1. לפני בקשת הנתבעת 2 כי אחייב את התובעים בהפקדת ערובה לצורך הבטחת הוצאותיהם היה והתביעה תדחה.

2. הנתבעת 2 מבססת את עיקר טענות על כך שארבע תביעות קודמות שהוגשו על ידי התובעים, באותו עניין, נמחקו מחוסר מעש, ועל כך שהתובעים לא שילמו עד עתה הוצאות בסך 750 ₪ שהושתו עליהם במסגרת אחד ההליכים הקודמים.

התובעים משיבים וטוענים כי סיכויי התביעה טובים שכן נגרם נזק למקרקעין ומחובריו שבבעלותן על ידי הנתבעות 1 ו-2, והם תושבי ירושלים ובעלי רכוש ועל כן אין לחייבם בהפקדת ערובה. עוד טוענים התובעים כי התביעות הקודמות נמחקו, והם חויבו בהוצאות כתוצאה ממחדלים של באי כוחם לשעבר, אך הם מעוניינים ומחוייבים לבירור תביעתם.

דיון והכרעה:

3. לאחר שבחנתי את כתבי הטענות של הצדדים ואף התקיים קדם משפט הרי שאיני סבורה כי סיכוי התביעה קלושים, ומכאן שלא התקיימה הדרישה הראשונה להפקדת ערובה בהתאם להוראות תקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984. אין חולק כי הנתבעת 1 ביצעה עבודות במקרקעין נשוא התביעה וזאת באמצעות הנתבעת 2. אף נראה לכאורה כי התובעים מחזיקים במקרקעין אלו במשך שנים ארוכות, אך שאלת הבעלות שלהם במקרקעין הינה סבוכה יותר בשל היותם של אלו בלתי מוסדרים. מובן כי גם שאלת הנזק עצמו שנויה במחלוקת, אך בשלב זה לא התרשמתי כי סיכויי התביעה קלושים, ועל כן דין הבקשה להידחות.

4. למעלה מן הצורך אציין כי הנתבעת 2 רשאית כמובן לנקוט בהליכי גבייה מתאימים כנגד התובעים, על כל ההשלכות של עלויות הליכים אלו.

5. בנסיבות העניין ישא כל צד בהוצאותיו. החלטה בדבר המשך הליכים תינתן בנפרד.

ניתנה היום, ד' תמוז תשע"ד, 02 יולי 2014, בהעדר הצדדים.