1. בפניי תביעה לתשלום פיצויי פיטורים, חופשה שנתית, דמי הבראה, דמי חגים, הפרשות לקרן פנסיה.
2. ראשיתו של הליך זה הוא בכתב תביעה שהוגש ביום 7.6.10 לבית הדין בנצרת. לאחר שהודיע התובע כי עבודתו בוצעה במרכז הארץ הועבר התיק לבית הדין בתל אביב להידון לפני.
3. עיקרי טענות התובע כפי שעולה מכתב התביעה הן:
   1. התובע עבד בנתבעת מיום 28.11.07 ועד לפיטוריו ביום 31.3.09.
   2. בחודש מרץ 2009 ביקש התובע ממר חגי מנהל העבודה בנתבעת לצאת ליום חופש ונענה על ידו "תעשה מה שאתה רוצה". לאחר חזרתו חש התובע ברע ויצא לחופשת מחלה. לאחר סיום המחלה ניסה התובע לשוב לעבודה אך לא שובץ לעבודה. לטענת התובע בשיחה עם מנכ"ל הנתבעת מר עמוס נעים נאמר לו "אתה לא עובד כאן יותר" וכן "תקבל מכתב פיטורין זה בדרך". למרות זאת, עד היום לא התקבל מכתב הפיטורים.
   3. התובע טען כי הוא זכאי לקבל פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, 16 ימי חופשה שנתית, 7 ימי הבראה, 11 ימי חג. הפרשות לקרן פנסיה בהתאם להסכם העבודה בענף המתכת חשמל ואלקטרוניקה.
4. הנתבעת הגישה כתב הגנה מטעמה ובו טענה כדלקמן:
5. התובע הפסיק את עבודתו ביום 2.3.09 והחל 3.3.09 חדל מלהגיע לעבודה ללא הסבר. הנתבעת טוענת כי התובע עבר לעבוד בעסק מתחרה.
6. טענות התובע משוללות יסוד היות והיחיד שמוסמך לקבל ולפטר עובדים ולאשר חופשות הוא מר עמוס נעים.
7. התובע לא שהה בחופשת מחלה כטענתו.
8. מנכ"ל הנתבעת מר עמוס נעים שלח מכתב לב"כ התובע מר דוד לוי נציג ההסתדרות מרחב כנרת ובו נכתבו הדברים הבאים:

"1. לנ"ל מגיע 5 ימי הבראה בסך של 1700 ₪ ברוטו. 2. יתרת ימי החופשה מגיעים לו עומד על 1.67 ימים. 3. כלל פנסיה- תחילת הפרשה 12/08 עומד לרשותו. 4. הנ"ל עזב ללא הודעה מוקדמת שמהווה סך של 4600 ₪ שהם 30 יום ואני מבקש לקזז את הסך הנ"ל מהסכומים המגיעים"

1. לבקשת התובע, ובהתאם להחלטת בית הדין, הגישה הנתבעת את המסמכים הבאים:
   1. תלושי משכורות של התובע מחודש 12.07 ועד לחודש 3.09
   2. דוחות חופשה ודמי הבראה לשנים 2007-2009.
   3. דיווח ימי עבודה מחודש 11.07 ועד לחודש 3.09
2. התובע הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו. הנתבעת הגישה מטעמה את תצהירו של מר עמוס נעים מנכ"ל הנתבעת (להלן: "עמוס"). ביום 6.5.12 נערך דיון הוכחות ובו נחקרו המצהירים על תצהיריהם.

דיון והכרעה

האם התובע התפטר או פוטר?

