העובדות וגדר המחלוקת

1. התובעת היא חברה העוסקת במכירה והשכרה של מלגזות. הנתבעת 1 היא מנהלת של הנתבעת 2, חברה המחזיקה במחסן ברחוב האומן בבית שמש. הנתבעת 2 תכונה להלן הנתבעת, והנתבעת 1 תכונה הנתבעת 1.

2. עניינה של התביעה שבפני היא עיסקה שבה מסרה התובעת מלגזה לשימושה של הנתבעת. מהותה, מטרתה ונסיבותיה של העיסקה שנויות במחלוקת, כפי שאפרט להלן. אבהיר כבר עתה כי טענתה העיקרית של התובעת היא שהנתבעת נזקקה למלגזה לזמן קצר. היא התקשרה עם התובעת בעיסקה של אופציה לרכישת המלגזה, כאשר כוונתה היתה לנצל את תקופת הניסיון שניתנה לה, לעשות שימוש במלגזה ואלחר מכן להחזיר את המלגזה לתובעת, כשהיא אינה נדרשת לשלם עבור השימוש בה. הנתבעות מכחישות את הטענה. לטענתן הנתבעת נזקקה למלגזה והיתה מעוניינת לרכוש מלגזה מן התובעת. אולם המלגזה שניתנה לה לניסיון היתה פגומה ותיקונה הצריך הוצאות ניכרות, ועל כן היא ויתרה על העיסקה ורכזה מלגזה אחרת במקום אחר.

תוכן ההתקשרות בין הצדדים

3. ביום 21.4.09 נחתם בין התובעת לבין הנתבעת 2 מסמך המבוסס על טופס סטנדרטי מודפס, וכולל מספר פרטים שמולאו בכתב יד. המסמך והטופס נושאים כותרת הסכם שכירות. על המסמך חתומות שתי החברות – התובעת והנתבעת 2, וכן נחתמה בו ערבות אישית של הנתבעת 1.

כאמור, כותרתו של המסמך היא חוזה שכירות, אולם אין מחלקות בין הצדדים על כך שתכנה האמיתי של העיסקה בין הצדדים לא היה חוזה שכירות, כפי שאפרט בהמשך.

4. תוכן ההסכם בין הצדדים מופיע בתוספות שהוספו בכתב יד על גבי טופס ההסכם. וכך נכתב:

בעמוד הראשון, שבו מופיעה הכותרת הסכם שכיורת ובו הוספו פרטי הצדדים המתקשרים, מופיעים סעיפים שונים של פרטי החוזה. בסעיף א' צויינו פרטי המלגזה, כולל מספר רישוי שלה.

סעיף ב' נועד להסדר את תנאי התשלום עבור השכירות, ויש בו מקום מיועד להוספת סכום דממי השכירות התקופתיים. בסעיף זה לא נרשם תעריף דמי השכירות. יתר על כן: במקום המיועד לכך נרשם קו מאוזן, המעיד על כך שאין כלל דמי שכירות בגין עיסקה זו.

כך נעשה גם בסעיף ג' להסכם, המסדיר את תקופת השכירות. במקום המיועד להשלמת נתון זה בכתב יד לא נרשמה תקופה אלא קו מאוזן, דהיינו הצדדים לא קבעו ביניהם תקופה מינימלית לשכירות.

סעיף יד' בטופס מאפשר לקבוע תנאים נוספים. שם נרשם בכתב יד:

"נא לחתום על פרטי חוזה + להכין המחאה שתשמש כביטחון עד להחזרת המלגזה והתשלום 38,000 ₪. אין לרשום "לביטחון " על ההמחאה. את החוזה + ההמחאה לפקסס למשרדנו".

העמוד השני לחוזה נושא כותרת תנאים כלליים. בסופו של העמוד הוסף בכתב יד: "באם המלגזה לא תרכש עד 1.5.09 או תוחזר לחצר חברת אסיף, אזי תחושב התקופה מיום קבלתה כשכירות. תנאי התשלום לרכישת המלגזה – במזומן 31,500 + מע"מ.

בסוף העמוד מופיעות חתימות החברות, וכן חתימת ערבות אישית של הנתבעת 1.

