ההליך- גלגוליו ונתונים

1. התובעת - ילידת 6/6/75, נפגעה בתאונת הדרכים נשוא התביעה מיום 9/3/08 (להלן: "התאונה"). התביעה הינה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו לה לטענתה עקב התאונה והיא הוגשה מכוח חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים התשל"ה-1975.

2. במסגרת כתב התביעה שהוגש ביום 6/6/10- עתרה התובעת למינוי מומחים מטעם בית המשפט בתחומי האורתופדיה והנוירולוגיה. ביום 28/6/11- הגישה מסמכים רפואיים נוספים לצורך אותה בקשה.

3. ביום 1/7/11, לאחר בחינת המסמכים רפואיים שהציגה התובעת ותגובת הנתבעת- מצאתי ראשית ראיה למינוי מומחה בתחום באורתופדיה בלבד. כמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדיה מונה ד"ר לאון קפלן- מנהל המחלקה לניתוחי ע"ש בביה"ח הדסה עין כרם והר-הצופים (להלן: "המומחה").

4. בחוות דעת מיום 30/9/14 קבע המומחה ד"ר קפלן לתובעת נכות זמנית חלקית למשך חודשיים (10% לחודש ו- 5% לחודש נוסף) וכי לא נותרה נכות צמיתה בגין התאונה דנן.

5. חוו"ד של המומחה ד"ר קפלן נתקבלה ביום 31/10/11. בהחלטה מאותו יום הוריתי על הגשת תחשיבי נזק. ביום 7/11/11 הוגש תחשיב התובעת. ביום 30/11/14 הוגש תחשיב הנתבעת וביום 6/12/11 נשלחה הצעת בית המשפט לצדדים, על יסוד כל אשר הוצג לפני.

ביום 11/12/11 הודיעה התובעת כי היא דוחה את ההצעה בנימוק שלא כוללת את שכר המומחה בו נשאה, למרות קביעת אכ"ז למשך 2 חדשים, שבהם לטענתה נעדרה מעבודתה ללא קשר לעובדה שהייתה בהריון ח' שביעי אותה עת וביקשה לחקור את המומחה. בהחלטתי מאותו יום ציינתי שההצעה אכן לא כללה התיחסות לשכר המומחה שלא נתבקש בתחשיבה והזמנתי את הצדדים למצות הדברות, בשים לב לענין הפעוט שבמחלוקת. בכ"ת הודיע שמתנהל מו"מ וביקש ארכה. ביום 12/3/12, לאחר תזכורות ובהעדר הודעה ומעש- נאלצתי למחוק את התביעה.

6. ביום 13/3/12 ביקש בכ"ת לחדש את התביעה בנימוק שהודעתו בדבר תוצאות ההדברות לא הוגשה בשל חילופי כ"א במשרדו ועומס. בהחלטתי מאותו יום הוריתי על קבלת עמדת הנתבעת. בחלוף כ- 8.5 חודשים, ביום 15/11/12 ובעוד ההליך סגור- הוגשה 'בקשת התובעת לבדיקה מחודשת' ע"י המומחה ד"ר קפלן, בטענה שחלה החמרה במצבה, תוך שהיא מציינת גם שבמועד התאונה הייתה בהריון ולכן לא נבדקה בדיקות מדויקות וכו'. יצוין בהקשר זה שהתובעת ילדה במז"ט כחודשיים אחרי התאונה, בחודש 5/08, כי התביעה הוגשה בחודש 6/10 וכי בדיקת המומחה נעשתה ביום 30/9/11. מכל מקום- הואיל וההליך היה בסטטוס "סגור" שבתי והפניתי את התובעת לקבלת עמדת הנתבעת. בסופו של יום, לאחר בקשות ותגובות ולפנים משורת הדין- בהחלטה מיום 30/1/12- אפשרתי את חידוש ההליך.

7. במסגרת החלטה יום, לאחר שבחנתי את הבקשה לבדיקה חוזרת של התובעת ע"י המומחה- קבעתי שאין מקום בשלב זה להורות על כך. הוריתי עם זאת על משלוח שאלות הבהרה למומחה. בתשובותיו לשאלה שהפנה אליו ב"כ התובעת ("לאור הממצאים הרפואיים העדכניים ולאור הבדיקות האוביקטיביות ובעיקר בדיקת ה CT וה MRI , האם כבודו סבור כי יש מקום לבדיקה נוספת מטעמו")- השיב המומחה ד"ר קפלן:

8. ביום 7/3/13 הגיש ב"כ התובעת בקשה למינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה. בהחלטתי מיום 20/4/13, לאחר שבחנתי את תגובת-התנגדות הנתבעת, מנימוקי התגובה, דחיתי את הבקשה, תוך שציינתי שאין לזקוף לחובת המומחה את בחירתו שלא לבחור "בדרך הקלה" של בדיקה נוספת וכי אין לזקוף זאת לחובתו.

9. ביום 23/4/14 ביקש בכ"ת לחקור את המומחה. לאחר תיאום גם עם יומן המומחה- נקבע מועד לשמיעת הראיות, לרבות חקירת המומחה, ליום 25/12/13. לא אפרט בקשות והחלטות ביניים שאינן ממין הענין.

