פתיח

1. עניינה של תובענה זו בשאלה - האם זכאית התובעת, ד"ר ליובוב דבורקין (להלן: ד"ר דבורקין או התובעת), להצהרה על זכאות להעסקה בנתבעת (להלן: המדינה) עם תנאי פנסיה תקציבית, מתחילת עבודתה בבית-החולים הממשלתי לגליל המערבי בנהריה (להלן: בי"ח נהריה), בו היא עובדת מאז 1.6.2000.
2. בבסיס המחלוקת בין הצדדים, עומדת השאלה - האם ביטוחה של התובעת בקרן פנסיה צוברת "מבטחים החדשה", מעת שהחלה תקופת העסקתה בבי"ח נהריה, היה כדין, בהתחשב בתקופת שירות קודמת במדינה, בבי"ח פלימן, בחיפה (להלן: פלימן), שהסתיימה בפיטורי התובעת, ביום 30.4.2000, מתפקיד בו היתה עם כתב מינוי ופנסיה תקציבית, או שהיה על המדינה לקלוט אותה חזרה לשירות אצלה במסלול של פנסיה תקציבית; לחלופין - האם היה על המדינה לבטח את התובעת, מתחילת העסקתה בבי"ח נהריה, בקרן "מבטחים הוותיקה"; ולחלופי חלופין - האם מגיע לתובעת פיצוי כספי, בגין הנזק שנגרם לה משינוי המסלול הפנסיוני שלה, אותו העמידה על סך 677,532 ₪.
3. טענתה הראשונה של המדינה היא - כי התביעה "התיישנה", במועד הגשתה - 6.6.2010, ויש לדחותה כבר מטעם זה. נכריע בשאלה זו תחילה, לאחר הצגת התשתית העובדתית, ובהתאם לתוצאה - נדון בסעד הראוי, כאשר - לדעת המדינה - יש לדחות את התביעה גם לגופה.

עובדות ועיקר טענות הצדדים

1. התובעת, ילידת ברית המועצות, לשעבר, בשנת 1953. את לימודי הרפואה סיימה התובעת בשנת 1976, במכון הרפואי "לנינגרד", וממועד סיום לימודיה ועד עלייתה ארצה שימשה התובעת כרופאה במשרד הבריאות ברוסיה.
2. בשנת 1991 עלתה התובעת לישראל, ולאחר שעמדה בבחינות הרישוי של משרד הבריאות, בשנת 1992, קיבלה רישיון לעסוק ברפואה בישראל.
3. המדינה מפעילה בתי-חולים רבים ברחבי הארץ, בהם גם בתי-החולים בהם עבדה התובעת בעבר ועובדת כיום; אין חולק, שהמדינה היא המעסיקה של התובעת מ-1997 ועד עתה, כאשר קדמה לכך העסקתה בפלימן באמצעות גורמים שלישיים, מיום 1.8.1994 ועד ליום 30.4.1997, בהתאם לפירוט הבא:
4. בתקופה שבין 1.8.1994 ועד 31.3.1996 הועסקה ד"ר דבורקין כרופאה בתחום הגריאטריה בפלימן, באמצעות "אגודת שילה לפיתוח שירותים לזקן בחיפה" (להלן: אגודת שילה). במהלך תקופה זו, ביום 1.11.1995, נפתח לד"ר דבורקין פנקס התמחות, ומאותו מועד הועסקה בפלימן כרופאה מתמחה, מבלי שחל שינוי בפועל במהות עבודתה ובאופן ביצועה.
5. בתקופה מיום 1.4.1996 ועד 30.4.1997 החל שכרה של ד"ר דבורקין, עבור עבודתה בפלימן, להשתלם לה באמצעות הקרן למחקרים רפואיים ופיתוח תשתית סניף מרכז רפואי הלל יפה - חדרה (להלן: קרן המחקרים). במהלך תקופה זו בוטחה ד"ר דבורקין בקרן הפנסיה "מבטחים הותיקה".
6. החל מיום 1.5.1997 עברה ד"ר דבורקין להיות מועסקת, בפלימן, בתקן של משרד הבריאות, כרופאה מתמחה.
7. במהלך תקופת ההתמחות, בחודש 5/99, קיבלה ד"ר דבורקין כתב מינוי, בהתאם לסעיף 17 לחוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959 (להלן: חוק המינויים), רטרואקטיבית מיום 1.5.1997 [תצהיר התובעת - ת/4, נספח 7 (להלן: כתב המינוי הראשון)].
8. בתקופה מחודש 5/97 ועד חודש 4/00, כולל, שירתה ד"ר דבורקין בשירות המדינה, כרופאה מתמחה, במסלול עם "פנסיה תקציבית".
9. גם לאחר שהתחלפה זהות מעסיקתה של ד"ר דבורקין, בשנת 1996, מאגודת שילה לקרן המחקרים, וגם לאחר שהחלה להיות מועסקת על-ידי המדינה בשנת 1997, לא חל שינוי בתפקידה בפלימן, כרופאה מתמחה, ובמהות עבודתה. התובעת המשיכה לעבוד באותו מקום, פיזית, הוסיפה למלא את תפקידה באותו אופן ובאותו היקף שעות, של משרה מלאה, ביצעה את אותן פעולות ביומיום ולא חל כל שינוי בחובות הדיווח שלה כלפי ממוניה.
10. העבודה אותה ביצעה ד"ר דבורקין, לאורך כל תקופת העסקתה בפלימן, היתה זהה במהותה ובאופן ביצועה לעבודתם של רופאים מתמחים נוספים, אשר הועסקו לצידה, כתף אל כתף, לאורך מלוא התקופה - כעובדי המדינה.
11. משך כל תקופת העסקתה בפלימן, גם כאשר שכרה שולם לה על ידי גורמים חיצוניים (החל מחודש 8/94 ועד לחודש 4/97, כולל), מסרה ד"ר דבורקין את הנתונים הרלוונטיים להעסקתה לגב' מאירה שחר, אשר שימשה כמנהלת משאבי אנוש בפלימן, אותה עת, ומילאה אחר הנחיותיה (להלן: גב' שחר). במסגרת שאלון אישי, שמילאה התובעת עם קליטתה לעבודה בפלימן, בחודש 8/94, צויין ע"י גב' שחר שהתובעת מועסקת "ע"ח שילה" [ת/5, סע' 16].
12. ביום 9.2.2000, לקראת סיום התמחותה בפלימן, ניתן לתובעת מכתב בו נקבע שעבודתה תופסק ביום 30.4.2000, בשל "סיום" ההתמחות [תצהיר גב' שחר - נ/7, נספח ג' (להלן: הודעת הפיטורים]; לטענת התובעת - היה זה בטרם הגישה עבודה במדעי היסוד, המחויבת במסגרת התמחותה בגריאטריה, ומבלי שקויים לה שימוע. התובעת ביקשה מגב' שחר לא לשלם לה פיצויי פיטורים, כי היא עומדת להמשיך לעבוד בשירות המדינה, מבלי שנקבה במקום בו תמשיך לעבוד, ומתי; שולמו לה פיצויי פיטורים, לאחר שגב' שחר אמרה לה, כי אם תעבוד במקום ממשלתי אחר תוכל להחזירם ולצרף התקופה לגמלאות [נ/7, נספח ו'].
13. במהלך חודש 5/00 לא הועסקה ד"ר דבורקין על ידי המדינה, או כל גורם אחר, ולא בוטחה בפנסיה תקציבית ו/או בקרן פנסיה, באותו חודש.
14. ביום 1.6.2000, חודש ימים, בלבד, לאחר המועד בו נכנסו פיטוריה מפלימן לתוקף, נקלטה ד"ר דבורקין לעבודה, כרופאה מתמחה, במחלקת הגריאטרית בבי"ח בנהריה, בו היא מועסקת עד לעת הזו.
15. קליטת ד"ר דבורקין בבי"ח בנהריה נעשתה במסגרת "חוזה מיוחד", שנועד להעסקה מסוג "משימה חולפת" [ת/4, נספח 12 (להלן: החוזה השגוי)], שהוגבל לתקופה של חודשיים, עד 31.8.00, והוארך לאחר מכן, עד קבלת כתב מינוי שני, בשנת 2003. החל מהקבלה לעבודה, לפי החוזה השגוי, ועד היום - מבוטחת ד"ר דבורקין בקרן הפנסיה החדשה: "מבטחים החדשה".
16. במהלך חודש אוקטובר 2000 הגישה ד"ר דבורקין את העבודה במדעי היסוד, כחלק מהמטלות שהיה עליה למלא במסגרת ההתמחות בגריאטריה, ורק בחודש 3/2001 קיבלה תואר "מומחה בגריאטריה" [ת/4, נספח 14]. לאחר קבלת התואר הפכה להיות רופאה מומחית וחדלה לתפקד כרופאה מתמחה, אבל, המשיכה להיות מועסקת בבי"ח נהריה לפי החוזה השגוי.
17. בחודש 2/03 נבחרה התובעת במכרז פומבי למשרת רופאה מומחית בבי"ח נהריה וביום 30.3.2003 קיבלה כתב מינוי חדש, בהתאם לסעיף 17 לחוק המינויים, בתחולה מיום 1.3.03, חתום ע"י מנהל בי"ח נהריה, פרופ' שאשא [ת/4, נספח 13 (להלן: כתב המינוי השני)]; ובמכתב של פרופ' שאשא, מיום 21.7.2003, אישר, כי ד"ר דבורקין התמנתה לתפקיד "רופא ראשי קבוע" בבי"ח בנהריה, רטרואקטיבית, החל מיום 2.12.2002 [ת/4, נספח 15 (להלן: אישור פרופ' שאשא)]. למרבה הצער, פרופ' שאשא לא העיד במשפט זה.
18. על היחסים שבין המדינה לבין ד"ר דבורקין חלה שורת הסכמים קיבוציים, המסדירים את תנאי העבודה והשכר הספציפיים של הרופאים, בכלל, ובתחומים שונים, הרלוונטיים לרופאים מסוג מסויים, כמו מתמחים, בפרט.
19. ביום 21.7.1991 נחתם הסכם קיבוצי בין ממשלת ישראל, הנהלת קופ"ח כללית וההסתדרות המדינית הדסה מצד אחד, לבין הר"י, מצד שני, המסדיר את עבודתם של הרופאים המתמחים בשירות הציבורי (להלן: הסכם המתמחים).^[1]
20. אלה ההוראות הרלבנטיות, לתקופת ההתמחות של התובעת, לפי סעיף 27 להסכם המתמחים:

"27.1.1 התמחות רופאים - הנהלות המוסדות הרפואיים מקבלות על עצמן להבטיח לכל רופא מתמחה, לאחר תום תקופת ניסיון, סיום תקופת ההתמחות במקצועו במוסד, לפי תקנות ההתמחות.

27.1.2 תקופת הניסיון לכל מקצוע תיקבע בהתייעצות עם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית והיא תהיה בת שנה אחת עד שנתיים.

27.2 אין באמור לעיל כדי לפגוע בסעיף 19 של ההסכם מיום 15.3.79.

27.3 אין באמור לעיל כדי לשלול את הרשות לפטר עובד מטעמי משמעת בלבד על פי ההסדרים המקובלים באותו מקום עבודה לגבי עובדים קבועים."

1. לטענת התובעת - בהיותה רופאה מתמחה קבועה, בפלימן, היא היתה זכאית להמשך העסקתה במדינה, באותם תנאים, עד לסיום כל חובות ההתמחות. משמע - היה צריך לקלוט אותה לעבודה, כרופאה מתמחה בבי"ח נהריה, לפי כתב המינוי שניתן לה, שלא בוטל, ולהתייחס אליה, מתחילת העסקתה שם כאל רופאה מתמחה קבועה, במסלול עם פנסיה תקציבית, ברצף העסקה מפלימן.
2. בהתאם לתקנות הרופאים (אישור תואר מומחה ובחינות), התשל"ג-1973, לצורך קבלת תעודת מומחה בגריאטריה בישראל, נדרשת תקופת התמחות בת מספר שנים, לפי שלושה מסלולים אפשריים, בחלוקה בין מחלקה גריאטרית ומחלקה פנימית, ובנוסף לזה תקופת התמחות של 6 חודשים, לפחות, במדע יסוד [תקנה 6 והתוספת, שם], במסגרתם מוגשת גם עבודת גמר.
3. שלב איסוף החומר לעבודת מדעי היסוד של התובעת הסתיים ביום 21.10.1999, אך, העבודה עצמה הושלמה והוגשה כשנה לאחר מכן, בחודש 10/2000; ההתמחות של התובעת הסתיימה רק בחודש 3/2001, לאחר מועד כינוסה של המועצה המדעית של הר"י והענקת תואר מומחה לד"ר דבורקין.
4. מהרגע שנקלטה לעבודה בבי"ח נהריה טענה התובעת, בפני בעלי התפקידים הרלבנטיים, שם, כי היא אמורה להיות שוב במסלול עם פנסיה תקציבית, לאור העבר התעסוקתי שלה, כרופאה מתמחה "קבועה" בפלימן. גב' אסתי גמליאל, מי שהיתה מנהל ענף (גמלאות ורווחה) בבי"ח נהריה (להלן: גב' גמליאל), והממונה עליה, דאז, מנהל כח-אדם מר משה כפיר (להלן: מר כפיר), סברו שהצדק איתה, והבטיחו שיעשו הכל כדי לעזור לה, רק ביקשו ממנה שתתאזר בסבלנות, והתובעת שיתפה פעולה בכל אשר נדרש ממנה.
5. מתוך התכתובת הענפה שהתנהלה בין הגורמים השונים בבי"ח נהריה לבין הממונה על הגמלאות בנציבות שירות המדינה, מר ציון לוי (להלן: מר לוי), בבקשה לאפשר לד"ר דבורקין לשוב למסלול של פנסיה תקציבית, עולה, כי כל הגורמים בבתי-החולים, הן פלימן והן נהריה, סברו, שלאור העברה בלתי מוסדרת בין בתי-החולים, נפגעו זכויות הפנסיה של ד"ר דבורקין והיא זכאית להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית גם בתקופת עבודתה בבי"ח נהריה.
6. להלן מדגם מייצג של התכתובות בין הגורמים השונים בשירות המדינה:
7. במכתבו של מר כפיר אל מר לוי, מיום 18.5.03 [ת/4, נספח 25], נכתב:

"... מאחר ולא היתה הפסקת העסקה בשירות למשך 3 חודשים [בין פלימן לבין בי"ח נהריה - הבהרה שלנו], שתי ההעסקות אמורות להילקח בחשבון בכתב המינוי.

