1. זהו פסק דין בתביעה לאכיפת הסכם מכר דירה, ולתשלום פיצויים, בגין הפרה נטענת של אותו הסכם. הוחלט לדחות את התביעה, ולהלן הנימוקים.

2. הנתבעים, הינם אח ואחות. במועדים הרלוונטיים לתביעה, היה הנתבע מס' 2 רשום בפנקס הבתים המשותפים בלשכת רישום המקרקעין בבאר שבע, כבעלים של מקרקעין, הכוללים דירה ברח' נחום שריג 3/5 בבאר שבע, גוש 38373, חלקה 13/18, וכן, חניה צמודה בשטח החניה של הבניין (להלן: "הדירה"), כאשר הנתבעת מס' 1 היתה רשומה כבעלת הזכויות בדירה, ברישומי רשות המיסים.

אין חולק על כך, שבין הנתבעים נקשרה עסקת מתנה, במסגרתה העניק הנתבע לנתבעת, את זכויותיו בדירה, הגם שעובר לאירועים המפורטים בכתב התביעה, לא הועברו הזכויות בדירה על שם הנתבעת, ברישומי לשכת המקרקעין (להלן: "עסקת המתנה").

בשלהי חודש יוני 2009, או סמוך לאחר מכן, נערך זכרון דברים בין הנתבעים מצד אחד, ובין מר אייל שוקרון, בעלה של התובעת דאז, וכיום גרושהּ (להלן: "מר שוקרון"), לפיו התחייבו הנתבעים, למכור את הדירה ואת תכולתה למר שוקרון, תמורת סך 568,400 ₪ (להלן: "זכרון הדברים").

במסגרת זכרון הדברים הצהירו הנתבעים: "...כי הדירה הועברה בעסקת מתנה ע"י ירון פחימה לענבל פחימה. נכון לעריכת הסכם זה אין רישום ביחס לעסקת המתנה במנהל מקרקעי ישראל, בחברה המשכנת ובבנק טפחות אשר לירון פחימה יש משכנתא שרשומה על הדירה בו". יובהר, כי באותו שלב, טרם נרשמו הזכויות בדירה על שם הנתבע, ברישומי לשכת המקרקעין.

בהמשך, פעל הנתבע בסיוע בא כוחו דאז, עו"ד אוריאל ברששת (להלן: "עו"ד ברששת"), לרישום זכויותיו בדירה, והרישום על שמו הסתיים ביום 11.10.09, כעולה מנסח הרישום שצורף לכתב התביעה.

ביום 16.11.09, נחתם ע"י הנתבעת מצד אחד, וע"י התובעת ומר שוקרון מצד שני, הסכם לרכישת הדירה (להלן: "ההסכם"). כעולה מההסכם, הנתבעים יוצגו באותו שלב, ע"י עו"ד ברששת, ואילו התובעת ובעלה יוצגו ע"י משרד עו"ד פנחס דלויה. במסגרת ההסכם התנו הצדדים, בין היתר, כי הדירה תימסר לידי הרוכשים עד ליום 1.1.10, כפוף לתשלום התמורה המוסכמת (סעיף 5 להסכם). סכום התמורה הנקוב בהסכם (כאמור גם בזכרון הדברים), היה 568,000 ₪. מתוך הסכום האמור, אמורים היו התובעת ומר שוקרון לשלם סך 132,000 ₪, כפוף לרישום הערת אזהרה לטובתם, תוך 5 ימי עסקים ממועד בו יומצא "...מכתב כוונות מטעם בנק מזרחי...", לטובתו נרשמה משכנתא על הדירה. את היתרה בסך 436,000 ₪, אמורים היו התובעת ומר שוקרון לשלם, עד מועד מסירת החזקה בדירה, כפוף להשלמת רישום הזכויות על שם המוכרים, והותנה לעניין זה: "...והכל לא פחות מ-30 יום ממועד השלמת רישום הזכויות כאמור", בהתייחס לרישום הזכויות בדירה על שם הנתבעת, מכח עסקת המתנה.

בהמשך, ביקשו הנתבעים לבטל את ההסכם, ולהתקשר תחתיו בעסקה שונה, כך שהסכם המתנה בין הנתבע והנתבעת יבוטל, ויערך הסכם מכר חדש, לפיו תימכר הדירה ע"י הנתבע לתובעת ולמר שוקרון. לטענת הנתבעים, הסיבה לבקשתם לביטול ההסכם היתה, הפסד צפוי של מענקים שקיבל הנתבע, באמצעות הבנק למשכנתאות, במסגרת רישום העברת הזכויות לנתבעת, ע"פ הסכם המתנה.