10. ביום 13/11/13 – כחודשיים לפני המועד שנקבע לשמיעת הראיות כאמור, ביקשה התובעת לדחות את המועד ולתקן את כתב התביעה, ע"ד של הוספת תאונה נוספת שאירעה אך כשבועיים לפני כן, ביום 29/10/13. לאחר קבלת תגובת הנתבעת ותשובה לה- שכולן הוגשו באותו יום- קבעתי בהחלטה, גם כן מיום 13/11/13- שאין מקום להתיר את המבוקש, מהטעמים המפורטים בהרחבה באותה החלטה ויובהר שאינם קשורים בנוהל הדחיות, כי אם לגוף הענין.

11. ביום 19/11/13 עתר ב"כ התובעת, לראשונה, למינוי מומחה בתחום הפה ולסת.

במקביל- נשלחו למומחה מראש מסמכים נוספים שבכ"ת הבהיר כי יסתמך עליהם בעת חקירת המומחה, ובהם מאמר בתחום הפה ולסת, שתכליתו- בקשת התובעת לקשור בין תלונות ומסמכי טיפול מאוחרים בתחום הפה ולסת ובין התאונה בכלל והתחום האורתופדי- בפרט כדי שיעיין בהם ולא מעל דוכן העדים במהלך חקירה.

12. המועד שנקבע לשמיעת הראיות נדחה בשל נסיבות אישיות של בכ"ת, ליום 28/1/14.

יומים לפני מועד הדיון נתבקשה, בהסכמה, דחית המועד ע"י בכ"ת בנימוק שהמומחה חוזר מחו"ל יום לפני הדיון והודיע שלא יספיק להתכונן לדיון כראוי, וכן בנימוק שגילה זה עתה שראיות התובעת לא הוגשו על פי החלטת בית המשפט. הבקשה נדחתה. ראיות התובעת הוגשו לבסוף ערב הדיון וביום הדיון- לאחר שהמומחה לא התיצב, נחקרה התובעת על תצהיר עדותה הראשית (היחיד שהוגש מטעמה).

13. ביום 13/2/14 התקיימה חקירת המומחה ד"ר קפלן על חוות דעתו.

הבקשה

14. לפני עומדת להכרעה בקשת התובעת להורות על מינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה וכן בקשה חוזרת למינוי מומחה בתחום הפה ולסת.

15. תמצית טענות התובעת לענין מינוי מומחה נוסף בתחום האורתופדיה:

מאז בדיקת המומחה בשנת 2011 ועד היום הוחמר מצבה של התובעת. התובעת מסתמכת על תיעוד רפואי ובדיקות אובייקטיביות מאוחרות לחוו"ד שלא עמדו בפני המומחה בעת בדיקתו. התובעת טוענת כי המומחה בחקירתו התחמק מלהתיחס לממצאים אלה, כי קביעתו מתבססת על תשתית עובדתית לא מבוססת ומילין על כך שהמומחה עמד על דעתו שאין מקום לבדיקה נוספת על ידו ובכך סגר את הדלת בפניה.

הנתבעת בתגובתה מפנה בין היתר לחקירת המומחה וטוענת כי השיב לכל אשר נשאל ונימק את קביעותיו.

תמצית טענות התובעת לענין מינוי מומחה בתחום הפה ולסת:

התובעת טוענת שבתאונה נפגעה בצוארה במנגנון פגיעה אחורי . טוענת שעל פי ספרות רפואית- תסמינים אופיניים לצליפת שוט כוללים בין היתר כאבי לסתות . לטענתה- "זמן מה אחרי התאונה"- החלה לסבול מכאבים לא מוסברים בלסתות", מפרטת את "שלמדה מרופאים שבדקו אותה", טוענת כי על פי רישומים מיום 18/7/12- כאביה מוכרים לרופאיה משנת 2009, ועוד.

הנתבעת מנגד- מפנה לתשובותיו של המומחה בחקירתו ביחס לתחום זה, כאשר הבהיר שהיו ממצאים של זיהום בשן, בלוטת לימפה מוגדלת, ציסטה ועוד שהצריכו טיפולים אנטיביוטיים וכריתה כירורגית וכי אלה מסבירים את תלונותיה. מוסיף בכ"נ ומפנה לדברי ב"כת עצמו שאישר כי אין מסמכים רפואיים הסמוכים לתאונה המעידים על ויפלש והצהיר כי "מסכים שהמלים צליפת שוט, ככל הנראה הופיעו מאוחר יותר" (עמ' 9 לפרוטוקול, וההתיחסות לרישומים מאוחרים הינה לשנת 2010).

הנתבעת עותרת לדחית הבקשה ופסיקת הוצאות לדוגמא בגין שורת הבקשות החוזרות שהגישה התובעת.

דיון והכרעה

16. בחנתי את הבקשה הנוכחית בראי כל המצוי לפני ובכלל זה- המסמכים הרפואיים

שהוצגו מטעם התובעת מעת לעת, עדותה וחקירתה בבית המשפט, חוו"ד המומחה ד"ר קפלן וחקירתו עליה.

