בפני תובענה כספית לתשלום סך של 201,150 ₪, בגין נזקים שנגרמו עקב הפרת הסכם.

התובעת היא חברה העוסקת בהפקת אירועים ומתן שירותי מוסיקה לאירועים מסחריים ופרטיים, לרבות ייצוג אומנים והפקות אומנים בארץ ובחו"ל (להלן – החברה או הנתבעת). הנתבע עוסק במתן שירותי מוסיקה כ"תקליטן" (d.j.).

הצדדים התקשרו ביניהם בהסכם בו נקבע, בין היתר, כי התובעת תפרסם ותשווק את הנתבע כתקליטן ואילו הנתבע ישמש כתקליטן באירועים שתספק לו התובעת (להלן –ההסכם). ההסכם מסדיר את משך ההתקשרות ואת חלוקת העבודה והרווחים.

לטענת התובעת בכתב התביעה, הנתבע הפר את ההסכם ובכך הסב לה נזקים שונים. לטענתה, נגרמו לה הוצאות פרסום ושיווק בסך 30,000 ₪, בין היתר בשל הצורך בשינוי הפרסומים. עוד טוענת התובעת, שנגרם לה הפסד הכנסות עתידי בסך 121,150 ₪. כמו כן, לטענתה, שמה הטוב ניזוק והמוניטין שלה נפגע, משום שזמן קצר יחסית לאחר פרסום ההתקשורת בין הצדדים, נאלצה להודיע ללקוחותיה על סיום פעילות הנתבע. נזק זה נאמד על ידה בסך של 50,000 ₪.

מנגד טוען הנתבע בכתב ההגנה, שדווקא התובעת היא זו שהפרה את תנאי ההסכם כלפיו, זאת בלא שניתנה לו הודעה על ביטול ההסכם. לטענתו, הוא נאלץ לעמוד בהתחייבויותיו כלפי התובעת, הגם שתנאי ההסכם היו בלתי סבירים, הגבילו מאד את יכולת ההשתכרות שלו וחרף בקשותיו לביטול ההסכם. הנתבע מסתייג מהנזקים אליהם הפנתה התובעת. בתוך כך מציין הנתבע, כי התובעת לא הוציאה הוצאות פרסום, למעט "השקעה" בכרטיס ביקור. עוד טוען הנתבע, כי התובעת חייבת לו תשלום, עבור אחד האירועים שקיים.

דיון

ההסכם בין הצדדים המכונה "סיכום שיתוף פעולה", נחתם ביום 12.2.2008. להלן סעיפי ההסכם הרלוונטיים:

1. חברת פדי מוסיקה הפקות ואירועים (1998) בע"מ ('פדי') תייצג התקליטן (d.j.) שי סימון ת.ז. _______ (להלן: 'התקליטן') באופן בלעדי, למעט הופעות בבארים ומסיבות כיתה בבתים עד סכום של 1,500 ₪ שאותם התקליטן יכול לעשות באופן עצמאי וללא העברת כל תשלום לפדי. בעניין זה חשוב לציין כי כל התאריכים יתואמו עם פדי מראש על מנת למנוע מצב של כפילות אירועים.
2. זכות השיווק הבלעדית כוללת בין היתר, שיווק כל הופעה של התקליטן לבדו ו/או בשיתוף אחרים בכל ארוע שהוא ובכלל זה אירועים עסקיים ואירועים פרטיים, לרבות חתונה, בר מצווה, מסיבות, הופעות במועדונים, בארים וכיוב'. למעט אירועים המצוינים בסעיף 1 (להלן: 'הופעה' ו/או 'הופעות') כאשר התקליטן מתחייב להעביר ולהפנות את כל הפניות אליו ולבצעם באמצעות פדי (להלן: 'זכות השיווק').

...

6. בגין קיום הופעות על פי ההזמנות יהא התקליטן זכאי לתשלום הסכומים המפורטים להלן:

6.1 עבור אירועים בהם פדי גבה סך של עד 2,500 ₪ + מע"מ יקבל התקליטן סך של 800 ₪ +מע"מ.

6.2 עבור אירועים בהם פדי גבה סך העולה על 2,501 ₪ + מע"מ ועד 2,999 ₪ יקבל התקליטן סך של 900 ₪ + מע"מ.

