פסק דין

בפני בקשת חייב להכרזתו כפושט רגל.

חוות דעת המנהל המיוחד מיום 3/11/11 –

ביום 3/10/10 ניתן צו כינוס לנכסי החייב, על פי בקשתו, בגין חובות מוצהרים בסך של 2.4 מיליון ₪ ל – 16 נושים. נגד החייב הוגשו תביעות חוב בסך 915,310 ₪, מתוכם 32,562 ₪ בדין קדימה. [נפלה טעות בסכום תביעות החוב. הסכום הנכון הוא מעל 10 מיליון ₪, כפי שתיקן המנהל המיוחד בהמשך, כפי שיפורט].

החייב מסר בחקירתו כי החל לעבוד בעסקי בנייה בחברה בבעלות אביו בתחילת שנות ה- 90, שם שימש כסמנכ"ל. עקב קשיים פוטר.

בתחילת 2006 הקים חברה ובסוף שנת 2007 רכש את גרעין השליטה בחברה נוספת. בשנת 2008 הוגבל חשבונה של אחת החברות שבבעלות החייב והוגבלו גם חשבונותיו הפרטיים.

ביום 7/1/10 הגיש החייב בקשה ללשכת ההוצל"פ בת"א להכרזתו כחייב מוגבל, ולאחר מכן פנה להליך של פש"ר.

החייב ציין כי הוא פועל כל העת על מנת לצמצם את היקף חובותיו ואף שילם לנושיו סכומי כסף לא מבוטלים. כמו כן, מתנהלים הליכים שונים במסגרת תביעות שהוגשו לבית המשפט, גם בעניינו של החייב וגם בעניין החברות שבבעלותו.

על דירת החייב רובצת משכנתא והוא משלם תשלום חודשי בסך כ – 3,500 ₪ לחודש.

המנהל המיוחד מציין כי על אף שציין בפני החייב כי הדוחות שצירף לבקשתו הינם חלקיים ומקוטעים, ואף שהחייב התחייב להשלימם, הוא לא עשה כן. מחדל זה מקשה על המנהל המיוחד להתחקות אחר אופן יצירת החובות ולבחון האם אכן נוצרו בתום לב. מכל מקום, מהמסמכים ומהנתונים החלקיים שהוצגו, עולות אינדיקציות לחוסר תום לב בפעילות החברות.

בשנת 2008 משך החייב משכורת מאחת החברות שבבעלותו בסך של 38,000 ₪ לחודש, על אף שהצהיר כי משכורתו עומדת על סך 15,000 ₪ נטו בלבד. החייב טען כי ההפרש נובע מההבדל בין ברוטו לנטו, מתשלומים נלווים וכוללת תשלום הוצאות רכב, וזאת למרות שהנלווים מופיעים בדוח נפרד של החברה. המנהל המיוחד סבור שמדובר במשכורת בלתי סבירה לחברה בקשיים.

החייב הצהיר כי בשנת 2007 רכש רכב יוקרתי מסוג מרצדס בעלות של כ- 200,000 ₪. הדבר מעיד על התנהלות פזרנית וחסרת תום לב ואיננה עולה בקנה אחד עם טענות בדבר קשיים כלכליים. החייב לא הרים את הנטל המוטל עליו להראות שחובותיו נוצרו בתום לב, ואף קיימות אינדיקציות המצביעות על חוסר תום לב בפועל ביצירת החובות.

החייב מנהל במסווה, עסק הרשום על שם בנו, ואיננו מדווח על הכנסותיו ורכושו. שיתוף הפעולה עם המנהל המיוחד חלקי בלבד, לא המציא מסמכים שנדרש והשלמות.

המנהל המיוחד מתנגד להכרזה, אך ציין כי ניתן יהא לשוב ולשקול את הבקשה אם החייב יסיר את מחדליו וימסור את הפרטים והמסמכים הנדרשים. כמו כן, ביקש המנהל המיוחד להעלות את התשלום החודשי ולהעמידו על סך של 2,500 ₪, גם לאור העלמת מקורות ההכנסה המוסווים אצל בנו של החייב.

