1. זהו פסק דין בתביעה לתשלום פיצויים, בשל נזקים שנגרמו לתובעת, לטענתה, עקב הפרה נטענת של חוזה שנכרת בין הצדדים, לבנית בית עבור התובעים.

2. התובעת הינה חברה, העוסקת בין היתר בבניה. התובעת התקשרה עם קיבוץ זיקים (להלן: "הקיבוץ"), בו מתגוררים הנתבעים, בחוזה לבנית בתים במסגרת הרחבת הקיבוץ. התובעת נכנסה כצד לחוזה, בשנת 2002, במקומה של חברת אבודוגוש (1984) בע"מ, אשר התקשרה עם הקיבוץ בהסכם המקורי, וזאת, לאחר שחברת אבודוגוש (1984), נקלעה להליכים של חדלות פרעון. לטענת התובעת, הוסכם בינה ובין הקיבוץ, כי התובעת תשלם לקיבוץ סך 25,000 דולר, בגין כל משתכן, עבורו תבנה בית במסגרת ההרחבה.

יצוין, כי ההתקשרות בין התובעת והקיבוץ, עלתה על שרטון, תוך הטחת טענות הדדיות להפרת חוזה.

ביום 28.1.05, חתמו התובעת והנתבעים, על מסמך הנושא כותרת "הצעה לקבלת שירותי פיתוח ובניה – במתחם ההרחבה בזיקים" (להלן: "ההצעה"). בין היתר הוסכם בין הצדדים, במסגרת ההצעה, כי בכפוף לקבלת הנתבעים כמשתכנים ע"י ועדת הקבלה של הקיבוץ, וכפוף לחתימת ההסכמים המתחייבים ע"י הקיבוץ ומנהל מקרקעי ישראל, תבנה התובעת עבור הנתבעים, בית מדגם "יעל א", כאשר הנתבעים ישלמו לה בתמורה סך 120,000 ₪ עבור שירותי פיתוח תשתיות, וכן 605,000 ₪ עבור בנית הבית.

במעמד חתימת ההצעה, שילמו הנתבעים לתובעת, תשלום בסך 12,000 ₪, אשר הוגדרו בסעיף 6 להצעה כ"דמי רצינות".

בסעיף 7 להצעה נקבע, כי אם יחזרו הנתבעים מהצעתם, לאחר שתאושר קבלתם ע"י ועדת הקבלה של הקיבוץ ולאחר שמנהל מקרקעי ישראל יאשר את הקצאת הקרקע עבורם, יוותרו דמי הרצינות בידי התובעת. בשולי ההצעה הוסיפו הצדדים, תוספת בכתב יד: "למשפחה תשמר הזכות לשנות את הדגם הנבחר ובתנאי שהשינוי ייעשה בטרם הגשת הבקשה להיתר בנייה".

ביום 19.6.05, חתם מנהל התובעת על אישור, לפיו עומדת לנתבעים, זכות לשנות את דגם הבית לדגם "יעל ג' מורחב", שמחירו עמד על 240,000 דולר.

ביום 3.7.05, חתמו הצדדים על הסכם בניה, במסגרתו פורטו תנאי ההתקשרות, לרבות מועדי התשלום.

בסעיף 3.א להסכם, הותנה: "המזמינים לאחר חתימת הסכם זה, יופנו ע"י הקבלן לאדריכל שמטעמו – א.ב תכנון בע"מ מחוות איבים... על מנת שאדריכל יכין את תוכנית הבניה- ההגשה- בשינויים הרצויים להם ושהם אפשריים במסגרת הדגם אותו בחרו המזמינים. הקבלן יישא בהוצאות התכנון ובשכרו של האדריכל".

בסעיף 3.ד התנו הצדדים: "הצדדים מודיעים לכך כי עלול לחול עיכוב בהוצאת היתר הבניה מסיבות שאינן תלויות במי מן הצדדים וכי עשויים הם להידרש ע"י הרשויות המוסמכות לערוך שינויים בתוכנית הבניה, אשר יחייבו גם שינויים במפרט הטכני. הקבלן ישא בעלות השינויים על בסיס הדגם הבסיסי הכולל שינויים פנימיים בלבד להוציא ממ"ד".

בסעיף 5 להסכם, שכותרתו "שינויים ו/או תוספות", הוסכם בין היתר:

"(א) המזמינים יוכלו להזמין לפני סיום בניית הבית תוספות ו/או שינויים (להלן: "התוספות ו/או השינויים") כל עוד ביצועם אפשרי באותו שלב בנייה המצוי במועד בו נתבקשו התוספות ו/או השינויים ובלבד שהשינויים, ההפחתות או התוספות הינם אפשריים במסגרת היתר הבנייה של הבית.

(ב)...

(ג) פריטים הרשומים במפרט הטכני שישונו ו/או ייגרעו ממנו, שווים ו/או ההפרש הנובע מתחליפיהם יזקף לטובת חשבון המזמינים במחיר הנקוב במחירון "דקל".

(ד)... (ה)...

(ו) כל שינוי אשר המזמין ידרוש מהקבלן, יעשה בתאום, ותמחור, יצויין לוח הזמנים לצורך ביצוע השינוי בהסכמה ובכתב".

