1. לפניי תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף על פי פקודת הנזיקין עקב אירוע נפילה במדרכה.

2. כפי המתואר בכתב התביעה, ביום 23.7.09 בשעת הפסקת הצהריים במקום עבודתה, אשר ממוקם ברחוב החרושת, פינת היוזמים באור יהודה, התובעת (ילידת 19.4.78) יצאה מהעבודה על מנת לרכוש ארוחת צהריים. על המדרכה חנו מכוניות רבות, דבר אשר אילץ אותה לרדת מן המדרכה לכביש, על כן אחזה ונשענה על תמרור כדי לרדת לכביש. לפתע נפל התמרור עליו נשענה, והתובעת איבדה שיווי משקל ועקב כך נפלה ונחבטה בעוצמה בכביש ונגרמו לה חבלות בקרסול ימין. נתבעת 1 היא הרשות המקומית אשר בתחומה נפגעה התובעת. נתבעת 2 היא מבטחת הנתבעת 1 בפוליסה לטובת נזקי צדדי ג'.

3. ממקום התאונה פונתה התובעת באמבולנס לבית החולים "בלינסון" בפ"ת, שם אובחנה כסובלת משבר ברגלה הימנית ומרגישות. רגלה גובסה והומלץ לה לבצע ניתוח, וכן שהייה של שלושה חודשים באי כושר. התובעת טוענת לאובדן כושר עבודה מלא עד ליום 19.10.09.

4. התובעת טוענת גם כי, עקב הנפילה טיפולי הפוריות אשר עברה עובר לתאונה, הופסקו. התובעת פנתה למיצוי זכויותיה כנפגעת עבודה במסגרת המוסד לביטוח לאומי ושולמו לה דמי פגיעה בגין התאונה.

תצהיר התובעת:

5. התובעת מצהירה, כי ביום התאונה יצאה עם חברתה הגברת לילי דשבסקי, להפסקת צהריים על מנת לקנות לחמניות במאפיית השלום באור יהודה. הצהירה כי נאלצו לרדת אל הכביש מפאת מכוניות חונות, נשענה על תמרור זכות קדימה על מנת להידחק בין המוכניות, ירדה אחרי חברתה, ולפתע הרגישה כי היא מאבדת שיווי משקל ונופלת על הכביש וזאת מאחר והתמרור התמוטט אף הוא ונפל על הכביש. התחילה לזעוק בגין כאבים ברגלה. מספר אנשים ניסו לעזור לה, הושיבו אותה על כסא ונתנו לה מים קרים ולאחר מכן פונתה על ידי אמבולנס.

חקירת התובעת:

6. התובעת העידה כי התמרור נפל יחד איתה. העידה כי התמונה צולמה על ידי חבריה. באותו זמן היו מכוניות חונות והיא נדחקה בינן כדי לרדת אל הכביש, העידה כי היו מכוניות לאורך כל המדרכה ונאלצו לרדת לכביש כי לא היה מקום ללכת על המדרכה. העידה כי לא ראתה פגם בתמרור העומד, רק נתמכה בתמרור ולא נשענה עליו. האמבולנס הגיע כמחצית

השעה לאחר התאונה.

7. התובעת העידה כי היא עובדת כמנהלת חשבונות עבודה אינה פיסית אלא היא בישיבה לא עבדה שלושה חודשים כי המשיכה בטיפולים וסבלה מכאבים. קיבלה מהעבודה סכום של 6,000 ₪, אולם החזירה את הכסף. קיבלה מהמל"ל דמי פגיעה. שבה לעבודה.

תצהיר הגברת דשבסקי לילי:

8. הצהירה כי היא עובדת יחד עם התובעת בחברת פריץ שילוח בינלאומי כמנהלת חשבונות. ביום התאונה יצאה עם התובעת להפסקת צהריים על מנת לקנות לחמניות במאפיית השלום באור יהודה. הצהירה כי ברחוב החרושת פנית היוזמים, ישנן תדיר מכוניות החונות על המדרכה ולא ניתן ללכת על המדרכה ועל כן נאלצו לרדת אל הכביש.

9. הצהירה כי היא ירדה ראשונה ולפתע שמעה צרחה וראתה את התובעת שוכבת על הכביש וליד התמרור תן זכות קדימה מונח אף הוא על הרצפה שבור. הצהירה כי נהגו לרדת לפחות פעמיים בשבוע לקנות במאפיית השלום והיו רגילות לראות את התמרור עומד וזו הייתה למעשה הפעם הראשונה בו ראתה את התמרור שבור.