הנושה – "יסודות ח.פ." הגיש בקשה לביטול צו הכינוס, בטענה שהחייב הסתיר מבית המשפט את עובדת ניהולו של הליך המתנהל בבית משפט השלום בחיפה, במסגרתו ניתן פס"ד נגד החייב על סך 1.5 מיליון ₪, שם התייצב החייב לדיונים וכשבועיים לאחר הדיון שנערך ביום 7/6/10 הגיש החייב כאן את הבקשה לצו כינוס ולהכרזה [תיק בית משפט השלום חיפה, 5516/07]. לאחר פסה"ד הגיש החייב, באמצעות בא כוחו, בקשה לביטול פסה"ד שניתן בהעדר החייב ביום 28/10/10.

הכנ"ר והמנהל המיוחד התנגדו לבקשה, למרות הפגם שבאי דיווח וסברו כי למרות הפגם, אין להטיל סנקציה חריפה של ביטול צו הכינוס. התביעה המקורית בבית המשפט בחיפה היתה על סך 54,000 ₪ ופסק הדין שניתן בהעדר היה על סך 1.5 מיליון ₪.

ב"כ הכנ"ר ציין כי בינתיים סך תביעות החוב נגד החייב עומד על יותר מ – 10 מיליון ₪, כשסכום זה כולל את תביעת החוב בעניןי פסה"ד של בית המשפט בחיפה.

הנושה "יסודות" הגיש תביעת חוב על סך כ – 885,000 ₪.

ב"כ החייב טען כי הבקשה לביטול צו הכינוס נובעת מנקמנות וכי בינתיים תביעות החוב קטנו באופן משמעותי.

בהחלטה מיום 23/9/11 נדחתה בקשת הנושה.

חוות דעת משלימה מטעם המנהל המיוחד מיום 21/11/11 –

המנהל המיוחד ביקש לתקן טעות שנפלה בחוות הדעת הראשונה בעניין סכום תביעות החוב. סכום תביעות החוב שהוגשו עולה על 10 מיליון ₪.

עוד ציין המנהל המיוחד כי התברר לו כי החייב לא אמר אמת כשנחקר על ידי המנהל המיוחד. החייב הצהיר בחקירתו כי הוא מועסק על ידי קבלן בשם "אביבים", כמנהל עבודה באתר בניה בחולון, וכי גם אשתו הועסקה אצל אותו קבלן, בניהול חשבונות, באופן לא רציף ולפי הצורך, אך סיימה את עבודתה לאחר תקופה קצרה כי לא השתלם לה. בתשובה לשאלה האם קיים קשר בין החייב או מי מטעמו לבין הקבלן, השיב "אני רק עובד וזה הכל". ואולם, התברר כי "אביבים" הינה עסק של בנו של החייב – רביע ג'בארין, שגילו 21. מסקנה זו עולה מתלושי המשכורת שהונפקו לחייב ולאשתו ומההסכם בין בנו של החייב לבית חברת "יפים פרידמן".

המנהל המיוחד סבור כי "אביבים" הינה למעשה עסק של החייב עצמו, שכן לא סביר כי בנו שגילו 21 מנהל עסק שכזה, בתחום הבניה וכל הניסיון והקשרים הרלוונטיים הינם של החייב עצמו. מה עוד שחברת "יפים פרידמן" שהתקשרה בהסכם עם "אביבים" היתה בקשרים עסקיים קודם לכן, עם החברות שבבעלות החייב.

המנהל המיוחד יזם חקירה נוספת שנערכה ביום 16/11/11 בה מסר בנו של החייב מסמכים הנוגעים לעסק "אביבים" הרשום על שמו וכן הסכם מעודכן מיום 1/9/11 עם חברת "יפים פרידמן" וכן מסמכים נוספים.

