הנאשם הורשע, על פי הודאתו, בכתבי האישום המתוקנים שבכותרת, כדלקמן:

ת"פ 51773-10-10 - בעבירות של קטטה לפי סעיף 191 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין") ועבירת איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין, בכך שבתאריך 6/4/10 ברחוב גיבורי ישראל, סמוך לנקודת המשטרה בבני עייש, התקוטט הנאשם עם המתלונן והכה אותו בראש ובצוואר. באותו מועד, איים הנאשם על המתלונן בכך שאמר לו שירצח אותו.

ת"פ 52480-05-10 (בימ"ש שלום באשדוד) – בעבירות איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין ותקיפה סתם לפי סעיף 379 לחוק העונשין, בכך שתאריך 27/1/10, בבית הדין הרבני באשדוד, לאחר דיון בעניין הסדרי ראייה, עם גרושתו (להלן: "המתלוננת"), החל לצעוק לעברה "שחורה, מגעילה" ואיים עליה בכך שאמר לה, בין היתר, שהוא יראה לה מה זה ויטפל בה. בהמשך איים ואמר לה שיפגע בה.

ת"פ 45450-02-10 (בימ"ש שלום בראשל"צ) – בעבירות של תקיפת בת זוג הגורמת חבלה ממש לפי סעיף 380+382 לחוק העונשין, איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין והטרדה באמצעות מתקן בזק לפי סעיף 30 לחוק הבזק תשמ"ב-1982, בכך שבתאריך 22/5/09 תקף את המתלוננת, ממנה היה פרוד ובהליכי גירושין, בכך שאחז בידה וסובב אותה לאחור ועיקם אותה וכתוצאה מכך נגרמו לה נפיחות וכאבים בשורש כף ידה השמאלית. עוד בהמשך, שלח הנאשם מהטלפון הנייד שלו לטלפון הנייד של המתלוננת מסרונים שונים, ובניהם שלח, "איתך אהיה שטן יזונה", "מה אני? את עוד תראי יא שחורה מגעילה, זונה זה לא התחום שלך זו התמחות שלך מגעילה" ובמעשים אלה איים על המתלוננת באמצעות מתקן בזק, על מנת להפחידה.

לנאשם אין הרשעות קודמות.

הצדדים הגיעו לידי הסדר טיעון, במסגרתו צורפו התיקים והנאשם נשלח לשירות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו. בדיון מיום 23/10/12, הודיעה ב"כ המאשימה כי עמדת המאשימה למאסר שירוצה בעבודות שירות.

שירות המבחן הגיש מספר תסקירים בעניינו של הנאשם. מתסקיר מיום 3/10/11 עולה כי הנאשם, נכה צה"ל בשיעור של 59%, בעקבות תאונת דרכים בה היה מעורב ובעשר שנים האחרונות הוא נמצא בשיקום נוירולוגי ונוטל תרופות שונות וכיום הוא עובד בבנק דיסקונט בתפקיד ניהולי.

בנוגע ליחסים עם גרושתו, תאר הנאשם אי התאמה וקשיים זוגיים שונים, אשר הובילו לגירושיהם ומסר כי ההסלמה ביחסיהם נבעה בשל העובדה שהמתלוננת לא קיימה צו להסדרי ראייה של בית הדין הרבני.

בנוגע לאחריות ביצוע העבירות, התקשה הנאשם לקחת אחריות למעשיו ונטה להשליך את האחריות על המתלוננים ושלל נזקקות טיפולית.

מתסקיר מיום 21/11/11 נפגש שירות המבחן עם המתלוננת במקלט לנשים מוכות ובשל רגישות הדברים לא יפורט תוכן התסקיר.

מתסקירים מיום 27/12/11 ומיום 26/8/12 עולה כי הנאשם שינה מגישתו והביע רצון להשתתף בטיפול קבוצתי בגין עבירות אלימות. הנאשם החל טיפול קבוצתי בו שיתף פעולה והתמיד בהגעתו למפגשים וניכר כי ערך התבוננות במאפייני אישיותו ודפוסי התנהגותו ועל כן המליץ שירות המבחן על צו מבחן למשך שנה.

מתסקיר מיום 6/1/13 עולה כי הנאשם מודע לשלילה שבמעשיו ומסר כי ביצע את העבירות על רקע תקופה משברית בחייו וכיום הוא נמנע מהתנהגות אלימה ותוקפנית. שירות המבחן התרשם כי הנאשם הביע חרטה כנה על מעשיו וכי השתלבותו בהליך טיפולי תרמה לו רבות ועוד תתרום לו בעתיד. כן המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם, בשל עברו הנקי והפגיעה האפשרית בתעסוקתו אם יורשע ועל כן הומלץ להעמידו בצו מבחן למשך שנה, התחייבות, פיצוי למתלוננים ושל"צ בהיקף של 200 שעות.

