1. לפנינו תובענה, במסגרתה מערער התובע על החלטת הנתבע לדחות את תביעתו לתשלום דמי פגיעה בגין תאונת עבודה מיום 25/3/09. הנתבע ביסס את הדחייה על הנימוק, כי התובע לא היה מבוטח כעובד שכיר, וכן כי לא הוכח קיום יחסי עובד ומעביד בינו לבין מר מורדי עודד, אליו שלח הנתבע הודעת צד ג' (להלן: "צד ג").

2. טענות התובע

לטענת התובע, מדובר במערכת יחסי עובד מעביד קלאסית, הנלמדת מחומרי החקירה, מהעובדות, מן ההלכה ומן הצדק. התובע הינו אדם פשוט, אשר ניצב מול מעסיק חזק ובעל אמצעים, המוכר בתחומו בעיר אילת כבר 17 שנה. צד ג' ידע, כי על פי דין מתקיימים יחסי עובד מעביד בינו לבין התובע, אולם בחר, בשל פציעתו הפתאומית של התובע וההשלכות הכלכליות, להציג מצג שיקרי בפני הנתבע, ויחד הם פעלו בחוסר תום לב משווע.

אין כל משמעות לעובדה, כי התובע החל לפרסם עצמו כקבלן עצמאי עובר להעסקתו ע"י צד ג', וכי צד ג' מצהיר כי העסיק את התובע כקבלן משנה על בסיס יומי. פעילותו של התובע היוותה חלק אינטגראלי מהמערך הארגוני ומהפעילות הרגילה של צד ג'. התובע קיבל הוראות מצד ג', אשר חילק את העבודה בין כל יתר הפועלים, ושהה בשטח לצורך כך. גם הפן השלילי מתקיים, שכן התובע עבד רק אצל צד ג', על פי היקף עבודה שהוגדר אך ורק ע"י צד ג', אשר גם קבע את תנאי העבודה.

לסיכום, טען התובע כי הוא הרים את הנטל להוכחה כי פציעתו התרחשה במהלך עבודתו כעובד בעסקו של צד ג'. לפיכך, על הנתבע חלה חובה לפצות את התובע.

3. טענות הנתבע

לטענת הנתבע, התובע גמר אומר בליבו להיות עצמאי במועד ההתקשרות, ולכן הפיק עלוני פרסום (פליירים), והעלה הצורך לפתוח תיק מע"מ.

גם מהקלטת שיחת הטלפון בין התובע לצד ג', אשר הוקלטה והוגשה על ידי התובע, עולה כי התובע הציג עצמו כעצמאי, אשר אמד את אופי העבודה והיקפה באמצעות "הצעת מחיר", והבטיח כי בבוא היום ינפיק חשבונית; וברי כי אין זו דרכו של שכיר, אלא של עובד עצמאי. עוד עולה, כי גירסתו של צד ג' אמינה, וגם בהקלטה, עליה לא ידע, הוא שב ומדגיש כי התובע היה קבלן משנה.

לתובע היתה יכולת שליטה על שעות עבודתו, ללא דרישה דווקנית לעמידה בלוח זמנים צפוף, והיא הנותנת כי התובע היה עצמאי, וכי לא התקיימו בינו לבין צד ג' יחסי עובד ומעביד.

התמורה שקיבל התובע גבוהה לאין שיעור משכרם של העובדים השכירים שהעסיק צד ג'; בעוד ששיעור שכרם היומי של שאר העובדים נע בין 200 ₪ ל- 300 ₪, התובע קיבל 500 ₪ ליום עבודה.

התובע עסק בעבודות שיפוץ עוד בטרם האירוע, וזאת מבלי לדווח דבר או חצי דבר לרשויות ובכללן לנתבע.

מנתוני מערכת הגבייה של הנתבע עולה, כי בתקופה שבין 2004 ל-2007 לתובע לא היה כיסוי ביטוחי, והוא אף לא הגיש תביעה למחלקת הבטחת הכנסה, ולפיכך לא סביר שלאורך תקופה ארוכה זו לתובע לא היתה הכנסה.

