בפני תביעה נזיקית על סך 51,000 ₪. התובע טוען כי בעת שעבר במעבר הגבול מירדן לישראל התנהג אליו פקיד המכס, בצורה לא ראויה ולא מכובדת. לאחר שרכש בחנות הדיוטי-פרי שני בקבוקי משקה אלכוהלי והצהיר על כך, הוא נדרש לשם מכס בגינם, נוכח שהותו בירדן פחות מ-3 ימים. לדבריו, לא ידע שהתקנה שונתה באופן שהגדיל את התקופה שיש לשהות מחוץ לישראל מיומיים ל-3 ימים. הוא הטיל ספק בכך שהתקנה אכן שונתה וטען, כי לא הוצג בטרמינל הנוסעים ובחנות הדיוטי פרי פרסום מספק אודות שינוי התקנה.

לטענתו, התהליך במכס היה ארוך ביותר ונמשך מהשעה 19:30 עד לשעה 21:00.

לדבריו, לאחר שהודיע לפקיד כי הוא נושא עמו שני בקבוקי ויסקי, פקיד המכס קם מכיסאו ויצא לכיוון הרכב "במהירות של טיל וכסופת הוריקן, ממש כמי ששמע על קיום פצצה", כאשר הגיע למכונית החל לפשפש על שני המזוודות, עד שמצא את הבקבוקים, למרות שלא היו מוסתרים אלא הונחו בשקית של הדיוטי פרי על גבי אחת המזוודות. אז, מבלי לדבר איתו לקח את הבקבוקים "חייך אלי כאילו תפס פושע ו/או מוצא שלל", לקח את הבקבוקים ודרש ממנו תשלום של 450 ₪ מבלי להסביר מדוע ולא אפשר לו להשמיע את דבריו. רק לאחר דרישות חוזרות נאות המוכס להסביר כי החוק תוקן, אך לא היה מוכן לתת פרטים נוספים על כך ולהציג את התיקון, וכן לא היה מוכן לקום וללכת איתו למקום בטרמינל בו מוצב שלט המודיע על כך. המוכס אף לא הסכים להציג חישוב של הסכום לתשלום ואמר לו שאם לא ישלם הוא ייקח את הבקבוקים ואכן הבקבוקים הוחרמו, ורק כעבור שעה נמסר לו אישור "תעודת עיכוב". התובע ביקש מהמוכס להוסיף פרטים ע"ג ת. העיכוב, והוא לא היה מוכן לעשות זאת. כאשר ביקש להפגש עם מנהלת המסוף, השיב לו פקיד המכס כי היא עסוקה ובתום עיסוקיה תגיע, וזו הגיע לאחר כשעה וחצי. פקיד המכס אף סרב לצלם עבורו את תעודת המעכב למרות שעמדה בסמוך אליו מכונת צילום והוא הופנה לצילום המסמך בחנות הדיוטי פרי.

לדעתו של התובע, התנהגות פקיד המכס היוותה התעמרות, ופקיד המכס אף נהנה להתעמר בו ולעכב אותו מעבר לזמן הסביר הנדרש להליכי המעבר.

עוד מלין התובע על כך, שאף אילו היה במקום שילוט אודות שינוי התקנה, הרי זה לא הונח במקום גלוי לעין. חוסר פרסום זה, מהווה לטענתו, מלכודת לאנשים על מנת שירכשו מחנות הדיוטי פרי ויכניסו טובין לארץ בניגוד לחוק.

כתוצאה מכל אלו טוען התובע, כי נגרמו לו עגמת נפש, ביזוי, אפליה, יחס שונה ומשפיל מול חברים וקרובי משפחה המוערכים בסכום של 25,000 ₪. בזבוז זמן, מתח, עצבים, מועקה נפשית, אשר קלקלה את מצב רוחו בעקבות הטיול בסכום של 25,000 ₪. כן נגרם לו הפסד בגין אובדן שני בקבוקי הוויסקי לרבות טרחה בקנייתם, הובלתם ושמירתם לאורך הטיול בירדן, בסך של 1,000 ₪.

הנתבעת טענה כי התובע נכנס לישראל לאחר ששהה תקופה קצרה יותר מ-3 ימים לכן לא היה זכאי להכניס בקבוקי שתיה חריפה בתור ממכס, על פי התיקון לצו מס קניה (פטור) אשר פורסם ברשומות ביום 23.8.07 (קובץ תקנות 1509). לטענת הנתבעת מדובר בדבר חיקוק המפורסם כדין ומשכך מוחזק כל אדם כיודע את החוק ובעיקר התוע שהוא עורך דין.