הצדדים חלוקים, בדבר ההסכמה לשינוי נטען זה, כאשר התובעת טוענת, כי לא השתכללה הסכמה בעניין זה, אלא רק התנהל משא ומתן ביחס לאפשרות של ביטול הסכם המכר, והחלפתו בהסכם אחר, ואילו הנתבעים טוענים, כי השתכללה הסכמה כאמור, והם אף פעלו לצורך קידום העסקה החלופית, אלא שבאותו שלב זנחו התובעת ומר שוקרון את העסקה, לתקופה ממושכת, ככל הנראה, על רקע הליכי הפירוד והגירושין ביניהם.

מכאן, התביעה.

יוער, כי התביעה הוגשה בבית משפט השלום בבאר שבע (ונדונה באותו שלב ע"י מותב זה, בשבתו אז בבית משפט השלום), ובהמשך הועברה לבית משפט זה, נוכח טיב הזכויות בהן מדובר.

3. התובעת טוענת, בין היתר, כי הנתבעים הפרו את הסכם המכר, באי המצאת המסמכים אותם נדרשו להמציא ע"פ ההסכם, לרבות מכתבי הכוונות, ובאי העברת החזקה בדירה במועד שהוסכם – 1.1.10.

לטענתה, התנהל בהמשך משא ומתן, בין בא כוחה באותה תקופה, עו"ד אהוד ערב, לבין ב"כ הנתבעים, עו"ד ברששת, בעקבות הפרת ההסכם ע"י הנתבעים, ובקשתם לשנות את פרטי העסקה, באופן שהזכויות תושבנה כאמור, לנתבע, והוא שימכור אותן לתובעת ולמר שוקרון. בהמשך, לטענתה, הגיעו עו"ד ערב ועו"ד ברששת להסכמה, לפיה לאחר שיגובש נוסח הסכם חדש, יפנו הנתבעים באמצעות עו"ד ברששת, אל רשות המיסים בבקשה לאשר ביטול עסקת המתנה, ולאחר הביטול, יחתם הסכם חדש, כאשר הדירה תימסר ביום 28.2.10. דא עקא, לטענתה, לא פעלו הנתבעים בהתאם לסיכום זה, גם לאחר שהתובעת התרתה בהם במכתבה אל עו"ד ברששת מיום 8.2.10 (נספח י"א לכתב התביעה).

על כן, הוגשה התביעה, במסגרתה נתבעת אכיפת הסכם המכר, וכן נתבעים פיצויים בגין ההפרה הנטענת של ההסכם – סך 120,000 ₪ - פיצוי מוסכם בגין הפרה יסודית בהתאם להוראות ההסכם, וסך 284 ₪ ליום, בגין האיחור במסירת הדירה, החל מיום 1.1.10, וכן, הוצאות שונות שנגרמו לתובעת, לטענתה, בגין הפרת ההסכם, לרבות עלות שכירות דירה, ותשלומים לעורכי דין, לשמאי ולמתווך.

4. טענתם העיקרית של הנתבעים, הינה בתמצית (כאמור לעיל), כי הצדדים גיבשו הסכמה מחייבת, בדבר ביטול ההסכם, וההתקשרות בהסכם חילופי בין הנתבעת כמוכרת, והתובעת ומר שוקרון כרוכשים, אלא שלאחר גיבוש ההסכמה, זנחו התובעת ומר שוקרון את העסקה לתקופה ממושכת, ונמנעו מלחתום על הסכם חלופי, שפרטיו היו מוסכמים על הצדדים.

כן טוענים הם, בין היתר, כי התובעת מנועה מלתבוע אכיפת ההסכם, משום שעובר להגשת התביעה, לא שילמה סכום כלשהו על חשבון התמורה המוסכמת.

לחילופין, טוענים הם, כי אין מקום לאכוף את ההסכם, משום שאכיפתו תהא בלתי צודקת, נוכח עליית המחירים החדה מאז נחתם ההסכם ועד הגשת התביעה, ונוכח מחדליה של התובעת, אשר נמנעה משיתוף פעולה עם בא כוחם, על מנת לפתור את הקושי, לאחר שפיטרה את עו"ד ערב, אשר ניהל את המגעים עם עו"ד ברששת בשמה.

