1. הנתבעת היא בעלת עסק לקליית פיצוחים והתובע עבד אצלה מספר שנים, עד שלהי שנת 2008.

2. לטענת התובע, הוא עבד אצל הנתבעת בשתי תקופות: מינואר 2001 ועד יוני 2004 (להלן – תקופת העבודה הראשונה) וכן מדצמבר 2005 ועד דצמבר 2008 (להלן – תקופת העבודה השניה). עוד נטען בכתב התביעה, כי בסוף חודש דצמבר 2008 הוא פוטר.

על יסוד רקע עובדתי זה, נתבעו פיצוי פיטורים בגין כל אחת מתקופות העבודה, דמי הבראה, חופשה שנתית, חגים ותמורת הודעה מוקדמת בגין כל אחת מתקופות העבודה.

3. לטענת הנתבעת, מאחר שהתאגדה רק בשנת 2007, יש לדחות את טענות התובע ביחס לתקופה שקדמה להתאגדותה. בנוסף, התובע התפטר מאחר שרצה להקים עסק עצמאי ואינו זכאי לפיצויי פיטורים.

4. בפתח הדברים נציין כי טיעוני הצדדים מבוססים בעיקרם על עדויות בעלי הדין ועדיהם והוצגו מסמכים מועטים ביותר. בנוסף, העדויות שנשמעו מפי עדי שני הצדדים לא היו מהימנות. ניכר היה שמדובר בטיעונים כלליים ובתיאור כללי שכל שניתן להסיק ממנו הוא את שתי העובדות היחידות שאינן שנויות במחלוקת – שהנתבעת עוסקת בקליית פיצוחים בעיר לוד וכי התובע אכן הועסק על ידי הנתבעת. בעלי הדין ועדיהם לא זכרו פרטים רבים (ר' למשל, עדות התובע בעמוד 6 לפרוטוקול, שורות 2,4; עמוד 8, שורות 6 ,10, 32, עדות מר רוני חממה, מטעם הנתבעת, בעמוד 24 לפרוטוקול, שורות 24-27, עדותו של מר וטורי, שהתובע ביקש להעידו כעד מטעמו – עמוד 26 לפרוטוקול, שורות 9-12, 30-32).

בנוסף, כלל עדותו של התובע לא היתה מהימנה. התובע הוסיף בחקירתו הנגדית פרטים מהותיים שלא היה להם זכר בתצהירו. למשל, בעוד שבתצהיר העיד שהשתכר 2,000 ₪ לחודש בתקופת העבודה הראשונה (סעיף 6 לתצהיר התובע), בחקירתו הנגדית תיאר כיצד השכר הועלה לאחר מספר חודשים ב 500 ₪ (עמוד 8 לפרוטוקול, שורות 30-32). לא ניתן הסבר מניח את הדעת לשינוי הגרסה.

זאת ועוד – התובע העיד בתצהירו ששכרו בתקופת העבודה השניה היה כ – 10,000 ₪ (סעיף 12 לתצהירו), בעוד שבחקירתו הנגדית הודה שהשכר היה 5,000 ₪ (עמוד 10 לפרוטוקול, שורות 5-6). נדגיש כי הוצגו תלושי שכר וכן אישור על הפקדת שני שיקים (נספח א'3 לתצהיר התובע) אך השיקים עצמם אינם קריאים. מעבר לכך אין כל ראיה אחרת לגבי הסכומים ששולמו לתובע על ידי הנתבעת

בנוסף, עדי התובע לא היו מהימנים. כך למשל, העדים טענו שתבעו את הנתבעת וזכו, אך לא הציגו את פסקי הדין ובחקירה נגדית הודו שהתביעות הסתיימו בפשרה (עמוד 14 לפרוטוקול, שורה 22 ועמוד 15 שורות 16-17). העדים גם מסרו גרסאות לא אחידות בשאלה פשוטה יחסית – האם התובע מעשן (עמוד 15 לפרוטוקול, שורות 1-11). עניין זה מעיד על מידת היכרותם של העדים את התובע, קל וחומר את תנאי עבודתו אצל הנתבעת.

לתצהיר התובע צורף תמליל של שיחה שהוקלטה לכאורה עם מר ישראל כהן, בעלי הנתבעת. התובע אישר שהשיחה הוקלטה על ידי אדם שאינו בקשר עימו והוא לא ידע למסור את שמו המלא של המקליט או פרטים על נסיבות ההקלטה (עמוד 11 לפרוטוקול, שורות 4-12). בנסיבות אלה, כאשר ההקלטה עצמה לא הוגשה לבית הדין או לנתבעת (כך שלא ניתן להשוות בין ההקלטה ובין התמליל) ומבצע ההקלטה אף הוא לא התייצב להעיד, אין לתת משקל לתמלול זה (ע"ע (ארצי) 36076-06-10 י. קל-לי תעשיות בע"מ – מלי, (פורסם בנבו, 9.12.10)).

