רקע וההליך שלפניי

1. לפניי תביעה כספית שהוגשה במקור כנגד 22 רשויות מקומיות וכן כנגד משרד החינוך לתשלום והחזר הוצאות קיום מוסד בגין ילדים בעלי צרכים מיוחדים כפי שיפורט להלן.
2. אין חולק כי בתחום שיפוטה של התובעת מתנהל בית ספר לחינוך מיוחד ובו לומדים תלמידים עם פיגור שכלי על פי חוק חינוך מיוחד. על פי הנטען בכתב התביעה לאותו מוסד המנוהל והמתוחזק על ידי התובעת נשלחו ילדים על ידי הנתבעות, בין היתר, משום שאין בתחום שיפוטן מוסד חינוך מיוחד המתאים לצורכי תלמידיהם הזקוקים לחינוך מיוחד.
3. התביעות כנגד כל הנתבעות, למעט המועצה המקומית מג'ד אל כרום (להלן: "הנתבעת") סולקו בפשרות. בנוסף התביעה כנגד משרד החינוך בוטלה ונותרה הנתבעת שלפניי.
4. על פי חוזר מנכ"ל משרד החינוך תשס"ג/4(א) מיום 1/12/02 (להלן: "החוזר") נקבע כי רשות מקומית הקולטת למוסדות החינוך שבתחומה תלמידים מרשות מקומית שולחת זכאית לגבות מהרשות השולחת תשלום עבור תלמידי חוץ בעד החלק היחסי של הוצאות החינוך הבסיסיות לתלמיד שאינן מכוסות על ידי תקציב משרד החינוך או על ידי משרדי הממשלה האחרים.
5. בכתב התביעה נטען כי המורים של המוסד מועסקים על ידי משרד החינוך ואילו התובעת מממנת עלויות אחזקת המוסד והתלמידים הכולל, בין היתר, העסקת עוזרות, מטפלות, טבחית, שמירה וכל האביזרים הנלווים והנדרשים. עוד נטען כי משרד החינוך מתקצב את עלות חינוכם של הילדים הזקוקים לחינוך המיוחד לפי סכום שנקבע על ידי השר מדי פעם בפעם והרשות השולחת נהנית ומקבלת את האגרות החלות על כל תלמיד ותלמיד. יחד עם זאת, מקום שהרשות השולחת את תלמידיה ללמוד במוסד חינוך מיוחד ברשות מקומית אחרת משרד החינוך מאפשר לרשות הקולטת, שהינה במקרה זה התובעת, לפנות אליו בבקשת קיזוז, לפיה מקזז משרד החינוך את האגרה המגיעה עבור אותם תלמידים מחשבונה של הרשות השולחת לטובת חשבונה של הרשות הקולטת ודרך התחשבנות זו מחייבת את הרשות הקולטת לפנות מדי שנה בשנה אל משרד החינוך בבקשת קיזוז מתאימה, שאם לא כן, לא זוכה הרשות הקולטת בתשלום האגרה המגיעה לה על ידי הקיזוז האמור ובמקום זאת יהיה על הרשות הקולטת לפנות אל הרשות השולחת ולבקש ממנה את התשלום המגיע.
6. עוד נטען בכתב התביעה כי בשנים 1999-2009 התברר לתובעת שהנתבעת לא העבירה לה את אגרות התלמידים שנשלחו על ידה ולמדו במוסד, זאת על אף שמשרד החינוך העביר לנתבעת את האגרות המגיעות בעבור כל תלמיד ותלמיד. אמנם עמדה לתובעת האפשרות לפנות למשרד החינוך בבקשת קיזוז, אך ככל הנראה לא פנתה התובעת בבקשה כאמור ומשום כך לא קיבלה בדרך של קיזוז את האגרות והתשלומים המגיעים לה בעבור קליטת התלמידים.
7. משגילתה התובעת כי הנתבעת לא שילמה לה את התשלומים המגיעים, היא טרחה ופנתה לנתבעת במכתב מיום 6/1/10 וביקשה את התשלומים המגיעים.
8. מהנתבעת נתבעו אגרות לשנים 99-2000, 2003-2004, 2004-2005, 2006-2007, 2007-2008 ו-2008-2009 בסכום כולל של 169,046 ₪ ובשערוך למועד הגשת התביעה בסך של 215,000 ₪ .