1. המחלוקת העיקרית בתיק היא בשאלה האם התובע התפטר או פוטר. התובע טען כי הנתבעת הפסיקה להעסיק אותו בלי לתת לו מכתב פיטורים ללא כל נימוק. הנתבעת טענה כי התובע הוא שחדל מלהגיע לעבודה.
2. לאחר שבחנתי את מכלול הטענות וחומר הראיות שבתיק נחה דעתי כי יש לקבל את גרסתו של התובע לעניין מעשה הפיטורים, ואת טעמיי אפרט.
3. התובע תאר את פיטוריו בתצהירו באופן הבא:

"4. למחרת היום, 3.3.09 הרגשתי שיפור ואז לא פניתי לקבלת טיפול רפואי.

5. באותו יום בערב התקשרתי למנהל העבודה העונה לשם: אסף, וביקשתי לדעת את סידור העבודה למחרת היום ואז אסף הודיע לי שחגי נתן לו הוראה שלא לאסוף אותי לעבודה וכי חגי הודיע לו שאני מפוטר.

6. למחרת היום, יצרתי קשר עם חגי וביקשתי לברר את הדברים ואז חגי שב ואישר את דבריו של אסף והודיע לי שהנני מפוטר. מיד התקשרתי למנכ"ל החברה. עמוס, אך המנכ"ל לא היה מוכן לשמוע אותי והודיע לי לא להתקשר יותר ושכל הדברים שמגיעים לי אקבל בדואר.

7. ביום, 10.3.09 התקשרתי שוב לעמוס וביקשתי לדעת מתי משלמים לי את יתרת זכויותיי כולל פיצויי פיטורים והודעת פיטורים בכתב ואז עמוס הפנה אותי לחגי.

8. מיד יצרתי קשר עם חגי, חגי הודיע לי לפנות לתחנת דלק בטבריה לקבלת השיק והמכתבים, אך כאשר פניתי לתחנת הדלק לפי הנחיותיו של חגי, עובד שמועסק בתחנה מסר לידי ש'יק על סך 350 ₪ ובנלווה אליו כתב ויתור על תביעות שסירבתי לחתום עליו.

9. בעקבות האמור, חגי התקשר אלי טלפונית ופנה אלי בצעקות ובקללות בשל כך שלא חתמתי על כתב הויתור שהשאיר לי בתחנת הדלק ושבוע לאחר מכן כשפניתי למנכ"ל' הוא הודיע לי שלא אקבל שום דבר ממנו".

1. הנה כי כן, התובע תאר את הליך הפיטורים בפירוט, נקב בשמות האנשים איתם דיבר, תפקידים ומועד השיחה. מתיאור התובע עולה במפורש כי הנתבעת היא שיזמה את הפסקת עבודתו. מנגד בחרה הנתבעת להעיד אך ורק את עמוס, שהתייחס בצורה קצרה ותמציתית, כמעט לקונית, להפסקת עבודתו של התובע בזו הלשון:

"התובע עבד אצל הנתבעת החל מחודש 28.11.07 ועד ליום 3.3.09. התובע הפסיק ביוזמתו את העבודה ביום 2.3.09 והחל מיום 3.3.09 חדל מלהגיע לעבודה ללא כל הסבר אחר".

ובהמשך:

"התובע הודיעה לי ביום 3.3.09 שהוא בחופש. למעשה, התובע החליט על דעת עצמו להעדר ביום 3.3.09 מעבודתו ללא כל הצדקה." (סעיפים 4 ו- 7 לתצהירו של עמוס).

