רקע:

1. ענייננו בבקשת הנתבע לביטול פסק-דין שניתן נגדו בהיעדר, בתאריך 15/12/2010.

תחילתו של ההליך בתביעה כספית בסדר דין מקוצר, ע"ס 75,465 ₪, שהוגשה נגד המבקש בתאריך 08/06/2010,; פסק-הדין ניתן לבקשת המשיב, ולאחר שלא הוגשה ע"י המבקש בקשת רשות להתגונן.

טענות המבקש, בתמצית:

2. א. המבקש היה רק בגיל 18 עת נפתח חשבון הבנק על שמו, אצל המשיב, ואשר בגינו

הוגשה התביעה.

ב. חשבון הבנק נפתח ע"י אבי המבקש, וכל ההתנהלות הייתה מול אביו. מכתבי הבנק נשלחו לכתובת המבקש אצל אביו, אך המבקש לא ידע דבר אודות חשבון הבנק שלו, והחובות שנוצרו.

ג. התובענה בסדר דין מקוצר לא נמסרה לידי המבקש. כעולה מאישור המסירה מ-08/11/2010, כתב התביעה נמסר למוסטפא, שהינו אביו, כאשר באותה תקופה מרכז חייו של המבקש היה בהרצליה, ולא בנצרת.

ד. רק בסוף יוני 2011 נודע למבקש אודות פסק-הדין שניתן נגדו בהיעדר, לאחר שהוטל עיקול על חשבון הבנק שלו, ומיד פנה למשרד ב"כ המשיב בעיר עכו כדי לברר את פשר העניין.

ה. תחת לחצם האדיר של ב"כ המשיב ונציגיו, אשר ציינו בפניו, כי עתידו כמתמחה בעריכת דין עלול להיפגע, נאלץ הוא לחתום על הסדר לסילוק החוב.

ו. המשיב לא הסתפק בכך, ובתאריך 13/02/2012 הפעיל כלפי המבקש אמצעי לחץ נוסף, ע"י משלוח התראת פשיטת רגל, כחודשיים לפני מועד בחינות ההסמכה של לשכת עורכי הדין, אליהם אמור היה המבקש לגשת, דבר שאילץ אותו שוב להיכנע ללחץ, ולשלוח למשיב מכתב לפי בקשת המשיב (עותק המכתב לא צורף לבקשה – ס"י).

ז. אף שהמבקש הגיש התנגדות לפשיטת רגל, הגיע להסדר לסילוק החוב עם המשיב, במטרה לעצור הליך פשיטת הרגל נגדו.

בתוך כך, שלם המבקש ע"ח החוב סכומים שהצטברו ל-28,000 ₪, הגם שאין הוא מודה בחוב.

ח. למבקש נודע בשנת 2014, כי בסניף הבנק בו התנהל חשבון המבקש התגלתה מעילה בכספים ע"י אחד מפקידי הבנק, שבוצעה בין השנים 2009-2006; משכך, התעורר בלבו חשש שמא גם הוא נפל קורבן למעילות שהיו, ובכך נוצר החוב בחשבון הבנק שלו, כי הרי אביו מכחיש כי משך את הסכומים הנטענים ע"י הבנק.

טענות המשיב, בתמצית:

3. א. המבקש לא תמך בקשתו בתצהיר, ומשכך דין הבקשה להידחות על הסף.

במאמר מוסגר, אומר, כי בעקבות העלאת טענה זו, תיקן המבקש מחדלו, והגיש תצהיר לתמיכה בבקשתו.

ב. הבקשה מוגשת באיחור של כ-5 שנים מיום מתן פסק-הדין, ומבלי שהוגשה בקשה להארכת מועד.

ג. המבקש ידע בפועל על קיומו של פסק-הדין נגדו בעוד שהטענות המועלות בבקשתו כאן אינן חדשות. מדובר בטענות שהועלו על ידו בעבר, עוד בשנת 2011.

כעולה מנספח ו' לבקשת המבקש, דבר המעילה היה ידוע לו עוד ביום 13/11/11, וכך גם עולה מנספח י' לבקשת המבקש, מיום 17/05/2012.

ד. בתאריך 11/07/2011 חתם המבקש על הסכם לסילוק החוב, במסגרת ישיבה שהתקיימה במשרד ב"כ הבנק.

משלא עמד בהסדר, ונמשכו הליכי ההוצל"פ נגדו, הגיש ב-01/09/2011 בקשה לרשם ההוצל"פ למתן צו תשלומים. ב-13/11/11 התקיימה חקירת יכולת. המבקש אף הגיש בקשה לביטול הליכים בגין אי-מסירת אזהרה ואי-מסירת הזמנה כדין, ובה העלה טענותיו לעניין המעילה בבנק. ניתן צו תשלומים על סך 600 ₪ לחודש, והמבקש החל לשלם בהתאם לצו.

ב-17/05/2012 הגיש המבקש המרצת פתיחה בה ביקש להצהיר על בטלות אותו הסכם (מ-11/07/2011) לסילוק החוב, ובה גם טען לקיום מעילה בבנק, אלא שההמרצה נדחתה (נספחים י' ו-י"א לתגובת הבנק).

ה. ב-06/06/2012 חתם המבקש על הסכם נוסף עם הבנק לסילוק החוב, ולפיו הועמד החוב על 85,000 ₪ (נספח יב' לתגובת הבנק). חתימת המבקש ניתנה ללא כל הסתייגות, ובידעו אודות המעילה בסניף הבנק. המבקש אף עמד בתשלום הראשוני בסך 20,000 ₪, ושילם עוד 3 תשלומים חודשיים ע"ס 1,500 ₪ כל אחד.