לסיכום, טען הנתבע כי יש לראות בתובע עובד עצמאי, אשר לא עשה את המוטל עליו כדי להירשם ככזה, ולפיכך אינו מבוטח כהגדרת סעיף 75 לחוק.

4. טענות צד ג'

לטענת צד ג', בין התובע לצד ג' מעולם לא נתקיימו יחסי עובד מעביד. התובע שימש כקבלן עצמאי במסגרת שיפוץ ספציפי וחד פעמי במלון "קיסר" באילת, בימים 24/3/09 עד 25/3/09, היום בו נפצע התובע.

תביעתו של התובע לנתבע נדחתה לאחר חקירה של התובע ושל צד ג', שנעשתה על ידי חוקר הנתבע.

צד ג' הקפיד להצהיר על עובדיו לנתבע; ראשית מכיוון שהוא אדם שומר חוק, והן מכיוון שברורות לו הסכנות שבעבודה באתר בנייה. גם כאשר מדובר בעובד זמני שידוע מראש שבא לעבוד לתקופה קצרה, צד ג' מקפיד לדווח עליו לנתבע ולקבל את הכיסוי הביטוחי הנדרש. לאחר האירוע התאונתי איים התובע על צד ג', ודרש שיצהיר עליו אצל הנתבע כעובד שכיר שלו, למרות שבפועל היה קבלן עצמאי.

צד ג' הגיע לתובע דרך עלון פרסום בו נתקל בחנות שבאזור התעשייה באילת, במסגרתו פרסם התובע את עצמו. התובע ראה עצמו כבעל עסק עצמאי, אשר מציע מגוון שירותים ומוצרים, ומפרסם עצמו על מנת להשיג לקוחות, ועל כן לא התקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לבין צד ג'.

התובע ביצע עבודה במקביל אצל לקוח אחר בעיר אילת.

בין צד ג' לתובע סוכם, שהתובע ימציא חשבונית כנגד תשלום על העבודה. כמו כן, סוכם עם התובע שהוא יעבוד עם הכלים שלו, לאחר שצד ג' וידא שיש לתובע כלים מתאימים, וזאת אחרי שביקר במקום בו ביצע התובע עבודה עבור לקוחות שלו, ברחוב משעול החמנית באילת.

התובע קבע לעצמו את שעות העבודה, והמדובר בהתקשרות חד פעמית לפרויקט חד פעמי.

הדין החל

1. כידוע, ההכרעה בשאלה אם התקיימו בין הצדדים יחסי עובד מעביד נעשית עפ"י "מכלול הסממנים והעובדות הנותנים במצטבר את התמונה הכוללת והשלמה".

ראה: דב"ע מח/3 – 137 תמר הדר נ. פרסום מלניק בע"מ, פד"ע כ' 60.

המבחן שנקבע בפסיקה בשאלת קיומם של יחסי עובד מעביד הינו המבחן המעורב, הכולל מספר מבחני משנה, שהמרכזי בהם הוא מבחן ההשתלבות.

למבחן ההשתלבות שני פנים: הפן החיובי – במסגרתו נבחן אם מבצע העבודה השתלב בעסקו של נותן העבודה, והאם הוא מהווה חלק מהמערך הארגוני הרגיל של המפעל, או שמא הוא מהווה גורם חיצוני. הפן השלילי – האם מבצע העבודה השתלב גם בעסקים אחרים.

במסגרת מבחני המשנה נבחן את הנושאים הבאים:

אופן הפיקוח על ביצוע העבודה, הכפיפות, הסכמת הצדדים לגבי אופן ההעסקה, צורת תשלום השכר, ביצוע העבודה באופן אישי, משך ההתקשרות, גובה השכר ועוד.

ראה:

ע"ע 1466/04 תדיראן בע"מ נ. ברנדה קרסנטי (ניתן ביום 15.4.07).