יתרה מכך, לדעתי, יש לראות בכתב המינוי הראשוני (אשר קיבלה בפלימן), ככתב מינוי תקף, ובמקביל לאפשר לה רכישת התקופה לצרכי גמלאות. ...".

1. במכתב נוסף אל מר לוי, מיום 11.1.05 [ת/4, נספח 26], הדגיש מר כפיר:

" ... מיום קבלתה לעבודה ציינה בפנינו [התובעת - הבהרה שלנו] את עובדת היותה 'עובדת קבועה בפנסיה תקציבית' מביה"ח פלימן ללא צינון, ואנו ביקשנו שתמתין בסבלנות עד העברתה למעמד קבוע בשירות [ההדגשה הוספה]. ...

היום אנו מבקשים לתקן את המעוות, ולאפשר לה להחזיר פיצויים, ובמקביל להכיר בתקופת ההעסקה הנוכחית כהמשך שירות מבי"ח פלימן. ..."

1. את הבקשה מהתובעת "שתמתין בסבלנות ...", אישרה גם גב' גמליאל בעדותה [עמ' 44, ש' 27].
2. ושוב, במכתב מר כפיר אל מר לוי, מיום 18.5.05 [ת/4, נספח 27], התריע מר כפיר על כך שתשובת נציבות שירות המדינה "אינה עולה בקנה אחד עם האירוע ..." [משפט הפתיחה, שם], וחזר ואמר:

"בכל תהליך המעבר של ד"ר דבורקין מיחידה אחת של משרד הבריאות ליחידה אחרת של המשרד, הופעלו נוהלים לא מתאימים שפגעו מאוד בזכויות העובדת.

החלטתך אפוא צריכה להסתמך על מצב של 'החלטות נכונות' שהיו צריכות להתבצע בעת מעברה מבי"ח פלימן לבי"ח בנהריה, ולא על החלטות מוטעות ולאשר לה כי היא זכאית לפנסיה תקציבית מתחילת עבודתה בבי"ח פלימן ועד שתסיים עבודתה בשירות המדינה.

מאחר ואיני סבור שהעברת הסוגיה לבתי המשפט במקרה כה ברור, הוא שירות נאות ללקוח, נבקשך לבחון את תשובתך בשים לב שהאירוע השגוי חל זמן רב לפני המעבר לפנסיה צוברת."

1. כך, גם מפניה של גב' רותי יפרח, המנהלת אדמיניסטרטיבית בבי"ח נהריה, אל מר לוי, מיום 15.8.05 [ת/4, נספח 28], עולה שאין הוא משיב לסוגיה שהעלה בי"ח נהריה, על כך שלו היו נענים, בפלימן, לבקשת התובעת, שלא לקבל פיצויי פיטורים, היתה ד"ר דבורקין מבוטחת בפנסיה תקציבית במועד הקובע; לכן, ביקשה את הנחיית מר לוי: "... כיצד ניתן להחזיר התהליך אחורה ולבצעו כיאות." [שם, משפט הסיום].
2. בתשובות מר לוי אל מר כפיר, מיום 4.6.03 ועד 29.6.05, חזר על עמדתו, שהתובעת מבוטחת בפנסיה צוברת ומיום 1.9.2002 ("המועד הקובע") רופאים אינם יכולים להכלל בפנסיה תקציבית [ת/4, נספחים 29, 30, 31].
3. בתשובה נוספת של מר לוי, אל גב' יפרח, מיום 12.9.05 [ת/4, נספח 27], הוא בא בטענות אל בי"ח נהריה, וכך כתב:

"צר לנו אך המציאות קובעת.

לעניין המעבר לפנסיה צוברת עובד שהועסק ב'חוזה' עד 1.6.2002 [צ"ל 1.9.2002 - הוא המועד הקובע] והועבר למעמד קבע לאחר מכן, זכאי לפנסיה צוברת ולא תקציבית.

אנא עייני במכתבי מיום 27.2.2005, העובדת עברה מבית חולים לבית חולים אך סוג העסקתה שונה, במידה והייתה מועסקת אצלכם מלכתחילה במשרה תקנית ובהרשאה להעסקה אזי כל ההתדיינות לא הייתה רלוונטית.

מדוע לא חשבתם על זאת בעת קליטת העובדת ובמהלך השנתיים הראשונות להעסקתה אצלכם [הדגשה שלנו].

כיום לאחר המעבר לפנסיה צוברת לצערי, לא ניתן להעניק לגב' דבורקין פנסיה תקציבית".

1. ביום 2.3.2006 נחתם הסכם קיבוצי בעניין מעבר רופאים מפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת, בשירות הציבורי [ת/4, נספח 45 (להלן: הסכם 2006)]. בהתאם לסעיף 5 להסכם 2006 - "המועד הקובע" הוא 31.8.2002, אך - בסיפא של סעיף 4 להסכם זה נקבע במפורש:

"מוסכם ומובהר בזאת, כי בכל מקרה בו יימצא כי זכאי היה רופא כי יתקיימו בו הדרישות או התנאים הקבועים בהגדרה של רופא קבוע אצל אחד המעסיקים החתומים על הסכם זה, לפני היום הקובע, ומסיבות שונות טרם התקיימו בו כאמור, אין ולא תהיה בחתימת הר"י על הסכם זה משום ויתור על תביעה להעבירו למעמד קבוע בדיעבד למועד בו היה על המעסיק להעבירו למעמד זה".

1. לעניין הזכאות לפנסיה קובע הסכם 2006, בסעיף 1 לפרק ד', כך:

"מוסכם בזאת כי רופאים קבועים ימשיכו להיות במסלול פנסיה תקציבית."

1. התביעה דנן הוגשה ביום 6.6.2010.

דיון והכרעה

1. לאחר שקראנו את סיכומיהם הארוכים והמלומדים של שני הצדדים, חזרנו ועברנו על החומר בתיק בית-הדין ושקלנו את הדברים לכאן ולכאן, דעתנו היא, כי - יש לדחות את טענת המדינה, להתיישנות התביעה, בכל הקשור לזכאות לפנסיה תקציבית, ולהכריז על התובעת כזכאית לפנסיה תקציבית מתחילת העסקתה בבי"ח בנהריה, ברצף עם העסקתה בבי"ח פלימן - בכפוף להשבת פיצויי הפיטורים, שקבלתם נכפתה עליה, בשעתה, וכן בכפוף להתחשבנות מול קרן הפנסיה "מבטחים החדשה". להלן יובאו נימוקינו.

טענת "ההתיישנות"

1. כאמור, הסעד העיקרי המבוקש בתובענה זו, הוא הצהרה על זכאותה של התובעת, אשר הינה עדיין במעמד של עובדת מדינה, להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית, דווקא, ולא בקרן פנסיה צוברת, כפי שהיא מבוטחת כעת. לטענתה, הזכות הפנסיונית מתגבשת בעת פרישת העובד לגמלאות ובעניינה מועד זה טרם הגיע. על כן, עילת התביעה הפנסיונית, כשלעצמה, טרם התיישנה, משהמועד להתחלת קבלת הפנסיה טרם הגיע. ניתן לומר, שהתביעה היא תביעה לבירור מוקדם של זכויות המגיעות לעובדת המדינה, עוד קודם שהתגבש המועד לקבלתן; מנגד - הפנתה המדינה לפסיקה, בה נקבע, כי מועד התגבשות עילה בקשר להפרשות לפנסיה הוא מועד החודש בו היתה אמורה להתבצע ההפרשה.
2. גם אם נקבל את עמדת המדינה - בנקודה זו, בהתאמה - יש לדחות את טענתה, להתיישנות התביעה, בשל הצטברות עובדות ייחודיות, בקשר למצבה של התובעת, אשר בעטיין לא התיישנה זכות התביעה שלה, באשר למעמד שהיה על המדינה להעניק לה בבי"ח נהריה, בו החלה לעבוד ביום 1.6.00, חודש לאחר שפוטרה מפלימן, מתפקיד בו היתה כבר זכאית לפנסיה תקציבית, כרופאה מתמחה בכתב מינוי קבוע, שטרם השלימה את כל חובות ההתמחות, דבר המשליך גם על זכאותה למסלול "פנסיה תקציבית". אמנם, לא כל הטענות שהעלתה התובעת מקובלות עלינו, ויש עילות תביעה שכן התיישנו, לדעתנו, אבל, עדיין - עומדת לתובעת זכות תביעה תקפה מכח הסמכות הנחזית של מצגי נציגי המדינה כלפיה, ובמיוחד מצד הנהלת בי"ח נהריה, כפי שנבהיר בהמשך.

זהות המעסיקה

1. לו היתה התובעת מגישה, בזמנה, תביעה להכרה בה כעובדת המדינה, כבר בתקופה בה הועסקה בפלימן באמצעות אגודת שילה או קרן המחקרים, יתכן שהיה נקבע, כי הצדק עימה; ברם, עילת התביעה - בשאלת זהות המעסיקה בתקופה מיום 1.8.94 ועד 30.4.97 - התגבשה, לכל המאוחר, בעת שהתובעת עברה להיות מועסקת ע"י המדינה, בתקן בפלימן, החל מיום 1.5.97. מכאן, שביום הגשת התביעה כאן - 6.6.10 - כבר חלפו למעלה משבע שנים, מהמועד האמור, ועילת תביעה כזו, כשלעצמה, התיישנה.
2. לא מצאנו לנכון לפתוח עכשיו את הסוגיה, בדבר זהות המעסיקה של התובעת בתקופה הנ"ל, לאחר כל כך הרבה שנים, במיוחד כאשר המעסיקות דאז, אגודת שילה וקרן המחקרים, לא היו צד בהליך זה, בו הועלו, כבדרך אגב, טענות לשינוי תמונת המצב, כפי שראו אותה כל המעורבים, נכון לאותה עת.

הפיטורים מפלימן

1. גם באשר לעצם פיטורי התובעת מפלימן חלפו יותר מ-7 שנים, מאז התגבשות העילה, לכל המאוחר, ביום הפסקת העבודה שם - 30.4.15. אף אם נכונה טענת התובעת, כי הגורם להודעת הפיטורים - סיום התמחות - לא היה נכון אז; וכך העידה ד"ר דבורקין, בעניין זה, ואנו מאמינים לה [עמ' 25, ש' 10 ואילך]:

"ש. ביום 9.2.00, נשלח אליך מכתב של בי"ח פלימן, שבמסגרתו הודיעו לך שאת מסיימת את העסקתך שם ב- 30.4.00?

ת. נכון.

ש. תסכימי איתי שבזמנים הרלוונטיים למועד שקיבלת את אותו מכתב או סמוך לאותה תקופה, לא פנית למישהו בבית החולים או מחוצה לו, ואמרת שלא סיימת את תקופת ההתמחות ולכן אי אפשר לפטר אותך?

ת. אני אמרתי שעוד לא סיימתי את עבודת הגמר ואני כותבת אותה.

ש. למי אמרת את זה?

ת. לא זוכרת, אבל היתה לי פגישה אחת עם גב' שחר. לא היה לי שימוע".

1. בניגוד לטענת המדינה, כאילו הגשת עבודת מדעי היסוד תלויה ברופא המתמחה, אשר יכול לעכב הגשתה למשך שנים ארוכות, ובאופן זה להאריך את העסקתו כרופא מתמחה בבית-חולים [נ/7, סע' 9], הרי, שכעולה מתצהירה של ד"ר דבורקין ועדותה לפנינו, שלא נסתרו - בהתאם לנוהלי המועצה המדעית של הר"י, למתמחה עומדת שנה מסיום לימודי מדעי היסוד, להגיש את העבודה במדעי היסוד למועצה המדעית [עמ' 25, ש' 3]:

"... זו פרקטיקה מקובלת, שהמתמחה עושה את העבודה עצמה, אח"כ תוך שנה הוא צריך עשות עבודת גמר, אם אני לא מספיקה תוך שנה אחת להגיש עבודה למועצה המדעית, יש לה את הזכות לדחות את העבודה שלי ולדרוש משהו אחר או לעשות תיקונים נדרשים. זאת אומרת שאני חייבת לעמוד בזמנים".

1. אין ספק, כי תקופה זו צריכה לבוא במניין תקופת ההתמחות של רופא. שאם לא נאמר כן - צודקת התובעת בטענתה, שייפלטו רופאים מתמחים רבים ממעגל העבודה בדיוק בתקופה קריטית זו, של השלמת עבודת מדעי היסוד.
2. עדי המדינה הצהירו, אמנם, כי פיטוריה של ד"ר דבורקין נעשו רק לאחר שהתמחותה "הסתיימה", אולם, במהלך חקירתם הנגדית התברר, כי העדים הללו אינם מחזיקים בכל ידיעה פוזיטיבית, בנקודה זו. גב' גמליאל אישרה בעדותה, כי הצהרתה, בדבר פיטורי ד"ר דבורקין לאחר סיום תקופת ההתמחות [נ/8, סע' 3], נסמכת על התכתבות עם גב' שחר, ואינה מצויה בידיעתה [עמ' 38, ש' 31]; ומר לוי אף הוא אישר, כי אינו יכול להעיד, מידיעה אישית, אודות ההתרחשויות בפלימן ובבי"ח נהריה, כמו גם על משך תקופת ההתמחות בגריאטריה ו/או על תוכנה [עמ' 48, ש' 26].
3. מעבר לכך, גם גב' שחר אישרה בעדותה, כי קיימים מקרים בהם תקופת ההתמחות נמשכת מעבר לתקופה הקלנדרית, הקבועה בסילבוס הרלוונטי [עמ' 34, ש' 24-12].