לאחר שבהמשך לא עמד המבקש בהסדר החוב, ובצו תשלומים נוסף שניתן, חודשו הליכי ההוצל"פ נגדו, ובכלל זה הליך פשיטת רגל בחודש 03/2014.

מאוחר יותר הגיש המבקש המרצה למסירת מסמכים, ובעקבות דיון שהתקיים ב-16/12/2014 מסמכי הבנק נמסרו לו ב-31/12/2014.

ו. מאחר והמבקש הודה לא פעם בחובותיו לבנק, ואף חתם על הסכמים לסילוק חובותיו, מנוע עתה מלשוב ולהעלות טענות זהות.

דיון והכרעה:

4. אקדים ואומר, אין עוד מקום לטענת המבקש בדבר אי-זימונו כדין, לאחר שהוא בעצמו מודה, כי עוד בחודש יוני 2011 נודע לו על התביעה ומתן פסק-הדין (ר' סעיף 2.ב לעיל).

גם הסכם שנערך בין הצדדים ב-11/07/2011 והוכתר כ"הסכם לסילוק חוב" (נספח ג' לתגובת הבנק), מלמד, כי לכל המאוחר במועד זה נודע למבקש אודות פסק-הדין. משכך, מירוץ הזמן להגשת בקשתו לביטול פסק-הדין החל ממועד זה לכל המאוחר.

5. גם טענת המבקש בדבר גילויים חדשים, אודות המעילה של פקידי הבנק, וחשדותיו שמא אף הוא ואביו נפלו קורבן למעילות אלה, אין בה כדי להועיל.

מפיו של המבקש למדים, כי ידע אודות המעילה בבנק עוד בשנת 2011, לכל המאוחר.

המבקש בעצמו טען, בסניף 8 לבקשה שהגיש ב-13/11/11 ללשכת ההוצל"פ בחיפה, בתיק נשוא פסק-הדין (נספח ז' לתגובת המשיב), כי בבנק מרכנתיל "הייתה מעילה מצד אחד הפקידים".

כך גם ציין בסעיף 22 לתצהירו שניתן בתמיכה להמרצת הפתיחה שהגיש ב-17/05/2012 לביטול הסדר התשלומים עם הבנק שנחתם ב-11/07/2011.

כך גם שב וטען בהמרצת פתיחה שהוגשה על ידו בחודש 05/2014 (נספח כב' לתגובת המשיב).

משכך, אין לקבל טענת המבקש, כי מדובר בגילויים חדשים ועובדות שלא היו ידועות לו קודם לכן.

6. ועוד, טענות המבקש בדבר סיכויי הגנה טובים, נטענו באופן כללי, והן נדחות נוכח העובדה שבמשך תקופה די ממושכת, המבקש בחר לנהל מו"מ עם המשיב, ואף להגיע איתו להסדרי תשלומים שונים, אירועים שקרו לאחר מתן פסק-הדין נגדו, ולאחר שהמשיב החל בנקיטת הליכי הוצל"פ נגדו.

פעם אחר פעם הודה המבקש, בהזדמנויות שונות, בקיום החוב נגדו, זמן ניכר לפני הגשת בקשתו זו. בכך למעשה מאיין המבקש כל הגנה נטענת כנגד התביעה.

7. בל נשכח, כי המבקש בחר להגיש בקשתו לביטול פסק-הדין, ללא שהקדים להגיש בקשה להארכת מועד, אך גם אם הייתי מתייחס לבקשה כבקשה להארכת מועד, כאמור, לא נמצא כל טעם המצדיק היענות לה.

לפי תקנה 528 לתקסד"א, הארכת מועד שנקבע בחיקוק, אך ורק מטעמים מיוחדים שיירשמו. בין היתר, ייבחנו, בנסיבות המקרה, משך האיחור, הסיבה לאיחור, הסתמכות בעל הדין שכנגד על ההליך, ועוד.

המועד להגשת בקשה לביטול פסק-הדין בהיעדר הגנה נקבע בתקנה 201 לתקסד"א, והוא 30 ימים מיום שהומצא לנתבע, או מיום שנודע לו בפועל על מתן פסק-הדין.

התנהלות המבקש כמתואר לעיל שוללת מן היסוד כל הצדקה לאיחור כה חריג בהגשת בקשתו לביטול פסק-הדין.

בהיעדר כל הצדק, או טעם מיוחד, אין מקום להארכת מועד חריגה להגשת בקשתו לביטול פסק-הדין, וגם טעם זה, בפני עצמו, מצדיק דחיית הבקשה לביטול פסק הדין.

לסיכום:

8. לאור המקובץ, דין הבקשה להידחות. לא מצאתי כל סיבה המצדיקה את מחדליו של המבקש והשתהותו, כ-4 שנים, לכל הפחות, בהגשת בקשתו.

כן, טענות המבקש לעניין הגנתו נטענו באופן כללי, ואינן מלמדות על הגנה טובה נגד התביעה. המבקש אף הודה במספר הזדמנויות בקיום החוב נגדו, עת הגיע להסדרים כספיים עם המשיב, לאחר מתן פסק-הדין, לסילוק החוב.

9. לא בלי התלבטות, החלטתי להשית על המבקש הוצאות משפט במידה מתונה.

המבקש יישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪, וזאת תוך 30 ימים מיום קבלת ההחלטה.

המזכירות תמציא לצדדים.

ניתנה היום, י' סיוון תשע"ה, 28 מאי 2015, בהעדר הצדדים.