על יסוד כל אלה, למרות ותוך שאני ערה היטב לסוג ההליך בו אנו מצויים- תביעה המתנהלת על פי חוק הפלת"ד, דהיינו- שרק מינוי מומחה מטעם בית המשפט יכול לאפשר הבאת טענות שברפואה מפי בעל דין- מצאתי כי דין הבקשה להדחות, על כל חלקיה.

הגמישות המתחייבת בעת בחינת עתירותיו של תובע בעניינים כאלה, אינה נטולת גבולות ויש צורך בהפעלת שיקול דעת שיפוטי, כשכל מקרה לנסיבותיו. ערהאני לפסיקה בנושאים אלו ולאחר שבחנתי את הסוגיות שלפני בראי ההלכה הפסוקה- דעתי הינה שאין מקום למינוי מומחה נוסף ו/או למינוי מומחה בתחום הנוסף.

מצאתי את עדותו של המומחה ד"ר קפלן עניינית, מקצועית, קוהרנטית ומבוססת. לא התרשמתי, בניגוד לדעתו של ב" התובעת, כי היה נסיון להתחמקות, התבצרות. ההסברים שנתן המומחה בעת חקירתו כמענה לכל שאלה שהוצגה בפניו, היו לטעמי והבנתי ברורים, מלאים ולא חלקיים. לא מצאתי אי בהירות שאתקשה להסתמך עליה בעת מתן פסק- הדין.

יובהר כי אין בדברים אלה משום אי הבעת אמון בתלונות התובעת ובסבלה הסובייקטיבי, אלא שלא מצאתי כל יסוד להטיל ספק בקביעת המומחה בדבר העדר קשר בין התאונה מיום 9/3/08 ובין תלונותיה של התובעת בהווה ו/או והממצאים בבדיקות ההדמיה המאוחרות לה (כ- 4.5 שנים לאחריה), ספק שבגינו אזדקק לחוו"ד של מומחה אחר או נוסף בתחום האורתופדי.

באשר לבקשה למינוי מומחה בתחום הפה ולסת- לא מצאתי, בכל המסמכים שהוצגו מטעם התובעת, צל צלה של ראשית ראיה בדבר קשר לתאונה מיום 9/3/08, מלבד טענותיה הסובייקטיביות המאוחרות. אפילו הרישום המאוחר מיום 18/7/12 עליו היא מסתמכת בו נכתב כי סובלת "3 שנים מכאבים בלסת תחתונה"- מביאנו לשלהי שנת 2009, למעלה משנה אחרי התאונה, והינו ממילא רק מפיה לאזני הרופא. בנוסף- גם אלמלא הסבריו הענייניים והמפורטים של המומחה לשאלות בהקשר זה- ניתן למצוא באותם מסמכים הקשורים בתחום הפה ולסת- , ללא צורך בהבנה רפואית, הסבר באשר למקור לכאבים, למגבלות, שכולו אינו בתחום האורתופדיה. אתייחס בהמשך עוד וביתר פירוט לאמור לעיל .

17. על פי תקנות הביטוח הלאומי )קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), תשט"ז 1956 – קביעת נכות בעמ"ש צווארי תלויה בקיומה של הגבלת תנועה. המומחה ד"ר קפלן מפרט בחוות דעתו מיום 30/9/11, כשנתיים וחצי אחרי התאונה, בפרק הבדיקה, שלא נמצאה כל הגבלת תנועה:

בחינת המסמכים הרפואיים המצורפים לבקשה, אחד לאחר, מעלה כי התובעת מתלוננת אמנם על כאבים בצוואר, אך כי למעט במסמך מיום 6/8/12 (כ- 4.5 שנים אחרי התאונה)- ומסמך מיום 8/2/14 (6 שנים אחריה)- אין תיעוד של מגבלת תנועה בפועל. במסמך נוירולוג מיום 19/7/12 המתעד מפיה כי כאבי צוואר עם הגבלה בתנועות החלו מספר חודשים אחרי התאונה משנת 2008 (דהיינו- 4+ שנים לפני אותו ביקור).

גם במסמכים רפואיים מהתקופה הסמוכה לתאונה ,שנכתבו לפני בדיקת המומחה ולכאורה עמדו בפניו- אין רישום ברור בדבר ממצא של הגבלת תנועה. כך למשל ביום 10/3/14, יומיים אחרי התאונה- מתועדת מגבלה בתנועות הגב, אך ביחס לצוואר נכתב רק כי "הצוואר תפוס" . מ"לשון האין" אני למדה את הלאו, דהיינו- שלא נמצאה מגבלת תנועה בצוואר. למעשה- זהו המסמך היחיד שבפני המפרט בדיקת עמש"צ מבין אלה שעל פי התאריך בו נעשו עמדו לפני המומחה לצורך כתיבת חוו"ד. מסמכים אחרים שבפני כעת מאוחרים משמעותית מבחינה כרונולוגית והוצגו בפני המומחה לקראת או במהלך חקירתו.