מהחקירה הנוספת מסיק המנהל המיוחד כי בנו של החייב הוא "איש קש" המהווה מסווה לפעילות עסקית של החייב מול הקבלן "יפים פרידמן", בזמן היותו של החייב תחת הגנת צו הכינוס, מבלי שפעילות עסקית זו דווחה ואושרה כנדרש לידי המנהל המיוחד, הכנ"ר ובית המשפט תוך העלמת הכנסות אלה מעיני הנושים באופן המהווה חוסר תום לב וניצול לרעה של ההליך. המנהל המיוחד מבסס מסקנתו זו, בין היתר, מהסתירות בין דברי החייב בחקירתו לבין דברי בנו בנוגע לתפקידו של הבן בניהול העסק ועובדות נוספות, כמפורט בסעיף 9 לחוות הדעת : הבן דיווח כי הוא מתעסק רק בהכנת דוחות לרשויות המס ולרואה החשבון, עבודה הנעשית אך ורק במשרד הממוקם באותו בית בו מתגורר החייב יחד עם בנו.

כל ניהול הפרויקט מתנהל בלעדית על ידי החייב, ללא כל מעורבות או פיקוח של הבן. החייב ממשיך לנסוע ברכב צמוד ששוויו 200,000 ₪. הבן העיד כי הקשר עם חברת "יפים פרידמן" נעשה על ידי אביו – החייב, כולל המו"מ הכספי, וזאת לנוכח היכרות עסקית עם החברות שבבעלותו. בנו של החייב למד בשנים האחרונות ראיית חשבון והתחיל ללמוד לימודי משפטים והטענה כי הוא מנהל את עסקי הבנייה באופן עצמאי הינה מלאכותית ולא סבירה.

לאור האמור מתנגד המנהל המיוחד להכרזת החייב כפושט רגל.

הכנ"ר הגיש הודעה מטעמו בה הוא מציין כי דוחות החקירה שערך המנהל המיוחד המצורפים לחוות הדעת המקורית ולחוות הדעת המשלימה מפורטים דיים ומהם ניתן ללמוד על התנהלות נעדרת תום לב באופן מובהק, גם ביצירת החובות וגם בהתנהלות במהלך ניהול ההליך. על כן, מתנגד הכנ"ר "בכל תוקף" להכרזת החייב ומתנגד לאפשר לחייב לבצע מקצה שיפורים על מנת "להלבין" התנהלות נעדרת תום לב, לכן יש לדחות את בקשת החייב לאלתר.

הנושה – "יסודות" מתנגד גם כן להכרזה. הנושה מציין כי גם הכנ"ר וגם המנהל המיוחד השתכנעו שהתנהלות החייב מחוסרת תום לב ומהווה שימוש לרעה בהליכי בית המשפט ועל כן, הם מתנגדים באופן נחרץ להכרזה. הדיון בבקשת החייב לביטול פסה"ד שניתן בהעדר בבית המשפט בחיפה, נדחה לבקשת החייב.

תגובת החייב –

החייב טוען כי נקלע לחובות כתוצאה מכשלון עסקי בלבד. החובות הם חובות של החברות שהיו בבעלותו, ושנוצרו מעיכוב כספים שמגיעים לחברות מגורמים שונים, ביניהם עיריית אלעד.

לבקשת החייב, אפשר בית המשפט לחייב ולחברות להמשיך הליך בוררות שהם מנהלים מול עיריית אלעד, בתביעה ובתביעה שכנגד. ישנו סיכוי גדול שיתקבלו כספים.

החייב טוען כי הופנה לנהל הליך פש"ר כשביקש להכריז עליו כחייב מוגבל באמצעים כשנפתחו נגדו 16 תיקי הוצל"פ על סך 2-4 מיליון ₪. החייב נרשם בלשכת התעסוקה כדי למצוא עבודה המתאימה לכישוריו, אך לא מצא עבודה בכל מהלך 2010.

