לפני: כב' השופטת אורלי סלע - נשיאה

החלטה

1. לפניי בקשה שהגישו הנאשמים, חברת א.א. חי עסק בע"מ (להלן המבקשת) וקוטניה לואי (להלן – המבקש) לבטל את כתב האישום שהוגש כנגדם מחמת התיישנות ומחמת הגנה מן הצדק.

2. המאשימה, מדינת ישראל (להלן – המשיבה) מתנגדת לבקשה.

3. הצדדים הגישו טיעוניהם בכתב לעניין זה.

4. טענות המבקשים בתמצית –

א. העבירה מושא כתב האישום התיישנה שכן היא בוצעה ביום 5.8.04 וכתב האישום בגינה הוגש ביום 24.5.10. די בעובדה זו כדי להביא לביטול כתב האישום.

ב. עיון בחומר החקירה מעלה כי לא היה 'אירוע מנתק' אשר יש בו כדי להשפיע על מועד הגשת כתב האישום. למבקשים נשלחה הודעה ביום 29.11.04, אולם היא לא הגיעה ליעדה ומר אזולאי, הבעלים של הנכס בו בוצעו העבודות במסגרתם נעברה העבירה (להלן- אזולאי), נחקר ביום 27.2.05. מעבר לאמור לא בוצעה כל פעולת חקירה נוספת.

ג. כתב האישום הוגש בעקבות בקשה להישפט, אשר הוגשה על ידי אזולאי, הבעלים של הנכס, לאחר שהוטל עליו קנס מנהלי.

ד. למרות טענותיו של אזולאי, אין הנאשמים קשורים לעבירה מושא כתב האישום ובחינת חומר הראיות מעלה ספקות רבים לגבי הגירסה אשר סיפק אזולאי. על פי הנטען, ביום 1.6.04 נערך ונחתם הסכם בכתב בין המבקשים לאזולאי לביצוע עבודות בנכס שבבעלותו, אלא שמועד הנטען המבקש שהה במשמורת חוקית לפי החלטת בית משפט השלום בירושלים. ההסברים אשר סיפק אזולאי הינם הסברים מפוקפקים.

ה. תמוה הדבר שאזולאי הפך להיות מנאשם לעד התביעה והדבר מעיד על אמיתות הטענה שסיפר אזולאי ואופן הליך החקירה שבוצע בעניינו.

ו. לא קדם להגשת כתב האישום חקירה של המבקשים, לא קדם לו הליך של קנס מנהלי ולא ניתנה למבקשים אפשרות לבחור בין ההליך הפלילי להליך המנהלי, זאת על אף שהעבירות הנטענות בכתב האישום הן עבירות מנהליות.

ז. לא היתה הצדקה להעמיד את המבקשים לדין; ערך העבירה ונסיבותיה אינן מצדיקות את המשאבים והזמן השיפוטי היקר שיוחד לטיפול בה.

5. טענות המשיבה בתמצית –

א. באשר לטענת ההתיישנות - למבקשים נשלח זימון לחקירה ודרישה להמצאת מסמכים ביום 29.11.04, אולם המבקשים לא התייצבו לחקירה ולא המציאו מסמכים כלשהם.

ב. החקירה בתיק התנהלה הן כנגד המבקשים והן כנגד אזולאי. על אזולאי הוטל קנס מנהלי ביום 25.1.07 אשר בגינו הגיש, ביום 17.9.07, בקשה להישפט.

ג. בניגוד לטענת המבקשים, כתב האישום כנגד המבקשים לא הוגש בעקבות בקשת אזולאי להישפט, אלא במסגרת תיק החקירה שהתנהל כנגד הנאשמים ואזולאי יחד.

ד. כתב האישום הוגש בטרם חלפו חמש שנים ממועד ביצוע העבירה, זאת מאחר ותגובה לבקשת אזולאי להישפט נשלחה אליו ביום 23.9.07 וכתב האישום הוגש ביום 24.5.10.

ה. ככל שהמבקשים יטענו כי פעולות החקירה נוגעות רק לאזולאי, תטען המשיבה כי גם ללא פעולות החקירה האמורות, כתב האישום הוגש במועד שכן תעודת עובד ציבור הנוגעת לעובדות האמורות בכתב האישום הונפקה ביום 25.7.06 והיא מהווה את פעולת החקירה האחרונה בתיק.

