הצדדים היו חלוקים באשר לגובה שכרו של התובע . ענין זה לא הגיעו אליו הצדדים להסכמה והותירו אותו להכרעתנו לאחר שהשמיעו את עדיהם והביאו את ראיותיהם. התובע טען כי השכר האחרון שסוכם עימו וששולם לו היה 12,000 ₪ נטו שהם כ 16,000 ₪ ברוטו.

לטענת הנתבעים השכר לו זכאי התובע הינו נמוך לעין שיעור והוא זה המפורט בתלוש השכר, הא ותו לא.

הכרעה

לאחר שמיעת הראיות, עיון בתמליל ובעדויות שנשמעו לו אנו קובעים כי השכר עליו סוכם עם התובע היה 12,000 ₪ ברוטו.

מהתמליל שהוגש עולה כי נתבע מס' 2 היה זה שחזר למעשה בשיחה שהוקלטה על הסכום של 12,000 ₪ (אמנם הוא מציין זאת כסכום ברוטו). אם אכן מדובר היה בסכום מופרך שאין לו כל אסמכתא במציאות לא היה חוזר על סכום זה. נהפוך הוא. מיד לאחר שהושמעה לו הטענה בשיחה המוקלטת על ידי התובע ולפיה מדובר בשכר של 12,000 ₪ היה מצופה שיגיב ויאמר כי לא כך היה הדבר. נתבע מס' 2 לא עשה כאמור וענין זה פועל לחובתו ומצביע על כי אכן השכר היה הסכום של 12,000 ₪. מעיון בתמליל (נספח ג' בעמ' 7, 12 , 13 , 14 מיום 25.5.10) עולה כי מדובר היה ב 12,000 ש"ח ברוטו.

מהרישומים שערך התובע ושחלקם הוגשו לנתבע (נספח ג' ) עולה כי מדובר בסכום שגבוה מזה הנקוב בתלושים₪, וכי השכר בתלושים היה נמוך יותר מזה ששולם בפועל. יחד עם זאת לא שוכנענו כי אכן מדובר ב 12,000 ₪ נטו ובנסיבות אלה אנו קובעים כי הסכום ששולם לו ושעליו סוכם היה 12,000 ₪ ברוטו.

זהו למעשה הענין היחיד שנותר אפוא להכרעתנו לנוכח העובדה שהצדדים הסכימו ביניהם על פיצוי כולל בגין הרכיבים השונים כדי לסיים את כל המחלוקות ביניהם. טוב עשו הצדדים שהסכימו על פתרון כולל כאמור.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ט אדר תשע"ג, (11 מרץ 2013), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.