5. הטקסטים המופיעים בכתב יד מהווים למעשה חוזה התקשרות העומד בפני עצמו, שאיננו מושתת על נוסח הסכם השכירות הקבוע בטופס. על פי החוזה שבכתב יד נכרתה בין הצדדים עיסקה של מתן אופציה לרכישת המלגזה לאחר תקופת ניסיון. הנתבעת היתה רשאית לעשות שימוש במלגזה ללא תשלום. עד יום 1.5.09 היה עליה לבחור לרכוש את המלגזה תמורת סכום שנקבע מראש של 31,500 ₪ בצירוף מע"מ, או להחזירה לתובעת. אם לא תבחר באחת מאלה תחושב התקופה שבה נמצאה המלגזה אצל הנתבעת כתקופת שכירות.

6. התפיסה שלפיה העיסקה בין הצדדים היתה עיסקת אופציה לרכישה לאחר תקופת ניסיון עולה גם מעדויותיהם של שני הצדדים:

7. מנהל התובעת והמצהיר מטעמה, מר שמואל בנימיני, טען כי העיסקה שנכרתה בין הצדדים היא עיסקת מכירה הכוללת תקופת ניסיון (פרוטוקול עמ' 12 שורה 16). כשנשאל בנוגע להסכם המוגדר כהסכם שכירות, השיב כי "החוזים האלה משמשים אותנו כביטחון במקרים של אדם שרוצה לראות ולנסות את המכונה, היות ואין לי הסכמים משפטיים אחרים ואני לא משפטן. אני משתמש בחוזה הזה כביטחון. אני מחתים אותו על הסכם מכר וגם שכירות....

ש. יש חוזה מכר?

ת. אין. חשבונית היא החוזה והאחריות שלנו. החוזה משמש אותי גם אם מישהו מביע את הכוונה לרכוש את המכונה. אני מצרף את החוזה כדי שיהיה לי ביטוח. גם לעצמי החוזה משמש אותי כמסמך. החשבונית ברגע שהעיסקה נגמרת זה עיסקה.

ש. מעולם לא נחתם הסכם מכר

ת. איתם לא. אבל החוזה יש סעיף למטה שמדבר על מכר....

בשביל מה קיבלתי 38,000 שקל כביטחון, אם זה לא לרכישה? אם זה לשכירות הייתי לוקח שיק של 3 אלף ₪...

... המלגזה נמסרה כרכישה, כשנתתי אופציה של מספר ימים ואם לא מתאימה להחזיר אותה. שאלתי לאחר מספר ימים והוא אמר שהיא מתאימה וטובה...."

(פרוטוקול עמ' 13 שורות 4-23).

8. גם העדים מטעם הנתבעת העידו כי העיסקה בין הצדדים לא היתה עיסקת שכירות אלא אופציה לעיסקת מכר:

העד משולם שטרן העיד פירט בסעיפים 5, 6 לתצהירו כי מלכתחילה התכוון לשכור מלגזה לחודש אחד, אולם מר בנימיני שכנע אותו כי הדבר אינו כדאי וכי עדיף לנתבעת לרכוש את המלגזה תוך מתן אפשרות להחזירה אם הנתבעת לא תהיה מרוצה, ותשלום דמי שכירות מופחתים .

בעדותו בבית המשפט העיד שטרן כי "מלכתחילה הכוונה היתה לרכוש מלגזה" (עמ' 19 שורה 3) . הוא הוסיף כי מר בנימיני הסביר שהחתימה על טופס הסכם השכירות היא תנאי של חברת הביטוח, כאשר במקרה של רשלנות הביטוח אינו חל ולצורך כך נדרש שיק הביטחון (עמ' 19 שורה 15 ואילך). העד הוסיף כי התוספות בכתב יד מהוות אופציה לרכישה של המלגזה תמורת סכום של נקבע מראש ועמד על 31,500 ₪, כאשר לגבי התאריכים שנקבעו בחוזה שבכתב הוגשו מאוחר יותר הסכמות אחרות (עמ' 19 שורות 21-26).

בהמשך העדות טען העד כי העיסקה לא היתה עיסקת רכישה בלבד, אלא הסכם שכירות הכולל אופציה של רכישה (עמ' 19 שורות 29-31). לאחר מכן העיד כי המחיר לרכישה שנקבע בהסכם היה מחיר מוסכם אם יבחרו לרכוש את המלגזה (עמ' 20 שורה 2).

