כללי

1. פסק דין זה ניתן לגבי ארבע תביעות שהדיון בהן אוחד.

המחלוקת נטושה בין עו"ד יעקב שלג לבין שלושת שותפיו לנכס מקרקעין ברח' אפרים 6, נתניה, אשר הארבעה רכשו במשותף בראשית דצמבר 2005.

השותפים לרכישה הם ה"ה נח בוכריס, משה ברדה ואהרון רענן (במקום שידובר, להלן, בשלושתם יחדיו, הם ייקראו "השותפים").

בנכס, ששטחו דונם, נבנו ארבעה קוטג'ים עבור ארבעת הרוכשים, באופן שלכל אחד מהם הוקצה רבע משטח המגרש. שני הבתים בחזית המגרש, שגובלת ברח' אפרים (להלן: הבתים הקדמיים), שייכים למשפחת שלג ולמשפחת רענן; ושני הבתים האחרים (להלן: הבתים האחוריים), שייכים למשפחת בוכריס ולמשפחת ברדה. הבתים הקדמיים זהים זה לזה, וכך אף הבתים האחוריים.

התשריט ת/ 1 מציג את המגרש, הבתים והמבואה שביניהם.

2. ארבעת הרוכשים הסכימו לבצע יחדיו את עבודות השלד בארבעת הבתים, שכללו גם בניית גדר מקפת סביב המגרש; בשלב הראשון - למעט בחלק המערבי של המגרש שם היתה אז גדר קודמת אשר תוכנן שתהווה חלק מהגדר המקפת.

לקראת תום עבודות השלד נעכרו היחסים בין שלג לבין השותפים, ושלג הודיע כי הוא מתנתק מהם.

עבודות השלד של בתי המגורים הסתיימו באוקטובר 2007. זמן קצר לאחר מכן התמוטטה הגדר הישנה בגבול המערבי של המגרש, אשר מלכתחילה תכננו ארבעת הרוכשים להשתמש בה כחלק מהגדר שמקיפה את המגרש. בשל כך נוצר צורך בתוספת בנייה לגבי הקטע המערבי של הגדר המקפת, עניין שמהווה נושא-מחלוקת בין שלג לבין השותפים.

ביום 19.2.08 תפסו פקחי משרד התעשייה, המסחר והתעסוקה (להלן: התמ"ת) שני עובדים מהשטחים, ללא היתר שהייה בישראל, כשהם מבצעים עבודה בתוך ביתו של שלג. בשל כך הושת על שלג, על ידי התמ"ת, קנס מינהלי. לאחר אירוע זה העמיק הקרע בין שלג לבין השותפים.

בסוף יולי 2008 בוצעו מטעם השותפים עבודות של הנחת צנרת ביוב ומים במבואה שבין הבתים, בניגוד לרצונו של שלג, ואף זה עניין שבמחלוקת בין שלג לבין השותפים.

באוגוסט 2008 הסכימו הצדדים למינויו של מהנדס חי ישעיהו, מהנדס הקונסטרוקציה של הפרוייקט, כבורר במחלוקת שניטשה ביניהם בעניין התשלום לספקי הבטון והברזל.

הבורר קבע בפסק שנתן את כמויות הבטון והפלדה בכל אחד מסוגי הבתים וכן את העלות של הגדר המקפת, למעט החלק המערבי.

העניין שנמסר להכרעת הבורר לא הקיף את כל נושאי המחלוקת שבין הצדדים, וממילא לא הביא פסק הבורר לסיומה. בשל המחלוקות בין הצדדים התעוררו בעיות שונות בשלב של עבודות הפיתוח באתר, אך אלה הושלמו בסופו של דבר, לקראת סוף יוני 2009.

ביום 30.6.09 הוצא טופס 4 לבתיהם של השותפים, וביום 11.10.09 הוצא טופס 4 לביתו של שלג.

3. עו"ד שלג הגיש כנגד השותפים שלוש תביעות נפרדות:

ב- ת.ק. 9537-07-09 תבע ממר ברדה 20,000 ₪ בגין הקנס שהושת עליו בשל תפיסתם בביתו של הפועלים, השוהים הבלתי חוקיים. שלג טוען כי הוא לא הזמין את עבודתם של הפועלים הללו, וכי האחריות להעסקתם מוטלת על ברדה.

בתיק א 22543-12-09 תבע עו"ד שלג ממר רענן 27,100 ₪ בגין נזקים אשר לטענתו גרם לו רענן בעבודות שביצע ביום 30.7.08, תוך פגיעה בשטחו של שלג וכן בחומרי בנייה ובאדמת גינה שלו.

בתיק א 6716-08-09 תבע עו"ד שלג ממר בוכריס 28,822 ₪ בגין סכומים שונים אשר לטענתו נותר בוכריס חייב לו בגין עבודות הבנייה, וכן החזר הוצאות משפט אשר שלג חוייב לשלם לחב' חבוש בע"מ, ספקית הברזל, לאחר שהתקבלה תביעה שהגישה כנגדו (בתיק א 6770/08, פסק דין מיום 2.6.09). שלג טוען כי החוב שתבעה ממנו חב' חבוש היה של בוכריס ולא שלו.

השותפים מצידם הגישו תביעה משותפת כנגד עו"ד שלג, בתיק א 7910-06-10, ובה תבעו סך 265,120 ₪ בגין סכומים אשר לטענתם מגיעים להם משלג עבור עבודות שונות באתר וכן בגין נזקים שלטענתם גרם להם.

כאמור, הדיון בארבע התביעות אוחד.

תביעת שלג כנגד ברדה

4. מר אלי ברנשטוק שימש במועד הרלבנטי ראש צוות אכיפת עובדים זרים בתמ"ת.

ביום 19.2.08 הוא הגיע לאתר המדובר ומצא שני עובדים, תושבי השטחים, בתוך אחד מארבעת הבתים, שהסתבר להיות ביתו של עו"ד שלג, כשהם עובדים עם דלי ושפכטל ומבצעים עבודות טיח בתוך הבית (עדותו של ברנשטוק, בעמ' 119 לפר'). עובדת ערביה של התמ"ת, בשם נוזהה, שוחחה עם הפועלים בערבית. לדבריהם, הם עבדו במקום שבו נמצאו; וזאת, בניגוד לטענתו של שלג, כי הפועלים השתמשו ללא רשותו בביתו כדי להכין חומר עבודה עבור אחד הבתים האחרים.

ברנשטוק העיד כי כל ארבעת הבתים היו בשלבי בנייה, פתוחים, וכי באף אחד מהבתים האחרים באתר לא נמצאו עובדים, אלא רק בבית שלג.

משהסתבר כי אותו בית שייך לשלג, הוא זומן לחקירה על ידי חוקר מטעם התמ"ת והעלה את טענתו, כי הוא לא הזמין את העובדים שנמצאו בביתו.

מר ברנשטוק העיד כי תפקידו היה לדווח על מציאת עובדים ללא היתר שהייה בישראל, לגבות עדויות רלבנטיות, ולהעביר חומר זה אל אחראי-הקנסות בתמ"ת, שהוא אשר מחליט אם להשית קנס מינהלי, ועל מי להשיתו.

המפקח המורשה בתמ"ת השית על עו"ד שלג קנס מינהלי קצוב בסך 10,000 ₪ (על פי הודעת הקנס שצורפה לתביעה).

ברדה ורענן העידו כי אף הם זומנו לחקירה בתמ"ת אך לא נקנסו.

5. אין מחלוקת כי השוהים הבלתי חוקיים היו פועלים של קבלן טיח בשם מופיד.

מר בוכריס העיד כי לקראת סיום עבודת השלד ביקשו השותפים מקבלן השלד, מר מואייד, להמליץ על קבלן טיח. מר מואייד הביא את מר מופיד כקבלן משנה לטיח.

עו"ד שלג הגיש את המוצג ת/ 9, בן שני עמודים. על גבי עמוד אחד כתב בוכריס בכתב ידו כותרת: "הסכם בין מופיד הטייח", אך לא צויין לבין מי; היינו, לא נרשם מי הצד או הצדדים להסכם עם מופיד. בהמשך העמוד נרשמו מחירים של עבודות טיח שונות. בשוליו נרשם כי מופיד קיבל שני תשלומים, בסך 6,000 ₪ כל אחד, הראשון ביום 8.1.08 והשני ביום 15.1.08. על העמוד השני של ת/ 9 נכתב בכתב יד: "בס"ד; ליעקב; זה ההסכם שהועבר אלי על ידי נח. בברכה, ברדה משה" (נח הוא שמו הפרטי של בוכריס).

אין מחלוקת כי דברים אלה כתב ברדה אל יעקב שלג, כשהמציא לו - על פי בקשתו של שלג - את ההסכם עם מופיד. שלג העיד (בעמ' 25 לפר') כי ביקש מברדה להמציא לו את ההסכם עם מופיד, על מנת שיוכל להוכיח כי לא היה צד לו; אך כאמור, בהסכם זה אין מצויין מי הצדדים שהתקשרו עם מופיד.

6. עו"ד שלג טוען כי הוא לא התקשר עם מופיד ועל כן לא היה אחראי לעבודתם של פועליו בתוך ביתו. כפי שצויין, שלג שטח טענות אלה גם בפני בעלי התפקידים בתמ"ת, אך הן נדחו.

ב"כ השותפים, עו"ד בוכריס גז, צודקת בטענתה כי המסמך ת/ 9 (פירוט המחירים בהסכם עם מופיד), אין בו כדי להראות אם עו"ד שלג היה אף הוא צד להסכם זה, אם לאו, כיוון ששמות המתקשרים עם מופיד לא נרשמו בו.

שלג ביקש מברדה להמציא לו הסכם זה, דבר שעשוי לתמוך באפשרות ששלג עצמו הזמין אף הוא עבודה אצל מופיד (מופיד לא זומן לעדות. ברדה העיד שלאחר תפיסת הפועלים בפברואר 2008, מופיד "ניתק מגע", והיה עליו להזמין קבלן טיח חדש על מנת לסיים את עבודות טיח-החוץ).

בעדותו השיב ברדה לשאלת עו"ד שלג, כי שלג אינו מעניין אותו, ואינו יודע אם הוא התקשר עם מופיד אם לאו (בעמ' 159, 161 לפר').

שלג עימת את ברדה עם חשבונית של חב' חבוש, ספקית הברזל – המוצג ת/ 10, מיום 28.2.08. על פי חשבונית זו סופקו לברדה "פינות טיח", אשר לדברי שלג הן השלב הראשון בהכנה לעבודות טיח. ברדה השיב כי אינו זוכר תאריכים, אך ציין כי במועד שבו נתפסו הפועלים בבית שלג, הסתיים כבר טיח הפנים בביתו-שלו. מועד החשבונית הוא אמנם מאוחר למועד תפיסתם של הפועלים (19.2.08), אך אין מדובר בתעודת משלוח אלא בחשבונית, אשר אפשר שתוצא זמן מה לאחר מועד האספקה. כמו כן, מר ברנשטוק העיד כי במעד שבו נתפסו הפועלים בבית שלג לא עבד איש באף אחד מהבתים האחרים באתר.

שלג טוען כי אותה עת הוא נעדר מהאתר בשל פטירת גיסו ז"ל, ביום 5.1.08, ולאחר מכן פטירת אמו ז"ל, ביום 7.2.08.

מנגד העיד ברדה כי שלג כן הגיע מידי יום לאתר (המועד של 19.2.08 חל לאחר תום השבעה על פטירת האם ז"ל).

רענן העיד (בעמ' 166 לפר') כי הוא ראה את פועליו של מופיד מבצעים עבודות טיח בביתו של שלג בשבוע שקדם לתפיסתם במקום.

ברדה העיד (בעמ' 162 לפר') כי ימים מספר לאחר תפיסת העובדים על ידי אנשי התמ"ת התקיימה אצל שלג פגישה בין ארבעת בעלי המגרש, שבמהלכה ניתח שלג את מצב הדברים ומצא כי בהתחשב בעיסוקיהם של כל הארבעה, בוכריס הוא שייפגע במידה הפחותה ביותר אם "ייקח עליו" את התיק, אך בוכריס סירב לעשות כן.

שלג הכחיש בתוקף דברים אלה של ברדה. יש לציין כי שני השותפים האחרים, בוכריס ורענן, לא ציינו שיחה זו בעדויותיהם.

7. מתבקשת השאלה: לנוכח טענותיו של שלג בעניין העובדים ללא היתר שנתפסו בביתו, מדוע שילם את הקנס המינהלי שהושת עליו על ידי התמ"ת, במקום לנקוט הליך ערעור על השתתו.

על כך השיב שלג (בעמ' 26 ו- 142 לפר'; וכן בסעיף 96 של סיכומיו), כי הוא פנה למשרד התביעות בתמ"ת על מנת לערער על הקנס המינהלי ונענה כי זכותו להישפט, חלף תשלום הקנס המינהלי. שלג עמד אותה עת לסיים את הכשרתו כעורך-דין וחשש פן עמידתו לדין פלילי תסכל את הסמכתו כעורך-דין.

על כן, לדבריו, הוא בחר לשלם את הקנס המינהלי ולהגיש תביעה כספית נגד ברדה, שאותו

רואה שלג כ"מעוול" שאחראי לנזקו בגין תפיסת הפועלים בביתו.

אין מחלוקת כי ברדה (ואף השותפים האחרים) התקשרו עם הקבלן מופיד, אך השאלה היא: האם שלג לא התקשר אף הוא עם אותו קבלן.

את סכום הפיצוי שתבע העמיד שלג ע"ס 20,000 ₪, כפל סכום הקנס המינהלי ששילם, בטענה כי לנוכח עברו בצבא הקבע ובמילוי תפקידים ציבוריים, הוא נפגע באופן מיוחד מהטלת אשם בו, לגבי מעשה בעל השלכות בטחוניות (סעיף 97 לסיכומיו).