עוד יצוין, כי שירות המבחן התבקש להגיש תסקיר קורבן, בעניינה של המתלוננת, אך בהודעה מיום 24/1/13 מסר כי סעיפי העבירות בהן מואשם הנאשם אינם כלולים בסעיפי העבירות המצוינים בסעיף 187(ז) לחסד"פ, בו מצוינת רשימה סגורה של עבירות בהן ניתן להגיש תסקירי נפגעי עבירה ולפיכך לא הוגש תסקיר נפגעת עבירה.

ב"כ המאשימה טען כי הנאשם אימץ לעצמו דפוס התנהגות אלים ושתלטני והטיל אימה על המתלוננת ועל הסובבים אותו, התנהגות שאינה מתיישבת עם מסקנות שירות המבחן והמלצותיו ועם האינטרס הציבורי הדורש הרתעת הרבים. כן נטען כי במקרה זה, השיקול בבסיס ההמלצה לאי הרשעת הנאשם נופל מזה של האינטרס הציבורי בהרשעתו ועל כן יש למצות עם הנאשם את הדין ולהשית עליו עונש מאסר מאחורי סורג ובריח, מאסר מותנה, פיצוי למתלוננים והתחייבות.

בהמשך, לאחר שהופנה לעמדת המאשימה, כפי שהובאה ביום 23/10/12, עתר ב"כ המאשימה לעונש של שישה חודשי מאסר שירוצו בעבודות שירות ופיצוי גבוה למתלוננים וכן הגיש פסיקה רלוונטית לתמיכה בטענותיו.

מנגד טען ב"כ הנאשם כי בשנת 2011 ( צ"ל שנת 2010 – א.ז.) , בה בוצעו מרבית העבירות, היו יחסיהם של הנאשם והמתלוננת במערבולת קשה, על רקע תהליך גירושין שעברו והפרת הסדרי ראיה של המתלוננת, במהלכם מנעה מהנאשם לראות את בנו מגיל שנה וחצי ועד שנתיים וארבעה חודשים והוא לא זכה לקבל מענה לתלונותיו בגין הפרת הסדרי הראייה. ואולם, בעקבות הזדמנות שניתנה לנאשם על ידי בית המשפט, הוא בחר להשתלב בהליך טיפולי ולשנות את דפוסי התנהגותו ומתסקירי שירות המבחן ניתן ללמוד כי הצליח בתהליך המשמעותי שעבר, אשר אפשר אף יציאה משותפת של הנאשם והמתלוננת לנופש וכיום המתחים והאלימות לא יחזרו על עצמם.

כן ציין ב"כ הנאשם את נסיבותיו האישיות בכך כי חלה במחלה קשה בגיל 13 ועבר ניתוח קשה בראשו ועל אף זאת הוא התגייס לצה"ל ובתום שלושת החודשים נפגע בתאונת דרכים, בעקבותיה הוכר כנכה צה"ל. ב"כ הנאשם הגיש מכתבים של עובדים של הנאשם ושל מעסיקו אשר משבחים את אופיו ואת התנהלותו וכן העתק צווים רבים אשר הוצאו ע"י בית הדין הרבני, אשר הופרו על ידי המתלוננת.

בענייננו מדובר בנאשם בן 37, ללא עבר פלילי, אשר הורשע בעבירות של קטטה, 3 עבירות של איומים, עבירה של תקיפה סתם, עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש ועבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק.

אין צורך להכביר מילים בדבר חומרת עבירות אלימות במשפחה, כפי שנקבע רבות בפסיקה.

בע"פ 6758/07 פלוני נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 11.10.07) התייחס בית המשפט העליון לעבירות אלימות בתוך המשפחה וראה בהם חומרה מיוחדת. שם הודגש כי במסגרת המשפחה, מופעלת האלימות על פי רוב בידי החזק כלפי החלש. פערי הכוחות הם גדולים כשמדובר באלימות כלפי קטינים או כלפי בת זוג. לא אחת קיימת תלות כלכלית ורגשית של בת הזוג המוכה בבן הזוג המכה, ותלות זו גם היא מקשה על חשיפת הפגיעה. על עמדה זו חזר בית המשפט העליון לאחרונה בע"פ 9192/11 שמעון אדרי נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 19.4.12).

על תלות זו של המתלוננת בבן הזוג שפגע בה עמד בית המשפט העליון אף ברע"פ 7951/10 גוני ניב נגד מדינת ישראל (ניתן ביום 2.11.10), שם נאמר כי קולו של נפגע העבירה קול חשוב הוא, ואזני בית המשפט כרויות לו, ואולם, רצונו הוא אחד מני שיקולים שעל בית המשפט לשקול. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים עת מדובר בקרבן שתלותו במבצע העבירה רבה, וישנו חשש שרצונו מוטה מסיבות כאלה ואחרות.