ו. הנפקת תעודת עובד ציבור מהווה פעולת חקירה הקוטעת את מירוץ ההתיישנות. מדובר בהליך רשמי משמעותי וחשוב בבירור אשמתו של החשוד, ובכך היא מהווה פעולת חקירה חיונית ומובהקת הואיל ומסמך זה הינו המסמך עליו מתבססת המאשימה בבואה להוכיח היותו של פלוני נתין זר ובעליה של אשרת עבודה.

ז. רק לאחר הוצאת תעודת עובד הציבור ובירור מעמדו של העובד המצויין בכתב האישום, נבחנה האפשרות להטיל על המבקשת קנס.

ח. כתב האישום הוגש כנגד המבקשים באופן יזום ומבלי שיוטל תחילה קנס מנהלי זאת בהתאם להוראות סעיף 15 לחוק העבירות המנהליות, התשמ"ו – 1985 (להלן – החוק) המקנה למאשימה את הסמכות להגיש כתב אישום במקום להטיל קנס כאשר הנסיבות מצדיקות זאת.

ט. במקרה שלפנינו, הוגש כתב האישום כנגד המבקשים לאחר שהתברר כי למבקשת קנסות קודמים ולכן, בהתאם להנחיות הממונה על התביעה בעניין ריבוי עבירות קודמות, הוחלט להגיש כנגד המבקשים כתב אישום.

י. באשר לטענת ההגנה מן הצדק – המאשימה לא ביססה את כתב האישום כנגד הנאשמים על בקשתו של אזולאי להישפט ולא פטרה את אזולאי מההאשמות שהועלו כנגדו. אזולאי ביקש להישפט בגין הקנסות שהוטלו עליו, הוגש כתב אישום כנגדו ובקשת אזולאי לחזור להליך המנהלי, נענתה.

יא. כתב האישום הוגש כנגד המבקשים בהסתמך על חומר החקירה הקיים בתיק, לרבות חוזה עבודה בין המבקשת לאזולאי וחשבוניות שהנפיקה בגין העבודה שביצעה.

יב. באשר לטענת המבקש לפיה שהה במשמורת חוקית במועד חתימת החוזה עם אזולאי – לא צורפה כל אסמכתא לביסוס טענה זו ואף לא ניתן הסבר לכך שחוזה העבודה נושא את חותמת המבקשת. דין טענה זו להידחות גם מאחר ומעצם טיבה דינה להתברר במסגרת שמיעת הראיות בתיק ואין בה כדי להוות טענה ממשית לסילוק על הסף מחמת הגנה מן הצדק.

יג. המבקשים זומנו לחקירה ויכלו להתייצב ולהפריך את החשדות כנגדם, אולם הם בחרו שלא לעשות כן ועל כן אין להם אלא להליך על עצמם.

יד. אין ממש בטענת המבקשים לפיה חקירת המשיבה היתה פסולה שעה שאזולאי הפך לעד תביעה בתיק לאחר הטלת הקנס המנהלי עליו. בין הטלת הקנס המנהלי לבין שאלת מיהותם של עדי התביעה אין ולא כלום. גם לו היו מתנהלים הליכים פליליים כנגד אזולאי ניתן היה לזמנו להעיד נגד המבקשים.

טו. יתרה מזאת, נפסק כי אי הגשת כתב אישום נגד פלוני על מנת שיעיד כנגד אלמוני אינה מהווה עילה לביטול כתב אישום מטעמים של הגנה מן הצדק. קל וחומר בעניינו שעה שננקטו הליכי אכיפה נגד אזולאי.

טז. ההחלטה להפוך את אזולאי לעד תביעה אין בה כדי להוות סיבה המצדיקה את ביטולו של כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק. על מנת שכתב האישום יבוטל מחמת הגנה מן הצדק על המבקשים להוכיח כי החלטתה של המשיבה היתה שרירותית או מונעת ממניעים פסולים – דבר שלא נעשה.

יז. באשר לטענת המבקשים לפיה לא ניתנה להם הזדמנות למצות את המסלול המנהלי- כתב האישום הוגש באופן יזום לאחר שהמבקשים עברו מספר רב של עבירות על חוק עובדים זרים. בהתאם להנחיות הממונה על התביעה מטעם המאשימה, מדובר בנסיבות המצדיקות הגשת כתב אישום ללא הטלת קנס קודם לכן. אין המדובר באפליה אסורה אלא, בהבחנה מותרת שכן לחובת המבקשת שלושה קנסות קודמים.

