לפני: כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

נציג ציבור (עובדים) מר יאיר טבת

נציג ציבור (מעבידים) מר משה עזרא

פסק דין

התובע עתר לבית הדין בתביעה להכיר בפגיעה בצווארו כ"פגיעה בעבודה".

רקע עובדתי

1. עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מיום 8.1.12 ועל פיהן -

א. התובע יליד 1974.

ב. התובע עבד במשך 15 שנים ברציפות ועיקר עבודתו היתה פיזית.

ג. ביום 15.7.09, במהלך עבודתו, הרים התובע יחד עם עוד שני אנשים גרם מדרגות כבד. בשלב מסוים נטה עיקר המשקל על התובע, הוא עשה תנועה לא שגרתית עם הצוואר והראש, צעק "אי" ועזב את גרם המדרגות (להלן - "האירוע").

ד. לאחר האירוע נכנס התובע למשרד למנוחה. בהמשך הועסק התובע בעבודה משרדית בלבד.

ה. ביום 10.8.08 פנה התובע לראשונה לקבלת טיפול רפואי.

ו. מצבו של התובע כמפורט במסמכים הרפואיים.

2. תביעת התובע להכיר בפגיעה בצווארו כ"פגיעה בעבודה", נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי בטענה, כי -

"עפ"י האמור בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי, "תאונת עבודה" היא תאונה שאירעה לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו.

מעיון בפרטי תביעתך ובמסמכים שבידנו, לא נמצא כי האירוע הנטען על ידך בתאריך 15.7.2009, גרם לך לנזק פיזיולוגי/גופני ולאי כושר לעבודה. על כן לא אירעה לך תאונת עבודה כמשמעותה בסעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי.

אי הכושר לעבודה שנוצר כחודש וחצי לאחר האירוע הנטען על ידך איננו תוצאה של האירוע הנ"ל, אלא נובע ממצב תחלואתי טבעי".

3. הצדדים הסכימו למינוי מומחה רפואי וד"ר אלכסנדר ברוסקין מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין כאשר הוא נתבקש להשיב על השאלות המקובלות באשר לקשר סיבתי רפואי בין האירוע מיום 15.7.09 לבין הפגיעה בצווארו של התובע.

4. בחוות דעתו מיום 18.5.11, השיב ד"ר ברוסקין לשאלות שהופנו אליו, כדלקמן -

" ש. מהי המחלה ממנה סובל התובע בצווארו?

ת. התובע סובל מדיסקופאתיה ושינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי ברמות C2-C3, C3-C4 ו-C4-C5. בבדיקת CT של עמוד השדרה המותני מתאריך 22.10.09 ניתן לאבחן שינויים ניווניים במבנה C3-C4 ובלטים דיסקליים קלים ברמה C2-C3 ו- C4-C5. בבדיקתMRI מהתאריך 5.11.09 אובחן בלט מרכזי C3-C4 (לפי הרישום בחוות דעתו של ד"ר ששון).

ש. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין האירוע מיום 15.7.09 לבין מחלותיו הנ"ל?       

ת. לא ניתן להבין בעובדות המקרה כיצד התבצעה הרמת המשקל והאם גרם המדרגות נשען על צווארו של התובע. בחוות דעתו של ד"ר ששון צוין כי גרם המדרגות נחת על עורפו של התובע (?). בעובדות המקרה של בית הדין לא צוין כלל מנגנון החבלה, תנועה לא שגרתית של הראש אינה יכולה לגרום לשינויים ניווניים בעמוד השדרה הצווארי ובלטים דיסקאליים - אי לכך אין קשר סיבתי בין האירוע לבין מצבו בעמוד השדרה הצווארי. מאידך, חבלה ישירה אכן יכולה לגרום לדיסקופאתיה.

ש. האם היתה כאן פגיעה INJURY?

ת. לפי עובדות המקרה לא נגרם לתובע INJURY. תנועה חדה אינה יכולה לגרום לדיסקופאתיה בעמוד השדרה הצווארי. מאידך, פגיעה ישירה אכן יכולה לגרום ל- INJURY.

