1. פסק הדין ניתן בתביעה שטרית שהגישה התובעת נגד הנתבעים בתיק הוצל"פ שמספרו
   01-51869-10-7 לביצוע 17 שטרי חוב על סך 19,410 ₪ כל אחד ושטר חוב נוסף על סך 123,000 ₪ אשר מועד פירעונם כפי שצוין בבקשה לביצוע השטרות הוא 4.1.10.
2. במהלך שנת 2008 נתנה התובעת הלוואה לנתבע 1 אשר לא השיב את סכום ההלוואה, ושיקים שהועברו לתובעת בגין ההלוואה חוללו ולא כובדו. נפתחו מספר תיקי הוצאה לפועל, ובהמשך לכך חתמו התובעת יחד עם מנהלה מר דורון כריסי (להלן "כריסי") על הסכם פשרה עם נתבע 1 מיום 5/1/10 (להלן "ההסכם"). התובעת טוענת כי בהסכם זה ויתרה על הפרשי הצמדה וריבית בגין ההלוואה, כך שהיה על נתבע 1 לשלם את מלוא סכום ההלוואה במונחי קרן בלבד. בעקבות ההסכם מסר נתבע 1 לתובעת ולכריסי 18 שטרי חוב: 17 שטרי חוב על סך 19,410 ₪ כל אחד ושטר נוסף על סך 123,000 ₪ בגין פיצוי מוסכם (להלן "שטרי החוב").
3. הנתבע 2 שהוא אביו של נתבע 1 חתם על שטרי החוב הנ"ל כערב, ונתבע 3 חתם אף הוא על שטרי החוב הנ"ל כערב נוסף.
4. בהסכם נקבע, בין היתר, כי על נתבע 1 לשלם סך של 19,410 ₪ כל חודש החל מיום 20.2.10 ב- 17 תשלומים עוקבים. הנתבעים שילמו באיחור ולאחר פתיחת תיק ההוצל"פ שני תשלומים מבין ה- 17.
5. מכאן התביעה שבפני לביצוע שטרי החוב כמתואר לעיל.
6. הנתבעים הגישו התנגדות לביצוע השטרות, ובהמשך לדיון הוסכם בין הצדדים כי תינתן לנתבעים רשות להתגונן בכפוף להפקדת סך של 290,000 ₪ בקופת בית המשפט. בהחלטה שניתנה בעקבות הסכמת הצדדים נקבע כי הנתבעים יגישו כתב הגנה בכפוף להפקדה. לפיכך, אף שמדובר בתביעה שטרית, משהופקד הסכום והוגש כתב הגנה, התצהיר שצורף בתמיכה לכתב ההתנגדות אינו משמש כתב הגנה בתיק.
7. בכתב ההגנה הועלו הטענות הבאות: שטרי החוב ניתנו לביטחון בלבד ולא התממש התנאי להפעלתם; ביום 7.4.09 נחתם הסכם בין כריסי, "המוציא והמביא ומי שעומד מאחורי התביעה" לבין נתבע 3, הסכם הלוואה על סך 200,000 ₪. בהמשך לכך הועברו לאיש קש בשם רפאל עמיאל, עבור כריסי ובאמצעות כריסי, מניות אשר מומשו בסך של 540,532 ₪, כך שנוצר הפרש בסך של 332,532 ₪ שהיה אמור לחזור לנתבע 3; ביום 5.1.10 נחתם הסכם בין כריסי לבין נתבע 1 להסדרת חוב בסך של כ-330,000 ₪ באמצעות 17 תשלומים שווים; נתבע 3 שחשש כי לא יראה את כספו דרש לקזז את הסכום שהיה על כריסי להחזיר מחובו של נתבע 1; כריסי הסכים, אולם לאחר מכן הודיע כי הוא מסכים לקזז סך של 180,000 ₪ בלבד; לא הייתה אפשרות לשלם תשלומים לחשבון של דורון כיוון שלא קיבלו את מספר החשבון עד ליום 3.5.10 ואז שולמו 38,800 ₪ על חשבון הסך של 330,000 ₪ הנ"ל; במקרה זה לא קמה זכות לתבוע את הפיצוי המוסכם, וזאת גם לנוכח הקיזוז הנ"ל; התובעת לא הודיעה לערבים על האפשרות לתקן את הפרת ההסכם הנטענת.