6.3 עבור אירועים בהם פדי גבה סך העולה על 3,000 ₪ + מע"מ ועד 3,999 ₪ יקבל התקליטן סך של 1,100 ₪ + מע"מ (ובתנאי שלא חושבה עלות נסיעה ובתנאי שאין כפילות בונוס).

6.4 עבור אירועים בהם פדי גבה סך העולה על 4,000 ₪ + מע"מ – בנוסף לסכום המפורט בסעיף 6.3 לעיל יתחלקו הצדדים בחלקים שווים (50:50) בתמורה שתתקבל בפועל מעל 4,000 ₪.

6.5 עבור לקוחות שהגיעו למשרד דרך התקליטן (הכוונה ללקוחות שפנו ישירות לתקליטן והם לקוחותיו מלפני הצטרפות התקליטן לחב' פדי ואינם לקוחות של פדי) יהיה התחשיב כדלקמן: 1,200 ₪ + מע"מ הינן הוצאות תפעול של פדי וישולמו לפדי. לאחריהם ישולם שכר התקליטן כפי שמופיע בסעיף 6 (סך של בין 800-1000 ₪ + מע"מ) והיתרה תחולק 55% לפדי ו-45% לתקליטן. (בחלק שמעל 4000 ₪ + מע"מ יחולק 50%-50%) סעיף זה יהיה בר תוקף בארועים שיסגרו מעל 2500 ₪ + מע"מ.

9. זכות השיווק והייצוג הבלעדיים הינם לתקופה של 24 חודשים + 12 חודשים אופציה. למען הסר ספק, יובהר כי פדי ישווק את התקליטן עד לסיום התקופה הנ"ל, אך רשאי לקבוע מועדי הופעות לתאריכים מאוחרים למועד סיום ההסכם.

הצדדים חלוקים בשאלת הנוסח הסופי של ההסכם. לטענת התובעת, ההסכם התקף הוא ת/1 ואילו לטענת הנתבע, ההסכם התקף הוא נ/1. למעשה, השוני המשמעותי בין נ/1 ל-ת/1 הוא התוספת, בכתב יד, לצד סעיף 1. התוספת מציינת, כי הייצוג הבלעדי של התובעת, נסוג מפני "ארועים קטנים משפחה", זאת עד לסכום של 1,500 ₪. הנתבע נשאל על כך בחקירתו הנגדית:

ש. תאשר לי שליד התוספת שנעשתה בכתב ידך אין חתימות לא שלך ולא של פדי?

ת. אין חתימה ליד התוספת וגם אין חתימה ליד המחיקות. ....

ש. אני אומר לך שהתוספת שהוספת בכתב יד סמוך לסעיף 1 נעשתה בשלב הרבה יותר מאוחר, לקראת הגשת ההגנה שלך?

ת. שקר וכזב.

ש. אני מציג בפניך את ההסכם המקורי של התובעת, אתה רואה תוספת כלשהיא בסמוך לסעיף 1 או 2?

ת. אני לא רואה את התוספת כאן, כי בעת חתימת ההסכם הייתי כל כך רציתי לחתום על ההסכם ורציתי לעשות את הדברים לכן לא רשמתי גם בהסכם שאתה טוען שהוא ההסכם המקורי את השינוי. ...

ש. לא נראה לך תמוה שרק בהסכם שלך יש את התוספת בכתב יד שלך, שלא ברור מתי הוספת ובעותק השני אין תוספת, נראה לך הגיוני?

ת. אז למה בסעיף 6.6 יש מחיקה וגם פה אין חתימה על זה. זה היה נראה לי הגיוני באותו רגע. (עמ' 16 לפרוטוקול).

עיון בנ/1 וב-ת/1 מלמד על שינוי נוסף שנעשה בהסכם – מחיקת חלק מסעיף 6.6. שינוי זה לא נתקף על ידי מי מהצדדים ומופיע הן בנ/1 והן בת/1. גם לצד השינוי הנוסף, קרי מחיקת הסעיף, לא מופיעות חתימות הצדדים, אף לא בראשי תיבות. כך גם אין חתימות בסמוך לתוספת בכתב יד. בעניין זה, גרסת הנתבע, דלעיל, מתקבלת יותר על הדעת, שכן מדובר באירועים פרטיים קטנים.