כמו כן, טענה הנתבעת, כי קיימים בשטח הטרמינל שלטים ברורים ובולטים לכל עין, ב-3 שפות (עברית, ערבית ואנגלית) המעדכנים את הציבור בנושא.

אשר על כן, בדין נדרש התובע לתשלום מכס ובדין נלקחו הטובין כאשר סרב לשלם בגינם מכס. הנתבעת טענה כי יחסם של פקידי המכס כלפי הנתבע, היה יחס ראוי, הולם, יעיל ללא כל עיכובים מיותרים, כיחס אשר ניתן לכלל העוברים במעברי הגבול.

לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים וראיותיהם, אומר כבר כעת, כי מסקנתי היא כי דין התביעה להידחות.

אכן, התיקון לצו קניה מס (פטור), פורסם ברשומות כדין, למעלה מחודשיים לפני האירוע הנזכר בכתב התביעה (קובץ תקנות 1509 מיום 23.8.07).

הוצגו בפני תצלומים של השילוט בטרמינל, אשר התובע עצמו צרף לכתבי טענותיו ותצהיריו. צילומי השילוט מראים שילוט בגודל משמעותי שאותיותיו גדולות וניתנות לקריאה והבנה, ואף הוצג שילוט של שלט גדול הכולל סמלים וסימנים הניתנים להבנה אף ע"י אדם שאיננו יודע קרוא וכתוב.

מר יגאל מלכה, אשר שימש בזמנים הרלוונטיים כממונה צוות מעריכים בכיר באגף המכס וכן כנציב קבילות הציבור במעבר הגבול הנדון, העיד בפני, כי בנוסף על שלט אחד גדול (בגודל 70 סמ' * 3 מ'), המוצב בטרמינל, מוצבים בתוך חנות הדיוטיפרי 7 - 8 שלטים קטנים יותר, לרבות ליד הקופות. על כולם רשומים התנאים בהם מותר להכניס טובין פטורים מכס לארץ, ב-3 שפות עברית, ערבית ואנגלית. והוא עצמו איננו מתיר את פתיחת חנות הדיוטיפרי בטרם ווידא כי השלטים מוצבים כנדרש. עדותו של מר מלכה עשתה עלי רושם מהימן לחלוטין. הוא העיד באופן שוטף וקולח. מדובר בעובד ציבור שאיננו נתבע בתיק זה, ולא היתה לו כל סיבה שלא להעיד דברים כהווייתם.

לפיכך, אני קובע ממצא עובדתי, כי קיימים בשטח הטרמינל שלטים ברורים דיים בכמות ובמקומות שדי בהם לסבר את עינו של העובר בשטחי הטרמינל, וכי הנתבעת פרסמה את הנתונים כנדרש ולא הטעתה את הציבור ואת התובע. ומכל מקום, מי שמעוניין היה לברר את הנתונים הדרושים לו, יכול היה בנקל למצוא אותם.

יתכן שהתובע, באופן סובייקטיבי לחלוטין, לא שם ליבו לשילוט הקיים ולא היה מודע לפרסום ברשומות. אין בכך כדי להוביל למסקנה כי לא היה פרסום ברשומות או כי לא היה שילוט מספק בשטח הטרמינל.

בנסיבות אלה, אינני רואה כל פגם בכך שהתובע התבקש לשלם את המכס עבור הטובין שביקש להכניס לארץ ואינני רואה כל פסול בכך, שהטובים עוכבו כאשר לא שילם.

כמו כן, לאחר ששמעתי את העדויות ואף על פי דברי התובע עצמו לא התרשמתי כי התובע קיבל יחס חריג או מפלה. אלא להיפך, ההתנהלות כלפיו היתה עניינית, יעילה, זריזה וללא כל התעמרות.

המוכס העיד בפני ואישר כי יצא מהדוכן, ניגש למכונית ולקח את הטובים אולם טען, כי כך הוא פועל בדרך שגרה, כדי לתת שירות יעיל. עוד העיד כי הסביר לתובע את דרישת התשלום, הציג בפניו את תחשיב סכום המכס הנדרש עבור הטובין, על ידי כך שהציג בפניו את מסך המחשב עליו רשום התחשיב וכאשר התובע סרב לשלם את המכס, מסר לו תעודת עיכוב. תעודת העיכוב הוצגה בפני, עדותו של המוכס, מר גלי שבו עשתה עלי רושם ישר ואמין, ואני מקבל את עדותו.

