רקע

1. ביום 15.12.03, בהפסקה, במהלך משחק כדורסל בו נטל התובע חלק, בהיותו תלמיד מן המניין בכיתה י' אצל הנתבע 1, נפל התובע על ידיו וניזוק. תביעתו זו מבוססת על פקודת הנזיקין (נוסח חדש) תשכ"ח – 1968.

אין מחלוקת באשר לעובדה כי התובע נפגע במהלך משחק כדורסל וכי פגיעה זו אירעה ביום שני בשבוע, הוא יום שבתון אצל הנתבע 1, במהלכו מתקיימים קורסים ייעודיים לחלק מן התלמידים אצל הנתבע 1.

הנתבע 1 הוא מוסד החינוכי פרטי אשר בבעלות עמותה החל משנת 1983 ובאחזקת בית הספר עצמו ואשר מתוקצב על ידי משרד החינוך.

1. הצדדים הסכימו כי הכרעה בשאלת החבות תינתן לאחר שהוגשו תצהירים, נשמעו בקצרה התובע והנתבע 2 ויוגשו סיכומים בכתב. לאחר הכרעה בשאלה זו, ככל שיידרש, תידון שאלת הנזק.

בהתאם להסכמת הצדדים, עניינו של פסק דין חלקי זה, בשאלת החבות בלבד.

נסיבות האירוע

גרסת התובע

1. בכתב התביעה טען התובע כי במהלך משחק כדורסל אשר התקיים בחצרי הנתבע 1, נפל ונחבל קשות בשתי ידיו (ראו סעיף 7 לכתב התביעה המתוקן). בתצהיר מטעמו מסר התובע פרטים נוספים. בין היתר, הבהיר כי את הכדור לצורך משחק הכדורסל, קיבלו תלמידים אחרים בחדר המורים, מאחד המורים, כפי שהיה נהוג. לדבריו, התלמידים לא הביאו עימם כדור מביתם, אלא צריכים היו לבקש אישור למשחק וכדור בחדר המורים.

עוד מסר התובע בתצהירו כי במהלך ההפסקה של השעה 10:00 תוך כדי משחק כדורסל, מסר לו תלמיד פלוני את הכדור על מנת ש"יטביע" את הכדור אל הרשת, אך במהלך ההטבעה, תפס התובע את הטבעת בשתי ידיו ובשל רטיבות על הטבעת, החליקו ידיו והוא נפל. התובע ניסה לבלום את נפילתו באמצעות ידיו וכך נגרמה לו הפגיעה. התובע ממשיך ומתאר כי במועד האירוע שרר מזג אויר חורפי וטבעת הסל היתה רטובה מגשמים שירדו באותו היום. עוד מציין התובע, כי טבעות הסל היו נטויות מטה בשיפוע, תוצאה מהטבעות מרובות (ראו סעיפים 11-13 לתצהיר). התובע מסר כי במקום לא נכח מורה וגם לאחר שנפל ונפגע, סייעו לו חבריו בלבד כאשר איש מצוות המורים או המדריכים לא פנה לסייע לו.

1. בעדותו טען התובע כי אינו יודע מי מהתלמידים ניגש לקבל כדור מחדר המורים (ראו עמ' 1 ש' 21-23 ובעמ' 2 ש' 1-6). לטענתו, הכדור ניתן לתלמידים אך ורק ברשות מנהל הנתבע 1 או אחד המורים, אשר משגיחים על התלמידים במהלך המשחק. עוד מסר התובע, כי ביום האירוע לא התקיים שיעור ספורט וכי בד"כ בימי שני, בהם נוכחים מעט תלמידים, באופן יחסי, נתנו להם המורים את האפשרות לשחק כדורסל (ראו עמ' 2 ש' 3-9).
2. גרסת התובע נתמכת במלואה בתצהיר נוסף, של חבר ללימודים, אשר לא העיד, בהתאם להסכמת הצדדים.

גרסת הנתבעים 2 - 1

1. הנתבע 2, מר מועלם, מנהל בית הספר הנתבע 1 במועד הרלוונטי ומזה שנים, העיד כי במועד התאונה לא התקיימו שיעורי ספורט שכן המדובר ביום שבתון אשר במהלכו מתקיימים קורסים ייעודיים. מר מועלם ציין כי הוא אינו יודע מי המורה אשר נתן לתלמידים את הכדור אם בכלל (ראו עמ'2 ש' 20-26). לדבריו, כדור נמסר לתלמידים רק באישורו ובאותו יום לא התבקש אישורו והוא לא ניתן. בעדותו, הדגיש הנתבע 2 כי הוא מאפשר לתלמידים לשחק רק בנוכחות מורה תורן. הנתבע 2 מסר כי אינו יודע האם הובא כדור מבתי התלמידים, אך ציין כי הדבר אפשרי שכן הבתים סמוכים לבית הספר.