ההסכם היווה בסיס לעבודה ולשיתוף פעולה בין החברה לנתבע. שנת 2008, מתוארת על ידי הצדדים כשנה חיובית מבחינת שיתוף הפעולה והעבודה, כעולה מכתבי הטענות והעדויות. רואה החשבון של החברה, מר שמואלי, העיד, כי מינואר 2008 ועד מרץ 2009, הועברה לנתבע עבודה, בגינה החברה גבתה סך של 191,814 ₪ בצירוף מע"מ (סעיף 5 לתצהירו, עמ' 4 לפרוטוקול). מתוכם, ההכנסות המיוחסות לנתבע בשנת 2008 היו "בחשבון גס" בערך 170,000 ₪ (עמ' 4 לפרוטוקול). "מתוך ההכנסה הכוללת כאמור שילמה התובעת לנתבע עצמו סך של 92,401 ₪ (לא כולל מע"מ)" (סעיף 6 לתצהירו). בעניין זה מציין הנתבע בכתב ההגנה, כי בשנת 2008 קיבל מהתובעת כ- 56 אירועים בגינם היה זכאי לקבל סך של 59,680 ₪.

במובן זה, שנת 2008 שונה בתכלית משנת 2009. בשנת 2009 החברה נמנעה כמעט לחלוטין מלהעביר לנתבע אירועים וכפועל יוצא חלה ירידה חדה בהכנסותיו מהחברה. לטענת הנתבע, "כבר בפברואר התחלתי להרגיש את הירידה באירועים" (עמ' 17 לפרוטוקול). גרסה זו מתיישבת עם עדות רואה החשבון המציין, כי לאחר חודש מרץ 2009 היו מעט אירועים (עמ' 4 לפרוטוקול). בכתב ההגנה מטעים הנתבע, כי מחודש ינואר 2009 ועד חודש אפריל 2009, עבד ב- 9 אירועים, עליהם קיבל סך של 5,900 ₪ כולל מע"מ (ס' 15 לתצהיר עדות ראשית של הנתבע וכן עדותו עמ' 28 לפרוטוקול). האירוע האחרון התקיים ביום 4/8/09 והנתבע לא קיבל שכר עמלו (1,100 ₪) בגין אירוע זה הוצאה הודעת קיזוז וחשבונית קיזוז של התובעת (נספחים ז', ח' לתצהיר הנתבע). עניין זה מתברר בפני מותב אחר, במסגרת תביעה קטנה 32851-11-09 (התביעה טרם נדונה לגופה).

אין מחלוקת, כי ביום 10/3/09 יזם הנתבע פגישה עם מנהל התובעת, מר פדי ייטב (להלן – מר פדי) כדי לבחון אפשרות לבטל את ההסכם. פנייה נוספת מטעם הנתבע (בכתב) נעשתה ביום 19/4/09 (נספח ב' לכתב התביעה ולכתב ההגנה). פניותיו נענו בשלילה (מכתב מיום 10/5/09).

בשלב זה, היחסים בין הנתבע לבין החברה עלו על שרטון. כל צד טוען, שלא הפר את ההסכם ואילו האחר היה הגורם המפר. מר פדי נשאל, מתי לטעמו הופר ההסכם והשיב, "ההסכם הופר סמוך ל- 10/3/09" (עמ' 9 לפרוטוקול). הנתבע טען, כי נפח העבודה שלו מול החברה פחת משמעותית. בד בבד גובה ההכנסות של הנתבע בשנת 2009 עמד על 149,775 ₪ (עמ' 9 לפרוטוקול). מצב דברים זה מצביע על כך שדה פקטו, החל ממרץ 2009 החברה והנתבע, לא קיימו את ההסכם. מצד אחד, התובעת נמנעה מלספק לנתבע עבודה, בניגוד לשנה קודמת בה עבד באופן מלא. מצד שני, הנתבע "עשה לביתו", החל לעבוד באירועים מחוץ לחברה ונמנע מלהעביר לה כספים, בהתאם להסכם. על כך נאמר: "בחוזה שחיוביו שלובים נדרש מכל צד קיום שיחול בד בבד עם הקיום של משנהו. בהעדר קיום, או לפחות נכונות לקיום, של צד אחד, לא חלה על הצד השני החובה לקיים את החיוב השלוב. תוצאת אי-הקיום של חיוב שלוב איננה ביטול החיוב המקביל השלוב בו אלא דחיית קיומו של חיוב זה, עד שהצד שלא קיים את החיוב יקיימו או יביע נכונות לקיימו" (ג. שלו, דיני חוזים – החלק הכללי, התשס"ה-2005, עמ' 458, על האסמכתאות המובאות שם).

