לפני תובענה כספית.

1. ביום 18.9.06 הגישה התובעת תביעה כספית בגין חובה של הנתבעת 1 (להלן – "הנתבעת") עבור סחורה שסופקה לנתבעת ע"י התובעת בשנת 2005 בסכום של 43,040 ש"ח, נכון למועד הגשת התביעה.

2. הנתבעים

2.1 בהתאם לפסק דין חלקי שניתן ביום 26.1.11 נמחקה התביעה כנגד הנתבע 2.

2.2 ביום 31.1.06 ניתן לנתבעת צו פירוק קבוע בבית המשפט המחוזי בחיפה במסגרת תיק פש"ר 857/06 וההליכים נגדה בתיק זה עוכבו בהחלטה מיום 22.7.07.

2.3 לבקשת התובעת, תוקן כתב התביעה, והוסף הנתבע 4, אשר ערב לחוב בהתאם לכתב התחייבות חתום על ידו, שצורף לכתב התביעה. על יסוד הסכמתו, ניתן כנגד הנתבע 4 פסק דין ביום 28.6.11 על מלוא סכום התביעה.

2.4 הן בכתב התביעה המקורי והן בכתב התביעה המתוקן, נתבע הנתבע 3 (להלן – "הנתבע") מכוח ערבות נטענת שנטל על עצמו לחובות הנתבעת כלפי התובעת, בהיותו בעלים ומנהל של הנתבעת (וראה דו"ח רשם החברות של הנתבע שצורף לכתב התביעה ולתצהיר התובעת).

לכתב התביעה (המקורי והמתוקן) צורפו הקלטה ותמליל של שיחה טלפונית בין מר ברוך לב, נציג התובעת, לנתבע, במהלכה, לטענת התובעת, התחייב הנתבע אישית לשאת בחובות הנתבעת כלפי התובעת.

ביום 10.4.07 ניתן פסק דין כנגד הנתבע בהעדר הגנה.

בבקשתו מיום 11.11.10, לביטול פסק הדין, טען הנתבע, כי ערבותו לחובות הנתבעת 1 אויינה בהסדר נושים בבית המשפט המחוזי בחיפה בתיק פש"ר 462/02, ברם עיון במסמכים שצורפו לבקשה מגלה, כי המדובר בהסדר לגבי חובות שנוצרו עובר ליום 2.9.02, שעה שהחוב נשוא תיק זה נוצר בשנת 2005. מכאן, שערבותו של הנתבע לחובות הנתבעת, ככל שקיימת כלפי התובעת כאן, לא בוטלה בבית המשפט המחוזי.

בכתב ההגנה שהוגש על ידו ביום 24.2.11, טען הנתבע כי אינו חב אישית בחובות הנתבעת.

פסק הדין כנגד הנתבע בוטל בהחלטה מיום 15.3.11 (בבקשה מס' 5).

3. ביום 24.8.11 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמה של התובעת. ביום 26.10.11 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעמו של הנתבע.

ביום 27.9.12 נשמעו בפניי המצהירים מטעם הצדדים (מר ברוך לב מטעם התובעת והנתבע). ביום 2.10.12 הוגשו סיכומי התובעת וביום 3.10.12 הוגשו סיכומי הנתבע.

4. טענת ההגנה היחידה של הנתבע הייתה כי מעולם לא הסכים לערוב אישית לחובות הנתבעת כלפי התובעת.

5. לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי הצדדים, שמעתי עדויותיהם וקראתי סיכומיהם, באתי לכלל מסקנה כי דין התביעה כנגד הנתבע להתקבל במלואה.

6. התמליל

6.1 הנתבע לא חלק על תוכן התמליל שצורף לכתב התביעה ולתצהיר התובעת, ורק בסיכומיו טען באופן רפה, שאין לקבלו. משהועלתה טענה זו בשלב הסיכומים בלבד, אין מקום לקבלה, באשר מקומה היה כבר בכתב ההגנה שהוגש ע"י הנתבע, לכל המאוחר בפתח ישיבת ההוכחות.

כן אין מחלוקת משפטית בין הצדדים, כי ערבות יכולה להיעשות בע"פ.

6.2 התמליל הינו הקלטת שיחה טלפונית שהתקיימה בין מר לב לנתבע בשלהי שנת 2005 (בהתאם להצהרת ב"כ הנתבע בעמ' 11 ש' 13), קרי: לאחר שנוצר חוב הנתבעת לתובעת.