גב' שחר העידה, כי הגורם הרלוונטי הינו מנהל בית-החולים, וכי לה אין ידיעה, לעניין הגשת עבודת מדעי היסוד על ידי ד"ר דבורקין ו/או עמידה ביתר חובותיה בהתמחות: "מנהל בי"ח הוא בקשר עם המועצה המדעית של ההסתדרות הרפואית וכשהוא מקבל אישור שהרופא סיים את התמחותו, הוא צריך להחליט איך הוא נוהג הלאה" [שם, ש' 25]; בהמשך, הוסיפה גב' שחר, כי פיטוריה של ד"ר דבורקין נעשו "בשיתוף עם האחראי על הפיטורים במשרד הבריאות בירושלים, מר אריה פנחסי", אך, חרף הצהרה זו, בשום שלב משלבי ההליך כאן לא הציגה המדינה אישור מאת המועצה המדעית, לפיו - ביום 30.4.00 ד"ר דבורקין כבר סיימה את התמחותה, ואף לא הפנתה לראיות המעידות על שיתופו של מי מהגורמים במשרד הבריאות בהליך פיטוריה של התובעת.

1. גב' שחר כתבה בתצהירה, בקשר להודעת הפיטורים: "לקראת סיום תקופת התמחותה בבית החולים, וביום 09.02.00, נשלח אל התובעת מכתב שמודיע לה על סיום עבודתה בבית החולים ביום 30.04.00" [נ/7, סע' 5]. מוסכם, שהסיבה לפיטורים היתה "סיום" ההתמחות, הממשמש ובא, ותו לאו. בזאת מודה גב' שחר, למעשה, כי בעת שנשלחה הודעת הפיטורים, שקבעה את תאריך הפסקת העבודה בפלימן לחודשיים קדימה, טרם הסתיימה ההתמחות, שהיתה לקראת סיום, ולא הראו מתי כן. אולם, גם אם נצא מהנחה, כי בשל כך לא היה ראוי לפטר את התובעת, במועד בו פוטרה מפלימן - מאחר שלא תקפה את פיטוריה, בזמנם, וחלפו יותר מ-7 שנים מתאריך הפיטורים, 30.4.00, ועד הגשת התביעה כאן, 6.6.10, אנו בדעה, שעילת תביעה עצמאית, לביטול הפיטורים - התיישנה.
2. אשר על כן - לא נמשיך לדון בטענות התובעת, בקשר לקבלת הודעת הפיטורים מפלימן, מבלי שקויים לה שימוע, כדין - לדעתה - או מבלי שקדם להודעה זו כל הליך שהוא, הנחוץ על מנת לפטר רופא מתמחה קבוע, בו על בית-החולים לזמן את הרופא המתמחה לשימוע, כדין, וכן לקבל את הסכמת וועד הרופאים לכך.

העסקה בבי"ח נהריה

1. שונה הדבר, באשר להתחלת העסקת התובעת בבי"ח נהריה, מקום בו חזרה ונקלטה בשירות המדינה, כעבור חודש מסיום עבודתה בפלימן, עדיין כמתמחה.
2. שנת עבודתו הראשונה של רופא מתמחה, ולכל היותר שתי שנות עבודתו הראשונות, הכל בהתאם למקצוע בו הוא מתמחה, מהוות תקופת ניסיון, ולאחר תום תקופת הניסיון, הופך הרופא המתמחה לרופא מתמחה קבוע. המדינה לא חלקה על העובדה, כי ד"ר דבורקין, אשר החלה את התמחותה במדינה בחודש 11/95, סיימה את תקופת הניסיון בחודש 11/97, לכל המאוחר, ובהתאם להסכמים הקיבוציים החלים, כשהודע לה על פיטוריה מפלימן, ביום 9.2.2000, היתה רופאה מתמחה קבועה. לטענת התובעת - חרף היותה רופאה מתמחה קבועה, פוטרה מפלימן תוך הפרת הוראות ההסכמים הקיבוציים החלים, שכן, טרם השלימה את חובותיה כמתמחה, משום שעדיין לא סיימה את עבודת הגמר, וגם לא קויים לה "שימוע"; יתרה מכך, בהתאם להסכם המתמחים, קיימת חובה על הנהלת המוסדות הרפואיים להעסיק רופא מתמחה עד השלמת כל חובות ההתמחות, בהתאם לתקנות ההתמחות, ובכלל זה, כמובן, גמר עבודת מדעי היסוד. לטעמנו - נקודות אלה רלבנטיות לאופן בו נקלטה התובעת בבי"ח נהריה, מקום בו כל העוסקים במלאכה הסכימו איתה, כי נוכח מעמדה בתעסוקה הקודמת שלה, בפלימן, יש להעניק לה קביעות ופנסיה תקציבית, אך, תחת לנהוג כך, או להציף את הבעייתיות שבקליטתה בחוזה שגוי, כבר אז, הציגו לה מצג שהנושא "יסתדר" בהמשך, אם רק תמתין בסבלנות.
3. תורת "הסמכות הנחזית" מוכרת במשפטנו משכבר הימים ומבוססת על תורת הַהַשְתֵק, או "המניעות", של המשפט האנגלי, כאשר מציג המצג מנוע מלהתכחש למצג שהציג, אם אותו צד, לו הוצג המצג, הסתמך עליו בתום לב ובאופן סביר ושינה עקב כך את מצבו לרעה [ראו: ע"א 44/59 חכים ואח' נ' האחיות מנצרת, פ"ד ט"ו 193]. כיום אנו לומדים על התנהגות מתוך הבטחה נחזית גם מתוך דרישת תום הלב ביחסי עבודה.
4. על אף שקבענו, שעילת תביעה ישירה, לביטול הפיטורים מפלימן, כבר התיישנה, ברור לנו, כי התובעת לא תקפה את פיטוריה, בשעתם, בין היתר, משום המצג שהציגו בפניה, אז - גב' שחר, בפלימן, ואח"כ נציגי הנהלת בי"ח נהריה.
5. התובעת ביקשה, כבר בעת פיטוריה מפלימן, שלא לקבל פיצויי פיטורים, מאחר שהיא עומדת להמשיך את התמחותה בבית-חולים אחר שבבעלות המדינה; על כך, אין מחלוקת - למרות שאין בקשה בכתב של התובעת, בעניין זה, מאותו מועד - הואיל וגב' שחר, מנהלת משאבי אנוש לשעבר בפלימן, שטיפלה בפיטוריה, מאשרת שזו היתה בקשתה של התובעת ממנה והיא אשר עמדה על כך שישולמו לתובעת פיצויי פיטורים, תוך הבטחה, בעצם, שאם תשוב ותתקבל לעבודה בשירות המדינה - תוכל להחזיר את כספי הפיצויים ולחזור למסלול של פנסיה תקציבית.
6. לא מדובר בעניין תיאורטי, כטענת המדינה בסיכומיה, כי אם, במהלך עובדתי צפוי, שהוצג ע"י נציגה מוסמכת של המדינה, בפני עובדת המדינה, מצג אשר חזרו ואישרו אותו, בפני התובעת, גם הגורמים שקיבלו אותה לעבודה, בהמשך ההתמחות, כעבור כחודש ימים, בבי"ח נהריה. עמדה זו, כפי שהוצגה לתובעת עם פיטוריה מפלימן, העלתה גב' שחר מאוחר יותר על הכתב, וכך הציגה אותה [נ/7, נספח ו', לפני הסוף]:

".. ד"ר דבורקין פנתה אלי בע"פ וביקשה שלא לשלם לה את הפיצויים מאחר והיא מתכננת להמשיך ולעבוד בשירות המדינה. ד"ר דבורקין לא אמרה לי כי התקבלה לבית החולים נהריה.

הסברתי לה שאין אני מעכבת תשלום פיצויי פיטורים ואם כפי שהיא מציינת, תעבוד במקום ממשלתי אחר תוכל לבקש לאחר מכן להחזיר את הפיצויים ולצרף את התקופה לגמלאות. ..."

1. כך אישרה גב' שחר בכתובים [נ/7, נספח ו'], ואיננו מקבלים את הסתייגותה בעדותה: "אמרתי לה שהיא יכולה לבקש, לא הבטחתי שהבקשה תיענה בחיוב, ההחלטה היא של הנציבות" [עמ' 36, ש' 28]. מדובר בהיתממות, בדיעבד, בנסיון דחוק להתחמק ממשמעות הדברים של גב' שחר לתובעת, כאשר סרבה לעכב את תשלום הפיצויים, כפי שהתובעת ביקשה ממנה, במפורש - ועל כך, כאמור, אין חולק; עובדה היא, שבהמשך עדותה, לא יכלה גב' שחר להתחייב, כי אמרה לתובעת, "בזמן אמת", שההחלטה תהא של הנציבות, משום שאינה זוכרת והיא יכולה לזכור מה היא אומרת לכולם ולא מה אמרה לתובעת [עמ' 36, ש' 32-30].
2. אנו משוכנעים, כי גב' שחר כלל לא הזכירה את נציבות שירות המדינה באזני התובעת, בעת פיטוריה מפלימן, באשר אין לנציבות כל זכר במכתב הנ"ל, אותו כתבה גב' שחר למר כפיר, ביום 3.1.05, ובו אישרה, שלא עיכבה תשלום פיצוי פיטורים לתובעת - למרות בקשה כזו של התובעת - והיא אמרה לתובעת שאם "... תעבוד במקום ציבורי אחר תוכל לבקש לאחר מכן להחזיר את הפיצויים ולצרף את התקופה לגמלאות." [נ/7, נספח ו', פיסקה לפני אחרונה].

הדברים נאמרו ונכתבו בלשון החלטית, כאילו - אם תחזור התובעת לשירות ציבורי ותבקש זאת, תוכל להחזיר את התשלום ולצרף תקופות לגמלאות; קרי - לפנסיה תקציבית, ללא תלות בהסכמתו של מאן דהוא, מסיבה כלשהי.

גם אם ניתן לפרש את הדברים כעת, בדיעבד, כבקשה הטעונה הסכמה של גורם מוסמך כלשהוא - משלא הוצג תנאי זה "ברחל בתך הקטנה", ע"י גב' שחר, סמכה התובעת על הבטחת גב' שחר כפשוטה, בתום לב ובאופן סביר, כפי שהיה מבין אותם כל שומע, שאין זה תחום עיסוקו או מומחיותו; וכתוצאה מכך - שונה מצבה של התובעת לרעה.

הוסיפה גב' שחר וכתבה, באותה הזדמנות, אודות התובעת [שם, ש' אחרונה]:

"במקרה שלה לא התקיים בשום צורה הליך של העברה מוסדרת בתוך השירות על כל המשתמע מכך."

המשתמע מכך - לדידנו - הוא, בין היתר, כי על המדינה לספוג את הטעויות של בעלי התפקידים אצלה, שלא נהגו כפי שהיו צריכים לנהוג; ועל כך - בהמשך.