8. על פי הראיות שלפני, אין בידי להכריע בשאלות: האם התקשר שלג עם קבלן הטיח מופיד, או שמא ביצעו פועליו של מופיד בבית שלג עבודה שנועדה לאיזה משלושת הבתים האחרים ולא הוזמנה על ידי שלג. לשם הכרעה בתביעה שלפני אין צורך לקבוע ממצאי-עובדה בשאלות אלה.

ניתן היה לקבל הכרעה שיפוטית בשאלות אלה, תוך זמן קצר יחסית לאחר מועד האירוע, לו היה שלג מערער על הקנס המינהלי ומעמיד להכרעת ביהמ"ש את טענותיו, כי לא היה לו כל קשר לפועלים שנתפסו בביתו, וכי העבודה שפועלים אלה ביצעו שם נועדה לבתי השותפים, ולא עבורו. אולם שלג הוא שבחר להימנע מהליך ומהכרעה כזאת.

השאלה שעומדת להכרעה בתביעה שלפני אינה: האם שלג היה אחראי לעבודתם של אותם פועלים שנתפסו בתוך ביתו; אלא – האם ברדה היה אחראי לכך, כפי שטוען שלג, והאם ברדה היה אחראי לכך, שמשרד התמ"ת השית את הקנס המינהלי על שלג.

על פי המפורט לעיל, שלג לא הוכיח כלל אחריות כזאת של ברדה, ועל כן אני דוחה את תביעתו כנגד ברדה.

תביעת שלג כנגד רענן

9. בתביעה זו טוען עו"ד שלג כי מר רענן גרם לו נזקים, בכך שביום 30.7.08 הוא עלה עם טרקטור על מגרשו הפרטי של שלג, "חפר תעלה ופגע בתשתית הקרקעית של הקרקע" (סעיף 13 לכתב התביעה); הניח צינורות מים עבור השותפים בלבד, תוך התעלמות משלג; הניח את הצינורות באופן שמנע שתילת דשא בגינתו של שלג; ערם ערימת חול שמנעה אספקת מדרגות לבית שלג.

עוד טוען שלג כי זמן מה לאחר מכן העסיק רענן את קבלן הפיתוח, מר אבנר צרוייה, בניגוד לדעתו של שלג, ואותו קבלן הביא לאתר חומר מצע לצורך הנחת אבנים משתלבות, בטרם בוצעו עבודות שצריכות להתבצע לפני הנחת האבנים הללו. שלג טוען כי לשם הנחת המצע הורה רענן לפנות חומרי בנייה של שלג ולהשליכם למכולה.

בגין חפירת התעלה והטענות הנלוות דלעיל תבע שלג פיצוי בסך 14,000 ₪, ובגין הנזק הנטען לחומרי הבנייה שלו – 12,000 ₪, וכן פיצוי בסך 3,000 ₪ בגין עוגמת נפש. מסכומים אלה קיזז שלג סך 1,900 ₪, אשר על פי הערכתו נותר חייב לשותפים בגין פריטי בנייה שונים.

10. אין מחלוקת כי בימים 29.7.08 ו- 30.7.08 ביצע השרברב, מר אלון גואטה – על פי הוראת השותפים ובניגוד לדעתו של שלג – חפירה של תעלה לשם הנחת צנרת ביוב שנועדה לשרת את כל ארבעת הבתים. התעלה נחפרה באמצעות בובקט נהוג בידי מר יורם שנפלד, שהוזמן על ידי גואטה.

התעלה נחפרה בשטח שבין הבתים שנראה בתשריט ת/ 1. אפנה אף למוצגים: ת/ 2 – תרשים שערך שנפלד לגבי קו הביוב המשותף; ת/ 5 – תשריט של תכנית צנרת הביוב; נ/ 6 – תרשים קווי הביוב והבריכות שערך גואטה.

אין מחלוקת כי התעלה שנחפרה נועדה הן לצנרת הביוב (בתחתיתה), והן לצנרת מים (מעליה).

במוצגים שצויינו לעיל ניתן לראות כי הצנרת עוברת במרכז השטח שבין הבתים.

שלג טוען כי מדובר בשטח "פרטי" שלו בלבד, ומנגד טוענים השותפים כי מדובר בשטח משותף. כפי שצויין, מדובר בבעלות משותפת בנכס, של ארבעת הרוכשים. על פי הסכם השיתוף במקרקעין, שנחתם בין הארבעה, לכל אחד מהם רבע מכלל הזכויות בנכס, ולכל אחד מהם הוקצה רבע משטח המגרש לבניית ביתו וחצרו.

אין מחלוקת כי ארבעת הבתים תוכננו יחדיו, וכי היתר הבנייה לבנייתם, שהוצא באפריל 2007, ניתן על סמך התכניות הללו.

בהסכם השיתוף במקרקעין התחייבו ארבעת הרוכשים שלא להפריע זה לזה לבצע תכניות בנייה כחוק, וכן לאפשר זה לזה לבצע במגרש עבודות שקשורות בפיתוח, לרבות העברת צנרות-תשתית דרושות, גם כשאותה צנרת או חלק ממנה עוברת בחלקו של אחד מהם במגרש.

התעלה שבה עסקינן נחפרה, כאמור, לצורך הנחת צנרת ביוב מרכזית, בהתאם לתכנית הבנייה, אשר ממנה נמשכים הקווים "הפרטניים" לבתים. הדבר עולה בבירור מתשריט התכנית, ת/ 5, והוסבר בפרוטרוט בעדויותיהם של השרברב גואטה ושל הטרקטוריסט שנפלד, שערכו את התרשימים ת/ 2 ו- נ/ 6 (מעל לצנרת הביוב המרכזית היה צריך להניח, באותה תעלה, את קווי המים הראשיים לארבעת הבתים. במועד העבודות שצויינו לעיל הניח השרברב גואטה את קווי המים לבתי השותפים, אך לא לביתו של שלג. עניין זה יידון להלן).

הצדדים הסכימו: "מוסכם כי "המבואה" היא כל אורך השטח שבין הבתים אשר נראה במרכז התרשים ת/ 2" (בעמ' 90 לפר'). אין מחלוקת כי התעלה נחפרה במרכז המבואה.

מפעיל הבובקט, מר שנפלד – שהעיד מטעם שלג - שלל את טענתו של שלג כי בעת חפירת התעלה במבואה הוא עלה עם הבובקט על שטח ביתו הפרטני של שלג ופגע בתשתית הקרקעית שלו: "אני שולל זאת. אנחנו לא חפרנו בחצר של שלג. החצר של שלג מוגבהת ביחס למפלס שעבדנו" (בעמ' 93 לפר').

שנפלד העיד עוד כי כעבור כחודש ומחצה (ביום 8.9.08, על פי החשבונית שהוצגה לפניו), הוא הוזמן על ידי שלג לבצע עבודה בשטחו הפרטני של שלג, ואותה עבודה בוצעה בשטח שמאחורי בית שלג, שאינו מוגבה. "אוכל לומר באופן החלטי שאני לא טיפסתי עם הבובקט על חלק החזית שהוא מוגבה" (בעמ' 95 לפר').

דברים אלה מפי עדו של שלג שוללים את טענתו, כי בעת חפירת התעלה עבור הצנרת המשותפת לבתים, בסוף יולי 2008, עלה הבובקט מהמבואה אל השטח "הפרטני" שצמוד לבית שלג. משלא עלה הבובקט על השטח "הפרטני" שצמוד לבית שלג, אלא עבד במבואה בלבד, נשמטת הקרקע מתחת לטענתו של שלג בדבר נזק של הסגת גבול או נזק "פיזי" שנגרם לקרקע שצמודה לביתו.

11. מדוע ביצעו השותפים את חפירת התעלה במבואה בניגוד לדעתו של שלג?

הדבר היה על רקע המחלוקות שנתגלעו בין שלג לבין השותפים, והתנתקותו של שלג מהמשך הבנייה המשותפת עמם. היחסים בין הצדדים נעכרו לקראת תום שלב השלד. אני נוטה לקבל את דבריו של מר ברדה (בעמ' 161 לפר'), כי התנתקותו של שלג מהשותפים היתה תהליך הדרגתי, וכי הקרע הסופי בין הצדדים חל לאחר תפיסתם של העובדים ללא היתר בביתו של שלג, במחצית פברואר 2008 (תמיכה למסקנה זו ניתן למצוא בעובדה שאינה במחלוקת, כי שלג ביקש מברדה להמציא לו את ההסכם עם קבלן הטיח מופיד, שנערך כנראה בינואר 2008, וברדה נענה לבקשתו. כמו כן, מכתבים של שלג אל השותפים בעניין התנתקותו מהם נשלחו באוגוסט 2008. מכתבים אלה צורפו לתצהיריו של שלג בתביעות המאוחדות).

השותפים טוענים בתצהירם כי שלג הערים מכשולים על המשך העבודות המשותפות באתר: לטענתם, הוא לא שילם לשרברב גואטה את התשלום שהגיע ממנו, ועל כן הודיע גואטה כי לא יבצע את הנחת הצנרת המרכזית של הביוב, אלא אם יובטח מלוא התשלום שמגיע לו.

שלג מצידו התנגד לביצוע העבודות של הנחת הצנרת, כל עוד לא ישלמו לו השותפים סכומים אשר לטענתו הגיעו לו מהם בגין שלב השלד.

לפנייה בכתב של השותפים אל שלג, מיום 20.7.08, השיב שלג תחת הכותרת "אין שלום ואין ברכה", ובתשובתו שטח את טענותיו שלו (המכתב והתשובה, נספח ד' לתצהיר השותפים).

בשלב זה החליטו השותפים להמשיך בעבודות הדרושות באתר, על מנת שיוכלו להשלים את בניית בתיהם, וזאת חרף התנגדותו של שלג.

ואמנם, במהלך חפירת התעלה במבואה הזמין שלג את המשטרה. רענן הציג לפני השוטר שהגיע את הסכם השיתוף במקרקעין והראה כי העבודה מתבצעת לפי היתר בנייה כחוק.

המשטרה הודיעה לשלג כי מצאה שמדובר בסכסוך אזרחי, שבו לא תתערב.

שלג אישר בעדותו כי אותה עת הוא לא הגיש לביהמ"ש בקשה לצו מניעה זמני, לשם הפסקת העבודה במבואה.

הטרקטוריסט, מר שנפלד, העיד כי שלג אמנם התנגד לביצועה של העבודה, וזאת – בצעקות, אך לדבריו הוא המשיך בעבודתו, ושלג לא הפריעו בכך. שנפלד שלל טענה של ב"כ השותפים, כאילו גרם שלג לשינוי תכנית האינסטלציה (בעמ' 92 לפר').

אף השרברב, מר גואטה, העיד כי בסופו של דבר לא הפריע שלג לבצע את העבודה. גואטה היה מודע להתנגדותו של שלג - מלכתחילה - לביצוע העבודה, ועל כן דרש שרענן יהיה נוכח בשטח בעת ביצועה. ואמנם, רענן נכח במקום ומסר לשוטר, ששלג הזמין, את ההסברים כאמור לעיל, ולאחר מכן נמשכה העבודה ללא הפרעה.

נראה כי שלג הגיש את התביעה דנן כנגד רענן, כיוון שרענן – שהיה בעל הבית שמקביל לבית שלג, בחזית המגרש - היה הפעיל מבין השותפים בפנייה אל השרברב גואטה לביצוע החפירה והנחת הצנרת. רענן היה אף מי שפגש בשוטר, שהגיע לאתר על פי הזמנתו של שלג, והציג לפניו את המסמכים הדרושים על מנת לאשש את החוקיות של חפירת התעלה.

12. אני סבורה כי השותפים פעלו כדין בעניין חפירת התעלה והנחת הצנרת. במצב הקיפאון בעבודות באתר הבנייה, שנוצר בשל מחלוקות כספיות בינם לבין שלג; ולאחר שהם מצידם פנו אל שלג בניסיון להגיע להסכמה שתאפשר המשך העבודות, אך הוא דחה את פנייתם; צדקו השותפים בכך שהחליטו לסיים את מצב הקיפאון באתר ולהמשיך בעבודות. כאמור, היה מדובר בעבודות בהתאם לתכניות שאושרו כחוק. ככל שיש מחלוקת כספית כזאת או אחרת, אין בה כדי להצדיק עצירת העבודות באתר הבנייה, באופן שאינו מאפשר לבעלי הנכס להשלים את בניית בתיהם, ולמותר לומר שבכך נגרם להם נזק.

החלטתו של שלג שלא לנסות למנוע את ביצוע העבודה באמצעות צו מניעה, והימנעותו מלהפריע לביצוען (לאחר שהמשטרה לא התערבה), מצביעה על כך שאף הוא הבין כי מחלוקות כספיות ניתן לברר, במידת הצורך, בהליך משפטי מתאים, אך אין בהן כדי להצדיק הקפאה של המשך העבודות והבנייה באתר.

על פי כל האמור, אני דוחה את טענת שלג כי בוצעה כלפיו עוולה נזיקית, בין הסגת גבול ובין עוולה אחרת, בעצם ביצוע העבודה של חפירת התעלה.

13. טענה נוספת של שלג היא כי רענן "התעלם מצרכיו", בכך שהונחו קווי מים רק לשלושת בתיהם של השותפים, ולא לביתו של שלג.

התשובה שנתנו לכך רענן והשרברב גואטה היא כי שלג הוא שהתנתק מהמשך הביצוע, ביחד עם השותפים, של העבודות באתר, לאחר תום שלב השלד.

רענן ביקש מגואטה לבצע את העבודה ההכרחית של הנחת צנרת הביוב המרכזית, שממנה היו צריכים להימשך קווי הביוב אל הבתים, ולגבי חלק זה של העבודה התחייב רענן כלפי גואטה לכסות את מלוא המחיר (לרבות רבע העלות שהיה צריך להיות חלקו של שלג בעבודה המשותפת לכל הבתים). ביצועה של עבודה זו היה הכרחי, על מנת שניתן יהיה להמשיך בעבודות המשותפות באתר ולעבור לשלב של עבודות הפיתוח (בעיקר, חיפוי שטח "המבואה" באבנים משתלבות, עבודה שהיתה הכרחית להשלמת עבודות הבנייה באתר על מנת שניתן יהיה לאכלס את הבתים).

