1. התובעת ביקשה התנגדה להגשת תצהיר מטעם תובעת 2, בהיותה קטינה ולמסמכים שונים אשר הוגשו כחלק מתיק המוצגים מטעם הנתבעות. עיינתי בטענות הצדדים ואינני סבור שבשלב זה יש צורך להמתין לתשובת המבקשת לתשובת המשיבות.
2. התנגדותה של הנתבעת לעדות שמיעה, נרשמה.
3. אינני רואה קושי בהעדת תובעת 2 או צירף תלושי השכר של תובעת 1. בעניין תובעת 2, אני מקבל את טענת התובעת כי כל אדם כשיר לעדות, וכך גם התובעת, למרות גילה. תלושי השכר הם תלושים שהופקו לתובעת 1, ועל כן ניתן להגישם באמצעותה. מאחר ולא ניתנה למבקשת הזדמנות להגיב בעניין זה, רשאית היא להגיש בקשה נפרדת בעניין, אם היא רואה צורך בכך.
4. לעומת זאת, ביחס למבוקש בסעיף 3- שיש להציג את המסמכים המפורטים בסעיפיו הקטנים של סעיף 3 באמצעות עורכיהם (סעיף 2 כלול גם בסעיף 3- ס' 3.2.2), השתכנעתי כי הדין עם הנתבעת ביחס לסעיפים 3.2.1 עד 3.2.6 (להלן: "המסמכים")- הגשת המסמכים באמצעות התובעות אפשרית כראיה לכך שהן קיבלו אותם, אולם על מנת שהמסמכים יהוו ראיה לתוכנם, יש להגישם באמצעות עורכיהם.

אולם, רוב הנאמר במסמכים מהווה ראיה אסורה על פי דין. לכן, גם אם יוצגו המסמכים באמצעות עורכיהם, רוב הרשום במסמכים מהווה ראיות שהתובעת אינה רשאית להגיש באמצעות עורכי המסמכים.

1. ההלכה קובעת כי "בתביעה המתנהלת במסגרת חוק הפיצויים אין להביא ראיה בכל נושא רפואי אלא בדרכים הקבועות בסעיפים 6א' ו- 6ב לחוק. הכללת ראיה כזו בתצהירו של עד שלא נתמה כמומחה רפואי בתיק – פסולה ..." [אליעזר ריבלין, תאונת הדרכים, מהדורה 4 (2011), עמ' 616]. "נושא רפואי" כולל בתוכו כל עניין הנוגע לנושא רפואי [שם, עמ' 620], כולל קשיים פסיכולוגיים וטיפולים פסיכולוגיים [שם, עמ' 622].

הצדדים רשאים להעיד אנשי מקצוע בתחום הרפואה, אך ורק בעניינים שאינם "נושא רפואי", כגון מספר הביקורים אצל רופא והתשלום בגינם [שם, עמ' 622].

בעניין זה מפנה המחבר להלכה שנקבעה בעניין לשם [רע"א 6706/95 בטוח חקלאי, אגודה שיתופית הדדית בע"מ נ' גיל לשם (קטין), פ"ד מט(5) 133, 137]:

"אך הלכה זו, כאמור בה, מתייחסת לטיפולים שטיפל רופא בנפגע בעבר; טיפולים אשר יכולים ללמד על תולדות מצבו הרפואי ואשר יש להם השפעה אפשרית על מצבו בעתיד. הלכה זו לא באה להתיר העדת מומחים רפואיים מטעם הצדדים לדיון על-מנת שאלה יחוו דעתם בנושאים רפואיים אשר הוכחתם היא רק בדרך שקבעו חוק הפיצויים והתקנות. לפיכך, אין היא חלה במקרה שרופא מטעם צד מבקש לקבוע את מצבו של הנפגע עקב התאונה ואת דרכי הטיפול שלו בעתיד, כפי שחוות-דעתה של הפיזיותרפיסטית התיימרה לקבוע בענייננו"

1. על כן, רוב הרשום במסמכים, מהווה ראיה אסורה על פי דין, אפילו אם היו מוצגות באמצעות עורכיהם. כך, לדוגמה, באשר למסמך המפורט בסעיף 3.2.6 (מכתב מאת ד"ר גריסרו, מיום 19.12.13, אינו מסומן, צורך אחרי עמוד 40 לתיק המוצגים): הנושאים היחידים שרשאית התובעת להוכיח באמצעות ד"ר גריסרו הם כי התובעת טופלה בפיזיותרפיה (ובעניין זה לא ברור מהמסמך אם ד"ר גריסרו יכול להעיד בעניין זה מידיעה אישית), אך לא על השפעת הטיפולים, מצבה הרפואי של התובעת, אם היא סובלת מכאבים אם לאו, אם יש לה קושי בביצוע פעולות יומיומיות, אם כתוצאה מהתאונה נגרמו לה כאבים, המלצות לטיפול עתידי, פיענוח ממצאי בדיקת רנטגן וכו'.
2. נוכח האמור
   1. המסמכים המפורטים בסעיפים 3.2.1 עד 3.2.6 יצורפו אך ורק כראיה לכך שהתובעות קיבלו אותם מהחתומים עליהם. אולם, אם מבקשת התובעת להוכיח את התכנים המותרים שבמסמכים, עליה לעשות זאת באמצעות החתומים על המסמכים.
   2. התובעת רשאית להגיש בקשה מתאימה לזימון עדים, תוך 21 יום מהיום. בבקשה תפרט התובעת את העובדות שהיא מבקשת להוכיח באמצעות כל עד. יוער שיכול וניתן יהיה ליתר את זימונם של חלק מהעדים לעדות (כך, לדוגמה, יכול והנתבעת תסכים כי התובעת זומנה ל- 9 מפגשים ב- "שירות פסיכולוגי משלים", מתוכם התייצבה ל- 6 מפגשים, דבר שייתר את מסמך 112 ואת הצורך לזמן את גב' זיוה איישה לעדות). מובהר ומודגש כי באמצעות העדים לא תהיה רשאית התובעת להציג ראיות לנושאים רפואיים.
3. נוכח תוצאות ההחלטה (דחיית המבוקש בסעיפים 1 ו- 3.2.7 לבקשה וקבלת המבוקש בסעיפים 3.2.1 עד 3.2.6), אין צו להוצאות.

ניתנה היום, י"ז אדר ב תשע"ד, 19 מרץ 2014, בהעדר הצדדים.