1. מתחילת העסקתה של התובעת בבי"ח נהריה, היא העלתה את נושא המסלול הפנסיוני שלה, שאמור להיות החזרתה לפנסיה התקציבית, בה היתה כשעבדה כרופאה מתמחה "קבועה" בפלימן [לפי כתב המינוי], ופרק הזמן הקצר ביותר בו הופסקה עבודתה בשירות המדינה, היה אמור לאפשר לגשר בין התקופות, לנושא זה. לא היתה מחלוקת מצד בעלי תפקיד בבי"ח נהריה שגם שם הוצג לתובעת מצג, מלכתחילה, שהנושא מטופל ויוסדר. מאחר שנציגי המדינה הציגו בפני התובעת מצג שהעניין יוסדר, כבקשתה, או-טו-טו - עוד לא קמה לה עילה לבקש את השינוי במסלול הפנסיה, אשר נחזה היה כלא סופי, נכון לאותה עת.
2. הן גברת גמליאל - מנהלת ענף גמלאות ורווחה בבי"ח נהריה, והן מר לוי, מנהל האגף לפרישה וגמלאות בנציבות, אישרו בעדותם בפנינו, כי בבי"ח נהריה סברו, שמגיע לתובעת להיות מבוטחת במסלול של פנסיה תקציבית וניתן היה להסדיר את העניין, במועד בו החלה לעבוד בבי"ח, לו בי"ח נהריה היה פועל בצורה אחרת. מבחינת בי"ח נהריה, העמדה הוצגה גם ע"י מנהל בי"ח דאז, פרופ' שאשא - אשר, משום מה, לא הובא לעדות מטעם המדינה, ועל כך בהמשך - אשר בסופו של יום, כאשר העניק לתובעת את כתב המינוי השני, העניק אותו רטרואקטיבית; תחילה ביום 30.3.03 החל מיום 1.3.03, ואחר-כך, ביום 21.7.03, עת נתן אישור על המינוי של "רופא ראשי קבוע" בבי"ח נהריה - "החל מתאריך 2.12.2002", ללא כל הסבר לתאריך שנבחר לאחור.
3. למעשה, התובעת חולקת על מועד התחולה הרטרואקטיבית, של הקביעות שלה בבי"ח נהריה, שקבע פרופ' שאשא באישורו - ליום 2.12.02, בלבד. משמע, רק במועד זה - 21.7.03 - התגבשה סופית עילת התביעה של התובעת, לבקש להכריז על זכאותה להחשב כרופאה "קבועה", באופן המעניק לה גם פנסיה תקציבית, בתקופה הקודמת לתקופה שנקבעה ע"י פרופ' שאשא.
4. הואיל ועילת התביעה התגבשה רק ביום 21.7.03 - נוכח הסכמה של נציגי המדינה, עד אותו מועד, שיש לפעול להענקת פנסיה תקציבית לתובעת גם בעת עבודתה בבי"ח, ורק באותו תאריך - 21.7.03 - הובהר, שהגבילו את הקביעות בתחולתה, כך שתראה רק מיום 21.12.02, ולא מתחילת ההעסקה בבי"ח נהריה, או כל מועד קודם אחר - זה התאריך ממנו יש למנות את תקופת "התיישנות" עילת התביעה, להצהרה על זכאות למעמד עם פנסיה תקציבית בבי"ח נהריה, מהתחלה; זאת, אם מקבלים את הטענה, שעילת התביעה כבר התגבשה, למרות שמועד היציאה לגמלאות - שהוא הקובע, ככלל, לצורך תביעת זכויות פנסיוניות - עדיין לא הגיע, ביחס לתובעת. מאחר שהתביעה הוגשה ביום 6.6.00, נמצא, כי טרם חלפו 7 שנים מיום מתן אישור המינוי הקבוע, ע"י פרופ' שאשא, עם תחולה רטרואקטיבית מקוצרת, לדעת התובעת, ותביעתה להורות על זכאות מתקופה קודמת יותר, הוגשה לפני שמלאו 7 שנים מיום הוצאת האישור האמור.
5. על כך יש להוסיף, את הוראת סעיף 9 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958, האומרת: "הודה הנתבע, בכתב או בפני בית משפט, בין בתוך תקופת ההתיישנות ובין לאחריה, בקיום זכות התובע, תתחיל תקופת ההתיישנות מיום ההודאה ...". נוכח הודאתם החוזרת ונשנית של נציגי הנהלת בי"ח נהריה, גם בשנים שלאחר הנפקת כתב המינוי השני, כי לתובעת מגיע להיות עם פנסיה תקציבית, מתחילת העסקתה בבי"ח נהריה, אף שלא פעלו כראוי כדי להעניק לה זאת, בעוד מועד - וודאי שזכות התביעה שלה לא התיישנה.
6. זאת ועוד, באותן שנים התנהל משא ומתן קיבוצי, באשר להעברת כלל עובדי המדינה בפנסיה תקציבית לפנסיה צוברת. אין חולק, כי בהסכם 2006 הגיעו להסכמה על מועד קובע, אשר ממנו ואילך יהיו הרופאים, עובדי המדינה, זכאים לפנסיה צוברת, בלבד; עם זאת - המציאות המוסכמת היא שיש רופאים בשירות המדינה הזכאים, עדיין, לפנסיה תקציבית, הנובעת, בין השאר, מכהונה בתפקיד בתקן קבוע, לאחר קבלת כתב מינוי. לכן, הוסכם בהסכם 2006, כי עצם ההסכמה על המועד הקובע - לצורך התחלת ביטוחם של רופאים בשירות המדינה בפנסיה צוברת, להבדיל מפנסיה תקציבית - לא תימנע תביעה פרטנית, להעביר רופא, שהיה זכאי "שיתקיימו בו הדרישות או התנאים הקבועים בהגדרה של רופא קבוע אצל אחד המעסיקים החתומים על הסכם זה, לפני היום הקובע, ומסיבות שונות טרם התקיימו בו ... להעבירו למעמד קבוע בדיעבד".
7. חתימת המדינה מול הר"י על הסכם 2006, המאפשר לרופאים לתבוע העברתם למעמד קבוע, המשפיע על זכאותם לפנסיה תקציבית, גם לאחר המועד הקובע, מאריכה, הלכה למעשה, את תקופת ה,התיישנות" של דרישה כזו גם מצד התובעת. על כן, גם אם היה צריך לראות את תאריך קבלתה של התובעת לעבודה בבי"ח נהריה, כתאריך הקובע לעניין זכאותה להיות מועסקת כרופאה קבועה, עם זכאות לפנסיה תקציבית, או כל תאריך אחר מאז ועד לאישור הקביעות, שקיבלה מפרופ' שאשא - ואיננו קובעים כך - מובן, כי לא חלפה תקופת הזכאות לתביעת התובעת להעברתה למעמד של רופאה קבועה, גם אם היה צריך לעשות זאת לפני התאריך הקובע, נוכח המוסכם בהסכם 2006.
8. לטעמנו, לא היה מקום שהמדינה תאחז רק במועדים של פניות בכתב, שהוצגו בעניינה של התובעת, שכן, לא היתה מחלוקת אמיתית בין הגורמים בשטח - התובעת, מחד, ובי"ח נהריה, מאידך - כי דרישתה של התובעת, להחזרתה למעמד של עובדת קבועה עם פנסיה תקציבית מתחילת העסקתה בבי"ח נהריה, נשמעה מצידה וחזרה ועלתה, שוב ושוב, מתחילת העסקתה שם, בשנת 2000. התובעת לא שקטה על שמריה, אולם, סמכה על הגורמים בהנהלת בי"ח נהריה, שזה תחום סמכותם, ובהם בעל הסמכות העליונה במוסד - מנהל בי"ח נהריה - אשר הציגו לה מצג; מצג זה מחייב את המדינה, כמעסיקתה.

בנסיבות המקרה שלפנינו - אף מצוות תום הלב ביחסי עבודה מחייבת, כי יתאפשר לתובעת לברר את טענותיה לגופן, מבלי שתיחסם בטענה דיונית של "התיישנות".

1. לאור המצטבר, דעתנו היא, כי - עילת התביעה של התובעת, להכיר בה כזכאית להיות מועסקת כרופאה קבועה בפנסיה תקציבית, טרם התיישנה, במועד הגשתה, ומכאן שדין טענתה המקדמית של המדינה, עליה חזרה גם בסיכומיה הסופיים, להידחות. נפנה ונבדוק, אפוא, האם צודקת התובעת בתביעתה לגופה.

רציפות העסקה

1. אין מחלוקת בין הצדדים, כי בסוף תקופת העסקתה בפלימן, היתה התובעת במעמד של רופאה מתמחה קבועה, בכתב-מינוי לפי חוק המינויים ועם זכות לפנסיה תקציבית, וכאשר פוטרה, ביום 30.4.00, קיבלה פיצויי פיטורים; אולם, גם אין מחלוקת אמיתית, שבאותו תאריך טרם סיימה ד"ר דבורקין את הליך ההתמחות, שכן, היא נקלטה בבי"ח נהריה גם כן לתפקיד של רופאה מתמחה.
2. משמעות הדבר, שגם המדינה הבינה בשעתה - או שהיה עליה להבין - כי במועד קליטתה חזרה לעבודה בשירות המדינה, הפעם בבי"ח נהריה, טרם הסתיימה תקופת "ההתמחות" של התובעת; זאת, מאחר שכחלק מחובותיה בהתמחות, היה על ד"ר דבורקין להשלים לימודים במדעי היסוד, הכוללים גם הגשת עבודת גמר, שהוגשה רק בחודש 10/10, לאחר תחילת עבודתה בבי"ח נהריה.
3. כאמור, הודעת הפיטורים ניתנה לד"ר דבורקין ביום 9.2.00, עוד בטרם הסתיימה התמחותה של ד"ר דבורקין, כנדרש, מתוך צפי שתסתיים. משעה ששד"ר דבורקין פוטרה עוד בטרם השלימה את עבודת מדעי היסוד, המהווה חלק בלתי נפרד מהתמחותה, דומה, כי צודקת התובעת בטענתה, שפיטוריה מפלימן עמדו בניגוד להסכם ההתמחות. יחד עם זאת, על אף שעילת התביעה לביטול פיטוריה התיישנה, אנו סבורים - שעמדה לתובעת הזכות להיות משובצת חזרה בשירות המדינה, ולו עד השלמת מטלות ההתמחות, באותם תנאים: כתב מינוי כרופאה מתמחה קבועה, בפנסיה תקציבית.
4. בדיוק בשל כך, עם פיטוריה מפלימן, בחודש 4/00, ומכיוון שמייד בסמוך להם ידעה התובעת שתחל לעבוד בבי"ח נהריה, אצל אותה מעסיקה - המדינה, אף אם לא שיתפה את גב' שחר בזהות ביה"ח בו תמשיך לעבוד - ביקשה התובעת מגב' שחר לא לשלם לה פיצויי פיטורים, על מנת לשמור על זכויותיה לגמלאות. התובעת, כפי שציינו, לא חלקה בשעתה על עצם פיטוריה מפלימן ולא העמידה למבחן משפטי את חוקיותם, "בזמן אמת", אלא, סמכה על ההבטחה של גב' שחר ועל המצג של בעלי תפקיד בבי"ח נהריה - בו המשיכה את התמחותה - שתמצא הדרך להחזירה למסלול הקביעות עם פנסיה תקציבית, בו היתה בפלימן, לפני סיום התמחותה. כפי שכבר קבענו, ברי, כי על סמך המצג שהציגה גב' שחר לד"ר דבורקין במועד פיטוריה מפלימן, לא תקפה ד"ר דבורקין את פיטוריה, לפני סיום ההתמחות, מתוך אמונה, כי כשתתקבל לעבודה בבי"ח נהריה תהיה זכאית לרציפות זכויות בפנסיה תקציבית.
5. אין לנו עניין בהאשמות ההדדיות, בין פלימן לבין בי"ח נהריה - מי הגורם שבעטיו לא נקלטה התובעת כפי שצריך היה לקלטה ומי היה אחראי לדאוג להעברה מוסדרת, בתוך שירות המדינה, על מנת שד"ר דבורקין תמשיך להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית גם בתקופת עבודתה בבי"ח נהריה - אבל, ברור לנו, שהדרך התקינה היחידה לקבל את ד"ר דבורקין כמתמחה בבי"ח נהריה, היתה במתן כתב מינוי ופנסיה תקציבית, כפי שהיה לה בפלימן, ומעצם כך שנקלטה בבי"ח נהריה כמתמחה - לא היה ראוי שמדינה תתעקש שההתמחות הסתיימה.
6. טוענת המדינה בסיכומיה, כי מתן תואר מומחה, ביום 13.3.03, אינו מצביע על סיום ההתמחות באותו תאריך, ובתקנות הרופאים אין כל דרישה להגשת עבודת גמר במדע היסוד. המדינה מפנה לתקנה 29, ברם, בין התנאים שנמנים בתקנה זו, להגשת בקשה לאישור תואר מומחה, נמצאת גם דרישה של "תעודה על גמר התמחותו לפי פרק ג' ..."; ובפרק ג' מצויה הדרישה, של היקף ההתמחות, הכוללת: "... תקופת התמחות של ששה חדשים לפחות במדע יסוד שהמועצה אישרה מראש את נושאו ותכנו"; כאשר ההתמחות מחוייבת גם בתחום מדע יסוד, ברור שיש לעמוד גם בו בהצלחה, במבחן או עבודה, והמדינה לא הציגה לנו אישור של הועדה המדעית, לפי תקנות אלה, על מועד סיום ההתמחות של התובעת, המוקדם למועד קבלת תואר המומחה, כפי שהוצג על ידה, או על מועד שעברה מבחן במדע היסוד, תחת הגשת עבודת גמר, כטענת התובעת.
7. נהפוך הוא - כבר ביום 1.6.2000, חודש ימים, בלבד, לאחר המועד בו נכנסו פיטוריה של ד"ר דבורקין לתוקף, חודשה העסקתה בשירות המדינה, כרופאה גריאטרית, מתמחה, בבי"ח נהריה, בו היא מועסקת עד ליום זה, לאחר שהשלימה את ההתמחות וקיבלה את התואר "מומחה בגריאטריה". מהעדויות שנשמעו בפנינו עולה, חד משמעית, שד"ר דבורקין נקלטה לבי"ח נהריה כרופאה מתמחה ובאופן זה התייחסו אליה, שם; משמע, שלפני כן לא הסתיימה ההתמחות. כך למשל, במסגרת מזכר שכתבה גב' אברמוביץ, ממחלקת כח-אדם בבי"ח נהריה, לגב' יפרח, שם, ביום 23.10.00 [ת/6], צויין כך:

"ד"ר דבורקין ליובוב רופאה מתמחה מיום 1/11/95 מועסקת במוסדנו מיום 1/6/00 ע"ח חודשי עבודה.

מסיימת סבב התמחות ב-30/4/02 ..." [ההדגשות במקור].

ובהמשך, במכתב של מר כפיר אל בנק יהב, מיום 26.10.00 [ת/7], נכתב:

"ד"ר דבורקין ליובוב ת.ז. ... רופאה מתמחה ...".

1. התבטאויות אלה מחזקות את קביעתנו, כי תקופת התמחותה של ד"ר דבורקין טרם הסתיימה, כאשר החלה לעבוד בבי"ח נהריה; וחבל שניסו לטעון אחרת, בשם המדינה.
2. נזכיר, בהקשר זה, גם את עדותה של גב' גמליאל, כאילו ד"ר דבורקין נקלטה בבי"ח נהריה כ"מומחית" בגריאטריה, העומדת בניגוד למסמכים הנ"ל ולעובדה, כי תואר המומחה בגריאטריה ניתן לד"ר דבורקין רק בחודש 3/01. רק לאחר שעומתה עם הנתונים הללו הודתה גם גב' גמליאל [עמ' 39, ש' 25], כי:

"ת. היא היתה חייבת עוד בבחינות ועבודות עד שהיא קיבלה אצלנו את התואר מומחה.