ש. האם הפגיעה גרמה נזק?

ת. הממצאים שאובחנו לתובע בעמוד השדרה הצווארי הינם מינוריים. ההגבלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי הינה קלה ולא אובחן כל נזק נוירולוגי פריפרי.

ש. אם לא - האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית?

ת. הגבלה קלה בתנועות עמוד השדרה הצווארי יכולה להופיע גם על רקע שינויים ניווניים-תחלואתיים.

ש. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין האירוע מיום 15.7.09 האם ניתן לומר, כי השפעת האירוע על הליקוי הינה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון: מצב בריאות בסיסי, גיל וכו').

ת. לא ניתן להתעלם מהעובדה שלתובע קדם תהליך ניווני טרם האירוע מיום 15.7.09 וזאת לפי ממצאי ה-CT. אי לכך, לתהליך הניווני קיימת השפעה רבה יותר על הופעת הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי מאשר לאירוע. בכל מקרה גם אם מדובר בחבלה ישירה, עדיין לתהליך הניווני משקל רב יותר על הופעת המחלה."

5. התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה. בהחלטה מיום 2.7.11, אושרה בקשתו והופנו למומחה שאלות הבהרה להן הוא השיב כדלקמן -

"1. בחוות דעתך הינך מתייחס אך ורק לחוות דעתו של ד"ר ששון מטעם חברת הביטוח "הראל" שקבע לתובע נכות של 5% בגין האירוע מתוך 10% נכות קיימים. הינך מתבקש להבהיר האם עיינת בחוות דעתו של ד"ר ולן ובמידה וכן, כיצד מסקנותיך מתיישבות עם חוות דעתו של ד"ר ולן, שקבע לתובע 10% נכות צמיתה בגין האירוע . נא נמק התייחסותך לקשר הסיבתי שבין האירוע למצבו הרפואי של התובע כעולה מחוות דעתו של ד"ר ולן.

ת. ראשית, התייחסותי לחוות דעתו של ד"ר ששון היתה בקשר למנגנון החבלה. שנית, חוות דעתו של ד"ר ולן אינה נמצאת בתיק הרפואי ומעולם לא ראיתי אותה. באופן כללי, חוות דעת חיצוניות אינן מהוות משקל בהחלטותיי לבתי הדין לעבודה.

2 . מאחר שבעובדות המקרה המוסכמות תואר כי עיקר המשקל נטה על התובע, וכעת לאור העדויות שהוצגו לבית הדין, מדובר היה בגרם מדרגות שנשאו אותו 3 אנשים ושתיארו את משקלו בעדותם כמשקל של כ- 100 קילוגרמים, כיצד הינך מיישב את תלונותיו המידיות של התובע, מיד לאחר האירוע, שלא על דרך פגיעה אורטופדית?

ת. הנפת או נשיאת משקל כבד של 100 ק"ג וחלוקתו בין 3 אנשים (כ35 ק"ג לאדם) אפילו בפרק זמן ארוך אינה יכולה בשום דרך לפגיעה בעמוד השדרה הצווארי!

הכאבים שיכולים להופיע לאחר הרמת משקל כבד יכולים לנבוע על רקע התכווצות שרירים מסביב לצוואר ולא על רקע פגיעה בחוליות או בדיסקוסים הבין חולייתיים. עמוד השדרה הצווארי אינו משתתף בחלוקת העומסים באופי זה של הרמת משקל כבד.

3. האם ניתן לקבוע בוודאות, כי כל הממצאים שהתגלו בעמוד השדרה הצווארי היו קיימים קודם לאירוע?

ת. בבדיקת CT מתאריך 22.10.09 צוין כי ברמה C3-C4 אובחנו שינויים ניווניים קלים במבנה הגרמי. שינויים ניווניים הינם תהליך ארוך טווח ובוודאי היו קיימים טרם האירוע. לבלטים הדיסקאליים ברמה C2-C3 ו-C4-C5 אין כל משמעות קלינית. לגבי הבלט המרכזי ברמה C3-C4 גם כאן אין לו משמעות אורתופדית קלינית. רוב המגבלה של התובע בעמוד השדרה הצווארי נובעת על רקע דיסקופאתיה ושינויים ניווניים ברמה C3-C4.