משהתנתק שלג מהשיתוף עם השותפים לגבי המשך העבודות, אין בסיס לציפייתו כי רענן "ידאג לצרכיו" הפרטניים, לגבי עבודות שלא היו הכרחיות לצורך המשך העבודות המשותפות באתר.

אשר לגואטה, הוא הסביר בעדותו כי ביצע את העבודות, שהובטח לו התשלום עבורן. לדבריו, שלג שוחח עמו טרם חפירת התעלה והודיע לו, כי אם יבצע עבודה זו על פי הזמנת השותפים, ובניגוד לדעת שלג, אזי שלג מפסיק את ההתקשרות עמו לגבי עבודות השרברבות. על כן לא ביצע גואטה התקנה של קו המים לביתו של שלג, אלא רק לבתיהם של השותפים, שהמשיכו להעסיקו ושילמו לו עבור הנחת קווי המים אל בתיהם.

לשאלתו של שלג, מדוע ביצע את הנחת קו הביוב המרכזי אל ביתו, למרות ששלג הפסיק את ההתקשרות עמו, השיב גואטה: "כי שלושת השותפים שילמו את החלק היחסי של הביוב גם עבורך. משרטט – מוגש ומסומן נ/ 6.

אסביר: מהבריכה העירונית שמחוץ למגרש מתחבר קו ביוב לבריכה שנמצאת בשטח המבואה שמשותף לארבעת הבתים. שרטטתי את היציאות לבתים של רענן ושל שלג.

הייתי חייב לבצע את קו הביוב מהבריכה המרכזית לבית של שלג, לבריכה הראשית בבית שלג שיוצאת למבואה, כי אחרת לא ניתן היה לסגור את השטח המשותף ולהמשיך בעבודות של הנחת המשתלבות וכדומה.

השותפים שילמו עבור כל העבודה, כולל חיבור קו הביוב לבריכה הראשית של שלג, שלידה נרשמה ב- נ/ 6 המילה "בוצע".

הם שילמו גם את החלק היחסי של שלג עבור כל העבודות המשותפות לכל ארבעת הבתים, וגם עבור החיבור מהבריכה המרכזית לבריכה הראשית בבית שלג. אני ביצעתי רק את החיבור הראשי הזה שכתוב "בוצע".

בחצר/בבית שלג יש בריכות ביוב נוספות שאותן לא ביצעתי. שרטטתי לדוגמה בריכה אחת כזאת שלידה נכתב "לא בוצע"" (בעמ' 129 – 130 לפר').

הן גואטה והן שנפלד הסבירו בעדויותיהם, ובתרשימים ששרטטו, כי חפירת התעלה והנחת קווי הביוב המרכזיים נדרשו גם עבור ביתו של שלג, וכי הוא השתמש בעבודות הללו: "בכל מקרה, הביוב של שלג מתחבר לביוב הראשי שנחפר בשביל שלושת הבתים האחרים. הוא "רוכב" על חלק מהעבודה הקודמת" (עדות שנפלד, בעמ' 93 לפר'; ר' גם דבריו של גואטה שצוטטו לעיל).

חפירת התעלה והנחת קווי הביוב המרכזיים היו הכרחיים, איפוא, גם מבחינתו של שלג, והוא השתמש בעבודות-תשתית אלה כשחיבר בריכות ביוב נוספות בשטח הפרטני שלו.

עולה איפוא כי לא זו בלבד שהעבודות הללו לא גרמו נזק לשלג, אלא הוא אף נזקק להן ממילא.

אי הביצוע של עבודות שרברבות מסויימות עבור ביתו של שלג (וביניהן אי הנחת קו המים לביתו, ביחד עם קווי המים לבתי השותפים), הוא אחד הנושאים שעומדים לדיון בתביעות הדדיות שהגישו שלג וגואטה זה כנגד זה, אשר התבררו בהליך נפרד.

זה עניין שבין שלג לבין גואטה, ולא בין שלג לבין רענן.

הדבר עולה משאלה ותשובה במסגרת החקירה הנגדית שערך שלג לגואטה:

"ש. אני אומר לך שלא התקנת את צינור המים הראשי לביתי כיוון שרצית לחסוך ורצית להעביר אותו דרך הגינה המזרחית שלי.

ת. לא נכון. זה היה בשלב שאמרת לי להפסיק את העבודה ובשלב שלפני סיום התקנת הביוב. מה שרענן הזמין, מבחינת עבודות הביוב שקשורות גם לבית שלך, ושילם לי על זה, כפי שהסברתי קודם – זאת ביצעתי. מאחר ואתה הורית לי להפסיק את העבודה אצלך, ולא שולם לי עבור חיבור צינור מים לביתך – אז עבודה זו לא ביצעתי" (בעמ' 133 לפר';

ראו גם את מכתב ההתראה של שלג, ת/ 6, בגין אי הנחת צינור המים לביתו, שאותו הפנה אל גואטה בלבד, ולא אל רענן).

כאמור, אין מחלוקת כי שלג הוא שניתק את השותפות-לבנייה בינו לבין שותפיו לנכס.

שלג לא הוכיח כי בהזמנת העבודה, מושא התביעה דנן, הפר רענן חובה כלשהי (חוזית או נזיקית) כלפיו.

על כן אני דוחה גם את טענתו של שלג, כי רענן עוול כלפיו בכך ש"התעלם מצרכיו", במסגרת הזמנת העבודה מגואטה, שעליה נסבה התביעה דנן.

14. טענה נוספת של שלג היא כי כתוצאה מהעבודות של חפירת התעלה במבואה והנחת הצנרת נגרמו לו נזקים:

א. נמנעה פריקת מדרגות שסופקו והובלו אל ביתו.

ב. צינורות המים שהונחו (אל בתי השותפים) הונחו באופן בלתי תקין, וכתוצאה מכך נגרם

לשלג נזק.

רענן (וגם יתר השותפים) חולקים על הטענות העובדתיות של שלג לגבי נזקים אלה.

אין חולק כי גם כשהעבודה עצמה מבוצעת כדין (עצם חפירת התעלה והנחת הצנרת), יש אפשרות שייגרם כתוצאה ממנה נזק שמקים עילת תביעה בנזיקין. על כן יש לבדוק את עניין הנזקים הספציפיים ששלג טוען להם; ראשית – האם הוכחו, עובדתית, הנזקים הנטענים; ואם הוכחו – האם מי שאחראי להם הוא רענן, שהוא בלבד הנתבע בתביעה שבה עסקינן.

15. נזק נטען אחד הוא כי במועד שבו נחפרה התעלה סופקו לבית שלג מדרגות, אך המשאית שהביאה אותן לא יכלה לפרקן, בשל חפירת התעלה, ועל כן חזרה כלעומת שבאה.

רענן כופר בעובדות הנטענות, ולפיכך על שלג נטל ההוכחה לגביהן.

שלג לא המציא כל ראייה להוכחת טענתו בעניין המדרגות, כגון – עדות של ספק המדרגות או של נהג המשאית מטעמו; הזמנה של המדרגות, תעודת משלוח; או כל ראייה שהיא, לאישוש טענותיו העובדתיות ששנויות במחלוקת.

מנגד ציין רענן בעדותו את אי-הסבירות שבטענתו של שלג: "הבובקט רוחבו 80 ס"מ (רוחב האדנית). אני מסביר על ת/ 1: הבובקט עבד באדנית שצמודה לגדר שגובלת ברח' אפריים. כפי שאמרתי, רוחבו 80 ס"מ בלבד. משאית עם ציוד או מדרגות או כל חומר לפריקה יכולה להיכנס באותה עת למתחם, והבובקט לא מפריע לה. גם אם משאית לא רוצה להיכנס לתוך המתחם, אלא לפרוק מאזור הכניסה למתחם באמצעות מנוף, היא יכולה לחנות ולעשות זאת ללא קושי. התובע אמר שהגיעה לביתו משאית עם מדרגות ולא יכלה לפרוק וחזרה בחזרה. אני שמעתי זאת רק מדבריו" (בעמ' 167 לפר').

בסיכומיו - בסעיף 132 - העלה שלג גירסה עובדתית חדשה וכבושה: כי המדרגות הובאו אל ביתו ביום 5.8.08, וכי פריקתן לא התאפשרה בגלל פסולת שערם רענן במגרש. גירסה חדשה זו ביקש שלג לתמוך בתעודת משלוח לגבי אספקת המדרגות, שצורפה כנספח ו' לסיכומים.

למותר לומר כי אין לאפשר העלאת גירסה עובדתית חדשה, בצירוף ראיות חדשות, לראשונה בסיכומים. על כן קיבלתי את בקשתה של ב"כ השותפים, להוציא מסיכומיו של שלג את הנספח האמור, ביחד עם נספחים נוספים שצורפו לסיכומים לראשונה (החלטתי מיום 14.10.13).

אולם דווקא ניסיונו של שלג להעמיד עובדות וראיות חדשות, לראשונה בסיכומיו, מצביע על העדר הבסיס למרכיב נזק זה שבתביעתו כנגד רענן: מסתבר כי תעודת המשלוח לגבי

המדרגות – שלא הוגשה כראייה בשלב שמיעת ההוכחות – סותרת לחלוטין את גירסתו של שלג בתביעתו: כי המדרגות לביתו הובאו במועד שבו התבצעה חפירת התעלה במבואה, חרף התנגדותו לעבודה זו, וכי בשל העבודה של חפירת התעלה לא ניתן היה לפרוק את המדרגות.

מפעיל הבובקט, מר שנפלד - עד מטעם שלג – העיד כי הוא סגר את התעלה בתום יום העבודה הראשון (ביום 29.7.08) או לכל המאוחר למחרת; כך שביום 5.8.08 לא יכלה עוד התעלה להוות מכשול לפריקת המדרגות. ואמנם, בגירסתו החדשה-הכבושה טוען שלג כי המכשול היה פסולת שערם רענן במגרש, ולא חפירת התעלה כפי שגרס בכתב התביעה.

ניסיונו של שלג להעמיד, בסיכומיו, גירסה עובדתית שונה לחלוטין בעניין המדרגות, מחזק את מסקנתי כי אין בסיס לטענות העובדתיות שהעלה בעניין זה בתביעתו כנגד רענן. למעלה מן הצורך, אציין כי שלג לא הוכיח אף את סכום הנזק שתבע בגין מרכיב זה.

על פי האמור, אני דוחה מרכיב זה של התביעה.

16. מרכיב נזק נוסף הוא כי צינורות המים הונחו בעומק בלתי מספיק, וכתוצאה מכך נמנע משלג

לשתול דשא בגינתו.

מנגד טענו השותפים, ובהם רענן, כי הצינורות הונחו בעומק מספיק וכי לא היתה כל מניעה לשתול דשא. השותפים מסתמכים על בדיקת מכון התקנים - המוצג נ/ 3, מיום 18.6.09 – שבה אושרה התקינות של הנחת צינורות הביוב והמים.

עוד העיד רענן (בעמ' 167 לפר') כי בקטע שבו עוברים צינורות המים באדנית שגובלת בשטחו של שלג, נענו השותפים וגואטה לדרישתו לעטוף את צינורות המים ב"שרוול", דרישה ששלג נימק בטראומה שחווה בעבר מפיצוץ של צינורות. השותפים הסכימו ללכת לקראת שלג בעניין זה, למרות שבקטעים שבקרבת בתיהם לא נעטפו צינורות המים ב"שרוול".

אף גואטה הטיח בשלג: "בתכנית בכלל לא מופיע שצריך להיות שרוול. בגלל שאתה התחלת לצעוק ורצית שרוול, אז רענן אמר שנשים שרוול. בשאר הבתים האחרים אין שרוול, רק אצלך" (בעמ' 137 לפר').

גואטה חלק בתוקף על טענתו של שלג, כי הצינורות הונחו באופן בלתי תקין, וטען כי הם הונחו בתוך ה"נישה" (און האדנית) כפי שנדרש. שלג עימת את גואטה עם תצלום שמראה, לטענתו, צינור שאינו מונח בתוך האדנית (כנראה שהכוונה לתצלום שסומן לאחר מכן ת/ 11), אך גואטה השיב כי תצלום זה אינו אומר לו דבר. אני מסכימה עם גואטה כי ללא חוות דעת מקצועית, אי אפשר ללמוד מתצלום זה כי הצינורות הונחו באופן בלתי תקין.

שלג טען בעדותו (בעמ' 56 – 57 לפר') כי הוא הזמין בעל מקצוע על מנת לתקן את האופן שבו הונחו הצינורות, ולאחר התיקון הוא אמנם שתל דשא במקום.

השותפים כופרים בטענת שלג, כי הוא ביצע תיקון של הנחת צינורות המים. שלג העיד כי אין בידיו הזמנת עבודה, קבלה או מסמך אחר להוכחת הביצוע של התיקון שטען לו.

שלג לא הוכיח איפוא גם מרכיב זה של תביעתו. לא זו בלבד שלא הוכיח את טענותיו העובדתיות ששנויות במחלוקת, אלא שמסמך האישור של מכון התקנים הוא ראייה כבדת משקל כנגד טענותיו בדבר אי התקינות בהנחת הצינורות. שלג לא הוכיח כי הצינורות הונחו באופן בלתי תקין ולא הוכיח את טענתו כי הוא ביצע תיקון של הנחת הצינורות.

17. אירוע נזיקי נוסף, ששלג טען לו בתביעה דנן, הוא כי רענן הורה לקבלן הפיתוח, מר אבנר צרוייה, לפנות חומרי בנייה של שלג, שהיו בשטח שלו, ולהשליכם למכולה.

צרוייה העיד מטעם שלג, ללא תצהיר, אך שלג לא שאלו דבר בעניין זה, וצרוייה לא הזכיר בעדותו אירוע כזה. גם טענה עובדתית זו לא הוכחה איפוא כלל.