6.3 בתמליל חוזר הנתבע פעמיים על כך שהוא אחראי אישית לתשלום חובות הנתבעת לתובעת -

"ברוך: נכון. נו, תגיד לי, אני רוצה להבין דבר אחד. אתה אחראי שאני אקבל את הכסף?

מואיד: כן.

ברוך: אתה אחראי אישית?

מואיד: אני אחראי אישית, אין לך מה לדאוג"

(עמ' 2 ש' 1-5)

ובהמשך –

"ברוך: מואיד, אתה, תשמע, אני רוצה לשמוע ממך מילה, אבל כמו גבר

מואיד: אני גבר,

ברוך: אתה אחראי אישית לכסף?

מואיד: אני אחראי אישית לכסף"

(עמ' 2 ש' 19-22).

6.4 בעדותו בפניי, הסביר מר לב, כי הנתבע וכן הנתבע 4 הציגו עצמם כבעלים של הנתבעת (עמ' 12 ש' 24, 28, 31), כי לא החתים אותם כערבים אישית לסחורה, שנטלו עבור הנתבעת, הואיל והכיר את הנתבעת כעסק ותיק ביותר (עמ' 12 ש' 13, 19-20).

כן הסביר מר לב, כי ערבותו של הנתבע 4 נחתמה על ידו לאחר שכבר היה חוב לתובעת, כי במעמד החתימה נכח הנתבע, אשר אמר למר לב שאין כל צורך שהוא יחתום, הצהיר כי הוא אחראי אישית לחוב, ושעל התובעת לסמוך עליו (עמ' 12 ש' 3-6).

6.5 על טענת הנתבע, כי בהקלטה אמר שישלם אם הוא יקבל כסף מהנתבעת, השיב מר לב שלא כך היה, וכי ההקלטה ברורה (עמ' 13 ש' 7-10). ואמנם, למקרא התמליל לא ניתן להבין כי כוונת הנתבע הייתה שערבותו מותנית בכך שהוא יקבל כספים מהנתבעת. הנתבע אומר מפורשות -

"תן לי רק לחשוב עם... איך אנחנו עושים, אולי נוציא לך כל פעם מהקבלן הזה נגיד 7,000, 8,000 ככה, הבנת? ואז אנחנו סוגרים אותו לאט לאט.."

(עמ' 2 ש' 7-8)

ובהמשך -

ברוך: אוקי. מתי אני מקבל?

מואיד: כשאני מקבל, אני מקווה בקרוב"

(עמ' 2 ש' 25-26).

בשום מקום בהקלטה, לא אומר הנתבע, כי הוא אמור לקבל כספים מהנתבעת, וכאשר הוא מדבר על מקור ספציפי לכספים, הוא מדבר על 'הקבלן', מבלי לנקוב בשמו.

בעדותו בפניי אישר הנתבע למעשה, כי לא אמר למר לב במפורש כי כאשר יקבל כספים מהנתבעת יעבירם לידיו, אלא כי "זו הייתה הכוונה שלי שאני אקבל מהחברה הוא יקבל" (עמ' 14 ש' 15).

ייתכן ולנתבע הייתה כוונה סובייקטיבית אחרת, אותה שמר לעצמו; ואולם מילותיו, הדברים שאמר למר לב והמובאים בתמליל, ברורים, ולא ניתן להבין מהם אלא את כוונתו של הנתבע לחוב בחובות הנתבעת.

6.6 עדותו של מר לב לפניי הייתה אמינה; אני מקבלת את גרסתו העובדתית של מר לב, כי הנתבע התחייב בפניו, מספר פעמים, לערוב אישית לתשלום.

התרשמותי ממנו הייתה כי דבריו נאמרו בכנות רבה וביושר, עדותו וגרסתו היו סדורות וחד משמעיות.

התמליל שצורף ברור ביותר ותומך בעדותו של מר לב; כן קיבלה עדותו של מר לב תמיכה בעדות הנתבע, שאישר כי לא אמר דברים ברורים אחרים מאלה המובאים בתמליל.

6.7 התוצאה היא כי לנתבע אין כל הגנה מפני התביעה.

7. אשר על כן, אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת את הסך של 43,040 ש"ח ממועד הגשת התביעה (18.9.06) ועד התשלום המלא בפועל.

כן אני מחייבת את הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך של 1,500 ש"ח ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ש"ח, אשר ישולמו בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית חוקית מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"א תשרי תשע"ג, 07 אוקטובר 2012, בהעדר הצדדים.