4. לאור העובדה שלתובע, למעשה אין תלונות עבר בגין כאבים בצוואר וכי תלונות משמעותיות החלו אך ורק לאחר האירוע, האם ניתן לשלול את הקביעה כי גם בהתקיים ממצאים ניוונים בעמוד השדרה קודם לאירוע, כי האירוע עורר את המצב הפתולוגי הקיים וגרם להחמרתו?

ת. לתובע לא ארעה חבלה ישירה בצוואר. התובע לא נחשף לכוחות חיצוניים. הרמת משא לא היתה יכולה לגרום למגבלה בעמוד השדרה הצווארי ולהופעת השינויים הניווניים ברמה C3-C4. אי לכך לאירוע לא היתה כל השפעה על דרך החמרה בהופעת המחלה בעמוד השדרה הצווארי.

5. כיצד מתיישבת קביעתך שהממצאים בעמוד השדרה הצווארי הינם מינוריים, עת מדובר על נזק לשני דיסקים ועת שני הרופאים, ד"ר ולן וד"ר ששון שבדקו את התובע פיזית מסכימים כי לתובע נכות של 10%. אולם, ההבדל היחידי הינו שד"ר ששון מייחס 5% למצב קודם.

ת. כפי שציינתי איני מתייחס בחוות דעתי לקביעות של רופאים אחרים בחוות דעת פרטיות. ההגבלה בעמוד השדרה הצווארי אצל התובע הינה קלה מבחינה אורתופדית אובייקטיבית. גם הפתלוגיה הינה קלה. אכן, יתכן ולתובע קיימת נכות בשיעור של 10%, אולם לא על רקע של אירוע טראומטי אלא על רקע תהליך ניווני ישן בעמוד השדרה הצווארי".

6. בהחלטה מיום 9.10.11, התבקש ד"ר ברוסקין להתייחס לחוות דעתו של ד"ר ולן שהוגשה מטעם התובע ובמסגרתה העניק ד"ר ולן לתובע 10% נכות כתוצאה מהאירוע, וכך השיב ביום 2.11.11 -

"כפי שציינתי בתשובותיי הקודמות, איני נוהג להתייחס לחוות דעת של מומחים לאורתופדיה ומסתמך אך ורק על הממצאים בתיק הרפואי. כפי שציינתי, התייחסותי לחוות דעתו של ד"ר ששון היתה בקשר למנגנון החבלה בלבד.

אולם היות ובשאלות הראשונות וכן בשאלות ההבהרה ניכר לחץ רב משני הצדדים להתייחס לחוות הדעת, אתן את דעתי על סמך מצבו הקליני האובייקטיבי של התובע בלבד.

בתשובה על בדיקת ה-CT מהתאריך 22.10.09 מצוין כי ברמה C3-C4 אובחנו שינויים ניווניים קלים במבנה הגרמי עם בקע דיסקאלי אחורי הגורם ללחץ על השק התקאלי. לא מצאתי בתיק הרפואי את תשובת בדיקת ה-MRI, לא מצאתי בתיק הרפואי דוח על פעילות כירורגית בצוואר.

הממצאים הללו מצביעים בצורה חד משמעית שהבקע הדיסקאלי ברמה C3-C4 הינו על רקע ניווני, לא גורם לעיוות או ללחץ על חוט השדרה (השק התאקלי אינו חוט השדרה) וכתוצאה מכך לא יכול להביא למיילופאתיה. כמו כן, מיילופאתיה גורמת להפרעה נוירולוגית ברורה שלא אובחנה אצל התובע בשום מקום. אי לכך כפי שציינתי בחוות דעתי, לתהליך הניווני קיימת השפעה רבה יותר ומכרעת על הופעת הפגיעה בעמוד השדרה הצווארי מאשר לאירוע מהתאריך 15.7.09"

7. בהחלטה מיום 8.1.12 מונה ד"ר איל ריבלין כמומחה רפואי נוסף מטעם בית הדין וביום 23.4.12 התקבלה חוות דעתו בו קבע כי -

"ש. מהי המחלה ממנה סובל התובע בצווארו?