ראו בהקשר זה גם את הסברו של המומחה בחקירתו:

"ת. ... הגברת שהופיעה לפניי, כאשר בדקתי אותה, התלוננה על כאבים בצוואר, הגבלה בתנועות, זרמים ברגליים בעיקר ברגל שמאל וכל זה לא היה כתוב בתלונות ולא היתה התייחסות לזה. איך אני יכול להתייחס היום במה שכתוב אצלך בפיענוח של רופא אחר? בזמן שאני כותב חוות דעת אני קודם כל מסתכל על בן אדם ושומע את התלונות שלו, וכל התלונות מה שהיא מדבר אני רושם, בודק גופנית ורושם ואני בודק את צילומי הרנטגן בעצמי כי אני מנתח עמוד שדרה. חובתי בתור פוסק ביהמ"ש לבדוק את הצילומים.

ש. אני מבקש ממך כרופא מנתח של עמוד שדרה, מה המשמעות הקלינית של הממצא הזה.

ת. אין לזה משמעות קלינית בהכרח. אני עכשיו יכול לעשות לעצמי סי.טי. ואני אמצא אצלי, כי זה בדרך כלל בין 60-80 אחוז מהאוכלוסיה, אמצא לעצמי דיסק פרוץ מימין או משמאל או בלטים או פריצות למיניהם, הכל יכול להיות. אין קורלציה ולכן אין תשובה למשמעות קלינית של ממצא כזה.

...

ש. האם ניתן להגיד שהממצא של האמ.אר.אי שיש לחץ על השורש משמאל יכול להיות לא כתוצאה מתאונה אלא משינויים ניווניים.

ת. זה יכול להיות כתוצאה מהחיים. הגברת צעירה, פעילה, יש לה שלושה ילדים, וזה יכול לקרות לכל אחד מאתנו. אני רופא הרבה מאוד שנים ויש קליניקה מאוד ספציפית לפריצה כזו ופיזור ספציפי של הכאבים המתאימים לאזור הפריצה הזה, לכל שורש יש פיזור גיאוגרפי משלו. ואצלה לא היו תלונות והם לא נמצאו בבדיקתי, מספר שנים אחרי התאונה אלא הופיעו מאוחר יותר.

ש. האם אפשר באופן רפואי חד משמעי לקבוע כי אותם ממצאים באמ.אר.אי ובסי.טי לא קשורים לתאונה?

ת. אני לא יכול להגיד שזה מהתאונה.

ש. האם אפשר באופן חד משמעי רפואי להגיד שזה לא מהתאונה?

ת. לדעתי כן. אני לא חושב שזה מהתאונה. "

הנה כי כן- לא זו בלבד שקביעת המומחה ד"ר קפלן בדבר העדר מגבלת תנועה בעמ"ש צוארי לפחות עד למועד בדיקתו ביום 30/9/11 (כשלוש וחצי שנים אחרי התאונה) לא נסתרה. בנוסף- בהעדר מגבלות תנועה נמשכת אותה עת ועובר לבדיקה, גם לו עמדו בפניו בדיקות הדמיה הכוללות ממצא אובייקטיבי ולו נקבע שאלו אינם על רקע ניווני- הרי שממילא לא היה בכך כדי להקנות לתובעת אחוזי נכות, שכן בתלונות סובייקטיביות - לא היה די.

18. המומחה נשאל בחקירתו באשר לאפשרות כי מצבה של התובעת בגין התאונה החמיר וכי החמרה זו הינה המקור לממצאים בבדיקות ההדמיה משנת 2012 (בדיקת סי.טי. מיום 25/7/12 ובדיקת אמ.אר.אי מחודש 8/12), נשאל באשר לאפשרות של קשר בין תלונותיה בתחום הפה ולסת והתאונה, נתבקש להשיב אם אין מקום לבדיקה נוספת ועוד. תשובותיו היו ברורות ומניחות את הדעת להבנתי. הואיל ובמסגרת הבקשה והתגובה לה הובאו ציטוטים חלקיים, ראיתי לצטט מתוך עדות המומחה ביתר אריכות, שכן יש בדבריו כדי להבהיר את היסודות למסקנה אליה הגעתי.

19. כך למשל :

"ש. האם אתה מכיר מקרים שבהם לאחר תקופה מסוימת, עקב חבלה נגרמת החמרה כלשהי לעמוד השדרה? כלומר, פתאום אחרי תאונה, אחרי זמן מסוים שהמצב הרפואי של עמוד השדרה מחמיר.

ת. בחיים הכל יכול להיות. אם אתה מתכוון לעצם חלוף הזמן והחמרה ספונטנית ללא סיבה, אזי יכולה להיות שינוי בגלל הגיל, ובגלל השינויים שמלווים את הגיל".

...

"ש. בכל שנותיך, מתוקף ניסיונך בעבודה יצא לך מקרים של אנשים שנפגעו בעמוד שדרה צווארי או גבי, ועם הזמן, בתקופה של שנה וחצי שנתיים חלה התדרדרות תמידית כתוצאה מהתאונה.

ת. סבירות מאוד נמוכה.

...

סבירות מאוד מאוד נמוכה של החמרה בתוך פרק זמן זה.

ש. האם ניתן לשלול באופן חד משמעי אפשרות של החמרה שמגיעה גם אחרי כשנה.