מר מועלם ציין בתצהירו כי המורה התורן ביום האירוע היה דודו של התובע, אשר בתקופה שחלפה מאז האירוע ועד היום, הלך לעולמו. תפקידו של המורה התורן הוא לשבת בכניסה לבית הספר, בסמוך למגרש. לדברי הנתבע 2, לא נמסרה לו כל הודעה על האירוע, חרף הקרבה המשפחתית בין המורה התורן לתובע.

1. בעדותו ציין מר מועלם כי בית הספר נמצא בפיקוח פדגוגי בלבד של משרד החינוך והוא מקבל תקציבי מלא לתיכון ממשרד החינוך (ראו עמ' 2 ש' 1-10).

בתצהיר תשובות לשאלון, מסר מר מועלם כי בית הספר הוא אשר אחראי על התחזוקה בפועל בבית הספר.

עובדות האירוע – דיון ומסקנות

1. אין חולק כי התובע, בהיותו תלמיד בבית הספר הנתבע 1, נפצע במהלך משחק כדורסל אשר התקיים בשעת הפסקה בבית הספר.

אין מחלוקת כי בית הספר הינו מוסד חינוכי פרטי מוכר לא רשמי.

מטעם הנתבע 1 נטען כי נכח בחצרי בית הספר מורה תורן, דודו של התובע, אשר הלך לעולמו עוד קודם להגשת התביעה. טענה זו אינה נסתרת בדברי התובע או חברו, אך נטען על ידם כי לא היתה נוכחות של מורה במהלך המשחק ואיש לא ניגש לסייע לתובע, לאחר הפציעה. בנסיבות, מאחר שהתביעה הוגשה בחלוף שש וחצי שנים ממועד האירוע ולאור פטירתו של הדוד המנוח, לא ניתן היה לקבל את עדותו בדבר נסיבות האירוע. בנסיבות אלה, משלא נסתרה טענת מנהל הנתבע 1 כי המורה התורן היה בחצר, אך מנגד, לא נסתרה טענת התובע כי המורה לא היה נוכח במהלך המשחק עצמו ובאירוע הנפילה, המסקנה המתבקשת מטענות הצדדים היא כי המורה התורן נכח בחצר, אך לא היה בסמוך למגרש ולא היה מעורב בדרך כלשהי באירוע.

1. לא ברור האם הכדור אשר שימש את התלמידים במשחק, נמסר לתלמידים בחדר המורים או הגיע ממקום אחר. מצד אחד, טוען התובע כי תלמידים אחרים קיבלו אותו מאחד המורים, אך אינו יודע לציין את שמות התלמידים או את שם המורה. מן הצד השני, מכחיש הנתבע 2 כי אישר לתלמידים לשחק באותו יום. התובע לא ידע למסור מי מן התלמידים קיבל את הכדור ומי מן המורים נתן אותו.

לצורך הדיון, מוכנה אני לקבל את טענת התובע, כי התלמידים קיבלו את הרשות לשחק כדורסל ממורה כלשהו בחדר המורים, בין היתר משום שאני סבורה כי אין משמעות רבה לשאלת מקורו של הכדור. בין אם הובא הכדור מבית אחד התלמידים ובין אם נמסר על ידי אחד המורים, עדיין חלה אחריות על בית הספר למשחקים המתקיימים בשעת ההפסקה בתחום בית הספר.

1. עניין עובדתי נוסף המצוי במחלוקת הוא טענות התובע ביחס לתנאי מזג האוויר ביום האירוע ולמצבו של מתקן הסל בו שיחקו הנערים.

בכתב התביעה לא הועלתה טענה למפגע כלשהו במקום. כל שנטען הוא כי התובע נפל בעת משחק כדורסל.