ת. מר סויסה מתלונן על כאב צוואר, המלווה לעיתים בכאב ראש, כאב כתפיים, אשר קרוב לוודאי קשורים לשינוי מבני בעמוד השדרה הצווארי, שינוי הגורם ללחץ על עצבים.

בבדיקת ה-CT ובצילומי רנטגן נמצאו שינויים במבנה עמוד השדרה הצווארי. חלק משינויים מבניים אלו גורם ללחץ על מערכת העצבים בתוך עמוד השדרה. לחץ זה עלול לגרום לכאב, לרוב כאב זמני.

ב-CT מ-22.10.2009 נמצא לחץ עצבי - C3-4, היצרות קלה של נקב ימין, בקע דיסק עם לחץ על השק.

הדיסק הבין חולייתי הנמצא בין חוליה צווארית שלישית לרביעית זז ממקומו וגורם ללחץ על מעטפת חוט השדרה.

בצילום הרנטגן של עמוד השדרה הצווארי מ-12.8.09 נמצאו שינויים ספונדילוארטריטיים בחוליות 5-6-C4.

שינויים ספונדילוארטריטיים נובעים מתהליך הדרגתי הנמשך שנים.

תזוזת דיסק ממקומו גם היא לרוב הדרגתית כחלק מתהליך שחיקתי, ניווני, של עמוד השדרה.

ש. האם קיים קשר סיבתי-רפואי בין האירוע מיום 15.7.09 לבין מחלותיו הנ"ל?       

ת. קיים קשר בין האירוע הנדון לבין התעוררות הכאב. השינויים המבניים, כולל בלט הדיסק לא נגרמו בעקבות האירוע, וסביר מאד להניח שהיו קיימים גם קודם לאירוע הנדון.

בתיעוד הרפואי שהועבר נמצאו תלונות דומות: כאב צוואר, ראש ועורף בשנים שקדמו לאירוע הנדון: 20.6.04, 5.7.04, 5.6.08, 6.6.05 (הופנה לפיזיוטרפיה), 12.6.05, 2.7.07

תיעוד זה תומך במסקנה כי במקרה של מר סויסה השינויים הניווניים הינם תהליך הדרגתי, שינויים שהיו קיימים וגרמו להפרעה דומה גם קודם לאירוע הנדון.

בהחלט יתכן כי האירוע הנדון היה טריגר שגרם להופעת גל כאב חדש בשל נקודות התורפה שגרמו השינויים הניווניים.

  ש. האם היתה כאן פגיעה INJURY?

ת. יתכן והייתה פגיעה עקב אירוע גופני חריג שגרם להתלקחות גל כאב עקב נקודת תורפה קיימת.

ש. האם הפגיעה גרמה נזק?

ת. לא. בסבירות גבוהה הנזק הינו בשל התהליך הניווני ההדרגתי ולא בשל האירוע.

ש. אם לא - האם יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך תחלואתי רגיל או תוצאה של מחלה טבעית?

ת. יש לראות במצב הקיים תוצאה של תהליך שחיקתי טבעי, בעיקר עקב תיעוד קודם לתלונות דומות בשנים שקדמו לאירוע.

ש. במידה שהמצב הקיים נגרם גם בגין תהליך תחלואתי וגם בגין האירוע מיום 15.7.09 האם ניתן לומר, כי השפעת האירוע על הליקוי הינה פחותה הרבה מהשפעת גורמים אחרים (כגון: מצב בריאות בסיסי, גיל וכו').

ת. ניתן להעריך כי השפעת האירוע פחותה הרבה, ואינה משפיעה על מצבו מעבר ל-10%."

8. התובע ביקש להפנות שאלות הבהרה למומחה. בהחלטה מיום 25.6.2012 הופנו למומחה שאלות הבהרה והוא מסר תשובותיו כדלקמן -

"ש. מהי תקופת אי הכושר בהתאם לעובדות המוסכמות ולתיעוד הרפואי שלפניך שהיית מייחס לאירוע שמיום 15.7.09?