טענות הנתבעת בכתב ההגנה

1. בכתב הגנתה טוענת הנתבעת שלל טענות מקדמיות וביניהן התיישנות, שיהוי, העדר עילה, הסתרת מידע מהותי מבית המשפט, העדר יריבות, השתק ומניעות.
2. באשר לטענה של העדר עילת תביעה טוענת הנתבעת כי אין חובה כלשהי שהייתה מוטלת עליה והיא הפרה אותה. בכל כתב התביעה אין מסמך הקושר את הנתבעת לתביעה זו.
3. עוד נטען כי בכתב התביעה לא נמצא המקור בו קבע השר את שיעור ההשתתפות של הרשות השולחת בהוצאות קיומו של המוסד. כן נטען כי במשך שנים רבות לא ביקשה התובעת לממש את זכותה וזכאותה אל מול הנתבעת או מול משרד החינוך ולכן התובעת ויתרה על זכותה באופן היוצר השתק כלפיה. בנוסף נטען כי על התובעת לצרף את משרד החינוך, שהינו בעל הדין הנכון בתביעה זו, וממנו יש לגבות את הסעד המבוקש.
4. עוד נטען כי התובעת מעולם לא פנתה לנתבעת ולמשרד החינוך ולא עמדה על זכויותיה המוכחשות. אם הצדדים פעלו אחד כלפי האחר על פי דפוס התנהגות קבוע לאורך זמן, כך שיש בהתנהגותם כדי לנטוע ציפייה לגיטימית להמשכיות, הרי הצדדים מנועים או מושתקים מלטעון טענות העומדות בסתירה להתנהגותם המפורשת.
5. הנתבעת מכחישה כי שלחה תלמידים אל המוסד כמפורט בכתב התביעה במהלך התקופות המפורטות בכתב התביעה. עוד נטען כי חובת ההשתתפות הנטענת מותנית בהסכמת הרשות השולחת או בקבלת אישור ממנהל הלשכה המחוזית מטעם משרד החינוך והתרבות כאשר לא התמלאו אותם תנאים. כן נטען כי לא צורפה רשימה של שמות התלמידים שלמדו במוסד ואת מספרם המדויק בהתייחס לכל שנה ושנה ולא צוין אופן החישוב של הסכומים הנתבעים.
6. ביום 29/9/14 נשמעו הראיות מטעם הצדדים כאשר מטעם התובעת העיד מר עימאד דגש - מנהל מחלקת החינוך בתובעת, וכן מר עיסאם איברהים - מנהל מחלקת חשבונות מטעם התובעת. מטעם הנתבעת העיד מר מנסור גאליה - גזבר הנתבעת.

דיון והכרעה

טענת ההתיישנות

1. לאור טענת ההתיישנות התובעת חזרה בה מתביעתה ככל שהיא מתייחסת לשנות הלימוד תש"ס ועד שנת הלימוד תשס"ג, דהיינו בין השנים 1999-2002, ולכן דיון בטענת ההתיישנות מתייתר.
2. הנתבעת טוענת כי יש לדחות את תביעת התובעת לתשלום אגרות לשנת הלימודים 2003 שתחליתה בספטמבר 2002. אולם התובעת בסיכומיה ויתרה על תביעתה בשנה זו ולכן הנתבעת מפרצת לדלת פתוחה.