10. הצהירה כי התובעת צעקה "הרגל, הרגל" והיא נלחצה מהצעקות ומספר אנשים מהמסעדה ממול רצו לעזור לה יחד עם רוכב אופניים שעבר באזור הושיבו אותה על כיסא ונתנו לה מים. גם חברים אחרים מהעבודה ירדו למטה ואף הזעיקו את האמבולנס שפינה את התובעת לבית החולים.

חקירת הגברת דשבסקי לילי:

11. העידה כי ירדה לפני התובעת ועל כן לא ראתה אותה ממש נופלת, לא ראתה את רגע נפילת התמרור אלא לאחר מכן לאחר שנפל. העידה כי שמעה באותו רגע את צעקתה של התובעת ואת רעש הסביבה ועל כן לא הבדילה בין רעש זה לרעש נפילת התמרור. העידה כי באותו יום ראתה את התמרור עומד וניצב. העידה כי הצילום נעשה לאחר התאונה ולאחר הגיעו של האמבולנס ועל כן לא רואים בתמונה (/1) מכוניות אשר חוסמות את המדרכה.

תצהיר מר חזי חלביה:

12. הצהיר כי הוא אחראי על תחזוקת מתקני המשחקים והתמרורים באגף תחזוקה ושיפור איכות העיר אור יהודה, אשר אחראי לטיפול ולתחזוקה של כל תמרורי העיר באופן רציף. הצהיר כי מבדיקה שערך ישנה קריאה במוקד העירוני מיום התאונה על ידי חברת פריץ, בדבר עמוד שנפל בעקבות פגיעה של רכב. הקריאה התקבלה לאחר התאונה שהתרחשה בהפסקת הצהריים של התובעת.

13. הצהיר כי לאחר קבלת הקריאה התלונה טופלה. מביקור במקום האירוע למד כי ככל הנראה התמרור קיבל מכה עקב רכב חונה שגרם להיחלשותו מבלי שניתן היה לראות זאת מבחינה חיצונית ומבלי שהייתה לעירייה היכולת לדעת על הנזק לתמרור ולתקנו מבעוד מועד.

חקירת חזי חלביה:

14. העיד כי יוצאים בעקבות פניות מוקד של אנשים וסיורים של הפיקוח העירוני. העיד כי ברגע שנודע להם כי יש תמרור אשר עומד ליפול או עקום, עוזבים הכל ורצים לשטח לתקן. נודע לו לראשונה על הבעיה עם התמרור כשעה לאחר הפנייה שהתקבלה במוקד. הגיע למקום לאחר קריאת המוקד. לאחר מכן לא הוחלף התמרור בתמרור אחר הואיל ומרחוב חד סטרי, הרחוב הפך לדו סטרי ועל כן לא היה צורך בתמרור. העיד כי לדעתו לא חתכו את התמרור עם דיסק לפי החיתוך בתמונה. אחרי שהתמרור נפל לא חתכו עוד את העמוד כדי ליישר, לקחו פטיש והלמו על הבליטה החוצה. לא היה צורך לחתוך. העיד כי במדרכה נמצא משרד הרישוי אשר רכבים מגיעים לשם ואסור לחנות במקום.

תיאור התאונה בטופס "התביעה לתשלום דמי פגיעה והודעה על פגיעה בעבודה"

15. בטופס למתן טיפול רפואי לנפגע בעובדה שהוגש על ידי התובעת למל"ל נכתב כי: "בעת יציאה להפסקת צהריים בסמוך לעבודה, נפלה על רגל ימין ושברה את הקרסול". ובטופס תביעה לתשלום דמי פגיעה וההודעה על פגיעה בעבודה שהוגש במל"ל נכתב כי: "במהלך העבודה בעת שפסעתי ברחוב החרושת לכיוון פינת היוזמים נאלצתי לרדת לכיוון הכביש מאחר ומכוניות חונות על המדרכה. לשם הירידה נתמכתי על תמרור שעמד בקצה המדרכה בסמוך לכביש, התמרור התמוטט וקרס ואני איבדתי את שיווי משקלי ונפלתי על רגלי הימנית".