ת. חד משמעית אני יכול להגיד שכן, אם כי אתה מדבר על פגיעה קשה בעמוד השדרה כגון שברים או פגיעה במבנה עמוד השדרה, בן אדם שעבר טיפול כירורגי בעמוד השדרה אז יתכן שיש שינויים ניווניים כאלה או אחרים שקשורים או לחבלה או לטיפול כירורגי כזה או אחר מעל הפגיעה או מעל הניתוח או מתחת לפגיעה או מתחת לאזור הניתוח.

...

ת. בפרק זמן קצר מאוד, אם לא קרה משהו באמצע. סבירות נמוכה מאוד, בדרך כלל לצפות לשינויים, צריך פרק זמן קצת יותר ארוך בין 5 עד 10 שנים. במצבים מסוימים כשיודעים שיש שינויים ניווניים ובן אדם בא עם החמרה בסימפטומים כעבור תקופה של עד שנתיים ואנחנו גם עשינו מחקרים על ביצוע CT חוזר בעקבות החמרת התלונות ומצאנו כמעט את אותם הממצאים שהיו שנתיים קודם לכן. בתנאי שלא היתה התדרדרות נוירולוגית שהצדיקה ממצאים פתולוגיים ב-CT החוזר.

ש. באותו מאמר שפרסתם האם היו גם מקרים יוצאי דופן?

ת. לא.

ש. האם אפשר לקבל את המאמר הזה?

ת. כן, אני אשמח להעביר, זו עבודה שעשינו אותה ואחרי הדיון אוכל לשלוח לך. עשינו את זה על כ-5,000 בדיקות שעשינו".

(הערה: ב"כ התובעת מילין על כך שהמומחה לאשלח אליו את המאמר הנ"ל. ואולם- אין בפני ראיה לכך שפנה אליו, הזכיר לו ואף לבית המשפט אין כל פניה לסיוע בענין זה אחרי הדיון, למרות שבהליך זה קיים ריבוי בקשות, כך שידוע לב"כ הצדדים ש"ערוץ התקשורת" מול בית המשפט פתוח ונכון לסיוע).

20. ועוד: "ש. יכול להיות שהתובעת לאור עברה הרפואי שהיה לה היו לה כבר שינויים ניווניים בעמוד השדרה?

ת. אני חושב שכן. פה אני מציין בחוות דעתי מ-30.9.11, ואני מצטט צילום רנטגן מתאריך 21.9.08 שזה כמה חודשים אחרי התאונה. מצטט.

ש. האם יכול להיות שהממצאים האלה קשורים לגיל של התובעת ולאו דווקא לתאונה.

ת. נכון, כך כתבתי" .

הערה: במסמך האורתופד ד"ר פרידלנדר מיום 16/8/12 אשר צורף לבקשה, שאכן מצא אותה עת בבדיקתה הגבלה קלה בתנועות צואר, ממליץ הרופא עלבדיקת אמ.אר.איי "בשאלה של ממצא תוך דורלי"- שמשמעו תהליךניווני

וכן: "... ת. בפני לא הוצגו צילומי סי.טי אלא הוצגו צילומי רנטגן כי הגברת היתה בהיריון. לא צילמו אותה. יש רק בדיקה חשמלית שביצעו לה ב-12.10.10, כשנתיים ושבעה חודשים לאחר התאונה והיא היתה תקינה. אנחנו מדברים על תאונה מ-9.3.08. אנחנו גם יודעים שהיו תאונות קודמות ב-29.8.02 התובעת נפגעה בתאונת דרכים וטופלה בתל השומר והתלוננה על כאבים בצוואר וגב תחתון. בדיקת הסי.טי ביולי 2003 לעמוד שדרה מותני, גם באוגוסט 2003 גם עשתה סי.טי עמוד שדרה עם אותם ממצאים. היא גם היתה בהיריון והניקה לאחר לידה".

..

"ש. האם ניתן באופן חד משמעי לקבוע שהממצאים האלה קרו כתוצאה מהתאונה שלנו מ-2008.

ת. אי אפשר להגיד את זה כי צילומי הסי.טי והאמ.אר.איי נעשו כ-3.5 – 4 שנים לאחר התאונה. יותר מ-4 שנים.

ש. האם סביר יותר להניח שמדובר באיזו שהיא החמרה טבעית עם השנים?

ת. סביר להניח שכן.

ש. האם ניתן לשלול באופן חד משמעי שחלק קטן מאוד מהממצאים האלה ניתן לשייך את זה כהחמרה טבעית של אותה תאונה משנת 2008?

ת. אני לא חושב, כי התאונה היתה די בנאלית. ולמה אתה לא שואל למשל אם זה קרה מהתאונה ב-2002? תשאל אותי שאלות קונקרטיות על המקרה, כי הסברתי לך שמדובר בתאונה מ-2008 והסימנים והסימפטומים שלה ובדיקות ההדמיה היו כעבור כ-4 שנים ואצלי בזמן הבדיקה לא היה רמז ולכן קבעתי, נכון לנקודת הזמן שאני בדקתי את מה שקבעתי בחוות הדעת".

