1. לפניי בקשה שהוכתרה כ"בקשה לדחיית טענות המשיב בשל השתק פלוגתא" שהגישה המשיבה בהליך העיקרי, היא עיריית רעננה (להלן: "העירייה").
2. בטרם אגיע להכרעה לגופה, דומה כי נדרש רקע עובדתי קצר על מנת להסביר את מקור המחלוקת.
3. העירייה הגישה נגד מר אלי אלחדד (להלן: "אלחדד") בקשה לביצוע תביעה על סכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל, בגין יתרת חוב נטענת שמקורה בתשלום עבור גני ילדים שבהם למד בנו של אלחדד, וכן בגין יתרת שכר לימוד בגין חוג שבו השתתף בנו של אלחדד.

להשלמת התמונה יוער, כי ההליך שלפניי כולל גם תביעה נוספת של העירייה (ההליך נושא תא"מ 7522-06-10) שעניינה חובות נטענים בגין ארנונה וצריכת מים וביוב. הליך זה אינו רלוונטי לבקשה שלפניי.

1. במסגרת התצהיר התומך בהתנגדות שהגיש אלחדד לביצוע התביעה נושא הליך 52855-02-11, הוא העלה טענות נגד סמכות העירייה לחייבו בתשלום, ובעיקר טען, כי פעילות העירייה – הן בסוגיית גביית התשלום והן בפעילות ועדת ההנחות (אשר דחתה את בקשתו של אלחדד להנחה משמעותית בתשלום שכר הלימוד) פועלות תוך חריגה מסמכותן, ומבלי ששאלת הסמכות הוסדרה בדין.

במסגרת זו, עתר המבקש לזימונם של תשעה עדים, נציגי העירייה, ובהם – ראש העיר בתקופה הרלוונטית, מבקר העירייה וגורמים שונים במחלקת הכספים של העירייה.

1. במהלך דיון מקדמי שהתקיים בתובענה לפני מותב קודם של בית משפט זה (כב' השופט ירון גת), העלה בית המשפט את השאלה האם לא ניתן להחיל בהליך זה את העיקרון של השתק פלוגתא מחמת קיומו של מעשה בית דין, ובעקבות כך – הוגשה הבקשה שלפניי.
2. יסודה של הטענה בדבר קיומו של מעשה בית-דין בהליך קודם בין העירייה ובין אלחדד, נושא ת"א (שלום-ת"א) 164937/09 לפני כב' השופט יאיר דלוגין (פסק דין מיום 27.10.2010, להלן: "ההליך הקודם"). במסגרת הליך זה תבעה העירייה את אלחדד בגין חובות קודמים לשכר לימוד. בית המשפט בהליך הקודם דחה את טענותיו של אלחדד הן ביחס להעדר התחייבות תקפה לתשלום, הן ביחס לחוסר סמכות לקביעת הקריטריונים למתן הנחות בשירותי יום לימודים ארוך ("יול"א"), הן ביחס לאפליה בקריטריונים להנחות, הן ביחס להבטחה שלטונית והן ביחס לאי-התאמה בין סכומי הדרישה ובין סכום התביעה.
3. בתצהיר התמיכה בהתנגדות, שהפך לכתב הגנה, העלה אלחדד שורה של טענות הגנה, ואלה הן:
   1. מסמך ההתחייבות עליו מבוססת התובענה בוטל ואינו תקף;
   2. התביעה הוגשה בעילות שאינן ראויות לביצוע כתביעה לסכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל;
   3. התביעה אינה על סכום קצוב ואינה מבוססת על התחייבות לסכום קצוב;
   4. מסמך ההתחייבות נוגד את הוראות חוק החוזים האחידים;
   5. ועדת ההנחות העירונית ברעננה משוללת סמכות חוקית ופעילותה חסרת תוקף;
   6. יש צורך בקיומה של ועדת הנחות עירונית בעלת סמכות ותוקף – אולם רק "הריבון המקומי" מוסמך להקים ועדה כאמור;
   7. אמות המידה להנחות הן חסרות תוקף חוקי ומפלות;
   8. בהעדר פורום חוקי למתן הנחות, יש להחיל את אמות המידה שנקבעו מטעם משרד החינוך;
   9. לאלחדד ניתנה התחייבות שלטונית למתן הנחה.
4. מטענות ההגנה שלעיל, שתיים (ב' ו-ג') אינן רלוונטיות להגנה עצמה, כי אם להתאמתה של התובענה להתברר כתביעה לסכום קצוב לפי סעיף 81א1 לחוק ההוצאה לפועל, ומשניתנה לאלחדד הרשות להתגונן מפני התביעה, אין בהן עוד רלוונטיות לענייננו. יש לבחון אפוא, ביחס ליתר הטענות, האם חל לגביהן השתק פלוגתא מחמת מעשה בית דין.
5. הכלל של השתק פלוגתא, כפי שנקבע בפסיקה לפני שנים רבות בידי כב' הנשיא אגרנט קובע כי:

"הכלל העיקר האחר הוא: אם במשפט הראשון הועמדה במחלוקת שאלה עובדתית מסויימת, שהיתה חיונית לתוצאה הסופית, והיא הוכרעה שם, בפירוש או מכללא, כי אז יהיו אותם בעלי הדין וחליפיהם מושתקים מלהתדיין לגביה מחדש במשפט השני, חרף אי הזהות בין העילות של שתי התביעות" (ע"א 246/66 קלוז'נר נ' שמעוני, פ"ד כב(2) 561, 584 (ניתן ביום 18.10.1968)).