16. הנתבעות טוענות כי דין התביעה להידחות הואיל והתובעת לא הוכיחה את מקרה התאונה. התובעת דיווחה על הגשת כתב התביעה מול כל הגורמים כי סיבת המעידה היא נפילה רגילה על המדרכה וזוהי הגרסה האותנטית אותה יש לקבל.

17. הנתבעת טוענת כי מדובר במדרכה רחבה של מכון רישוי שנודעה מצד אחד למעבר חניה לנהגים אשר מחכים לבדיקת הרישוי עם רכבם בצמוד לקיר ומצד שני מעבר רחב להולכי רגל. על כן לא ברורה טענת התובעת כי הייתה צפיפות של רכבים ולכן היא נאלצה להידחק בין המכוניות ולצורך כך נשענה על התמרור.

18. הנתבעת טוענת כי תיאורה של התובעת אינו הגיוני גם מן הבחינה של מכניזם הנפילה התובעת טוענת כי התמרור נשבר ונפל ישירות עליה ואל הכיוון ממנו הגיע התובעת. הנתבעת תמהה כיצד לא נפגע רכב מהתמרור לאור הטענה כי היו במקום מכוניות רבות.

19. העובדות שלפני על פי הראיות שהובאו מספיקות לי בכדי לקבוע כי גרסתה של התובעת באשר לנפילתה כתוצאה מהתמרור המהווה מכשול כפי העולה מהתמונות – מתקבלת. ככל העולה מחקירתו הנגדית של מר חזי חלביה, עד הנתבעת ואחראי על תיקוני המפגעים בעיריית אור יהודה, עולה כי הנ"ל אישר את קיומו של המפגע המצולם כמפגע אשר היה קיים כתוצאה כנראה מפגיעות חוזרות של רכבים בו, ואשר בגינו נאלץ לשלוח את העובדים לנסר את שאריות הברזל שנותרו לאחר נפילת התמרור.

20. בעת קרות התאונה, התובעת הייתה עם עובדת נוספת אשר הייתה עדה לאירוע ועדותה מהימנה עליי. יחד עם מכלול הנסיבות אני מקבל את גרסתה של התובע וקובע כי ביום התאונה בעת רצונה לרדת לכביש, עקב דוחק מכוניות שחנו לפני משרד הרישוי, ובעת שנתמכה בתמרור, התנתק התמרור ועקב כך נפלה התובעת ונחבלה ונגרמו לה נזקי גוף.

אחריות:

21. התובעת מייחסת לנתבעות את האחריות לקרות התאונה כתוצאה מרשלנותן במעשיהן ובמחדלן ובעיקר מן הטעמים הבאים:

א. לא דאגה לתחזוקה תקינה של התמרורים ולא דאגה לתקינותם.

ב. לא דאגה לסידור התמרורים אשר ניצבים באזור.

ג. לא דאגה לשים שלטים המזהירים את עוברי האורח על מנת שינקטו במשנה זהירות במהלך שהייתם באזור.

ד. לא הנהיגה פיקוח יעיל על מנת שימנעו מקרים כגון זה.

ה. לא עשתה ככל הדרוש על מנת למנוע את האירוע.

ו. לא עשתה ככל הדרוש על מנת למנוע את האירוע.

22. מנגד, טענו הנתבעות בכתב ההגנה מטעמן כי, כל אירוע ונסיבות התאונה מוכחשות.

הנתבעות מוסיפות וטוענות כי התובעת לא צירפה לכתב התביעה חוות דעת רפואית ערוכה כדין.

23. הנתבעות מוסיפות כי, התמרור הופל אם בכלל על ידי רכב שזהותו אינו ידועה להן בין אם במקביל ובסמוך לאירוע ובין אם עובר לאירוע גם אם מעשה התובעת ונפלה אין להטיל עליהן אחריות הואיל וה"מפגע" אליו מתייחסת התובעת אינו בגדר מפגע המהווה עילה בנזיקין. הנתבעות מייחסות אשם מכריע לתובעת וכן מתנגדות לטענות בדבר שיעור הנכות ואומדן הנזקים הנטענים על ידי התובעת. הנתבעות טוענות כי, הפגם בתמרור היה נסתר ואפילו התובעת לא הבחינה בו, לא התקבלה כל פניה למוקד עובר לתאונה וזהו למעשה סיכון חיים רגיל.