(הערה: ב"כ התובעת מילין על קביעת המומחה ש"התאונה הייתה די בנלית" , מעיר שהמומחה לא ראה דו"ח משטרה, שמאי וכו'. ואולם- לא הוכח אחרת ע"י התובעת. ודוק. מהמסמכים הרפואיים כמו גם תצהיר התובעת- עולה שהיא לא פנתה לחדר המיון, אלא למחרת למוקד קופ"ח ולמעשה-כמות המסמכים הדלה יחסית אינה מצביעה, ולו לכאורה, על פגיעה בעלת עוצמה).

21. ב"כ התובעת ביקש לקשור בין תלונות התובעת בדבר כאבים ומגבלות בתחום הפה ולסת, לתאונה. הוא התבסס על מאמר של ד"ר שלמה ברק – רופא מומחה לכירורגית פה ולסת, שהמומחה מטעם בית המשפט בתחום האורתופדי ד"ר קפלן עין בו והתייחס אליו כמו גם למסמכים הרפואיים שהוצגו בפניו ואשראף עליהם נסמכת הבקשה למינוי מומחה בתחום הפה ולסת. מקובלת עלי דעתו של ד"ר קפלן בדבר העדר כל אינדיקציה לקשר בין התאונה לבין התיעוד והטיפולים בתחום הפה ולסת.

מעיון במסמכים שהוצגו ע"י התובעת, חלקם במצורף לבקשה וחלקם במצורף לתצהיר עדותה הראשית (והוצגו כאמור גם בפני המומחה לצורך חקירתו) שלהלן פירוט עיקרם, עולה תמונה כדלקמן:

• במסמך מיום 9/1/12 (כמעט 4 ש' אחרי התאונה) ע"י רופא א.א.ג - מתועדת תלונה על כאבים בצוואר מימין ובאוזן. בדיקת סונאר של הצוואר הדגימה ממצא של קשר לימפה בבלוטת פארוטיס שמאלית (=בלוטת הרוק שבה עובר עצב הפנים). בשולי המסמך ציין מאן דהוא: 'דלקת בעצב'.
• במסמך מיום 20/6/12 ממרפאת פה ולסת מציינת כאבים בפנים. נמצאה רגישות במישוש שרירי הלעיסה דו"צ והצוואר.
• מסמך שכתבה רופאת המשפחה ביום 17/7/12 - הפניה לאורתופד בעקבותתלונות על כאבי צוואר וראש, כולל פירוט "הסטוריה של ביקורים קודמים אצלה": רישום ביחס מביקור מיום 20/1/12 המפרט את מהלך וממצאי הביקור הנ"ל אצל רופא א.א.ג (ראו לעיל). קיימת התיחסות מפורטת יותר לבדיקת סונאר צואר הנזכרת גם במסמך רופא הא.א.ג מחודש 1/12 הנ"ל ומצוין שהיו בו ממצאים של קשריות תת לסתיות הן משמאל והן מימין וכן- מוקד ציסטי בפרוטיס מימין. בלטות הלימפהמוגדלות דו"צ אם כי במרקם תקין. וכן- רישום מהביקור מתאריך 30/12/11 שבמהלכו התלוננה על כאבים באוזן ימין מזה מספר ימים, על כאב בלסת ימין המוכר מעל שנה ועוד. רישום ביחס לביקור מיום 2/2/12 מפרט סיכום ביקור ממרפאת פה ולסת בבי"ח שיבא, שאז נתגלתה שן כלואה עם ציסטה שבגינה דרושה עקירה עם ביופסיה בהרדמה כללית, פיז' של שרירי לעיסה ושרירי צואר. רישום ביחס לביקור מיום 28/2/12 : כי מוזמנת לניתוח עקירת שן. רישום מביקור מיום 12/6/12 כי ביקרה אצל רופא אא"ג בעקבות כאב במפרק הלסת ללא מקור בבדיקה והמלצה על מרפאת כאב. ( הערה: הרישומים מתייחסים לתלונות וממצאים שכולם ממועד המרוחק מרחק שנים מהתאונה).
• במסמך האורתופד אליו הופנתה לעיל (ד"ר אסא), מיום 18/7/12 ,נכתב מפי התובעת כי סובלת 3 ש' מכאבים בלסת תחתונה (מביאנו לחודש 7/09 ) וכי כאבי הצוואר לאחרונה:
• במסמך מכון לפיז' מיום 25/7/12 נכתב מפי התובעת:
• רישום מרפאת פה ולסת בבי"ח שיבא מפרט את הממצאים והטיפולים שעברה, את המשך התלונות, כי ד"ר אפרים וינוקור (מומחה להפרעות במערכת הלעיסה) אבחן כאבי צוואר עם הקרנה לאוזן והמליץ על הפניה לטיפול להתמודדות עם כאב כרוני וכי:

וכן כי הופנתה למרפאת ביופידבק לשם התמודדות עם הכאב הכרוני.