בתצהירו, העלה התובע שתי טענות, האחת, נוגעת לכך שטבעת הסל היתה רטובה מגשם אשר ירד בבוקר אותו יום, השנייה, כי טבעת הסל היתה בנטייה כלפי מטה, תוצאה של הטבעות מרובות במשחקי כדורסל. לדברי התובע, שילוב של השניים גרם לכך שידיו החליקו מן הטבעת, בעת שניסה להטביע והוא נפל.

הנתבעים טענו כי המדובר בהרחבת חזית אסורה. כי הטענות בדבר ליקוי כלשהו במתקן הסל או בדבר תנאי מזג אוויר שסיכנו את המשחקים לא הועלו על ידי התובע קודם לכן ועל כן, דינן להידחות.

אכן, טענות אלו לא הועלו בכתב התביעה. עיון בתצהיר חברו של התובע, אשר הוגש לתיק בית המשפט, מלמד כי מופיעה שם הטענה כי טבעת הסל היתה נטויה, אך אין כל אזכור לתנאי מזג אוויר כלשהם או לרטיבות על טבעת הסל.

"האיסור בהרחבת חזית עיקרו בכך שבעל דין אינו רשאי לחרוג מגדר המחלוקת, כפי שהוגדרה בכתבי הטענות, אלא אם כן נענה בית-המשפט לבקשתו לתקן את כתבי-טענותיו, או אם הצד שכנגד נתן לכך את הסכמתו, במפורש או מכללא" (ראה ע"א 759/76 צביה רמי ו-משה פז נ' יצחק נוימן, פ"ד לא (2), 169, ע"א 3199/93 יוסף קראוס נ' ידיעות אחרונות בע"מ ואח', פ"ד מט (2) 843, א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה עשירית) עמ' 89-90, ע"א 6799/02 יולזרי משולם נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ-סניף בורסת היהלומים, פ"ד נח (2) 145).

"רק כאשר שוכנע בית המשפט, שהצדדים הסכימו, במפורש או מכללא, לנהל את המשפט שלא בהתאם לכתבי הטענות, בין שהתעלמו מטענה שנטענה שם, ובין שהתדיינו על טענה שלא נטענה שם בהם, במקרה כזה לא ישמש הנימוק הפורמלי של סטיה מכתבי הטענות עילה לפסילת הדיון, אך ראיה שהוגשה והיא חורגת מגדר הטענות, אינה מעידה, כשהיא לעצמה, על הסכם כזה. אפילו נתגלתה בה טענה שאחד מבעלי הדין עשוי היה להשמיע"

(ראה גורן, שם).

אין ספק כי ישנה חשיבות לתנאי מזג האוויר ובוודאי ישנה חשיבות למצבו של מתקן הסל, אך מסיבה כלשהי, טענות אלו לא הועלו בכתב התביעה. עיון במסמכים הרפואיים מלמד גם הוא כי לא צויינו נסיבות הנפילה זולת הערה כללית כי התובע נפל בעת משחק כדורסל.

התובע הסתפק בהעלאת הטענה באופן כללי, מבלי לתמוך אותה בראיות נוספות, למשל בתצלומים. ברי כי בנקל, יכול היה התובע לצלם את טבעת הסל הנטויה, אם אכן מגיע הדבר לגדר פגם המסכן את המשתמשים, אולם הדבר לא נעשה. התובע יכול היה להביא ראיות בדבר מזג האוויר אשר שרר ביום האירוע, אולם גם זאת לא נעשה.

המדובר בטענות בעלות חשיבות, אשר אף ראוי לאפשר לנתבעים לבדקן ולהתייחס אליהן ברצינות הראויה. חרף זאת, לא הועלו הטענות בכתב התביעה ואף לא הוכח כי הועלו קודם לכן כלפי בית הספר, בסמוך לאחר מועד האירוע, אלא הן נטענו לראשונה, בחלוף שמונה וחצי שנים מאז האירוע, בתצהיר התובע.

משעה שטענות אלו לא נטענו בכתב התביעה ואף לא התבקש לתקן את כתב התביעה, אזי המדובר בהרחבת חזית אסורה ועל כן, דינן של טענות אלה להידחות.

מעבר לצורך, אומר כי גם אם היתה טבעת הסל רטובה, וגם אם היתה נוטה כלפי מטה, כתוצאה מהטבעות קודמות, לא הוכח כי בכך יש כדי לקבוע שמתקן הסל היה פגום באופן המטיל בשל כך אחריות על מי מן הנתבעים, אך בזאת ידובר בהמשך.