24. אין מחלוקת של ממש בדבר החובה המושגית של הנתבעת לדאוג לתקינות התמרורים שבתחומה ולנקוט בכל אמצעי הזהירות הראויים למניעת מפגעים ומכשולים והסרתם. התמרור היווה מפגע של ממש. על פי התמונות שהוגשו עולה כי עמוד הברזל נחתך לכל רוחבו והתמוטט. התובעת אמנם לא ראתה את המפגע אולם איני מקבל את טענת הנתבעות לפיה אם התובעת לא הבחינה כיצד היה עליהם להבחין. מר חלביה העיד כי הוא אמון על מחלקה בעירייה שתפקידה לדאוג לבטיחות התמרורים ואתרים נוספים. משכך האחריות לבחינת בטיחות התמרורים רובצת לפתחי מחלקתו. התובעת לא אמורה לתת פתרונות וכלים לנתבעת כיצד לבחון תקינות התמרורים ולהבחין בפגמים נסתרים. הפתרונות והכלים בידי הנתבעת כבעלת אמצעים ואנשי מקצוע האמונים על בטיחות משתמשי הדרך. משקבעתי כי המדובר במפגע של ממש אשר תיקונו לא הצריך משאבים רבים ולמעשה נעשה על ידי עובדי העירייה בעלויות נמוכות אני סבור כי עלה בידי התובעת להוכיח כי הנתבעת הפרה את חובת הזהירות הקונקרטית כלפיה.

אשם תורם:

25. איני מקבל את טענת הנתבעות כי יש מקום לייחס לתובעת אשם תורם. אדם סביר אשר רואה תמרור ניצב על עמוד ברזל, לא צריך לחשוש שמא עמוד הברזל יתנתק לרוחבו וישבר עקב היתמכותו עליו. התאונה התרחשה אמנם בשעות הצהריים, ברחובה הראשי של העיר על מדרכה שהייתה מוכרת לתובעת ובה צעדה בעבר כמסלול קבוע לשם רכישת ארוחת הצהריים, במקום עבודתה אולם הפגם היה נסתר בעבורה ועל כן נסיבות אלו לא היו מהוות סיבה לקביעת אשם תורם.

נכות רפואית:

26. התובעת לא צרפה לכתב התביעה מטעמה חוות דעת אורטופדית ערוכה כדין וממילא לא טענה לנכות תפקודית עקב האירוע.

הנזקים:

אובדן הכנסה לעבר:

27. על פי אישור תשלום לקבלת דמי פגיעה מיום 4/10/10, התובעת השתכרה בשכר רבע שנתי בסך 21,956 ₪, ולחודש – 7,318 ₪ עובר לתאונה. התובעת קיבלה דמי פגיעה בעבור התקופה שמיום התאונה ועד ליום 22/10/09 בסך 16,651 ₪. כל כן יש מקום לפצותה בעבור ההפרשים בסך 5,550 ₪ המשוערכים ליום זה לסך 6,189 ₪.

נסיעות, עזרה וסיעוד, והוצאות רפואיות לעבר ולעתיד:

28. מדובר בתאונת עבודה. לא מצאתי קבלות בגין תשלומים בעבור התאונה. איני מוצא לנכון לפסוק כל פיצוי בגין פרק זה.

נזק לא ממוני:

29. בהתחשב בתהליך ההחלמה של התובעת אשר היה מלווה בשלושה ניתוחים, זיהום קשה ברגל, טיפול אנטיביוטי ממושך ותקופת אי כושר ארוכה, כאשר בסופו של יום נותרה התובעת עם נכות צמיתה אורטופדית ואסתטית יש מקום לפסוק לתובעת פיצוי בסך של 40,000 ₪.

30. סך הכל לתביעה זו 46,189 ₪.

סוף דבר:

31. סכום הפיצויים על פי תביעה זו 46,189 ₪.

32. הנתבעות יישאו בסכום התביעה ובנוסף בהוצאות המשפט של התובעת לרבות אגרות, שכר העדים על פי הפרוטוקולים וכן שכר טרחת עו"ד בעבור ניהול תיק זה בשיעור של 20. הסכומים ישאו הפרשי ריבית והצמדה מיום מתן פס"ד זה ועד ליום התשלום בפועל.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מקבלת פסק הדין.

המזכירות תשלח עותק פסק הדין בדואר רשום לב"כ הצדדים.

ניתן היום, ט"ו אלול תשע"ב, 2 ספטמבר 2012, בהעדר הצדדים.