הנתבעים גם הכחישו, את הנזקים הנטענים, ואת סכומי הפיצוי שנתבעו, והוסיפו וטענו בהקשר זה, כי התובעת ומר שוקרון, לא פעלו להקטנת נזקיהם, כחובתם עפ"י דין, הן בכך שנמנעו מלחתום על נוסח הסכם מתוקן, שפרטיו היו, כנטען, מוסכמים על הצדדים, והן משום שבהמשך, שכרו דירות יקרות במיוחד. הכל, כאשר התובעת עצמה הינה עו"ד במקצועה, וכאשר במהלך רוב התקופה הרלוונטית, היו התובעת ומר שוקרון מיוצגים ע"י עורכי דין.

יוער, כי במסגרת כתב ההגנה, התבקש עיכוב הדיון בתביעה מכח הוראת סעיף 5 לחוק הבוררות, עקב פניית מר שוקרון בעניין, אל בית הדין הרבני, ואולם בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 12.3.12.

5. התובעת העידה לעצמה.

לנתבעים העידו, הנתבע ועו"ד ברששת.

6. המחלוקת העיקרית, מתמקדת אפוא בשאלה, האם התגבשה בין הצדדים, לרבות באמצעות באי כוחם, הסכמה לביטול ההסכם, לקראת כריתתו של הסכם חלופי כמפורט לעיל.

באין חולק, על כריתתו ועל תוקפו של ההסכם הראשון, עובר למשא ומתן לביטולו, הרי שהנטל להוכיח, את גיבוש ההסכמה לביטולו, רובץ על הנתבעים, וכאמור להלן, סבורני כי הם הרימו נטל זה.

נזכיר, כי היות שההסכמה הנטענת לביטול ההסכם, איננה בגדר עסקה במקרקעין, הרי שאיננה טעונה מסמך בכתב, כתנאי לתוקפה, וניתן להוכיחה בעדים (ע"א 674/83 דניאלסה ס.א חברה זרה נ' "גד-שט" שותפות לבניין והשקעות ואח', פ"ד מא(4) 113, 129-130).

7. גרסת הנתבעים, נסמכה על עדויות הנתבע ועו"ד ברששת, כמו גם על חילופי הודעות דוא"ל בין עו"ד ברששת ובין עורכי דינם של התובעת ושל מר שוקרון.

הנתבע העיד בתצהיר עדותו הראשית, אשר צורף לבקשת הנתבעים לביטול פסק דין, מיום 27.12.10, בס' 25-27: "ביום 16/11/09 נחתם ההסכם בין שוקרון לענבל... מאחר ובידינו היו מלוא המסמכים לצורך העברת הזכויות בהתאם לעסקת המתנה ביני לבין ענבל – למעט הסכמת הבנק למשכנתאות, סוכם כי בשלב הראשון תרשם הערת אזהרה לטובת שוקרון בהסכמתי כבעלים, ולאחר מכן נשלים את רישום הזכויות ע"ש ענבל. למותר לציין כי שקל לא שולם עד כה על חשבון תמורת הדירה... הערת אזהרה אכן נרשמה אולם כאשר הגעתי לבנק מזרחי על מנת לקבל הסכמתו לגלגול המשכנתא – על מנת להשלים את רישום הזכויות על שם ענבל, הודיעו לי נציגי בנק כי מאחר ומדובר בעסקת מתנה הרי שגם אם אזרים כסף לבנק – עלי לפרוע את המשכנתא. מאחר ומשמעות סילוק המשכנתא הייתה אובדן מענקים והפסד כספי של כ-50,000 ₪, פניתי לשוקרון ובקשתי כי ההסכם יערך עימי ולא עם ענבל כאשר אני אדאג להעברת הרישום ברשויות המס. אלה נתנו הסכמתם ובא כוחי פנה למשרד בא כוחם עו"ד דלויה בלווית טיוטת הסכם מתאים על מנת להוציא את הדבר אל הפועל. ברוח האמור לא הוגש דיווח לרשויות המס הן מטעמנו והן מטעם שוקרון – עד לימינו אלה... לאחר שהושג סיכום בין עורכי הדין על הטיוטה אשר הייתה ככלל דומה להסכם שנחתם ב-11/09, חתמתי על הסכם מיום 24/12/09... וזה הועבר לעו"ד דלויה לחתימת שוקרון".