ת. יש לאשר את ימי המחלה שניתנו ע"י הרופאים המטפלים. אישורי ימי המחלה לא נמצאו בתיעוד הרפואי שהועבר אלי. הערכה על סמך התיעוד שהוגש - תקופת אי כושר של חודשיים.

ש. האם נצפו הגבלות תנועה של עמוד השדרה הצווארי טרם האירוע שמיום 15.7.09?

ת. בתיעוד הרפואי שנמסר אין התייחסות לבדיקה גופנית שבוצעה קודם לאירוע. התיעוד כולל ביקורים אצל רופא משפחה בלבד. התיעוד אינו כולל תיק אורטופדי או פיזיוטרפי - לתקופה שקדמה לאירוע.

ש. האם נכון הדבר שטרם האירוע שמיום 15.7.09 לא אובחן נזק לדיסק 3- 4 C, וכיצד הדבר משפיע על חוות דעתך?

ת. בתיעוד שנמסר אין בדיקת CT קודמת לתאונה הנידונה. חוות דעתי התייחסה לתלונות טרם התאונה הנידונה ולכן איני מוצא לנכון לשנותה.

ש. נא עיין בבדיקת ה- M.R.I שמיום 11.5.10. נא ציין כיצד היא משפיעה על שיוך הבלט של דיסק 3- 4 C לאירוע שמיום 15.7.09?

ת. בתיעוד שנמסר לידי אין בדיקת MRI כלשהי. בכל מקרה, על פי בדיקת MRI לא ניתן לדעת מתי ואיך זז דיסק ממקומו.

ש. נא פרט בהתייחס לתיעוד הרפואי המפורט בסעיף 4ב' לחוות דעתך לגבי כל תיעוד ותיעוד - האם הוא מתייחס לכאבי צוואר, ראש או עורף?

ת. תיעוד רפואי מפורט:

20.6.04 - כאב צוואר עליון ימין.

5.7.04 - כאב צוואר עליון ימין

5.6.05 - כאב ראש אחורי

6.6.05 - כאב עורף וראש. הפנייה לפיזיוטרפיה לצוואר

12.6.05 - כאב עורף וראש.

2.7.07 - כאב צווארי עליון.

20.3.09 – הפנייה לצילום עמוד שידרתי צווארי ופיזיוטרפיה.

תיעוד לאחר התאונה הנידונה - 10.8.09 - כאב צוואר וראש."

9. בהחלטה מיום 18.10.12 הופנו למומחה שאלות הבהרה נוספות ואלו תשובותיו -

"1. מהם הסימנים האובייקטיביים שבגינם קבעת כי ראוי לאשר תקופת אי כושר למשך חודשיים במקרה זה? נא פרט.

אין סימנים אובייקטיביים בתיעוד שנמסר. יש תיעוד לביקורים ותלונות לכאב צוואר שנמשכו עד 8.11.09.

2. במקרה דנן, המדובר כאמור באירוע אשר אירע ביום 15.7.09 ורק

ביום 10.8.09 פנה התובע לראשונה לקבלת טיפול רפואי. האם יש בכך

כדי לנתק את הקשר לעניין התקף הכאבים החדש? אם לא, נא הסברך

המפורט.

פרק הזמן שחלף בין האירוע ועד שפנה לראשונה לטיפול הוא 26 ימים. בד"כ, תגובת כאב בעקבות מאמץ או חבלה היא מיידית או עד ימים בודדים. לפי החלטת בית המשפט מ-8.1.12 ועובדות שנמסרו בכתב המינוי, ישנו תיאור של כאב מיידי באירוע במהלך עבודתו של מר סויסה בתאריך 15.7.09 ולאחריו הועסק התובע בעבודה משרדית בלבד. אי לכך אין לנתק את הקשר בין האירוע לכאב. מתלונת הכאב המיידית והמשכו על פי התיעוד עד ליום 8.11.09. במידה ויחליט בית המשפט כי הכאב החל 26 יום לאחר האירוע, כי אז יש לנתק את הקשר בין האירוע להופעת הכאב"