אציין כי טענות מסוג זה הן הדדיות: כך, השותפים טוענים בתצהירם כי שלג עקר את צינורות המים, שהניח השרברב גואטה בעבודה שביצע בסוף יולי 2008, וכי כתוצאה מכך נגרם עיכוב בן מספר חודשים בעבודות הבנייה של בתיהם.

כמו כן, צורף לתצהיר השותפים מכתב התראה ששלחו לשלג ביום 2.12.08 ובו דרשו שיפנה חומרים ששפך, אשר לטענתם הפריעו לעבודות.

בחקירה הנגדית שערכה למר שנפלד, מפעיל הבובקט, שאלה אותו ב"כ השותפים אם נכון שביום 6.11.08 הוא שפך – על פי הוראתו של שלג – פסולת לחניות של רענן ושל בוכריס, ושנפלד השיב כי אינו זוכר זאת.

שלג מצידו כופר בטענה שעקר את צינורות המים של השותפים. הוא טען כי תיקן את אופן הנחתם, ואילו השותפים כופרים בטענת התיקון. כאמור, שלג לא הוכיח טענה זו.

שלג כופר אף בטענה כי הוא שפך חומרים, באופן שהפריע לעבודות בבתי השותפים (כך, בקלטת וידיאו, נספח י"ב לתצהיר השותפים, מועלית כלפי שלג טענה בעניין פסולת בניין שבשטח האתר, ושלג טוען שפסולת הבניין אינה שייכת לו).

טענות הדדיות כאלה שכיחות, למרבה הצער, במסגרת סכסוך כגון דא, ובמקרה זה לא הוכחה אף אחת מהן באופן ברור.

בתביעה דנן, של שלג כנגד רענן, עלי להכריע אם שלג הוכיח את טענות-הנזק שהעלה (ואם

כן – האם הוכיח כי רענן הוא האחראי לנזקים).

על פי המפורט לעיל, אף אחד מהנזקים הנטענים לא הוכח, עובדתית.

בעדותו, בעמ' 55 לפר', אישר שלג כי אין בידיו אסמכתאות, לא לגבי הזמנת המדרגות ואי פריקתן, לא לגבי הנזקים האחרים שטען להם, ואף לא לגבי סכומי הכסף שתבע בגין הנזקים שלא הוכחו.

בהתאם לכך, אני דוחה את תביעתו של שלג כנגד רענן, על כל מרכיביה.

תביעת שלג כנגד בוכריס

18. בתביעה זו תבע עו"ד שלג ממר בוכריס סכומים שונים בטענה שבוכריס חב לו סכומים אלה בגין עבודות הבנייה באתר.

למעשה, מדובר בטענות של שלג כלפי שלושת שותפיו לנכס ולראשית הבנייה, אך שלג הגיש את התביעה כנגד בוכריס בלבד, כיוון שלשיטתו – "כפי שהסברתי קודם, אני רואה את בוכריס כ"נציג" של כל השותפים, ולכן אני תובע ממנו את מלוא הסכום. טענתי היא שהסחורה שימשה את שלושתם" (עדות שלג, בעמ' 37 לפר'; הכוונה למוצרי בטון ופלדה ששימשו לבניית השלד, לרבות הגדר ההיקפית סביב המגרש).

מעמדו של בוכריס, בעיני שלג, כ"נציג" שאחראי לגבי כל שלושת השותפים, אינו מעוגן בהסכם או בבסיס משפטי אחר.

משבחר שלג להגיש תביעה זו כנגד בוכריס בלבד, יש לבחון, לגבי כל אחד ממרכיבי התביעה, את עילת התביעה הנטענת כלפי בוכריס.

19. התביעה כוללת ארבעה מרכיבים כספיים:

א. החזר בסך 3,118 ₪ בגין בניית שלד הבתים, וזאת על פי פסק הבורר, מהנדס ישעיהו, מיום 25.8.08 (להלן: פסק הבורר).

ב. החזר בגין סכומים ששילם שלג עבור חומרים (מוצרי בטון ופלדה), אשר לטענתו שימשו לבניית הקטע המערבי של הגדר ההיקפית, אשר שלג טוען שאינו צריך לשלם עבורה.

שלג טוען כי הסכומים הללו מסתכמים בסך 21,057 ₪. מסכום זה הוא מקזז סכום שחישב כסכום שמגיע ממנו עבור קטעי הגדר ההיקפית שסמוכה לביתו. סכום הקיזוז שננקב בכתב התביעה הוא 2,544 ₪, אך בעדותו תיקן עו"ד שלג סכום זה לסך 2,557.5₪ (בעמ' 30 לפר').

הסכום שנתבע במרכיב זה של התביעה הוא איפוא 18,499.5 ₪.

ג. הוצאות משפט בסך 2,191 ₪, אשר שלג חוייב לשלם לחב' חבוש בע"מ, בפסק הדין שניתן כנגדו לטובת חב' חבוש בתיק א 6770/08 (להלן: תביעת חבוש).

ד. פיצוי בסך 5,000 ₪ בגין עוגמת נפש.

20. פסק הבורר מכיל שני חלקים:

א. הפרשים בין בית קדמי לבין בית אחורי, בכמויות של בטון ופלדה בשלד הבתים.

הפרשים אלה הם 7.1 קוב בטון ו- 0.3 טון פלדה.

בחלק זה של פסק הבורר לא צויינו המחירים של קוב בטון ושל טון פלדה.

ב. עלות של קירות הגדר ההיקפית, בעובי של 10 ס"מ ובעובי של 20 ס"מ.

בחלק זה של פסק הבורר ננקבה העלות, לפי מטר-אורך (מ"א), אך לא צויין מספר המטרים של הגדר שבה מדובר, ולא צויין כמה מטרים הם בעובי של 10 ס"מ וכמה בעובי של

20 ס"מ. אין מחלוקת כי חלק זה של פסק הבורר אינו כולל את הקטע המערבי של הגדר ההיקפית.

21. המרכיב הראשון של התביעה מתייחס לחלק הראשון של פסק הבורר. ביתו של שלג הוא בית קדמי. מקביל אליו ביתו של רענן (אף הוא קדמי). הבתים האחוריים שייכים למר בוכריס ולמר ברדה, בית ברדה מאחורי בית שלג ובית בוכריס מאחורי בית רענן.

בכתב התביעה אין עו"ד שלג מבהיר כיצד חישב את הסכום הכספי של ההפרש שתבע במרכיב זה של התביעה, על פי הפרשי הכמויות של בטון ופלדה שבפסק הבורר, כאשר לא ננקבו שם מחיריהם של הבטון והפלדה.

בחקירתו הנגדית של עו"ד שלג הציגה לפניו ב"כ השותפים, עו"ד בוכריס גז, כי עלות קוב בטון היתה 245 ₪ (לפני מע"מ). שלג לא חלק על מחיר זה. אם כך, שאלה עו"ד בוכריס גז, ההפרש הכספי עבור 7.1 קוב בטון הוא רק 1,739 ₪ (מחיר טון פלדה לא צויין במסגרת חקירה זו).

עו"ד שלג לא נתן תשובה לגופה של שאלה זו (בתשובתו הוא הפליג אל המחלוקת בעניין הקטע המערבי של הגדר, אך מחלוקת זו אינה נוגעת לחישוב הפרש הסכום לגבי שלד הבתים, שהוא אשר נתבע במרכיב הראשון של התביעה).

בסופו של דבר, לא המציא עו"ד שלג ביסוס לחישוב הסכום בסך 3,118 ₪, שנתבע במרכיב זה של התביעה, ודי בכך כדי לדחותו.

22. כמו כן, מר בוכריס טוען כי הוא קיים כבר את פסק הבורר, על ידי כך שביצע התחשבנות עם מר רענן, בעל הבית "הקדמי" אשר לפני ביתו, שבמסגרתה שיפה אותו בהתאם להפרשי הכמויות של החומרים, כפי שנקבעו בפסק הבורר (מסמך שמאשר כי נערכה התחשבנות כזאת בין בוכריס לבין רענן, צורף כנספח ז' לתצהירו של בוכריס, ובעדותו הוא הסביר כיצד נערכה ההתחשבנות בינו לבין רענן; ראו בעמ' 150; 152 לפר').

לפיכך טוען בוכריס, כי שלג אינו יכול לתבוע ממנו הפרשים כספיים, על פי פסק הבורר, אלא עליו להתחשבן בעניין זה עם מר ברדה, בעל הבית "האחורי" שמאחורי ביתו, כפי שעשה בוכריס עם רענן.

יש מידה של היגיון בטיעון זה. אופן החלוקה שאימצו בוכריס ורענן לא נקבע אמנם בפסק הבורר, אך הוא סביר כשלעצמו.

על כל פנים, משבוכריס, מצידו, קיים את פסק הבורר אל מול בעל הבית "הקדמי" שלפני ביתו; לא הראה שלג מדוע דווקא בוכריס – שרק כנגדו הגיש את התביעה דנן - צריך לשאת בתשלום בגין ההפרש על פי פסק הבורר; וזאת, נוסף על כך ששלג לא הוכיח את סכום ההפרש שתבע. לפיכך אני דוחה מרכיב זה של התביעה.

23. המרכיב השני של התביעה נסב על מחלוקת לגבי הגדר ההיקפית: האם שלג צריך להשתתף בעלות הקטע המערבי של גדר זו, כטענת השותפים; אם לאו, כטענתו.

אין מחלוקת כי הגדר ההיקפית, סביב שטח המגרש כולו, היא חלק מעבודות השלד שלגביהן נערך בין הצדדים הסכם השיתוף בבנייה. אין מחלוקת שאותו הסכם לא כלל, בראשיתו, את הקטע המערבי של הגדר ההיקפית, כיוון שהיתה שם גדר קודמת, אשר הצדדים התכוונו להותירה במקומה, כחלק מהגדר ההיקפית, ובכך לחסוך בעלויות.

דא עקא, אותה גדר ישנה התמוטטה בסביבות נובמבר 2007, והיה צורך לבנות מחדש את הקטע המערבי של הגדר ההיקפית, דבר שהוסיף עלויות של חומרים ועבודה.

אין מחלוקת כי הצדדים הזמינו גם עבודה זו אצל הקבלן מר מואייד, קבלן השלד, ואין מחלוקת כי מואייד אמנם ביצע גם את בניית הקטע המערבי של הגדר.

שלג טוען כי יש לראות קטע זה של הגדר ככזה שאינו כלול בהסכם המקורי. כיוון שהבתים שגובלים בצד המערבי של המגרש שייכים לבוכריס ולרענן, טוען שלג כי הם בלבד צריכים לשאת בעלות הבנייה של הקטע המערבי של הגדר, ואילו הוא אינו צריך כלל להשתתף בעלות זו.

מנגד טוענים השותפים כי הנסיבות של התמוטטות קטע הגדר הקודמת, והצורך לבנות קטע זה מחדש, אין בהן כדי לשנות את היותה של הגדר ההיקפית, במלואה, חלק מעבודות השלד, שלגביהן נכרת הסכם השיתוף בבנייה, שעל פיו פעלו הצדדים.

לפיכך טוענת ב"כ השותפים כי הקטע המערבי של הגדר ההיקפית הוא חלק בלתי נפרד מהגדר כולה, ועל כן חל גם לגביו ההסכם של חלוקת העלויות בין הצדדים שווה בשווה [רבע לכל משפחה].

שלג אישר בעדותו (בעמ 31 לפר') כי השותפים שילמו שלושה רבעים מעלות הגדר בשלושת הכיוונים של היקף המגרש, לרבות בקטעים שסמוכים לביתו. אם כך, שאלה אותו ב"כ השותפים, מדוע טוען הוא כי אינו צריך להשתתף כלל בעלות הקטע המערבי של הגדר. תחילה השיב שלג כי הסיבה לכך היא התמוטטות הגדר הקודמת והצורך לבנות קטע זה מחדש, אך תשובה זו אינה משכנעת, כשלעצמה.

בתשובה נוספת טען שלג: "כל אחד בנה לעצמו את הגדר ואת הבית שלו לעצמו" (בעמ' 36 לפר'); אך תשובה זו אינה מתיישבת עם הסכם השותפות בבניית השלד.

במחלוקת זו מקבלת אני את עמדת השותפים ודוחה את עמדתו של עו"ד שלג.

ההסכם בין הצדדים היה כי הם יחלקו שווה בשווה בכל עבודות השלד. השינוי המוסכם היחיד שהוכנס בהסכם זה היה הסכמתם של הצדדים למסור להכרעת הבורר את עניין ההפרש בין כמויות הבטון והפלדה, ששימשו לבניית השלד של הבתים, וזאת לנוכח היותם של הבתים האחוריים גדולים מהבתים הקדמיים. בעניין הגדר ההיקפית לא חל שינוי בהסכמת הצדדים.

אני מקבלת את טענת השותפים כי הגדר ההיקפית, על כל חלקיה, נכללת בגדר עבודות השלד, שעליהן חל ההסכם, וכי הנסיבה של התמוטטות הגדר הישנה והצורך לבנות את הקטע המערבי מחדש, אינה צריכה לשנות לעניין זה. עו"ד שלג אינו יכול לשנות הסכמה זו

בדיעבד, ובאופן חד צדדי.

על כן מקבלת אני את טענת השותפים, ששלג צריך להשתתף, כדי רבע העלות, גם בקטע המערבי של הגדר.

הפועל היוצא מכך הוא כי אין לקבל את החישובים ואת "טבלאות האיזון" שערך שלג, במסגרת המרכיב השני של תביעתו, לגבי עלויות יתר חלקי הגדר, וזאת לצורך הפרדה בין הקטע המערבי של הגדר לבין יתר חלקיה. חישובים אלה, כשלעצמם, מבוססים על נתונים שאינם מוסכמים (כך, על פי האמור בכתב ההגנה, וגם בעדותו של שלג עצמו, בעמ' 33 – 34 לפר'); אולם העיקר הוא כי אין להם בסיס, במישור העקרוני, משדחיתי את עמדתו של שלג כי יש להוציא את הקטע המערבי של הגדר מכלל הסכם השיתוף.