ע"ע 568/06 דוד שושן נ. קל שירותי נופש ותיירות בע"מ (ניתן ביום 3.1.08).

ע"ע 548/08 ישראל לוי נ. מוסך עלית לוי 93 בע"מ (ניתן ביום 22.11.09).

ע"ע 408/03 משה שמאי נ. טראוב תעשיות בע"מ (ניתן ביום 30.1.07 ).

ע"ע 232/03 שמואל ליבוביץ נ. ימית שמירה אבטחה ושירותים בע"מ (ניתן ביום 7.11.04).

מן הכלל אל הפרט

6. מטעם התובע הוגש תצהיר עדות ראשית; ומנגד הגיש צד ג' תצהיר עדות ראשית מטעמו, וכן תצהיר של מר סרוסי דוד- רואה החשבון של צד ג'; שלושת העדים נחקרו בבית הדין על תצהיריהם.

בנוסף, העיד מר הרוש ניסים- אשר היה מעסיקו הקודם של התובע, וזומן לעדות על ידי הנתבע.

כמו כן, הוגשה תעודת עובד ציבור של מר עמרם כהן- סגן מנהל תחום גבייה בנתבע.

7. לאחר עיון בכתבי טענות הצדדים ובסיכומיהם, ולאחר עיון בעדויות ובראיות שהוצגו בפנינו, הגענו למסקנה כי דין התובענה להדחות. מהתמונה שהוכחה בפנינו עולה, כי לא נתקיימו יחסי עובד מעביד בין התובע לצד ג', ונפרט להלן את נימוקינו.

בראשית הדברים נציין, כי עסקינן בנסיבות מיוחדות, באשר תקופת העבודה היתה קצרה מאוד; התובע נפגע ביום השני לעבודה. לפיכך, אין מדובר בתקופת עבודה ארוכה, במהלכה ניתן היה ליישם באורח מלא ומפורט את המבחנים שנקבעו בפסיקה. עם זאת, מן הראיות והעדויות עולה המסקנה באורח ברור, כפי שיפורט להלן.

8. לאור התרשמותנו מן העדויות, בחרנו לקבל כמהימנה את גירסתו של צד ג', ולהעדיפה על פני גירסתו של התובע, כפי שמסר בשלבים השונים של ההליך, ואף עובר להגשת התביעה במסגרת הודעתו לחוקר הנתבע.

עדותו של צד ג' היתה קולחת וישירה, והוא ענה גם תשובות אשר לא היו לטובתו. התרשמנו, כי עדותו תיארה את הדברים כהווייתם. צד ג' חזר על הדברים בעקביות לאורך כל הדרך; הן בהודעתו לחוקר המוסד, והן בכתב הגנתו, בתצהירו ובעדותו בבית הדין, אשר לא נסתרה. עוד יצויין, כי גם בהקלטה בה הוקלט על ידי התובע ללא ידיעתו, טען את אותם דברים. צד ג' טען לאורך כל הדרך, כי התובע היה קבלן משנה שלו, אשר עבד כעצמאי.

לפיכך, אנו קובעים את המסכת העובדתית בהסתמך על עדותו של צד ג'.

9. מגירסתו של צד ג' עולה, כי הוא פנה לתובע בעקבות עלון פרסום, אותו פרסם התובע כדי להציג את עבודותיו על מנת שלקוחות יפנו אליו.

בנוסף, בעקבות אותו עלון פרסום, ביקש צד ג' מהתובע שיראה לו עבודות אותן ביצע, כדי להתרשם מיכולתו; ואכן התובע הראה לצד ג' עבודות אותן ביצע כקבלן עצמאי, ואף הציג בפניו את כלי העבודה שלו.

בהקשר זה יצויין, כי התובע בתצהירו ציין כי עבד כשיפוצניק כללי, בעוד שבעלונים שהפיץ ובמסגרת חקירתו הנגדית טען, כי הוא עובד בגבס ובצבע, וכי הוא עובד מקצועי. התרשמנו, כי הגירסה האחרונה היא הנכונה, ובכך יש כדי לתמוך בגירסתו של צד ג', שטען כי חיפש איש מקצוע, אשר יוכל לבצע את העבודה באופן עצמאי.

