א. רקע:

1. בפניי תביעה כספית בגין המחלוקת הכספית שנותרה בין הצדדים, אודות הסכם שכירות שנכרת ביניהם באשר לנכס במרכז המסחרי הישן, ביבנה (להלן: המושכר).
2. ביום 30/5/06 נחתם בין הצדדים הסכם שכירות. על ההסכם חתם גם שוכר נוסף, מר אדי בשי (להלן: מר בשי). תקופת השכירות נקבעה למשך שנה, מיום 1/9/06 ועד ליום 31/8/07. דמי השכירות נקבעו בסך של 1,000$ לחודש ושטח המושכר חולק בין השוכרים, לניהול העסקים שלהם (בית קפה ומספרה). בסעיף 3 להסכם נקבע כי השימוש במושכר יהיה, לצורך "מספרה עם פדיקור, בניית ציפורניים, מסג' לטיפולים רפואיים, בית קפה". צוין כי כל מטרה אחרת, תחייב את הסכמתו של המשכיר, בכתב.
3. במהלך שנת השכירות, הנתבע הפעיל במושכר מספרה ומר בשי הפעיל במקום את בית הקפה.
4. מר בשי הפסיק לנהל את בית הקפה שלו ולהחזיק במושכר, וביום 20/9/07 נחתם בין התובע והנתבע בלבד, הסכם שכירות נוסף (הסכם השכירות נשוא תיק זה). תקופת השכירות נקבעה למשך שנה אחת, מיום 1/9/07 ועד ליום 30/8/08. דמי השכירות נקבעו בסך של 525$ לחודש. בסעיף 3 להסכם נקבע כי השימוש במושכר יהיה לצורך: "מספרה ולא למטרה אחרת כלשהי בלי הסכמתו של המשכיר בכתב". בסעיף 6 הובהר כי השטח ששימש לבית הקפה בעבר, אינו שייך כלל לנתבע, ואינו מושכר לו.
5. בתביעה זו עותר התובע לחייב את הנתבע לשלם לו את הפיצויים המוסכמים המפורטים בסעיף 23 לחוזה השכירות (בסך 800 ₪ ליום), כל זאת עבור התקופה שמיום 1/8/08 ועד ליום 30/8/09, ואשר הועמדה על ידו , לצורכי אגרה ופשרה על סך של 60,000 ₪, בלבד.
6. התובע פירט בתביעה ובתצהיר עדותו הראשית את כל ההפרות הנטענות השונות והמגוונות של חוזה השכירות, אשר בוצעו על ידי הנתבע. לטענתו, הנתבע החל לנהוג בנכס כבשלו, כולל הרחבת סוג השימוש ופלישה לשטחים של הנכס שלא נכללו בחוזה השכירות, בניגוד למוסכם. כן לטענתו, הודעת הפעלת האופציה ניתנה על ידי הנתבע , באיחור, והתובע לא היה מחויב להסכים לה, מה עוד שעקב ההפרות הקודמות של הנתבע, הנתבע איבד את זכותו לבקש את תקופת אופציה.
7. לטענת הנתבע, בכתב הגנתו ובתצהירו, יש לראות את חוזה השכירות מיום 20/9/07, כהמשך של חוזה השכירות הראשון בין הצדדים, מיום 30/8/06. החוזה הראשון נחתם למשך שנת שכירות אחת + 5 שנות אופציה. הנתבע הסתמך על תקופה ארוכה זו והשקיע במושכר מכספו.
8. על אף המפורט בחוזה מיום 20/9/07, התובע "זנח" את הוראות סעיף 6 לחוזה והשאיר בפועל את החדר הקטן ברשות הנתבע והרשה לנתבע להשתמש בו, כולל בתקופת האופציה. ההודעה על מימוש תקופות האופציה שנמסרה לתובע נחתמה ע"י התובע, וחתימה זו מעידה כאלף עדים על הסכמת התובע וכי לא חל אצל הנתבע כל שינוי במטרת השכירות ובשטח המושכר.
9. הנתבע לא הפר כל תנאי יסודי ו/או אחר בהסכם השכירות, וקיים את ההסכם לאורך כל התקופות, ככתבו וכלשונו, על כל תנאיו, כולל הקפדה לשלם את דמי השכירות כסדרם, מתחילת תקופת השכירות ועד ליום 2/7/08 (וכן לאחר מכן, עבור התקופה הנוספת עד הפינוי בפועל).