נוכח כך, טענת התובעת לנזק כספי, שכונה על ידה "הפסד הכנסות עתידי", מהמועד בו חדלו הצדדים מלקיים את חיוביהם ההדדיים ועד לתום תקופת ההסכם – נדחית.

התובעת דורשת מהנתבע לשלם לה עבור הוצאות הפרסום, אשר לו אפקט ארוך טווח (ראו עדות מר פדי, עמ' 7 לפרוטוקול). זה המקום לציין, שכתב התביעה מתייחס להוצאות פרסום העומדות על כ- 30,000 ₪. לעומת זאת, בתצהיר עדות ראשית וכן בדיון ההוכחות, תקציב הפרסום האמיר והגיע לכ- 60,000 ₪.

מר פדי ייטב, בעדותו, התקשה להסביר את הפער:

ש. בכתב התביעה שלך בפרק הסעדים אתה טוען שההוצאות שלך היו 30,000 ₪?

ת. מכיוון שעברה תקופת זמן או שעשינו פה תחשיב של חלק יחסי או שיכול להיות שאלה היו ההוצאות שהיו לנו לתקן את שינוי הפרסומים. אבל זה לא במאה אחוז (עמ' 7 לפרוטוקול).

לצורך הוכחת טענתה צרפה התובעת כרטסת ומספר חשבוניות (נספח 17 לתצהיר מטעם התובעת). אין באלה כדי ללמד מה חלקו של הנתבע בכלל הפרסום. מנגד, הפרסומים עצמם (נספחים 2 – 8 לתצהיר מטעם התובעת ) משקפים, כי הפרסום כלל אמנים נוספים ואף פרסום לחברה עצמה. על מנת להרים את נטל ההוכחה ביחס להוצאות פרסום נדרש פירוט ההוצאות למועדים, לצד תחשיב מה חלקו של הנתבע, ביחס למיוצגים אחרים וביחס לפרסום החברה עצמה. כך למשל, חשבונית מיום 24/11/09 על סך 1,431 ₪ עבור "מנוי חודשי וקידום", לא ניתן להבין ממנה מהו הסכום המיוחס לפרסום הנתבע. באופן דומה, לא ניתן להסיק מה חלקו של הנתבע בחשבונית שהנפיקה "אינדקס מדיה" מיום 19/10/09, עבור "בידור ובמה". כלומר, המסמכים שצרפה התובעת אינם מצביעים באופן ברור על מהות הפרסום ומה מתוך הפרסום משויך לנתבע. בנוסף, אין תקופת פרסום בכרטסת, כך יתכן, שהתשלום הנקוב בכרטסת מיוחס לפרסום בתקופה מחוץ לתקופת ההסכם.

מנהל התובעת נשאל באשר לחלק היחסי המיוחס לנתבע בהוצאות הפרסום וכן באשר למועדים אליהם מתייחסות הוצאות הפרסום:

ש. כשאתה מדבר על סכום של למעלה מ- 60,000 ₪ איך הסכום הזה מתחלק ב- 08, 09 והחלק היחסי ב- 10?

ת. זה ניתוח של שיווק ופרסום שיש לו תחשיב.

ש. האם בתצהירך יש חישוב כזה?

ת. לא.

ש. כמה תקליטנים עבדו תחתיך בתקופה הזו?

ת. 7 או 8.

ש. איך מתחלק החלק היחסי של ה- 60,000 ₪ בין כל התקליטנים לבין הלקוח שלי?

ת. יש כאלה שהחלק היחסי שלהם הוא פחות מאחר והם פעילים פחות לבקשתם, לבין אלה שהם מקודמים במשרד בשל כל מיני שיקולים, לכן יש פה תחשיב שמתייחס למי שאמור לעבוד יותר, יש גם משהו כללי ובאופן יחסי אפשר להסתכל על זה. אפשר לחלק את זה.

ש. בתצהיר שלך חילקת את זה?

ת. לא. לא חייב להיות מחולק. (עמ' 7 לפרוטוקול).