1. מעיון בתצהירים עולה כי הנתבעת לא התייחסה לנאמר בתצהירו של התובע. בתצהיר כלל התובע התייחסות ספציפית לשיחות שניהל עם עובדי הנתבעת ובהם נאמר בין במפורש ביו במשתמע כי הוא מפוטר. התובע תאר שיחות עם מנהל העבודה אסף ועם חגי, שניהם עובדי הנתבעת. התובע ציין שיחה עם עמוס, תוך ציון התאריך המדויק בו התקיימה השיחה.
2. כל המתואר לא זכה לכל התייחסות מטעם התובעת, ואף לא להכחשה מפורטת. כל שנאמר ע"י מר עמוס הוא "התובע הפסיק ביוזמתו את העבודה". אף בדיון שנערך ביום 6.5.12, ובחקירה הנגדית לא התייחסה הנתבעת לנאמר בתצהיר התובע ולא חקרה אותו על הנאמר בו ביחס לפיטורים.
3. עוד יש להוסיף, כי בתצהיר מטעם הנתבעת עלו לראשונה הטענות שלתובע בעיות אישיות ובעיות כספיות ועקב כך פנה לנתבעת בבקשה לקבל הלוואות. לטענות אלו אין כל זכר בכתב ההגנה וממילא גם לא הוצגה כל ראיה לכך.
4. בנסיבות אלו, ומשמיעת עדויות הצדדים, התרשמתי כי גרסתו של התובע אחידה ועקבית לאורך כל ההליך, החל מכתב התביעה, עובר לתצהיר וכלה בחקירה הנגדית. זאת בשעה שאין התייחסות מפורטת וקונקרטית אצל הנתבעת לנטען על ידי התובע. גרסתה לא סדורה וקיימות טענות חדשות, שלא בא זכרן בכתב ההגנה.
5. נוכח האמור אני קובע כי התובע פוטר מהנתבעת ביום 3.3.09.

פיצויי פיטורים והודעה מוקדמת

1. משקבענו לעיל שהתובע פוטר מעבודתו הרי שעל הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
2. התובע עבד בנתבעת מיום 28.11.07 ועד ליום 3.3.09 דהיינו 15 חודשים ועל כן התובע זכאי למשכורת של חודש ורבע. שכרו אחרון של התובע עמד על 4,600 ₪ ועל כן על פיצויי הפיטורים לעמוד על סך של 5,750 ₪, אלא שבכתב התביעה טען התובע כי הוא זכאי לפיצויי פיטורים בסך 4,657 ₪ בלבד. התובע אף חזר על כך בסיכומיו לאחר שעמדו בפניו מלוא תלושי השכר, כבקשתו.
3. כלל נקוט הוא, כי בית הדין לא יפסוק יותר מהסכום שנתבע, נוכח זאת, אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובע פיצויי פיטורים בסך 4,657 ₪.
4. באשר לדמי הודעה מוקדמת, הרי שבהתאם חוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות, התשס"א-2001 כי התובע זכאי ל"במהלך שנת עבודתו השניה - של 14 ימים, בתוספת של יום אחד בשל כל שני חודשי עבודה בשנה האמורה" דהיינו התובע שעבד 15 חודשים זכאי 15 ימי הודעה מוקדמת.
5. היות שמכתבי הטענות ומהסיכומים עולה כי קיימת הסכמה על כך ששכרו היומי של התובע עמד על 209 ₪, זכאי היה התובע לחלף הודעה מוקדמת בסך 3,135 ₪. אלא שגם ברכיב זה העמיד התובע את תביעתו על בסיס שכר נמוך ותבע 2,508 ₪ בלבד, ולנוכח האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע בגין חלף הודעה מוקדמת סך של 2,508 ₪.