עוד הוכח, כפי שעלה מעדותו של צד ג', כי ההתקשרות בין הצדדים הייתה חד פעמית, לצורך ביצוע העבודה נשוא התובענה.

באשר לתמורה בגין ביצוע העבודה; הצדדים סיכמו כי התובע יקבל סך של 600-500 ₪ ליום עבודה, תמורת ביצוע העבודה שהוגדרה ביניהם. הדבר מחזק את גירסת צד ג', כי לא היו יחסי עובד מעביד בין הצדדים, וזאת מאחר ומדובר בתמורה הגבוהה פי 3-2 מזו שצד ג' משלם לעובדיו. בהקשר זה יצויין, כי הצדדים ניהלו משא ומתן על התמורה שתשולם לתובע, ובתחילתו דרש התובע תמורה בת 800 ₪ ליום.

עוד התרשמנו, כי צד ג' (כפי שהעיד בעדותו וטען בתצהירו) מקפיד עד מאוד בנוגע לביטוח עובדיו ולדיווחים לגביהם. התרשמות זו התגבשה לאור התרשמותנו מעדות צד ג', והתחזקה לאור הדברים אותם מסר רואה החשבון של התובע בתצהירו ובעדותו. את עדותו של רואה החשבון אנו מקבלים במלואה כעדות מהימנה.

בהקשר זה יצויין, כי התובע טען לראשונה בעדותו בבית הדין, כי ביקש מצד ג' למלא עבורו טופס 101.

אין אנו מקבלים טענה זו של התובע. בנוסף, מדובר בטענה עובדתית מהותית, שלא נטענה על ידו עובר לעדותו בפנינו.

התרשמנו, כי נכונה גירסתו של צד ג', לפיה התובע ביקש ממנו בדיעבד לדווח עליו כשכיר, היות וידע כי אין לו כל כיסוי ביטוחי ואף תיק ברשויות המס. ואילו צד ג' דחה בקשה זו, היות ובהתאם למוסכם בין הצדדים ציפה לקבל חשבונית מס מהתובע, בגין התמורה שסוכמה, ואשר שולמה על ידו.

חשוב לציין, כי התמורה סוכמה בין הצדדים לאחר שהתובע נתן לצד ג' הצעת מחיר. בהקשר זה יצוין עוד, כי לולא נפגע התובע, הוא היה מקבל סכום שמסתכם באלפי שקלים בעבור מספר ימי עבודה, והתרשמנו כי תמורה שכזו, בנסיבות העניין, הולמת קבלן עצמאי ולא עובד שכיר.

גם שעות עבודתו של התובע לא שיקפו קיומם של יחסי עובד מעביד. הוכח כי התובע הגיע במועד שרצה, והלך כל אימת שרצה, וזאת בכדי להספיק לבצע עבודה במקום אחר בו עבד. היינו, התובע קבע לעצמו את שעות עבודתו ואת מסגרת עבודתו.

כל זאת, בעוד שעובדיו של התובע עובדים במסגרת עבודה קשיחה, קבועה ומסודרת, בת 10 שעות ביום בקירוב.

מנגד, מעבר לכך שהתובע קבע לעצמו את זמני עבודתו, הוכח כי התובע עבד מספר שעות מצומצם יותר ביחס לעובדי צד ג'.

צד ג' תמך טענותיו אלו ברישומים אותם ערך ביומנו בזמן אמת, אשר צורפו כנספחים לתצהירו, והאמור בהם לא נסתר.

10. כפי שצוין לעיל, גם כאשר תשובותיו של צד ג' לא שירתו את עמדתו, לא היסס להשיב באופן מפורט וגלוי.