אין מחלוקת, כי התובעת אכן פרסמה את הנתבע ואף הפיקה עבורו כרטיס ביקור (שבצדו האחד פרסום החברה), אולם על בסיס המסמכים שהוצגו על ידה לא ניתן לכמת את עלותו ולא ניתן להתעלם מכך, שהתובעת נהנתה מפירות הפרסום במשך כשנה.

ביחס לטענות לפגיעה בשם הטוב ובמוניטין של החברה, העיד מר פדי כדלהלן:

ש. אתה תובע סך של 50,000 ₪ פיצוי בגין לשון הרע, סעיף 11.3.?

ת. נכון.

ש. תסתכל בתצהירך האם אתה יכול להפנות אותי לסעיף אחד בו אתה מביא דוגמה אחת לאיזה שהיא הוצאת דיבה שהלקוח שלי הוציא על התובעת?

ת. מדובר על פגיעה בגין שמה הטוב של התובעת ובמוניטין העומד לזכותה, זו לא לשון הרע.

ש. ואיפה זה כתוב בתצהיר?

ת. בסעיף 16 למשל, (מצטט).

ש. אתה יכול לתת לי אירוע בודד?

ת. כן, בוודאי.

ש. תראה לי בתצהיר שלך?

ת. אני יכול לתת בעל פה. בתצהיר אין.

ש. פגיעה בשם הטוב היא תביעת לשון הרע, הנתבע צריך ללכת ולהוציא לשון הרע?

ת. אין בתצהיר.

ש. אתה יודע להגיד לי כמה מתוך ה- 50,000 זה פגיעה בשם הטוב וכמה מוניטין?

ת. מפנה לסעיף 20, זו פגיעה במוניטין. יום לאחר שהייתי איתו בחוות רונית הוא בא לשם ואמר להתקשר אליו ישירות.

ש. המילה חוות רונית מופיעה בתצהיר?

ת. לא.

ש. למה חוות רונית או מנהל חוות רונית לא נמצא פה?

ת. בשביל לא להגדיל את הנזק שיש לי במקומות האלה. לערב מנהל אירועים שנותן לי עבודה, להביא אותו לבית משפט זה יביא לפגיעה בתובעת.

ש. לא נראה לך מספיק חשוב להביא צד שלישי שבגינו אתה מבקש 50,000 ₪ מבית המשפט?

ת. בדברים כאלה אני נותן לעוה"ד שלי להחליט. (עמ' 14 – 15 לפרוטוקול).

עדותו של מנהל התובעת משקפת את העובדה, שהטענה נטענה בעלמא ולא הוכחה כדבעי וכי אינה נתמכת בראיות כלשהן.

כל שנותר לבדוק עתה הוא, האם הנתבע עמד בתנאי ההסכם בשנת 2008 ועד למרץ 2009.

על פי סעיף 1 להסכם, התובעת מייצגת בלעדית את הנתבע, למעט הופעות בברים ומסיבות כיתה בבתים עד לסכום של 1,500 ₪. לצד זאת, התוספת להסכם בכתב יד מאפשרת לנתבע לבצע גם "ארועים קטנים משפחה" עד סכום של 1,500, ללא העברת תשלום לתובעת (להלן – ארועים פרטיים). כלומר, אירועים אלה יכול הנתבע לקיים באופן עצמאי, ללא העברת תשלום לתובעת. אך, עליו לתאם את המועדים על מנת למנוע מצב של כפילות אירועים.

התובע העיד, כי דיווח על האירועים הפרטיים: "תמיד יצרתי קשר עם המשרד, הודעתי להם על האירועים, וכנראה שלא טרחו להעביר את זה לפדי האיש" ( עמ' 21 לפרוטוקול). יודגש, כי התובעת לא הפנתה למקרה בו סוכל אירוע מטעם החברה בשל אירוע פרטי שהתנגש. ראו לעניין זה עדות מר פדי:

ש. מפנה לסעיף 7 לתצהירך, אתה מפנה אצבע מאשימה כלפי הנתבע ואומר שהוא פעל באופן עצמאי וללא תיאום עם התובעת?

ת. כן.

ש. מי היה אחראי מטעם התובעת לתיאום עם הנתבע?

ת. היו שניים, שלושה אנשים, כל אחד בתחום נפרד שהוא עסק. לכל אחד היה קבוצת לקוחות שהוא טיפל בה .

הוא היה צריך לתאם את האירועים הפרטיים שלו איתי או עם הנציגה שלי, היתה מיטל ולוטם.