שיהוי ומניעות

1. על מנת שנתבע יצליח בטענת שיהוי עליו להצביע על כך שהתובע לא עמד על זכותו במשך תקופה ארוכה, אך בכך אין די. עליו להצביע עוד כי שתיקתו ואי עמידה על זכותו נובעים מוויתור על הזכות. בפסיקה הוצבו תנאים מחמירים לצורך קבלת טענת שיהוי. בע"א 6805/99‏ תלמוד תורה הכללי והישיבה הגדולה עץ חיים בירושלים נ' הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה, ירושלים, פ"ד נז(5) 533 נקבע כי אין די בהשתהות כשלעצמה על מנת לדחות את התביעה אלא דרושות ראיות נכבדות על כך שהתובע בהשתהותו יש משום מצג ברור מצידו המעיד על ויתור או מחילה על זכות התביעה הנתונה לו. טענה בדבר ויתור או מחילה על זכות תביעה מחייבת רמת הוכחה נכבדה על^-ידי הטוען לה ( שם בעמ' 446ה – ו).
2. בענייננו התובעת אמנם הגישה את תביעתה זמן רב לאחר התגבשות החובות הנתבעים כאשר חלק מאותם חובות אף התיישנו.
3. יחד עם זאת, לא ניתן לומר כי התובעת ויתרה על זכותה וניתן להבין מהתנהלותה כי אין בכוונתה לתבוע. הונחו לפניי מכתבים מיום 6/1/05 לפיהם ראש המועצה המקומית אל שג'ור (בעבר הנתבעת יחד עם מועצות מקומיות בענה ודיר אל אסד היו מועצה מקומית אחת ולאחר מכן המועצה המאוחדת פוזרה) נדרש להעביר את הסכומים בעבור כל התלמידים שנשלחו, בין היתר על ידי הנתבעת, ללמוד במוסד. באותו מכתב צוינו שמות התלמידים, באיזה מסגרת הם לומדים, הסכום הנתבע בעבור כל תמיד ומאיזה כפר הוא. יתרה מכך, הונח מכתב מיום 6/1/10 ששלח ב"כ התובעת עו"ד שקיב עלי לנתבעת בדואר רשום ובו נתבעו סכומי האגרות לשנים 99-2000 ו-2003-2004.
4. לאור זאת לא ניתן לומר כי התובעת שתקה ולא עמדה על זכותה וכפועל יוצא מכך ויתרה עליה. כפועל יוצא מכך לא ניתן לומר כי התובעת שתקה ושתיקתה נטעה בלבה של הנתבעת ציפייה לכך שלא תתבע בעתיד כאשר התובעת ויתרה על זכותה ולכן דין טענת השיהוי להידחות.
5. באשר לטענת ההשתק גם בטענה זו אין ממש. הנתבעת טוענת כי במכתבו של עו"ד שקיב עלי מיום 6/1/2010 נטענו חובות לשתי שנים בלבד בעוד שבכתב התביעה נכללו יותר שנים.
6. לדעתי אין בטעות זו משום יצירת מניעות או השתק לתבוע בגין חובות של שנים נוספות. ראשית, הנתבעת ממלא לא שילמה את חובה לאותם שתי שנים שנכללו במכתב ולכן לא הסתמכה על מצג זה ופעלה על פיו. הנתבעת מנערת את חוצנה מחובתה לשלם בכלל ולכן אם התובע תיקנה את הטעות במסגרת כתב התביעה הדבר אינו פוגע בנתבעת וגורם לה נזק בלתי הפיך. שנית, כפי שהראינו הייתה דרישה מחודש ינואר 2005 המתייחסת לשנים 2004 – 2005. במכתב עו"ד שקיב עלי לא נכללה אותה שנה והתובעת דרשה תשלום בעבור השנים 99 – 2000 ו- 2003 - 2004. לכן ברי כי טענת הטעות הינה אפשרית וגלויה על פני המסמכים ואין בכך משום להקים מחסום בפני התביעה. מה עוד הנתבעת אינה טוענת בשום מקום כי שילמה בעבור אותם שנים נתבעות והיא חולקת רק על עצם חובתה לשלם.

טענה להתנהלות רשלנית של התובעת

1. הנתבעת טוענת בסיכומיה כי התובעת התנהלה באופן רשלני עת לא פנתה בבקשה לקיזוז בשנים הרלוונטיות בעוד שבשנים אחרות היא כן פנתה דבר המעלה תהיות. בכך פעלה התובעת ברשלנות ולכן באותם שנים בהן לא פנתה בבקשת קיזוז הדבר פועל לחובתה ולא קמה לה זכות קיזוז כספים ממשרד החינוך.
2. טיעון זה אינו מקובל עליי. ראשית, אציין כי טענה זו לא הועלתה במסגרת כתב ההגנה והטענה מהווה הרחבת חזית אסורה.
3. גם לגופו של עניין דין הטענה להידחות. חוזר מנכ"ל אינו נוקב בדרך קונקלוסיבי לגביית כספי האגרה על ידי הרשות הקולטת מהרשות השולחת. מנגנון הקיזוז שנקבע בחוזר מנכ"ל הינו דרך אפשרית אחת והוא אינו שולל הגשת תביעה אזרחית מקום שלא הוגשה בקשה לקיזוז. לתובעת עומדת זכות הגישה לערכאות כאשר לא ניתן לשלול זכות זו בחוזר מנכ"ל. משמעות טענות הנתבעת היא למעשה שלילת זכותה של התובעת לפנות לערכאות לקבל סעד מקום בו לא ביקשה קיזוז. גם אם אי הגשת הבקשה על ידי התובע תהיה בשל רשלנות הדבר אינו שולל ממנה את זכות התביעה ולא גורם לכך שחוטא יצא נשכר.
4. לכן במידה ויוכח כי תלמידי הנתבעת אכן למדו במוסד התובעת כדת וכדין והכספים בגינם הועברו לנתבעת מן הראוי שהנתבעת תעביר את אותם כספים לתובעת.