המישור המשפטי

טענות הצדדים

1. התובע טוען לאחריות הנתבעים זאת מאחר שלשיטתו, מתקן הסל הוא בבחינת "דבר מסוכן" כמשמעותו בפקודת הנזיקין והנטל על הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו ביחס למתקן הסל. טוען התובע כי לא ידע ולא יכול היה לדעת מהן הסיבות שגרמו לאירוע התאונה ועל הנתבע 1 הנטל להוכיח שלא התרשל. התובע טען כי נזקו נגרם עקב תקלה או פגם במתקן הסל ומדובר בסיכון בלתי סביר שיש לצפותו, בפרט כאשר הותר לתובע ולחבריו לשחק כדורסל בתנאי גשם כאשר המגרש ומתקן הסל רטובים. התובע מפנה לחוזר המנכ"ל שעניינו הוראות בטיחות וטוען להפרות מצד הנתבע 1. הנתבע 2, לטענת התובע, אחראי מכוח חובותיו כמנהל בית הספר, בין היתר מסתמך התובע על האמור בחוזר מנכ"ל בכל הנוגע לאחריותו וחובותיו של מנהל בית ספר.

הנתבעת 3, העירייה, אחראית, לטענת התובע מכח אחריותה הכוללת כרשות החינוך המקומית, אף אם המדובר בבית ספר פרטי המוגדר כמוסד מוכר לא רשמי. הנתבעת 4, לטענת התובע, נושאת באחריות מתוקף היותה המפקח העליון על מוסדות החינוך בארץ.

1. הנתבעים 1-2 טענו כי השיהוי הרב בהגשת התביעה, כחצי שנה קודם שתחלוף תקופת ההתיישנות, פגע ביכולתם לברר את מכלול פרטי האירוע, בין היתר, דודו של התובע, אשר היה מורה תורן בבית הספר ביום האירוע, הלך לעולמו עוד קודם להגשת התביעה. הנתבעים ציינו כי האירוע דווח להם רק בעת שהוגשה התביעה, היינו בחודש יוני 2010, כאשר האירוע הנטען אירע בחודש דצמבר 2003, בעת שהתובע, יליד 17.4.87, היה בן 16 ושמונה חודשים. הנתבעים טענו כי פציעת התובע אירעה כחלק ממשחק כדורסל, כאשר אין כל פסול במתן אפשרות לבני נוער לשחק במהלך הפסקה בכדורסל בתחום בית הספר ואף אין כל הכרח בפיקוח צמוד, כל עוד אין המדובר במשחק פרוע. לטענתם, היה פיקוח של מורה תורן ובכל מקרה, מאחר שמדובר במעשה ספונטני פתאומי, ממילא נוכחות צמודה יותר לא היתה מועילה. הנתבעים הפנו לכך שהמדובר במשחק של בני נוער בגילאים 16-17 ומידת הפיקוח הנדרשת היא פחותה. אשר לטענות כי טבעת הסל היתה רטובה וכי ירד גשם באותו בוקר, הפנו הנתבעים לכך שהטענות אינן מופיעות בכתב התביעה, חרף חשיבותן הלכאורית וכי המצהיר הנוסף מטעם התובע כלל אינו חוזר על טענות אלה.
2. הנתבעת 3 טענה כי אין לה כל אחריות לנעשה בבית הספר הנדון, בית ספר פרטי, בשטח פרטי. העירייה הדגישה כי אין לה כל בעלות בבית הספר ועל כן גם מתוקף ההוראות שאליהן הפנה התובע, אין לעירייה אחריות על הבטיחות במוסד המסוים. מעבר לכך, הפנתה הנתבעת 3 לדבריו של הנתבע 2 אשר אמר בבירור בעדותו כי האחראי על התחזוקה בבית הספר הוא בית הספר עצמו.
3. הנתבעת 4 טענה אף היא להעדר חבות מצידה. לשיטתה, חוזר המנכ"ל הרלוונטי מחייב את בית הספר להמציא אישור יועצי בטיחות לצורך קבלת הרשיון ממשרד החינוך והאחריות על בטיחות המוסד היא על בעלי המוסד ולא על הנתבעת 4. הנתבעת 4 הוסיפה והפנתה לכך שלא היה במקום כל מפגע והתובע ביצע פעולה שגרתית אגב משחק כדורסל. הנתבעת 4 טענה גם היא להרחבת החזית מצד התובע אשר כלל בתצהירו טענות בדבר רטיבות טבעת הסל והיותה נוטה כלפי מטה, טענות אשר לא בא זכרן בכתב התביעה.

