בפניי בקשת המאשימה מיום 12/9/12 לתיקון טעות סופר, אשר נפלה בשורה 22 לגזר הדין מיום 14/6/12 (להלן:"גזר הדין"), בה נכתב: "בצד הטעמים לחומרא" חלף "הטעמים לקולא", זאת מפאת פליטת קולמוס.

הסניגור, בתגובתו בכתב לבקשה מיום 19/9/12, מתנגד לתיקון המבוקש, בטענה כי מדובר בשינוי עובדתי מהותי ונוכח העובדה שהבקשה לא נתמכה בתצהיר והוגשה שלא במועד הנזכר בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט[נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן:"חוק בתי המשפט"), היינו לאחר חלוף יותר מ-21 יום מאז מתן גזר הדין.

אינני מקבלת את טענת הסניגור, לפיה עסקינן בשינוי מהותי בגזר הדין, שכן ברור מעיון בפיסקה הרלוונטית בגזר הדין שמדובר אך בפליטת קולמוס. ברי, כי בצד הטעמים לחומרא קיימים טעמים לקולא ולא שוב טעמים לחומרא, כפי שהוקלד בפליטת קולמוס בגזר הדין. לחיזוק האמור לעיל יצוין, כי בשורה 22 לגזר הדין נרשם: "בצד הטעמים לחומרא, לרבות הודאת הנאשם בהזדמנות הראשונה", דבר נוסף המלמד כי בפליטת קולמוס עסקינן, שכן הודאה בהזדמנות הראשונה נמנית עם הטעמים לקולא ולא עם הטעמים לחומרא.

נוכח האמור לעיל, הרי הדין עם ב"כ המאשימה בבקשתה לתיקון טעות סופר, שכן השכל הישר וההיגיון מלמדים, כי עסקינן בפליטת קולמוס ברורה ולא בעניין מהותי או בפרט עובדתי הדורש תימוכין בתצהיר.

לפיכך, אין ממש בהתנגדותו של הסניגור לבקשה ודין הבקשה להתקבל, אף שלא הוגשה תוך המועד הנזכר בסעיף 81(א) לחוק בתי המשפט, שכן מדובר בוודאות בטעות סופר העולה באופן ברור ממקרא הפיסקה הרלוונטית בגזר הדין. אי לכך, ראוי שביהמ"ש יעשה שימוש בסמכותו ויורה על תיקונה של טעות הסופר ועל העמדת הדברים על דיוקם.

אשר על כן, לסיכום, תתוקן טעות הסופר בגזר הדין, כמבוקש ע"י המאשימה, באופן שבשורה 22 לגזר הדין יירשם: הטעמים לקולא" חלף "הטעמים לחומרא".

החלטה זו תומצא לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, ד' תשרי תשע"ג, 20 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.