9. מר ישראל רצאבי, מחסנאי הנתבעת, העיד על כך שהנתבעת ארגנה מחדש את המחסן על מנת להגדיל את קיבולתו, על ידי התקנת קומה נוספת של מדפים. הוא הבהיר כי "ברגע שהיינו צריכים להעלות קומה שניה חייבים מלגזה, היום יש לנו מלגזה במחסן" (עמ' 30 שורה 19). מכאן עולה צורך קבוע במלגזה, וכוונה של לרכוש מלגזה לשימוש קבוע ולא לפרוייקט חד פעמי.

10. גם הנתבעת 1, הגב' רבקה שטרן, העידה כי החברה בנתה קומות נוספות במחסן ונזקקה למלגזה באופן מיידי וגם לאורך זמן (עמ' 16). היא תיארה כי הכוונה הראשונית היתה לרכוש מלגזה, אולם מר בנימיני שכנע אותם לקחת את המלגזה לתקופת ניסיון ולהחליט לאחר מכן (עמ' 17 שורות 2, 3, 10, 11).

11. מכל האמור עולה כי השימוש בטופס סטנדרטי של חוזה המוגדר כחוזה שכירות אינו מעיד על ההתקשרות בין הצדדים, והוא נעשה כברירת מחדל, מאחד שזה היה נוסח החוזה היחיד שבשימוש התובעת. בפועל, מטרת שני הצדדים היתה התקשרות בעיסקת אופציה למכירות המלגזה, תוך מתן תקופת ניסיון לנתבעת, כפי שפורט בתוספות שנרשמו בכתב יד.

השתלשלות העניינים עובר למועד מימוש האופציה ותוצאותיה המשפטיות

12. מנהל התובעת, מר שמואל בנימיני, תיאר בסעיפים 10-15 לתצהירו את האירועים שלאחר מסירת המלגזה לתקופת הניסיון. לטענתו ביום 23.5.09 סופקה המלגזה לנתבעת, ובמשך שבועיים מר משולם דחה את כל הטלפונים והשליחים שנשלחו אליו, הבהיר כי הוא מעוניין לרכוש את המלגזה אך טען כי אין לו זמן להגיע לשלם תמורתה. הוא שלח למשולם שטרן מכתב המתריע על אי עמידה בתנאי החוזה, אך לא קיבל תשובה. רק כשבנימיני הבהיר לו כי הוא מתכוון לפרוע את שיק הביטחון, ביקש להחליפו בשיק אחר לרכישת המלגזה, ועשה כך. השיק החדש, שניתן כתמורה עבור רכישת המלגזה, חזר כשסיבת החזרה היא "ההיסב לא בסדר". השיק הופקד שנית ביום 17.5.09 ולמחרת חזר בנימוק של "ניתנה הוראת ביטול".

בהמשך התצהיר, בהתייחס לטענות הנתבעים, הבהיר בנימיני כי המלגזה שנמסרה לנתבעת היתה תקינה. הוא אישר כי הנתבעת התלוננה על כך שגלגלי המלגזה משאירים סימנים, אך טען כי לא היו תלונות על תקלות נוספות (סעיף 21 לתצהיר).

13. מר מאיר כץ, עובד התובעת, הצהיר כי נשלח מספר פעמים על ידי בנימיני לגבות תשלום עבור שכירות או רכישה של המלגזה, אך בכל חזר כלעומת שבא לאחר שהוסבר לו שהתשלום ימסר מאוחר יותר. העד הוסיף כי לא נדרש מעולם לתקן דבר במלגזה.

בעדותו בבית המשפט אישר כי הגיע פיזית אל הנתבעת פעם אחת בלבד, שכן במקרים אחרים נאמר לו שלא יהיה במקום איש. באשר לתוכן אותו ביקור העיד כי ביצע הפעלה ראשונה של המלגזה והסביר אל הטיפול בה ודרך הטענתה (פרוטוקול עמ' 15).

14. העד מטעם הנתבעות, מר משולם שטרן, תיאר בסעיף 8 לתצהירו כי מיד עם הגעת המלגזה זוהתה נזילת שמן, והוא התקשר לבנימיני כדי לוודא שניתן להפעילה ולא נגרם נזק. לאחר מכן התגלה כי כל רצפת המחסן התכסתה בכתמים והוא התקשר פעם נוספת לבנימיני, אשר השיב לו כי הדבר נובע ככל הנראה מההובלה והוא ישלח טכנאי לבדוק את המצב.