בסוף 2010 החליט בנו רביע לפתוח עסק עצמאי לניהול פרויקטים, לאחר שהבין כי שני דודיו מנהלים עסקים דומים ומצליחים. הבן פתח את העסק בשנת 2011 ובסמוך לכך התקשר עם חברת "יפים פרידמן בע"מ" לניהול ופיקוח על פרויקטים. הבן נעזר בשירותי אביו - החייב והעסיק אותו כשכיר בתפקיד מנהל עבודה מוסמך ורשם את הפרויקט על שמו בהתאם לדרישת המזמין בשים לב שלבנו של החייב אין הסמכה מתאימה. עוד לפני חקירתו על ידי המנהל המיוחד, יזם החייב פגישה כדי לעדכן אותו על ההתפתחויות במצבו ותחילת עבודתו.

הליכי הבוררות מצויים בשלב מתקדם, יש סיכוי טוב שתביעתו של החייב ושל החברות מול עיריית אלעד, תתקבל, ויהא בכך להקטין את סכום החוב של בנק מרכנתיל דיסקונט שהוא נושה מובטח ושלטובתו שעבוד על זכויות החברות בפרויקטים. בנק מרכנתיל דיסקונט הסכים להקטין את סכום תביעת החוב שלו ל – 18% בלבד מהסכום המקורי של תביעת החוב. על כן, ביקש החייב לדחות את ההכרעה בבקשתו להכריזו כפושט רגל עד לסיום הליך הבוררות.

לעניין תביעות החוב, הסכום בו נקב המנהל המיוחד – תביעות חוב בסך 10 מיליון ₪ איננו מעודכן ואיננו מצוין, בשים לב שתביעת החוב של בנק מרכנתיל הוקטנה מ – 4 מיליון ל – 725 אש"ח. עיקר החובות הן של החברות שלגביהן נתן החייב ערבויות. סכום החוב לשני נושים נוספים : "י.לרר" ו"יסודות" איננו מבוסס ובסופו של דבר יופחת מתביעת החוב. גם הסיכוי לאישור תביעות חוב נוספות הינו אפסי.

ב"כ החייב סבור כי סכום החובות "האמיתי" עומד על סך של 2 מיליון ₪ בלבד ולא 10 מיליון. החייב פעל בתום לב מוחלט ביצירת החובות וגם במהלך ניהול ההליך.

בדיון שנערך ביום 28/11/11 קבעתי כי נראית לי עמדתם של המנהל המיוחד ושל הכנ"ר כעמדה מבוססת. התנהלות החייב הינה בעייתית ונגועה בחוסר תום לב.

עוד קבעתי כי היה מקום לקבל את בקשת המנהל המיוחד והכנ"ר, אליה הצטרפו מס' נושים ולדחות את בקשת החייב להכרזה.

ואולם, מאחר וב"כ החייב הודיע כי בכוונתו להציע הסדר שיש סיכוי שיתקבל על ידי הרוב הנדרש של הנושים, יש לתת הזדמנות נאותה לחייב להציע הסדר אף על פי שהסיכוי לכך נראה קלוש, ועל כן, יש לדחות את ההכרעה והדיון ליום 20/6/12. צו התשלומים הועלה לסך של 10,000 ₪, לאחר שקבעתי שההכנסה העומדת בפועל לרשות החייב גבוהה בהרבה מזו שעליה הצהיר וכי הכנסתו מאפשרת לו להפריש סך של 10,000 ₪ מדי חודש לקופת הכנ"ר.

עוד צוין בהחלטה כי ככל שלא ישולם תשלום כלשהו במועדו, וככל שתיעשה פניה לבית משפט על ידי הכנ"ר ו/או המנהל המיוחד ו/או מי מהנושים תינתן החלטה בבקשת החייב להכרזה עוד קודם למועד הדיון.

בקשה שהגיש החייב לעיון חוזר ולהקטנת צו התשלומים נדחתה בהחלטה מיום 3/1/12.

ב"כ הכנ"ר הגיש ביום 19/2/12 הודעה ובקשה בה ציין כי החייב איננו ממלא אחר החלטת בית המשפט ולא הפקיד את הסכום שחויב בו. לכן, הוא מבקש לדחות את בקשת החייב להכרזתו כפושט רגל ולבטל את צו הכינוס. לבקשה הצטרפו גם חלק מהנושים.