נטל ההוכחה

1. טוען התובע כי מתקן הסל הוא "דבר מסוכן" ובכך מבקש הוא להטיל אחריות על הנתבעים, למנוע שימוש שיסכן את התלמידים ולהוכיח כי לא התרשלו בשמירה על המתקן.

בע"פ 74/62 צבי פישמן נ' היועץ המשפטי לממשלה, פ"ד יז(3) 1478, בעמ' 1506 מפי מ"מ הנשיא אגרנט (כתוארו אז), אמנם תיק שעניינו פלילי, אך בית המשפט דן במשמעותו של "דבר מסוכן" תוך שהוא פונה אל דיני הנזיקין האנגליים וקובע כך:

"...

ד) לעומת זה, כדי להשיב לשאלה, אם החפץ הוא ממין הדברים המסוכנים, יהיה מקום להביא בחשבון, במקרים רבים, את המטרה הרגילה שלשמה נועדו הדברים מסוגו. יושם לב, שאין כאן הכוונה לדברים שנועדו לשמש למטרה קטלנית או חבלנית דווקא, אלא גם לאלה שנועדו לשמש למטרה תועלתית, בלתי מזיקה, אך אשר אין בכוחם למלא את ייעודם. זה בלי התכונות המקנות להם את הכושר לגרום נזק. בעניין זה ראויים לתשומת לב הדברים שכתבו המלומדים Harper ו- James בספרם "חוק הנזיקין" (כרך 2 ע' 1542):

...

ה) בדרך סיכום יש לומר, שאם מחמת תכונותיו המיוחדות של החפץ, כרוך סיכון גדול בשימוש ובטיפול בו למטרה הרגילה שלשמה נועד, כך שענין זה מחייב נקיטת מידה גדולה של זהירות, אזי יהיה מקום לראותו בגדר הדברים שהם מסוכנים "מטבעם".

בחינת הדברים האמורים מוליכה למסקנה כי אין המדובר בחפץ מסוכן. לא כרוך סיכון גדול בשימוש ובטיפול בו למטרה שלשמה נועד – משחק כדורסל הכולל, מטבע הדברים, גם הטבעות. המתקן עצמו אינו מסוג המתקנים אשר לגביהם ניתן לציין כי כרוכים בהם סיכונים גדולים כאשר משתמשים בהם למטרה שלשמה נועדו.

משכך, לא ניתן לקבל את טענת התובע כי המדובר בחפץ מסוכן המחייב את הנתבעים להוכיח כי לא התרשלו לגביו.

הנטל נותר, אם כן, על התובע, להוכיח כי מי מן הנתבעים התרשלו.

האם התרשלו הנתבעים

1. סעיפים 35-36 לפקודת הנזיקין קובעים כי יש להטיל אחריות בנזיקין על אדם או בעל נכס אשר יכול וצריך לצפות מראש שיכול להיגרם לאדם פלוני נזק כתוצאה ממעשהו או ממחדלו כפי שאדם סביר יכול וצריך היה לצפות.

כדי להכריע בשאלה האם קמה לתובע עילת תביעת בנזיקין בשל רשלנות הנתבעים יש לענות על שלוש שאלות משנה:

א. האם חבים הנתבעים לתובע חובת זהירות מושגית וחובת זהירות קונקרטית.

ב. אם כן - האם הפרו הנתבעים חובת זהירות זו.

ג. ואם התשובה לכך חיובית - האם התקיים קשר סיבתי עובדתי ומשפטי בין הפרת החובה לבין הנזק.

(ע"א 145/80 ועקנין נ' המועצה המקומית בית שמש, פ"ד לז(1) 113).

1. דומה, כי אין חולק כי לבית ספר אחריות מושגית כלפי תלמידיו ובכלל זה חלה עליו החובה לדאוג לתקינות המתקנים בתחומי בית הספר ולסילוק מפגעים.
2. נשאלת השאלה האם קיימת בענייננו חובת זהירות קונקרטית של מי מהנתבעים כלפי התובע ובהמשך, האם הופרה חובה זו והאם ישנו קשר סיבתי בין הנזק לבין הפרת החובה.

חובתם של הנתבעים 3-4 בנסיבות הנטענות, נוגעת לבטיחות המתקנים שבחצר בית הספר.