8. מדובר בתביעה שטרית, ועל כן הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם הנתבעים תחילה. שלושת הנתבעים ערכו תצהירים וכן הוגש מטעמם תצהיר נוסף של מר אהוד הראל, אשר עבד במשרד עו"ד וסטמן כאחראי מנהלות. באותו מעמד הוגשה בקשה לזימון מר רפאל עמיאל, הבעלים של התובעת, להעיד מטעם הנתבעים. כריסי ערך תצהיר מטעם התובעת.
9. הנתבעים העלו בתצהיריהם בין היתר את הטענות אשר פורטו לעיל בכתב ההגנה. בתצהירו של כריסי אשר הוגש מטעם התובעת, הוצהר בין היתר כי נתבע 1 חתם על הסכם פשרה שבו התחייב לשלם בנוסף לשכר טרחת עו"ד כפי שצוין בהסכם, 17 תשלומים בסך של 19,410 ₪ כל אחד החל מיום 20.2.10 ונקבע כי אם נתבע 1 יפר את ההסכם, הוא יחויב בפיצוי מוסכם בסך של 123,000 ₪. כמו כן הוצהר כי להבטחת קיום ההסכם חתם נתבע 1 יחד עם נתבעים 2 ו- 3 על 17 שטרי חוב על סך 19,410 ₪ כל אחד וכן על שטר חוב נוסף על סך 123,000 ₪.

דיון

1. דינה של התביעה להתקבל בחלקה, כפי שיפורט להן.
2. הנתבעים טענו בין היתר כי יש לדחות את התביעה כיוון שבהסכם הפשרה אשר נחתם בין נתבע 1 לבין התובעת וכריסי ביום 5.1.10 לא צוין מספר החשבון שבו יש להפקיד את התשלומים. דינה של טענה זו להידחות. כריסי נשאל האם הסכם הפשרה אכן חסר משום שלא צוין בו מספר חשבון, והשיב כי לדעתו זה עניין טכני, שכן הוא סבר שיהיו ברשותו של נתבע 1 שיקים, אך בהעדר שיקים הסתפק בשטרי החוב (עמ' 33 ש' 11-18).

מדובר בפרט שולי ואולי חסר בהסכם, אך אין בכך כדי לאיין את התחייבותו של נתבע 1 לעמוד בכל התשלומים אשר צוינו בהסכם. השטרות אשר הוגשו לביצוע בתיק ההוצאה לפועל תואמים אחד לאחד לתשלומים שנתבע 1 התחייב לשלם לתובעת ולכריסי, ובסעיף 4 להסכם צוין במפורש כי שטרי החוב יימסרו לידי התובעת וכריסי במעמד חתימת ההסכם. נוסף על כך, בסופו של דבר הנתבעים קיבלו את פרטי חשבון הבנק, כעולה ממייל שנשלח לנתבע 1 ביום 3.5.10, נספח ו' שצורף לתצהירו של כריסי, ואף שולמו שני התשלומים הראשונים מתוך ה- 17 כנ"ל.

1. כך יש לדחות את טענת הנתבעים כי לא קיבלו הודעה לגבי החוב ואי ביצוע התשלומים. כריסי נשאל האם הודיע לערבים על החוב והשיב בחיוב "ברור. עו"ד שלי שלחה פקס ביום 15.3 לעו"ד וסטמן בו היה מודיעה לו כי הוא הפר את ההסכם" (עמ' 35 ש' 3).