כך למשל, הודה הוא כי התובע עבד עם כליו הוא; תוך שהוא מסביר כי הדבר קרה לבקשתו של התובע ובאופן חד פעמי, היות וכליו של התובע הושארו על ידו באתר אחר בו עשה עבודות פרטיות אחרות. אנו מקבלים הסבר זה, וקובעים כי העבודה היתה אמורה להתבצע עם כליו של התובע, ולו נמשכה, כך אכן היה קורה.

צד ג' אף הודה, כי הסיע את התובע יום אחד למקום העבודה. התרשמנו כי היה בכך רק משום מתן סיוע חד פעמי, ולא מעבר לכך.

11. הנה כי כן, מעדותו של צד ג', אותה אנו מקבלים במלואה, עולה כי בינו לבין התובע לא התקיימו יחסי עובד מעביד, אלא שהתובע עבד כעצמאי (קבלן משנה).

מנגד, אין בידינו לקבל את גירסת התובע, לאור התרשמותנו מעדותו. במסגרת חקירתו הנגדית של התובע נסתר האמור בתצהירו, והתרשמנו כי לא ניתן לקבוע ממצאים עובדתיים בהסתמך על עדותו. גם האמור בהקלטה בה הקליט את צד ג' ללא ידיעתו, משמש כנגד התובע.

התובע עשה כל שביכולתו כדי להציג מצג לפיו התקיימו יחסי עובד מעביד בינו לבין צד ג', דא עקא שאין אנו מקבלים גירסתו זו.

בהודעתו לחוקר הנתבע (נ/3) ומעדותו בבית הדין עולה, כי התובע היה בעל מקצוע בתחום הגבס והעץ, וזאת אף לשיטתו הוא. מנגד, במסגרת תצהירו, ציין התובע כי עבד כשיפוצניק וכעובד כללי אצל צד ג'.

יצוין, כי הוכח שהתובע פירסם עצמו בעיר אילת באמצעות עלונים, בהם פירט את כישרונו ויכולתו בתחום. עלונים אלה אף הובילו בסופו של יום את צד ג' להתקשר עימו, על מנת שיבצע את העבודה במלון קיסר. נתון זה לא הוזכר על ידי התובע בתצהירו, ולא בכדי. כך למשל, כאשר נשאל התובע על ידי חוקר הנתבע השיב בהאי לישנא:

"ש. עודד טוען שהוא העסיק אותך כקבלן משנה, מה יש לך לומר?

ת. בגלל שאני בעל מקצוע שקיבל 500 ₪ ביום אני צריך להוציא חשבונית לעודד יש

פליירים שלי אני הדפסתי פליירים לאחר שאני סיימתי לעבוד אצל אנלימטד

נכסים, אני פרסמתי את עצמי במשך שבועיים שלושה לפני שאני פתחתי תיק

מע"מ ואז עודד פנה וביקש ממני לעבוד אצלו ביומית".

מתשובתו זו של התובע עולה, כי סיכם עם צד ג' אודות תשלום של 500 ₪ ליום, מאחר והוא בעל מקצוע, וכך הקפיד לפרסם את עצמו בעלון פרסום שהפיף, שבזכותו פנה אליו צד ג'.

לאור התמונה שהוכחה בפנינו, השתכנענו כי תשלום תמורה יומית בנסיבות דנן אין בו כדי ללמד כי מדובר ביחסי עובד מעביד, ממספר סיבות.

ראשית, כפי שפורט לעיל, הוכח כי הסכום שהוסכם כי ישולם לתובע גבוה משמעותית (פי 3-2) מהתמורה אותה קיבלו עובדיו של צד ג'. אלמלא נפצע התובע, ולו היה ממשיך לעבוד עוד מספר ימים כפי שתוכנן, הרי שהתמורה הכוללת אותה היה מקבל עבור עבודה בת ימים ספורים היתה מגיעה עד כדי אלפי שקלים, בעוד שעלות כל הפרויקט עמדה על 18,000 ₪. היינו, צד ג' היה אמור לקבל בעבור ביצוע הפרוייקט סך של 18,000 ₪, ומתוך זה להעביר לתובע כשליש, ועוד להוציא הוצאות נוספות, לרבות עבור משכורות לעובדיו. נסיבות אלה תומכות בגירסת צד ג', לפיה התובע היה קבלן עצמאי.