משעה שלא הוכח כי היה קיים פגם או ליקוי כלשהו במתקן הסל או בחצר, התוצאה היא כי לא הוכחה אחריות כלשהי מצד הנתבעים 3-4 כלפי התובע.

ביחס לנתבעים 1-2 יש לבחון האם התנהגות בני הנוער בעת משחק הכדורסל היתה כזו שסיכנה אותם ואשר מקימה חובת זהירות קונקרטית.

ברי כי אין די בכך שהתובע נפל בתחום בית הספר, כדי להקים את אותה אחריות המחייבת את בית הספר ואת מנהלו. בהקשר זה, על התובע הנטל להוכיח כי נפילתו נגרמה בשל רשלנות הנתבעים 1-2 או מי מטעמם וכי לו היו אלה פועלים אחרת, במתחם הסבירות, היה האירוע נמנע.

1. בע"א 145/80 הנ"ל נאמר ביחס לחובת הזהירות הקונקרטית כך:

"בקביעה של חובת הזהירות הקונקרטית יש לזכור, כי לא כל נזק צפוי (מבחינה פיזית) הוא נזק שיש לצפותו (במישור הנורמטיבי). 'אין דין שכל יצירת סיכון מטילה על אדם אחריות לכל תוצאה מזיקה שתיגרם בעקבותיה, אפילו אפשר לחזות תוצאה כזאת מראש' (השופט ויתקון בע"א 333/56 בעמ' 622).

חיי היום יום מלאים סיכונים, אשר לעתים מתממשים וגורמים נזקים, מבלי שיוצרי הסיכונים יישאו באחריות בנזיקין. הטעם לכך, הוא, שאותם סיכונים טבעיים ורגילים הם לפעילות האנוש המקובלת, ובגינם נקבע, כעניין של מדיניות משפטית, כי חובת זהירות קונקרטית אינה מתגבשת. סיכונים אלה סבירים הם, וחיי חברה מתוקנים לוקחים את קיומם בחשבון. על כן, מי שמשתמש במתקן ספורט – אם כמשתתף ואם כצופה – עשוי להיפגע מסיכונים, הכרוכים בפעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות, אין בגינם אחריות. 'מי שלוקח חלק בספורט כזה, מקבל את הסכנות הטמונות בו, במידה שהן ברורות ונחוצות, בדיוק כמו סייף המקבל את הסיכון של דקירה ממתנגדו וצופה במשחק כדור המסתכן במגע עם הכדור'..."

בע"א 715/79 גדעון דניאלי נ' אורט ישראל, נתניה, פ"ד לה(2), 764, 773 נאמר כך:

"בענייננו מדובר במשחק כדורגל, ואשר כשלעצמו – גם כאשר הוא מתנהל על פי הכללים – כרוך בסיכונים מסוימים, או מתיחות חורגת מהרגיל, תתכן, באופן סביר, האפשרות ששחקן אחד ידחף את השני בעת המשחק, שני שחקנים יתקלו זה בזה, שחקן יפול ללא כל דחיפה תוך כדי ריצה וכדומה".

בע"פ 119/93 ג'ייסון לורנס נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(4), 1 נפסק:

"... פעילות ספורט סטנדרטית היא אמנם פעילות העשויה להיות מסוכנת במידת מה. אולם זוהי פעילות אנושית המסיבה הנאה רבה למשתתפים בה והחברה רואה אותה ככלל בחיוב שכן היא משפרת את כושרם הגופני של המשתתפים בה, תורמת לגיבוש חברתי, ומעודדת תחרותיות בריאה והפניית אנרגיות גופניות לאפיקים חיוביים. ועל כן, איזון האינטרסים בין היתרונות הרבים שיש בפעילות זו, ובין החסרונות המועטים שנלווים לה, מוליד מסקנה שפעילות ספורט סטנדרטית הינה 'סיכון סביר', אדם שהולך לשחק כדורגל, צופה או צריך לצפות שהוא עלול, כתוצאה נלווית למשחק, להיפצע בנפילה, בהתנגשות בשחקן אחר, במכת כדור וכולי".