משמע, לגרסת הנתבע, נתנו התובעת ומר שוקרון, הסכמה מפורשת, לביטול ההסכם, ולשינוי פרטי העסקה.

עו"ד ברששת העיד (בנוסח דומה), בס' 6 לתצהיר עדותו הראשית: "הערת אזהרה נרשמה בהתאם להסכם, אולם משביקש ירון לגלגל את המשכנתא – על מנת להשלים את רישום הזכויות על שם ענבל, הודיעו לו נציגי בנק כי מאחר ומדובר בעסקת מתנה הרי שגם אם יזרים כסף לבנק – עליו לפרוע את המשכנתא. מאחר ומשמעות סילוק המשכנתא הייתה אובדן מענקים והפסד כספי של כ-50,000 ₪, הודיע לי ירון כי פנה לשוקרון וביקש כי ההסכם יערך עימו ולא עם ענבל וכי אלה נתנו הסכמתם. בשים לב לכך פניתי למשרד בא כוחם של שוקרון עו"ד דלויה – שוחחתי עם עו"ד סטולרו אשר הייתה מודעת לעניין, ובתיאום עימה המצאתי לידיה הסכם דומה להסכם מיום 16/11/09 – כשהוא מתוארך 24/12/09 וחתום על ידי ירון".

בחקירתו הנגדית העיד עו"ד ברששת לעניין זה: "הבנתי מירון שהוא סיכם את הדברים ישירות עם אייל שוקרון. אני שוחחתי ישירות עם עו"ד מירי סטולרו שאישרה שבאמת הסיכום קיים. היא היתה מודעת לעניין, כפי שהדבר מופיע בתצהירי, וברוח הדברים האלה מסרתי לה את ההסכם, ישירות ליד" (עמ' 53 לפרו', ש' 15-17).

בהמשך, החליפה התובעת את ייצוגה, ושכרה את שירותיו של עו"ד אהוד ערב. לדברי עו"ד ברששת, הוא נפגש עם עו"ד ערב, ועם פקידה שטיפלה בעסקה במשרדו, ושמה מירי. לדבריו, במהלך הפגישה "סוכם על מתווה הסכם עם ירון ולא עם ענבל. טיוטות הועברו, כאשר במסגרתם לא היה כלל ויכוח על המרת השמות" (ס' 10 לתצהיר עדותו הראשית של העד). לתצהיר עו"ד ברששת צורפו הודעות הדוא"ל שהוחלפו בינו ובין באי כוחם של התובעת ושל מר שוקרון – עו"ד מירי סטולרו ממשרדו של עו"ד דלויה, ובהמשך עו"ד ערב. מן התכתובת בינו ובין עו"ד ערב, עולה לסברתי, כי אכן היתה הסכמה לביטול ההסכם המקורי, ולעריכת הסכם חדש תחתיו.

כך, בהודעת עו"ד ערב אל עו"ד ברששת, מיום 24.1.10, נאמר: "מצ"ב ההערות להסכם. כמובן שההנחה היא שההסכם יחתם לאחר אישור על העברת הזכויות בחזרה על שם המוכר. כמו כן ביטול הערת האזהרה שנרשמה כבר על שם מרשיי יעשה רק במקביל לרישום ההערה החדשה מכוח ההסכם. מה לגבי הסכם הביטול?".

בהודעת דוא"ל שהעביר עו"ד ברששת אל עו"ד ערב ביום 8.2.10, נאמר, בהתייחס לטיוטת הסכם מתוקן שהועברה אל עו"ד ברששת: "מדובר הלכה למעשה בטיוטת הסכם זהה לאשר הועבר על ידי. הטיוטה מקובלת עלינו. אנו מבקשים רק שמועד הפינוי לא יוקדם לפני חלוף 20 יום ממועד החתימה של ההסכם על מנת לאפשר לנו להתארגן. אנא נסחו הסכם ביטול קצר במסגרתו יצוין מפורשות כי אין ולא יהיו לכל צד טענות האחד כנגד השני בכל הקשור לביטול ההסכם – ובכלל זאת הן טענות הנוגעות לירון ו/או לח"מ".