טענות הצדדים

10. לטענת התובע, משאין חולק לגבי קיומו של האירוע שמייד לאחריו התלונן על כאב, הפסיק את העבודה הפיזית במוסך ועסק בעבודה משרדית בלבד; משאישר המומחה הרפואי השני תקופת אי כושר של חודשיים ימים; משהציג התובע חוות דעת מטעמו התומכות בעמדתו - יש לאשר את התביעה, להכיר בתקופת אי כושר של חודשיים ימים ולהפנות את התובע לוועדה רפואית.

11. לטענת הנתבע, שתי חוות הדעת, הן של ד"ר ברוסקין הן של ד"ר ריבלין שוללות קיומו של קשר סיבתי בין האירוע למחלת התובע לרבות בדרך של החמרה. ד"ר ריבלין מוסיף כי יתכן שהאירוע היה טריגר להופעת גל כאב חדש עקב נקודת תורפה קיימת, אך לעמדת הנתבע אין בכך כדי להכיר באירוע כב"פגיעה בעבודה".

הכרעה

12. הלכה פסוקה היא כי -

"אין המומחה-היועץ הרפואי בא במקום בית הדין לפסיקה. הפוסק הוא בית הדין וחוות-הדעת אינה באה אלא להדריך ולייעץ בתחום שאינו בידיעתו המקצועית של המשפטן, אך הינו בתחום ידיעתו המקצועית של הרופא. לפי שיטת המשפט בישראל חוות-דעת כזאת אף היא בבחינת ראיות ויש להתייחס אליה בהתאם לכך. השוני העיקרי שבין חוות-דעת רפואית מטעם מומחה-יועץ רפואי הפועל מטעם בית-הדין לבין חוות-הדעת של רופא המעיד מטעם צד להתדיינות, הוא במשקל אשר בית-הדין ייחס לחוות הדעת. אך טבעי הדבר שבית-הדין ייחס משקל מיוחד לחוות-דעת המוגשת על ידי מומחה הפועל מטעמו ולא מטעם אחד הצדדים". (דב"ע לו/0-8 סימון דוידוביץ - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ז 374; ההדגשה שלי - י.א.ש.).

13. בפני בית הדין הובאו חוות דעת שני מומחים. שתי חוות הדעת קובעות באופן ברור כי אין כל קשר סיבתי בין האירוע לבין מחלת התובע בצווארו, משהפגיעה שממנה סובל התובע מקורה בשינויים ניווניים. בעניין זה חוות דעתו של ד"ר ברוסקין היא חד משמעית וממנה עולה העמדה שלפיה, תנועה לא שגרתית של הראש אינה יכולה לגרום לשינויים הניווניים מהם סובל התובע. גם מחוות דעתו של ד"ר ריבלין עולה כי האירוע לא גרם לנזק או להחמרה במצבו של התובע, אלא רק להופעת גל כאב חולף וזאת על רקע מצבו של התובע.

הלכה פסוקה היא כי לשם הכרה באירוע מסוים כ"פגיעה בעבודה", תחושת כאב כשלעצמה אינה מספקת ויש להוכיח כי נגרם נזק כלשהוא (עב"ל 54278-12-11 יוסף לוי - המוסד, ניתן ביום 31.10.12). משעולה מחוות הדעת כי מצבו הרפואי של התובע נובע כל כולו מהשינויים הניווניים בחוליות צווארו, לא הרים התובע את הנטל להוכיח כי נגרמה לו "פגיעה בעבודה".

חוות הדעת הן מפורטות, ברורות ומנומקות ומשלא מצאנו כל עילה שלא לאמצן, אנו קובעים כי הפגיעה בצווארו של התובע אינה נובעת מהאירוע מיום 15.7.09 ולא ניתן לקבוע כי האירוע מהווה "פגיעה בעבודה".

14. לאור כל האמור, דין התביעה להידחות.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לשני הצדדים תוך 30 יום לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.

ניתן היום, ט' בניסן תשע"ג, (20 במרץ 2013), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.