בסעיף 14(ב) להסכם נאמר:

"במקרה שצד מן הצדדים בהסכם זה יפר הסכם זה הפרה יסודית והפרה לא תתוקן תוך 30 יום ממתן התראה בכתב בדבר ההפרה, יהא הצד השני זכאי, בנוסף לכל סעד או תרופה עפ"י הסכם זה ועפ"י הדין, לפיצוי מוסכם בשיעור השווה ל – 10% מהתמורה בעד בניית הבית הנקובה בהסכם זה.

מוצהר, כי סכום זה מהווה הערכה סבירה של הנזק הראשוני אותו צופים הצדדים עקב הפרה יסודית של הסכם זה, בהתחשב, בין היתר, בהיקף העבודות".

בסעיף 17 להסכם, שכותרתו "בוררות", נקבע בס"ק (א):

"סכסוכים או חילוקי דעות העלולים להתעורר כתוצאה מבצוע הסכם זה, בנושאים הנתונים לשיקול דעתו של מהנדס, לרבות, תביעות בגין ליקויי הבניה, דיור חליפי, שינוים בגודל המבנה, שינויים בערך ובעניינים דומים יימסרו להכרעתו של בורר דן יחיד שיתמנה ע"י יו"ר לשכת המהנדסים ואדריכלים בישראל".

בנספח א' לחוזה, נקבעו מועדי תשלום התמורה. הוסכם, כי התשלום הראשון בשיעור 5% מהתמורה, ישולם "עם קבלת היתר".

3. בסופו של יום, לא בנתה התובעת את ביתם של הנתבעים, וביום 19.4.09, הודיע ב"כ הנתבעים לב"כ התובעת, על ביטול ההסכם ע"י הנתבעים.

התובעת טענה, כי הנתבעים הפרו, את ההסכם בין הצדדים, בהפרות שונות, כמפורט להלן.

לטענת התובעת, ערך האדריכל מטעמה, תכניות הגשה לבית, ע"פ הדגם שנבחר (דגם "יעל ג'" מורחב), לאחר שניתנה לנתבעים האפשרות לערוך שינויים בתכנון הפנימי של המבנה, והנתבעים אישרו את התכנון הסופי. בהמשך, ביום 10.2.06, ערך האדריכל תכניות הגשה למבנה. ביום 26.2.06, הודיע מנהל התובעת, מר שאקר אבו דוגוש, לנתבע, כי התכניות מוכנות, ויש להחתים את כל הגורמים הדרושים לצורך קבלת היתר בניה, מן הועדה המקומית לתכנון ובניה שקמים, אלא שהנתבעים סירבו לחתום על תכניות ההגשה, שכן ביקשו לשנות את גג המבנה, מגג רעפים "קל", עם תקרת גבס מתחתיו, לגג יצוק מבטון מזוין, ועליו רעפים. דרישת הנתבעים באה, נוכח ירי רקטות מרצועת עזה לאזור הקיבוץ.

לטענת התובעת, הושהה תכנון ההרחבה, בשל אי קבלת היתרי בניה (ככל הנראה על רקע בעיה בתכנון מערכת הביוב של השכונה), והמגעים בין הצדדים חודשו, במהלך חודש ספטמבר 2006, כאשר התובעת העבירה לאישור הנתבע תכניות קונסטרוקציה, אשר כללו את השינוי המבוקש.

ביום 14.11.06, ערכה התובעת תחשיב לענין עלות העבודה הנוספת, בשל יציקת גג מבטון מזוין, לרבות חיזוק שלד המבנה, עקב תוספת המשקל של גג הבטון. עלות השינויים הסתכמה ב-149,025 ₪, מתוכם 15,156 ₪ בגין תוספת פרגולה, שלא נכללה בתכנון המקורי. הנתבעים סירבו לאשר את ההצעה, ואילו משפחה אחרת, משפחת דורי, אשר התקשרה עם התובעת בהסכם לבנית מבנה זהה, אישרה את ההצעה. לטענת התובעת, הסכימו הנתבעים לשלם לכל היותר מחצית הסכום האמור, והיות שהתובעת לא הסכימה לכך, סירבו הנתבעים, לחתום על תכניות ההגשה. זאת, לטענת התובעת, על מנת להפעיל עליה לחץ, להסכים לדרישתם.

לטענת התובעת, ניסתה בהמשך, לגשר על המחלוקת עם הנתבעים, באמצעות בעלי תפקידים בקיבוץ, ולאחר שנסיונות אלה לא צלחו, הציע הקיבוץ למנות בורר, אלא שהנתבע לא השיב להצעה.

ביום 6.6.07, פנתה התובעת אל הנתבעים בכתב, בדרישה למנות בורר, על יסוד הוראת סעיף 17 להסכם. פניית ב"כ התובעת, נענתה במכתב ב"כ הנתבעים מיום 19.6.07, בו נאמר, בין היתר, כי נוכח חילוקי הדעות הוסכם, עובר להתכתבות, כי אינג' רפי שחף ישמש בורר במחלוקת, אלא שהתובעת, קטעה את הליך הבוררות, וחדלה לשתף פעולה עם שחף. כן נטען, כי התנהלות התובעת, לרבות השיהוי הממושך בביצוע התחייבויותיה החוזיות כלפי הנתבעים, גרמה לנתבעים נזקים כבדים. חרף האמור, הסכימו הנתבעים, ע"פ האמור במכתב, לקיום בוררות, ובלבד שתעסוק, לא רק בשאלת עלות העבודה הנוספת נוכח השיהוי, אלא בכל טענות הצדדים.