על כן לא ראיתי צורך לדון בפרטי החישובים הללו ובפירכות שבהם (ראו בסעיפים 46 – 53 לסיכומי ב"כ השותפים), כיוון שיש להם נפקות רק אם מתקבלת עמדת שלג, שאינו חייב להשתתף בעלות הקטע המערבי של הגדר, אך כאמור – דחיתי עמדה זו.

המרכיב השני של תביעת שלג כנגד בוכריס מבוסס על טענה זו, ומשנדחתה – נשמט הבסיס לו, ויש לדחותו.

24. עו"ד שלג אינו זכאי להחזר ההוצאות שחוייב בהן בתביעת חבוש (המרכיב השלישי של תביעתו דנן).

שלג העיד כי חרף טענתו, כי החשבונית שעל פיה תבעה אותו חב' חבוש היתה צריכה להשתלם על ידי השותפים ולא על ידו - הוא החליט שלא להגיש הודעה לצד שלישי כנגד השותפים (או מי מהם), על מנת להשיג הכרעה שיפוטית כי השותפים, ולא הוא, צריכים לשלם חשבונית זו. שלג טען כי זכותו להגיש תביעה נפרדת נגד השותפים (או מי מהם), וכך עשה בתביעה דנן (עדותו, בעמ' 54 לפר').

במסגרת התביעה דנן, כנגד בוכריס בלבד, טוען שלג, כי החשבונית מושא תביעת חבוש היא בגין סחורה ששימשה רק לגדר המערבית, אשר לשיטתו – בעיקר בוכריס הוא שצריך לשאת בעלותה (ובמעט ממנה - גם רענן). על כן תבע שלג מבוכריס החזר כל הכספים ששילם עבור החומרים, שלטענתו נועדו רק לגדר המערבית, וגם החזר ההוצאות שחוייב בהן בפסק הדין בתביעת חבוש.

השותפים חולקים על טענתו העובדתית של שלג, כי החומרים שנרכשו מחב' חבוש (ספקית מוצרי ברזל), על פי החשבונית שנתבעה בתביעת חבוש, נועדו רק לקטע המערבי של הגדר ההיקפית.

שלג לא הוכיח טענה עובדתית זו. שלג עצמו ציין כי חב' חבוש חילקה כל חיוב לארבעה חלקים שווים וחייבה כל אחד מבעלי המגרש, ישירות, בחלקו-שלו בעלות החומרים (זאת, לנוכח ההסכם בין השותפים בדבר השותפות בבניית השלד).

לפיכך, החשבונית מושא תביעת חבוש, שהוצאה על שם שלג, שיקפה את חלקו בעלות החומרים. בפסק הדין בתביעת חבוש דחה ביהמ"ש את טענתו של שלג, כי חשבונית זו הוצאה לאחר שהוא הודיע לחב' חבוש על התנתקותו מהשותפים, ופסק כי הודעה זו מסר שלג לחב' חבוש לאחר הוצאתה של אותה חשבונית.

מעבר לכך, טענתו (השנוייה במחלוקת) של שלג, כי חומרים מסויימים שימשו רק לקטע המערבי של הגדר – היא למעשה חסרת נפקות, לנוכח מסקנתי דלעיל, כי יש לקבל את עמדת השותפים, שכל קטעי הגדר כלולים בהסכם בדבר השותפות בבניית השלד, ועל כן העלות של כולם צריכה להתחלק שווה בשווה בין ארבעת בעלי המגרש.

על כל פנים, משבחר עו"ד שלג שלא להגיש כנגד השותפים הודעה לצד שלישי, במסגרת תביעת חבוש; ולאחר שהתקבלה תביעתה של חב' חבוש כנגדו – אין לו עילה לתבוע מבוכריס, בתביעה נפרדת, החזר של הוצאות המשפט שחוייב בהן בתביעת חבוש, אשר בוכריס לא היה צד לה. על כן יש לדחות גם מרכיב זה של התביעה.

משנדחו כל מרכיביה של התביעה, לגופה, נשמטת הקרקע גם מתחת למרכיב של עוגמת נפש; מה גם שעוגמת הנפש ההדדית בפרשה עגומה זו נגרמה בעיקר בעטיו של שלג עצמו (על כך אעמוד להלן).

25. לסיכום, אני דוחה את תביעתו של שלג כנגד בוכריס על כל מרכיביה.

תביעת השותפים כנגד שלג

26. בתביעתם כנגד שלג, ע"ס 265,120 ₪, תבעו השותפים החזר של סכומים אשר לטענתם הם שילמו עבור שלג בגין חומרים ועבודות שנדרשו במשותף לארבעת הבתים, ואף לביתו הפרטני של שלג, וכן פיצויים בגין נזקים אשר לטענתם גרם להם שלג.

המרכיבים הכספיים של התביעה רוכזו בסעיף 25 של כתב התביעה. בסעיף 87 של כתב ההגנה כופר שלג באופן גורף במרכיבים הכספיים הללו, אך במהלך שמיעת ההוכחות, וכן בסיכומיו, מאשר שלג חלק מהם.

27. תחילה אדון במרכיבי התביעה שעניינם תשלום עבור חומרים ושירותים שונים.

1). חומרי אינסטלציה לצנרת הביוב המרכזית (לפי הקבלה, נספח ט' לכתב התביעה, ע"ס 7,699 ₪, מיום 29.7.08):

שלג טען כי החומרים שבקבלה זו נועדו רק לבתיהם של השותפים, ולא לביתו, וכי אין מדובר בחומרים לצורך מערכת הביוב המרכזית באתר; וזאת במיוחד לגבי שלוש שוחות ביוב שצויינו בקבלה. שלג טען כי הדבר מצביע על כך שמדובר בעבודה שבוצעה רק עבור שלושת בתי השותפים.

מנגד טען השרברב גואטה כי מדובר בחומרים שנדרשו לעבודה של הנחת קו הביוב המרכזי, שבוצעה בסוף חודש יולי 2008, וכי מדובר רק בחומרים שנועדו לקו הביוב ולמערכת בריכות הביוב, שמשרתות את כל ארבעת הבתים: "שלוש השוחות האלה הן לעבודה המשותפת ולא לבתים הפרטיים. מדובר בשוחות מספר 1, 2, 3 במוצג ת/ 5. גם את השוחה העירונית (1) אני שתלתי" (בעמ' 140 לפר'; ראו גם עדותו של גואטה בעמ' 130, 131, 134 והמוצגים הנלווים, תוך דגש על תשריט התכנית ת/ 5, שהוא ראייה "חיצונית").

שלג לא העמיד כנגד הדברים הללו חוות דעת של איש מקצוע או ראייה מפריכה אחרת.

על כן מקבלת אני את עדותו של גואטה כי כל החומרים שבקבלה זו נרכשו לצורך מערכת הביוב המשותפת לארבעת הבתים.

על כן אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. חלקו של שלג הוא רבע מסכום הקבלה: 1,924 ₪.

2). תשלום עבור ביקורת על ידי מכון התקנים (להלן: מת"י), ואישורו לגבי מערכות הביוב והאינסטלציה לכל הבתים (לפי הקבלה, נספח ט' 1 לכתב התביעה, ע"ס 1,344 ₪, מיום 8.6.09).

שלג מכחיש כי הביקורת של מת"י נערכה גם לגבי ביתו (עדותו בעמ' 60 לפר'), אך זו הכחשה בעלמא, שאינה מתמודדת עם העובדה שהקבלה, נספח ט' 1, ממוענת אל כל ארבעת בעלי המגרש, ואף דו"ח הביקורת של מת"י (המוצג נ/ 3) מתייחס לכל ארבעת הבתים.

בתצהירו ובדיון ההוכחות לא טען שלג שהזמין ביקורת נפרדת של מת"י עבור ביתו ולא הראה כי שילם עבורה. גם כשב"כ השותפים עימתה אותו עם דו"ח הביקורת של מת"י, המוצג נ/ 3, שנערך לגבי כל ארבעת הבתים, לא טען שלג כי הוא הזמין בדיקה נפרדת של מת"י בביתו ושילם עבורה (ראו עדותו, בעמ' 56 לפר').

רק בסעיף 175 של סיכומיו טען שלג כי שילם בנפרד למת"י עבור ביקורת ביוב בביתו והפנה לנספח לבקשה דיונית שהגיש לביהמ"ש סמוך לאחר הגשת תביעת השותפים. זו טענה כבושה, שמפנה למסמך שלא צורף לתצהירו של שלג, ואשר שלג לא העלה בחקירתו הנגדית, למרות שעומת באופן ספציפי עם הדו"ח של מת"י, נ/ 3.

על כן אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. חלקו של שלג הוא רבע מסכום הקבלה: 336 ₪.

3). מספר לבית (מס' 6 ברח' אפרים); (החשבונית, נספח ט' 2 לכתב התביעה, ע"ס 88 ₪, מאפריל 2009; המועד באפריל חתוך בצילום המסמך).

לגבי מרכיב ספציפי זה לא כפר שלג למעשה בחובתו להשתתף בעלות המספר לבית (הדבר עולה מהחקירה הנגדית שערך לבוכריס, בעמ' 148 לפר').

גם בעניין זה טען שלג – שוב, לראשונה, בסעיף 176 של סיכומיו – כי מספר הבית שלו הוא 6 א', ולא 6, ועל כן אינו חייב להשתתף בתשלום עבור המספר 6.

אף טענה זו היא טענה עובדתית כבושה, אשר שלג לא נתן כל הסבר לאי-העלאתה במסגרת דיון ההוכחות, ועל כן אני דוחה אותה.

אני מקבלת, איפוא, מרכיב זה של התביעה. חלקו של שלג הוא רבע מסכום החשבונית:

22 ₪.

4). תשלום בגין טיט שליכט ומלט עבור חומה שגובלת במגרש (לפי הקבלה, נספח ט' 3 לכתב התביעה, ע"ס 390 ₪, מיולי 2009; המועד ביולי חתוך בצילום המסמך).

קבלה זו הוצאה על שם רענן, על ידי ספק בשם "קרמיקה חביב". מועד הוצאתה, יולי 2009, חל בשלב שלאחר תום העבודות באתר ולאחר שניתן כבר טופס 4 לבתי השותפים (שהוצא ביום 30.6.09).

אין מדובר בספק כמו חב' רדימיקס או חב' חבוש, אשר ארבעת הדיירים הסכימו, בתחילת הדרך, לרכוש מהם חומרי בנייה במשותף. סכום הקבלה מתיישב גם עם רכישה עבור ביתו הפרטני של רענן. בקבלה עצמה לא נאמר כי החומרים נועדו לבניית חומה שגובלת במגרש.

על פני הדברים, השותפים לא הוכיחו כי החומרים הללו אמנם נועדו לצורך משותף של כל ארבעת הבתים.

על כן אני דוחה מרכיב זה של התביעה.

5). עבודות טיח לגדר/חומה, בעלות 1,500 ₪:

בסעיף 25 ה' של כתב התביעה יש הפנייה לעניין זה לקבלה, נספח ט' 4, אך קבלה זו חסרה, ואינה מצוייה גם בתיק המוצגים הנפרד שהוגש מטעם השותפים.

בתצהיר העדות הראשית של השותפים מצויין מרכיב כספי זה בסעיף 31 ה', אך גם לתצהיר לא צורפה הקבלה בגינו, בניגוד לשאר המרכיבים הכספיים שלגביהם צורפו קבלות.

לעומת זאת, בפירוט הנזקים הכספיים שבסעיף 31 לתצהיר העדות הראשית של בוכריס – שהוגש במסגרת הגנתו כלפי תביעת שלג כנגדו – נשמט לחלוטין התשלום עבור עבודות הטיח שבו עסקינן.

גם בדיון ההוכחות הארוך והמפורט לא נאמר דבר בעניין עבודות הטיח הללו.

לפיכך, השותפים לא הוכיחו כנדרש מרכיב זה של תביעתם, ואני דוחה אותו.

6). תשלום עבור הצבת מכולות פסולת באתר ופינוי אשפה ופסולת בנייה (לפי הקבלות, נספחים ט' 5 – ט' 8 לכתב התביעה, שסכומן יחדיו הוא 4,400 ₪, ומועדיהן הם החל מיום 2.12.07 וכלה ביום 3.5.09):

שלג טען (בעמ' 60 לפר') כי הוצאות אלה היו רק בגין הצבת מכולות לפסולת ליד בתיהם של השותפים, ובגין פינוייה של הפסולת מבניית בתיהם בלבד, ועל כן אינו צריך להשתתף בהן.

מאידך, הודה שלג כי אין ברשותו כל קבלה או ראייה אחרת שמעידים על הצבת מכולה נפרדת לפסולת הבנייה שלו, או על תשלום על ידו עבור פינוייה של פסולת זו.

למותר לומר כי עבודת בנייה של ארבעה בתים חדשים, כפי שנעשתה כאן, מייצרת פסולת בנייה ואשפה רבה. הדין מחייב לאסוף פסולת כזאת במכולות מתאימות ואף לפנותה אל אתר פסולת כחוק. כל אלה כרוכים בהוצאות, כפי שמשתקף בקבלות שצויינו.

בהעדר, ולו בדל ראייה, מטעם שלג, כי הוא נשא בנפרד בעלות של אחסון פסולת הבנייה של ביתו ושל פינוייה מהאתר, אני מקבלת את טענת השותפים כי מכולות הפסולת, שהם נשאו בעלותן, וכן הפעולות של פינוי פסולת הבנייה מהאתר, נעשו עבור כל ארבעת הבתים, ועל כן על שלג לשאת בחלקו בעלויות אלה.

לפיכך אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. חלקו של שלג הוא רבע מסכום הקבלות:

1,100 ₪.