דיון והכרעה –

לעניין טענת ההגנה מן הצדק –

6. הוראות סעיף 149 לחסד"פ מעגנות את הטענות המקדמיות אותן רשאי נאשם לטעון, ובין היתר –

"(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

במסגרת סעיף זה נטענת טענת הגנה מן הצדק שהוכרה בפסיקה והמאפשרת לבית הדין לבטל כתב אישום כאשר הגשתו או בירורו אינם עולים בקנה אחד עם קיומו של הליך פלילי ראוי והוגן.

אמת המידה לתחולת דוקטרינת הגנה מן הצדק הותוותה במסגרת הלכת בורוביץ ע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ. בורוביץ' פ"ד נט (6) 776), שם קבע בית המשפט העליון מבחן תלת שלבי –

א. בשלב הראשון על בית המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו;

ב. בשלב השני על בית המשפט לבחון האם בקיום ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות;

ג. בשלב השלישי, מששוכנע בית המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון האם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים יותר מתונים ומידתיים מאשר ביטולו של כתב האישום.

בית המשפט העליון הדגיש כי - "מצב דברים כזה אינו צפוי להתרחש אלא במקרים חריגים ביותר". בפרשת טגר חזר וקבע בית המשפט העליון כי טענת הגנה מן הצדק היתה ונותרה טענה שיש לקבלה במקרים חריגים בלבד. (ע"פ 3672/05 טגר בע"מ נ' מדינת ישראל, (ניתן ביום 21.10.07)).

פסיקה זו אומצה על ידי בית הדין הארצי בפרשת הום סנטר (ע"פ 14/07 מדינת ישראל נ' הום סנטר, (מיום 22.11.07)) ולאחרונה בפרשת עלי עלייאן )ע"פ 25249-05-10 מדינת ישראל נ' עלי עלייאן, (מיום 7.3.11)) שם נפסק –

"טענת הגנה מן הצדק הינה טענה קיצונית המתאימה למקרים מיוחדים בהם עצם קיומו של ההליך הפלילי כרוך בעיוות דין ופגיעה בתחושת הצדק עד כדי הצדקה לביטולו של כתב האישום בלי לדון בו לגופו. מעצם טיבם של דברים, קשת המקרים בהם ניתן לשקול קבלת טענת הגנה מן הצדק מוגבלת והיא תחול במצבים בהם עצם קיומו של ההליך פוגע בזכויותיו הבסיסיות של הנאשם להליך תקין" (ההדגשות הוספו –א.ס).

7. במקרה מושא ההחלטה – לא מצאתי כי בנסיבות האמורות של הגשת כתב האישום היתה התנהגות בלתי נסבלת של הרשות, אשר עולה כדי פגיעה בזכויות מהותיות או דיוניות של המבקשים או ביכולתם להתגונן כראוי בפני כתב האישום.

8. באשר לטענת המבקשים לפיה העובדות הנטענות בכתב האישום אינן נכונות וכי המבקש שהה במשמורת חוקית במועד בו נטען כי חתם על הסכם עם אזולאי – טענות אלה יש לברר במסגרת ניהול המשפט ולא ניתן להכריע בהן במסגרת ההליך המקדמי ומבלי שהובאו ראיות הצדדים הנוגעים בדבר.

9. באשר לטענת המבקשים לפיהן לא הוצע למבקשים ההליך המנהלי אלא הוגש כתב אישום כנגדם –

סעיף 15 לחוק עבירות מנהליות, התשמ"ו - 1985, אינו מחייב תובע להטיל קנס מנהלי בגין עבירה מנהלית:

"קביעת עבירה כעבירה מנהלית אין בה כדי לגרוע מסמכותו של תובע להגיש בשלה כתב אישום, כאשר הוא סבור שהנסיבות מצדיקות זאת מטעמים שיירשמו, ובלבד שטרם נמסרה הודעה על הטלת הקנס; סעיף זה אינו גורע מסמכותו של תובע להגיש כתב אישום אם ביקש מקבל ההודעה להישפט על העבירה".

10. המשיבה הסבירה כי בחרה להגיש כנגד המבקשים כתב אישום ולא להטיל קנס מנהלי הואיל והעבירות מושא כתב האישום אינן עבירות ראשונות אלא על המבקשת הוטלו 3 קנסות קודמים, זאת בהתאם להנחיות הממונה על התביעה בעניין ריבוי עבירות קודמות.