ש. ולכן באמת כשכתב כפיר והגברת מכח אדם, בנספחים ת/6 ו-ת/7, שהיא רופאה מתמחה, אז מעמדה ב-10/2000 היה רופאה מתמחה, נכון?

ת. כן. זה נכון. אני לא מתווכחת."

1. כך או כך, גם ההפניה של המדינה, בסיכומיה, לסעיף 19 בהסכם המתמחים, אינה פוטרת אותה מהחובה שהיתה מוטלת עליה, להעסיק את התובעת גם בבי"ח נהריה באותו מעמד שהיה לה בפלימן, שכן, סעיף זה קובע: "רופא שסיים תקופת התמחותו ימשיך להיות מועסק עד למועד בחינת ההתמחות הקרובה". משכך - היה על המדינה להמשיך להעסיק את התובעת בכתב מינוי כרופאה קבועה עם פנסיה תקציבית עד אותו מועד.
2. סיכום ביניים: מאחר שד"ר דבורקין נקלטה בבי"ח נהריה כרופאה מתמחה, היה צריך לחדש את כתב המינוי, שניתן לה בחודש 5/99, רטרואקטיבית ליום 1.5.97, תחילת העסקתה כעובדת מדינה בפלימן, או להעניק לה כתב מינוי חדש, כמו כתב המינוי השני שקיבלה, אבל - רטרואקטיבית למועד תחילת העסקתה בבי"ח נהריה.
3. לנקודה בעייתית זו ביקש בי"ח נהריה תשובה ממר לוי, בנציבות שירות המדינה, כדברי גב' יפרח אליו, במכתבה מ-15.8.05:

"מכתבי עוסק בעובדת קבועה עפ"י כתב מינוי בפנסיה תקציבית, בביה"ח הממשלתי 'פלימן' וביקשה לעבור לעבוד ביה"ח הממשלתי בנהריה (העברה בתוך משרד הבריאות) ללא פגיעה בזכויותיה ...".

לא קיבלנו שום הסבר משכנע - מדוע לא נבדק מעמדה של התובעת בנציבות שירות המדינה, בעקבות פניית בי"ח נהריה, שאז יכלו לראות שההתמחות לא הסתיימה, ולמצוא דרך נאותה לעמוד במתחייב מצד המדינה, כמעסיקה, לפי הסכם המתמחים - כדי להבטיח את סיום תקופת ההתמחות, באותם תנאים.

מובן, כי מאחר שכאשר פוטרה התובעת מפלימן, טרם סיימה את ההתמחות, היה על המדינה להמשיך להעסיקה - גם אם בבי"ח נהריה - כרופאה קבועה עם פנסיה תקציבית.

כאמור, לא קיבלנו שום הסבר, מדוע לא חודש כתב המינוי מיד או למה כתב המינוי השני שניתן לתובעת לא נקב בתאריך התחלת העבודה בבי"ח נהריה, כתאריך תחילת המינוי השני, שם, כאשר גם הוא ניתן רטרואקטיבית, מבלי לנמק את המועד שננקב בו. הטעות ביחס למעמדה של התובעת נגררה עוד ועוד, ולא הובהר גם איך נקבע מועד הקביעות, לפי אישור פרופ' שאשא - שוב, רטרואקטיבית - רק מ-1.12.02 ולא קודם, ולו עם קבלת תואר מומחה, 3/01.

1. נכון הוא ,שבסעיף 2(1) לחוק הגמלאות, נקבע:

"... רציפות בשירות יראו כנפסקת מחמת פיטוריו או התפטרותו של עובד, אף אם מייד וללא הפסקה לאחר סיום שירותו עקב הפיטורים או ההתפטרות, נתקבל שנית לשירות; הוראה זו אינה גורעת מהאמור בסעיף 10(4);"

ובסעיף 10(4) לחוק הגמלאות נקבע:

בחישוב תקופת השירות לעניין חוק זה יחולו כללים אלה: ...

(4) עובד שתקופת שירותו הרצופה נפסקה, מותר להביא בחשבון את תקופת השירות שלפני ההפסקה, אם החליט כך נציב השירות לפי כללים שקבעה ועדת השירות;"

1. הצדדים הרחיבו בפנינו על האפשרות לצרף תקופות שירות, הגם שלדעתנו - זו סוגיה נפרדת, אותה היה צריך לבחון לאחר שהיה מוענק לתובעת, מחדש, המעמד של רופאה מתמחה קבועה בשירות המדינה, בכתב מינוי עם פנסיה תקציבית, כפי שהיה צריך לתת לה, עם המשך ההתמחות בבי"ח נהריה.
2. כפי שעולה מהתכתובת שהזכרנו למעלה, העברתה של ד"ר דבורקין מבית החולים פלימן לבי"ח נהריה נעשתה בצורה לא תקינה ובלתי מוסדרת, ובניגוד לקבוע בנהלים בעניין מעבר עובד מדינה בין מוסדות המדינה. לו המדינה הייתה מפעילה את הנהלים המתאימים, בעת העברתה של ד"ר דבורקין בין בתי החולים הממשלתיים, או, לכל הפחות, נענית לבקשת התובעת, במועד סיום עבודתה בפלימן ו/או בתחילת עבודתה בבי"חם נהריה, בנוגע לביטוח בפנסיה תקציבית - מוסכם, שהיום הייתה ד"ר דבורקין מבוטחת בפנסיה תקציבית. בתשובה לשאלת נציגת הציבור, העידה גב' גמליאל [עמ' 45, ש' 26]:

" ...אם היא היתה מועברת אלינו כמתמחה מבי"ח פלימן

ויש רצף בהעברה, אז לא היה דיון ולא היתה בעיה, היא

היתה ממשיכה בפנסיה תקציבית".

כך היה צריך לנהוג עם התובעת, מראש, או בדיעבד, כשהתברר שהיא ממשיכה לעבוד כמתמחה במוסד רפואי אחר במדינה, כפי שאמרה לגב' שחר.

1. נחזור ונדגיש, שמהמקובץ עולה, כי הגורמים הרלוונטיים, בבתי החולים הממשלתיים פלימן ונהריה ובנציבות שירות המדינה, מודים, כי - בשל מחדלים של נציגי המדינה, ד"ר דבורקין לא בוטחה, כדין, במסלול הפנסיה התקציבית:
2. במכתב מיום 11.1.05, מודה מר כפיר, כי התנהלות המדינה בעניינה של התובעת יצרה "עיוות" וכי עקב בקשה של בי"ח נהריה המתינה ד"ר דבורקין להסדרת זכויותיה, דבר שלא התאפשר, לאור עמדת נש"מ;
3. מר כפיר הוסיף והודה, במכתבו מיום 18.5.05, כי העברתה של ד"ר דבורקין בין בתי-החולים, נעשתה שלא על-פי הנהלים, שהתקבלו בעניינה החלטות לא נכונות ועל כן נפגעו זכויותיה, וכי "האירוע השגוי" - כלשונו - אירע זמן רב לפני מעבר עובדי המדינה לפנסיה צוברת;
4. גב' יפרח ציינה, ביום 15.8.05, כי לו בפלימן היו נענים לבקשתה של התובעת, שלא לקבל את פיצויי הפיטורים, היא היתה מבוטחת בפנסיה תקציבית במועד הקובע;
5. וגם מר לוי הודה, במכתבו מיום 12.9.05, כי העובדה שהתובעת איננה מבוטחת היום במסלול של פנסיה תקציבית נעוצה במחדל של נציגי המדינה, בכל הנוגע לאופן סיום העסקתה בבי"ח אחד וקליטתה בשני.
6. אנו סבורים, כי היה צריך להעניק לתובעת את כתב המינוי השני, מיום חידוש העסקתה בבי"ח נהריה - כחידוש מינוי קודם או במינוי חדש, ברצף, תוך דרישה להשבת פיצויי הפיטורים - ואלה צעדים שאנשי כח-אדם מודעים להם ואין לצפות מהעובד שימצא איך להגיע לתוצאה הנכונה והראויה; לו כך נהגו, שאלת "צירוף" תקופות השירות היתה פשוטה יותר. מכל מקום, נציגי בי"ח נהריה, אף ללא עדות פרופ' שאשא, הבהירו, כי לכל אורך הדרך ועד הלום הם משוכנעים שד"ר דבורקין זכאית להיות מבוטחת בפנסיה תקציבית:
7. החל ממר כפיר - שגם הוא לא העיד ומכתביו מדברים בעד עצמם - כמו מכתבו מ-18.5.03, שלא הופסקה העסקתה למשך 3 חודשים ושתי התקופות אמורות להילקח בחשבון בכתב מינוי, ויש לראות את כתב המינוי הראשון ככתב מינוי תקף ולאפשר לד"ר דבורקין לרכוש התקופה לצרכי גמלאות; המשך במכתבו מיום 11.1.05, בו חזר מר כפיר על עמדת בי"ח נהריה, לפיה - על מנת לממש את זכויותיה של ד"ר דבורקין, עפ"י חוק הגמלאות, יש לאפשר לה להשיב את פיצויי הפיטורים ולהכיר בתקופת העסקתה בבי"ח נהריה כהמשך השירות בפלימן;
8. גם האמור במכתב נוסף ששלח מר כפיר, ביום 18.5.05, נסמך על אותן הנחות יסוד, לפיהן - ד"ר דבורקין זכאית לפנסיה תקציבית מתחילת עבודתה בי"ח נהריה, ברציפות, תוך שצויין, כי מדובר במקרה "כה ברור", אשר כלל אינו מצדיק התדיינות בערכאות;
9. מכתב גב' יפרח, מיום 15.8.05 מבוסס אף הוא על העמדה, לפיה - התובעת זכאית לפנסיה תקציבית ויש "להחזיר התהליך אחורה ולבצעו כיאות".
10. גב' גמליאל התייחסה במהלך עדותה בבית הדין למכתבי מר כפיר, שנכתבו על ידה, שהיא האמינה בכל ליבה שהצדק עם התובעת וקיבלה לכך חיזוק ממר צביקה וינר, שאחרי 40 שנות עבודה בנש"מ בא לעזור לבי"ח נהריה, בהתנדבות, ואמר לה "שיש על מה לדבר" [עמ' 44, ש' 14].
11. הוכח, כי לאור אמונתם בצדקת תביעתה - הגורמים הרלוונטיים במחלקת משאבי אנוש בבי"ח נהריה הבטיחו לד"ר דבורקין, שוב ושוב, כי עם קבלת התקן הקבוע תשוב למסלול של פנסיה תקציבית. בתוך כך נתבקשה ד"ר דבורקין, פעם אחר פעם, להתאזר בסבלנות ולהמתין להסדרת זכויותיה. אנו מאמינים לתובעת, כי נוכח המלצותיהם של אלה היא חתמה על טופס ההצטרפות למבטחים (בהנחה שמדובר ב"מבטחים הוותיקה", כפי שבוטחה בעבר בפלימן, וזאת במקום פנסיה תקציבית, עד הסדרת החזרתה למסלול זה), ונמנעה מלהגיש תביעה לבית-הדין לעבודה, בסמוך לאחר קליטתה בבי"ח נהריה, תוך המתנה להשלמת הטיפול על-ידי הנוגעים בדבר, לשם הסדרת החזרתה לפנסיה תקציבית, נושא אותו העלתה כבר בסיום עבודתה בפלימן ומייד עת המשיכה לעבוד בבי"ח נהריה, עדיין כמתמחה, כעבור חודש ימים. המצג שהוצג לתובעת בבי"ח נהריה מונע מהמדינה להתכחש אליו כעת, לאחר שהתובעת שינתה מצבה לרעה, בעקבותיו, לכן - יש לפעול לפיו.
12. לדעתנו, היתה זו חובתה של המדינה - כמוסד אחד, בו אין אישיות משפטית נפרדת לבית-חולים זה או אחר, אף אם הוא במעמד של "יחידת סמך" - לקלוט את התובעת חזרה לעבודה בבי"ח נהריה, עד סיום התמחותה, באותם תנאים שהיו לה בפלימן. הסכם המתמחים חייב את המדינה לכבד את כתב המינוי שניתן לה בפלימן, גם כאשר נקלטה בבי"ח נהריה, משום שהיתה עדיין במעמד של מתמחה ולא החלה בתפקיד רופאה מומחית, עד חודש 3/2001. אם התובעת לא נקלטה עם כתב מינוי, אותה עת, בשל העדר תקן - היתה זו חובתם של נציגי המדינה להעמיד אותה על חוסר האפשרות להחזיר אותה לפנסיה תקציבית, ואז אולי, היתה שוקלת להעמיד במבחן הביקורת השיפוטית את פיטוריה מפלימן, לפני סיום ההתמחות. ברם, מאחר שמחודש 6/2000 נתנו נציגי בי"ח נהריה לתובעת להבין, כי העברתה חזרה למסלול של פנסיה תקציבית היא רק עניין של זמן, ותו לאו - ומתוך אמונה במצג זה שינתה התובעת את מצבה לרעה, כאמור - טוב היתה עושה המדינה לו העמידה את התובעת במצב בו היה עליה להיות, לולא הטעויות של בעלי התפקידים בשני בתי-החולים; לטעויות אלה, מתווספת גם טעות מצד נציבות שירות המדינה.
13. גם מר לוי, במכתבו מיום 12.9.05, ציין, כי העובדה שד"ר דבורקין אינה נמצאת היום במסלול של פנסיה תקציבית נעוצה במחדל של המדינה, בכל הנוגע לאופן העברתה בין בתי-החולים, ולו היו מקבלים אותה בבי"ח נהריה "במשרה תקנית ובהרשאה להעסקה ...", אזי, לא הייתה התובעת במצב בו היא היום. לטעמנו - מר לוי אינו יכול להתייחס לבי"ח נהריה כאילו הוא "מדינה אחרת". התובעת היתה עובדת מדינה בפלימן, בכתב-מינוי ובפנסיה תקציבית, כרופאה מתמחה שטרם סיימה את כל חובות התמחותה. ככזו, היתה המדינה מחוייבת להמשיך להעסיקה, באותם תנאים; לכן - המדינה היא שהיתה אמורה לפתור את סוגיית התקן הנכון. אין להשלים עם מצב בו המדינה טועה, ומי שנדרש לשלם על כך הוא העובד, בהפסד זכויות פנסיוניות. כאשר פנו אל מר לוי, הוא לא היה אמור להסתפק במבט על המצב שנוצר, דה-פקטו, ולראות רק את החוזה השגוי שנחתם עם התובעת, אלא, היה עליו לרדת לעומקם של דברים ולראות שהיו אמורים לנהוג עימה אחרת, מלכתחילה, ולהעמיד את דברים על מכונם, כבר אז.
14. כפי שקבענו - מכיוון שהמדינה יצרה בפני התובעת מצג לפיו תועבר להעסקה בתקן קבוע וכפועל יוצא מכך תושב למסלול הפנסיה התקציבית בתוך תקופה קצרה - המדינה מנועה מלהתכחש לכך עתה. ודוק - כולם מסכימים, כי ניתן היה להסדיר נושא זה, בזמנו, לו היו מבצעים העברה בין מוסדית, כסדרה. העובדה שלא פעלו כך עומדת לרועץ למדינה, דווקא, ולא אמורה "להתגלגל" על ראשה של התובעת, אשר עשתה כל שניתן מצידה, כדי להמשיך את רצף העסקתה, כרופאה "קבועה" בשירות המדינה, בפנסיה תקציבית, בהתאם להסכמים המחייבים, וכל "חטאה" בכך שלא פיקפקה בדברי גב' שחר ואחר-כך בדברי גב' גמליאל ומר כפיר, שתיתן לה פנסיה תקציבית, בהחזרת כספי פיצויי הפיטורים, והמתינה בסבלנות להסדרת הנושא. לא היתה לתובעת סיבה לפקפק בדברי המופקדים על תחום כח-אדם וגמלאות, בבתי-החולים בהם עבדה, וכפי שאמרנו - אם אלה טעו, לא העובדת צריכה לשאת בתוצאות טעות, אלא, המעסיקה - המדינה. יש להעמיד את התובעת במצב בו היתה צריכה להיות לשם השלמת חובות ההתמחות, לפי הסכם המתמחים; היינו - יש לראותה כמי שהתקבלה חזרה לעבודה במדינה בכתב מינוי כרופאה מתמחה במעמד "קבוע".

