זוהי תובענה בגין נזקי גוף עקב תאונת דרכים, שהוגשה מטעם התובע 1, שהוא קטין, יליד 02.07.1993, באמצעות הוריו התובעים 2 – 3 כאפוטרופסים טבעיים, כנגד הנתבעת, שהיא המבטחת של כלי הרכב שעל פי הטענה היה מעורב בתאונה.

השתלשלות הדיון

על פי כתב התביעה, נטען כי נפגע התובע 1 בתאונה שאירעה לטענתו ביום 01.06.2009, עת הסתבכה ידו ברצועת מנוע הרכב.

לאחר הגשת כתבי בי-דין ומתן החלטה בענין מינוי מומחה מטעם בית המשפט, פנתה הנתבעת בבקשה לקבוע התיק לשמיעת ראיות בשאלת החבות, וזאת עקב טענתהּ, כי האירוע התאונתי הנטען אינו בגדר "תאונת דרכים" כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה – 1976 (להלן: חוק הפלת"ד").

לאחר עיון בבקשה ובתגובה, נעתר בית המשפט, כב' השופט א. זבולון, לבקשה, והורה לצדדים להגיש תצהיריהם בנוגע לנסיבות קרות התאונה, תוך שקבע התיק לשמיעת ראיות. במקביל, ניתנה החלטה בנוגע לעיכוב מינויו של המומחה מטעם בית המשפט.

לאחר שהתובעים לא הגישו התצהירים במועד, נתקים דיון ביום 07.12.2011, וניתנה ארכה נוספת להגשתם.

עם הגשת התצהירים והמוצגים מטעם התובעים, הודיעה הנתבעת, כי מוותרת על חקירה נגדית של המצהירים מטעם התובעים, וכי מבקשת היא להורות על הגשת סיכומים בשאלת החבות.

לאחר הגשת תגובה מטעם התובעים, קיבל בית המשפט הבקשה והורה לצדדים לסכם בכתב, זאת בהנתן, כי משמעות ויתור הנתבעת על חקירת עדי התובעים, הינה הסכמה לאמור בתצהיריהם כראיה לתכנם.

הצדדים הגישו סכומיהם. לאחר שעלתה, בסכומי הנתבעת, טענה נוספת על פיה אין כיסוי בטוחי לתובע 1, אפשר בית המשפט לתובעים להגיש סכומי תשובה מטעמם.

טענות הצדדים

שתיים הן טענות הנתבעת, הכופרת בחבות: האחת – כי פוליסת בטוח החובה הוצאה כמחצית השעה לאחר קרות התאונה; השניה, כי האירוע הנטען איננו בגדר תאונת דרכים כמשמעה בחוק הפלת"ד, באשר אין המדובר ב"תיקון או טיפול דרך" כמשמעו בדין.

כלעומתהּ, טוענים התובעים, כי פוליסת הבטוח הוצאה עוד לפני התאונה; כן נטען, כי האירוע נושא כתב התביעה הינו בגדר תאונת דרכים כמשמעה בדין, בהיותו בגדר "תיקון דרך".

דיון והכרעה

אשר לטענה הראשונה, אשר עלתה רק בשלב סכומי הנתבעת, נטען, כי בהתאם לחותמת על תעודת בטוח החובה (מוצג 7 מטעם התובעים), שולמה האחרונה רק ביום האירוע, קרי 01.06.2009, בשעה 11:30, זאת בעוד ששעת התאונה על פי האמור באישור משטרת ישראל, אשר צורף על ידי התובעים עצמם (מוצג 2 מטעם התובעים), אירעה בשעה 11:00.

בסכומי התשובה מטעם התובעים נטען, כי השעה הנקובה באישור המשטרתי איננה מדויקת, וכי האירוע התאונתי אירע לאחר שעה 11:30, אז שולמה הפוליסה.

טענה זו של ב"כ התובעים, לפיה שעת התאונה הרשומה בדוח אינה מדויקת, לא הועלתה קודם לכן, ואין לה תמוכין במסמך כלשהו.