חופשה שנתית

1. התובע טוען כי הוא זכאי ל 16 ימי חופשה שנתית, בסכום של 3,344 ₪ לפי חישוב של 209 ₪ ליום עבודה. הנתבעת טענה כי התובע זכאי ל 1.67 ימי חופשה שנתיים בסך של 209 ₪ ליום עבודה.
2. התובע נחקר בחקירה הנגדית על עניין ימי החופש וטען כי אכן יצא במהלך עבודתו לחופשה, אך הנתבעת מעולם לא שילמה לו על כך למרות שגרעה את ימי החופשה מזכאותו.
3. מעיון בתלושי השכר שהגישה הנתבעת, עולה כי בחודשים בהם נרשם ב"חשבון חופשה" כי נוצלו ימי חופשה, הופחת שכרו של התובע, ראו לדוגמה חודשים אפריל, מאי ויוני שנת 2008. עוד עולה מעיון בתלושי השכר כי במספר חודשים בהם נכתב "ניצול חופשה" ונגרע שכר התובע, לא תועד הניצול ב"חשבון החופשה". ראו לדוגמה חודשים אוקטובר ודצמבר שנת 2008.
4. יחד עם זאת, בהתאם לתלושים הנ"ל, התובע שהה בחופשה בחודשים מרץ 2008 (יומיים) ויוני 2008 (יום אחד) ושכרו לא נגרע בשל כך, משמע, קיבל יום חופשה בתשלום.
5. נוכח האמור, אין בידי לקבל את טענת התובע, לפיה כלל לא קיבל ימי חופשה, ולפיכך, הוא זכאי ל9.5 ימי חופשה, וזאת בהתאם לחישוב הבא:
6. התובע עבד חמישה ימים בשבוע במשך 15 חודשים (על פי דווח ימי עבודה שהוגש לתיק), ולפיכך זכאי 12.5 ימי חופשה שנתית (10X(15/12). בהפחתה של שלושת ימי החופשה שקיבל בתשלום כאמור לעיל, ולאור הסכמת הצדדים כי כי שכרו היומי של התובע עמד על 209 ₪, הרי שעל הנתבעת לשלם לו סך של 1,985.5 ₪.

דמי הבראה

1. התובע טען בכתב התביעה כי הוא זכאי לדמי הבראה בסך 2,380 ₪ לפי חישוב של זכאות של 7 ימים לפי 340 ₪ ליום. הנתבעת טענה כי היא חייבת 5 ימי הבראה בסה"כ של 1700 ₪ אך יש לקזז אותם מדמי ההודעה המוקדמת שעל התובע לשלם לנתבעת. הצדדים חזרו על טענותיהם בסיכומים.
2. בדיון מיום 6.5.12 נשאל עמוס על דמי ההבראה:

"ש. זכויות המוקנות מכח חוק, משלמים אותם. מדוע לא שולמו לתובע 5 ימי הבראה בתום שנת ראשונה.

ת. יש תאריך שאנחנו משלמים לכל העובדים את ימי ההבראה והוא עזב לפני התאריך הזה.

ש. החוק אומר לשלם דמי הבראה בתום שנת עבודה. 6 חודשים אחרי אתה מתרץ שהוא עזב, כיצד זה מתיישב?

ת. באסיפת עובדים שישבנו עם כל העובדים הצענו לשלם דמי הבראה כל חודש בחודשו את החלק היחסי, הם ביקשו לקבל בקיץ כי אז הם צריכים ורוצים.

ש. גם התובע הסכים לזה? יש תצהיר שהוא מסכים?

ת. אין לי."

1. מהאמור לעיל עולה כי הנתבעת לא שלמה עד ליום זה דמי הבראה. היות והתובע עבד כ- 15 חודשים, על הנתבעת לשלם לו פדיון של 6.5 ימים (5 ימים עבור שנתו הראשונה ויום וחצי עבור שנת עבודתו השנייה בה עבד 3 חודשים).
2. התובע בכתב התביעה והנתבעת בסיכומים הסכימו כי יש לחשב את ימי ההבראה לפי ערך של 340 ₪ ליום (הערך שנקבע בשנת 2009) לפיכך התובע זכאי ל 2,210 ₪ בגין רכיב דמי ההבראה.

דמי חגים

1. התובע טען בכתב התביעה כי הוא זכאי לדמי חגים בסך של 2,299 לפי החישוב של 209 ₪ עבור 11 ימי חג. הנתבעת הכחישה בכתב ההגנה בהכחשה כללית את חובתה לדמי חגים. במהלך הדיונים ובסיכומיה טענה הנתבעת כי היא משלמת את דמי החגים באופן גלובלי ולפיכך אין לדבר ציון בתלוש השכר.
2. הואיל וטענה זו אינה מופיעה בכתב ההגנה, לא מצאתי לקבלה וזאת בהיותה הרחבת חזית אסורה (ראו: גורן, סדר דין אזרחי, מהדורה עשירית תשס"ט, עמ' 89) והתובע התנגד לה (פרוטוקול עמ' 5 ש' 19). בנוסף, אין כל ראיה ששולמו לתובע דמי חגים לא בתלוש השכר ולא בכל דרך אחרת, וממילא שכרו של התובע לא שולם באופן גלובלי לכן אין לקבל את הטענה כי ימי החגים שולמו באופן גלובלי.