1. על פי הפסיקה, השתק פלוגתא יחול כאשר פלוגתא (עובדתית או משפטית) הוכרעה בעבר, לגופו של עניין, בין בעלי דין זהים וההכרעה הייתה דרושה והכרחית לתוצאת פסק הדין הראשון (וראו לעניין זה רע"א 236/84 אשתר נ' נפתלי, פ"ד מה (2) 749 (1991), ע"א 258/88 פיכטנבוים נ' רשם המקרקעין, פ"ד מד (2) 576).
2. נבחן אפוא את טענות ההגנה שהועלו בהליך שלפניי, ונבדוק האם פסק הדין בהליך הקודם מקים לגביהן השתק פלוגתא, אם לאו.
3. אשר לטענת העדר התוקף למסמך ההתחייבות (סעיפים 17 – 22 לתצהיר התומך בהתנגדות) – בעניין זה קבע בית המשפט בהליך הקודם מפורשות כי:

"כתב ההתחייבות שעליו חתם הנתבע קובע במפורש את תחולתו על "....שנת הלימודים הנוכחית ובכל שנה שלאחריה, כל עוד הילד לומד במסגרת גני יום לימודים ארוך (יול"א)". הדברים ברורים ומפורשים. הנתבע, אשר חתם על הכתב, מוחזק כמי שמחויב לכל סעיפיו, גם אם החליט שלא לקרוא אותם" (ההדגשה במקור).

מכאן שטענתו העובדתית של אלחדד בדבר העדר תוקף למסמך ההתחייבות נדונה והוכרעה, ואלחדד מנוע מלהעלותה שוב, מחמת מעשה בית-דין.

אשר על כן, אני דוחה את הטענה כי מסמך ההתחייבות בוטל ואינו תקף.

1. אשר לטענה בדבר היות ועדת ההנחות העירונית משוללת סמכות חוקית (סעיפים 40 – 52 לתצהיר התומך בהתנגדות) – לעניין זה קבע בית המשפט בהליך הקודם:

"אני קובע כי לא הוכח לפני שהקריטריונים שנקבעו על ידי התובעת למתן הנחות, נקבעו על ידי גורם בלתי מוסמך."

מכאן שהטענה בדבר העדר סמכות לוועדת ההנחות העירונית נדחתה במסגרת פסק הדין בהליך הקודם, ואלחדד אינו רשאי להעלותה שוב, מחמת מעשה בית-דין. למעלה מן הצורך אציין, כי לא נעלם מעיניי שהכרעתו של בית המשפט בהליך הקודם בעניין זה נעשתה מאחר שקבע כי אלחדד לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח חוסר סמכות, אולם אני סבור כי העיקרון של מעשה בית-דין בא למנוע בדיוק בדיוק מצב דוגמת זה שלפניי, שבו מבקש בעל דין לערוך "מקצה שיפורים" לפני מותב שיפוטי אחר.

על כן, גם טענה זו – בדבר העדר סמכות לוועדת ההנחות העירונית – נדחית מחמת מעשה בית-דין.

1. אשר לטענה כי אמות המידה להנחות חסרות תוקף חוקי ומפלות (סעיפים 56 – 59 לתצהיר התומך בהתנגדות) – בעניין זה קבע בית המשפט בהליך הקודם כי:

"לאחר עיון בחומר שלפני ובטענות הצדדים, סבור אני כי הקריטריונים הנם לגיטימיים, סבירים ואינם מפלים..."

אלחדד לא טען כלל, וממילא לא הוכיח, כי חל שינוי באמות המידה להנחות בין התקופה שנדונה בהליך הקודם ובין התקופה שנדונה בהליך שלפניי, ועל כן, גם דין טענה זו להידחות מחמת מעשה בית-דין.

1. אשר לטענה כי בהעדר אמות מידה תקפות יש להחיל את אמות המידה שקבע משרד החינוך – גם טענה זו הועלתה בהליך הקודם ונדחתה, ובית המשפט בהליך הקודם קבע כי:

"למעלה מן הדרוש, אציין כי גם לו הייתי מקבל את טענת הנתבע בנקודה זו, לא היה בידי לקבל את המסקנה שביקש הנתבע לגזור מכך, היינו כי בנסיבות אלה, יש להחיל את ההנחות שנקבעו על ידי משרד החינוך בדבר הנחות של עד 80% לפי סולם שכר שנקבע על ידי המשרד (לעומת הנחה של עד 20% בלבד שנקבעה על ידי התובעת) וללא תנאי של עבודה במשרה מלאה של שני ההורים."