על מנת לאפשר לחייב שהות נוספת להסיר את מחדליו, קבעתי שהבקשה תידון במועד הנדחה שנקבע לדיון.

בדיון שנערך ביום 20/6/12, ציין המנהל המיוחד שהחייב איננו מקיים את החלטת בית המשפט, הוא מתעלם מההחלטה וממשיך לשלם סך של 2,000 ₪ לחודש במקום 10,000 ₪ שחויב.

המנהל המיוחד מציין כי הסכום נקבע לאור הנתונים שהובאו בפני בית המשפט וגם אם נניח שהכנסת החייב לא גדלה, בשיעור נוסף, עדיין יש לזקוף את הכנסת הבן כהכנסה של החייב.

אשתו של החייב התחילה לעבוד תמורת שכר של 2,500 ₪. החייב עצמו מדווח על הכנסה דו חודשית בסך 30,500 ₪ וכן מדווח על סכום זהה של הוצאות. אין הצדקה שהחייב יממן את הליכי הבוררות של החברות בסכום של כ – 3,000 ₪ לחודש. דוחות חודשיים הוגשו עד לחודש פברואר.

החייב לא הכחיש כי איננו עומד בצו התשלומים ואינו ממלא אחר החלטות בית המשפט.

הכנ"ר סבור כי לאור קביעת בית המשפט שהחייב לא שכנע כי יצר את החובות בתום לב, אין מקום להכרזה, אלא אם יגיש הצעת הסדר. סך תביעות החוב הינו כ – 11 מיליון ₪. בקופת הפש"ר נצבר סכום של 10,000 ₪ המהווה 0.1% דיבידנד, לפיכך הצטרף הכנ"ר לעמדת המנהל המיוחד.

ב"כ החייב טען כי חיובו של החייב בתשלום סך של 10,000 ₪ לחודש התבסס על נתונים שגויים שמסר המנהל המיוחד.

ב"כ הנושים שהתייצבו, הצטרפו לעמדת המנהל המיוחד המתנגדת להכרזה.

אני סבור כי לאור התנהלותו של החייב שאיננו ממלא אחר הוראות בית משפט, למרות ההזדמנות שניתנה לו, הגיעה העת להחליט בבקשת החייב להכרזה.

החייב לא הגיש כל הצעת הסדר. לא נמסרה כל הודעה לבית המשפט בעניין הליך הבוררות, שעל פי טענת ב"כ החייב, לפני כשנה היה בעיצומו. מטיעוני ב"כ החייב ניתן היה להבין שמדובר בפרק זמן קצר עד למתן הכרעה בבוררות ועל כן, התבקשה דחייה והדיון בתיק נדחה לחודש 06/12, אלא שמאז חלפו עוד 6 חודשים ואין כל חדש בעניין הבוררות.

מה גם שנראה לי שגם לו היה מסתיים הליך הבוררות לטובת החייב והחברות, הרי שהכספים שהיו מתקבלים, בהנחה שתביעתו של החייב תתקבל והתביעה שכנגד שהוגשה נגדו באותו הליך, תדחה, כספים אלה משועבדים לטובת בנק מרכנתיל דיסקונט ולא מיועדים לתשלום לשאר הנושים.

גם אם נפחית מתביעות החוב את תביעת החוב של בנק מרכנתיל דיסקונט במלואה, עדיין מדובר בחובות במיליונים רבים של ₪ כשהחייב לא מציע כל הסדר ממשי לתשלום ולו חלקי של החובות.

הנטל להוכיח כי יצירת החובות היתה בתום לב חלה על החייב. החייב לא עמד בנטל זה.

התנהלותו של החייב מעידה שהוא שב ויצר חובות כשהוא ממשיך לנהל עסקים, בתחילה על שמו ואח"כ על שם בנו. החייב לא שיתף פעולה מלא עם המנהל המיוחד. נמצאו סתירות בהצהרתו לעומת חקירתו. לא מילא אחר הוראות צו הכינוס במשך תקופה ארוכה.

חייב שאיננו מ שתף פעולה באופן מלא עם המנהל המיוחד, ואינו מוסר את הפרטים והמסמכים שנדרשו ממנו, ייחשב לחייב חסר תום לב.