   

מהתמלילים ומההקלטה אשר הוגשו לתיק (נספחים ד'1 ו- ד'2) עולה בבירור כי כל הנתבעים היו מודעים היטב לחוב, ולכך שבתחילה לא בוצעו תשלומים כלשהם שנתבע 1 התחייב לבצעם על פי ההסכם. תמליל השיחה בין נתבע 3 לבין כריסי מעלה בצורה ברורה כי קיים חוב, ונתבע 3 אף הדגיש כי הועברו שני תשלומים ושולמו 38,800 ₪ על חשבון החוב שנותר. כן עולה מתמליל השיחה בין נתבע 3 לכריסי כי נאמר לנתבע 3: "יש הסכם שנחתם, אני ואייל חתמנו ואתה ואייל ערבים". והנתבע השיב לו "יפה מאוד" (עמ' 9 ש' 5-6). מהחקירות הנגדיות אשר התנהלו בבית המשפט עלה כי התשלומים הנ"ל עברו דרך חשבון הבנק של נתבע 3 (עמ' 24 ש' 32). ביום 17.3.10 שלחה ב"כ התובעת מכתב התראה לנתבע 2 בעניין החוב שבה הודיעה כי בנו, נתבע 1, הפר את ההסכם והתייחסה מפורשת לכך שלכל הנתבעים, כולל נתבע 3, ניתנת אפשרות להסדיר את החוב תוך 10 ימים. כמו כן צורפו לתצהיר מטעם התובעת הודעות נוספות לגבי החוב.

לגבי נתבע 1, מתמליל השיחה בינו לבין כריסי עלה כי כלל לא הכחיש את החוב אלא היה מודע לו היטב, וביקש שהות על מנת לשלם את החוב עוד לפני הגשת השטרות לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל.

1. טענה נוספת שהעלו הנתבעים היא כי התובעת התחייבה לקזז סך של 330,000 ₪ מסכום החוב - סכום אשר הופחת לאחר מכן לסך של 180,000 ₪. לטענת הנתבעים הועברו ניירות ערך מנתבע 3 לעמיאל רפאל, הבעלים של התובעת, וכריסי הסכים לקזז 180,000 ₪ מסכום החוב שבגינו הוגשה התביעה שבפנינו. מוסכם כי אין לנתבעים מסמך כלשהו אשר יכול לבסס כי אכן התובעת או כריסי הסכימו לקזז מסכום התביעה סך של 180,000 ₪. מההסכם אשר נחתם בין נתבע 3 למר עמיאל רפאל עולה כי מדובר בהסכם שנערך ביניהם בלבד, והתובעת איננה צד לאותו הסכם.
2. במהלך דיון ההוכחות נשאלו שאלות בעניין טענת הקיזוז הנטענת. נתבע 1 העיד במהלך החקירה כי ידע על עניין זה כחודשיים לפני החתימה על ההסכם (עמ' 12 ש' 8 בפרוטוקול). כאשר נשאל נתבע 3 האם יש בידי הנתבעים מסמך בכתב אשר מבסס זאת, השיב כי הדבר עלה מההקלטות שצורפו לתיק (עמ' 23 ש' 21). לשאלה מדוע אם הייתה טענת קיזוז שולמו שני התשלומים הראשונים השיב נתבע 3 כי הוא פחד שלמחרת יכפילו את ההוצאות שלו (עמ' 25 ש' 19). כריסי נשאל האם אי פעם הסכים לקזז 330,000 ₪, והשיב "מעולם לא הבטחתי לו אגורה, להשיב לו" (עמ' 31 ש' 3). כנשאל האם חזר בו והסכים לקזז 180,000 ₪ השיב כי לעניין הקיזוז יש פה הקלטה מקורית טובה אשר מבססת זאת (שם, ש' 11) והוסיף "מעולם לא הבטחתי כל מספר מ- 330,000 עד 0" (שם, ש' 14).