בסעיף 9 לתצהיר טען שטרן כי ביום 27.4.09 שוחח פעם נוספת עם בנימיני לדווח על בעיות והודיע כי הוא מעוניין להחזיר את המלגזה. בנימיני אמר שחבל על עלויות המשלוח, הבטיח לשלוח טכנאי והודיע כי בכל מקרה יתן אחריות למלגזה. הוא המליץ לחכות מספר ימים.

בסעיף 10 לתצהיר הוסיף שטרן ותיאר כי ביום 30.4.09 התקשר שוב לתובעת על מנת לתארם החזרת המלגזה, שוחח עם המזכירה ששוחחה עם מר בנימיני והודיע לה כי אינו מעוניין להפר את החוזה. המזכירה מסרה לו בשם מר בנימיני כי הוא מאשר הארכה של תקופת הנסיון למספר ימים נוספים ללא חיוב בתשלום.

15. בסעיפים 11, 12 הצהיר שטרן כי טכנאי התובעת הגיע ללא תיאום עימו, בדק את המלגזה בנוכחות המחסנאי שהיה במקום, אמר כי היא תקינה וכי הכתמים השחורים אינם נובעים מנזילת השמן. הוא הסביר למחסנאי כי החלק החשוב ביותר במלגזה הוא המצבר, וכי המצבר של המלגזה נשוא התביעה מצויין עם טעינה "סופר מהירה" ויכול להחזיק שנים. לאור זאת סיכמו הצדדים טלפונית על רכישת המלגזה, כשהנתבעת תקבל את שיק הביטחון שמסרה ותעביר שיק אחר לרכישת המלגזה. העברת השיקים והחשבונית ארכה מספר ימים שבהם התנהלו מספר שיחות בין הצדדים, כאשר בסופו של דבר ביום 13.5.09 מסר שטרן בעצמו את השיק לפקידה במשרדי התובעת. הונפקו חשבונית וקבלה ועיסקת הרכישה יצאה לפועל (סעיף 15 לתצהיר).

16. משולם שטרן הוסיף ותיאר בתצהירו כי למחרת הרכישה, ביום 14.5.09, הזמין חשמלאי להתקין תקע חשמלי מתאים להטענת המלגזה, וביום 17.5.09 הותקן השקע והוחל בהטענת המלגזה. אולם התברר כי לאחר 30 שעות הטענה רציפה המצבר התמלא רק כדי 30$ מתכולתו (סעיף 17 לתצהיר). התובעת הודיעה כי משלוח טכנאי מטעמה יהיה כרוך בתשלום. הוא התייעץ עם אנשי מקצוע ונוכח לדעת כי המצבר אינו תקים, עלות מצבר חדש עלולה להגיע ל-18,000 ₪ והמוצר שנמכר לו פגום. בעקבות כך החליט לבטל את השיק ולמחרת שלח את המלגזה אל התובעת. הוא התקשר למר בנימיני להודיע לו על הביטול, ובהעדרו השאיר לו הודעה במשרד (סעיפים 19, 20).

17. מכל האמור עולה כי הצדדים הסכימו על מימוש האופציה והנתבעת רכשה מן התובעת את המלגזה. הצדדים הסכימו והחליפו את שיק הביטחון בשיק אחר שניתן תמורת הרכישה, והתובעת הנפיקה חשבונית וקבלה. בכך נכרת בין הצדים חוזה חדש, שתכנו מכירת המלגזה מהתובעת לנתבעת בתנאים שסוכמו בהסכם האופציה.

18. הרכישה יצאה לפועל באיחור של 12 יום, ביום 13.5.9 במקום ביום 1.5.09. לטענת הנתבעת הוסכם בין הצדדים בשיחות הטלפון על מתן ארכה של מספר ימים. מר בנימיני תיאר באופן שונה את הקשר בין הצדדים בתקופה זו. אולם העובדה שהסכים לביצוע עיסקת הרכישה מבלי שהעלה כתנאי לכך דרישה לתשלום בגין תקופת השכירות מצביעה על כך שויתר על כל טענה, אם היתה לו, בנוגע למועד מימוש האופציה.