האם תלמידי הנתבעת למדו במוסדות התובעת

1. הנתבעת חולקת על כך כי תלמידים מכפר מג'ד אלכרום למדו במוסדות התובעת וטוענת שגם אם הדבר יוכח לא הוכח כי אלו למדו שם בהסכמתה.
2. לתצהירו של מר עמאד דגש צורפו המסמכים כדלקמן: דרישה מיום 3.3.2004 למנהל מחלקת חינוך בנתבעת לתשלום אגרות תלמיד המתייחס לשנים 2003 – 2004, תוך צירוף של רשימה המפרטת מספר התלמידים בכל בית ספר וספר וסכום האגרה וכן טופס אישור נתונים לגביית תשלומי חוץ לגבי כל תלמיד ותלמיד המציין את שמו. לפי רשימה זו למדו בשנה זו 5 תלמידים ממג'ד אלכרום.
3. לגבי השנים 2004 – 2005 צורפה דרישה המופנית לראש העיר אלשג'ור המפרט את שמות התלמידים, מקום מגוריהם המוסד בו למדו. מתוך רשימה זו צוין בכתב יד 5 תלמידים ממג'ד אלכרום.
4. לגבי השנים 2006 – 2007 צורפה רשימת תלמידים של עירית אלשג'ור, המוסד בו למדו וסכום האגרה. מתוך רשימה זו נרשם בכתב יד 7 תלמידים ממג'ד אלכרום.
5. משניתנה רשימה שמית בכל שנה ושנה המפרטת את שמות הילדים ופרטיהם הנטל עובר אל הנתבעת להראות כי אלו לא למדו במוסדות הנתבעת. לגבי רשימות אלו היו פניות בזמן אמת לנתבעת אשר בחרה להחריש ולא להשיב כלל או לזעוק ולטעון כי הרשימה שגויה וכי תלמידים אלו למדו למשל במוסדותיה ולא במוסדות התובעת. שתיקתה עומדת לה לרועץ ועומדת בעוכריה של הנתבעת.
6. לאור זאת אני מקבל את הטענה כי התלמידים המופיעים ברשימות והינם ממג'ד אלכרום למדו בשנים הרלוונטיות במוסדות התובעת.
7. אציין בנקודה זו כי עדות גזבר הנתבע תהייתה עדות מתפתלת גילתה טפח והסתירה טפחיים. בתצהירו טען הגזבר כי התובעת לא הוכיחה כי תלמידים ממג'ד אלכרום למדו במוסדותיה של התובעת בהסכמת ואישור הנתבעת. במהלך חקירתו הנגדית נשאל גזבר הנתבעת האם בדק את רשימת התלמידים שצורפו לתצהיר מנהל מחלקת חינוך של התובעת והאם בדק היכן הם למדו בשנים הרלוונטיות. על כ השיב בעמ' 36 ש' 5:

"הם למדו במגאר אבל בניגוד לעצה של המועצה שלא אישרה להם ללכת ללמוד שם."

1. אולם טענתו של הגזבר לפיה לא הייתה הסכמה של הנתבעת ושל מנהל מחלקת חינוך לשלוח את אותם תלמידים למוסד הנמצא ברשות התובעת הינה עדות מפי השמועה. הנתבעת חדלה ולא מצאה לנכון להביא תצהיר של מנהל מחלקת חינוך המעיד על עובדות אלו. לא הייתה כל סיבה מוצדקת מדוע לא הובא מנהל מחלקת חינוך מטעם הנתבעת לעדות. כשנשאל גזבר הנתבעת, שמכהן בתפקידו מאז שנת 2013 ועדותו מפי השמועה, מדוע לא הובא תצהיר של מנהל מחלקת חינוך השיב בעמ' 34 ש' 7 - 9:

"לא יודע. שאלתי. יש הרבה...כאילו סטיגמה כזאת במועצה המקומית מג'ד אלכרום שאנשים מפחדים לתת תצהירים ולו חותמים ואני היחידי שנתתי ואני לא יודע למה."

ובהמשך:

"שאלתי אותו אם הוא רוצה לחתום תצהיר לגבי שנים קודמות שלא הייתי במועצה ונעניתי שעוד כמה חודשים הוא יוצא לפנסיה ושנעזוב אותו."