ביום 1.10.07, פנה ב"כ התובעת, אל לשכת המהנדסים והאדריכלים, בבקשה למנות בורר, בהתאם לסעיף 17 להסכם. ביום 9.10.07, הודיע ב"כ הנתבעים ללשכת המהנדסים, כי מרשיו אינם מסכימים לקיים בוררות בהתאם לסעיף 17 להסכם, שכן המחלוקת בין הצדדים, נפרשת על פני סוגיות רבות, ואינה מתמצה בשאלה הנדסית גרידא, בגינה ניתן למנות בורר בהתאם לסעיף 17 להסכם.

ביום 5.12.07, הגישה התובעת, תובענה למינוי בורר, בביהמ"ש המחוזי בבאר שבע. ביום 2.3.08, הסכימו הצדדים, כי התובענה תימחק, וכל צד יהיה חופשי לנקוט הליכים כראות עיניו.

ביום 19.4.09, שלח ב"כ הנתבעים אל ב"כ התובעת, מכתב נוסף, בו הודיע בשם מרשיו, על ביטול ההסכם, תוך פירוט הנימוקים לכך.

לפיכך, ובשל טענתה, כי הנתבעים הפרו את ההסכם, הגישה התובעת את התביעה דנא, במסגרתה תבעה, לחייב את הנתבעים, לשלם לה סך 521,320 ₪ - מתוכם, 266,450 ₪, בגין הרווח שנמנע ממנה, לטענתה, עקב הפרת ההסכם, 106,580 ₪, כפיצוי מוסכם, בהתאם להוראת סעיף 14(ב) להסכם, 53,290 ₪, בגין עלות הכנת התכניות לבית, וכן 95,000 ₪ - הסכום ששילמה התובעת לטענתה, לקיבוץ זיקים, בגין הזכות לבנות את ביתם של התובעים.

4. הנתבעים הכחישו את התביעה, וטענו, בין היתר, כי התובעת הפרה את ההסכם, ופעלה בחוסר תום לב כלפיהם. זאת, בין היתר, בכך, שנקטה סחבת קיצונית, ביחס לשינוי התכנון המבוקש בגג המבנה, לרבות בעריכת התכניות, ובמתן הצעת המחיר לשינוי. לטענתם, דרשה הנתבעת בהמשך, מחיר מופקע, בגין השינוי שהתבקש, תוך התכחשות להסכמות קודמות, אליהם הגיעו הצדדים, בין היתר, לענין עובי קירות המבנה, במסגרת התכנון הראשוני.

הנתבעים טענו גם, כי התובעת נמנעה מלשתף פעולה, עם אינג' רפי שחף, אשר מונה לברור במחלוקות בין הצדדים.

לטענתם, ביטלו את ההסכם כדין, בשל הפרת החוזה ע"י התובעת.

כן הכחישו הנתבעים, את נזקיה הנטענים של התובעת.

5. לתובעת העידו מנהלה, מר שאקר אבו דוגוש, מר טל מור – רכז המשק של הקיבוץ, ומר עוזי דורי, תושב הקיבוץ, אשר עבד בתקופה הרלוונטית, כאיש שיווק של התובעת, וכן, התקשר עם התובעת בהסכם לבנית ביתו בהרחבה.

כן הגישה התובעת, חוו"ד של מומחים מטעמה – רו"ח ראג'י אלחא'ג, אשר חיווה דעתו לענין שיעור הרווח של התובעת, בעסקאות דומות, ואינג' אבנר כהן, אשר חיווה דעתו, כי לא רק שהצעת המחיר של התובעת, בגין השינוי אשר נדרש בגג המבנה, לא היתה מופרזת, אלא שבפועל, צריכה היתה ההצעה, להיות גבוהה באופן משמעותי, בשל העומס הנוסף כתוצאה משינוי הגג, והשינויים הנדרשים בשלד המבנה.

6. לנתבעים העידו הנתבע, וכן אינג' רפי שחף. הנתבעים גם הגישו חוות דעת, שערכה המומחית אינג' עופרה גלבוע, במסגרתה קבעה, כי החלפת גג הרעפים ה"קל", בגג בטון מכוסה רעפים, לא הצריכה שינוי בביסוס המבנה, או בשלד וכי תוספת העלות השינוי, בהתאם למחירון "דקל", אשר אמור היה לשמש בסיס לתמחור השינוי, בהתאם להסכם, צפויה היתה להסתכם ב-12,545 ₪ בתוספת מע"מ בלבד (עלות יציקת תקרת הבטון – 27,195 ₪ בתוספת מע"מ, בניכוי עלות שלד העץ, שתוכנן לגג הקל – 14,650 ₪ בתוספת מע"מ).