3. מתמליל השיחה שהתנהלה בין כריסי לנתבע 1 לפני הגשת השטרות לביצוע, עלו בין היתר הדברים הבאים: כריסי אישר כי אכן רצו לקזז 180,000 ₪ מהחוב (עמ' 1 ש' 15) ונתבע 1 הודיע כי בקרוב ישולמו שני תשלומים באיחור (עמ' 3 ש' 4-8). אמנם בתמליל השיחה הנ"ל מופיעות אמירות שונות אשר עשויות לכאורה ללמד על כך שכריסי הסכים "אמרתי בסדר" (עמ' 3 ש' 25-26) וכן ביטוי נוסף (עמ' 7 ש' 4-6). ואולם, בעמ' 4 ש' 19-18 שגם אליו הפנו הנתבעים מופיעים הדברים הבאים של כריסי: "הוא אמר לי להוריד 180 אלף שקל, נו אז הסכמתי?" כשסימן השאלה מופיע בתמליל, כשברור גם מההקלטה כי הדברים נאמרו כשאלה. נוסף על כך, ולאחר שמיעת התמליל כולו, אין אלא לקבוע כי הנתבעים לא הרימו את הנטל המוטל עליהם על מנת להוכיח כי אכן היה חוב, וכי התובעת או מי מטעמה הסכימו לקזז סכום כלשהו בעת הגשת שטרי החוב לביצוע ואף לאחר מכן. ראו לעניין זה עמ' 8 ש' 24-26 בתמליל, שם התייחס כריסי לעניין סביב ניירות הערך, "עשינו הסכם, הוא קיבל איקס של כסף ואני קיבלתי ניירות ערך, זה שהניירות ערך עלו, זה יופי לי, לא יופי לו. זה ההסכם שהיה. מה אתה רוצה ממני" ובעמ' 9 ש' 2 "עכשיו שאני אקזז לכם, לא אקזז, כן אקזז?" ונתבע 1 השיב: "אם הייתי ביניכם, אז הייתי אומר לך שיש לי מה להגיד על זה. אין לי מה להגיד על זה" (ש' 3-4). עמ' 9 ש' 14 "נגמר. פרסתי לך. גמרתי לך, אני רוצה שתעמוד בתשלומים שלך". עמ' 10 ש' 1-2 "למה אתה עוד פעם מחזיר אותי אחורה? זה נגמר, פרסתי לך, קיצצתי לך, עשינו, הכול נגמר".
4. לכך יש להוסיף את תוכנו של תמליל השיחה שנערכה בין כריסי לנתבע 3 לאחר ביצוע שני התשלומים הנ"ל באיחור, שם אמר נתבע 3 כי היה על כריסי להפחית 180,000 ₪ וכריסי השיב לו "אני לא מוריד לך אגורה, מאית אגורה, שליש מאית אגורה" (עמ' 8 ש' 24).
5. זאת ועוד, בסעיף 2 להסכם נקבע במפורש כי ההסכם בא להסדיר, לפשר, לסלק ולקזז את מלוא חובות הצדדים "האחד כנגד רעהו". לאור זאת וכפי שנקבע לעיל, הנתבעים לא הרימו את נטל ההוכחה הדרוש על מנת לבסס קיזוז בסכום כלשהו, לרבות 180,000 הש"ח הנ"ל.
6. נותרנו אם כן עם טענת הנתבעים שלפיה יש לדחות את התביעה בסך של 123,000 ₪ בגין הפיצוי המוסכם. אין ספק כי נתבע 1 הפר את ההסכם בכך שלא שילם את כל התשלומים שהיה עליו לשלם, ולא שילם את שני התשלומים הראשונים במועדם.
7. בסעיף 6 להסכם נקבע כי במקרה של הפרת ההסכם, על נתבע 1 לשלם ל"דורון ולבא כוחו פיצוי מוסכם בסך של 123,000 ₪". ההסכם נערך עם כריסי וכן עם בית מיה השקעות ונכסים בע"מ, ונקבע בהסכם כי שניהם יקראו להלן "דורון". נשאלת השאלה האם בנסיבות העניין וכאשר כריסי אינו צד לתיק, על הנתבעים לשלם לתובעת סכום כלשהו בגין פיצוי מוסכם, סך של 123,000 ₪ או חלק ממנו.
8. מר רפאל עמיאל העיד כי מי שמנהל את ענייניו פה בארץ זה כריסי (עמ' 17 ש' 21-23) והוסיף "התובעת החברה שלי" ו- "היא קשורה לשם משפחתי" (עמ' 18 ש' 1). כמו כן עלה מעדותו כי אין לכריסי שום חלק בחברה – התובעת (עמ' 18 ש' 31) וכי הכסף שייך לעמיאל ולא לכריסי שרק מנהל אותו (עמ' 19 ש' 30). עם זאת העיד מר עמיאל בקשר לשני ההסכמים כי יש לשאול את כריסי שאלות לגופו של ענין, מאחר שהוא טיפל בהם.