1. המעמד שהיה צריך לתת לתובעת, כקבוע לעיל, מביא עימו גם את הזכאות לפנסיה תקציבית. כך, במיוחד, כאשר קליטתה של ד"ר דבורקין בבי"ח נהריה נעשתה בטעות, בחוזה השגוי - לפיו הועסקה עד קבלת כתב המינוי השני - על אף שלא התאים למצבה (ואף מבלי שנמסר לה מידע רלוונטי לצורך ביטוח חלופי ב"מבטחים", בחוסר אבחנה בין הקרן הותיקה לקרן החדשה, כפי שהופיע בטופס ההצטרפות ובתלוש השכר שלה). בסעיף 1 לחוזה השגוי צוין כך:

"חוזה מיוחד זה נעשה לפי תקנה 1(2) של תקנות שירות המדינה (מינויים) (חוזה מיוחד), תש"ך - 1960, ולפסקה 16.412 בתקשי"ר".

תקנה 1(2) לתקנות הנ"ל קובעת:

"הוראות סעיף 40 לחוק [חוק המינויים - הבהרה שלנו] יחולו על העסקתם של סוגי בני אדם המפורטים להלן, ובלבד שתקופת העסקתם בחוזה מיוחד לא יהיו מועסקים במשרה שלמה נוסף להעסקתם בחוזה מיוחד: ...

(2) אדם שיועסק בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה"

סעיף 40, לחוק חוק שירות המדינה (מינויים), תשי"ט-1959, קובע:

"שום דבר האמור בחוק זה אינו בא למנוע את הממשלה לעשות חוזה מיוחד עם אדם שיועסק בשירות המדינה במקרים ולפי תנאים שייקבעו בתקנות על פי המלצת ועדת השירות ובהתייעצות עם ועדת העבודה של הכנסת; בעשיית חוזה מיוחד כאמור תיוצג הממשלה על ידי נציב השירות; הוראות חוק זה לא יחולו על אדם המועסק לפי חוזה מיוחד אלא במידה שנקבע בחוזה."

אולם, בפסקה 16.412 בתקשי"ר, הנזכרת בחוזה השגוי, מתארים את אחד המקרים בהם יועסקו עובדים על-פי חוזה מיוחד, וזאת ביחס לאלה:

"אדם המתקבל לעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה מסוג משימה חולפת [ההדגשה הוספה], למשרה עד דרגה 17 בדירוג המינהלי או עד 38 בדירוג הנדסאים והטכנאים או עד 11 בדירוג המקצ"ט מותר להעסיקו על-פי חוזה מיוחד לתקופה שלא תארך יותר מחמש שנים (בכפיפות לאמור בפסקאות 16.522 ו- 16.533);"

רופאים - מתמחים או מומחים - אינם נמנים שם.

גם בסעיף 02.131 לתקשי"ר מוגדרת עבודה שלפי טיבה אינה צמיתה כך:

"עבודה שלפי טיבה אינה צמיתה היא עבודה שלפי אופייה וטיבה מוגבלת מבחינת הזמן [ההדגשה הוספה]; עבודה כזו היא במסגרת תקציבית מיוחדת ובדרך כלל מבצעים אותה עובדים שאינם משובצים במשרות שבתקן המאושר (עבודת ממלא מקום נחשבת כעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה, למרות שממלא מקום מועסק במשרה תקנית)".

וסוגי העבודה הבלתי צמיתה אף פורטו והוגדרו בסעיף 02.132 לתקשי"ר:

"אלה הם שלושת סוגי העבודה שלפי טיבה אינה צמיתה:

א. העסקה במעמד זמני - לכל תקופה שהיא;

ב. העסקה בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה מסוג לחץ עבודה או משימה חולפת במעמד ארעי - לתקופה ארוכה משישה חודשים;

ג. העסקה בעבודה שלפי טיבה אינה צמיתה מסוג לחץ עבודה או משימה חולפת על פי חוזה מיוחד - לתקופה ארוכה משני חודשים." [הדגשה שלנו].

על כך נוספת ההוראה המופיעה בסעיף 02.251 בתקשי"ר, לפיה - משך העסקתם של כלל העובדים בחוזה מיוחד מוגבל בזמן.

1. עובדת היסוד, העומדת בבסיס העסקה במתכונת זו - לפיה התובעת הועסקה בבי"ח נהריה בעבודה שעל פי טיבה אינה צמיתה - לא נכונה; ונפרט:
2. בין החודשים 6/00 - 2/01 הועסקה התובעת בבי"ח נהריה כרופאה מתמחה. מאז שהשלימה את חובות ההתמחות ולאחר קבלת תואר מומחה, בחודש 3/01, ועד היום (להוציא 6 חודשים בשנת 2007, בהם עבדה בבי"ח "שמואל הרופא") מועסקת שם ד"ר דבורקין כרופאה מומחית בגריאטריה.
3. צודקת התובעת בטענתה, כי תפקידה כרופאה גריאטרית - מתמחה או מומחית - מעצם טיבו וטבעו, אינו תפקיד זמני, כי אם, תפקיד חיוני, מהותי וקבוע, המצוי בליבת הפעילות של בי"ח נהריה. מכאן, שבשום מקרה לא ניתן היה להתייחס לתפקידה בבי"ח נהריה כאל משרה מסוג "משימה חולפת"; לכן - כלל לא ניתן היה לקבלה לביצוע עבודה זו במסגרת העסקה בחוזה המיוחד השגוי, כנ"ל.
4. לראיה - עצם העסקתה של ד"ר דבורקין בבי"ח נהריה עד עתה, משך שנים ארוכות, באותו תפקיד, מלמדת על עבודה שמטבעה הינה "צמיתה" ולא נובעת מ"לחץ עבודה" או "משימה חולפת". גב' גמליאל אישרה בעדותה, כי החל מהמועד בו קיבלה ד"ר דבורקין את התואר מומחה ועד היום היא מבצעת בדיוק את אותו התפקיד. בתוך כך, היא משתלבת בפעילות המחלקה הגריאטרית בבי"ח נהריה, ככל הרופאים האחרים בה. כאמור עצם העובדה שהתובעת מבצעת את אותה עבודה משך למעלה מעשור מעידה, כשלעצמה, שעבודה זו אינה יכולה להיחשב "בלתי צמיתה" ולא הצביעו על גורם המצדיק מתן כתב מינוי שני רק ב-3/03.
5. מהאמור מתבקש שלא ניתן היה לקלוט את התובעת בבי"ח נהריה במסגרת החוזה השגוי, ללא תקן, שכן, הדבר חוטא לסיבות לקליטת עובדים בחוזה מיוחד כזה בשירות המדינה; ולא רק שעיתוי מתן כתב המינוי השני לא הוסבר, אף לא ניתנה הנמקה, לאישור הקביעות כרופא ראשי, מתאריך אחר - 1.12.02; והכל - כאשר התובעת מבצעת אותו תפקיד כל הזמן. ניתן היה, אולי, להבין התייחסות שונה לתובעת ממועד קבלת תואר "מומחה", להבדיל מהתקופה בה היתה עדיין בגדר רופאה מתמחה, אך, לא היתה התייחסות לתאריך זה, 3/01, בכתב המינוי השני או באישור פרופ' שאשא. ללמדנו, שהסיבה לקביעת התאריך הרטרואקטיבי בכתב המינוי השני או באישור הקביעות היתה שרירותית, ונועדה לשרת מטרה אחרת, תקציבית, כנראה, תוך התעלמות מהסיבות האישיות המחייבות של התובעת.
6. טענתה הכללית של המדינה בכתב-ההגנה, בנושא העדר תקינה, והצהרתה של גב' גמליאל בנושא זה [נ/8, סע' 9-6] לא די בהן. בחקירתה הנגדית, הבהירה גב' גמליאל, שנושא התקנים מנוהל על ידי ההנהלה הרפואית בבי"ח נהריה ואינו מצוי בתחום עיסוקה ואף אישרה, כי בטרם חתמה על תצהירה, לא בדקה את הנתונים עם פרופ' שאשא, שהוא הגורם הרלוונטי שלטענתה בדק את נושא התקנים בעניינה של התובעת [עמ' 39, ש' 32 - עמ' 40, ש' 23]. מר לוי אף הוא אישר, כי לא ערך בדיקה בנושא, והגיע למסקנתו, שלא היה תקן במועד הרלוונטי, בדיעבד [עמ' 49, ש' 28-21].
7. גם אם נכון הדבר, שלא היה תקן מתאים בבי"ח נהריה, בזמן בו נקלטה בו התובעת להמשך התמחותה כרופאה גריאטרית, אין בכך מזור למדינה, כאשר היתה זו חובתה, מכח הוראות הסכם המתמחים, להמשיך להעסיק את התובעת עד סיום ההתמחות, לפחות, באותם תנאים שהיו לה בפלימן. בנקודה זו הפנו בסיכומי התובעת לפסה"ד בעניין נקש,^[2] ויפים לענייננו דברים שנאמרו שם:

"... המידע בנושא זה נמצא בלעדית אצל המדינה ... זו טענת הגנה מרכזית של המדינה והיא הייתה צריכה להוכיחה. ... מכל מקום, שאלה זו נשארה עמומה ... העמימות פועלת לרעת מי שהמידע מצוי באופן בלעדי אצלו והוא נמנע מלהציגו בפני בית הדין.

יתר על כן, ניתן להניח בסבירות לא מעטה שבתקופה של ארבע שנים התפנה תקן או נוסף תקן, או שהיה מקום להציע תוספת תקן בנסיבות אלה, בעיקר כשהיו דוורים שעבדו כ'עובדים' לכל דבר ועניין".

המדינה בחרה שלא להעיד מטעמה כל גורם אשר נמנה על השדרה הניהולית בבי"ח נהריה, בתקופה הרלוונטית, וטענתה נותרה טענה בעלמא, אשר לא הוכחה; אך, גם אם נכון הוא, שלא היה תקן - נוכח המחוייבות של המדינה להמשך העסקת התובעת כמתמחה, היה עליה למצוא את תוספת התקן מתאים.