לסיכום הערכת עדויות התובע וראיותיו, אלה אינן מהימנות.

5. לאור דלות הראיות וכלליות העדויות שנשמעו, פסק הדין יבוסס בעיקרו על המסמכים שהצדדים הציגו ועל פי הדין ביחס לנטלי ההוכחה.

6. ביחס לתקופת העבודה הראשונה, כל שהוצג הוא שני טפסי 106 של התובע (נספחים ג' וג' 1 לתצהיר התובע), לשנים 2005 ו -2006, מהם עולה כי התובע עבד אצל כהן נסים מחודש דצמבר 2005 ועד חודש מאי 2006. בנוסף, ניתן להסיק ממסמכים אלה כי שכרו החודשי של התובע באותה תקופה היה 3,335 ש"ח לחודש. לתצהירו של מר ישראל כהן, מנהל הנתבעת, צורפה תעודת התאגדות של הנתבעת לפיה הוקמה ביום 9.1.2007.

התובע לא התייחס כלל בתצהירו לנסיבות הפסקת עבודתו בתקופת העבודה הראשונה ולפיכך לא הוכיח שפוטר וכי הוא זכאי לפיצויי פיטורים או תמורת הודעה מוקדמת בגין תקופה זו.

7. התביעות לפדיון חופשה, הבראה ודמי חגים בגין תקופת העבודה הראשונה, נדחות מאחר שמטפסי 106 עולה שאין רציפות בעבודה בין תקופת העבודה הראשונה ובין השניה, ומדובר בהעסקה אצל שני מעסיקים שונים. בשים לב לעדותו הבלתי משכנעת של התובע בחקירתו הנגדית והעולה מטפסי 106 שהוצגו, איננו מקבלים את טענותיו הכלליות של התובע בתצהירו, לפיהן יש לראות את הנתבעת כנושאת בחובות בגין תקופת העבודה הראשונה. גם מחקירתו הנגדית של מנהל הנתבעת לא ניתן להסיק מסקנה שתתמוך בגרסת התובע. מעבר לכך, התביעות ברכיבים אלה אינן מפורטות וכלל לא ברור כיצד נערך חישוב הרכיבים שנתבעו ועל יסוד אילו נתונים.

לסיכום האמור עד כה, נדחות התביעות ביחס לתקופת העבודה הראשונה.

8. אף ראיות התובע ביחס לתקופת העבודה השניה היו דלות ועדותו אינה משכנעת. כך בנושא הפסקת העבודה, טען בתצהירו (סעיף 16) כי "לקראת דצמבר 2008 פוטרתי ללא סיבה וללא הודעה מוקדמת." מדובר בעדות כללית, התובע לא נקב ביום הודעת הפיטורים או במוסר ההודעה. גם לא הוצע על ידי התובע כל הסבר לפיטוריו לאלתר. על רקע הערכת כלל ראיות התובע, כפי שפורטו לעיל, לא שוכנענו בנכונות גרסתו לנסיבות הפסקת העבודה ואנו סבורים כי התובע לא הרים את נטל השכנוע וההוכחה. מסיבות אלה, התביעות לפיצויי פיטורים ולתמורת הודעה מוקדמת נדחות.

9. הנתבעת הציגה מסמך מיום 11.11.08 (נספח לתצהירו של מר ישראל כהן) שתומך בטענתה שהתובע קיבל את כל המגיע לו בגין תקופת העבודה השניה. במסמך זה נרשם:

"אני זוהודי עיסווי ת.ז. ...

מודיע בזאת כי קיבלתי את שמגיע לי מ"פיצוחי כהן ובניו בע"מ"

ואין לי יותר דרישות מהם:

בקשר משכורות

דמי הבראה

ימי חופשה

חתימה

(-)"

התובע אישר בחקירתו הנגדית, גם אם בלשון רפה, כי הוא חתום על מסמך זה (עמוד 12 לפרוטוקול, שורות 18-30). התובע אף אישר שקיבל יחד עם מסמך זה שני שיקים. בנוסף, התובע צירף לתצהירו כנספח א'3 תדפיס הפקדת שני שיקים מאותו יום. הגם שהשיקים עצמם אינם קריאים, מתדפיס ההפקדה עולה כי מדובר בסכום כולל של 7,580 ₪. בהתחשב בכך שמשכורתו של התובע היתה 5,000 ₪, על פני הדברים לא ברור כלל כי הסכום ששולם לתובע אכן מכסה את חבות הנתבעת בגין יתרת חופשה והבראה.

