1. עניינו של הליך זה - עתירתו של התובע להורות לנתבע שלא לבדוק את התובע פעם נוספת ולא לבצע כל בדיקה או החלטה רפואית מכל סוג שהוא יהא כינויה אשר יהא ולהעמידו בסיכון של הורדת דרגת נכותו, אלא לדון רק בהפעלת תקנה 15 לתקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה) התשט"ז – 1956 (להלן – התקנות).

הרקע לתביעה:

1. התובע רופא עינים במקצועו, הוכר כנפגע בעבודה ונקבעו לו נכויות שונות על ידי ועדה רפואית מדרג ראשון. בין היתר, נקבעה לו נכות על ידי פרופסור פישר, רופא עור, אשר החליט להעביר את הדיון לוועדת הרשות לייעוץ בעניין הפעלת תקנה 15. במכתבו של המוסד לביטוח לאומי מיום 31.12.2009 (נספח א' לכתב התביעה) הודע לתובע כי הועדה הרפואית לא סיכמה את דיוניה כיון שנדרש לה מידע נוסף – חוות דעת לעניין תקנה 15 ונקבעה נכות רפואית יציבה בשיעור 75%. יחד עם זאת נאמר במכתב כי "יצוין שאחוזי הנכות אינם סופיים וניתנים לשינוי ע"י הועדה. לידיעתך, העתק מהחומר הנוסף שביקשה הועדה יועבר גם אליך. עם קבלת התיעוד המבוקש, תסכם הועדה את החלטתה".
2. עניינו של התובע הועבר לוועדת הרשות אשר המלצתה הייתה כי אין להפעיל את תקנה 15 לאור אי ירידה בהכנסות של התובע.
3. התובע זומן להופיע בפני ועדה רפואית לאחר קבלת המלצת ועדת הרשות. במכתב מיום 9.3.2010 (נספח ד' לכתב התביעה) הודע לתובע כי הפוסק בתחום העור אשר פסק בעניינו אינו פוסק יותר בועדות הרפואיות בבטוח לאומי מפאת גילו; עניינו של התובע הועבר לועדת הרשות לייעוץ בעניין תקנה 15; לכן הוועדה הבאה שתפסוק בעניינו תהיה בהרכב אחר של פוסק עור והוא חייב להופיע בפני הוועדה למרות המאמץ הכרוך בכך. התנהלה תכתובת נוספת בעניין זה בין בא כוח התובע לבין המוסד לבטוח לאומי, בה הובהר לתובע כי עליו להתייצב בפני הועדה הרפואית מדרג ראשון בה יהיה פוסק אחר.
4. על רקע האמור הגיש התובע את התביעה מושא הליך זה, בה עתר כאמור להורות לנתבע שלא לבדוק את התובע פעם נוספת ולא לבצע כל בדיקה או החלטה רפואית מכל סוג שהיא אלא לדון ביישום תקנה 15 בלבד.

טענות הצדדים:

1. המוסד לביטוח לאומי טען כי יש לדחות על הסף את התביעה מחמת חוסר סמכות עניינית, שכן לבית הדין אין סמכות לדון בכל מהלך שהוא שמתנהל בוועדה מהדרג הראשון; הלכה היא שמקום שהמחוקק קבע דרך מיוחדת להשגה וערעור על קביעת הוועדה והתנהלותה יש ללכת בדרך שאותה קבע המחוקק ואין מקום לאפשר הליכים הבאים לעקוף את הדרך שהמחוקק קבע; לתובע קיימת זכות טיעון בוועדה מדרג ראשון אם יבחר להתייצב בפניה, ורק לאחר מתן החלטתה יוכל להגיש ערר לוועדה לעררים, ורק לאחר קבלת החלטת הועדה לעררים יוכל להגיש ערעור לבית הדין. לחלופין נטען כי לתובע הובהר מפורשות במכתב מיום 31.12.2009 כי אחוזי הנכות אינם סופים וניתנים לשינוי על ידי הועדה; לנוכח העובדה שהוועדה מדרג ראשון טרם סיכמה דיוניה החלטתה אינה סופית וחלוטה; לתובע הוסברו הסיבות בעטין זומן התובע להופיע בפני ועדה בהרכב אחר.
2. התובע טען כי תביעתו אינה ערר או השגה על קביעת הוועדה הרפואית אלא תביעה למתן צו עשה כנגד המוסד לביטוח לאומי ולכן יש לבית דין לעבודה סמכות לדון בהליך; תכלית התביעה היא להורות לוועדה הרפואית לדון אך ורק בעניין הפעלת תקנה 15 ולא להעמיד את התובע בסכנה של הפחתת דרגת הנכות הרפואית שנקבעה לו; בהתאם לפסיקה כאשר מתעוררת שאלת יישומה של תקנה 15 הועדה אינה מוסמכת לבדוק את המערער פעם נוספת ולהפחית את אחוזי הנכות.

הכרעה:

1. לאחר בחינת טענות הצדדים אני קובעת כי דין התביעה להידחות מנימוקים שיפורטו להלן.
2. אין בידי לקבל את טענת המוסד לבטוח לאומי כי אין לבית הדין סמכות לדון בתביעה. אין מדובר בערעור או השגה על התנהלות הוועדה הרפואית או על קביעתה הרפואית, עליה אכן יש לערער בדרך שנקבעה בחוק, אלא בהשגה על אופן התנהלות המוסד בזמנו את התובע לוועדה רפואית בהרכב אחר. בעניין זה רשאי התובע לעתור לסעד מבית הדין. דומה הדבר לתביעה בה עותר המבוטח שלא לזמנו לוועדה רפואית לבדיקה מחדש בהתאם לתקנה 37 לתקנות בנימוק שהמוסד הפעיל את שיקול דעתו שלא כראוי [ראו: בל (ת"א) 7093/05 אזולאי – המוסד לביטוח לאומי ואסמכתאות שם).
3. לגופו של עניין: כפי העולה מן המכתב נספח א' לכתב התביעה הוועדה הרפואית מדרג ראשון טרם סיימה את דיוניה ולא ניתנה החלטה סופית בעניינו של התובע. לפיכך, משלא נתקבלה החלטה סופית של הוועדה הרפואית, לא ניתן ליתן סעד הכובל את שיקול דעתה של הוועדה בקביעת דרגת נכותו של התובע. יחד עם זאת, חזקה על הועדה הממשיכה את דיוני הועדה הרפואית הקודמת שדנה בעניינו של התובע, כי בהיעדר טעם מיוחד המצדיק דיון מחדש בנכות הרפואית שנקבעה לתובע תמשיך את הדיון בנקודה בה נפסק הדיון בעניינו של התובע, דהיינו בחינת הפעלת תקנה 15.
4. למותר לציין כי התובע יהיה רשאי לערער על החלטת הועדה הרפואית מדרג ראשון ועל החלטת הועדה הרפואית לעררים בכל עניין.
5. סוף דבר - התביעה נדחית ללא צו להוצאות.
6. זכות ערעור - כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום מהמועד בו יומצא לו פסק הדין.

ניתן היום, ט' אלול תשע"ב, 27 אוגוסט 2012, בהעדר הצדדים.