בע"פ 4875/11 מדינת ישראל נגד פלוני (ניתן ביום 26.1.12) נדון עניינו של נאשם אשר במספר הזדמנויות איים על אשתו ותקף אותה, לעתים בעזרת סכין, לעתים עם גרזן ולעתים עם מטאטא. בעקבות הודאתו, במסגרת עסקת טיעון הוא הורשע בעבירות של איומים ותקיפת בן זוג. בית המשפט הזכיר כי המחוקק בחר להחמיר את העונשים בגין עבירות המבוצעות במסגרת התא המשפחתי. כך, למשל, קובע סעיף 382(ב) לחוק העונשין כי העובר עבירה לפי סעיף 379 (עבירת התקיפה) כלפי בן/בת זוגו דינו כפל העונש הקבוע לעבירה. בית המשפט הדגיש כי "להחמרה זו יש לתת משקל, ולשם כך לא די ברטוריקה שאינה מגובה בתוצאה אופרטיבית"."

בענייננו, מדובר בעבירות שבוצעו רובן במסגרת הליכי גירושין של הנאשם מהמתלוננת, אשר נבעו, בעיקר, על רקע סכסוך בעניין הסדרי ראייה של הנאשם עם בנו וכיום, כך עולה מתסקירי שירות המבחן ומדברי ב"כ הנאשם, ניתן ללמוד כי היחסים בין הצדדים "נרגעו" והם למדו לנהל את התקשורת בניהם בצורה מכובדת ושקטה.

מתסקירי שירות המבחן ניתן ללמוד על תהליך טיפולי ארוך וממשי שעבר הנאשם, במהלכו לקח חלק פעיל בקבוצה והצליח לסגל לעצמו התנהגות נטולת אלימות, ובשל כך ועל מנת שלא לפגוע בהמשך העסקתו אף המליץ שירות המבחן להימנע מהרשעתו בדין , תוך המלצה על צו מבחן לשנה ושל"צ בהיקף 200 שעות.

לאחר ששקלתי את חומרת העבירות בהן הודה הנאשם, חלוף הזמן מעת ביצוען, את ההליך הטיפולי בו נטל חלק וכן את נסיבותיו האישיות, לרבות היעדר עבר פלילי , מצאתי כי יש בכך כדי להקל עם הנאשם ולפיכך לא יושת עליו מאסר בפועל אלא ענישה הרתעתית צופה פני עתיד. עם זאת מצאתי כי המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשם הינה מרחיקת לכת יתר על המידה לקולא שכן מדובר ברצף של אירועי אלימות אשר קובצו בשלושה כתבי אישום שאוחדו ואף אם הפנים הנאשם את הצורך בשינוי בהתנהגותו האלימה , עדיין גובר בנסיבות העבירות שביצע, האינטרס הציבורי שבהרתעת נאשמים מביצוע עבירות אלימות, קל וחומר כלפי בן זוג ולפיכך הנני מותיר את הרשעתו בדין על כנה.

בנוסף לאמור, לא הובאה בפני כל ראיה לכך כי הרשעתו של הנאשם תגרום לו נזק של ממש אשר יהא בו כדי לגבור על האינטרס הציבורי שבהרשעתו.

כאמור לעיל, בבואי לקבוע את מידת הענישה אשר יש להשית על הנאשם , מצאתי כי אין מדובר במקרה בו יש למצות עם הנאשם את הדין ובמסגרת שיקולי הבאתי בחשבון את העובדה כי הנאשם נעדר עבר פלילי, לקח חלק פעיל בקבוצה טיפולית במסגרתה דווח ע"י שירות המבחן כי חל שינוי בדפוסי התנהגותו ופחתה המסוכנות לחזרה על התנהגות אלימה ולאור העובדה כי בני הזוג התגרשו וחיים בנפרד זה מזו. התרשמתי כי חרטתו של הנאשם כנה והוא הפנים את השלכות מעשיו ולא עבר עבירות נוספות .

כן הבאתי במסגרת שיקולי לקולא, את האמור בהחלטות בית הדין הרבני באשדוד שהוצגו לעיוני ואסופת המכתבים שהוגשו בעניינו של הנאשם, אשר הובילוני למסקנה כי במקרה דנן יש מקום ליתן לנאשם הזדמנות נוספת ולהימנע משליחתו למאסר.

לפיכך, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

1. עונש מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים והתנאי הוא שלא יעבור כל עבירות מהעבירות בהן הורשע בתיק זה, למשך 3 שנים מהיום.

2. הנאשם יחתום היום על התחייבות בסך 7,500 ₪, שלא לעבור עבירה מהעבירות בהן הורשע בתיק זה למשך שנתיים.

לא יחתום , ייאסר ל 7 ימים.

3. פיצוי למתלוננת בסך 2,500 ₪ .

פיצוי למתלונן (מתיק ת"פ 51773-10-10) בסך 2,500 ₪

הסכומים האמורים לעיל ישולמו בתוך 60 ימים מהיום.

4. הנאשם יעמוד בצו מבחן למשך שנה תחת פיקוח שירות המבחן.

5. כן יוטל על הנאשם של"צ בהיקף 200 שעות, על פי תכנית שגובשה בשירות המבחן במסגרת "בית רשת" באשדוד.

זכות ערעור - בתוך 45 יום מהיום לביהמ"ש המחוזי בבאר-שבע.

המזכירות תעביר העתק ההחלטה לידי שירות המבחן.

ניתנה היום, כ"ה אדר תשע"ג, 07 מרץ 2013, בהעדר הצדדים.