9. במהלך חקירתו של מר כריסי עלה כי הסך של 123,000 ₪ זה סכום שקבע כפשרה באופן אישי (עמ' 29 ש' 20), וכשנשאל בעקבות זאת האם "ה- 123,000 ₪ מגיעים לך באופן אישי ולא לתובעת" השיב: "נכון" (עמ' 29 ש' 23-24). בהמשך העיד מר כריסי כי "בוודאי שאני תובע בתיק" (עמ' 29 ש' 28). לאחר מכן נשאל כריסי "בעצם מי שהיה צריך לתבוע את ה- 123,000 זה אתה" והוא השיב "אני משיקולים שלי החלטתי להתפשר" (עמ' 29 ש' 32). מאוחר יותר נשאל כריסי פעם נוספת לגבי האמור בסעיף 6 להסכם הפשרה שלפיו הפיצוי המוסכם ישולם "לדורון או לבא כוחו" והוא השיב: "כן זה מחולק גם אליי ולבא כוחי" (עמ' 35 ש' 28).
10. כריסי אינו צד לתביעה השטרית שבפני, שאותה הגישה התובעת בלבד, וזאת אף ששטר החוב בגין הפיצוי המוסכם נרשם לפקודתו של כריסי ו/או לפקודת התובעת וכריסי היה צד להסכם. לפיכך, ומשהעיד כריסי כי לא מדובר בכספי התובעת אלא בכספים אשר מיועדים לו או לבא כוחו בלבד, וגם בא כוחו של כריסי לא צורף כצד לתביעה, יש לדחות את התביעה שהוגשה בגין הפיצוי המוסכם.
11. לאור כל האמור לעיל, יש לקבל את התביעה בחלקה, ולעדכן את תיק ההוצל"פ כך שיש לגבות מהנתבעים את סכום החוב הנותר בגין 17 שטרי החוב אשר הוגשו לביצוע על סך 19,481 ₪ כל אחד (לאחר הפחתת הקרן בסך של 38,800 ₪), ואין לגבות מהנתבעים דבר בגין שטר החוב הנוסף בסך של 123,000 ₪.
12. על רקע התוצאה הנ"ל, הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובעת יחד וכל אחד לחוד סך של 25,000 ₪ בגין שכר טרחת עו"ד והוצאות, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.
13. הנתבעים הפקידו סך של 290,000 ₪ שנמצא בקופת בית המשפט. סכום זה נמוך מהסכום הכולל של 15 התשלומים הנותרים שלא שולמו. לאור התוצאה בפסק דין זה, יש להעביר את סכום ההפקדה הנ"ל יחד עם פירותיו לב"כ התובעת, ואם לאחר הפחתתו יוותר חוב של הנתבעים בתיק ההוצל"פ, הליכי ההוצל"פ בגין יתרת החוב ימשכו כסדרם.
14. עיון בנתוני התיק מעלה כי נותרו 7,500 ₪ שהפקידו הנתבעים לצורך זימונו של מר רפאל עמיאל אשר בסופו של דבר הגיע מאילת ולא מחו"ל. בית המשפט פסק לטובת העד שכר עדות בסך של 2,000 ₪. ככל שסכום זה לא הועבר בזמנו לעד, על המזכירות להעביר סך של 2,000 ₪ מתוך הסך של 7,500 ₪ הנ"ל ישירות לב"כ התובעת עבור מר רפאל עמיאל. לגבי היתרה, ובהעדר בקשה או דרישה מצד זה או אחר והחלטה אחרת בעניין זה תוך 14 ימים מהיום, יש להשיב את יתרת הסכום בסך של 5,500 ש"ח לב"כ הנתבעים.
    

המזכירות מתבקשת להעביר את פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, ‏י"ז בסיון תשע"ג, 26 מאי 2013, בהעדר הצדדים.