19. ניתן, איפוא, לקבוע כי עיסקת האופציה שנכרתה בין הצדדים הגיעה לסיומה במימוש האופציה ובהתקשרות בהסכם חדש למכירת המלגזה. הנתבעת מסרה לתובעת את התשלום שנקבע מראש. התובעת לא דרשה תוספת תשלום בגין האיחור במועד המימוש. אלמלא המשך האירועים שיידונו עתה, לא היו לצדדים טענות זה כלפי זה. על כן לא קמה לתובעת עילה לתבוע תשלום בגין השכרת המלגזה עובר לרכישתה.

מהי העילה לביטול מכירת המלגזה

20. לטענת התובעת, הנתבעת היתה זקוקה למלגזה לתקופה מוגבלת, לצורך העברת מפעלה, וההתקשרות עם הנתבעת כל כולה לא באה לעולם אלא כדי להשיג לעצמה אפשרות שימוש במלגזה לתקופה הנדרשת ללא תשלום.

אני סבורה שתיזה זו לא הוכחה ואינה עומדת במבחן המציאות והסבירות, כמפורט להלן:

21. מר בנימיני עצמו הודה כי מדובר בהשערה בלבד, כי אין לו כל ידיעה על כך שהנתבעת פתחה סניף בבית שמש והיתה זקוקה למלגזה עקב כך, וכי הוא משער כך בדיעבד בשל העובדה שהמלגזה הוחזרה לבסוף (פרוטוקול עמ' 8, במיוחד שורות 16-24). אציין כי מר בנימיני הזכיר את העובדה שהנתבעת פתחה סניף חדש בבית שמש כעובדה בתצהירו. בסעיף 6 לתצהיר צויינו עובדות אלו תחילה כדברים שנמסרו לבנימיני בשיחת טלפון על ידי עובד הנתבעת, ובהמשך כעובדה העומדת בפני עצמה, ללא כל הסתייגות. מר בנימיני לא טרח להבהיר כי מדובר בעובדה שאינה מצויה בידיעתו והיא תוצאה של השערה בלבד, ואלמלא עלה הדבר בחקירתו הנגדית לא היה בסיס לפקפוק כלשהו בדבר נכונות הדבר.

אני סבורה כי הבאת נתון מהותי כעובדה בלתי מסוייגת, כשלמצהיר אין כל ידיעה על כך מלבד השערה בעלמא, גובלת בהטעיה ופוגעת במהימנות גירסתו בכללה.

22. מר משולם שטרן הצהיר בסעיף 23 לתצהירו כי הנתבעת לא עברה למחסן חדש והיא שוכרת את אותו מחסן באותה כתובת החל משנת 1996 ועד היום. לתצהיר צורף גם חוזה השכירות משנת 1996. כמו כן הצהיר כי הנתבעת התכוונה לקנות מלגזה ונזקקה לה לא רק לצורך פרוייקט חד פעמי, ואף רכשה בפועל מלגזה לאחר כישלון העיסקה עם התובעת. הוא צירף לתצהירו רשיון של המלגזה המשמשת את הנתבעת כיום.

23. מטעם הנתבעת העיד גם מר ישראל רצאבי, מחסנאי הנתבעת. הוא הצהיר (סעיף 2 לתצהירו) כי מעולם לא אמר לאיש שהיה צורך במלגזה לשם העברת המפעל, שכן המפעל נמצא במקומו הנוכחי כבר 15 שנה. בעדותו הסביר כי נוצר צורך להגדיל את תכולת המחסן, הותקנו במחסן מדפים בקומה שניה, ולשם כך נדרשה מלגזה (עמ' 29, 30). העד הבהיר כי הסידור הראשוני של המחסן ארך 4 שעות בלבד, וכי המלגזה נדרשת לצורך העבודה השוטפת במחסן (עמ' 30 שורות 11, 17-19, 25). הוא הוסיף כי אילו נזקקו למלגזה לעבודה הראשונית למספר שעות בלבד היו יכולים לשכור או לשאול אותה (עמ' 30 שורה 18 וכן עדות משולם שטרן עמ' 20 שורות 15, 16).

24. לנוכח העדויות המפורשת מטעם הנתבעת, ובהעדר ראיה של ממש לטענות התובעת, אני דוחה את טענת התובעת כי הנתבעת נזקקה למלגזה באופן חד פעמי לתקופה קצרה, וקובעת כי הנתבעת נזקקה למלגזה לטווח ארוך והתכוונה לרכוש מלגזה לשימוש קבוע.

