ"ט עו"ד בשיעור 20% + מע"מ.
3. אני מורה על ביטול פסק הדין שניתן נגד צד ג' ביום 15/11/12. בהמשך לכך, אני מורה על דחיית הודעת צד ג' נגדו ללא צו להוצאות.
4. הנתבעת מס' 2 תישא ביתרת אגרה שתחול בתביעה.
5. אני מורה על פטור מיתרת אגרה בהודעת צד ג'.

המזכירות תעביר העתק מפסק הדין אל ב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"ד כסלו תשע"ו, 06 דצמבר 2015, בהעדר הצדדים.