7. נוכח הפער בין מסקנות מומחי הצדדים, מונה מומחה מטעם ביהמ"ש – אינג' יצחק למעי. בחוות דעתו מיום 9.9.13, קבע המומחה, כי עלות ביצוע השינוי הנדרש, על כל הכרוך בו, אמורה היתה להסתכם ב-34,277 ₪ בתוספת מע"מ.

8. סבורני כי יש לקבל את טענות הנתבעים, לעניין התשלשלות העניינים, שהובילה להפסקת הקשר החוזי בין הצדדים, לרבות טענתם לעניין מחדליה של התובעת, העיכוב הבלתי סביר, בביצוע פעולות שונות במסגרת ביצוע ההסכם, ולעניין דרישתה המופרזת, לתוספת תשלום בגין השינויים שהתבקשו.

סבורני, כי יש להעדיף, ביחס למחלוקות העובדתיות, את גרסת הנתבעים על גרסת התובעת. זאת, הן נוכח ההתרשמות מחקירתו הנגדית של הנתבע, אשר הותירה את הרושם כי עדותו מהימנה, הן באשר עדותו נתמכה במסמכים רבים, אשר נערכו במועדים שונים ועומדים בסתירה לגרסת התובעת, והן בשל קשיים בגרסת התובעת שיובאו להלן, ובשל המנעות התובעת, מהעדת עדים חיוניים, להוכחת גרסתה.

לפיכך, סבורני כי יש לקבל טענת הנתבעים, לפיה בוטל ההסכם על ידם כדין, נוכח התנהגות התובעת, אשר לא מלאה כהלכה את חיוביה החוזיים, ואף זנחה בפועל את ההסכם, עובר לביטולו.

9. הצדדים נחלקו, ביחס למועד בקשת השינויים על ידי הנתבעים, וכן, ביחס לזמן שחלף מאז התבקשו השינויים, ועד שנערכה התכנית המתוקנת, ובהמשך – עד עריכת תחשיב עלות השינויים על ידי התובעת.

בסעיף 17 לכתב ההגנה, נטען, כי ביום 8.8.05, כאשר בקרו הנתבעים במשרד האדריכלים א.ב. תכנון בע"מ, אשר מונה על ידי התובעת לתכנון את המבנה, פנו אל המתכנן, אדריכל מאיר ארד, בבקשה להחליף את הגג שתוכנן, לגג יצוק מבטון ממוגן. באותו מעמד, לטענת הנתבעים, התקשר אדר' ארד אל מנהל התובעת, מר שאקר אבו דוגוש, אשר הסכים לשינוי האמור, והוסיף "... כי לא מדובר בשינוי בעייתי". לטענת הנתבעים, כבר במעמד זה, ביקשו ממר אבו דוגוש בעל פה, לדעת את מחיר השינוי הנדרש, וכן לקבל תכניות בנייה בהקדם.

לטענתם, התובעת לא פעלה כאמור, גם בחלוף מספר שבועות, ועל כן, במסגרת פגישה שנערכה במזכירות הקיבוץ, בחודש נובמבר 2005, ביקש הנתבעים מן התובעת, פעם נוספת, לקבל את תכניות הבנייה ואת תחשיב עלוות התיקון. לטענתם, ידע מנהל הנתבעת, כי לנתבעים חשוב להתחיל בבנית בית המגורים בהקדם, ולסיים את הבנייה, מהר ככל האפשר, משום שנזקקו במהלך תקופת הבנייה, לפתרונות דיור חלופיים, אך למרות זאת נמנעה התובעת, במהלך תקופה ארוכה נוספת, מלמסור להם תכניות מתוקנות, ותחשיב השינוי.

הנתבעים הוסיפו וטענו, במסגרת סעיף 17 לכתב ההגנה, כי רק ביום 13.2.06, למעלה מחצי שנה לאחר שביקשו לראשונה לבצע את השינוי בגג המבנה, העבירה התובעת לידיהם תכנית בנייה, אלא שלטענתם, לא כללו תכניות אלה, גג בטון ממוגן על אף בקשתם המפורשת לעניין זה. הנתבעים חזרו וביקשו, לתקן את התכניות, וכשבוע לאחר מועד האמור, אכן מסרה להם התובעת תכנית מתוקנת, אשר כללה גג בטון ממוגן, אלא שגם אז, לא העבירה להם הצעת מחיר בגין השינויים.

לטענת הנתבעים, רק בחלוף כתשעה חודשים נוספים, למעלה משנה ו- 3 חודשים מאז ביקשו לראשונה את השינוי, ולאחר בקשות חוזרות ונשנות מצד הנתבעים, העבירה אליהם התובעת, ביום 14.11.06, הצעת מחיר מסודרת, בגין השינויים שהתבקשו.

טענותיהם אלה של הנתבעים, פורטו שוב, בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשית של הנתבע.