ברם, גם הנתבעת העלתה טענה זו לראשונה, באופן מפורש, בשלב הסכומים, ויש ממש בטענת ב"כ התובעים, כי המדובר בחזית מחלוקת חדשה (ראה סעיף 6 לסכומי התשובה), שלא באה ידי בטויהּ בכתבי הטענות או בתצהירים קודם לכן.

בנסיבות אלה, ומשניתנה ההחלטה בדבר הכרעה ע"ב התצהירים והמוצגים בכתב בלבד בטרם הועלתה הטענה, ולא ניתן היה לקיים בירור עובדתי של השעה המדויקת בה אירעה התאונה, הרי על אף שהמסמכים הכתובים מעלים ספק של ממש בנוגע לתחולת הבטוח בשעה בה אירעה התאונה, לא תלקח טענה זו בחשבון לענין ההכרעה בנושא החבות.

אשר לטענה הנוספת, בדבר אופי האירוע התאונתי, ותחולת חוק הפלת"ד עליו, על פי תצהיר התובע 3 (מוצג 10 מטעם התובעים), אירעה התאונה עת הכניס התובע 1 את ידו למנוע הרכב, לאחר שבנסיעה התברר כי הרכב מתחמם, הרכב הגיע הביתה, נהג הרכב- התובע 3, עזב אותו, השאיר את הרכב מונע, הרים את מכסה המנוע ובקש מבנו, התובע 1, לעזור לו למלא מים במצנן (רדיאטור). התובע 3 טיפל במנוע ובמקביל הכניס התובע 1 את ידו למנוע, ידו הסתבכה, על פי הטענה, בחגורת מנוע הרכב.

השאלה העומדת להכרעה הינה, האם האירוע התאונתי, כפי שמתואר בתצהיר, הינו בגדר "תיקון או טיפול דרך" כמשמעו בפסיקה, שאז יוכר כאירוע תאונתי לפי חוק הפלת"ד.

תשובה שלילית לשאלה זו מסיימת את דרכה של התובענה דנן, ועל כן על בית המשפט לשקול העובדות ולבחנן בזהירות המתבקשת.

פסיקת בתי המשפט קבעה מספר מבחנים להכרעה בשאלה זו.

המבחן הראשון, הינו המבחן הגיאוגראפי, קרי: היכן בוצע התיקון, האם "על הדרך", תוך כדי נסיעה, או שמא במקום שאיננו הדרך. במקרה דנן, עולה מן התצהיר שהוגש, כי התיקון בוצע בביתם של התובעים, לאחר סיום הנסיעה, כלומר עם חזרת כלי הרכב ל"נמל הבית".

ראה סעיף 5 לתצהיר התובע 3 – מוצג מס' 10 במוצגי התובעים:

הגעתי הביתה, השארתי את הרכב מונע, ביקשתי מבני יוסף התובע בתיק זה להכניס מים לרדיאטור.

[ההדגשה שלי ר.ס.]

המבחן השני, ענינו פתאומיות התקלה. על התקלה להתרחש באופן בלתי צפוי, כך שיהיה על נהג הרכב לתקנהּ באופן מידי על מנת להמשיך בנסיעתו (ראה ע.א. 3392/09 דהן נ' אריה חברה לבטוח בע"מ). במקרה דנן, אמנם יתכן, כי אירעה תקלה פתאומית במהלך הנסיעה (אם כי אין די ראיות בשאלה, מתי התגלתה התקלה), ברם היתה זו, ככל הנראה, תקלה שלא חייבה הפסקה פתאומית של הנסיעה, שכן התובע 3 חיכה לסיום הנסיעה, עד לפתיחת המנוע. יצוין, כי התנהלות מסוג זה גם תואמת נסיון החיים, כאשר אדם משתדל להגיע למקום מבטחים, בטרם פתיחה בפרוצדורה של תיקון, מקום בו יוכל להסתייע בכלי עבודה, לפעול בניחותא, ואם יכשל התיקון – לא יתקע בדרכו, ויעדיף שלא לבצע זאת בהיותו בדרך. מה גם, המדובר בתיקון שעילתו התחממות, כל בר דעת יודע שיש להמתין עד להתקררות הרכב ולבצעו במקום מבטחים, שאחרת עצם פתיחת המצנן עלולה להסתיים באסון.

