1. המבקשים הם הנתבעים 3-2 והמשיבים הם התובעים בתיק שבכותרת.

2. לפניי בקשת המבקשים לביטול פסק הדין מיום 19/12/13, אשר ניתן כנגדם בהיעדר התייצבות לדיון ההוכחות שהיה קבוע לאותו היום.

3. בבקשה ובתשובה לתגובה נטען בתמצית כדלקמן:

א. בתיק התקיימה ישיבה מקדמית ביום 3/11/13, שאליה התייצבו בין היתר המבקשים ובא כוחם. במהלך הדיון יצאו המבקשים ובא כוחם להתייעצות או אז פגש ב"כ המבקשים דרך מקרה עו"ד אחר והוברר לו כי באולם אחר בבית המשפט מתקיים דיון בתביעה נוספת שהוגשה כנגד המבקש 2.

ב. המבקש 2 ובא כוחו הודיעו לבית המשפט על היעדרם ומיהרו לדיון האחר, אשר לא ידעו מראש על קיומו.

ג. בנסיבות אלה ב"כ המבקשים לא קיבל את פרוטוקול הדיון ואולם היה משוכנע כי הוא יישלח אליו וכי תתקבל בהמשך הודעה על מועד דיון ההוכחות.

ד. סיכוי ההגנה של המבקשים הם טובים, שכן הם היו מרכיבי מוצר השיש ולא יצרניו. כמו כן, המבקשים פעלו במסגרת תאגיד ולא כאנשים פרטיים.

ה. ביום דיון ההוכחות יומנו של ב"כ המבקשים היה פנוי, כך שהוא יכול היה להתייצב לדיון אילו ידע על כך.

ו. השיחה בין ב"כ המשיבים לבין מזכירתו של ב"כ המבקשים, המתוארת בפרוטוקול הדיון מיום 19/12/13, לא הייתה ולא נבראה.

4. בתגובת המשיבים נטען בתמצית כדלקמן:

א. הדיון הראשון בתיק זה היה קבוע ליום 13/7/11, אלא שהדיון נדחה לבקשת המבקשים ובא כוחם, מבלי שהם טרחו להודיע על כך ליתר הצדדים. כתוצאה מכך התייצבו המשיבים ובא כוחם לדיון לחינם.

ב. לדיון שנקבע בהמשך לכך ליום 16/1/12 לא התייצבו המבקשים ובא כוחם. כפועל יוצא ניתן כנגדם פסק דין בהיעדר התייצבות. המבקשים הגישו בקשה לביטול פסק דין, אשר התקבלה בכפוף לתשלום הוצאות.

ג. בדיון הישיבה המקדמית שהתקיים ביום 3/11/13 התייצבו בין היתר גם המבקשים ובא כוחם. עם תום הדיון נקבע מועד לשמיעת ההוכחות. טענות הבקשה אינן תואמות את פרוטוקול הדיון.

ד. לדיון ההוכחות שהתקיים ביום 19/12/13 שוב לא התייצבו המבקשים ובא כוחם. גם הפעם ניתן כנגדם פסק דין בהיעדר התייצבות ואולם סך פסק הדין שנקבע היה נמוך מסך התביעה, לאחר שבית המשפט בחן את התביעה באופן ענייני.

ה. יש לדחות את טענת המבקשים כי הם פעלו במסגרת תאגיד, שכן הם לא סיפקו חשבונית למשיבים, מה גם שלא הוגש תצהיר תומך לבקשה, למעט תצהיר ב"כ המבקשים.

דיון והכרעה

5. סעיף 201 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד - 1984 קובע כך:

"ניתנה החלטה על פי צד אחד או שניתנה באין כתבי טענות מצד שני, והגיש בעל הדין שנגדו ניתנה ההחלטה בקשת ביטול תוך שלושים ימים מיום שהומצאה לו ההחלטה, רשאי בית המשפט או הרשם שנתן את ההחלטה - לבטלה, בתנאים שייראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים, ורשאי הוא, לפי הצורך, לעכב את ההוצאה לפועל או לבטלה; החלטה שמטבעה אינה יכולה להיות מבוטלת לגבי אותו בעל דין בלבד, מותר לבטלה גם לגבי שאר בעלי הדין, כולם או מקצתם".

6. ההתייחסות להליך ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד נעשית על רקע ההכרה הבסיסית בקיומה של זכות גישה חוקתית של כל אדם לערכאות המשפט ולקיומו של דיון אמיתי, מלא והוגן בבית המשפט בעניינו. האופי החוקתי של זכות זו מקרין על הפרשנות הניתנת להוראות סדר הדין, ומשליך על אמות המידה להפעלת שיקול הדעת השיפוטי. בכלל זה יש לדבר השלכה גם על המבחנים מתי ובאלו נסיבות ראוי לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מבלי שלצד האחר ניתן יומו בבית המשפט להעלות את הגנתו.