גרסת התובעת, כפי שנטענה, בין היתר, בסיכומי טענותיה (סעיפים 6 עד 14 לתמצית הטיעון בכתב שהגישה התובעת, לקראת ישיבת הסיכומים), היתה, כי הנתבע שיקר, כאשר טען בתצהירו שהשינוי התבקש עוד בחודש אוגוסט 2005. לטענתה, ביקשו הנתבעים את השינוי, לראשונה, בחודש נובמבר 2005, כאשר כבר בתחילת חודש דצמבר 2005, קיבלו את התכניות על פי בקשתם, ובחודש פברואר 2006, הועברו אליהם תכניות ההגשה. התובעת אשרה, כי הצעת המחיר לשינוי, נמסרה לנתבעים, בחודש נובמבר 2006. את הזמן הרב שחלף גם לגרסתה, מאז בקשת השינוי ועד מסירת הצעת המחיר, תלתה התובעת, בכך שהנתבעים "...נעדרו הרבה מהארץ", בתקופה שתחילתה בחודש נובמבר 2005, וסיומה בחודש נובמבר 2006.

דא עקא, טענותיה אלה של התובעת , סותרות מסמכים כתובים, שהניחו הנתבעים בפני בית המשפט, ובמידת מה, אף את דברי מנהל התובעת עצמו, בחקירתו הנגדית. לעניין זה יצויין ויודגש, כי על אף שטענות הנתבעים, ביחס לעיכוב בהמצאת התכניות והצעת המחיר, נטענו בפירוט רב, באופן מפורש ומודגש, בסעיף 17 לכתב ההגנה, אין בתצהיר עדותו של מר אבו דוגוש, התייחסות לטענות.

גם לאחר שנטענו הטענות שוב, בסעיף 9 לתצהיר עדותו הראשון של הנתבע, לא ביקשה התובעת לתקן, את תצהיר העדות הראשית של מר אבו דוגוש, ולהוסיף התייחסות לטענות האמורות.

הנתבעים הגישו תכתובת דואר אלקטרוני, לתמיכה בטענותיהם האמורות. בהודעת הדוא"ל ששלח הנתבע, אל מנהל התובעת ביום 4.2.06, נאמר, בין היתר: "אבקש להזכיר לך שאנחנו עדיין ממתינים לתוכניות הבית. מעבר על התוכניות ואישורן על ידנו, הכרחי להמשך התהליך". במענה לפנייה זו, ביקש מר אבו דוגוש מהנתבע, לשלוח אליו את פרטיהם האישיים של הנתבעים, "...לצורך רישום בתוכנית ההגשה", אך לא התייחס לטענה המשתמעת מדברי הנתבע, לעניין עיכוב בהעברת התכניות. ביום 16.2.06, לאחר קבלת התכנית מהתובעת, כתב הנתבע אל מנהל התובעת: "התוכנית אינה כוללת השינוי שביקשנו בחודש נובמבר – גג בטון להגנה מהקסאמים. אבקש לקבל תכנון הכולל שינוי זה, אדריכלי ומבני". אין חולק, כי הודעה זו לא נענתה בכתב, על ידי התובעת. טענת הנתבעים, כי גם בשלב זה, לא נמסרה להם תכנית הכוללת את מלוא השינויים שבקשו, נתמכת בהודעה נוספת שהעבירו אל התובעת, ביום 25.2.06, בה עמדו על כך, כי התכנון המתוקן "...ממשיך להיות חלקי". בתשובתו ששלח לאותה הודעה, לא חלק מר אבו דוגוש על הטענה.

בחקירתו הנגדית, כאשר נחקר ביחס לטענות שנטענו בסעיף 17 בכתב ההגנה ובסעיף 9 לתצהיר הנתבע, לא הכחיש העד, כי עוד בחודש אוגוסט 2005, פנו הנתבעים אל האדריכל בבקשה לשנות את גג המבנה, וכי במהלך אותה פגישה, שוחח האדריכל עם העד, אשר אישר כי ניתן לבצע את השינוי וכי השינוי אינו מצריך שינוי בתכניות, אלא השיב במענה לשאלה בעניין זה: "לא זכור לי שהם פנו אלי באוגוסט 2005, אבל יכול להיות שכן". עם זאת, העיד מר אבו דוגוש, כי אינו זוכר שהנתבעים פנו אליו בחודש נובמבר 2005 בעניין זה, ולדבריו, כנראה שלא ביקשו את השינוי בחודש נובמבר 2005. כאשר הופנה העד, להתכתבות הדוא"ל מחודש פברואר 2006, בה הוזכרה הבקשה מחודש נובמבר 2005, לא היה בפיו מענה העשוי להניח את הדעת. העד גם הכחיש, כי אישר אי פעם, ששינוי הגג אינו מצריך שינוי בתכניות יתר חלקי המבנה, כפי שנטען בכתב ההגנה, ובתצהיר הנתבעת. לעניין זה הופנה למכתב ששלח אליו הנתבע ביום 26.10.06, בו נאמר, בין היתר: "בעקבות ירי טילי הקסאם על זיקים, בפגישה לאחר חתימת החוזה עם האדריכל, מר מאיר ארד, ביקשנו לעדכן תוכנית הבניה כדי שתכלול גג מחוזק. במהלך הפגישה אף שוחחנו איתך בטלפון והבעת נכונות לבצע השינוי המבוקש, אמרת שהוא אפשרי ולא דורש שינוי בתכנון הקירות והיסודות של הבית". אין חולק, כי מכתב זה לא נענה בכתב על ידי התובעת, והטענה האמורה לא הוכחשה בכתב, עובר להגשת התביעה.