10. לטענת הנתבע, לאחר חתימת ההסכמה להארכת השכירות באמצעות האופציה, ביום 20/7/08 וכן ביום 21/7/08, הופיע התובע במושכר והפגין התנהגות בריונית כלפי הנתבע. התובע חסם פיזית את הפתח המקשר בין המספרה של הנתבע לבין השטח שלא הושכר לו, ובכך מנע מהנתבע לטענתו, להגיע אל ארון החשמל (הנמצא ב"בית הקפה"), לצורך תפעול סדיר של מערכת האזעקה והתאורה. במסגרת "המלחמה" שפתח התובע כנגד הנתבע, התובע אף סירב, לאחר חודש 8/08, לקבל את דמי השכירות וזאת במטרה להכשיל את הנתבע במתכוון ולגרור אותו לידי הפרת ההסכם "בכח".
11. הנתבע מודה שהוא קיים, (פעם אחת בלבד, לטענתו) תערוכת ציורים בשטח בית הקפה וזאת, לטענתו, באישורו והסכמתו של התובע, אשר אף נכח בה כאורח. כן, טען הנתבע כי כלל הציוד והתכולה של בית הקפה גופו, נלקחו על ידי מר בשי ונמכרו על ידיו, ואין לנתבע כל קשר לאמור.
12. לטענתו, המושכר פוּנה באופן מסודר וראוי, והוחזר לבעליו במצב טוב יותר מאשר מצבו בתחילת השכירות, להבדיל ממר בשי שהותיר "עזובה" אחריו, שהנתבע ניקה וסידר.
13. בישיבת קדם המשפט שהתקיימה ביום 26/12/11, הוריתי על הגשת תצהירי עדות ראשית. בישיבת קדם המשפט הבאה שהתקיימה ביום 5/9/12, הצדדים הודיעו על הסכמתם למתן פסק הדין בהתאם להוראות סעיף 79א לחוק בתי המשפט, על בסיס החומר המונח בתיק. הנתבע ביקש בנוסף, כי פסה"ד יכלול הנמקה קצרה ומתומצתת.

ב. דיון:

1. על-פי חומר הראיות, ביום 2/7/08, הנתבע מסר הודעה בכתב לתובע על מימוש תקופת האופציה, אשר נחתמה על ידי התובע. לטענת הנתבע, התובע הסכים להפעלת האופציה, אולם, לאחר כשבועיים, התובע התייצב בעסק והקים מהומה (ביום 20/7/08 וביום 21/7/08) ונהג בבריונות. ביום 31/7/08, התובע פנה אל הנתבע בכתב באמצעות ב"כ, בדרישה לפינוי המושכר ולתשלום סך של 12,650 ₪, בין היתר, בגין שימוש שלא כדין בחלקים של המושכר. הצדדים החליפו מכתבים (שצורפו לחומר), אך לא הגיעו להסכמות.
2. התובע הגיש תביעה לפינוי המושכר כעבור 5 חודשים, ביום 15/1/09 ב-ת.א. 1406/09. תביעה זו הסתיימה בהסכמת הצדדים, ביום 24/5/09 (אשר קיבלה תוקף של פסק דין), לפיה הנתבע התחייב לפנות את המושכר ביום 31/8/09, כל זאת מבלי לפגוע בטענות הנוספות של הצדדים, לסיום המחלוקת הכספית שביניהם.
3. משלא הגיעו הצדדים להסכמות ביניהם (פרט להסכמה האחרונה שהוצגה , למתן פסק דין זה על ידי בית המשפט, על דרך הפשרה, על פי מסמכי התיק), הרי שנותר לי להכריע את המחלוקת הכספית שהוצגה בפניי.
4. באם נקבל את טענת התובע, שהנתבע הפר את חוזה השכירות בפלישה ועשיית דין עצמי בנכס ושהודעת הפעלת האופציה הוגשה באיחור (ככל שס ' 27 לחוזה דורש מתן הודעה 90 יום מראש), הרי שלא היה לנתבע זכות להמשיך להחזיק במושכר והתובע זכאי לפיצוי (כזה או אחר), בגין עצם אי הפינוי במועד.