עובר להעברת ההודעה האמורה, התקבל אצל עו"ד ברששת, מכתב התראה מאת התובעת ומר שוקרון, במסגרתו נטען להפרת ההסכם, בגין אי העברת החזקה בדירה ביום 1.1.10, ובגין אי המצאת אישורים, ונדרש פיצוי בסך 20,000 ₪, וזאת, כאמור שם: "...מבלי לוותר על כל טענה שיש בידי הח"מ נגדך ונגד מרשייך". יודגש, כי במכתב האמור, אין כל זכר, למגעים בין עורכי הדין לעניין עריכת הסכם חדש, כמפורט לעיל.

בהתייחס למכתב זה, נאמר בהודעתו האמורה של עו"ד ברששת אל עו"ד ערב (מיום 8.2.10): "להווי ידוע כי מרשיך פנו אלי ישירות בכתב בו נדרשנו אני ומרשי לשלם להם סך של 20,000 ₪ "וזאת מבלי לוותר על כל טענה שיש בידיהם נגדי ונגד מרשי". אני מבין כי אתה מייצגם - אנא הודע לי האם אלה עומדים על האמור במכתבם ואינם נכונים לחתום על הסכם כאשר דובר – אם לאו. במידה וכן – ציין האם עלי לשגר תגובה אליך או אליהם".

עו"ד ערב השיב לפניה זו, ביום 9.2.10: "מרשתי הודיעה בתגובה כי היא מבקשת תשובה למכתבה לפקס שצויין במכתבה. אבהיר כמבחינה קולגיאלית אין בכוונתי לטפל בהליך בו מועלות טענות אישיות כלפיך".

לפניה זו השיב עו"ד ברששת בו ביום, כדלקמן: "אנא הודע לי בטרם אשוב בתשובה למרשתך – האם מרשיך חוזרים בהם ואינם מוכנים לחתום על טיוטת ההסכם לגביה ניתנה להם תשובה חיובית", ולמחרת, ביום 10.2.10, פנה שוב אל עו"ד ערב, בהודעה אליה צורפה טיוטת הסכם מתוקן, וכן טיוטת הסכם ביטול, המתייחס להסכם המקורי. בהודעה אליה צורפו ההסכמים נאמר: "מצ"ב לבקשתכם טיוטת הסכם ביטול. נא הערותיכם + מועד לחתימה".

להודעותיו האחרונות של עו"ד ברששת, לא התקבל כל מענה, מאת עו"ד ערב, או מאת התובעת, עד הגשת התביעה.

8. גרסת התובעת להסכמה שהתגבשה, בין באי כוח הצדדים, הינה: "ממידע שנמסר לי ע"י עו"ד ערב, הוא קיים פגישה עם עוה"ד בר ששת וסוכם ביניהם, בין היתר כמפורט לעיל וכפי שעוה"ד אודי ערב מסר לי: עוה"ד יערכו הסכם חדש שיהיה מוסכם ע"י הצדדים... לאחר שהצדדים יסכימו על הנוסח החדש, עו"ד בר ששת יגיש בשם הנתבעים בקשה לביטול עסקת המתנה ברשות המיסים... לאחר שעסקת המתנה תבוטל יחתמו הצדדים על הסכם חדש והדירה תימסר ביום 28/02/2010... ויודגש, כי עורכי הדין הגיעו להסכמה ביניהם אך לא היה אישור מפורש ממני על ביטול ההסכם הקודם מאחר והנתבעים לא הציגו את המסמכים של רישום הדירה בכל הרשויות ע"ש ירון ולכן משלא עמדו הנתבעים במוסכם, לא ניתנה הסכמה מפורשת על החוזה החדש בלא התנאים שסוכמו" (ס' 40-41 לכתב התביעה, 42-43 לתצהיר עדותה הראשית של התובעת).

לטענתה, לא עבר אליה מעולם, עד מועד כתיבת תצהיר עדותה הראשית, "...כל הסכם או מסמך או מהלך ממה שהובטח ע"י הנתבעים" (ס' 44 לתצהיר), והיא מבקשת לייחס את הפסקת המו"מ למחדלי הנתבעים או בא כוחם: "בתחילת חודש ינואר 2010 העביר עו"ד אהוד ערב את טיוטת ההסכם המקובלת על הצדדים לעוה"ד בר ששת ואולם, מאותו המועד הנתבעים לא התייחסו למסמך שנשלח ואף לא ענו לכל הפניות שנעשו ע"י עו"ד ערב ו/או מי מטעמו. כל ניסיונותיו של עוה"ד אהוד ערב ו/או מי מטעם משרדו וכן נסיונות שלי ושל אייל ליצור קשר עם עוה"ד בר ששת ועם ירון לא צלחו" (ס' 45 לתצהיר).