כאמור, לטענת הנתבעים, בקשו את השינוי לראשונה, בפגישה עם האדריכל מר מאיר ארד, בחודש אוגוסט 2005. מצופה היה כי התובעת תעיד את האדריכל, נוכח הכחשתה, את תוכן הפגישה, ואת תשובתו הנטענת של מנהלה, אלא שהתובעת נמנעה מלהעיד את אדר' ארד, ומחדלה זה, יש לזקוף לחובתה, במאזן הראיות.

קשה לקבל, את טענת התובעת, לפיה נגרם העיכוכ בהעברת התחשיב אל הנתבעים בשל העדרויות ממושכות של הנתבעים מן הארץ, במהלך השנה האמורה, שהרי על פני הדברים, גם אם נעדרו הנתבעים מן הארץ, לא היתה כל מניעה, להעביר אליהם את התחשוב בדוא"ל. מעבר לכך, אין חולק, כי הנתבעים לא נעדרו מן הארץ ברצף, במהלך כל התקופה האמורה ועל כן, על פני הדברים, לא היתה כל מניעה למסור להם, את התחשיב, בפגישה פנים מול פנים, ככל שהיה צורך לכך. יתרה מזאת – בחקירתו הנגדית, סיפק מנהל התובעת, גרסה שונה לעיכוב הממושך בהעברת הצעת המחיר, לפיה, מחודש פברואר 2006 עד חודש יולי 2006, לא ניתן היה להגיש את התכניות, בשל הפסקת הליכי אישור הבנייה ומתן היתרים, בשכונת ההרחבה בקיבוץ. לא רק שמדובר בגרסה חדשה, העומדת לכאורה בסתירה, לטענה הראשונה האמורה לעיל, לעניין סיבת העיכוב, אלא שעל פני הדברים, לא היתה כל מניעה לערוך את תחשיב עלות השינוי, ולהעביר אותו אל הנתבעים, גם אם אכן הופסקו הליכי הרישוי, מסיבה כלשהי.

טענה נוספת שטענו הנתבעים, לעניין עריכת הצעת המחיר היתה, כי ביום 12.9.06, כחודשיים קודם העברת הצעת המחיר, התקיימה פגישה בביתם בנוכחות מנהל התובעת מר שאקר אבו דוגוש ואחיו מר יוסוף אבו דוגוש, וכי בפגישה זו ניסה מנהל התובעת לשנות את סכום התמורה המוסכמת, בגין הבנייה, על פי ההסכם תוך קביעת מחיר כולל, גם עבור השינויים. זאת, עשה לטענתם, בהציגו מצגים לא נכונים, ביחס לטיב המבנה שהוזמן. הנתבעים טענו, כי כאשר הוכיחו לו במסמכים, כי אין שחר לדבריו, קם ויצא מן החדר בהתרסה. יש חשיבות לדברים, הן לעניין מהימנות גרסת התובעת, הן לעניין התנהלותה של התובעת ומידת תום הלב שלה בקיום ההסכם, והן לעניין הסיבות לעיכוב, בהמצאת הצעת המחיר. חרף חשיבות הדברים, נמנעה התובעת מלהעיד את מר יוסף אבו דוגוש, ביחס לפגישה האמורה, ולחילופי הדברים במהלכה, וגם בתצהיר עדותו הראשית של מנהל התובעת, אין התייחסות מפורטת לפגישה האמורה.

יש, איפוא, לקבל טענות הנתבעים, לעניין העיכוב בעריכת תכנית השינוי, ובהמצאת הצעת המחיר לשינוי, ולדחות את טענות התובעת, לפיהן נובע העיכוב, מסיבה התלויה בנתבעים. סבורני כי פרקי הזמן שחלפו מאז התבקש השינוי ועד עריכת התכנית, ובהמשך – עד שמסרה התובעת לנתבעים הצעת מחיר, אינם סבירים, וכי אין בפני בית המשפט, הסבר סביר לעיכוב.

10. נוכח מסקנות המומחה מטעם בית המשפט אינג' למעי, בחוות דעתו, יש גם לקבל את טענת הנתבעים, לפיה תוספת התמורה שדרשה התובעת היתה מופרזת, ביחס להיקף העבודה שנדרשה, וביחס לעלות הממשית של התוספות והשינויים.

כאמור לעיל, בחוות דעתו, אמד המומחה מטעם בית המשפט, אינג' למעי, את תוספת העלות הממשית, בגין השינוי המבוקש בגג, בסך 34,277 ₪ בתוספת מע"מ. דהיינו, מעט למעלה מרבע, מן התוספת שדרשה התובעת, בגין השינוי בגג (כ- 134,000 ₪).

המומחה הסתמך, בין היתר, על התכניות שהונחו בפניו, בהן נכללו קירות בטון, אשר אמורים היו לשאת את הגג.

התובעת כללה במסגרת התחשיב, בין היתר, תוספת מחיר משמעותית, בגין השינוי בבסיס המבנה, ובגין יציקת קירות בטון ועמודים. התובעת טענה בהקשר זה, כי קירות הבית תוכננו מלכתחילה, כקירות מלבנים (בלוקים). הנתבעים טענו, כי הקירות תוכננו מלכתחילה כקירות בטון, ולא היו אמורים להיבנות מלבנים, ועל כן לא היה מקום לכלול בתחשיב שערכה התובעת, תוספת בגין יציקת קירות מבטון.