עמדה זו של בית המשפט בהליך הקודם (שנומקה בהמשך פסק הדין בהרחבה) הובאה "למעלה מן הדרוש", שכן קבע כי לא הוכח שאמות המידה נקבע בחוסר סמכות, אולם יש בהן גם כדי לדחות את הטענה בדבר החלת אמות המידה שקבע משרד החינוך גם על העירייה.

יש בכך כדי להביא גם לדחייתה של טענה זו.

1. הטענה להבטחה שלטונית (סעיף 65 לתצהיר התמיכה בהתנגדות) – גם טענה זו נדחתה על ידי בית המשפט בהליך הקודם:

"אני דוחה את הטענה כי מדובר בהתחייבות שלטונית ואסביר: ראשית, לא ניתן למצוא בהודעה זו של ראש העיר, הבטחה מפורשת וגם לא משתמעת לקבלת ההנחה המבוקשת על ידי הנתבע. השימוש במילים "בכל מקרה", מעיד דווקא כי האפשרות של אי מתן ההנחה למרות הכל, קיימת בהחלט. גם המילים "בכל השאר נטפל בנחת", מעידות על כך שקיימת כוונה לדון בטענות הנתבע ולא יותר מכך."

משכך, יש לדחות גם את הטענה לקיומה של הבטחה שלטונית.

1. אשר לטענה כי יש צורך בקיומה של ועדת הנחות עירונית בעלת סמכות ותוקף – הרי משנקבע בפסק הדין בהליך הקודם כי קיימת ועדה כאמור, וכי היא בעלת סמכות ותוקף, אין עוד נפקות לשאלה זו, וזאת גם בהתעלם מן השאלה, האם מוסמך בית משפט זה להורות לעירייה להקים ועדת הנחות (או כל גוף אחר) – שאלה שאני סבור שהתשובה עליה היא בשלילה.
2. נותרנו אפוא עם טענת הגנה אחת ויחידה בתצהיר התומך בהתנגדות אשר רלוונטית לשלב זה של ההליך (להבדיל מהטענות לשלב ההתנגדות), היא הטענה כי מסמך ההתחייבות נוגד את הוראות חוק החוזים האחידים.

לנוכח כל האמור, ובהעדר התייחסות לסוגיה זו בפסק הדין בהליך הקודם, רשאי יהיה אלחדד להתגונן מפני התובענה נושא תא"מ 52855-02-11 בטענה להעדר התאמה לחוק החוזים האחידים.

מובהר בזאת, כי אין בכך כדי להתיר הגשתם של מסמכים נוספים או ראיות חדשות שטרם הוגשו, וההליך יתנהל על פי חומר הראיות כפי שהוא קיים בתיק בית המשפט.

1. בסיפא לתצהיר ההתנגדות מטעמו טוען אלחדד, כי פסק הדין בהליך הקודם אינו רלוונטי לעילות התביעה ואינו מהווה מעשה בית דין. אין בידי לקבל טענות אלה.

אף שמדובר בחיובים מכוח עילות שונות, הקביעות העובדתיות של בית המשפט בהליך הקודם מחייבות את הצדדים מחמת העיקרון של השתק פלוגתא. אשר לטענה כי פסק הדין בהליך הקודם אינו חלוט, הערעור שהוגש על פסק הדין נמחק, ומשכך – הפך פסק הדין חלוט, וקביעותיו מחייבות את הצדדים.

1. מאחר שההליך שלפניי מתייחס לאחת מבין שתי תובענות שאוחדו, ומאחר שההליכים קבועים ליום 19.5.2014 לשמיעת הוכחות, אינני רואה מקום ליתן בשלב זה פסק דין חלקי, מה גם שלאלחדד עומדת בשלב זה טענת ההגנה לעניין חוק החוזים האחידים גם ביחס לתובענה שבמסגרתה הוגשה בקשה זו.
2. התוצאה היא, כי אני מתיר לאלחדד להמשיך ולהתגונן מפני ההליך נושא תא"מ 52855-02-11 בטענה של חוזה אחיד שאינו עומד בדרישות החוק, ובטענה זו בלבד. כל טענותיו של אלחדד במסגרת תא"מ 7522-06-10 שמורות לו.
3. אני קובע כי אלחדד יישא בהוצאות העירייה בגין בקשה זו בסך של 2,500 ₪, אולם הוצאות אלה ישולמו רק לאחר מתן פסק דין בהליך העיקרי, ויחושבו כחלק מההוצאות שייפסקו בפסק הדין המלא.

ניתנה היום, כ"ה אדר ב תשע"ד, 27 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.