בנוסף, צד ג' העיד והסביר, כי בענף השיפוצים נהוג לשלם תשלום יומי לקבלני משנה, לאור המצב הכלכלי והנוהג בתחום. כמו כן, הוכח כי התשלום היומי לתובע חושב לפי הערכת הימים הנדרשים לסיום הפרוייקט, ובהתאם לעלות הפרוייקט כולו, והתוצאה היא למעשה כמו תשלום בגין ביצוע עבודה מוגדרת.

12. במסגרת חקירתו בבית הדין, הודה התובע כי הפיץ את עלוני הפרסום כחודשיים עובר לעבודה נשוא התובענה דנן, כדי "שיכירו אותי" וכדי ליצור יחסי ציבור. אין חולק, שמדובר בהתנהלות שאופיינית לאדם המבקש לעבוד כעצמאי, ולא כעובד.

עוד העיד התובע, כי כל עוד אין לו עבודה, הוא אינו רואה צורך לפתוח תיק ברשויות

המס, וזאת בשים לב כי טען שהוא רצה לצאת ל"דרך חדשה".

עוד עלה מן הראיות, כי התובע ביצע עבודות גם אצל לקוחות אחרים. אמנם, התובע ניסה להתחמק מנושא זה ולמזער את עניין עבודותיו האחרות; אך מן העדויות עולה, כי ביצע עבודות באופן פרטי עובר לתחילת העבודה נשוא התובענה דנן, ואף במקביל. גם בכך יש כדי לבסס את גירסתו של צד ג', לפיה טרם ההתקשרות ביניהם הלך הוא לראות עבודות שביצע התובע עבור לקוחות אחרים.

הקלטת שהוקלטה על ידי התובע בשיחה עם צד ג' בלא ידיעתו של צד ג'

13. התובע ניסה לבסס תביעתו באמצעות הקלטת שיחה שלו עם צד ג', וזאת שלא בידיעתו של צד ג'.

דא עקא, מעיון בתמליל ההקלטה עולה, שיש בו כדי לחזק את גירסת צד ג' לעניין קרות האירועים. למעשה, חילופי הדברים אשר בקלטת מבטאים ומשקפים מערכת יחסים שבין קבלן ראשי לקבלן משנה, ונפרט.

מתוכן השיחה המוקלטת עולה, כי צד ג' ציפה לקבל חשבונית מהתובע בגין התמורה אותה שילם לתובע.

עוד עולה, כי עובר לתחילת ביצוע העבודה הציע התובע לתת הצעת מחיר בגין העבודה באתר נשוא התובענה.

במהלך השיחה, צד ג' חוזר ואומר לתובע, כי הוא לא עבד כשכיר אצלו, אלא כקבלן משנה.

עוד עולה מהשיחה, כי התובע מודה שהתחיל לעבוד אחרי השעה שמונה בבוקר, ושיצא לפני סוף יום העבודה המלא כפי שעבדו עובדי צד ג', וזאת כדי לבצע עבודה פרטית אחרת באתר אחר.

ועוד עולה מהשיחה, כי התובע לא ידע להסביר את פשר עלון הפרסום, וניסה להמעיט בחשיבותו.

14. בנוסף, עולה מהשיחה, כי התובע היה אמור לקבל 500 - 600 ₪ ליום עבודה, בגין עבודה של 15-10 ימים; כך שבסופו של יום היה מקבל לידיו סך של 5,000- 9,000 ₪, שהם 50-30 אחוזים מהתמורה אותה היה מקבל צד ג' בגין הפרויקט כולו.

גם בכך יש כדי לשקף כי מדובר בקבלן משנה.

15. לאור האמור לעיל, הרי שבתוכן השיחה יש כדי לתמוך בגירסתו של צד ג', לפיה לא שררו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, אלא יחסים בין קבלן ראשי לקבלן משנה.