5. באם נקבל את טענת הנתבע, שהוא פעל בנכס אך ורק על פי החוזה ובהסכמת התובע ו/או נקבל את טענתו שהתובע הסכים תחילה, בעצם חתימתו על ההודעה להפעלת האופציה, ולאחר מכן לא היה זכאי "לחזור בו", הרי שדין התביעה להידחות.
6. הנני סבורה שההתכתבות בזמן אמת, יש בה ללמדנו, ברוב המקרים, על הטענות האמתיות שהועלו על ידי הצדדים בזמן אמת. תכתובת זו מלמדת שכשבועיים לאחר המצאת מכתב הפעלת האופציה, התובע הופיע בכעס רב בעסק ופעל על מנת למנוע את הפלישה הנטענת , של הנתבע. לאחר כ- 10 ימים נוספים , כחודש לפני תום תקופת השכירות שנקבע בחוזה, התובע השׂיג בכתב על הארכת תקופת השכירות על פי האופציה ועל הזכות של הנתבע להפעלת האופציה. הוא גם דרש תשלומים בגין נזקים ופינוי מידי.
7. בתמיכה לטענותיו כנגד הנתבע, התובע צרף תצהיר של השוכר הנוסף (בחוזה הראשון), מר בשי. לטענת מר בשי, הנתבע אכן פלש ואף השכיר את שטח "הפלישה" לידי אחרים, במשך תקופה מסוימת.
8. הנתבע השיב במכתביו מ-9/08, בדרישות משלו והודיע כי אין בכוונתו לפנות את הנכס עד תום תקופת האופציה. הוא הודה שהודעת הפעלת האופציה ניתנה באיחור, אך טען כי התובע לא השיג על כך בעת שהוא חתם על קבלת ההודעה ומשהסכים התובע, אינו יכול לחזור בו, בדיעבד. הנתבע התייחס ארוכות במכתבים אלה למחלוקת (שהובילה לפיצוץ בין הצדדים) אודות החדר הנוסף ומה עלה בגורל הציוד שהושאר על-ידי השוכר מר בשי.
9. התובע מלין בתצהירו גם על כך שהנתבע שילם עבור חודשי השכירות בשנת המחלוקת באיחור ובדיעבד, וכן מלין על כך שהנתבע החזיר את הנכס לידיו , לבסוף (במועד שנקבע בפסק דין הפינוי), במצב ירוד והרוס.
10. הטענות הנוספות שציינתי, על אף שנכרכו בתביעה ובתצהירים, אין בהן כדי להעלות ולהוריד, שעה שהתביעה נסמכת על הזכות לקבלת פיצויים מוסכמים, בגין אי פינוי במועד.
11. על אף שהמחלוקת המשפטית מתוחמת בד' האמות הנ"ל, הרי שכל פסק דין שיינתן בתיק זה, כולל את מכלול הטענות שהועלו, באשר למחלוקות הכספיות שנותרו בין הצדדים בקשר לחוזה השכירות וסיום יחסי השכירות שבין הצדדים.
12. הזכאות לפיצוי בגין אי פינוי במועד הינה תולדה של המחלוקת, באם הנתבע אכן הפר את חוזה השכירות שלא בהסכמת התובע, וכן השאלה באם חתימת התובע על "הודעת" הפעלת האופציה (שהוגשה לו באיחור), מעידה על הסכמה להפעלת תקופת האופציה, אשר התובע לא היה זכאי לחזור בו ממנה, לאחר מכן.
13. לאחר שעיינתי במלוא הראיות שהוגשו ושקלתי את הטענות העובדתיות והמשפטיות של שני הצדדים, וכן את הסיכונים והסיכויים הכרוכים בטענות אלה של שני הצדדים, הנני מחייבת את הנתבע לשלם לידי התובע סך כולל של 12,500 ₪.
14. סכום זה ישלום בתוך 45 יום מהיום , והחל מאותו מועד יישא ריבית והפרשי הצמדה כחוק. פרט לאמור לעיל, כל צד יישא בהוצאותיו.
15. התקליטור אשר הופקד בכספת בית המשפט יושב לידי מגישו.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, יא' אדר תשע"ג, 21 פברואר 2013, בהעדר הצדדים.