1. בפני בקשה לבטול פסק דין שניתן ביום 27.10.14.

המבקשים הגישו כנגד המשיב תביעה כספית לתשלום שכר טרחתם.

במסגרת בקשה לבטול פסק דין שניתן בהעדר הגנה כנגד המשיב, הגיעו הצדדים להסכמה לפיה גורלה של התביעה תוכרע באמצעות ממצאי פוליגרף שיערוך המשיב אצל מומחה לפוליגרף.

חוות דעת מומחה הפוליגרף הוגשה ביום 3.9.14 וממצאיו היו כי המשיב דובר אמת בטענותיו כי שילם את המגיע ממנו למבקשים.

לכאורה, היה מקום למתן פסק דין מיד בהתאם לתוצאות חוות הדעת ובהתאם למוסכם בין הצדדים.

אלא שהמבקשים התנגדו למתן פסק דין והגישו טענותיהם בבקשה מיום 15.9.14.

התנגדותם זו של המבקשים הועברה למתן תגובה על ידי ב"כ המשיב וזה אכן נתן תגובתו ועתר למתן פסק דין.

בהתאם להחלטה שניתנה ביום 7.10.14 התבקשו המבקשים להבהיר כיצד יש בכל האמור בבקשתם כדי למנוע אכיפתו של ההסכם שנכרת בין הצדדים בעניין חוות דעת המומחה ותוצאותיה.

בהעדר תגובה – ניתן ביום 27.10.14 פסק דין הדוחה את תביעתם של המבקשים ומחייבם בהוצאות.

2. מספר ימים לאחר מכן, ביום 2.11.14, הגישו המבקשים את התגובה הנדרשת.

למחרת היום ניתנה החלטה אשר מתייחסת באופן ענייני לטענות המבקשים בתגובתם ולפיכך נותר פסק הדין על כנו.

המבקשים הגישו בקשה לבטול פסק הדין ועיון מחדש בנימוקי ההחלטה. לאחר שפרשו את משנתם על פני 32 סעיפים בהם פירטו את כל מהלך הדיון בתיק זה ובכלל זה החלפת זהותו של המומחה, והסיבות לכך (למרות שהחלפה זו בוצעה בהסכמת שני הצדדים), טענו כי נפגעה זכותם החוקתית של המבקשים להליך הוגן ולמשפט צודק ולפיכך עתרו לביטול פסק הדין ולקיום דיון בתביעה בנוכחות שני הצדדים.

עיקר טענת המבקשים היא כי פסק הדין ניתן בטרם חלף המועד להגשת ההבהרה כנדרש לפי החלטה מיום 7.10.14.

המבקשים טענו כי תגובת המשיב וההחלטה על מתן ההבהרה הומצאה להם רק ביום 23.10.14 על ידי ב"כ המשיב וכי המועד להגשת ההבהרה הסתיים ביום 2.11.14 (מאחר וימים 30 ו 31 לאוקטובר היו ימי שישי ושבת).

3. בתגובת ב"כ המשיב לבקשה עלו שני טעמים עיקריים לדחיית הבקשה לבטול פסק הדין.

הראשון כי הבקשה הוגשה באיחור, דהיינו, יותר משלושים יום מאז מתן פסק הדין והשני כי אין מקום לבטול פסק הדין לאור האיחור בהגשת ההבהרה ולאור החלטה נוספת שניתנה ביום 3.11.14 ואשר התייחסה ממילא לנימוקי ההבהרה אשר נדחו באותה החלטה.

בתשובתם לאמור בתגובה, אשר התפרסה, באופן מיותר לחלוטין על פני 62 סעיפים, בהם חזרו המבקשים על כל קורות תיק בית המשפט, לא ניתנה למעשה תשובה עניינית לטענות המשיב.

4. טענת המבקשים כי התגובה וההחלטה נמסרה להם ביום 23.10.14 ולכן מועד מתן התגובה חל ביום 2.11.14 אינה עולה בקנה אחד עם נתוני תיק בית המשפט.

מעיון בהמצאות שבוצעו לב"כ הצדדים עולה כי ההחלטה מיום 7.10.14 נשלחה לב"כ המבקשים באמצעות הדואר האלקטרוני כבר באותו יום. עוד יש לציין כי ב"כ המבקשים הגיש את הבקשה לבטול פסק דין לתיק בית המשפט באמצעות אתר עו"ד, דהיינו, התיק פתוח בפניו לעיון ללא הגבלה ובכלל זה האמור בתגובת ב"כ המשיב.

כך אף פסק הדין מיום 27.10.14 וההחלטה מיום 3.11.14.

המצאה בדרך זו היא המצאה כדין (ראה תקנה 497ה(רבתי) לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984).

ב"כ המשיב ציין עובדה זו בתגובתו כשהוא מפנה לאמור בהחלטה מיום 3.11.14 אשר ציינה את דרך ההמצאה כאמור לעיל.

למרות זאת, לא מצא ב"כ המבקשים לנכון להתייחס לטענה זו כלל בתשובתו והתעלם ממנה לחלוטין.

מכאן, כי הבקשה לבטול פסק הדין הוגשה באיחור ורק מהטעם הזה היה מקום לדחיית הבקשה על הסף.

5. זאת ועוד, אף אם נניח בלבד, כי פסק הדין לכאורה ניתן שלא כדין ובטרם עת, הרי כבר נקבע בהחלטה מיום 3.11.14, כי האמור בתגובה אין בה כדי לשנות מהתוצאה, תוך כדי נימוק קביעה זו לגופו של עניין.

יש לציין עוד כי אין מדובר במתן פסק דין ללא מתן הזדמנות למבקשים ליתן עמדתם בעניין מתן פסק הדין ולכן אין מדובר בפסק דין שניתן בהעדר. כבר ביום 15.9.14 התנגדו למעשה המבקשים למתן פסק דין לאור תוצאות חוות דעת המומחה ובקשו כי המשיב יופנה למומחה אחר למתן חוות דעת נוספת או לקביעת מועד להוכחות.

לאחר מתן תגובת ב"כ המשיב לבקשת המבקשים הנ"ל, התבקשו המבקשים להבהיר את הבסיס המשפטי בלבד לבקשתם והתעלמותם מקיומו של ההסכם שנכרת בין הצדדים.

גם בתגובתם שהוגשה באיחור, אין המבקשים מניחים כל בסיס משפטי כנדרש וממשיכים להתעלם לחלוטין מקיומו של ההסכם ללא כל הסבר או טעם מדוע מנוע בית המשפט מלאכוף את ההסכם וכך אף נקבע בהחלטה שניתנה על גבי אותה התגובה.

דהיינו, מתן התגובה במועד או בטרם ניתן פסק הדין אינו מעלה ואינו מוריד באשר לתוצאה שהתקבלה, דהיינו, מתן פסק הדין כפי שניתן.

6. בנסיבות העניין, אין מקום לביטולו של פסק הדין גם לגופו והנני לדחות הבקשה.

המבקשים ישלמו למשיב הוצאות הדיון בבקשה זו בסך 2,500 ₪.

ניתנה היום, כ"ט טבת תשע"ה, 20 ינואר 2015, בהעדר הצדדים.