25. גירסת התובעת אינה עומדת גם במבחן ההיגיון: הטענה לפיה מדובר בעיסקה למראית עין אינה מתיישבת עם העובדה שהצדדים הגיעו עד לשלב של מכירת המלגזה. שכן העיסקה המקורית נתנה לנתבעת תקופת ניסיון של מספר ימים שלאחריהם היתה רשאית להחזיר את המלגזה מלי לרכשה ולא היתה מחוייבת בתשלום. אילו נזקקה הנתבעת למלגזה לזמן קצר, כטענת התובעת, היתה יכולה להשתמש בה בתקופת האופציה בלבד, להחזירה לפני יום 1.5.09 ולא לחשוף עצמה לסנקציה כלשהי. גם לאחר שלא החזירה את המלגזה במועד, הנתבעת יכולה היתה להחזירה לאחר מספר ימים, להיות מחוייבת בתשלום תקופת שכירות קצרה (ואולי אף לנהל מו"מ בנוגע לחיוב זה), ולהביא את העניין לסיום.

ביצוע עיסקת הרכישה כפי שנעשתה בין הצדדים היה כרוך בטרחה לא מבוטלת: הוא חייב את אנשי הנתבעת להגיע פיזית למשרדי התובעת, למסור שיק חדש ולקבל לידיהם את הישן, לבטל את השיק בבנק, לטפל בכל הניירת והנהלת החשבונות הנובעת מהחלפת השיקים, קבלת הקבלה והחשבונית וביטול השיק. התנהלות כזו אף חושפת את הנתבעת להליכים משפטיים, הן בשל ביטול השיק והן בגין ביטול העיסקה, כפי שאכן נעשה בתביעה שבפני. כאמור, הנתבעת יכולה היתה לעשות שימוש קצר במלגזה ללא תשלום או תמורת תשלום דמי שכירות נמוכים בלבד, ובמצב כזה אין כל היגיון בהתנהלות הנתבעת אלא אם פעלה בתום לב מתוך כוונה לרכוש את המלגזה ולהשתמש בה.

26. דחיתי את טענת התובעת שלפיה עיסקת הרכישה נועדה לאפשר לנתבעת שימוש במלגזה ללא תשלום. מדוע, איפוא, החליטה הנתבעת לבטל את החוזה?

27. בסעיפים 14-16 לפסק הדין תוארו העובדות הרלוונטיות על פי תצהירו של מר משולם שטרן. התצהיר מתאר תוך ציון פרטים ותאריכים מדוייקים את העובדות שהביאו אותו להסיק כי המלגזה שנרכשה על ידו פגומה, והפגם איננו שולי אלא פגם מהותי בחלק המשמעותי והיקר ביותר של המלגזה. שטרן פירט גם את לוח הזמנים שהביא לכך שהנתבעת גילתה את התקלה במצבר רק לאחר שהותקן במחסן תקע שאיפשר את הטענת המלגזה, והתקנה זו בוצעה רק לאחר השלמת עיסקת הרכישה (סעיפים 16, 17 לתצהיר).

28. העד שטרן הוסיף כי תקלת המצבר התווספה על התקלות שהתגלו קודם לכן, נזילת השמן וסימני הצמיגים. לדבריו הוא קיבל את תשובות התובעת בנוגע אליהן והסכים לרכוש את המלגזה, אולם כשהתגלתה התקלה המהותית במצבר, והבעיות המינוריות טרם נפתרו, לא הסכים עוד להבליג על התקלות (עמ' 27 שורה 24 ואילך).

התובעת טענה כי תקלות השמן והצמיגים אינן בגדר תקלות. טכנאי השירות מטעם הנתבעת העיד על הביקור במפעל הנתבעות. בדבריו אישר קיומן של תקלות אלו אשר לדבריו היו צפויות לחלוף (עמ' 31). התובעת הודתה, איפוא, בקיומן של התקלות, גם אם לגירסתה הן מינוריות. על רקע זה סבירה עמדתן של הנתבעות, שראו בתקלה במצבר משום קש (ואולי לא קש בלבד, שכן מדובר בתקלה מהותית) ששבר את גב הגמל. התובעת לא טיפלה בתקלות הראשונות וכבר התגלתה תקלה נוספת ומשמעותית. על רקע זה ההחלטה לבטל את ההסכם היא סבירה והגיונית.