החייב לא ניצל במשך תקופה ארוכה מאוד את פוטנציאל ההשתכרות, עד אשר נפתח העסק על שם בנו.

ההחלטה אם לקבל או לדחות בקשה להכרזה הינה תוצאה של שקלול כלל הנסיבות והתאמת כלל השיקולים למקרה הספציפי.

ההכרעה בבקשת חייב להכרזתו כפושט רגל, אינה על פי כללים מופשטים, אלא צריכה להתקבל על יסוד הנתונים הקונקרטיים שבכל מקרה ומקרה. המושג "תום לב" בהקשר זה הינו מושג רחב שיכול לכסות סוגים שונים של התנהגויות. שאלת תום הלב אכן צריכה להיבחן ביחס לשתי תקופות, האחת לפני הגשת הבקשה לבית המשפט והשנייה, לאחר הגשתה.

שוכנעתי כי התנהלותו של החייב הינה התנהלות מתחמקת. החייב לא שיתף פעולה באופן מלא עם המנהל המיוחד, מסר למנהל המיוחד נתונים שיש בהם כדי להטעות.

הליך הפש"ר הינו הליך אזרחי בו העובדות נקבעות על פי מאזן ההסתברות ובהתחשב בשאלה על מי מוטל נטל ההוכחה.

נפסק, לא אחת, כי הנטל להוכיח תום לב מונח על כתפו של החייב ובנטל זה החייב דנן לא עמד.

החייב מנסה להסתתר אחרי אישיותו של בנו שאין לו כל נגיעה לעסקי הבניין. הוא סטודנט שלמד ראיית חשבון ולומד כיום משפטים, בגיל 21, חסר כל ניסיון או הכשרה בתחום הבניין. בנו של החייב מתגורר בביתו של החייב יחד עימו והמשרד של העסק שרשום על שם בנו של החייב מנוהל מתוך ביתו. בנו של החייב משמש כסות חיצונית לפעילותו של החייב.

המנהל המיוחד היה רשאי, לאור הנתונים שנחשפו בפניו, להגיע למסקנה שהחייב לא עמד בנטל להוכיח תום לב ושהחייב לא מסר לו את מלוא העובדות גם באשר להתנהלות, לעיסוק ולהכנסות.

החייב איננו מקיים את החלטת בית המשפט. איננו משלם את התשלומים החודשיים.

התמונה המצטברת ממכלול הנתונים הינה שהחייב איננו מתנהל בתום לב, ועל כן, אין הוא זכאי להגנת הפקודה.

הסבריו של החייב לא שכנעו.

יש לצפות מחייב המבקש לכסות תחת הגנת הפקודה כי יקפיד למלא אחר הוראות בית המשפט וכי התנהלותו במהלך ניהול ההליך תהא תמת לב. לא כך נהג החייב.

סעיף 18ג(ג) לפקודה קובע כי חייב שאיננו מוסר מידע או מסמכים לפי דרישת הכנ"ר [ו/או המנהל המיוחד], רשאי בית המשפט, לאחר שנתן הזדמנות לחייב לטעון טענותיו, לדחות את בקשתו להכריזו ולבטל את צו הכינוס ואת עיכוב ההליכים.

התנהלותו של החייב איננה מותירה ברירה, אלא לדחות את בקשתו להכרזה וכך אני מורה.

כמו כן, אני מורה על ביטול צו הכינוס על כל הוראותיו.

אני מאשר לכנ"ר להעביר את יתרת הכספים, לאחר תשלום שכ"ט והוצאות המנהל המיוחד והכנ"ר ללשכת ההוצל"פ חיפה לצורך חלוקת יתרת הכספים בתיקי ההוצל"פ השונים המתנהלים נגד החייב ו/או לפעול על פי כל הוראה שניתנה או תינתן כדין בעניין הכספים.

ניתן היום, כ"ז כסלו תשע"ג, 11 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.

יוסף בן-חמו, שופט
רשם בית המשפט המחוזי - נצרת