בנוסף, במסמך מיום 11.11.08 אין פירוט של הסכומים ששולמו לתובע, כך שלא ניתן להתייחס אל מסמך זה ככתב קבלה וסילוק שיש בו ויתור של התובע על זכויותיו על פי משפט העבודה המגן (דב"ע 98 /3-211 זיבלי – בנק לאומי לישראל בע"מ, פד"ע לד 455 (1999)).

בנסיבות אלה, אין לראות בתובע כמי שקיבל גמר חשבון כדין וחתם על כתב סילוק מחייב בעקבות כך. כלומר, יש לבחון את זכאותו של התובע לפדיון חופשה ולפדיון הבראה, בהתעלם מחתימתו על המסמך מיום 11.11.08.

10. בטרם נפנה לחישוב הסכומים להם התובע זכאי, נציין כי למרות שהתובע טען שסיום העבודה היה בחודש דצמבר 2008, נראה כי יש לקבל את גרסת הנתבעת לפיה התובע סיים לעבוד בחודש נובמבר 2008. זאת הן לאור המסמך מיום 11.11.08 והן מאחר שבטופס 106 לשנת 2008, מצויין שהתובע לא עבד בחודש נובמבר 2008 וקיבל שכר בחודש דצמבר 2008. בהערכת מכלול הראיות, ניתן לשער כי התשלום בגין חודש דצמבר 2008 אינו שכר אלא גמר חשבון או תשלום הפרשים ואין בו ללמד שהתובע אכן עבד בפועל בחודש זה. לסיכום, לאור הראיות נקבע שהתובע עבד עד יום 31.10.08.

11. על פי תלושי השכר וטופס 106, התובע החל לעבוד אצל הנתבעת במאי 2007. משהתפטר ועבד בפועל עד סוף חודש אוקטובר 2008, תקופת עבודתו היא 18 חודשים. בגין תקופה זו התובע זכאי לפדיון חופשה בסך – 3,462 ₪ (26 ימי עבודה בחודש/5,000 ₪X 12 ימי חופשה בשנהX 1.5 שנות עבודה).

12. באין ראיות לתשלום דמי הבראה לתובע, בגין תקופת העבודה השניה הוא זכאי לפדיון הבראה בסך 2,720 ₪ (340 ₪ X 8 ימי הבראה).

13. התביעה לדמי חגים נדחית בהיותה בלתי מפורטת. לפי הראיות, לתובע שולמה משכורת חודשית (ר' עדות התובע לפיה סוכם על משכורת של 5,000 ₪). על פי הוראות צו ההרחבה הכללי במשק, הזכאות לדמי חגים היא לעובד בשכר. כלומר, על פני הדברים, שכרו של התובע לא היה אמור להיפגע בשל החגים. התובע אף לא פירט את טענתו בנושא זה בתצהירו ולא הביא ראיות לכך שבחודשים שבהם חלו חגים, נעדר מהעבודה ושכרו הופחת בהתאם. מחקירתו הנגדית עולה שלטענתו (שיש בה מידה רבה של האדרה), לא נעדר אף בימי החג (החל מעמוד 11 לפרוטוקול, שורה 24). עדותו בנושא זה אינה מהימנה, באשר היא באה על רקע טענה כללית לעבודה במשך שעות רבות ביממה, שאינה מתיישבת עם עדויות הנתבעת (ר' למשל, עדותו של מר חממה, בעמוד 25 לפרוטוקול, שורות 1-3). כאמור, התובע לא הבהיר האם תביעתו לדמי חגים היא על פי צו ההרחבה, או שלטענתו הוא זכאי לתשלום בגין עבודה בימי חג. נוכח כלליות הטענות בנושא ואי הבהירות הן לגבי מהות הרכיב והן לגבי חישובו, התביעה לדמי חגים נדחית.

14. מצאנו לדחות את טענות הקיזוז של הנתבעת, בהיותן כלליות ומשלא הוצגה כל ראיה לתמיכה בטענות אלה. לא הוכח שהתובע לא נתן הודעה מוקדמת להתפטרותו או כי הנתבעת הוציאה הוצאות רכב, דלק או נסיעה בכביש 6 בגין התובע. גם לא הוצגו דוחות נוכחות או תלושים בתמיכה לטענה שלתובע שולם שכר מלא חרף העדרויות מהעבודה.

15. סוף דבר – התביעה מתקבלת בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פדיון חופשה בסך 3,462 ₪ ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.12.08 ועד התשלום בפועל.

ב. פדיון הבראה בסך 2,720 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום 1.12.08 ועד התשלום בפועל.

בהתחשב בעובדה שהתובע זכה בחלק מזערי מתביעתו (פחות מעשירית), כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, א' שבט תשע"ג, (12 ינואר 2013), בהעדר הצדדים.