במפרט הטכני של הדגם הרלוונטי (דגם יעל שלב ג') נקבע, לעניין החומר ממנו יבנו קירות החוץ של המבנה: "אבן מנוסרת ובלוקי בטון חלולים, או בלוק גבס וקירות בטון מזויין". התובעת טענה, כי המפרט הטכני הותיר בידיה, את הבחירה בין בניית הקירות מלבנים ובין יציקתם בבטון, וכי בפועל בחרה בקירות בנויים מלבנים. סבורני, כי אין לקבל את הטענה – במפרט הטכני לא נאמר מפורשות, כי הברירה בין שתי האפשרויות לבניית הקירות, נתונה בידי התובעת, ועל פני הדברים, נראה כי המדובר בעניין, המצריך הסכמת הצדדים. מכל מקום, מתוכניות המבנה (נ/2, נ/3, ה/10 ונ/11), עולה, כי הקירות החיצוניים של המבנה, וחלק מהקירות הפנימיים, בשתי הקומות, תוכננו כקירות בטון ולא כקירות לבנים. מכאן, כי גם אם היתה מתקבלת טענת התובעת, כי הבחירה בסוג החומר, ממנו היו אמורים הקירות להיבנות היתה נתונה בידיה, הרי שבפועל, כעולה מן התוכניות, בחרה בקירות בטון. מנהל התובעת נחקר לעניין זה, ולא הכחיש, כי התוכניות כוללות קירות בטון כאמור. מנהל התובעת טען, כי המדובר בתוכניות להיתר בלבד, וכי בפועל, תוכנן המבנה להבנות ללא קירות בטון. גם לעניין זה יש לזקוף לחובת התובעת, הימנעותה מן העדת האדריכל מר ארד, ומעבר לכך, אין חולק, כי אלה התוכניות שנמסרו לנתבעים. גרסת הנתבעים נתמכת במסמך הכולל את פנייתם אל התובעת מיום 13.1.05, בה ביקשו מידע נוסף על האמור במפרט, ביחס לרכיבים שונים של דגם יעל ג', ובין היתר ביחס ל"חתך קירות חיצוניים – חומרים ועוביים", ואת תשובת התובעת בה נאמר, לעניין הקירות: "חתך קיר: אבן ירושלמית, בטון עובי 15 ס"מ, טיח טרמי...".

הנחת העבודה של המומחה, לעניין סוג הקירות, לא נסתרה איפוא.

המדובר במומחה מטעם בית המשפט, שלחוות דעתו, משקל ראייתי גדול מחוות דעת מומחי הצדדים. מעבר לכך, לא נסתרו מסקנותיו, במסגרת חקירתו הנגדית, ולא נטענה בסיכומי התובעת, כל טענה, אשר בגינה היה מקום לדחות איזו ממסקנותיו, או להעדיף מסקנות מומחה התובעת.

לפיכך, מתקבלים ממצאי המומחה אינג' למעי, ומסקנותיו. מכאן שהתובעת אכן דרשה מחיר מופרז ביותר, בגין השינוי שביקשו הנתבעים לבצע בגג המבנה. התנהגותה זו, אינה עולה בקנה אחד עם חובתה לקיים את ההסכם, בדרך מקובלת ובתום לב.

11. סבורני, כי יש לקבל גם את טענות הנתבעים, לעניין תניית הבוררות, ולעניין ניסיון הפישור, באמצעות אינג' רפי שחף.

אכן, כטענת הנתבעים, במועד בו ביקשה התובעת, להעביר את הסכסוך לבוררות, נפרשו המחלקות בין הצדדים, מעבר ל"...נושאים הנתונים לשיקול דעתו של מהנדס...", כפי שהוגדרו בסעיף 17 להסכם. יש לזכור, כי עובר לדרישת התובעת לקיום בוררות, עלו כבר טענות להפרת החוזה על ידי התובעת, הן בשל השיהוי הרב בביצוע חלקה בהתקשרות, והן, בשל תוספת השינוי הנפרדת שדרשה בגין השינוי במבנה. מכאן, שהנתבעים לא היו מחוייבים להעביר את הסכסוך לבוררות, על יסוד הוראה סעיף 17 להסכם. לפיכך, לא הפרו הנתבעים, את ההסכם, בכך שהתנגדו לקיום הבוררות כאמור.

לעניין ניסיון הפישור על ידי אינג' רפי שחף, הוכח בעדות הנתבע, ובעדות אינג' שחף עצמו, כי מונה על ידי הקיבוץ לסייע לצדדים להגיע להסכמה, על דרך של קביעת המחיר הראוי עבור השינוי בגג המבנה. שני הצדדים התייצבו בפניו, לפגישה ראשונה, בה התבקשו למסור לו מסמכים ונתונים, שחסרו לצורך הערכת מחיר השינוי. הנתבעים העבירו אליו את המסמכים והנתונים, אך התובעת חדלה מלשתף עמו פעולה, ולא העבירה אליו את המסמכים והנתונים הדרושים, גם לאחר פנייתו בכתב אל התובעת, מיום 5.2.07. בכך, סיכלה התובעת למעשה, את ניסיונו להביא הצדדים לפשרה.