ב-ת.א 12760/07 דינה ג'נדר נ' המכללה לחינוך גופני ולספורט ע"ש זינמן (02/05/12) נקבע כך:

"כאשר עוסקים בספורט יש סיכוי לא מבוטל להיפגע מסיכונים הכרוכים והשלובים באותה פעילות ספורטיבית. עד כמה שסיכונים אלה טבעיים הם ורגילים לאותה פעילות אין בגינם אחריות. מי שלוקח חלק בספורט כזה מקבל את הסכנות הטמונות בו במידה שהן ברורות ונחוצות" (ראה גם: ע"א (ת"א) 2027/00 - מרכז הספורט קנדה נ' גם חנה, תק-מח 2002(4), 778 ,עמ' 780)".

1. מהו הפיקוח המתחייב בנסיבות והאם התקיים הפיקוח הנדרש במקרה הנדון.

בע"א 715/79 דניאלי נ' אורט ישראל פד"י לה' (2) 764, 771-2 נקבע כך:

"(א) מידת הפיקוח הדרושה היא פועל יוצא של הנתונים, כגון: גיל הילדים, תנאי השטח, אופי העיסוק והסיכון הנובע ממנו וכיו"ב.

(ב) בעת הפסקה, משחקים וכד', בהם נוטים ילדים להשתובבות ואף לפראות, מתחייב, בדרך כלל, פיקוח כללי, אך אם אין נסיבות מיוחדות לאור הנתונים מן הסוג המוזכר בס"ק (א), אינו מתחייב פיקוח צמוד דווקא, המכסה כל פינה, אלא מספיקה נוכחות בקרבת מקום, כי הידיעה בדבר נוכחות המורה, יש לה, בדרך כלל, השפעה מרסנת, אף אם המורה אינו נראה בכל רגע בכל אתר, אך נמצא, כאמור, בקרבת מקום.

(ג) ראוי שהמורה יהיה בקרבת מקום, כדי שיוכל להתערב במידת הצורך בקטטה או בפעולה מסוכנת אחרת, או כדי שניתן יהיה להזעיקו על אתר, אך מובן, מאידך גיסא, כי המורה אינו יכול למנוע פעילות פתע או תגובה ספונטנית, שאינה צפוייה מראש. במשחקי ספורט, למשל, אין הפיקוח יכול למנוע, בדרך כלל, מעידה בעת ריצה או התנגשות בין מתחרים, הרצים זה בקרבת זה, אם אלו הם תולדה של אופי המשחק ולא של נסיבות או תנאים יוצאי דופן, אותם ניתן לצפות מראש, כדי למנוע את המשחק או את קיום הנסיבות והתנאים האמורים.

(ד) כאשר נבחנה שאלת הפיקוח והשפעתה על אירועו של נזק, נבחן נושא זה בשני שלבים: ראשית, נשאלת השאלה, אם היה פיקוח נאות, וכאשר התשובה שלילית, אם יש לייחס את הנזק שנגרם להעדרו של הפיקוח"

ועוד, נדון העניין גם בע"א 41/57 עידה נ' ששון, פ"ד יא, 1100 בעמ' 1106:

"...הדעת נותנת כי ילדים המשחקים ברגע ההפסקה בחצר בית הספר ידאגו מנהלם ומוריהם לפיקוח מתאים עליהם מטעם אדם מבוגר, למען לא יבואו הילדים לידי התפרעות במשחקיהם. אין המפקח חייב להיות צמוד לילדים, או להחזיקם בתחום ראייתו כל העת ללא הפסק. כן, אין הוא מצווה להתרוצץ מקבוצה לקבוצה ומן הקצה האחד של החצר לקצה האחר, לראות להיראות. די בכך שהילדים יודעים כי עינו של המפקח צופיה עליהם תוך כדי הילוכו בחצר, ואפילו אין הם רואים אותו ממש, וגם אם הוא עוזב לדקות ספורות את מקום משמרתו".

ובהמשך, בדנ"א 2571/94 עזבון המנוח אייל ארגמן נ' חפצדי (12.6.96):

"מקום שסוג הפעולות וגיל הילדים מאפשרים להניח כי התלמידים יכולים, גם ללא פיקוח, לעשות בבטחה את המוטל עליהם, אין זה רצוי, מן הבחינה החינוכית, להציב עליהם פיקוח צמוד".

בענייננו, מקבלת אני את הטענה כי בחצר בית הספר נכח המורה התורן, אך לא בסמוך למגרש הכדורסל שבו שיחקו הנערים. המדובר בפיקוח נאות, אשר תואם את העובדה כי המדובר בנערים בוגרים ובמשחק כדורסל אשר לא היו בו סממנים פראיים או מסוכנים וגם האירוע הנטען בו נפגע התובע, לא נבע מהתנהגות יתר השחקנים או ממצב תחזוקת המקום, אלא אך ורק מהתנהגותו שלו.