22. גם המומחה ד"ר קפלן הסביר שהמסמכים המתעדים תלונות בתחום הפה ולסת קשורים בממצאים פתולוגיים שאינם קשורים בצוואר:

"ת. כי אתה שואל שאלות היפותטיות ואני עונה לך תשובות היפותטיות. אני לא חושב שיש קשר בין התלונות של הגברת בשנים 2012 ו-2013 לתאונה של 2008. ולאור שאלות ההברה שקבלתי ממך ב-7.2.13, שזה כשנה וחצי אחרי מתן חוות הדעת, ופה נשלחו אלי המסמכים הרפואיים, התובעת עברה טיפולי שיניים במרץ 2012, היא עברה עקירה של השיניים עם טיפול באנטיביוטיקה, כאבים באוזן וכאבים בלסת כאשר הסימפטומים קשורים לכאבים באזור האוזן, וצוואר. אני חושב שהסימפטומים שלה על כאבים באוזן בצד ימין וכאבים בלסת בצד ימין וכריתה של הציסטה וביצוע סי.טי כדי לטפל אצל רופא פה ולסת, מקריא מהמסמכים את התלונות על כאבים. היא סבלה מכאבים באוזן בצד ימין, בלסת בצד ימין ובאזור המפרקים TMJ. חוץ מזה, כפי שכתוב גם במסמכים התובעת נבדקה ע"י רופא אף אוזן גרון ונמצא כי יש לה גם כתוצאה מזיהום בשן בלוטות לימפה מוגדלות מתחת ללסת התחתונה מימין, יש פה גם מספרים של השיניים ושל בלוטות הלימפה המעורבות ובעקבות זה היא עברה בדיקת אף אוזן גרון ורופא פה ולסת מספר פעמים וכו'. יתכן וכל התלונות משנת 2012 לכאורה בצוואר קשורות בעצם לבעיית השיניים.

ש. יתרה מכך, גם באוגוסט 2010 רשום שהיא עם כאבים במפרק הלסת מימין.

ת. היא טופלה ע"י תרופות ורופא אף אוזן גרון טיפל בה.

ש. מציג בפניך גם מיוני 2011, כאבים באוזן ימין. האם אתה מאשר שזה רשום?

ת. אני התייחסתי לרישומים האלה שהעברת לי.

ש. אני מציג בפניך מאמר רפואי מתוך עיתון הרפואה של ד"ר שלמה ברק. כפי המאמר אפשר לשלול שחלק מהממצאים אינה כתוצאה מהתאונה?

ת. אבל אין ויפלש, יש פה זיהום של הלסת, זיהום בשיניים, עם כריתה כירורגית עם טיפולים אנטיביוטיים ממושכים, עם הציסטה בתוך הלסת התחתונה שבוצע כריתה שלה והגברת סבלה מכאבים שהקרינו גם לצוואר, גם לאוזן ובנוסף היו בליטות לימפה מודלקות וכואבות גם בצד ימין באזור עמוד שדרה צווארי. זאת אומרת שהיא עברה טיפול קשה וסבלה מבעיה קשה.

ש. לפי דעתך לא ניתן לשלול את אותו מאמר למרות שאתה חושב שהוא לא קשור לזה.

ת. אני לא חושב שהוא קשור לזה.

ש. למרות שיש מקרים שונים שבהם כן מאובחן צליפת שוט.

ת. יש מעט חולים שנפגעים בתאונות דרכים או מקבלים מכה ישרה בפנים ונזרקים אחורה, מהתנועה המהירה של הראש, יש מקרים שיש שילוב מעורבות של הפרקים TMJ בדרך כלל דו צדדי ואז מדובר במעורבות מיידית לאחר התאונה והתלונות על הכאבים בלסתות כתלונה נלווית לכאבים בצוואר היא בהחלט קיימת ותוארה שיש אחוז מסוים של חולים שיש להם כאבים בלסתות.

ש. אני מפנה אותך לאמ.אר.אי. -16.8.12- מפנה לממצא של בלט דיסק פרוץ עם לחץ על השק ועל השורש משמאל. תסביר לי מה משמעות הממצא.

ת. לא יכול להסביר. זה פענוח של רופא כ-4 וחצי שנים אחרי התאונה. זה פיענוח של ד"ר פייבר מ-21.8.12. אין כל קשר בין הממצאים הרנטגניים או ממצאים בסי.טי. או ממצאים ב-אמ.אר.איי בין מצבם הקליני של החולים שאנו מטפלים בהם. זאת אומרת שיש אנשים שמרגישים מצוין ואם אתה מסתכל על בדיקות הדמיה שלהם, הם יכולים להיות פתולוגיים לגמרי והפוך. דרך אגב, המאמר הזה פורסם ע"י פרופ' מגורה ז"ל שהיא כתבה את המאמר על חוסר קורלציה ישירה בין התלונות של החולים ובין הממצאים בהדמיות.

ש. אפשר לשלול באופן רפואי חד משמעי של המעורבות של הגברת בתאונה מ-2008 לא היה כל סיוע בדבר הזה?

ת. אני לא חושב.

הערה: במהלך חקירת התובעת, אישר בא כוחה שהמלים 'צליפת שוט ' הופיעו במסמכים מאוחרים. חשוב גם לציין כי האפיון של מנגנון פגיעה אחורי בתאונה המופיע בחוו"ד המומחה בא מפיה. אני סבורה שגם אם אירעה צליפת שוט אין בכל כדי לשנות מהאפשרות שמדובר במנגנון של תאונה קלה שהשפעותיה חלפו לאחר תקופת אי כושר של כחודשיים.