12. יש, איפוא, לדחות את טענת התובעת לפיה הפרו הנתבעים את החוזה, ולקבל את טענות הנתבעים, לפיהם זכאים היו לבטל את ההסכם.

די בכך לדחות את תביעת התובעת לפיצויים, עבור נזקים שנגרמו לה.

מעבר לצריך יצויין, כי התובעת גם לא הרימה את הנטל להוכיח, את הנזק הנטען, בגין הפסדים עקב ביטול החוזה. זאת, כאשר הנתבעת הסתמכה לעניין זה, על עדות המומחה מטעמה, רו"ח ראג'י אל חאג', אשר לא נתמכו בראיות, לעניין הכנסותיה והוצאותיה, כגון דוחות מע"מ וספרי חשבונות, אלא על נתונים שסיפקה התובעת למומחה, לעניין שיעור הרווח שדווח לרשויות המס, ועל בדיקה מדגמית שביצע, לדבריו.

בהעדר המסמכים האמורים, לא ניתן היה לבחון, את אמיתות הנתונים עליהם הסתמך המומחה, ולא ניתן היה לבקר את הנחותיו, ואת מסקנתו, לעניין שיעור הרווח בעסקאות דומות. יצויין, כי כאשר נשאל המומחה, כיצד ניתן לסמוך על מסקנותיו או לבקרן, השיב: "...תבקש חשבוניות, אמציא לך...", אלא שכאמור, המסמכים הרלוונטיים לא הוגשו. מעבר לכך, אין חולק כי רוה"ח הסתמך, על כרטסת שלא התייחסה למשפחה אשר הזמינה אצל התובעת מבנה דומה, אלא, הסתמך, מתוך טעות, על כרטסת שהתייחסה למשפחה אחרת.

נדמה, כי בסיכומיו (עמ' 115 לפרו' הדיון מיום 9.12.13, ש' 18), הסכים ב"כ התובעת למעשה, כי טענות התובעת לעניין אובדן הרווח, לא הוכחו.

התובעת גם לא הוכיחה, את עלות הכנת התכניות לבית, אשר נתבעה גם היא בסעיף 44 לכתב התביעה.

אשר לסכום ששילמה התובעת לקיבוץ, לטענתה, בגין הזכות לבנות את בית הנתבעים – משנדחתה טענת התובעת, לפיה הפרו הנתבעים את החוזה, הרי שלא זכאית היתה לתבוע את השבת הסכום כפיצוי חוזי. התובעת גם לא זכאית להשבת הסכום, מכוח סעיף 21 לחוק החוזים, משום שהסכום לא שולם לנתבעת, כי אם לקיבוץ, והתובעת לא הוכיחה, כי שולם במקום הנתבעים, עבורם, או בזיקה יחודית, להתקשרות בין התובעת לנתבעים.

התובעת נמנעה מלתבוע את השבת הסכום, מכח עשיית עושר ולא במשפט. במהלך שלב ההוכחות, הודיע ב"כ התובעת, כי ישקול להגיש בקשה לתיקון התביעה, ולהוסיף עילת תביעה מכח דיני עשיית עושר ולא במשפט, אלא שהתובעת וויתרה על כך, ולא הגישה בקשה לתיקון התביעה (אפשר, כי החליטה להימנע מתיקון התביעה, על מנת למנוע הגשת תביעה שכנגד, על ידי הנתבעים, אשר אילו היו מגישים תביעה שכנגד, לאחר תיקון התביעה, לא ניתן היה לטעון כלפיה טענת התיישנות). מכל מקום, אין בפני בית המשפט, כאמור, כל ראייה לפיה שולם הסכום במקום הנתבעים או עבורם, וכי בשל תשלום הסכום על ידי התובעת, נחסך מן הנתבעים תשלום כלשהו לקיבוץ או לגורם אחר, או כי התעשרו בגינו.

13. התביעה נדחית, איפוא.

בנסיבות העניין, בשים לב לסכום התביעה, להיקף ההתדיינות בפועל, לרבות מספר הישיבות שהתקיימו (13 ישיבות), ולבקשות הביניים הרבות שהוגשו על ידי הצדדים, תשלם התובעת לנתבעים שכ"ט עו"ד בסך 30,000 ₪ בתוספת מע"מ, וכן את הוצאות המשפט, כאשר לעניין זה, רשאים הנתבעים להגיש, תוך 30 ימים, בקשה לשומת הוצאות.

הפקדון שהפקידה התובעת, בהתאם להחלטה מיום 9.12.10, יועבר אל הנתבעים, על פירותיו, על חשבון שכ"ט עו"ד שנפסק. ערבות צד ג' שהופקדה בהתאם לאותה החלטה, תיוותר בשלב זה בכספת בית המשפט, וככל שלא תוגש תוך 6 חודשים, בקשה ביחס לאותה ערבות, תושב לתובעת, באמצעות בא כוחה.

<#2#>

ניתנה והודעה היום ו' שבט תשע"ד, 07/01/2014 בהעדר