29. הנתבעים נתנו הסבר גם לשיהוי בזיהוי הבעיה. משולם שטרן העיד על השיחות בינו לבין התובעת, כאשר ביקש בתחילה להחזיר את המלגזה ולא לרכוש אותה, אך לאחר שנאמר לו שהתובעת תדאג לתיקון התקלה הסכים לרכוש את המלגזה (עמ' 23). הוא הבהיר כי בימים הראשונים לא היה צורך להטעין את המלגזה כיון שהשתמשו בה מספר מצומצם של שעות. רק לאחר שהחליטו לרכוש את המלגזה, הוזמן חשמלאי שהתקין את השקע, ורק בשלב זה התגלתה הבעיה במצבר (עמ' 23, 24).

30. הנתבעת הביאה כעד מטעמה גם את החשמלאי שהתקין את השקע התלת פאזי למלגזה. החשמלאי העיד כי ביצע עבודה של התקנת השקע, ואף הוסיף כי המליץ לנתבעת לבצע את העבודה רק לאחר שתחליט לרכוש את המלגזה ולא בתקופת הניסיון, על מנת לחסוך את עלות ההתקנה במקרה שהמלגזה לא תירכש. הוא אישר גם את העובדה שבמחסן לא היה שקע אחר שהתאים להתקנת המלגזה (תצהיר יוסף מלכה וכן עדותו בעמ' 28).

31. תמיכה נוספת לגירסת הנתבעות בדבר מצבה של המלגזה ניתן למצוא בכך שהתובעת לא הציגה מטעמה ראיות לתקינות המלגזה, על אף שהמלגזה היתה ברשותה לאחר שהוחזרה על ידי הנתבעים. התובעת יכולה היתה להביא לעדות טכנאי שבדק את המלגזה, מסמכים המעידים על מצבה הטכני, עדות של רוכש המלגזה, וכיוצא באלה עובדות שיש בהן כדי להעיד על מצבה של המלגזה. הימנעותה של התובעת מהבאת ראיות שהיו ברשותה לעניין תקינות המלגזה מהווה תמיכה נוספת לגירסת הנתבעות.

32. המסקנה העולה מעובדות אלו היא שהנתבעת החליטה על ביטול העיסקה לאחר שהתגלה הפגם במצבר המלגזה, כשהמצבר הוא חלק חיוני ויקר של הכלי. תקלה זו נודעה לנתבעת רק ביום 18.5.09, ולמחרת ניתנה הוראת ביטול השיק וביטול העיסקה. אני דוחה את הטענה לפיה ביטול העיסקה נבע מתכניתה המקורית של הנתבעת לקבל את המלגזה לתקופה מוגבלת ולחמוק מתשלום.

33. בשולי הדברים ולמעלה מן הצורך אוסיף כי קיימת בעיית אמינות לגבי מר בנימיני, לאחר שהוגשה בשמו בקשה לביטול הדיון בשל מצבו הרפואי, כשבפועל התברר כי היה בעבודתו באותו יום וכי קיים ספק אם מצבו אכן לא איפשר לקיים את הדיון. אמנם מר בנימיני נתן הסברים לכך, אך גם אם אקבל אותם נותר פער בלתי סביר בין טענותיו לגבי מצבו הרפואי לבין המצב בפועל.

אמנם זהו אירוע העומד בפני עצמו שאין לו קשר למחלוקת נשוא התיק, אולם לא ניתן להתעלם מהצל שהוטל על אמינותו של מר בנימיני כתוצאה מכך, ועל הקושי לקבל את גרסתו לעובדות השנויות במחלוקת.

מכל מקום, המסקנה אליה הגעתי נובעת מהראיות לגופו של עניין ואינה משתנה גם אם אתעלם מאירוע זה.

האם הנתבעת היתה רשאית לבטל את ההסכם?

34. לנתבעים זכות לביטול חוזה הרכישה בעקבות פגם בממכר שלא היה ידוע עובר לעיסקה, מאחר שמדובר בטעות ויתכן שאף בהטעיה. עילות אלו מקימות זכות ביטול של החוזה על פי סעיפים 13, 14 לחוק החוזים (חלק כללי) התשל"ג-1973, וכן לאור סעיף 11(3) לחוק המכר התשכ"ח-1968.