ש. למה לא חשבתם שחשוב להביא את מיטל או לוטם לעדות?

....

ת. לא ראיתי בזה משהו מהותי כי זה נורא ברור לי שהוא לא תיאם. אני יכול לעשות זאת עכשיו בשיחת טלפון. אני לא מבין בזה.

ש. עברתי על תצהירך וחיפשתי לראות אם יש מקום אחד בו אתה נותן דוגמה אחת לאיזה שהוא אירוע שסוכל בגלל אירוע פרטי של הלקוח שלי, אני לא מצאתי?

ת. אין דוגמה כזו בתצהיר.

ש. כלומר זו סתם טענה?

ת. אם היא לא רשומה בתצהיר זה לא אומר שזה סתם טענה. (עמ' 6 לפרוטוקול).

מעדות הנתבע עולה, שקיים מספר אירועים בשנת 2008, שחלקם לא עמדו בתנאי סעיף 1 להסכם:

ש. רק אירועים קטנים בברים עשית?

ת. ועוד אירועים בודדים שהאופרציה סביבם היתה גדולה והוצאות גדולות שיצאתי לעשות אותם וידעתי שאני יכול להרוויח את הסכום שמגיע לי עד 1,500 ₪ ולפחות השתדלתי להגיע לסכום הזה, ולא לעבוד בסכומים של 200 – 300 ₪.

ש. האירועים שאתה מדבר עליהם שבסופו של דבר לא נשאר לך הרבה כסף מהם כללו גם חתונות ובר מצוות ואירועי חברה?

ת. היו אירועים של חברים, אירועים כללים, כל מיני סוגים של אירועים, זה יכול להיות אירוע משפחתי, איזה שהיא מסיבה שבאתי לתקלט לא כתקליטן מקורי, שעזרתי להם לארגן את החתונה.

ש. אבל אסור לך על פי ההסכם לעשות את זה אלא באמצעות פדי?

ת. היה מותר לי עד מגבלות השכר של 1,500 ש"ח.

ש. ולא קרה מקרה בו גבית שקל אחד יותר מ- 1,500 ש"ח?

ת. לא קרה, אולי 1,501 ₪.

ש. ההסכם שלך קובע שלא משנה באיזה סכום, חתונה או בר מצווה צריך לעבור דרך פדי, רק מסיבות כיתה וברים עד 1,500 ₪, עכשיו אתה אומר לנו שעל אף ההסכם עשית אירועים פרטיים?

ת. זה היה מוגדר אצלי כמסיבות. זה יכול להיות שביקשו ממני לתקלט כדי.ג'יי אורח. מצוין בהסכם שלי אירועים קטנים ומשפחה.

ש. ביטוח ישיר זה בן משפחה שלך?

ת. לא.

ש. אמרנו עד 1,500 ₪ בכל מצב?

ת. נכון. (עמ' 19 – 20 לפרוטוקול).

עולה אפוא, כי אף לגרסת הנתבע, בשנת 2008 התקיימו אירועים פרטיים, שעלו על הסכום של 1,500 ₪. לפיכך, היה עליו להעביר בגין אירועים אילו את החלק היחסי לידי התובעת, בהתאם לתנאי ההסכם.

דין טענת הנתבע לפיה הבין, כי אירועים פרטיים בהם "הרווח הנקי" הוא 1,500 ₪ (כלומר בניכוי ההוצאות) אינם חייבים בדיווח (ראו עדותו עמ' 20 לפרוטוקול) – להידחות. בהסכם לא מוזכר כלל נושא הרווח או ניכוי ההוצאות. המשמעות היא, שהסכום הנקוב בהסכם, 1,500 ₪, הוא הסכום שהתקבל בפועל.

בהעדר ראייה לפיה, האירועים הפרטיים רקמו עור וגידים לאחר חתימת ההסכם עם החברה, לא נותר אלא להניח כגרסת הנתבע (עמ' 21 לפרוטוקול). דהיינו, הזמנת הנתבע לאירועים הפרטיים, התרחשה טרם ההסכם.

משכך, ביחס לחשבוניות הרלוונטיות בגינן היה על הנתבע להעביר כספים לתובעת, יש לנקוט בשיטת החישוב, בהתאם לסעיף 6.5 להסכם.