1. המדובר בהבאת עד שהינו עד קרדינאלי שאמור להעיד בנושא מהותי ביותר ואי הבאתו פועלת לחובת הנתבעת ומקימה את החזקה כי אילו הובא הוא היה מאשר את טענת התובעת כי אותם תלמידים נשלחו בהסכמת ואישור הנתבעת.
2. הנתבעת נקטה באסטרטגיה של הכחשה והסתרת מידע מפני בית המשפט. נמנעה מלברר ולבדוק את טענות התובעת לאשורן ויתרה מכך לא הביאה כל מסמך שיסתור את טענת התובעת לפיה אותם תלמידים למדו במוסדות התובעת באישורה. גזבר הנתבעת טען כי חיפש מסמכים אך לא מצא. לא יעלה על הדעת כי לא ימצא ולו מסמך אחד הנוגע לכל התלמידים שפורטו בתצהירי התובעת. טענה זו הינה בלתי סבירה בעליל ונודף ממנה ריח של הסתרה.
3. יתרה מכך, בתצהיר מנהל מחלקת חינוך של התובעת עולה כי התלמידים שנקלטו הינם תלמידים הסובלים מפיגור עמוק כאשר נטען בתצהיר כי אין ברשויות השולחות מוסדות המתאימים לצורכי אותם תלמידים. גזבר המועצה מאשר טענה זו בחצי פה כאשר הוא מאשר שאין במג'ד אלכרום מוסד לחרשים כמו שמאשר כי רק בשנת 2013 הוקם גן ילדים לקליטת ילדים עם פיגור שכלי (ראה עמ' 36). גזבר המועצה, כחלק מהאסטרטגיה בה נקטה הנתבעת, לא טרח לבדוק היכן שובצו אותם ילדים בשנים הרלוונטיות (עמ' 37 ש' 17 – 19). כשנשאל מדוע לא בדק תלה זאת בפירוק עירית אלשג'ור בטענה כי היה ריב גדול בין המועצות שהינן חלק מהאיחוד ולכן האנשים שעבוד שם לא משתפים פעולה. אך מאידך הוא מאשר כי ישנם הרבה מסמכים (עמ' 37 ש' 20 – 24).
4. אוסיף עוד כי בהתאם לתעודת עובד הציבור בשנים אחרות קוזזו סכומים בגין תלמידים שלמדו במוסדות התובעת ונשלחו על ידי הנתבעת. עובדה זו מלמדת ומאשרת את הטענה כי נשלחו תלמידים בהסכמת ואישור הנתבעת וטענת הנתבעת להד"ם אינה סבירה ומתקבלת על הדעת. אם בשנים הרלוונטיות טוענת הנתבעת כי לא שלחה או אישרה לימודי תלמידים מטעמה היכן למדו אותם תלמידים בעלי צרכים מיוחדים שלנתבעת אין להם מענה? האם חדלו מלהתקיים? האם בכל כפר מג'ד אלכרום לא היו בשנים הרלווניטת תלמידים עם צרכים מיוחדים שאינם מתאימים למוסדות הנמצאים בכפר? לנתבעת הפתרונים.
5. הנתבעת נתלית בכך שהתובעת לא הציגה מסמכים או אישורים רלוונטיים המעידים כי אותם תלמידים שובצו בהסכמתה. לעניות דעתי מאחר ומדובר בתלמידים בעלי צרכים מיוחדים ומדובר בטענת הגנה הנטל להוכחת הטענה מוטל דווקא על הנתבעת להראות שלא הייתה הסכמה. משלא לא הרימה הנתבעת נטל זה דין טענתה להידחות.

התוצאה

1. לאור זאת דין התביעה להתקבל למעט אותה תלמידה מכפר אחר שהתובעת טעונת כי שמה שורבב בטעות לרשימת התלמידים מכפר הנתבעת לשנת 2003..
2. לכן אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובעת את הסכומים כדלקמן:

בעבור שהני0 2003 – 2004 סך של 26,955 ₪ בניכוי חלקה של התלמידה סאוסן עומד בסך של 5,547 ₪ מתקבל סך של 21,408 ₪. לסכום זה יתווסף הפרשי הצמדה בלבד מיום 7.1.2004 ועד ליום 6.1.2010 המועד בו נשלחה דרישה ע"י עוה"ד שקיב עלי והחל ממועד זה ועד למועד פסק הדין יחולו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בעבור השנים 2004-2005 סך של 27,651 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 6.1.2005 ועד ליום 6.1.2010 והחל מאותו מועד ועד למועד פסק הדין הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

בעבור השנים 2006 – 2007 סך של 39,793 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה מיום 1.1.2007 (בחודש בו בדרך כלל נשלחה הדרישה) ועד ליום 6.1.2010. החל מאותו מועד ועד למתן פסק הדין יחולו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

1. כן תישא הנתבעת בהוצאות הנתבעת בסך של 7,000 ₪ ושכר טרחת עו"ד בסך של 15,000 ₪ בתוספת מע"מ.
2. המזכירות תמציא העתק פסק הדין לב"כ הצדדים.

ניתן היום, כ"א תמוז תשע"ה, 08 יולי 2015, בהעדר הצדדים.