על הנתבעים היתה חובה להודיע לתובעת על בטול החוזה ועל הנימוקים לכך ולא רק על ידי ביטול התמורה. משולם שטרן העיד כי השאיר הודעה במשרדה של הנתבעת, וכן כי החזיר בפועל את המלגזה (עמ' 26 שורה 23). אני סבורה שיש בכך כדי לענות על הדרישה למתן הודעה על הביטול.

35. מבחינת התביעה השטרית, מדובר בכשלון תמורה, לאחר שעיסקת מכירת המלגזה בוטלה.

36. לאור האמור אני סבורה שלנתבעות קמה הזכות לבטל את עיסקת הרכישה. תוצאת ביטול העיסקה היא השבה, ועל כן הנתבעות היו רשאיות לבטל את ההמחאה שנמסרה תמורת המלגזה.

אחריותה האישית של הנתבעת

37. הנתבעת 1 חתמה כערבה על גבי המסמך הנושא כותרת הסכם שכירות. בסעיף 4 לתצהירה טענה הגב' שטרן כי היתה ערבה לעיסקת השכירות בלבד ולא ערבה לשיק. היא הדגישה, בסעיפים 5 ו-6, כי לאחר שהוסכם על רכישת המלגזה החליפה הנתבעת את השיק ומסרה לתובעת שיק חדש, שאיננו השיק שנמסר בגין העיסקה המקורית.

38. בעדותה בבית המשפט הוסיפה הנתבעת 1 כי מר בנימיני הסביר לה שנדרשת ערבות אישית רק למצבים של רשלנות אשר אינם מכוסים על ידי הביטוח. לכך נתנה את ערבותה האישית, אולם הערבות לא נועדה להבטיח את התשלום בגין מכירת המלגזה (עמ' 18 לפרוטוקול).

39. אני סבורה כי דין התביעה להידחות, כך שאין צורך להיזקק לשאלת הערבות האישית. מכל מקום, גם אילו היתה התביעה מתקבלת, הרי שאין לחייב את הנתבעת 1 בגין ערבותה האישית:

40. כאמור, הערבות נחתמה על טופס החוזה בין הצדדים. תכנו של חוזה זה נדון בהרחבה לעיל, והגעתי למסקנה כי ההסכם בין הצדדים היה הסכם למתן אופציה לרכישת המלגזה בסכום קבוע, תוך מתן תקופת ניסיון. הצדדים הסכימו על מימוש האופציה, והתקשרו בהסכם נוסף בעל פה – הסכם רכישת המלגזה. ערבותה של הנתבעת 1 ניתנה להסכם המקורי בין הצדדים – הסכם האופציה, על החלופות השונות שנקבעו בו, אולם היא לא ערבה להסכם הנוסף, הסכם הרכישה.

41. בכל הנוגע לתביעה השטרית, הנתבעת 1 לא חתמה על ערבות לשטר כלשהו. יתר על כן: השטר שהוגש לביצוע בהוצאה לפועל אינו השטר שנמסר לביטחון בגין עיסקת האופציה. שכן במועד מימוש האופציה החזירה התובעת לנתבעת את השטר שניתן כביטחון לעיסקת האופציה (מס' 3838) והנתבעת מסרה לתובעת שטר חדש, כתמורה לרכישת המלגזה (מס' 3846). כך שהשטר שהוגש לביצוע אינו השטר שנמסר בקשר לעיסקה שבגינה נחתמה ערבותה האישית של הנתבעת 1. על כן אין תוקף לערבותה האישית של הנתבעת 1 בתביעה שבפני.

סיכום

42. קבעתי לעיל כי לא קמה חובת תשלום של דמי שכירות בשל הסכמות הצדדים על הארכת תקופת האופציה ובשל ויתור התובעת, שהתבטא בהימנעות מהעלאת הדרישה לקבלת דמי שכירות בעת מימוש האופציה ומכירת המלגזה.

הצדדים התקשרו בעיסקה למכירת המלגזה. בשל הפגם היסודי שהתגלה לאחר השלמת העיסקה, קמה לנתבעת זכות ביטול החוזה והשבה, והיא עשתה בה שימוש. מבחינת דיני השטרות מדובר בכישלון תמורה בעיסקת היסוד, ועל כן אין לבצע את השטר.

43. לאור האמור התביעה נדחית. התובעת תישא בהוצאות הנתבעות בסך 12,000 ₪ שישולמו בתוך 30 יום.

ניתן היום, כ' ניסן תשע"ג, 31 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.