1. הנתבעים שוכרים מאת התובעת 2 יחידות דיור הנמצאות ברח' הנוטרים 20, ירושלים (להלן הנכס)

2. על פי הסכם השכירות מיום 4.9.07 נקבעו דמי השכירות בסך של 2,880 ₪ לחודש, וזאת בהיותו הנכס דיור ציבורי.

ביום הגשת התביעה עמדו דמי השכירות ע"ס 2,321 ₪.

3. בכתב התביעה טוענת התובעת כי הנתבעים חדלו מלשלם את דמי השכירות וחובם נכון ליום הגשת התביעה עמד ע"ס 24,543 ₪.

4. במסגרת בקשתם לרשות להתגונן הנתמכת בתצהירו של הנתבע מס' 1 הועלו הטענות הבאות:

ראשית, לפני שתפסו חזקה בנכס נמסר להם כי לאחר דיון במשרד השיכון יעמדו דמי השכירות ע"ס 254 ₪ בלבד וזאת חרף העובדה שבהסכם השכירות נרשם הסכום המלא של דמי השכירות. כמו כן נטען כי הוסבר שהמדובר בדבר פרוצדורלי בלבד.

שנית – בחודש נובמבר 2011 ולאחר שהגיש ערעור לגבי גובה דמי השכירות הועמדו דמי השכירות ע"ס של 2,107 ₪.

שלישית – במשך כל הזמן המשיכה התובעת לגבות דמי שכירות בסך של 254 ₪ בלבד וזאת עד חודש אוקטובר 2009 עת הפסיק הבנק לכבד את הוראת הקבע בגין תשלום דמי שכירות.

רביעית – לאור השינוי בדמי השכירות הורע מצבם הכלכלי וזאת לאור הסתמכותם על הבטחת התובעת לגבי התשלום של 254₪ לחודש.

5. בחקירתו הנגדית הנתבע לא התכחש לחתימתו על הסכם השכירות. מנגד חזר וטען כי לאחר שנקבע לו הסך של 254 ₪ הוא תפס חזקה בדירה. לולא נקבע לו הסכום הוא לא היה נכנס לדירה שכן הייתה לו כבר דירה שבה התגורר עם משפחתו.

6. המצהיר מטעם התובעת אישר בחקירתו הנגדית כי את הסכום הנקוב בהסכם לא נדרש ולא נגבה מהנתבעים, כמו כן אישר כי הסכום של 254 ₪ נקבע עד לשנת 2009 שאז נערכה בדיקה כלכלית לנתבעים ולאור ממצאי החקירה הועלו דמי השכירות.

7. לאור האמור בכתבי הטענות ובחקירות המצהירים המחלוקת בין הצדדים מתמקדת בשאלה מהו גובה דמי שכירות אותם היה על הנתבעים לשלם.

התובעת אף אישרה כי סכום דמי השכירות כקבוע בהסכם לא נגבה בפועל מהנתבעים והלכה למעשה אישרה את גרסת הנתבעים כי במהלך כל השנים עד לחודש ספטמבר 09 נגבו דמי שכירות בסך 254 ₪ לחודש.

8. במסגרת הדיון בבקשה לרשות להתגונן אין מקום לבירור טענות ההגנה לגופן, והדיון המשפטי מצטמצם לשאלה אחת ויחידה והיא האם הצליח הנתבע לשכנע את בית המשפט בקיומה של הגנה לכאורה הראויה להיות מוכרעת בדיון רגיל.

מאחר ועל הנתבעים להראות שיש בפיהם הגנה לכאורה ואפילו דחוקה ומאחר והגעתי למסקנה כי הנתבעים עמדו ברף בהציגם הגנה לכאורה הרי שאין לבית המשפט לא סמכות ולא שיקול דעת למנוע מהנתבעים להתגונן וזאת בנוסף לעקרון כי הזכות להתגונן הינה זכות חוקתית

9. לאור האמור לעיל הבקשה לרשות להתגונן מתקבלת.

הוצאות ההליך יהיו בהתאם לתוצאות.

עקב תקלה שלא באשמת הצדדים חל עיכוב במתן ההחלטה ומובעת בזאת התנצלות .

סדיר דין מהיר לאור סכומה תדון התובענה בסדר דין מהיר.

לפיכך על הצדדים לנהוג כדלקמן:

התובע יגיש השלמת מסמכים מטעמו, בהתאם להוראות תקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד – 1984, לרבות תצהיר ערוך לפי טופס 17א לתקנות האמורות, בתוך 30 יום עם העתק ישירות לנתבע.

כמו כן, יפרע התובע את הפרשי האגרה החלים עליו על פי דין בתוך פרק הזמן האמור.

היה ולא יבצע התובע את האמור לעיל, בחלוף פרק הזמן שנקצב כאמור, תמחק תביעתו.

הנתבע יגיש השלמת מסמכים ותצהיר מטעמו בהתאם להוראות התקנה האמורה, בתוך 30 יום מקבלת מסמכי התובע, עם העתק ישירות לתובע.