11. ביום 18.5.08 פרסם היועץ המשפטי של משרד התמ"ת הנחיות בתחום אכיפת חוק עובדים זרים במשרד התמ"ת (להלן – ההנחיות). ההנחיות קבעו קריטריונים לנקיטת הליך פלילי יזום במקום קנס מנהלי בעבירות לפי חוק עובדים זרים.

12. סעיף 2 להנחיות קובע כלל לפיו הליך פלילי יזום יינקט במקרים של ריבוי עבירות היינו, במקרים בהם המעסיק ביצע עבירות קודמות על חוק עובדים זרים, לאחר שכבר הוטלו עליו קנסות מנהליים או כאשר כבר הורשע בעבר בגין ביצוע עבירות על חוק עובדים זרים או על חוקי עבודה אחרים.

13. הנה כי כן, ההחלטה להגיש כתב אישום יזום כנגד המבקשים ולא להטיל עליהם קנס מנהלי הינה החלטה העומדת בקנה אחד עם הוראות החוק והנחיות הממונה ועל כן, דין טענה זו להידחות אף היא.

14. באשר לטענת המבקשים לפיה המשיבה הפכה את אזולאי מנאשם לעד התביעה וכי מדובר בהליך לא תקין – מתגובת המשיבה עולה כי הוגש כתב אישום כנגד אזולאי וכי ההליכים כנגדו מוצו. יתרה מזאת, מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה אין באי הגשת כתב אישום כנגד פלוני כדי להוות עילה לביטול כתב אישום שהוגש כנגד אלמוני. העובדה שהמשיבה בחרה לנקוט בהליכים אחרים כנגד אזולאי, מסיבותיה היא, אינה יכולה לעמוד לה לרועץ בניהול ההליכים כנגד המבקשים.

15. באשר לטענת המבקשים לפיהן ערך העבירה ונסיבותיה אינן מצדיקות את המשאבים הרבים שהוקצו לטיפול בה – במקרה מושא כתב האישום מיוחסת לנאשמים עבירה של העסקת עובד זר ללא היתר, לאל ביטוח רפואי וללא עריכת חוזה בכתב ומבלי למסור לו פירוט על שכרו וזאת במהלך עיסוקם השוטף של המבקשים לצרכיהם הכלכליים.

לא אחת פסק בית הדין הארצי לעבודה כי מדובר בעבירה חמורה, ובלשונו –

"לחובתו של המשיב כי עלינו לציין כי מדובר בעבירה חמורה, במיוחד כאשר העסקת עובדים זרים ללא היתר וללא הפיקוח של החוק ומשרד העבודה והרווחה המבטיח להם תנאי עבודה הוגנים, פוגעת גם בתנאי עבודתם של עובדים מקומיים רבים הצריכים להתחרות בשוק העבודה עם "עבודה זולה". אנו מצווים מכוח עקרונות הדמוקרטיה של מדינת ישראל ומורשת ישראל להעניק יחס הוגן לזר לפיכך, אין להטיל קנס סמלי או נמוך על המעסיק פועלים זרים ללא היתר מבלי שקיימים נימוקים מיוחדים, דבר שאינו קיים במקרה דנן". (ע"פ 1001/01 מדינת ישראל – נפתלי ניסים, פד"ע לח 145).

לזאת אוסיף כי הנפגע מעבירה זו אינו רק הפרט אלא הציבור כולו משאין חולק שהעסקת עובדים זרים פוגעת בשוק התעסוקה המקומי והעסקת עובדים זרים באה ממקום העסקתם של עובדים ישראליים. כך שגם מהטעם של חומרת העבירות, ראוי למצות עם המבקשים את הדין ולנהל את ההליך הפלילי בעניינם, על אחת כמה וכמה כאשר עסקינן במבקשים אשר עברו על החוק בפעמים קודמות.

לאור כל האמור, דין הטענה שיש לבטל את כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, להדחות.

לעניין טענת ההתיישנות –

16. העבירות מושא כתב האישום הינן מסוג עוון (סעיף 22 א(א) לחוק העבירות המנהליות התשמ"ו – 1985 המפנה לסעיף 24 לחוק העונשין, התשל"ז-1977) ותקופת ההתיישנות של עבירה מסוג זה היא חמש שנים, וזאת בהתאם לסעיף 9 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 (להלן – החסד"פ).