9. קשה ליישב, בין גרסתה האמורה של התובעת, ובין התכתובת בין ב"כ הצדדים, המעלה, כי ב"כ הצדדים החליפו ביניהם טיוטות של ההסכם החדש, אשר פרטיו היו, ככל הנראה, מוסכמים כבר באותה עת, על שני הצדדים, וכי שני הצדדים הסכימו לביטול ההסכם, גם אם הסכם ביטול פורמלי, לא נחתם בסופו של יום.

מעבר לאמור, בניגוד לגרסתה של התובעת לעניין זה, מעלה התכתובת, כי דווקא התובעת היא שניתקה את הקשר עם עו"ד ברששת, בכך שלא השיבה לפנייתו מיום 10.2.10, לאחר שפיטרה את עו"ד ערב.

כאשר נשאלה בחקירתה הנגדית, האם לא עודכנה ע"י עו"ד ערב, בדבר טיוטות ההסכם החדש והסכם הביטול, השיבה: "...שוחחתי מספר פעמים עם עו"ד ערב שאמר לי שעו"ד ברששת לא חזר אלו ואין לו תשובות עדיין. אפשר לראות את זה מהתאריכים של המיילים. עו"ד ערב פנה אל עו"ד ברששת ב- 24.1.10, ועו"ד ברששת הסיר ב- 8.2.10 לאחר ששלחתי את המכתב להשגה.

לשאלה מדוע כאשר ב- 10.2.10 מועברות טיוטות ההסכמים, הן לא נחתמות, אני משיבה שלא עבר המסמך המרכזי שלו חיכינו שזאת העברת הזכויות בין ענבל לירון. לא הייתי חותמת על הסכם אחר" (עמ' 28 לפרו', ש' 1-6).

כך, עומדת גרסת הנתבעים, כפי שפורטה בעדויות הנתבע ועו"ד ברששת, ונתמכה במידת מה בתכתובת שבין עורכי הדין, מול גרסת התובעת, כעולה מעדותה, אשר מהווה – לעניין הסיבות לניתוק הקשר בין הצדדים – עדות יחידה של בעל דין. לחובת התובעת, יש לזקוף הימנעותה מהעדת מר שוקרון, עו"ד סטולרו, עו"ד ערב והפקידה, גב' מירי ממשרדו, ובנסיבות, סבורני כי יש לייחס למחדליה האמורים משקל רב במאזן הראיות –

עדותו של מר שוקרון נדרשה, נוכח גרסת הנתבעים, לפיה התובעת ומר שוקרון יחד, נתנו הסכמתם לביטול ההסכם ולהתקשרות בהסכם חדש תחתיו, בשים לב לדברי עו"ד ברששת בחקירתו: "הבנתי מירון שהוא סיכם את הדברים ישירות עם אייל שוקרון". כמו כן, אילו העיד מר שוקרון, ניתן היה לחקור אותו, לעניין ההתרחשויות במהלך חודשים ינואר ופברואר 2010, התקופה בה התנהל המו"מ בין הצדדים, באמצעות עורכי דינם, ולסיבות להפסקת הקשר בין הצדדים.

עדותה של עו"ד סטולרו נדרשה, על פני הדברים, נוכח עדותו של עו"ד ברששת, לפיה אישרה עו"ד סטולרו, כי התובעת ומר שוקרון הסכימו לבטל את ההסכם: "...הודיע לי ירון כי פנה לשוקרון וביקש כי ההסכם יערך עימו ולא עם ענבל וכי אלה נתנו הסכמתם. בשים לב לכך פניתי למשרד בא כוחם של שוקרון עו"ד דלויה – שוחחתי עם עו"ד סטולרו אשר הייתה מודעת לעניין...".