1. יתרה מכך, נכונה טענת התובעת בסיכומיה, שהצהרת גב' גמליאל, שהמועד הראשון בו נמצא תקן פנוי לצורך העסקתה של ד"ר דבורקין היה 1.3.03, נסתרת מהאמור באישור של פרופ' שאשא, לפיו - מינויה לתפקיד רופא ראשי קבוע בבית החולים הינו בתוקף מיום 2.12.02 - 3 חודשים לפני המועד הנקוב בכתב המינוי השני. גב' גמליאל לא ידעה להסביר את הסתירה בין שני המועדים והפנתה את ב"כ התובעת "לשאול את פרופ' שאשא" [עמ' 42, ש' 5 - עמ' 43, ש' 3], אלא, שפרופ' שאשא, כאמור, לא הגיע להעיד מטעם המדינה.
2. זה המקום להעיר, כי גם טענת המדינה שבי"ח נהריה אינו מוסמך לאשר תקנים, אלא, רק נציבות שירות המדינה, לא הוכחה בבהירות, שכן, על כתב המינוי השני חתום פרופ' שאשא: "על פי סמכות שאצל נציב שירות המדינה ..."; ומאחר שבתצהירי המדינה נזכר נושא התקן - חקירה עליו אינה "שינוי חזית".
3. נדגיש - לטעמנו, העסקתה של התובעת בבי"ח נהריה, בהמשך לכתב המינוי בפלימן ובתנאי פנסיה תקציבית, היתה מחוייבת מכח הוראות הסכם המתמחים, ולא היתה מותנית בהסכמה של גורם, כלשהו, בשירות המדינה, לאשר רציפות עם תקופת השירות הקודמת, בפלימן, למרות ההפסקה של חודש ימים (חודש 5/00). לו היו נוהגים עם התובעת כפי שהיו צריכים לנהוג - יתכן שהיתה עולה השאלה, מה ייעשה איתה בסיום ההתמחות (חודש 3/01), ברם, משלא נהגו עימה כראוי, ואנו עכשיו שנים רבות לאחר מכן, סופו מעיד על תחילתו - ד"ר דבורקין עדיין עובדת בבי"ח נהריה, כרופאה קבועה בשירות המדינה. לטעמנו - הדבר לא רק מוכיח את חוסר ההצדקה לחתום עימה על חוזה העסקה "במשימה חולפת", כביכול, באמצע הדרך, אלא, מצביע גם על כך שהיו צריכים למצוא לה את התקן הנכון בבי"ח נהריה, מלכתחילה, וכך גם להמשיך להעסיקה, ברצף, כרופאה מומחית, לאחר סיום ההתמחות - כרופא קבוע בשירות המדינה, כבר מתחילת העסקתה בבי"ח נהריה.

מאחר שהיו אמורים להתייחס אל התובעת כאל רופאה קבועה כבר ביום 1.6.00, לפי כתב מינוי מתקופה קודמת, ברור, שחלה עליה ההוראה מהסכם 2006, הקובעת, כי רופא קבוע בשירות המדינה, במועד הקובע, 31.8.02 - או רופא שהיה צריך להיות במעמד של רופא קבוע, קודם למועד הקובע, ומסיבה כלשהי לא הועבר למעמד זה, בעוד מועד - ימשיך להיות במסלול של פנסיה תקציבית.

1. עצם העובדה שהתובעת קיבלה פיצויי פיטורים לאחר פיטוריה מפלימן, אין בה כדי לפגום ברציפות תקופת עבודתה, לצורך הזכאות לפנסיה תקציבית, לא רק משום שהתובעת ביקשה שלא לקבל את פיצויי הפיטורים על מנת לשמור על רצף זכויותיה בפנסיה תקציבית, ומתוך טעות משולבת של פלימן ובי"ח נהריה היא לא הועברה בין מוסדות אלה בדרך של העברה מוסדרת - ואנו מסכימים עם טענת התובעת בסיכומיה, כי הדבר מהווה התנהגות רשלנית מצדה של המדינה - אלא, בעיקר, משום שהמדינה היתה חייבת לכבד את הוראות הסכם המתמחים, והתעלמה מהמוסכם בהן.
2. יתכן, שהצעד ההולם יותר, היה המשך העסקתה של התובעת בפלימן, עד סיום חובות ההתמחות מצידה, אך, אפשרות זו לא נבחנה אז ואינה בתוקף היום; משהתייחסו לפיטורים מפלימן כאל עובדה מוגמרת - כל שניתן היה, כדי לעמוד בהתחייבויות המדינה כמעסיקה של התובעת כרופאה מתמחה, הוא לחדש את העסקתה בבי"ח נהריה, באותם תנאים - כתב מינוי, כרופאה מתמחה קבועה, עם פנסיה תקציבית.
3. לאור מסקנתנו, איננו נדרשים כעת כלל לטיעוני הצדדים, באשר להוראות כללי שירות המדינה (גימלאות) (חישוב תקופת שירות שאינה רצופה), תשכ"א-1961. עם זאת נציין, כי אנו מסכימים עם האמור בסיכומי התובעת - שכללים אלה נועדו לסייע לעובדים שהיו בשירות המדינה וחזרו אליו - אם הפסקת השרות ואופן הקליטה חזרה נעשו כדין - ולא נועדו להביא לקיפוח זכויותיו של מי שהחזיק בכתב מינוי, כדין, ולאפשר למדינה להתחמק מהחובות החלות עליה, כלפי עובדיה, באמצעות העסקה שלא בתקן, כאשר המקרה אינו מצדיק זאת.
4. לצערנו, חלק מהטעויות שנעשו ע"י נציגי המדינה, בעניין קליטתה של התובעת חזרה לשירות, כלל גם את ההתייחסות לסיטואציה כאל מצב המחייב "צירוף תקופות", לפי הכללים הנ"ל. זאת - משום שלא נתנו את הדעת כלל וכלל, להוראות המחייבות בהסכם המתמחים. המשיכו להתייחס אל התובעתלפי החוזה השגוי, והזכירו, שלא עמדה במכרז בבי"ח נהריה, לפני 27.2.03, עובר לקבלת כתב המינוי השני. אולם, לו היו מעניקים לתובעת את המעמד הנכון, עם קליטתה חזרה להמשך ההתמחות בבי"ח נהריה - היא כלל לא היתה אמורה לעמוד למכרז נוסף, לאחר שכבר היתה עם כתב מינוי מפלימן; ובכל מקרה, לא היה נכון להעסיקה לפי "חוזה מיוחד", שנועד לביצוע "משימה חולפת", כאשר התקבלה לעבודה ממושכת, בתפקיד הנחוץ תמיד.
5. לכן, לא נכביר מילים באשר לתנאים השונים, הנדרשים כדי לאשר צירוף תקופות, כאשר מדובר במקרה נכון של סיום העסקה בשירות המדינה וחזרה אליו, לשירות נפרד, ולא חזרה להמשך התמחות - לפי הסכם קיבוצי ספציפי - כפי שהיה במקרה של התובעת.

1. למרות זאת, מאחר שהצדדים הזכירו רבות את האופציה של צירוף תקופות, עם החזר פיצוי פיטורים שקיבלה התובעת (לתקופת עבודתה בפלימן: 1.5.97 - 30.4.00) - מצאנו לנכון להעיר מספר הערות, בהקשר זה:
2. הכללים מאפשרים צרוף תקופות שירות, בכפוף להחזרת פיצוי פיטורים, וכך גם הובטח לתובעת שתוכל לעשות, עם קליטתה מחדש בשירות המדינה. משכך, כאשר התובעת העלתה בקשתה זו בפני הנהלת בי"ח נהריה כבר בתחילת העסקתה שם - כי זה היה המנגנון עליו דיברה איתה גב' שחר - היתה זו חובתה של המדינה לאפשר לתובעת לממש זכות זו, או לגלות לה "ברחל בתך הקטנה", מדוע לא ניתן לעשות כך, אותה עת, ולאפשר לה להשיג על כך "בזמן אמת". האופן שבו הנהלת בי"ח התנהלה כלפי התובעת מונעת מהמדינה להתכחש לאפשרות הרכישה, בדיעבד, אם היה צריך לבצע זאת - אך, אפשר גם היה לראותה כממשיכה בההעסקה לפי כתב המינוי שקיבלה בפלימן, ללא צורך במהלך של "צרוף תקופות", אלא, רק בהחזרת פיצויי הפיטורים שקיבלה.
3. לו היתה המדינה נוהגת נכון עם התובעת, לא היתה מניעה לקבל את בקשתה, להביא בחשבון את תקופת עבודתה בפלימן כתקופת שירות קודמת, המצטרפת לתקופת שירותה בבי"ח נהריה. המדינה מנסה להיאחז, בנקודה זו, בפסיקת בג"ץ בעניין וילנסקי,^[3] אולם, אין הנדון דומה לראיה. בעניינינו, הגישה התובעת את בקשתה לבי"ח נהריה בעוד מועד ואם בית-החולים עיכב את הפניה לנציבות שירות המדינה, אין לזקוף זאת לחובתה, כאילו לא פנתה בבקשה לצירוף תקופות השירות, מייד עם חזרתה לשירות המדינה, לאחר כחודש של הפסקה מאז שירותה בפלימן.
4. הכללים מאפשרים לוותר על הדרישה של פניה בבקשה כנ"ל, תוך 12 חודשים, לפי שיקול דעת ענייני של המוסמך לכך; אך, המדינה לא הצביעה, על הפעלת שקו"ד ע"י מי מבעלי הסמכות לכך - נציב שירות המדינה, או מי שהסמך לכך - בשאלה, האם לאשר בקשתה של התובעת, שהוגשה באיחור, אם לאו, אם לדעת המדינה הבקשה הוגשה באיחור.
5. כאשר ברור לעין, שהאיחור בפניה - ככל שבאיחור מדובר - נבע מהתנהלות של בי"ח נהריה ולא מטעמים הקשורים בתובעת, חזקה על כל בר דעת שהיה מפעיל שיקו"ד, שהיה מתיר את בקשתה "המאוחרת" של התובעת, לצרף את תקופת שירותה בפלימן, לתקופת שירותה בבי"ח נהריה; ואולם, שיקול כזה כלל לא נשקל ולדעתנו - לא היה אמור להישקל, עדיין, מאחר ש"דרך המלך" היתה להחזיר את התובעת לאותו מעמד, בהמשך לכתב המינוי שהיה לה בפלימן, תוך החזרת תשלום פיצויי הפיטורים; זאת - לא במסגרת של "צרוף תקופות", אלא, כתיקון הטעות, של הפסקת ההתמחות של התובעת טרם סיום כל מטלותיה, בניגוד להסכמים הקיבוציים המחייבים של הרופאים המתמחים בשירות המדינה.
6. בכל מקרה - התנאי אליו מתייחסת המדינה בסיכומיה, שכביכול לא התקיים, של החזרת פיצויי הפיטורים, הוא טענה של מי "שרותם את העגלה לפני הסוסים", מאחר שאין ספק, שקבלת בקשה כזאת מותנית בתשלום פיצויי הפיטורים, אך, אין מקום לצפות שיוחזרו פיצויי הפיטורים, לפני שניתנת הסכמה של המדינה לצירוף התקופות. מובן, שכל הכרעה המעניקה לתובעת את האפשרות לצרף תקופות, או להכריז על היותה עובדת המבוטחת במסלול של פנסיה תקציבית, מחייבת את החזרת פיצויי הפיטורים שקיבלה וכפופה להחזרתם, בפועל, תוך זמן סביר שייקבע מיום ההחלטה האמורה. המדינה, שלא הודיעה על הסכמה למהלך של רציפות זכויות, לא יכולה לטעון שהרציפות לא אושרה, משום שלא הוחזרו הפיצויים. ברור שהסדר צריך להיות הפוך.
7. בשום שלב, המדינה לא הציגה לתובעת הצעה קונקרטית, להשיב את סכום פיצויי הפיטורים שקיבלה, כדי לצרף תקופות שירות.
8. המדינה הדגישה בסיכומיה, שהתובעת נקלטה חזרה לשירות, כמתמחה בבי"ח נהריה, לפי חוזה לביצוע משימה חולפת. מכיוון שלזאת לא היתה הצדקה, משום שנקלטה כרופאה מתמחה, תפקיד מתמשך שנחיצותו אינה חולפת ולא ניתן להתייחס אליו כאל עבודה בלתי צמיתה - המדינה לא יכולה להיבנות מהרשום בחוזה, שמדובר "בהעסקה שלפי טיבה אינה צמיתה ובמשרה בלתי תקנית מסוג משימה חולפת ...", ולא חל חוק הגמלאות, כעמדתה בסיכומיה.
9. העובדה שהמדינה בחרה להחתים את התובעת על חוזה, אשר ברור לחלוטין שאינו הולם את המצב העובדתי ביחס למשרתה - שכן, היא עובדת עד היום באותו תפקיד, גם לאחר שקיבלה תואר מומחה, וגם כמומחית הועסקה לפי אותו חוזה, משך מספר שנים, עד כתב המינוי השני, וברור שלא מדובר על העסקה "שלפי טיבה אינה צמיתה", שהרי - העסקה בתפקיד בו מועסקת התובעת מאז ועד עתה ובהמשך, הינה צמיתה לחלוטין ואין לראות בתפקידה כרופאה בתחום הגריאטריה בבי"ח, כהעסקה בתפקיד מסוג "משימה חולפת" - אינה מרפאה את המחדל של אי הענקת המעמד של רופא קבועה לפי כתב מינוי, עם פנסיה תקציבית, בעת שהתובעת נקלטה מחדש בשירות המדינה, בבי"ח נהריה, מתוך בחירה של המדינה לנסות לעקוף בעייה של העדר תקן.