1. האם הוכיח התובע התרשלות מצד מי מן הנתבעים?

התובע נפל במהלך נסיון הטבעת הכדור אל הסל.

בחינת נסיבות האירוע הנדון כאן מלמדת כי המדובר בפגיעה אשר נגרמה במהלך הרגיל של משחק הכדורסל. לא הוכח כי הפגיעה אירעה כתוצאה מפגם כלשהו במתקן ולא נטען כי הפגיעה נגרמה בשל התנהלות לא תקינה של התלמידים, התנהלות אשר לא הופסקה על ידי סגל המורים.

גם אם היה המורה התורן יושב בקרבת מקום וצופה במשחק, איני רואה כיצד יכול היה למנוע את הסיכון שבנפילה במהלך נסיון הטבעת הכדור אל הסל. בנסיבות העניין, אף אם היו שלושה מורים משגיחים בסמוך למגרש הכדורסל, לא היה עולה בידיהם למנוע את הנפילה של התובע וכדי כך, למנוע את פגיעתו. איני רואה כל טעם אשר הצדיק לאסור את המשחק, המדובר במעשה שהוא חלק מן המשחק הספורטיבי, לא טמון בו סיכון כלשהו מיוחד והוא דבר שנעשה בשגרה אגב משחק כדורסל, כפי שהדבר אף עולה מעדות התובע ומתצהיר חברו. לא היתה כל סיבה למנוע זאת. יתרה מכך, גם אם היה המורה מבקש למנוע את ההטבעה, אזי ברי כי המדובר באקט פתאומי ומהיר ולא היה סיכוי למנעו. אוסיף ואומר כי גם אם היה התובע מוכיח כי טבעת הסל היתה רטובה ונטוייה, איני רואה בכך סיכון מוגבר כלשהו המגיע כדי הצורך מצד המורה לצפות כי יש בכך סיכון כלשהו לנערים, סיכון המחייב איסור המשחק. לכך יש להוסיף גם את אחריות התובע, בהיותו אז נער כמעט בן 17, לנקוט משנה זהירות במהלך המשחק.

נפילת התובע במהלך נסיון ההטבעה, היא אירוע סביר אשר עשוי להתרחש במהלכו התקין של המשחק. האדם הסביר אינו מתנהל בחיי היום יום בבחינה תמידית של מתחם הסיכונים העלולים לגרום לפלוני אלמוני נזק, כך גם מנהל בית הספר.

סבורה אני כאמור, כי על מוסד חינוכי מוטלת חובת זהירות מושגית אולם חובה זו אינה חלה על נזקים סבירים שנמצאים במתחם הסיכון הסביר, אין מקום לדעתי לצפות כי מנהל בית ספר ייחשף לתביעות ללא סוף בגין אירועים שהם בבחינת שגרה.

1. משהגעתי למסקנה,כי פיקוח מורי בית הספר על התלמידים היה תקין וכי לא ניתן היה למנוע את תאונת התובע על ידי פיקוח אחר, אני קובעת כי הנתבעים לא הפרו את חובת הזהירות המושגית כלפי התובע. הנתבעים לא התרשלו והם אינם אחרים לנזק אשר נגרם לתובע לטענתו, במהלך האירוע. לאור מסקנתי כי לא הופרה חובת הזהירות כלפי התובע, אין צורך בהמשך בחינת שאלות המשנה, הן רכיבי עוולת הרשלנות.
2. יוצא מן האמור, כי דין התביעה להידחות, לאחר שלא הוכח כי התובע נפגע בנסיבות המקימות אחריות לנתבעים.

בנסיבות העניין, לאחר ששקלתי בין היתר את האופן המקוצר בו נוהל התיק, איני עושה צו להוצאות.

משעה שלא נשמעו ראיות בתיק והתקיים קדם משפט אחד בלבד, ניתן פטור מתשלום יתרת האגרה, בהתאם לתקנות.

זכות ערעור כחוק.

המזכירות תמציא את פסק הדין לב"כ הצדדים בדואר רשום.

ניתן היום, ‏ח' סיון תשע"ג, ‏17 מאי 2013 17 מאי 2013, בהעדר הצדדים.