סיכום

16. לאור כל המפורט לעיל, ובהסתמך על העדויות והראיות שהובאו, עולה כי בין התובע לבין צד ג' לא שררו יחסי עובד מעביד, אלא שצד ג' עבד בתור קבלן עצמאי.

צד ג' פנה לתובע, לאחר שראה עלון פרסומי מושקע של התובע, אותו מצא בחנות שבאזור התעשייה באילת.

צד ג' ביקש לראות עבודות אותן ביצע התובע עבור לקוחות אחרים, והתובע נעתר לבקשה, ולקח את צד ג' לראות במו עיניו עבודה אותה ביצע עבור לקוח פרטי.

צד ג' אף ביקש מהתובע ליתן לו הצעת מחיר בנוגע לעבודה הנדרשת במלון קיסר, התובע דרש 800 ₪ ליום עבודה, בין הצדדים התנהל משא ומתן, ובסופו של יום סיכמו על הצדדים אודות תמורה יומית בגובה 600-500 ₪. בהקשר זה יצוין, כי עובדיו של התובע מקבלים 300-200 ₪ בגין יום עבודה.

התובע לא ביקש וגם לא התבקש למלא טופס 101; צד ג' ציפה לקבל מהתובע חשבונית, כפי שהוסכם ביניהם.

עוד הוכח, כי צד ג' נוהג לדווח על עובדיו לרשויות ובכללן לנתבע, וזאת באופן מסודר, עוד בטרם הם מתחילים לעבוד.

כמו כן, התובע לא החליף עובד אחר, וההתקשרות היתה אד הוק לצורך הפרוייקט הרלוונטי, שאמור היה להמשך 10- 15 ימים.

בתום העבודות, אמור היה התובע לקבל תמורה בסך של 5,000 - 9,000 ₪. סכום זה מהווה 50%-30% מהסכום שצד ג' היה אמור לקבל בגין כל הפרוייקט, שהסתכם ב – 18,000 ₪.

הצדדים ראו בהתקשרותם כהתקשרות קבלנית. כפי שסוכם בין הצדדים, התובע היה אמור להנפיק לצד ג' חשבונית עבור התמורה שיקבל ממנו.

התובע צריך היה להביא את כלי עבודתו לאתר ולעבוד עימם, כפי שסוכם בין הצדדים (אם כי הדברים היו שונים בשני ימי העבודה היחידים בהם עבד התובע, כפי שהוסבר ופורט לעיל, לאור בקשת התובע).

כמו כן, התובע הגיע והלך לפי שיקול דעתו. בבוקר הגיע מאוחר יותר, ולקראת סוף היום הלך מוקדם יותר, וזאת כדי להספיק לסיים עבודה אחרת שלו, אותה ביצע עבור לקוחות אחרים.

התובע ביקש מצד ג' לדווח עליו כעובד רק לאחר פגיעתו, מאחר וידע שלא ביטח את עצמו כעצמאי.

אמנם, צד ג' הסיע יום אחד את התובע לעבודה (לא בבוקר יחד עם עובדיו, אלא מאוחר יותר), וזאת בתור עזרה אישית; והתובע אף אכל בחדר האוכל של המלון בו עבד, וזאת ללא תשלום (מצידו או מצידו של צד ג') ויחד עם העובדים האחרים; אך אין בכך כדי לשנות את מסקנתנו לפיה לא שררו בין הצדדים יחסי עובד מעביד, וזאת לאור הנסיבות המיוחדות כפי שפורטו לעיל.

אחרית דבר

17. מכל האמור לעיל עולה, כי בין התובע לבין צד ג' לא התקיימו יחסי עובד מעביד, וכי יש לראות בתובע כקבלן עצמאי.

לפיכך, נדחית התובענה.

18. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

19. פסק הדין ישוגר לצדדים בדואר רשום.

20. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י"ב אלול תשע"ב, 30 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.