7). עלות של עבודת חפירה שביצע קבלן בשם גאנם עדנאן (לפי החשבונית, נספח ט' 9 לכתב התביעה, ע"ס 2,541 ₪, מיום 5.8.08):

מועדה של חשבונית זו חל כחמישה ימים לאחר שבוצעה החפירה של התעלה המרכזית במבואה, עבור קו הביוב וחלק מצנרת המים. אותה חפירה בוצעה על ידי מפעיל הבובקט, מר שנפלד, שהוזמן לשם כך על ידי השרברב גואטה, כפי שפורט קודם לכן.

שנפלד העיד (בעמ' 88 לפר') כי אינו מכיר את גאנם עדנאן. השותפים לא הראו מה היה טיבה של עבודת החפירה שביצע עדנאן, ומה היה הצורך בה. בסעיף 31 ז' של תצהירם נאמר רק כי מדובר ב"עבודת חפירה", אך זאת ניתן לראות מתוך הקבלה עצמה.

פירוט והסבר לגבי מרכיב זה נדרש במיוחד לנוכח ביצועה של עבודת החפירה המשותפת לכל הבתים ימים ספורים קודם לכן. השותפים אף לא הביאו לעדות את גאנם עדנאן.

בסעיף 111 של סיכומיה מייחסת ב"כ השותפים עבודת חפירה זו למפעיל הבובקט שנפלד, אך עבודה זו בוצעה על ידי עדנאן, שאינו מוכר לשנפלד.

השותפים לא הוכיחו כי עבודת החפירה של עדנאן נדרשה לשימוש משותף של כל הבתים, ועל כן לא ביססו את תביעתם לחייב את שלג להשתתף בהוצאה זו.

לפיכך אני דוחה מרכיב זה של התביעה.

8). עלות פרסום שנדרש עבור היתר לתוספת בנייה שביקשו כל הדיירים בפברואר 2009 (לפי

הקבלה, נספח ט' 10 לכתב התביעה, ע"ס 2,605 ₪, מיום 17.2.09):

אדריכל עמנואל אפשטיין, אדריכל הפרוייקט, הסביר בעדותו (בעמ' 47 לפר') כי ביום 28.12.08 פורסמה אפשרות להוסיף עד 6 אחוזי בנייה לפי התב"ע, שהיתה תקפה לגבי כל ארבעת הבתים. בהתאם לכך הגיש אדריכל אפשטיין בקשה להיתר לגבי תכנית שינויים, שכללה יציאות לגג, בכל ארבעת הבתים.

אדריכל אפשטיין העיד כי שלג סירב לחתום על תכנית השינויים, שנערכה לגבי כל ארבעת הבתים, אך ביתו נכלל אף הוא באותה בקשה, למרות שלא נחתמה על ידו. הגשת הבקשה ומתן ההיתר לתכנית השינויים היו חיוניים לצורך קבלת טופס 4, לכל ארבעת הבתים, והבקשה התקבלה למרות שחתמו עליה רק שלושה מהדיירים (שלג טען כי הוא הגיש את הבקשה להיתר בנפרד, ביום 6.5.09, אך אדריכל אפשטיין העיד כי שלג חתם על הבקשה בדיעבד, רק בשנת 2011).

מרכיב התביעה שבו עסיקנן כעת הוא, כאמור, עלות הפרסום שנדרש על פי הדין, לגבי תכנית השינויים האמורה.

שלג טוען שאינו צריך להשתתף בהוצאה זו, כיוון שהבקשה הוגשה על ידי השותפים, ללא חתימתו. מאידך, לא הכחיש שלג כי ההיתר הדרוש ניתן, על פי בקשה זו, גם עבור ביתו.

בעדותו (בעמ' 61 – 62 לפר') אישר שלג כי הוא לא ביצע, בנפרד, את הפרסום הדרוש על פי הדין לתכנית השינויים. הוא הסביר זאת בכך שכאשר הגיש, לטענתו, בקשה נפרדת, הוא לא נדרש לבצע אותו פרסום. לדבריו, מהנדס העיר הסביר לו שהסיבה לפטור מהפרסום היא שאין בתכנית שינויים מהותיים, אך הסבר זה ניתן, לדברי שלג, בעל פה בלבד, ללא פטור בכתב.

למותר לומר שדברים אלה אינם משכנעים. סביר יותר כי ה"פטור" שקיבל, כביכול, שלג מהפרסום הדרוש לפי דיני התכנון והבנייה, נבע מכך שהפרסום הדרוש כבר נעשה על ידי השותפים, אשר בקשתם "כיסתה" גם את ביתו של שלג. על כן, על שלג להשתתף בהוצאות הפרסום האמור.

לפיכך אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. חלקו של שלג הוא רבע מסכום הקבלה: 651 ₪.

9). תשלום אגרת מידע עבור טופס 4 לכל הבתים (לפי הקבלה, נספח ט' 11 לכתב התביעה, ע"ס 172 ₪, מיום 26.11.08):

גם במקרה זה מדובר בתשלום בגין כל ארבעת הבתים. שלג כופר בחבותו להשתתף בו, אך הוא לא הראה כי שילם אגרה זו באופן נפרד.

על כן אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. חלקו של שלג הוא רבע מסכום הקבלה: 43 ₪.

10). אגרות בנייה ששולמו לעירייה (לפי הקבלה, נספח ט' 12 לכתב התביעה, ע"ס 258 ₪, מיום 28.12.08):

גם במקרה זה מדובר, על פני הדברים, באגרות ששולמו עבור ארבעת הבתים שבפרויקט, ושלג לא טען ולא הראה כי שילם בנפרד את אגרת הבנייה עבור ביתו.

על כן אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. חלקו של שלג הוא רבע מסכום הקבלה: 64.5 ₪.

11). השתתפות בעלות של פילר לחשמל ומוצרים נלווים (לפי החשבונית, נספח ט' 14 לכתב התביעה, ע"ס 2,585 ₪, מיום 28.2.08):

בסעיף 184 של סיכומיו כותב שלג כי קיזז את חובו עבור פילר החשמל בתביעתו כנגד רענן.

אולם תביעה זו נדחתה, ועל כן על שלג לשלם את חלקו בפילר החשמל.

אני מקבלת, איפוא, מרכיב זה של התביעה. חלקו של שלג הוא רבע מסכום החשבונית:

646 ₪.

12). תשלום עבור צריכת מים לתקופה מנובמבר 2007 עד מרס 2008 (לפי ריכוז קבלות של מי נתניה בע"מ, נספח ט' 15 לכתב התביעה, שסכומן הכולל 2,666 ₪):

אין מחלוקת כי במהלך תקופת הבנייה נרשמה אספקת המים לאתר כולו על פי מונה אחד, ורק לקראת מתן טופס 4 לכל אחד מהבתים, הותקן לו מונה מים נפרד. לפיכך צריכים כל הדיירים לחלוק בהוצאות צריכת המים המשותפת.

שלג טען (בעמ' 60 – 61 לפר') כי משלהי שנת 2007 (תום שלב השלד) ועד סוף מרס 2008 הוא לא ביצע בנייה בביתו שלו ולא השתמש במים שסופקו לאתר. שלג אישר את חבותו להשתתף בהוצאות המים עד סוף שנת 2007 ולא כפר בכך שהשותפים שילמו עבור צריכת המים המשותפת במלואה. שלג טען כי קיזז את הסכום, שלשיטתו מגיע ממנו, מהסכום שתבע מרענן, בתביעה שהגיש כנגדו; וכי אם לא יזכה בתביעה זו, אזי עומדת תביעתם של השותפים כנגדו לגבי המרכיב של חלקו בצריכת המים המשותפת.

שלג לא הוכיח כי בחודשים הראשונים של שנת 2008 הוא לא צרך כלל מים באתר.

לפיכך, ובהתחשב בעובדות המוסכמות לגבי צריכת המים, כאמור לעיל, אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. חלקו של שלג הוא רבע מסכום החיוב: 666.5 ₪.

13). תשלום עבור משקופי דלתות אשר רענן טוען שסיפק לשלג:

בכתב התביעה נטען כי רענן (שהוא מנעולן בעיסוקו) סיפק לשלג משקופים לדלת הכניסה לביתו, בעלות של 776 ₪, ומשקוף לדלת היציאה לחנייה, בעלות של 500 ₪, ושלג לא שילם עבורם. בהתאם לכך, נתבע שלג לשלם לרענן 1,276 ₪ עבור המשקופים.

לא הומצא תיעוד בעניין זה, אך יש לגביו הודאת-בעל-דין של שלג, בסעיף 186 של סיכומיו, שם כותב הוא שקיזז את עלות המשקופים בתביעתו כנגד רענן; משמע – אינו כופר בחובו לרענן בגינם. משנדחתה תביעתו של שלג כנגד רענן, עליו לשלם לרענן עבור המשקופים שסיפק לו.

לפיכך אני מקבלת מרכיב זה של התביעה. התשלום בגינו – לרענן בלבד.

14). עלות של חפירה לשם תיקון במערכת הביוב (לפי הקבלה והחשבונית, נספח ט' 13 לכתב התביעה, ע"ס 1,500 ₪, מיום 28.4.09):

התשלום על פי קבלה זו הוא בגין עבודת חפירה שבוצעה ביום 27.4.09 (או סמוך לכך), על ידי "ליאור אחזקה וביצוע", לשם תיקון התוואי של קו הביוב שהונח על ידי השרברב גואטה בתעלה שנחפרה במבואה בסוף יולי 2008; אירוע שנדון בהרחבה בדיון בתביעת שלג כנגד רענן.

על פי העדויות בתביעות המאוחדות דנן, באפריל 2009 נוצר צורך לתקן את התוואי של קו הביוב, שהניח גואטה ביולי 2008. על מנת לבצע תיקון זה היה צורך בעבודת החפירה לפתיחת התעלה במבואה, שבגינה שולם למבצע החפירה, "ליאור אחזקה וביצוע", הסכום שבו עסקינן כעת.

שלג טען כי הצורך בתיקון נבע מכך שגואטה הניח את קו הביוב באופן בלתי תקין ("בשיפוע הפוך", כלשונו), ושלג הצביע על כך כראייה לחוסר מקצועיותו של גואטה.

גואטה כפר בטענה זו והציג הסבר שונה לחלוטין (בעמ' 134 – 136 לפר'): זמן מה לאחר שהוא ביצע את הנחת קו הביוב במבואה, שונה מיקומה של הבריכה העירונית (בריכה

מס' 1 בתכנית ת/ 5), שאליה מתחברת מערכת הביוב של ארבעת הבתים. הבריכה העירונית הוצאה מתחום המגרש – שבו הותקנה תחילה, על פי התכנית ת/ 5 - והועברה אל רח' אפרים, וכתוצאה מכך נוצר הצורך לשנות את התוואי של קו הביוב במבואה שבין הבתים.

גואטה אישר כי הוא היה זה שביצע את השינוי בהנחת קו הביוב, וזאת – לאחר שעבודת החפירה של פתיחת התעלה כבר הוזמנה ושולמה שלא באמצעותו, וכל שנותר לו היה לבצע את השינוי בהנחת קו הביוב עצמו. גואטה העיד כי עבודה זו היתה "קטנה", וכי הוא לא דרש תשלום עבורה.

על מנת לתמוך בגירסתו כי התקלה נבעה מעבודתו הלקוייה של גואטה, המציא שלג קלטת וידיאו, נספח ה' לתצהירו, שבה תועדה שיחה בינו לבין ברדה ובוכריס, ביום 21.4.09 (ראו בעמ' 111 לפר'). בשיחה זו אומר בוכריס כי צינור הביוב מונח באופן שאינו טוב, וכי צריך לשנות את אופן הנחתו.

אולם שיחה זו התקיימה קרוב לתשעה חודשים לאחר שקו הביוב הונח על ידי גואטה (בסוף יולי 2008). לכן אפשר שבמועדה של שיחה זו כבר הועתק מקומה של בריכת הביוב העירונית, כך שדבריו של בוכריס בקלטת מתייחסים למצב שלאחר שינוי מיקומה של הבריכה העירונית. ואמנם, כשעומת גואטה, על ידי שלג, עם דבריו של בוכריס באותה קלטת, הוא השיב כי איש לא אמר לו, בזמן אמת (קרי: בקיץ 2008), שיש בעיה כלשהי לגבי הנחת קו הביוב (בעמ' 136 לפר').

מנגד, שלג עצמו לא כפר בעובדה ששונה מיקומה של בריכת הביוב העירונית. הוא רק טען כי מי שביקש מהעירייה לשנות את מיקום הבריכה היה רענן, ולא הוא (בעמ' 136 לפר').

שלג אף לא המציא חוות דעת מומחה, כי קו הביוב הונח מלכתחילה על ידי גואטה באופן בלתי תקין.

כיוון ששינוי מיקומה של הבריכה אינו במחלוקת, ולנוכח הזמן שחלף בין הנחת קו הביוב על ידי גואטה, ביולי 2008, לבין התיקון באופן הנחתו, לאחר ששונה מיקום הבריכה; אני מקבלת את גירסתו של גואטה, כי הצורך לשנות את אופן ההנחה של קו הביוב המרכזי במבואה נבע משינוי מיקומה של בריכת הביוב העירונית, ולא מכך שגואטה הניח את הצנרת באופן בלתי תקין.

גואטה אישר (בעמ' 136 לפר') כי בריכת הביוב העירונית שהועתקה היתה ממוקמת בשטח

של רענן. ניתן לראות זאת גם בתכנית הביוב, המוצג ת/ 5.

בעדותו ייחס גואטה לשלג את הפנייה אל העירייה בבקשה לשנות את מיקום הבריכה, אך הוא הודה שזו היא מסקנה שלו, שאינה מבוססת על ידיעה עובדתית.

שלג עימת את גואטה עם כך, שרענן – ולא שלג – היה מי שביקש לשנות את מיקום הבריכה העירונית, כיוון שהיתה ממוקמת בתוך השטח שלו. גואטה לא יכול היה לשלול זאת. הוא השיב כי אינו יכול לדבר בשם רענן, אך ציין כי שינוי מיקומה של הבריכה העירונית היה מקובל על רענן.