המבחן השלישי, הינו מבחן הזמן. על התיקון להתרחש במהלך הנסיעה, ולצורך המשכתה המידית. אין המדובר בתיקון המתרחש לפני תחילת הנסיעה או לאחר סיומהּ (ראה ר.ע.א. 5099/08 נביל נ' הדר חברה לביטוח בע"מ). כאמור לעיל, במקרה דנן, האירוע התאונתי התרחש לכאורה לאחר סיום הנסיעה. לא נטען בתצהיר, כי התובע 3 התכוון להמשיך בנסיעה. טענה זו עלתה לראשונה מפי ב"כ התובעים בסעיפים 10 – 11 לסכומי התשובה, אשר אינם ראיה אלא כתב טענות משפטי, ואין אפשרות להשלים מתוך טענות שעלו בסכומים ראיות, אלא על בית המשפט להכריע בהתאם לתצהירים ולמוצגים בלבד.

מבחן נוסף הינו מהות הטפול – על התקלה להיות מסוג כזה שניתן לטפל בה על הדרך, אינה דורשת מומחיות מיוחדת, כגון החלפת גלגל, שמן, נורה וכיו"ב. על התקלה להיות מסוג כזה שצפוי מכל נהג ברכב שהיה מסוגל לעשותו ולא להזמין מכונאי לשם כך (ראה ע.א. 3392/09 דהן נ' אריה חברה לבטוח בע"מ; ע.א. (מחוזי י-ם) 3204/02 קורנגולד נ' אישי ישיר חברה לביטוח בע"מ). אין המדובר בתקלה מורכבת המצריכה טיפול של איש מקצוע. במקרה דנן, המדובר בתקלה של התחממות המנוע. תקלה מסוג זה מצריכה חיפוש המקור לה באופן יסודי, ונראה כי לא בכדי נעזר התובע 3 בבנו התובע 1, שכן כפי שעולה מתצהיר התשובה של התובע 3 לשאלון, בתשובה לשאלה מס' 26, התובע 1 לומד מכונאות רכב במועד הגשת התצהיר, כאשר נמנע מלפרט, בנגוד לנדרש בשאלה, מתי רכש או החל לרכוש השכלה זו.

כל המבחנים הללו כפופים למבחן כללי, והוא – שימוש ברכב למטרה תעבורתית. ממבחן זה יש להסיק, כי טיפול ברכב בבית, ולא במהלך נסיעה, אינו כחלק מהשמוש התעבורתי בו. "טיפול בית" הינו, איפוא, המונח ההפכי ל"טיפול דרך", ואינו אירוע תאונתי כהגדרתו בחוק הפלת"ד.

"טיפול דרך" או "תיקון דרך" הם שימוש ברכב. לעומת זאת, "טיפול בית" או "תיקון בית" אינם בגדר שימוש. הבחנה זו ... מבוססת על המבחן התעבורתי ומבטאת אותו.

ר.ע.א. 8061/95 עוזר נ' אררט חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נ(3) 532.

מכל המקובץ עולה, כי האירוע התאונתי הנטען הינו בגדר "טיפול בית" ואינו עולה בגדר "תיקון דרך" או "טיפול דרך" כהגדרתו בדין ובפסיקת בתי המשפט, ומשכך אין המדובר באירוע תאונתי החוסה תחת כנפיו של חוק הפלת"ד.

בנסיבות אלה, דין התביעה להדחות.

התובעים ישלמו לנתבעת, יחד ולחוד, הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסך 4,000 ₪.

ניתנה היום, כ"ב אלול תשע"ב, 09 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.