17 לאור האמור, יש לבחון האם חלה התיישנות על פי סעיף 9(ג) לחסד"פ, הקובע –

"(ג) בפשע או בעוון אשר תוך התקופות האמורות בסעיף קטן (א) נערכה לגביהם חקירה על פי חיקוק או הוגש כתב אישום או התקיים הליך מטעם בית המשפט, יתחיל מנין התקופות מיום ההליך האחרון בחקירה או מיום הגשת כתב האישום או מיום ההליך האחרון מטעם בית המשפט, הכל לפי המאוחר יותר".

מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל מיום ביצוע העבירה אלא אם כן נפסק המרוץ בשל אירוע מנתק. בספרו של קדמי (עמודים 1321-1320), נאמר, לעניין זה –

"מרוץ תקופת ההתיישנות מתחיל ביום ביצוע העבירה והוא נמשך עד לסיום התקופה; אלא אם כן - לגבי עוון או פשע - הוא נפסק בשל התרחשותו של 'אירוע מנתק'. הופסק המרוץ על ידי 'אירוע מנתק', הריהו מתחיל מחדש - לאמור מתחילתו- והוא נמשך עד שתחלוף תקופת ההתיישנות ממועד האירוע המנתק; יופסק המרוץ - החדש- על ידי 'אירוע מנתק' נוסף, תתחדש התקופה וחוזר חלילה. התקופה שחלפה עד ל'אירוע המנתק'- נמחקת כאילו לא חלפה כלל; והמניין מתחיל מלכתחילה...

...

'אירוע מנתק' לעניין זה הוא אחד משלושה אלה: עריכת חקירה על פי חיקוק באותה עבירה; הגשת כתב אישום בשל אותה עבירה; קיום הליך מטעם בית המשפט באותה עבירה" (ההדגשות הוספו – א.ס.).

18. במקרה מושא ההחלטה שלפנינו, טוענת המשיבה כי התגובה שנשלחה לבקשת אזולאי להישפט ביום 23.9.07, מהווה 'אירוע מנתק' גם עבור המבקשים. טענה זו אין בידי לקבל, לאור ההלכות שפורטו להלן אודות מיהותו של 'אירוע מנתק'.

19. באשר לטענת המשיבה לפיה הנפקת תעודת עובד ציבור ביום 25.7.06 מהווה אף היא 'אירוע מנתק' – לא הוכח בצורה מספקת אם במסגרת הנפקת תעודת עובד הציבור בוצעה חקירה בשנת 2006 אם לאו ולא הובאו כל ראיות לבירור עניין זה, לרבות תעודת עובד הציבור עצמה. בנסיבות אלה ולאור פסיקת בית הדין הארצי שלעיל העדר הראיות בעניין זה פועל לטובת המבקשים.

אין גם להתעלם מחלוף הזמן של כמעט ארבע שנים ממועד הנפקת תעודת עובד הציבור ועד להגשת כתב האישום.

20. זאת ועוד, לא ניתן להתעלם מכך שהמשיבה בחרה שלא להגיש כתב אישום כנגד המבקשים, זאת על אף שעוד ביום 23.9.07 הגישה תגובה לבקשת אזולאי להישפט ועובדות המקרה היו ידועות לה לאשורן. המשיבה לא נתנה כל הסבר מדוע בחרה שלא להגיש במועד זה או בסמוך לו, בתוך תקופת ההתיישנות, כתב אישום כנגד המבקשים, אלא תחת זה בחרה להמשיך ולנקוט סחבת בעניינם של המבקשים ולהגיש כנגדם את כתב האישום רק ביום 24.5.10, כשנתיים וחצי לאחר המועד בו ניתנה תגובתה לבקשת אזולאי וכחמש וחצי שנים לאחר מועד ביצוע העבירה הנטענת.

21. לא נעלם מעיני כי במקרה שלפנינו ישנן טענות כבדות משקל להעדפת האינטרס של מיצוי ההליך הפלילי על פני סיכולו באיבו, זאת משעולה כי על המבקשת הוטלו קנסות קודמים בגין עבירות דומות.

יחד עם זאת, נוכח התנהלותה הרשלנית של המשיבה, אשר שקטה על שמריה ובחרה שלא להגיש כתב אישום כנגד המבקשים, נוכח העובדה כי לא ננקטו הליכי חקירה ממשיים כנגד המבקשים ובנסיבות שפורטו להלן, אין מנוס אלא לבטל את כתב האישום מחמת התיישנות.

22. סוף דבר – כתב האישום מבוטל מחמת התיישנותו.

ניתנה היום, ט"ו אייר תשע"ג, (25 אפריל 2013), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.