עדותם של עו"ד ערב ושל הפקידה אשר טיפלה בעניין במשרדו – הגב' מירי, נדרשה, הן נוכח עדותו של עו"ד ברששת, לעניין ההסכמות עמו, הן ביחס לתוכן ההודעות שצוטטו לעיל, הן לעניין ידיעת התובעת, על הטיוטות שהועברו ביום 10.2.10, והן ביחס להסכמתה למתווה שהתגבש בין עורכי הדין, נוכח טענתה (בס' 43 לתצהירה), לפיה: "עורכי הדין הגיעו להסכמה ביניהם אך לא היה אישור מפורש ממני על ביטול ההסכם הקודם מאחר והנתבעים לא הציגו את המסמכים של רישום הדירה בכל הרשויות ע"ש ירון...".

גרסת הנתבעים נתמכת, נסיבתית, גם בעובדה, כי בכל הזמן שחלף מאז חתימת ההסכם, ועד הגשת התביעה (וגם לאחר מכן), לא דיווחו התובעת, שהינה כאמור עו"ד במקצועה, או מי מעורכי הדין שייצגו אותה במהלך התקופה, על העסקה, לרשות המיסים. זאת, על אף שהתובעת אישרה בחקירתה, כי היתה מודעת לחובה לדווח על עסקה במקרקעין לרשות המיסים, תוך תקופה של 50 ימים – נכון למועד חתימת ההסכם (עמ' 24 לפרו', ש' 29). הימנעותה מדיווח, עולה בקנה אחד עם טענת הנתבעים, לפיה בוטל ההסכם בהסכמה, והצדדים הסכימו להתקשר בהסכם חדש.

יש ליתן את הדעת, גם לעובדה, כי בכל התקופה בה היתה מיוצגת ע"י עורכי דין, עובר להגשת התביעה, לא טען מי מעורכי דינה, במסגרת ההתכתבות שהוגשה, כי הנתבעים הפרו את ההסכם.

קושי משמעותי נוסף בעמדתה של התובעת, הינו טענתה בדבר הפרת ההסכם, באי מסירת החזקה בדירה. זאת, כאשר העברת החזקה מותנית, כמפורט בס' 5 להסכם, בתשלום מלוא התמורה, וכאשר עובר למועד הרלוונטי – 1.1.10 – ולמעשה, עד היום – לא שילמה התובעת סכום כלשהו, על חשבון התמורה. התובעת טענה, כי לא הגיע עדיין, המועד לתשלום התמורה, משום שלא הומצאו לידיה, מכתבי כוונות של הבנק (שהמצאתם הינה תנאי לתשלום הראשון), וכן אישורים שונים, ובהם אישור משרד מס שבח (שהמצאתם הינה תנאי לתשלום יתרת התמורה), אלא שעמדתה זו, תמוהה ממש, שהרי, הדיווח לבנק למשכנתאות הושהה, נוכח המגעים בין הצדדים לעניין ההסכם החדש, ואילו אישור מס שבח, לא יכול היה כמובן להינתן, משום שהעסקה לא דווחה כלל למשרדי מס שבח, ע"י התובעת או ע"י מי מעורכי הדין שייצגו אותה, במהלך התקופה הרלוונטית. לא מצאתי הסבר העשוי להניח את הדעת לעניין זה, בעדותה של התובעת.

נוכח המפורט לעיל, סבורני, כי נכון להעדיף את גרסת הנתבעים, בדבר ההסכמה לביטול ההסכם, וביחס לניתוק הקשר בין הצדדים, וזניחת העניין ע"י התובעת, אשר לא השיבה לפניית עו"ד ברששת מיום 10.2.10, ונמנעה מלחתום על הטיוטות, אשר נערכו בהתאם להסכמת הצדדים, באמצעות באי כוחם דאז.

מכאן, כי ההסכם בוטל, ולא הופר ע"י הנתבעים, ועל כן, יש לדחות את התביעה, הן לעניין סעד האכיפה, והן לעניין הפיצויים.

משכך, מתייתר הדיון, בטענה החלופית של הנתבעים, לפיה אכיפה לא תהא צודקת בנסיבות העניין.

10. לפיכך, נדחית התביעה.

בנסיבות העניין, ונוכח היקף ההתדיינות בפועל, תשלם התובעת לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 14,160 ₪ (12,000 ₪ בתוספת מע"מ), וכן הוצאות המשפט בסך 3,000 ₪.

ניתן היום, ז' אדר תשע"ה, 26 פברואר 2015, בהעדר הצדדים.