אינני רואה בכך שהמוכס לא אפשר לתובע לעשות שימוש במכונת צילום הנמצאת בסמוך אליו, ושלא הסכים להתלוות אליו לסיור בטרמינל, משום התנהגות חריגה או שאיננה ראויה. נוכח מטלות העבודה והצורך לתת שירות יעיל לכלל העוברים בטרמינל מדובר בהתנהגות סבירה לגמרי.

המוכס לא ביצע פעולות אשר יכול היה לבצע, לו חפץ לעכב או להתעמר בתובע לרבות, חיפוש כללי במכונית ובכבודה ואף חיפושים פולשניים יותר. מה שמעיד על כך, שלא היתה לו כל להתעמר בתובע או לפגוע בכבודו.

יתכן, אולי, שהתובע לא קיבל את היחס שהיה רוצה לקבל, ואולם אין בכך כדי להצביע על פגם כלשהו בהתנהגות המוכס או להצביע על כך שהתנהגותו לא היתה ראויה.

ככלל, התנהגותו של המוכס, כפי שתוארו על ידו בעדותו ואף כפי שתוארה בתצהירו של התובע, להבדיל מהתרשמות סובייקטיביות של התובע, היתה שגרתית, אדיבה, יעילה וזריזה, ולא ניתן להסיק ממנה כוונה כלשהי להתעמר בתובע.

דומה כי הרגשתו של התובע, "שהמוכס יצא במהירות של טיל וכסופת הוריקן", הינה סובייקטיבית בלבד. הדברים נכונים גם בכל האמור בקשר לפרשנותו של התובע, להבעות פניו של המוכס ("חייך אלי כאילו תפס פושע").

לעניין זה, יש לציין גם כי התובע הסתפק בתצהיר שלו בלבד, והגם שהיו איתו עוד 14 אנשים נוספים, קרובי משפחה וחברים, הוא לא מצא לנכון להביא לעדות איש מהם. זאת על אף שטען שהיחס המשפיל היה לעיני חברי הקבוצה כולה.

גם טענתו של התובע כי עוכב בטרמינל למשך 3 שעות, איננה תואמת את העובדות שהוצגו בפני, כפי שעלה מתוך המסמכים האובייקטיבים. משך כל הטיפול בתובע, מהרגע שנכנס עם מכוניתו לארץ, בשעה 19:07 (כפי שרשום בתעודת המעבר ע"י המונפקת ע"י הבטחון), ועד שסיים את הטיפול במכס, עת קיבל את תעודת עיכוב הטובין בשעה 19:30 (כפי שרשום על התעודה עצמה), היה כ-23 דקות בלבד. יתר על כן, הטיפול בתובע במכס עצמו החל בשעה 19:18 (על פי עדכון המחשב). כלומר, ארך 12 דקות בלבד. במהלכן, טופלו התובע ומכוניתו וכן טופלו נוסעים נוספים שבאו יחד עמו (14 נוסעים ב-3 מכוניות נוספות). אין מדובר בזמן ארוך ולא בעיכוב כלשהו, אלא להיפך.

בסיום סיכומיו של התובע, טען בעצמו כי החליט על דעתו להשאר בטרמינל עד השעה 21:00 על מנת להמתין למנהלת הטרמינל. דהיינו, אף לפי עדותו, אין לומר כי עוכב על ידי המוכס למשך 3 שעות.

התובע לא הוכיח ואף לא נראה כסביר, כי מצבו הנפשי של כנטען בתביעה, לרבות עוגמת נפש, ביזוי, אפליה, תחושת השפלה, מתח, עצבים ומועקה נפשית, נובעים מההליך אותו עבר במכס או מהיחס שקיבל מהמוכס.

נוכח כל האמור לעיל, אני דוחה את התביעה.

בהתחשב בכך שמדובר בתביעה שנמחקה בגין אי הגשת תצהירים והוגשה מחדש, במספר הדיונים שהיו בתיק זה, לרבות דיון אחד אליו לא הופיע התובע, יתר ההליכים שהתקיימו בתיק ובהתחשב עם סכום התביעה, אני מחייב את התובע לשלם לנתבעת סך של שכ"ט עו"ד והוצאות משפט בסכום כולל של 7,500 ₪. הסכום ישולם בתוך 45 יום מהיום אחרת יישא ריבית והפרשי הצמדה כדין מהיום ועד לתשלום בפועל.

המזכירות תשלח את פסק הדין לצדדים בדואר.

ניתן היום, יט כסלו תשע"ג, 3 דצמבר 2012, בהעדר הצדדים.