כשרענן נשאל בעניין זה, הוא "אימץ" את כל דברי גואטה, לאחר שהוקראו לו במלואם (ראו בעמ' 165 – 166 לפר').

אני סבורה כי אין הצדקה לחייב את שלג להשתתף בעלות של חפירתה מחדש של התעלה במבואה, שנדרשה לצורך שינוי התוואי של קו הביוב.

הטעמים לכך הם: אין מחלוקת כי הבריכה העירונית נמצאה תחילה בשטח של רענן, ומשם הועתקה. אין לשלול את האפשרות כי רענן הוא שיזם את שינוי מיקומה של אותה בריכה.

הדבר סביר, כיוון שהבריכה העירונית היתה בשטח שלו. גואטה הודה כי סברתו, ששלג היה היוזם של שינוי זה, היתה בגדר "מסקנה" בלבד, ואינו יכול לשלול כי היוזמה לכך באה מצד רענן; מה גם שלדבריו שינוי מיקומה של הבריכה העירונית היה מקובל על רענן.

רענן, מצידו, אימץ ללא כל הסתייגות את דבריו של גואטה, לאחר שהוקראו לו במלואם. רענן לא טען כי לא הוא היה מי שיזם את שינוי מיקומה של הבריכה העירונית. אם לא רענן היה היוזם, מצופה היה שיאמר זאת במפורש בעדותו, לאחר שעניין זה הועלה בה בפרוטרוט, ולאחר שהוקראה לו העדות שמסר גואטה בנושא זה.

על פי עדויותיהם של גואטה ושל רענן, רענן היה הרוח החיה מבין השותפים, בנקיטת היוזמה לבצע את הנחת קווי הביוב והמים בתעלה שנחפרה במבואה בסוף יולי 2008. רענן הוא שפנה אל גואטה בדרישה לבצע עבודה זו, חרף התנגדותו של שלג לביצועה, ואף התחייב כלפי גואטה לכסות את חלקו של שלג בעלות העבודה ולהגיע לשטח בעת ביצועה, על מנת להתמודד עם התנגדותו של שלג (כזכור, רענן הוא שהציג לפני השוטר שהגיע את המסמכים להוכחה כי העבודה מתבצעת כדין).

ברור כי מערכת הביוב של ארבעת הבתים צריכה להתחבר באופן תקין אל בריכת הביוב העירונית. על כן, ככל שהפריע לרענן מיקומה של בריכה זו - שהיתה ממוקמת בשטח שלו על פי התכנית ת/ 5 - היה עליו לטפל בהעתקת מיקומה לפני שמבוצעת הנחת קווי הביוב במבואה, על פי התכנית הקיימת. אולם על פי החומר שלפני, שונה מיקומה של הבריכה רק חודשים רבים לאחר מכן, באפריל 2009.

כתוצאה מכך נגרמה הוצאה מיותרת, בסך 1,500 ₪, עבור פתיחת החפירה של התעלה שנחפרה במבואה כתשעה חודשים קודם לכן.

אני מקבלת את התנגדותו של שלג לחיובו ברבע סכומה של הוצאה זו, כיוון שהיא נגרמה כתוצאה ממחדל של אחר, ומההיבט המשפטי אין הצדקה לחייב את שלג להשתתף בה.

אמנם, במסגרת של יחסי שיתוף ושכנות טובה בין כל דיירי הנכס, נראה כי בדרך כלל היו הדיירים מסכימים לחלוק הוצאה מסוג זה, גם אם נגרמה בשל מחדל (כפי שכנראה הסכימו בוכריס וברדה); אך כשמדובר בתביעה משפטית, אני סבורה כי אין בסיס משפטי לחייב את שלג להשתתף בהוצאה זו.

על כן אני דוחה מרכיב זה של התביעה.

[הערה: בעדות שמסר גואטה - ביום 9.10.13, כשנה וחצי לאחר עדותו כאן - בהליך נפרד בינו לבין שלג, הוא מסר גירסה שונה, ולפיה פתיחת התעלה, ביום 27.4.09, נעשתה על פי דרישתו של שלג, לשם בדיקת טענתו כי קו הביוב הונח באופן לקוי; וזאת בשונה מהעדות שמסר בהליך דנן, כי עבודה זו נעשתה בשל העתקת מיקום הבריכה העירונית מחצר רענן אל רח' אפרים. למותר לומר כי החלטתי לגבי מרכיב התביעה שבו עסקינן כעת מבוססת רק על הראיות כפי שהיו בעת שמיעת התביעות דנן].

28. כעת אדון במרכיבים הנוספים של תביעת השותפים:

15). סכום בסך 2,000 דולר ומע"מ, אשר השותפים טוענים ששילמו לגואטה לכיסוי חוב של שלג (הסכום שננקב בשקלים הוא: 10,208 ₪, אך נראה כי הסכום הנכון בשקלים הוא: 10,164 ₪, על פי שער דולר 4.4, כטענת גואטה, ומע"מ בשיעור 15.5%):

השותפים טוענים (בסעיף 12 לתצהירם) כי כשהחליטו לבצע את הנחת קווי הביוב והמים באתר, בלעדי שלג, התנה השרברב גואטה את ביצוע העבודה בכך שישלמו חוב שחב לו שלג, בסכום של 2,000 דולר ומע"מ, והשותפים אמנם עשו כן. במרכיב זה של תביעתם תובעים הם משלג החזר של סכום זה.

גואטה מוסר, בסעיף 8 לתצהירו: "השותפים האחרים שילמו לי את חלקו של מר שלג עבור עבודות הביוב על מנת שאוכל לסיים את התשתית שלהם...".

בעדותו מסר גואטה כי שלג הפסיק את ההתקשרות עמו, כאשר גואטה אמר לו, שבכוונתו להיעתר להזמנת השותפים ולבצע את חפירת התעלה והנחת קווי הביוב והמים במבואה, עבודה ששלג התנגד לביצועה.

כזכור, רענן התחייב כלפי גואטה כי השותפים ישלמו את חלקו של שלג בעבודות המשותפות. גואטה העיד (בעמ' 138 לפר') כי השותפים אמנם עשו כן, בהתאם להזמנתם כי יבצע את העבודות המשותפות ההכרחיות, לרבות חיבור לבריכה מס' 4 שבשטחו של שלג (ראו בתכנית ת/ 5); וכי שלג נותר חייב לו רק בגין עבודות שביצע בשטח הפרטני שלו.

מהדברים הללו עולה כי התשלום הנטען, בסך 2,000 דולר ומע"מ, היה בגין חלקו של שלג בעלות העבודה המשותפת לארבעת הבתים.

שלג מצידו כופר בטענה זו, על שני נדבכיה: הוא טוען כי לא חב לגואטה 2,000 דולר (ולטענתו, לא חב לו מאומה); וכן כופר הוא בטענה העובדתית כי השותפים שילמו לגואטה את הסכום הנטען.

נטל הראייה מוטל על שכם השותפים-התובעים.

השותפים וגואטה העמידו גירסה אחידה, ובה נאמר רק כי שילמו לגואטה 2,000 דולר ומע"מ, בגין חוב של שלג עבור חלקו בעבודות המשותפות. אולם מעבר לאמירה בעלמא זו, הם לא מסרו כל פירוט ולא המציאו כל ראייה: כיצד חושב סכום החוב הנטען לגואטה, בסך 2,000 דולר?

גואטה מסר, בחקירתו הנגדית, מספר פרטים אודות ההסכם בינו לבין ארבעת הדיירים, אך אין בדברים אלה כדי להבהיר את סכום החוב הנטען, ולא הומצאו ראיות אחרות לכך.

לפיכך לא הרימו השותפים את נטל ההוכחה שעליהם, להוכיח כי שלג אמנם חב לגואטה 2,000 דולר.

הנדבך השני הוא, כאמור, טענתם העובדתית של השותפים, כי הם שילמו לגואטה את הסכום האמור.

למרבה התמיהה, הסתפקו השותפים וגואטה, גם לעניין זה, בדבריהם שבעלמא, ללא כל תימוכין, למרות שלכאורה לא היה קושי להמציא מסמכים לתמיכה בטענה זו. כוונתי בעיקר לחשבונית-מס/קבלה, שגואטה מצופה להוציא בגין הסכום אשר על פי הנטען שולם לו עבור עבודתו. מדובר בסכום של למעלה מ- 10,000 ₪, שצריך להיות מתועד בחשבוניות של גואטה, בדו"חות שלו לשלטונות המס, וכד'.

השותפים היו מודעים לכפירתו של שלג, מכל וכל, במרכיב זה של תביעתם, על שני נדבכיו.

על אף זאת, לא טרחו לפרט את חישוב החוב הנטען ואף לא המציאו כל ראייה לתשלומו של הסכום הנטען לגואטה; וזאת למרות שגואטה שיתף עמם פעולה באופן מלא, ולא היה צריך להיות להם קושי להמציא את התיעוד הדרוש.

על כן אני דוחה מרכיב זה של התביעה.

16). פיצויים בגין עיכוב העבודות בעטיו של שלג:

זה המרכיב הכספי העיקרי של התביעה. השותפים טוענים כי שלג גרם לעיכוב העבודות במשך 12 חודשים (מינואר 2008 עד ינואר 2009). בגין כך תובעים הם פיצוי בדמות שכר דירה ראוי, בסך 6,000 ₪ לחודש, עבור כל אחד מהשותפים.

בהתאם, סכומו הכולל של מרכיב זה של התביעה עומד על סך 216,000 ₪.

השותפים טוענים כי העיכוב ב- 12 חודשים נגרם בשל התנגדותו הבלתי מוצדקת של שלג לביצוע עבודות באתר, כמו הנחת צנרת הביוב והמים, או עבודות הפיתוח; ובשל כך ששלג עקר צינורות מים שהונחו עבור בתי השותפים, וחסם את הגישה לבתיהם על ידי ערימות של שקי חול וחומרי בנייה.

שלג כופר בטענות שעקר את צינורות המים ושהותיר ערימות חול או פסולת באתר. הוא מצידו טוען שהשותפים הם שהפריעו לביצוע העבודות בביתו, והם שגרמו לעיכובים שונים בעבודות. למשל, לגבי עבודות הפיתוח טוען שלג כי השותפים התעקשו להתחיל בהן, למרות שטרם הגיע השלב הנכון לכך, ובשל כך הובא חומר מצע לאתר עוד בקיץ 2008, למרות שאת האבנים המשתלבות ניתן היה להניח עליו רק באביב 2009.

עוד מציג שלג כדוגמה את הצורך בפתיחה מחדש של התעלה במבואה, לצורך תיקון התוואי של קו הביוב, עבודה מיותרת שניתן היה לחסוך, ואשר הצורך בה גרם לעיכוב בהתקדמות העבודות באתר.

דוגמה נוספת: בסעיף 130 לסיכומיו טוען שלג כי רענן השליך פסולת לשטח שלו, באמצעות מפעיל הטרקטור, מר גאנם עדנאן, אולם עדנאן לא זומן לעדות.

אף אחד מהצדדים לא הוכיח את טענותיו בדבר חבלה על ידי הצד שכנגד (עקירת צינורות, שפיכת פסולת בניין זה בדרכו של זה). שני הצדדים ביקשו להוכיח טענות אלה באמצעות קלטות שהמציאו, אך בקלטות הללו אין הוכחה ברורה לטענות כאלה ואחרות.

הומצאו מסמכים רבים של תכתובת ענפה בין הצדדים, שבה העלו זה כנגד זה טענות רבות, אך בעצם העלאת הטענות על הכתב אין כדי להוכיחן.

בדיון בתביעת שלג כנגד רענן קיבלתי את טענת השותפים, כי לא היתה הצדקה להתנגדותו של שלג לבצע את השלב של הנחת צנרת הביוב המשותפת.

עם זאת, משניגשו השותפים לבצע עבודה זו, חרף התנגדותו של שלג, לא עיכב שלג את ביצוע העבודה. הוא הזמין אמנם את המשטרה לאתר, אך לאחר שהמשטרה הודיעה שלא תתערב, לא נקט שלג כל צעד אחר ולא עיכב, בפועל, את ביצוע העבודה. כך העידו הן מפעיל הבובקט, מר שנפלד, והן השרברב, מר גואטה.

שנפלד התבקש על ידי ב"כ השותפים לאשר כי ביום 6.11.08 הוא שפך, לפי דרישת שלג, פסולת אל החניות של בוכריס ושל רענן, אך הוא לא זכר אירוע כזה. עם זאת, אישר, באופן כללי, כי אם לקוח מבקש ממנו להעביר ערימת פסולת מנקודה א' לנקודה ב' ומשלם עבור העבודה, אזי סביר שיבצע אותה (בעמ' 94 לפר').

קבלן עבודות הפיתוח, מר צרוייה, העיד (בעמ' 125 לפר') כי אינו זוכר כל התנגדות או עיכוב מצד שלג לעבודות שביצע. עוד העיד כי כאשר הובא חומר המצע לאתר, אף אחד מארבעת הבתים טרם היה מוכן כפי שנדרש להנחת האבנים המשתלבות במבואה, ובכל הבתים נדרשו עדיין עבודות של תיקוני שליכט, טיח, צבע, התקנת מדרגות, עבודות שצריכות להתבצע לפני הנחת האבנים המשתלבות. דברים אלה תומכים בטענתו של שלג; אך כנגד זאת, העיד צרוייה – בניגוד לטענתו של שלג – כי חומר המצע אינו מתקלקל עם הזמן, והחומר שהובא לא ניזוק בתקופת החורף, והיה צריך רק להדקו (אין מחלוקת כי לקראת סיום עבודות הפיתוח, באביב 2009, הובא חומר מצע נוסף לאתר, אך אין זה אומר שהחומר הקודם התקלקל).

הרצף, מר יגאל כהן, שביצע את הריצוף בבתיהם של בוכריס ושל ברדה, העיד כי איש לא מנע ולא הפריע לעבודתו. לשאלתו של שלג: "האם היתה לך בעיה במעבר במבואה?", השיב כהן: "לא היו לי בעיות בעבודה" (בעמ' 85 לפר'). כהן אישר כי ידע שהיו חילוקי דעות בין שלג לבין השותפים, אך לא התעוררו בעיות בביצוע עבודתו.