סה"כ צורפו לתיק תשע חשבוניות עד מרץ 2009. ארבע מהחשבוניות אינן מגיעות לסכום של 1,500 ₪ ולפיכך לחברה אין חלק בהן.

חמש חשבוניות נושאות סכומים גבוהים מ- 1,500 ₪:

חשבונית מספר 168 (מיום 21/03/2008) בסך 5,197.50 ₪ כולל מע"מ, תחולק בהתאם לסעיף 6.5 להסכם: סך של 1,386 ₪ (1,200 ₪ + מע"מ) מהוות תקורה של התובעת. סך של 1,270.50 ₪ שייך לנתבע, בהתאם לסעיף 6.3. להסכם. היתרה עד 4,620 ₪ (4,000 ₪ + מע"מ) היא 1,963.50 ₪, תחולק 55% לתובעת 1,079.93 ₪ ו-45% לנתבע 883.57 ₪. ההפרש בין 4,620 ₪ ל-5,197.50 ₪ הוא 577.50 ₪ אשר יחולק 50%-50% דהיינו, כל צד יקבל 288.75 ₪. לסיכום – חלקה של התובעת הוא : 1,386 ₪ + 1,079.93 ₪ + 288.75 ₪ ובסה"כ 2,754.68 ₪.

חשבונית מספר 181 (מיום 31/03/2008) בסך 9,124.50 ₪ כולל מע"מ, תחולק בהתאם לסעיף 6.5 להסכם: סך של 1,386 ₪ (1,200 ₪ + מע"מ) מהוות תקורה של התובעת. סך של 1,270.50 ₪ שייך לנתבע, בהתאם לסעיף 6.3 להסכם. היתרה עד 4,620 ₪ (4,000 ₪ + מע"מ) היא 1,963.50 ₪, תחולק 55% לתובעת 1,079.93 ₪ ו-45% לנתבע 883.57 ₪. ההפרש בין 4,620 ₪ ל-9,124.50 ₪ הוא 4,504.50 ₪ אשר יחולק 50%-50% דהיינו, כל צד יקבל 2,252.25 ₪. לסיכום – חלקה של התובעת הוא: 1,386 ₪ + 1,079.93 ₪ + 2,252.25 ₪ ובסה"כ 4,718.18 ₪.

חשבונית מספר 182 (מיום 04/04/2008). בחשבונית זו רשום בטור "סכום" בשורה הראשונה 2,300 ₪. בחלקו התחתון של טור ה"סכום" מחיקות רבות. יש לקבוע כי סכום החשבונית הוא 2,656.50 כולל מע"מ. יתרה זו תחולק בהתאם לסעיף 6.5 להסכם: סך של 1,386 ₪ (1,200 ₪ + מע"מ) מהוות תקורה של החברה. סך של 1,270.50 ₪ שייך לנתבע בהתאם לסעיף 6.3.

חשבונית מספר 274 (מיום 20/02/2009) בסך 3,696 ₪ כולל מע"מ, תחולק בהתאם לסעיף 6.5 להסכם: סך של 1,386 ₪ (1,200 ₪ + מע"מ) מהוות תקורה של התובעת. סך של 1,270.50 ₪ שייך לנתבע בהתאם לסעיף 6.3. היתרה היא 1,039.50 ₪, תחולק 55% לתובעת 571.73 ₪ ו-45% לנתבע 467.77 ₪. לסיכום – חלקה של התובעת הוא 1,386 ₪ + 571.73 ₪ ובסה"כ 1,957.73 ₪.

חשבונית מספר 283 (מיום 09/02/2009) בסך 2,079 ₪ כולל מע"מ, תחולק בהתאם לסעיף 6.5 להסכם: סך של 1,386 ₪ (1,200 ₪ + מע"מ) מהוות תקורה של התובעת. היתרה היא 693 ₪ והיא שייכת לנתבע.

סוף דבר

לסיכום האמור, על הנתבע לשלם לתובעת סך של 12,203 ₪ (כולל מע"מ). (2,754.68 + 4,718.18 + 1,386 + 1,957.73 + 1,386). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מיום 1.3.2009 ועד לתשלום המלא בפועל.

בנוסף, הנתבע ישלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך של 2,500 ₪. סכומים אלה יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין, החל מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן היום, י"א תמוז תשע"ד, 09 יולי 2014, בהעדר הצדדים.