23. המומחה עמד על דעתו שאין טעם בבדיקה חוזרת להערכת מצבה של התובעת בגין התאונה (ללא קרש למצבה בהווה)-, והסביר מדוע:

ש. לאור האמור, אני מבקש ממך לשקול היום לאור כל המסמכים והממצאים האם יש מקום לבדיקה נוספת לאור חוסר הוודאות גם מבדיקות שנעשו לאחר חוות דעתך. אין לגברת אפשרות להגיש חוות דעת נגדיות, להציג חוו"ד כמו במל"ל. מצד שני יש כאן מסמכים של כאבים נוספים, עם לסתות ועקירות אבל גם על צוואר. אדם שעובר סי.טי. צווארי ואני אומר לך שזה אומר שהוא סובל מהצוואר. מה הסיבה שאדוני, לאור כל המסמכים והממצאים מסרב לבדוק אותה פעם נוספת.

ת. זה לא שאני מסרב, אני לא חושב שיש צורך לבדוק אותה שוב. בדקתי אותה ולא פעם ולא פעמיים בדקתי את כל החומר הרפואי ששלחת אלי כולל מסמכים נוספים עדכניים ששלחת אלי מספר שנים אחר התאונה ועברתי דף אחר דף ואני לא חושב שיש קשר בין הממצאים והתלונות לבין התאונה מ-2008.

ש.ת. זו חוות דעתי, הבדיקות נעשו מאוחר יותר, איך אפשר לבוא ולקבוע שהן קשורות לתאונה מ-2008? אני לא חושב אכן שיש טעם בבדיקה חוזרת.

24. ב"כ התובעת סבור שעמדת המומחה כי אין מקום לבדיקה נוספת בלתי מובנת ומצדיקה הענות לבקשה, באשר בכך נסגרת הדלת בפני התובעת להוכחת טענותיה. אין בידי לקבל עמדה זו .

הסכמת מומחה לבדיקה נוספת, לאחר הצגת מסמכים עדכניים, כשלצידה הבטחה לשכר נאה ביותר, עלולה לפתות והיא אף עשויה להוות מוצא קל ולהביא לאפשרות שתימנע הטרחה הכרוכה בחקירה בבית המשפט. ואולם- חזקה על מומחה רפואי מטעם בית המשפט שיתן את דעתו בדבר הצורך בבדיקה נוספצ, אם לאו, ללא כל פניות, שלא מתוך אינטרס כלכלי או אישי ועל בסיס דיעה מקצועית אוביקטיבית ונעדרת פניות.

שוכנעתי כי ד"ר קפלן נתן את דעתו לפנית התובעת בהקשר זה, הן במסגרת שאלת הבהרה שקדמה לחקירה בבית המשפט והן במהלך החקירה הנגדית, לאחר שקלא וטריא של כל המסמכים והנתונים שהוצבו לפתחו, וכי לא בחר במוצא הקל של הענות לאפשרות של בדיקה חוזרת, כי אם בעמידה על דעתו המקצועית והמבוססת להבנתו, שאין בכך טעם.

איני רואה לזקוף את עמדת המומחה בענין זה לחובתו, אלא להיפך.

ודוק. קבלת עמדת ב"כ התובעת בנסיבות הענין, רק משום שקיימים ממצאים מאוחרים, לאחר שלא מצאתי פגם ואי בהירות או ספק בהסברי המומחה מדוע לא ניתן לקשור אותם לתאונה, תוביל לתוצאה שהדעת אינה סובלת. היא עלולה להביא לכך שלעולם לא יבוא סוף פסוק על תהליך הבירור הרפואי. נפגע בתאונה שקביעת מומחה אינה נושאת חן בעיניו, או שההליך בעניינו נמשך זמן רב עקב אילוצים אובייקטיביים או אחרים, יוכל לבקש בדיקה חוזרת, כל אימת שמצבו הרפואי השתנה, גם אם ללא קשר לתאונה שאונתה לא, כי אם מחמת הגיל, תהליך טבעי וכו'. למען הסר ספק: האמור אינו חל על מקרים בהם נותרו אי בהירות או ספק בקביעת המומחה, או מקום שקיימת אפשרות, גם אם קלושה, לקשר בין ממצאים מאוחרים לתאונה נדונה, לשינוי או החמרת מצב. לו זו הייתה התמונה- היה מקום לשקול את הבקשה לחיוב אך מכל האמור- לא כך בענייננו.

סוף דבר

25. הבקשה על כל רכיביה נדחית.

הוצאות הנתבעת בגין בקשה זו תלקחנה בחשבון בסוף ההליך.

ב"כ התובעת ישוחח עם ב"כ הנתבעת ויודיע, בשם שני הצדדים, עד ליום 1/6/14 אם יש טעם בנסיון לסייע בידי הצדדים לסיים את ההליך בהסדר, תחת הגשת סיכומים בכתב והמתנה לפסק-דין, שכן מדובר בהליך ששמיעתו נמשכה זמן רב ולמעשה- הנתונים פרושים וידועים לצדדים.

החלטתי תשלח לצדדים.

תרשם ת.פ לעיון בהודעת הצדדים ומתן הוראות נוספות.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשע"ד, 24 מאי 2014, בהעדר הצדדים.