1. משלא נסתרה טענת התובע לכך שלא שולמו לו דמי חג, ומשלא ניתן חישוב נגדי לאופן בו חישב התובע את דמי החגים, אני מקבל את חישובו של התובע וקובע כי הנתבעת תשלם לתובע סך של 2,299 ₪ בגין דמי חגים.

הפרשות לקרן פנסיה

1. התובע טען כי הנתבעת לא הפרישה לו תגמולים לקרן הפנסיה. עוד טען התובע כי הוא זכאי להפרשות בהתאם להסכם העבודה בענף המתכות, החשמל והאלקטרוניקה (להלן: "ההסכם הקיבוצי"). התובע טען כי על הנתבעת היה להפריש של 6% משכרו חודשי וסה"כ עבור כל התקופה סכום של 3,357 ₪.
2. מנגד טענה הנתבעת, כי הופרשו לתובע הפרשות כמתחייב בחוק החל מחודש דצמבר 2008. בחקירות לא נשאלו המצהירים אף שאלה על דבר ההפרשות לקרן הפנסיה.
3. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים והחומר שהוגש בתיק החלטתי כי יש לדחות את טענת התובע לתחולתו של ההסכם הקיבוצי, וזאת מכיוון שלא הוצג כל טיעון או ראיה מדוע חל ההסכם הקיבוצי בעניינו. התובע כלל לא ציין מהי העבודה בה הוא עסק. ורק מהחקירה הנגדית עלה, אגב אורחא, כי התובע עסק בתחום הקרוב להתקנת מערכות כיבוי אש. (פרוטוקול עמ' 6 ש' 20-23). בכך אין בכך לבסס את תחולת ההסכם הקיבוצי.
4. מבדיקת תלושי השכר עולה כי בחודשי העבודה האחרונים של התובע, החל מחודש דצמבר 2008, הפרישה הנתבעת משכרו של התובע סכומי כסף ל"כלל פנסיה". בהתאם להסכם הקיבוצי לביטוח פנסיה מקיף במשק, התובע היה זכאי לביטוח פנסיוני מהנתבעת 9 חודשים לאחר שהחל לעבוד בנתבעת לפיכך היה על הנתבעת היה להפריש לתובע גם עבור חודשים ספטמבר, אוקטובר ונובמבר. בחודשים הללו עמד שכרו של התובע על 12,276 ש"ח ועל התובע היה להפריש 0.833% משכר זה, דהיינו 102 ₪.

לפיכך בגין רכיב הפנסיה תשלם הנתבעת לקרן הפנסיה סך 102 ₪.

סיכומו של דבר

1. לאור כל האמור לעיל, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:
   1. בגין פיצויי פיטורים - 4,657 ₪.
   2. בגין חלף הודעה מוקדמת - 2,508 ₪
   3. בגין פדיון ימי חופשה - 1,985.50 ₪
   4. בגין ימי הבראה - 2,210 ₪
   5. בגין דמי חגים - 2,299 ₪
   6. הפרשות לפנסיה - 102 ₪

1. כל הסכומים המפורטים לעיל, יישאו הפרשי ריבית חוקית והצמדה ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל.
2. בנוסף תשלם הנתבעת לתובע הוצאות משפט בסכום כולל של 4,000 ₪.

ניתן היום, י"ח כסלו תשע"ג, (02 דצמבר 2012), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.