בוכריס טען בעדותו כי הוא העביר את חומרי הריצוף לביתו דרך בתי שכנים, וזו הסיבה לכך שהמכשולים שערם שלג לא הפריעו לרצף כהן, אך טענה זו לא הוצגה לכהן במהלך עדותו, ובוכריס לא העיד מטעמו איש מהשכנים לשם אישוש טענתו. על פי הראיות שלפני, שלג לא הפריע לעבודת הרצף.

במהלך עדותו של אדריכל אפשטיין שאלה אותו ב"כ השותפים אם אי חתימתו של שלג על תכנית השינויים עיכבה את השגת האישור עבורה. אדריכל אפשטיין השיב על כך בשלילה (בעמ' 49 לפר'). הוא אישר כי האישור לבקשת היתר השינויים ניתן, אמנם, לאחר דיון בהתנגדויות, אך לא ידע אם שלג הגיש התנגדות. לא נטען כי שלג הגיש התנגדות כזאת.

נכון כי סירובו של שלג לחתום על תכנית השינויים, שהוכנה עבור ארבעת הבתים יחדיו, הוא מוזר ונראה על פניו כסירוב שנעשה "להכעיס" (שלג לא נתן לו כל טעם ענייני); אולם

לא הוכח כי סירוב זה גרם לעיכוב באישור התכנית.

אציין עוד בהקשר זה את תצהירו של מר שלמה חיימג'אן מחברת החשמל – המוצג ת/ 3 – שהוגש על ידי שלג והתקבל בהסכמה (בעמ' 96 לפר').

מר חיימג'אן שימש מנהל המשרד באזור נתניה של חברת החשמל, מחוז הדרום.

בתצהירו מסר כי בחודש ינואר או פברואר 2009 פנה אליו שלג על מנת לטפל בחיבור רשת החשמל לבניין ברח' אפרים 6. מר חיימג'אן מוסר עוד בתצהירו כי לשם חיבור החשמל היה צורך בביצוע של "חציית כביש", אך עיריית נתניה עיכבה את מתן אישורה לכך. שלג היה היחיד שפנה אל מר חיימג'אן על מנת לזרז קבלת אישורה של העירייה, לצורך חיבור המבנה לחשמל.

שלג המציא תצהיר זה על מנת לאשש את טענתו כי הוא היה זה שפעל לשם קידום הפעולות הדרושות לסיום העבודות באתר.

על פי העדויות הללו, לא צלחו ניסיונותיהם של השותפים להוכיח כי שלג ביצע חבלות בבנייה שלהם או כי סרבנותו ואי שיתוף פעולה מצידו גרמו, בפועל, לעיכובים בבנייה או בקבלת היתרים דרושים. אף שלג לא הוכיח טענות דומות שהעלה כנגד השותפים.

השותפים ביצעו עבודות שונות באתר, בלעדי שלג, ושלג לא מנע בעדם לבצע עבודות אלה, אף אם התנגד להן. ככל שהשותפים התמהמהו בביצוע של עבודות, שיכלו לבצע בלעדי שלג,

הרי הם לא הוכיחו כי שלג הוא שמנע בעדם לבצע אותן עבודות קודם לכן.

שלג טוען בסיכומיו (בעיקר בסעיפים 159 – 171) כי השותפים פנו אליו במכתב-טרונייה רק במחצית השנייה של 2008, וכי במשך כל שנת 2008 לא השלימו את בניית בתיהם, למרות שלא היתה מצידו כל מניעה או הפרעה לכך, ועל כן אין בסיס לתביעתם כנגדו בגין תקופת העיכוב.

מטבע הדברים, ביהמ"ש עוסק רק בנושאים שמועלים בפניו במסגרת בירור התביעות, ועל כן לא נפרשה בפני תמונה מפורטת ומלאה מה בדיוק התרחש אצל כל אחד מהשותפים במשך תקופה בת כשנה וחצי או מעט יותר, מתום עבודות השלד, בשלהי שנת 2007, ועד קבלת

טופס 4 לבתי השותפים, בסוף יוני 2009. המידע החלקי שלפני אינו מאפשר לדעת מה בדיוק היו הסיבות לעיכובים כאלה או אחרים בעבודות באתר. על כל פנים, השותפים לא הוכיחו שעיכובים כאלה נגרמו דווקא בעטיו של שלג.

על כן אני דוחה את המרכיב העיקרי של התביעה, שעניינו פיצוי בסך 216,000 ₪ בגין עיכוב הבנייה ב- 12 חודשים.

17). פיצוי בגין אובדן זמן, טרטורים, פגיעה בשם הטוב ועוגמת נפש.

במרכיב זה של התביעה תבעו השותפים פיצוי בסכום כולל של 30,000 ₪.

על פי כל המפורט לעיל, ובמיוחד דחיית שלוש תביעותיו של שלג כנגד השותפים, עולה כי שלג אמנם גרם לכך שהתקופה של בניית הבתים באתר הפכה עבור השותפים (וגם עבור שלג עצמו) לתקופה קשה ומרירה.

ברור כי לשם הצלחה מרבית של פרוייקט הבנייה של ארבעת הבתים נדרש שיתוף פעולה וגישה חיובית מצד כל בעלי הנכס, השותפים לפרוייקט. ברוח זו נערך הסכם השיתוף במקרקעין בין ארבעת רוכשי הנכס, וברוח זו הם הסכימו אף על שותפות בעבודות הבנייה, אך למרבה הצער הגיעה שותפות זו לסיומה בתום שלב השלד.

אין מחלוקת כי שלג הוא שניתק את יחסי השותפות, וזאת בשל טענות של מרמה כלפיו מצד השותפים בעניין אספקת החומרים לעבודות השלד. טענות אלה לא הוכחו כלל. חלק מהן נדחו בפסק הדין שניתן בתביעת חבוש, ובהליך דנן דחיתי במלואה את תביעתו של שלג כנגד בוכריס, שנסבה סביב אותן טענות.

בשל הטענות הללו התנגד שלג להמשך העבודות המשותפות באתר, ובכך החלה מסכת החיכוכים בין הצדדים.

הללו הגיעו לשיא, כשנתפסו העובדים ללא היתר בביתו של שלג. שלג בחר שלא להעמיד את טענותיו לגבי אירוע זה להכרעה שיפוטית, באמצעות ערעור על הקנס המינהלי שהושת עליו; וחלף זאת – הגיש את תביעתו כנגד ברדה, שאף אותה דחיתי.

לאחר אירוע העובדים הזרים המשיכו השותפים בעבודות באתר, חרף התנגדותו של שלג, לאחר שפנו אליו בכתב וניסו להגיע עמו להסכמה, אך ללא הועיל.

ברור כי התנגדות מילולית שמלווה במילים קשות; הזמנת המשטרה על ידי שלג; הפסקת עבודתו של גואטה עבור שלג, כ"עונש" על ביצוע קו הביוב המשותף על פי הזמנת השותפים; כל הפעולות הללו של שלג יצרו מועקה ומתח רב וגרמו לשותפים עוגמת נפש ניכרת ומיותרת.

שלג לא הסתפק בכך, אלא הגיש בעניין זה תביעה נפרדת, נגד רענן, שאף אותה דחיתי במלואה.

שלג המשיך בהתנהלות של הפניית גב לשותפים, ובמקביל נמשכה גם ההתכתבות הארכנית והמתישה בין הצדדים, תוך העלאת טענות הדדיות.

גם כשנראה כבר סוף לעבודות באתר, והתקרב השלב לקבלת טופס 4 עבור הבתים, המשיך שלג בהתנהלותו הסרבנית והמקשה, בכך שסירב לצרף את חתימתו לבקשת היתר השינויים, שערך אדריכל אפשטיין עבור ארבעת הבתים. אדריכל אפשטיין העיד כי על פי הנוהלים, אפשר שבוועדה המקומית לתכנון ולבנייה היו מסרבים לקבל את הבקשה לטיפול, כשהיא חתומה רק על ידי שלושה מארבעת הדיירים, אך בפועל, הבקשה כן התקבלה ואף טופלה, ולפיכך לא גרם סירוב-החתימה של שלג לעיכוב בטיפול בבקשה.

עם זאת, אין ספק שסירוב "להכעיס" מסוג זה גרם לשותפים חשש פן הבקשה לא תתקבל לטיפול, וכתוצאה מכך – מועקה, "עצבים" ועוגמת נפש. סירוב זה ממחיש ומאפיין את אופן התנהלותו של שלג כלפי השותפים מהשלב שבו החליט להתנתק מהם.

דחיתי אמנם את המרכיבים הכספיים העיקריים של תביעת השותפים כנגד שלג, אך למרכיבי התביעה שקיבלתי יש מכנה משותף: סירובו של שלג להשתתף בהוצאות שהשותפים נשאו בהן בגין אספקת חומרים או עבודות שנועדו לאתר כולו, לרבות לביתו של שלג. מדובר אמנם בסכומים קטנים יחסית, אך היחס מצד שלג, של התעלמות וסירוב להשתתף בהוצאות משותפות, הוא מקומם ומכעיס.

התנהלות זו של שלג כלפי השותפים נמשכה לאורך תקופה ממושכת מאד, בת כשנה וחצי.

התחשבתי גם בנסיבה של משך התקופה. רוכשי המגרש נקשרו זה לזה, לפחות עד תום בניית הבתים. שלג גרם לשותפים מסכת מתמשכת של טרחת שווא, מתח מיותר, "טרטורים" ועוגמת נפש רבה מאד, למרות שהיה מודע לכך שהקשר ביניהם לא יהא ניתן להתרה אלא לאחר תום הבנייה, ואף לכך שלשם השלמת הבנייה יש הכרח בשיתוף פעולה בין כל בעלי הנכס.

לכך יש להוסיף את המתח והמועקה שכרוכים בהתגוננות מפני התביעות המשפטיות, שהגיש שלג כנגד שלושת השותפים, ואשר נדחו במלואן.

בנסיבות אלה, החלטתי לקבל את מרכיב התביעה שעניינו פיצוי בגין "טרטורים", טרחה מיותרת ועוגמת נפש (לא מצאתי בסיס לתביעה בגין פרסום לשון הרע); אולם בסכום נמוך

מזה שנתבע. אני מעמידה את סכום הפיצוי, לשלושת השותפים יחדיו, על סך 7,500 ₪.

29. להלן ריכוז של המרכיבים שקיבלתי מתוך תביעת השותפים:

סיכום

30. דחיתי במלואן את שלוש תביעותיו של שלג כנגד השותפים, וקיבלתי את תביעת השותפים כנגד שלג, אם כי בחלק קטן מסכומה.

בפסיקת הוצאות המשפט ושכ"ט עו"ד התחשבתי בכך ששלג הגיש כנגד השותפים תביעות נפרדות, בסכומים של עשרות אלפי שקלים, אשר נדחו במלואן. המרכיבים של תביעת השותפים, שאותם קיבלתי, מצביעים, כאמור, על התנהלות מציקה ובלתי מוצדקת של שלג כלפי השותפים, בסירובו לשלם את חלקו בהוצאות משותפות, שהשותפים נשאו בהן עבורו.

ב"כ השותפים צודקת בטענתה כי שלג נהג חוסר תום לב דיוני, בהגשת תביעות נפרדות כנגד כל אחד מהשותפים, דבר שהגדיל את הוצאותיהם שלא לצורך. התביעות הנפרדות הללו הצריכו את השותפים לטרחה ולהוצאות רבות, החל מהדיונים שהתקיימו תחילה בכל אחת מהתביעות הנפרדות, לפני שלושה שופטים שונים, והמשך בדיוני קדם המשפט וההוכחות, לאחר שהדיון בתביעות אוחד. יש לציין כי שלג התנגד לאיחוד הדיון בתביעותיו, דבר שהצריך דיונים והחלטות נוספות, עד שלבסוף אוחד הדיון בארבע התביעות שבהליך דנן. הליכים רבים אלה הצריכו את השותפים לטרחה רבה ולהוצאות, לצורך הכנת החומר הדרוש והתייצבות לדיונים בביהמ"ש, בשלבים השונים של ההליכים.

התחשבתי גם במספר הרב של בקשות ביניים שהגיש שלג – כ- 33 במספר - אשר נדחו ברובן, אך הצריכו תגובות של ב"כ השותפים, על ההוצאות שכרוכות בכך.

31. אני מחייבת את שלג לשלם לשותפים:

א. את הסכומים שננקבו בסעיף 29 לעיל, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהמועד שצויין לצד כל אחד מהם, ועד לתשלום בפועל.

ב. הוצאות משפט בסך 4,000 ₪, לכל אחד מהשותפים (סה"כ - 12,000 ₪).
ג. שכ"ט עו"ד בסך 40,000 ₪.

הסכומים ב' ו- ג' יישאו הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד לתשלום בפועל.

(החלטתי שלא לחייב את שלג בהחזר אגרות המשפט בגין תביעת השותפים כנגדו, כיוון שקיבלתי את התביעה רק כדי כ- 5% מסכומה).

בנוסף, יישא שלג בהוצאות העדים: אדריכל עמנואל אפשטיין, מר אלי ברנשטוק ומר אלון גואטה, כפי שנפסקו (בעמ' 39, 52, 120, 141 לפר'), בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועדי פסיקת ההוצאות ועד לתשלום בפועל.

(תשלום הוצאותיהם של העדים: מר מואייד ומר יגאל כהן הוסדר כבר על ידי שלג:

עמ' 99 – 100 לפר'; העדים: מהנדס בודניצקי, מר שנפלד ומר צרוייה ויתרו על פסיקת הוצאות).

32. המזכירות תשלח את פסק הדין לעו"ד שלג ולעו"ד בוכריס גז, ב"כ השותפים.

ניתן היום, כ' תשרי תשע"ה, 14 אוקטובר 2014, בהעדר הצדדים.