1. כפי שנאמר בפסיקה, שצוטטה למעלה - יש מקרים בהם ראוי לגרום לכך שיתווסף תקן; זה אחד מהם. ההבדלים בין משרה תקנית למשרה שאינה תקנית, אלא "ארעית מתקציב חודשי עבודה", כטענת המדינה, בהסתמך על מכתב של מר קינר, סגן נש"מ (מערכת הבריאות), מיום 12.3.06 [נ/8, נספח ה'], לא מצדיקים שימוש בטרמינולוגיה לא נכונה ומטעה בחוזה שנחתם עם התובעת ומאחר שאין ספק שהמשרה בה הועסקה היא משרה שלפי טיבה הינה צמיתה ואף אינה לביצוע "משימה חולפת" - היה על על המדינה לדאוג להעסקת התובעת לפי המתבקש מטיבה האמיתי של העסקתה. המסקנה המתבקשת מכך היא, שלכל הפחות, היה על המדינה לחתום על חוזה אחר מול התובעת, נכון למועד קליטתה בבי"ח נהריה. משלא עשתה כן ובחרה בנוסח שגוי של חוזה התקשרות, וודאי אינה יכולה להיאחז בתוכנו של זה כמחייב. אבל, כפי שהסברנו, המדינה לא היתה צריכה לחתום על חוזה מול התובעת, אלא, היתה צריכה לקבלה להמשך העסקה לפי כתב המינוי ולתקן את מעמדה.
2. המדינה נתפסה לטעות נוספת, בטענה שהנתק ביחסיה עם התובעת - בכל הקשור לזכויות לפי חוק הגמלאות - עומד על "יותר משלוש שנים, מיום 30.04.00 וזאת עד לקבלת כתב המינוי ביום 01.03.03" [כותרת סע' 254 לסיכומיה].

התקופה המצויינת הינה בת 34 חודשים, קרי - חודשיים פחות מאשר שלוש שנים. אבל, מעבר לטעות בספירת החודשים, טעותה של המדינה היא, כאמור, בכך שסברה שבהחתמתה את התובעת על חוזה בלתי תקין, היא מכשירה את הנתק, בעוד שהיה עליה לקבל את התובעת חזרה לעבודה בשירות המדינה לפי חוזה נכון, או לא לקבל אותה כלל. מאחר שהמדינה קלטה את התובעת לעבודה בבי"ח נהריה - אין לאפשר לה להסתתר מאחורי חוזה שתוכנו בלתי נכון בעליל, ועצם קליטת התובעת לתפקיד והשארתה שם, מחייבת את המדינה לקבוע את תחילת העסקתה לאחור, למועד הנכון בו החלה את עבודתה בבי"ח נהריה, כפי שגם כתב המינוי בפלימן, שניתן לה בשנת 1999, היה בתחולה של שנתיים אחורה, מתחילת העסקתה כעובדת מדינה בפלימן - 1.5.97. אנו בדעה, כי תחת מתן כתב מינוי חדש, בדיעבד, היה נכון יותר לחדש את כתב המינוי מפלימן, משום שהתובעת נקלטה, למעשה, בבי"ח נהריה, להשלמת תקופת ההתמחות.

1. מכיוון שהמדינה לא פעלה כפי שהיה עליה לפעול -

אנו קובעים בזאת, כי יש לראות את התובעת כמי שחזרה לשירות המדינה כרופאה מתמחה קבועה, עם פנסיה תקציבית, מתחילת העסקתה בבי"ח נהריה, בהמשך לכתב המינוי שהיה לה בפלימן, למרות הפסקה של חודש ימים. יש לראותה, אפוא, במעמד זה, מיום 1.5.97 ועד עתה (למעט חודש 5/00, שאינו קוטע את הרצף).

מובן, כי הדבר מחייב החזרת פיצויי הפיטורים שקיבלה, כמו גם התחשבנות עם קרן הפנסיה "מבטחים החדשה", שאמורה להחזיר את התשלומים שקיבלה בגינה, עקב השגגה, בתקופה החל מיום 1.6.2000, ועד עכשיו, הן למדינה - חלק המעסיקה, והן לתובעת - חלק העובדת; על כך - יינתנו הוראות בסיכום.

הסעד החלופי

1. נוכח מסקנתנו דלעיל - מתייתר הצורך לדון בסעד חלופי שביקשה התובעת, לעניין ביטוחה ב"מבטחים" הוותיקה ולא החדשה; ולא נרחיב את הדיון גם לטענות לפיצוי כספי - לחלופי חלופין - לפי חוו"ד של מר אהוד נחתומי [ת/1].
2. נעיר רק זאת, כי מקובל עלינו טיעונה של התובעת, בסיכומיה, לפיו - מאחר שהיתה מבוטחת בעבר בקרן הפנסיה "מבטחים הותיקה", סברה שמחתימים אותה על הפרשות לאותה קרן, בהעדר כל איזכור במסמכים, להיותה של הקרן בה ביטחו אותה מתחילת עבודתה בבי"ח נהריה - קרן "מבטחים החדשה". גם מחדל זה, של אי הבהרת זהות הקרן בה מדובר, רובץ לפתחה של המדינה, באמצעות בעלי התפקידים בה, שלא נתנו ליבם לסוגיה זו, של האבחנה בין הקרנות השונות של "מבטחים", בזמן הרלוונטי.
3. משכך, לולא קיבלנו את הסעד העיקרי של התובעת, היה מקום להעניק לה את הסעד החלופי, של הסדרת ביטוחה בקרן הוותיקה, דווקא, ולא ב"מבטחים החדשה", תוך התחשבנות בין הקרנות; זאת, שכן - אין מחלוקת, כי בין השנים 1997-1994 בוטחה ד"ר דבורקין במסגרת קרן הפנסיה "מבטחים הוותיקה" ונתון זה היה בידיעת נציגי המדינה, לרבות הגורמים הרלוונטיים בבי"ח נהריה, במועד קליטתה של ד"ר דבורקין שם, בחודש 6/00.
4. עוד אין חולק, על הרקע להקמת קרנות הפנסיה החדשות, כמפורט בעמדת המדינה, וכי החל משנת 1995 פועלות הקרנות הוותיקות כקרנות סגורות, שאינן פתוחות לעמיתים חדשים. אך, טענת המדינה, כי האפשרות היחידה להצטרף לקרנות הוותיקות, לאחר 1995, הינה בהתאם להוראות חוזר הממונה על שוק ההון, ביטוח וחסכון במשרד האוצר, לפיהן - עמית בקרן פנסיה, שהפסיק את תשלומיו לקרן הוותיקה לתקופה שאינה עולה על 24 חודשים, הוא ורק הוא רשאי להצטרף לקרן פנסיה וותיקה, בין אם מדובר בקרן בה היה חבר ובין אם מדובר בקרן ותיקה אחרת, ולכן - התובעת, שתשלומיה למבטחים הותיקה הופסקו לתקופה העולה על 24 חודשים (נוכח קבלת תקן בפלימן, מיום 1.5.97 וקליטתה בפנסיה תקציבית מאז עד פיטוריה) - לא היתה זכאית להצטרף לקרן וותיקה ביום 1.6.2000 - אינה יכולה לעמוד. זאת, מאחר שהתובעת קיבלה את כתב המינוי, עם זכות לפנסיה תקציבית רטרואקטיבית, רק ביום 1.5.99. כלומר, באופן מעשי, היא היתה מבוטחת בקרן "מבטחים הותיקה" עד אותו מועד, ורק אז, מן הסתם, בוצעה התחשבנות בין המדינה לבין הקרן. מכאן, שביום 1.6.00 עוד לא חלפו 24 חודשים ללא הפרשות לקרן הוותיקה.
5. צודקת התובעת בטענתה, כי - בפועל, אגף שוק ההון, הביטוח והחיסכון במשרד האוצר, מוסמך ואף הורה בעבר לקרנות הפנסיה להעביר עמיתים, אשר צורפו בשגגה לקרן פנסיה חדשה, חזרה לקרן הפנסיה הוותיקה. כך, למשל, במכתב ששלח ניר כהן, מנהל מחלקת הפנסיה במשרד האוצר, ביום 23.11.03, למנכ"ל מיטבית-חברה לניהול קרנות פנסיה בע"ע [ת/4, נספח 49], האומר:

"הנדון: עמיתים במיטבית הזכאים למעמד עמית וותיק

מפניות שהתקבלו לאחרונה במשרדנו עולה כי ישנם מספר מבוטחים במיטבית העומדים בקריטריונים המאפשרים להם חברות בקרן ותיקה, ויחד עם זאת צורפו לקרן החדשה.

בכדי למנוע פגיעה במבוטחים אלה, אבקשכם לתקן את המצב הקיים ולאפשר להם לעבור לקרן הוותיקה, כפי שנהגתם בעבר במקרים בהם התגלתה זכאותו של מבוטח במיטבית להיות מבוטח בקג"מ".

1. לפיכך - לולא קבענו, שיש לתובעת זכות להיות בפנסיה תקציבית, היה על המדינה לתקן את טעותה ולהביא לביטוחה של התובעת בקרן מבטחים "הוותיקה", תחת מבטחים "החדשה", כפי שנעשה - בטעות - בעת קליטתה מחדש בשירות המדינה, בבי"ח נהריה.

סיכום

1. בעת קבלתה של התובעת לעבודה בבי"ח נהריה, החל מיום 1.6.2000, היה זה כרופאה מתמחה, להמשך התמחות עד סיום כל מטלות ההתמחות שלה כרופאה בתחום הגריאטריה. על כן, לפי הסכם המתמחים היה צריך להעניק לה את המעמד שהיה לה כרופאה מתמחה קבועה בפלימן, עם פנסיה תקציבית, בתפקיד ממנו פוטרה ביום 30.4.00, מתוך מחשבה - מוטעית - שהתמחותה הסתיימה.
2. בכל מקרה, לא ניתן היה לקלוט את התובעת בבי"ח נהריה לפי החוזה המיוחד שנחתם עימה, שהיה שגוי, משום שהתקבלה לעבודה שלפי טיבה מנוגדת לכתוב בו ואינה "בלתי צמיתה", אינה עקב "לחץ עבודה" ולא בגדר "משימה חולפת".

1. זאת, כבר בזמן שהתובעת היתה רופאה מתמחה, ועל אחת כמה וכמה מעת שקיבלה תואר "מומחה" בגריאטריה, בחודש 3/01, כאשר מאז ועד עתה היא מועסקת באותו תפקיד בשירות המדינה.
2. משכך - יש לראות את התובעת כמי שהיתה במעמד של עובדת מדינה "קבועה" כבר מתחילת העסקתה בבי"ח נהריה, וככזו - עובדת מדינה לפי כתב מינוי, שניתן לה בפלימן, הזכאית לתנאי פנסיה תקציבית, בהתאם להסכם 2006, שהסדיר את מעבר הרופאים עובדי המדינה לפנסיה צוברת תוך השארת חלק מהם בפנסיה תקציבית; לרבות אלה שהיו אמורים להיות במעמד של רופא קבוע, לפני המועד הקובע - 31.8.2002 - וטרם הועברו אליו, מסיבה כלשהי, והתובעת בכללם, שכן, היה צריך לראות אותה כרופאה קבועה בשירות המדינה מאז 1.5.1997, מועד תחולת כתב המינוי בפלימן, ולהעניק לה את אותו מעמד עם קליטתה להמשך ההתמחות בבי"ח נהריה, ביום 1.6.2000.
3. העובדה שהתובעת מועסקת בבי"ח נהריה עד היום מלמדת על "צמיתות" עבודתה, וגם אם היה צריך לחול שינוי, כאשר קיבלה תואר מומחה, בחודש 3/01 - מאחר שלא נתנו לה את המעמד הנכון, בהמשך ההתמחות בבי"ח נהריה, דבר המתוקן כעת, העובדה שנשארה בבי"ח נהריה כרופאה מומחית לא שולל את מינויה כרופא קבוע במדינה וכך יש להתייחס אליה בכל תקופת העסקתה.
4. מאחר שהתובעת קיבלה פיצויי פיטורים בעת שפוטרה מפלימן - עליה להשיב סכום זה למדינה; את ההתחשבנות יש לערוך במקביל להתחשבנות עם קרן "מבטחים החדשה", שלא היתה אמורה לקבל הפרשות על שם התובעת - מהמדינה או מהתובעת - ולכן, יש להוציא ממנה את הכספים שהועברו אליה, עקב הטעות של המדינה - הן חלק המעסיקה והן חלק העובדת. הסכום שעל התובעת להשיב למדינה יילקח מתוך חלקה בהפרשות לקרן "מבטחים החדשה", אותן יש להחזיר לידיה, בניכוי הסכום המגיע ממנה למדינה. באחריות המדינה לערוך את החישוב מול קרן הפנסיה, להציגו לתובעת ולגרום להחזרת יתרת הסכום, המגיע לתובעת, בתוך 90 ימים מקבלת פסק-הדין.
5. בהתחשב בתוצאה - על המדינה גם להשתתף בהוצאות התובעת, בהחזר בגובה האגרה ששולמה, וכן בתשלום שכ"ט עו"ד - בסך 20,000 ₪; לתשלום תוך 30 יום, שאם לא כן, ישאו הסכומים הללו הפרשי הצמדה וריבית, כחוק, מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
6. בשולי הדברים נוסיף התנצלות - על מועד מתן פסק-הדין; ההכרעה התעכבה, בין היתר, בשל הנחיה להקדים טיפול בתיקים דחופים יותר, מטעמים שונים, על אף שהסיכומים בהם הוגשו לאחר הסיכומים כאן.
7. זכות ערעור לבית-הדין הארצי לעבודה, בירושלים, תוך 30 ימים מיום קבלת פסק-הדין.

ניתן היום, ‏‏‏31/08/2015 (‏ט"ז אלול תשע"ה), בהעדר הצדדים, ויישלח אליהם בדואר רשום.

מר פנחס לקריץ נציג עובדים		דלית גילה, שופטת אב"ד		גב' אביבה שור נציגת מעסיקים

1. לתצהיר התובעת צורף עמוד אחד מהסכם המתמחים - ת/4, נספח 44; לנוסח משולב מלא, של ההסכם הקיבוצי בדירוג הרופאים, ראו: פסטרנק, הסכמים קיבוציים, פרק 13.4. ↑

2. עע 168/05 שלמה נקש - מ.י. ואח', ניתן 9.4.2006, סע' 26-25 לפסה"ד (במאגר ממוחשב).

   ↑

3. בג"ץ 1520/91 עמירם וילנסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מו(5), 502. ↑