7. הפסיקה קובעת כי בבואו לדון בבקשה לביטול פסק דין אשר ניתן בהיעדר התייצבות, נדרש בית המשפט לשקול שני שיקולים עיקריים - מה הייתה הסיבה למחדל ומהם סיכויי ההצלחה של הגנת המבקש אם יבוטל פסק הדין.

8. אשר לשיקול הראשון, היינו בדיקת סיבת המחדל, ככל שיתברר שלא מדובר בזלזול מופגן בבית המשפט אלא ברשלנות מסוימת מצד המבקש שהובילה למחדלו, ויש למבקש הגנה סבירה, יקבל בית המשפט את בקשת המבקש וידון במחלוקת לגופה. במקרה שכזה יסתפק בית המשפט בפסיקת הוצאות המשיב כתוצאה ממחדלי המבקש.

9. ככלל השיקול השני הוא המרכזי. יחד עם זאת, אפשר שבית המשפט יגיע למסקנה כי מחדלו של המבקש הוא כה משמעותי, עד שיהיה בו כדי להאפיל על התשובה לשאלה השנייה, שאז ייטה בית המשפט לדחות את הבקשה.

10. התנהלותם של המבקשים בהליך זה מדגימה לטעמי זלזול בהליך המשפטי, אשר באה לידי ביטוי בהיעדר התייצבות לדיון ההוכחות. מחדל אי ההתייצבות לדיון בולט עוד יותר על רקע אי התייצבותם לדיון קודם וקבלת פסק דין בהיעדר התייצבות, אשר בוטל לאחר מכן.

11. ההסבר לאי ההתייצבות אינו מקובל, שכן היה למבקשים ולבא כוחם די והותר זמן לאחר הישיבה המקדמית לפעול לקבלת הפרוטוקול (ככל שהוא לא נלקח על ידי המבקש 1 בזמן אמת) או להתעדכן במועד דיון ההוכחות, אשר התקיים כחודש וחצי לאחר מועד הישיבה המקדמית.

12. באשר לשאלת סיכויי ההצלחה, המבחן הינו מבחן של הגנה אפשרית ולאו דווקא בטוחה. הנטל המוטל על המבקשים הוא לשכנע שלכאורה יש להם הגנה אם יוכיחו אותה, ואין על המבקשים בשלב הבקשה לביטול פסק הדין להוכיח את הגנתם באופן מוחלט (ראו ע"א 276/62 פרידמן נ' פרידמן, פ"ד יז 349). על המבקש להוכיח כי "ישנה ממשות עניינית בבירור התביעה נגדו בהתייחס למשקל קו ההגנה שהוא עומד להעלות" (כך ברע"א 8292/00 גבריאל יוספי נ' שמואל לוינסון ואח' (פורסם בנבו, 27.02.2001)).

בענייננו המבקשים מעלים טענה כי רק הרכיבו ולא ייצרו את פלטת השיש ואולם כתב התביעה אכן הוגש כנגדם כמתקינים. טענה אחרת של המבקשים, כי הם פעלו במסגרת תאגיד, אינה מגובה בתצהיר. מכל מקום, לא ניתן לומר כי אין למבקשים הגנה אפשרית.

13. עם זאת, מסקנתי היא שהתנהלותם של המבקשים מעידה על זלזול בהליך. הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה שנה פחות שבוע (!) מעת מתן פסק הדין ומצביעה על כך שהמבקשים זנחו את התיק פשוטו כמשמעו.

14. תביעתם של המשיבים לסך כספי של 15,000 ₪ הוגשה בסדר דין מהיר ביום 8/6/10. למשיבים יש זכות שתביעתם תידון תוך זמן סביר. גם כך פסק הדין ניתן ביום 19/12/13, זמן ניכר לאחר הגשת התביעה. ביטול פסק הדין בשנת 2015 יגרום לטעמי למשיבים עוול ועינוי דין של ממש.

15. מעבר לנדרש, פסק הדין כנגד המשיבים ניתן על סך של 10,000 ₪ בתוספת שכר טרחת עו"ד ואגרה. אילו קיבלתי את הבקשה, ממילא הדבר היה כרוך בחיוב המבקשים בהוצאות של ממש, שאינן פחותות בהרבה מסך פסק הדין.

יש לציין בהקשר זה שסך פסק הדין אשר ניתן היה נמוך משמעותית מסך התביעה וזאת בהסכמתם של המשיבים.

16. לא ראיתי צורך להכריע בטענות ההדדיות ביחס לשיחה הנטענת בין ב"כ המשיבים לבין מזכירתו של ב"כ המבקשים ביום הדיון.

17. הבקשה נדחית. לפנים משורת הדין ובשים לב לתוצאה, איני עושה צו להוצאות בבקשה.

ניתנה היום, כ"ד טבת תשע"ה, 15 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.